מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ה · הלכה ו
הנה בזבחים דף י"ד תניא ולקח הכהן מדם החטאת הוא בעצמו יקח ואי אתיא קוף ורמי לי' אידי' בעי למשקל זמנא אחריתא הנה לכאו' יש להבין הא מקרא דולקח ילפינן שתי קבלות (א) שיקבל הדם מהצוואר למזרק (ב) שיקבל באצבעו מן הדם שבמזרק וכן מוכח מפירש"י שם שכתב ומינה ילפינן קבלה לקמן באיזהו מקומן ושם מיירא בקבלת הדם למזרק וכן מוכח בזבחים דף כ"ד דאיתא באצבעו ולקח והאי קבלה למזרק אי אפשר שיקבלנו הכהן בידו אלא שיאחז את המזרק בידו והדם שותת לתוך המזרק והקשה בספר שו"ת למטה יודא כיון דס"ל דבעינן שיקח מעצמו ולעשות עקירה בידו הא בדם השותת למזרק שותת מעצמו למזרק ואינו מקיים עקירה ואף שכתב רבינו בפ"ד מהלכות אלו הל' ח' אוחז הסימנים בידו ומוציאן עם הווירידין לתוך המזרק זה לא חשוב עקירה ממקומו דהא ע"כ עושה כן בידו השמאלית והעלה שם דמילת ולקח יש לו שני פירושים (א) שהמצוה היא שיקח הדבר מאחר או ממקום שמונח שמה ולא שיתן לידו (ב) שלקיחה הוא נטילה או אחיזה בידו ולזה סגי אף אם אחר או אפי' קוף מניחו אידי' ואפשר לומר כל היכי דכתיב בקרא ולקח גרידא אז אילו מוכח שבעינן גם עקירה ממקום אחר ורק מפרשינן ולקח שיאחז בידו אבל היכא דמילת ולקח מצורף למלה אחרת כמו ולקח מדם או ולקח באצבעו אז מפרשינן שלא סגי במה שיאחזנו רק בידו או באצבעו אלא דבעינן עוד שבידו או באצבעו ועיקר ליקח ממקום אחר ואי אתי קוף ורמי' לי' אידי' לא מהני וכו' ולפי"ז שפיר יש לחלק בין קבלת הדם להמזרק לבין טבילת אצבעו דבטבילת אצבעו דמיפק לי' ממלת ולקח קאי ג"כ אמלת מדם החטאת ומשו"ה כונת קרא דבעינן שיעקור באצבעו ממקום המונח ולכן אי אתי קוף ורמי' לי' אידי' בעי למישקל זימנא אחרינא אבל בקבלת דם מצוואר להמזרק דבה כתיב רק ולקח גרידא ואינו רצוף כלל אל מלת מדם דכתיב אח"כ רק משמע נטילה גרידא דהיינו שיאחז הדם ע"י המזרק עייש"ה.
ובזה כתב ליישב מה שהקשה בשו"ת מרי"א חאו"ח סי' קפ"ט דמהא דזבחים נשמע היכי דכתיב ולקח הכהן מדם החטאת משמע הוא בעצמו יקח ויעשה עקירה נימא גבי לולב נמי בעינן עקירה ולא אחיזה א"כ במתנה ע"מ להחזיר הא בשעה שלקחו עדיין אין שלו א"כ יצטרך להניח מידו ולחזור ויקחנו לידו לצאת בו ובשו"ת מרי"א תי' שרק קוף שאינו בר כונה אם רמי ליד הנוטל אז אינו מקיים בו לקיחה אבל כשאדם אחר רמיא אידי' הו' כלקחו בידו דשליח של אדם כמותו אבל אם לקחו בלילה בידו לא יצא דבעינן עקירה בזמנו והקשה ע"ז א"כ בדף מ"ב דפריך מדאגבה קניא הו' לי' למימר כגון שאחזו בידו בלילה ולא הניחו מידו ולא יצא ידי חובתו ואח"כ הוציאו ברשות עיי"ש.
ולי נראה ליישב כל ענין דהנה ביומא דף מ"ז איתא בעי ר"פ בין הביניים של מלא חפניו וכו' או דילמא ולקח והביא אמר רחמנא והא ליכא ופירש"י שמא לא נכנס בין הביניים והוא לא נתכוון נשמע דולקח היינו שיהא כונתו לעיקרה לא שיעבור ממילא כמו בשחיטה דכתיב וזבחת אם נפל מכין ממילא לא מקירי וזבחת ורק הא דמספקא לי' היינו משום דעכ"פ קצת בא מכחו ולפי"ז ניחא דולקחתם דכתיב בלולב היינו ג"כ רק ממעט שלא בכונת לקיחה אבל אם הי' בכונת לקיחה לצאת אף בלילה וכן במתנה עמ"ל מקרי שפיר לקיחה וכן ולקח הכהן מדם החטאת דהוא בעצמו יקח היינו ג"כ בכוונת לקיחה ואי אתי קוף ורמי לי' אידי' ליכא כונת לקיחה ולכן בקבלה הדם כשאוחז המזרק לקבל הדם קרינן שפיר ולקח דהא מתכוין לקבל הדם בכ"ש ונתיישב קו' מרי"א דלא מוקי באחזו בידו בלילה דבכונת לקיחה לצאת בו ביום שפיר יצא.