מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ה
הלכה א
בשבועות דף י"ז איתא זר שהיפך בצינורא חייב מיתה משום שמקרב עיכולו חייב מיתה משום והזר הקרב ולכאורה קשה מהא דאיתא ביומא דף ע"ב קרצו ומורק אחר על ידו דלא הו' עבודה באחר משום דמורק לא מעכב ונראה דא"ש דסברת הגמ' שמקרב עיכולו שחייב מיתה נראה מכאן ראי' מירושלמי שבת כיון שרוצה בעיכולן חייב משום מבשל ובארנו במק"א דע"י שנתהוה פעולה חדשה דבישול אבל הבערה לא מיקרי פעולה חדשה דפעולתו ההבערה והכילוי מן העולם וכן זר נמי חייב עלי' דהרי מקרב בישולו שהוא פעולה חדשה שמתהוה ע"י עבודתו משא"כ במורק הסתלקות חיותו וקיומו מן העולם בזה שפיר אמרינן כיון שאין מתהוה פעולה חדשה כיון דלא מעכב לא הו' עבודה באחר דומיא דמחלקינן בעלמא בין עבודת מתנה לעבודת סילוק.
הלכה ב
כיצד קדשי קדשים וכו' אלא בצפון. הנה איתא בזבחים דף ס"ב תנן התם כבש הי' דרומה של מזבח מנה"מ שהכבש בדרום אמר רב הונא אמר קרא ושחט אותו על ירך המזבח צפונה שיהי' ירך בצפון ופניו לדרום ופריך ואימא ירך בצפון ופניו ג"כ בצפון כאדם השוכב אמר רבא רמי גברא אאפי' אמר אביי תריץ ואותיב גברא זקפוהו והושיבהו ונמצא ראשו ורגלו לרוח אחת א"ל רבוע כתיב פירש"י דרבוע משמע באדם הרובץ ומושכב שיער הכתוב וצריכין לימוד להבין דברי חכמים וחידותם ובספר ברית שלם ראיתי שכתב לפרש עפ"י הא דאמרו במנחות דף כ"ט עוה"ז נברא בה' ותליא לכרעי' דה' דאי הדר מעיילי לי' בפתחא יתירא דעביד לי' בצד צפון דהיינו שבתחלה נברא העולם ב"ב שהוא פתוח לגמרי בצד צפון ומשם תפתח הרעה לפתח חטאת רובץ זה שער שנקרא צפוני אבן ומכשול והרוצה לצאת לתרבות רעה דרך שם מיד פוגע בו מנוול זה הצפוני ונכשל בעונו ע"י היצה"ר שנקרא אבן ומכשול וזהו פירושו כגברא דרמי על אפי' ורגליו לצפון ר"ל אחרי שהלך לחוץ נכשל באבן הצפוני זה יצה"ר וא"א לו לשוב כמו שאמרו שם במנחות לא תסתייעא מילתא דליעול בהך דנפיק בי' ופרש"י מפני היצה"ר ומאחר שראה הקב"ה שאין העולם מתקיים במה שברא בבית אז בראו בה' ותלאו לכרעי' דא' הדר מעיילי' לי' ר"ל דאחר שמביא קרבן עולה שצריכה צפון נגד יצה"ר הוא הצפוני כמבואר לעיל הוא העולה האדם עולה למעלה בפתח התשובה של ה' וזהו מה שאומר תריץ גברא זקפוהו והושיבהו שעולה בפתח התשובה [ואיתא במדרש בפרשת בראשית שנברא העולם בה' שכובה ומונחת על צדה כזה ומובן יותר] ולפי שפסוק זה ושחט אותו על ירך צפונה כתיב בעולה שטעונה צפון מרמז על יצה"ר הצפוני פתח התשובה של ה' שהוא בצד צפון לכן רמזו בלשון מה שאמר רבא רמי גברא אאפי' דלכן שיער הכתוב באדם ששוכב ארצה ורגליו לצפון לרמז על החטא שנכשל באבן הצפוני ומושלך ארצה וע"ז באה העולה על הרהור הלב הוא העולה על רוחכם דהיינו יצה"ר וא"ל אביי אדרבא תריץ גברא ר"ל מנ"ל שמרמז על החוטא דהסברא נותנת ששיער הכתוב באדם היושב זקוף הוא העולה למעלה בפתח העליון של ה' א"ל רבוע כתיב משמע באדם הרובץ ומושכב ארצה ר"ל דתורה רמזה על יצה"ר של פתח חטאת רובץ והחוטא נכשל בו רגליו כגברא דנפל על אפי' וזה שאמר הכתוב שאמר הקב"ה לקין למה נפלו פניך כגברא דרמי על אפי' הלא אם תטיב שאת אגביהם למעלה בפתח התשובה כשל ה' ר"ל הלא יש לך דרך אחרת דהיינו תריץ גברא דשיער הכתוב באדם זוקף דע"י התשובה עולה בפתח ה' ומתכפר וזהו אם לא תטיב לפתח חטאת רובץ זה היצה"ר שנכשל החוטא באבן נגף אז הוה כגברא רמי אאפי' אבל אי הדר מעיילי' לי':
בענין שחיטת צפון עיי' מנחות דף נ"ו מבואר לגי' רש"י דמוקי אותו דר' אחיא לרבות אבל מקבל בצפון אבל אותו דשעיר נשיא למעט דאין שוחט בצפון וזה סותר לסוגי' דזבחים דף מ"ז וטה"ק כבר הקשה ע"ז ותוס' מפרשים וגרסו כהאי דזבחים ולי נראה דרש"י הוכרח לזה דיש עוד שינוי בהאי דזבחים דשם מייתא ברייתא דלראב"י בעינן אותו למעט פסח רק גמרא דחי דפסח בלא"ה לא בעי צפון ובמנחות מייתא הברייתא דראב"י גופי' דחי דלא צריך אותו למעט פסח דבלא"ה לא בעי צפון וא"כ הדבר מבואר דעי"ז ע"כ הגי' בהא דאותו דר' אחי' משונה דכיון דליכא שם תנא דאותו צריך למעט פסח א"כ יקשה לר' אחי' גופי' ל"ל אותו דשעיר נשיא וע"כ מוקי למעט שוחט ואידך אותו לרבות מקבל ולקח לא דריש אבל לפי סוגי' דזבחים דראב"י סובר דאתי למעט פסח ניחא דאותו דשעיר נשיא לר' אחי' באמת למעט פסח ואותו חדא למעט שוחט אבל למקבל דבעי צפון לא צריך דאתיא מדר' אחי' והבן היטב.
הלכה ג
ומנין שאין שוחטין קדשי קדשים אלא בצפון וכו' כשם שעולה בצפון כן חטאת בצפון וכשם שחטאת נקרא קדשי קדשים כן העולה נקראת קדק"ד. עכ"מ למה הוצרך רבינו לזה ונראה דצריך טובא דהנה תוס' הקשו בגמ' פריך עיכובא בעולה מנלן ומשני לא יהא טפל חמור מן העיקר והנה כל זה שייך אי אמרינן דעולה גם קדק"ד ומעתה כיון שרבינו נקט כאן קדק"ד אלא בצפון והיינו עיכובא וכתב בעולה צפון וחטאת נלמד מעולה ויקשה אכתי בעולה לא ידעינן עיכובא ע"ז אמר כמו חטאת קדק"ד כך עולה ושייך לא יהא טפל חמור מעיקר:
ובזה נראה לי ליישב קו' תוס' דף נ"ה למאי דיליף שלמי ציבור מעולה מנא לן עיכובא בשל"צ דעולה רק נלמד בקו' אין חוזר ומלמד בהיקש ולפימש"כ ניחא כיון דיליף בגמ' כמו עולה קדק"ד כן של"צ קדק"ד א"כ נכלל בזה דכמו דעולה מעכב יען דקדק"ד כך של"צ אפי' לעיכובא וכ"ת אכתי תקשי דעולה רק מק"ו יליף לק"מ דזה דלא יהא טפל חמור מודאי אין לדמותו לשאר ק"ו כמובן וא"כ כיון דעולה קדק"ד כמו חטאת ושל"צ ג"כ קדק"ד שוב שפיר ילפינן לעיכובא ודו"ק. ורק אי הו' ילפינן בק"ו ממש בעולה מצד שיש חומרא אחת בעולה שאין בחטאת הו' שייך דבר למד בק"ו אין חוזר ומלמד אבל לא יהא טפל חמור עדיף טפי שע"כ מעכב כדקאמר שלא מצינו בכה"ת טפל חמור שפיר חוזר ומלמד ודו"ק:
ותדע דגמ' יליף כמו עולה קדק"ד אף זבחי שלמי ציבור קדק"ד ויקשה עולה רק מחטאת יליף דהו' קדק"ד א"כ איך חוזר ומלמד דהרי כאן משמע דשלמי ציבור ל"ה קדק"ד רק דילפינן מעולה כמש"כ תוס' לעיל דף נ"ג אע"כ כיון דהא דעולה דיליף מחטאת אין מטעם ק"ו אלא הכרח גמור כפירש"י כיון שכולו לגבוה שפיר מלמד דשל"צ ג"כ קק"ד אף דלא כתיב בי' קדק"ד כמ"ש תוס' לעיל דלא כפירש"י כאן ודו"ק:
ואולם לפירש"י דהוא נקרא קדק"ד דכתיב קודש לד' בשלמי ציבור א"ש יותר דנלמד ההיקש כמו עולה קדק"ד ושל"צ ידעינן דהו' קדק"ד כן נמי דמי לענין צפון אבל דיהא קדק"ד לא נילף מעולה ולפי"ז שפיר יש לישב לפירש"י קו' תוס' איך יליף עיכובא מעולה די"ל כיון דשל"צ קק"ד שפיר ידעינן עיכובא מעולה או מחטאת עכ"פ כיון דלענין זה דהו' קדק"ד לא צריך לימוד שפיר מעכב ורק בעולה צריך עיכובא כיון דליכא לימוד דהו' קדק"ד רק מחטאת אבל לפי' תוס' לעיל דקדק"ד בשל"צ רק מעולה שפיר קשה א"כ עיכובא מנלן ובזה א"ש קו' טה"ק דתוס' תי' דאתיא כר"פ דחוזר ומלמד והוק' אכתי לאידך מ"ד מנלי' עיכובא לפי' הנ"ל א"ש דבטה"ק לעיל דף נ"ג על דברי תוס' כתב הא אי של"צ קק"ד תלי בפלוגתא דבן ננס ור"ע מנחות דף מ"ה ומעתה מאן דפליג אר"פ יסבור כב"נ דהו' קק"ד ושפיר ילפינן אף לעיכובא כיון דידעינן בלא עולה דהו' קדק"ד וממה שאכתוב להלן יתבאר עוד כוונה אחרת שכ' רבינו דעולה קדק"ד:
במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת. והנה בגמ' איתא לעכב מנין ת"ל ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה ורבינו לא כתב קרא ללמד לעכב וכבר העיר ע"ז המבי"ט בס' קרית ספר וכ' אשכחן למצוה לעכב מנין כתיב קרא אחריתא ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה בשעיר נשיא והלא בכלל כל החטאות הי' כל קרבנות שבצפון כעולה ולמה יצא לקבוע לו מקום בצפון שאם לא שחטו בצפון פסול שאר חטאות לעיכובא מנ"ל דכתיב בכבשה במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת וכתיב נמי בשעירה והוי סגי בשעירה ונילף מיני' כשבה וכי הדר כתבי' בכשבה תנהו ענין לפנימיות ולשעירי הרגלים לעיכובא ועיכובא לעולה מנ"ל דכ' במקום העולה חזר ושנה לומר מקום שקבעתו לעולה לעולם יהא מקומה עכ"ל:
ובאשם הוא אומר במקום אשר ישחטו עולה וכו'. וכ' בכ"מ ומ"ש ושלמי ציבור בפ' איזהו מקומן מקשה על ראי' זו וכי חטאת מהיכן למדה מעולה דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש אלא מדתני רב מרי על עולותכם ועל זבחי שלמיכם מה עולה בצפון אף זבחי שלמי ציבור בצפון אלא דיש לתמוה על רבינו שהניח פסוק שהוקשו לעולה והביא פסוק דהוקשו לחטאת דדחי בגמ' ותי' כיון דעיקר שם קדק"ד בחטאת כתיב נקט הקישא דחטאת עוד י"ל דלפי האמת לא למדה חטאת בהיקש אלא כאלו כתיב בחטאת גופי' דהא מפורש במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת הו' כאלו כתיב להדיא בצפון ובלח"מ כתב לתרץ באופן אחר וכתב בספר עיני אברהם דהעיקר כתי' הכ"מ דהא תוס' ביומא דף נ"ז כ' בתירוץ אחרון וז"ל ולא נהירא לרצב"א לשון בחד זימנא גמר דהכי הו' לי' למימר פר בחוץ למעלה משעיר גמר ושעיר בחוץ למטה מפר גמר ונראה לי כפירש"י ולא דמי לכל הני שהביא ר"י דהכא כיון דכ' וכן יעשה לאוהל מועד מסתמא קאי אהזאות דכ' בגופייהו דהיינו אחת למטה דשעיר ושבע למטה דפר שהרי לא הי' עושה לפני ולפנים אלא ההזאות ואהא כתיב וכן יעשה וא"כ צריכין אנו ללמוד בחד זימנא גם מה שלמדנו בהיקש שאל"כ לא הייתי מקיים וכן יעשה דמשמע לגמרי יעשה באוהל מועד כמו לפני ולפנים וקרובים תי' זה לתי' שכ' אני למעלה להיות שווין עכ"ל הרי בהדיא שתוס' מפרשים לדעת רש"י דל"א אם אינו דבר אחר חוזר ומלמד בהיקש אלא בדבר שעיקרו ההיקש בא בשבילו כגון הזאות שאנו למידים מתנה אחת למעלה בדם השעיר ושבע למטה בדם הפר למידים אנו ג"כ כל ההזאות שבפנים שבע דמטה בדם השעיר ואחת למעלה בדם הפר אבל גבי היקש שלמי ציבור לחטאת שאנו למידים ג"כ שהן נאכלין לזכרי כהונה אין אנו יכולין לומר שתהא שחיטתן בצפון אלא מהקישא דעולה וכיון שאנו יכולין לקיים ההיקש לענין אחר כדכתיבנא בלי שחיטת צפון א"ח ומלמד ולפי זה יש לתמוה על רבינו איך הביא קרא דחטאת אם הוא מפרש כפירש"י לפי סלקא דעתן דמעיקרא יחולו עליו כל קו' התוס' אלא מחוורתא כמו שתי' בכ"מ את"ד:
של"צ הוקשו לחטאת לפיכך הן קדק"ד כחטאת ונשחטין במקום שחיטתה. עכ"מ שהקשה דבגמ' דחו זה דחטאת למד בהיקש מעולה א"ח ומלמד ותי' דיליף מעולה ואיך כתב רבינו דיליף מחטאת ועלח"מ שתי' דגמ' כאן קאי אף אי ילפינן דבר דכתיבא בי' לא ילפינן דברים אחרים שנלמדו בו בהיקש אבל רבינו סובר כמסקנת גמ' בדף נ"ג וכפירש"י שם דמתרץ חוץ מפנים בחד זימנא גמר דכהא"ג דיליף מה דכתיבא בי' ילפינן גם דברים אחרים וכאן ילפינן לענין חזה ושוק מחטאת ילפינן גם לענין שחיטתן בצפון וכאשר הוק' באמת תוס' בדף צ"ד מכאן אבל רבינו סובר דכאן לא קאי הגמ' עוד בסברא זו:
והנה יש להוסיף עוד קצת נופך לפמש"כ בטה"ק לישב קו' תוס' לקמן דרק לר"י דאין אדם דן היקש מעצמו קאי כאן הגמ' אבל לרבנן דאדם דן מעצמו שפיר ילפינן מה דכתיבא בי' וגם מה דלא כתיבא ק"ו ולפי"ז רבינו סובר כרבנן:
ונראה שזה מרומז בדברי רבינו שכתב לפיכך הן קדק"ד והכונה וכיון דילפינן מחטאת דכתיב בי' קדק"ד שפיר ילפינן דשחיטתו כחטאת בצפון:
ואולם לי נראה בדרך אחר דגמ' כאן מצי קאי אף למ"ד דילפינן דבר דכתיבא בי' גם דבר דיליף מהיקש חוזר ונלמד ממנו כגמ' דלהלן אפ"ה א"ש כאן דלכאורה יש לי לדקדק רבינו כתב לפיכך הן קדק"ד נראה דיליף ב' דברים שהן כקק"ד וגם שחיטתן בצפון ובגמ' איתא רק מה חטאת בצפון אף של"צ בצפון ולא נקטו כמו קדק"ד והרי חזינן בגמ' אח"כ כדיליף מעולה קאמר מה עולה קדק"ד אף של"צ קדק"ד ולמה לא אמרו כן בחטאת ורבינו כתב כן בחטאת ג"כ אך הדבר ניחא דכ"כ למעלה בשם הטה"ק דזה אי קדק"ד הו' תלוי בפלוגתא דר"ע דסובר לחם מעכבין דקודש עלייהו קאי וב"נ סובר כבשים מעכבין דקודש אכבשים קאי דהיינו של"צ ומעתה י"ל בגמ' קאי אליבא דב"נ כיון דתנא דמשנה במנחות תנא הלכה כב"נ וא"כ ל"צ לילף לענין זה דהו' קדק"ד מחטאת א"כ שוב שפיר דחי בגמ' דאין לילף ההיקש מחטאת צפון כיון דלא יליף דהו' קדק"ד מחטאת דהו' דבר דכתיבא בי' לא ילפינן לענין צפון אבל רבינו פסק בפ"ח דתומ"ס כר"ע א"כ שפיר ילפינן מחטאת לענין קדק"ד דבר דכתיבא בי' שוב ילפינן גם לענין צפון דכהא"ג חוזר ומלמד אבל בגמ' דקאי לב"נ אין חוזר ומלמד כיון דזה דהו' קדק"ד לא צריך לילף מחטאת גם לענין צפון לא יליף ואין לומר אכתי יליף מחטאת לענין חזה ושוק כקו' תוס' לדעתי משום הא לק"מ דהא דמסיק שם דיליף חוץ מפנים בחד זימנא היינו מה דשייך לענין הזיי' דמטה ומעלה אבל מה דיליף לענין חזה ושוק זה לא אהני דלילף לענין צפון אבל אי ילפינן דהו' קדק"ד דכתיב בחטאת זהו דבר הגורם שיהא גם בצפון שפיר ילפינן גם לענין זה דיהא בצפון כקק"ד מבואר להדיא דל"ה קדק"ד כתיבא בש"צ אלא יליף מחטאת והיינו משום דפסק כר"ע כאמור וזה נכון:
אלא דעדיין צריך ביאור א"כ למה בעולה קאמר מה עולה קדק"ד אף של"צ קדק"ד הרי עתה קאי דשל"צ בעצמו כתיב קדק"ד הנה באמת בלא"ה צריך ביאור דהרי רש"י פי' כן להדיא דשל"צ קדק"ד בפירוש כתיב בי' וכן מוכח בפירושו בגמרא דדחי איל נזיר קודש איקרי קדק"ד לא איקרי משמע כפירושו ואולם נראה דנכון הדבר דכבר העירותי למעלה דאדרבה בעולה דהוה קדק"ד רק מחטאת ידעינן וכמוש"כ רבינו א"כ איך יליף של"צ דקדק"ד מעולה וע"כ דגמ' קאי למ"ד דבגופי' כתיב קדק"ד והיינו אליבא דב"נ ורק הוכרח לומר מה עולה קדק"ד היינו כדי לדמותן להדדי דלא תאמר עולה ל"ה קדק"ד דלא כתיב לכן קאמר מה עולה וכאילו אמר מה מצינו בעולה שכן קדק"ד אף של"צ קדק"ד ושוב יליף לענין צפון אבל לא דיליף של"צ קדק"ד דזה כתיב בי' אלא דקושטא קאמר כדי לדמותן לעולה שג"כ קדק"ד אף דלא כתיב בי' וגם י"ל דנקט לכן מה עולה קדק"ד כמוש"כ למעלה כדי שיתיישב דיליף מעולה לעיכובא אף דעולה גופי' לעיכובא רק מחטאת ידעינן ולכן נקט כאן בעולה מה עולה קדק"ד אף של"צ קדק"ד כאשר בארנו לעיל:
ומעתה לפי"ז כ"ז אי כב"נ אבל רבינו דפסק כר"ע יצא לנו ההיפוך דמחטאת מצי יליף כמו דמצי יליף לענין קדק"ד דכתיב בחטאת יליף גם לענין צפון כאמור אבל מעולה א"א לילף דהרי עולה דהו' קדק"ד רק מחטאת יליף א"כ א"א לילף לענין של"צ דהו' קדק"ד וקודם דלא יליף דהו' קדק"ד א"א לומר דיליף שיהא בצפון ולכן א"א לומר כיון דיליף מעולה דהו' בצפון יען דכתיב יליף גם מעולה דהו' קדק"ד אף דלא כתיב בעולה דז"א דטרם דלא נדע דהו' קדק"ד לא נוכל לילף דהו' בצפון ולכן יליף מחטאת דהו' קדק"ד ושוב יליף דהו' בצפון אף דצפון בחטאת רק מהקישא ודו"ק כי נכון:
ולזה אפשר דרמז רבינו דמה חטאת קדק"ד אף עולה א"כ עולה דהו' קדק"ד רק מחטאת א"כ א"א לילף מעולה דהו' של"צ קדק"ד רק מחטאת ושוב יליף לענין צפון ג"כ ודו"ק:
והנה הי' אפשר לפרש הגמ' באופן אחר בהיפוך דגמ' קאי לר"ע דשל"צ ל"כ בי' בכבשים קדק"ד ולכן לא קאמר מה חטאת קדק"ד דחטאת כתיב בי' קדק"ד משא"כ בשל"צ ומהא"ט דחי גמ' שפיר דהו' דבר הלמד בהיקש כיון דל"כ בי' אף דהו' קדק"ד מהקישא עכ"פ ל"כ בי' להדיא וצריך לילף גם זה מחטאת ושפיר דחי דהו' היקש קדק"ד אבל מעולה שפיר יליף דהו' קדק"ד בהיקש דל"ש לומר דעכ"פ ל"כ בי' גם בעולה לא כתיב אבל לב"נ דגם בכבשים כתיב קדק"ד שפיר ילפינן מחטאת דל"ש דבר הלמד בהיקש א"ח ומלמד כיון דזה דהו' קדק"ד בגופי' כתיב שפיר מצי יליף לענין צפון אף מחטאת דבא מהיקש כיון דעיקר זה דהו' קדק"ד א"צ לילף מהיקש שפיר ילפינן לענין צפון אלא דלא אתי שפיר דרך זה כיון דרבינו בפ' תמו"מ פסק כר"ע לכן מש"כ לעיל נכון מאוד בדעת רבינו:
ושלמי ציבור הוקשו לחטאת וכו' לפיכך הן קדק"ד וכו'. והקשה בכ"מ הא בגמ' דחי זה דבר הלמד בהיקש א"ח ומלמד בהיקש ומסיק דיליף מעולה וא"כ למה כתב רבינו דיליף מחטאת והנה לפמש"כ לעיל יש ליישב על נכון דהנה תוס' הוק' איך יליף מעולה הא בעולה עיכובא לא נדע רק מחטאת ותי' כר"פ דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש ועדיין קשה למ"ד דא"ח ומלמד ותי' בטה"ק דכל קו' התוס' רק לפי תי' קמא אבל לתירוצם בתרא ל"ק דעיכובא בעולה גופי' כתיב ולתי' קמא שפיר י"ל כמ"ד חוזר ומלמד ומ"ד דא"ח ומלמד סובר כל"ב ולפמש"כ לעיל פסק רבינו כל"ק דעיכובא בעולה מחטאת ילפינן א"כ הי' קשה לרבינו איך יליף מעולה הא עולה ג"כ לא נדע רק מחטאת ובחטאת לא כתיב עיכובא רק למצוה ורק מעולה הוא דילפינן וצריכין לומר דהא בטה"ק הקשה למה לא משני בגמ' דצריך הקישא לעולה למצוה והקישא לחטאת לעיכובא דעיכובא מצי למילף מחטאת דכתיב בגופי' ותי' דלכן לא משני כן משום דסובר כר"פ דחוזר ומלמד בהיקש כמש"כ תוס' א"כ אף עיכובא נוכל לילף שפיר מעולה א"כ לפי"ז ניחא למ"ד חוזר ומלמד אבל רבינו דסובר כמ"ד דא"ח ומלמד ע"כ באמת למצוה ילפינן מעולה ועיכובא ע"כ לילף מחטאת ולכן כתב רבינו דילפינן של"צ מחטאת דהוא דרשא דילפינן מיני' לעיכובא:
הלכה ד
ומנין ששוחטים קדשי קדשים אפי' אחורי ההיכל וכו'. והקשה בכ"מ וז"ל ומ"מ מש"כ רבינו אפי' אחורי ההיכל צריך ללמוד מניין לו ובתויו"ט כ' דהא גמ' ערוכה זבחים דף נ"ה דאמר רמי לול קטן הי' אחורי בית הכפורת להכשיר את העזרה כולה לשחיטת קדק"ל ולאכילת קדק"ד ובס' עיני אברהם כ' דמשם אין ראי' דשם איתא אחורי בית הכפורת מאי והשיב מדאמר רמי ורבינו שינה הלשון וכ' אחורי ההיכל ההיכל זה מנין לו להכשיר צדדין שאחורי החלון וכמו זה פריך בגמ' והא איכא צדדין ופירש"י ואיכא צדדין היינו אויר שבין כותל אולם לכותל העזרה לדרום ולצפון דהוה להו אחורי אותם פתחים ולא הו' לפנים ומשנינן דמעייל לה בקרן זוית וע"כ שפיר הקשה הכ"מ מנין לו להכשיר אחורי ההיכל דהו' צדדין וכ' ליישב דרבינו מפרש שהוא בקרן זוית כפירש"י וז"ל דפתח להו בקרן זוית של אולם מקצת הפתח פונה לצפון ומקצתו למערב וכן בדרום ולפי"ז כיון שהפתחים שבדרום ובצפון נפתחים ג"כ במערב הוכשרו הצדדים של לול בית הכפורת על ידי הפתחים שנפתחים בכותל המערב של אחורי ההיכל ולפי"ז א"ש דלא פריך לגבי אחורי בית הכפורת והאיכא צדדין אלא פריך לאמצעיתו של כותל שהוא אחורי בית הכפורת את"ד:
הלכה ה
שלמים ששחטו קודם שיפתחו דלתות ההיכל וכו'. קשה לי מזבחים דף נ"ח דפריך מהא דתניא שלא יכנסו להיכל דלא יהא טפל חמור מעיקר וקשה הא בדף נ"ו מוכח דלאכילה ל"ב פתיחת דלתות היכל ולא שיראה ההיכל בשעת אכילת קד"ק וא"כ לפי"ז יש לומר דוקא בשחיטה אמרינן לא יהא טפל חמור משום דכיון דשחיטת עזרה לא מתכשר אלא בפתיחת ההיכל ובמקום שיכול לראות משם ההיכל א"כ זהו עיקר א"כ ל"ש לפסול בשחט בפנים אבל אכילה אף דכתב בחצר אוה"מ כיון דילפינן שם דף נ"ו דתורה רבתה חצירות הרבה לאכילה ול"ב שיראה ההיכל א"כ אין תלוי בהיכל ולא מיקרי היכל עיקר ולא שייך כלל שיהא טפל חמור מעיקר כמו השחיטה וצ"ע.
הן ראיתי בתוס' שבועות דף י"ז שכ' באכילה ג"כ בעינן שיראה מקום ההיכל אך דבריהם נפלאים שזה נגד גמרא דף נ"ו והנה במק"א כתבתי ליישב דבריהם מהך דזבחים דף נ"ו ומכאן ראי' לדבריהם דשפיר שייך לא יהא טפל חמור מעיקר דכיון דתלוי בראיית ההיכל א"כ אין לפסול בנכנס פנים כיון דעזרה כטפל דתלוי בראיית ההיכל אלא דיקשה כיון דגמרא מסיק דעבודה במקום רבו אמרינן אבל לא אכילה א"כ מאי סברא יש שכתבו התוס' דבעינן ראיית ההיכל לקיים ויאכלו וישתו ויחזו אלקים דאין זה כבוד רבו לאכול בפניו.
הנה בתוס' יו"ט במ"ס תמיד הקשה למה נקט שלמים הא במ"ס תמיד מוכח שגם בתמיד וה"ה ולשאר קדשים בעינן פתיחת דלתות היכל ועוד קשה הא רבינו בפי"ח ממעה"ק פסק אם שחט שלמים בחוץ פטור קודם פתיחת דלתות ההיכל ואמאי הא אי בשאר קדשים ראוי לפנים א"כ הו' פסולי בקודש ואם עלה לא ירד ואמאי פטור בחוץ והנה תוס' בפסחים דף ס"א כתבו משום דהו' כאינו מקומו כמו שחט בדרום דאם עלה ירד לר"י וזה לא שייך לדעת רבינו כיון דהוא סובר שחט בדרום עלה לא ירד ועוד דלדעתי אין לדמותו כלל לשחט בדרום דתוס' לקמן דף פ"ח כתבו דלכן ירד דהו' כש"ח וכונתם נראה דהרי לקמן דף ק"ו מצריך קרא דשחט בדרום פטור משום ש"ח א"כ עכ"פ ס"ד לדמותו לש"ח וזה לא שייך לגבי נעילת דלתות היכל כיון דכשר לקדק"ד ל"ש לומר דהו' אצל שלמים כש"ח דעלה ירד וא"כ קשיא איך פסק רבינו דחייב בחוץ אבל קו' זו הא אפשר לתרץ כמוש"כ תוס' לעיל דף נ"ט תי' אחד דלכן חייב בחוץ כיון דלא נשחט בפנים דרק אהעלאת חוץ פטור היכא דמתקבל בפנים אך אכתי קו' ראשונה מתמיד קשה ולכן נראה ליישב דשלמים לרבותא וכש"כ שאר קדשים דהנה לקמן דף ס"ג קאמר רי"ו שלמים ששחט בהיכל כשרים דלא יהא טפל חמור מהעיקר ונראה הכונה כיון דחזינן שחט בעזרה צריך שיהא היכל פתוח א"כ היכל עיקר א"כ לכך שחט בהיכל כשר והנה דשחט בהיכל זה רק בשלמים דאי בעולה הא בעינן על ירך המזבח וליכא ירך בשלמים הדין כן ומעתה אומר גם לאידך הא דשלמים ששחטו קודם פתיחות היכל פסולין הוא מהא"ט דהרי אם שחטו בהיכל בפנים כשר לכן בשלמים אם אין פתוח פסול דהיכל עיקר ולכן נקט הדין בשלמים אבל בעולה וקדק"ד דפסול בשחט בהיכל דליכא על ירך מזבח [עיי' תוס' זבחים דף ס"ג ד"ה שכן דאי לאו משום דלאו אורח ארעא לשחוט בהיכל הי' כשר כחטאת בהיכל ולא משום דאין צפון מזבח וצ"ע] א"כ הא דבעי פתיחת דלתות היכל בעולה לא מהאי קרא דשחטו פתח אוה"מ ילפינן לה דמהאי קרא לא מוכח רק מכח סברא דאמרינן בשחט בהיכל לכן בעינן פתוח דהיכל עיקר אבל בעולה דאין כשר בהיכל דליכא על ירך מזבח אין למילף מהאי קרא דושחטו פתח אוה"מ וכן מוכח מתוס' עירובין שהקשו למה לי קרא בשלמים תיפק לי' דלא נפתח הדלתות עדיין לא שחט התמיד וא"כ הו' נשחט קודם לתמיד ואי איתא דשאר קדשים מהאי קרא נפקא א"כ מאי הוק' תוס' ובאמת בתויו"ט במס' תמיד תי' כן קו' תוס' אבל תוס' שהוק' ע"כ סברו דתמיד צריך שיהא דלתות פתוח לא מהאי קרא נפקא ולפמש"כ מילתא בטעמא דא"א לילף מהאי קרא שאר קדשים ניחא וא"כ לפי"ז ניחא דרבינו נקט שלמים משום דבשלמים איצטרך לאשמעינן דנקרא קרא דפתח אוהל מועד.
והנה לכאו' נראה ליישב קו' התוס' אמאי שחט בחוץ פטור והא דהקשו הא ראוי' לקדק"ד י"ל דבאמת רק אם שחט שלמים בדרום דליכא ירך מזבח לכן אם אין פתוח פסול אבל שחט שלמים בצפון שיש כאן על ירך מזבח כמו בעולה באמת אם עלה לא ירד וחייב בחוץ רק פטור היכא דשחט בדרום דלא שייך לומר שכשר בקדק"ד דהרי בדרום קדק"ד פסול והנה יש עוד סברא לומר דכש"כ בקדשי קדשים ורק בשלמים איצטרך לאשמעינן דבזבחים נ"ו בעי גובה מאי שיפסוק והקשו בתוס' הא מזבח ג"כ מפסיק ותי' שיכול לראות כשיעמוד וא"כ יש לומר לכך צריך בשלמים קרא דעכ"פ בעינן פתוח משום דהא כיון שכשר בכל מקום אף לצד מזבח שמזבח מפסיק בלא"ה אין רואה ההיכל ל"ב שיהא פתוח אבל קדק"ד שאין כשר אלא על ירך מזבח דהיינו מכותל צפון מזבח ולצפון א"כ אין המזבח מפסיק פשיטא דצריך שיהא פתוח והבן.
והנה תוס' עירובין הקשו מנ"ל הדין במקדש דקרא דפתח אוה"מ במשכן כתיב ותי' דשם לא הי' דלתות וכונתם אף דהו' לי' וילון דהיינו פרוכת ל"ה אלא לצניעותא בעלמא כדאיתא זבחים נ"ו וקשה הא אכתי צריך קרא במשכן לענין אם פרקו המשכן דפסול לשחוט ג"כ מהאי טעמא כדאיתא זבחים ס"א ופלא שרש"י שם דף ס"א כתב מילתא דשמואל בזה"ל היכא שחטו קרבנות קודם שיעמידו המשכן הא אמר באיזהו מקומן בשלמים ששחטן קודם שיעמידו הלוים המשכן פסולין וכ"כ תוס' מנחות דף ד' בשם רש"י ורק תוס' בזבחים שם כשהעתיקו פירש"י כתבו בזה"ל הא אמר בפ' איזהו מקומן שלמים ששחטן קודם פתיחות ההיכל פסולין ולדעתי רש"י בכונה גדולה כתבו קודם שיעמידו המשכן דאי גרסינן קודם פתיחות דלתות זה ל"ש במשכן וקרא במשכן איירא ולית לי' לרש"י לפרש דקרא רק משום מקדש אתי וא"כ יפלא לתוס' שכתבו דא"צ קרא למשכן כלל הא צריכא רבה לקודם שיעמדו המשכן וצע"ג.
ודע דצריך לי עיון אמש"כ תוס' זבחים נ"ט דהקטרת אברים א"צ מזבח ויקשה הא בדף ס"ב דריש מקרא ועשית עולתיך הבשר ודם מה דם בזריקה אף בשר בזריקה ונדרוש מה דם על מזבח אף בשר רק על מזבח ויותר יפלא דבמכילתא סוף פ' יתרו יליף מהאי קרא דרק דם ובשר על מזבח ולא שחיטה על מזבח א"כ נדרוש רק על מזבח אבל בשר על הריצפה אין מקריבין כמו שאין זורק דם על הריצפה.
הלכה ו
הנה בזבחים דף י"ד תניא ולקח הכהן מדם החטאת הוא בעצמו יקח ואי אתיא קוף ורמי לי' אידי' בעי למשקל זמנא אחריתא הנה לכאו' יש להבין הא מקרא דולקח ילפינן שתי קבלות (א) שיקבל הדם מהצוואר למזרק (ב) שיקבל באצבעו מן הדם שבמזרק וכן מוכח מפירש"י שם שכתב ומינה ילפינן קבלה לקמן באיזהו מקומן ושם מיירא בקבלת הדם למזרק וכן מוכח בזבחים דף כ"ד דאיתא באצבעו ולקח והאי קבלה למזרק אי אפשר שיקבלנו הכהן בידו אלא שיאחז את המזרק בידו והדם שותת לתוך המזרק והקשה בספר שו"ת למטה יודא כיון דס"ל דבעינן שיקח מעצמו ולעשות עקירה בידו הא בדם השותת למזרק שותת מעצמו למזרק ואינו מקיים עקירה ואף שכתב רבינו בפ"ד מהלכות אלו הל' ח' אוחז הסימנים בידו ומוציאן עם הווירידין לתוך המזרק זה לא חשוב עקירה ממקומו דהא ע"כ עושה כן בידו השמאלית והעלה שם דמילת ולקח יש לו שני פירושים (א) שהמצוה היא שיקח הדבר מאחר או ממקום שמונח שמה ולא שיתן לידו (ב) שלקיחה הוא נטילה או אחיזה בידו ולזה סגי אף אם אחר או אפי' קוף מניחו אידי' ואפשר לומר כל היכי דכתיב בקרא ולקח גרידא אז אילו מוכח שבעינן גם עקירה ממקום אחר ורק מפרשינן ולקח שיאחז בידו אבל היכא דמילת ולקח מצורף למלה אחרת כמו ולקח מדם או ולקח באצבעו אז מפרשינן שלא סגי במה שיאחזנו רק בידו או באצבעו אלא דבעינן עוד שבידו או באצבעו ועיקר ליקח ממקום אחר ואי אתי קוף ורמי' לי' אידי' לא מהני וכו' ולפי"ז שפיר יש לחלק בין קבלת הדם להמזרק לבין טבילת אצבעו דבטבילת אצבעו דמיפק לי' ממלת ולקח קאי ג"כ אמלת מדם החטאת ומשו"ה כונת קרא דבעינן שיעקור באצבעו ממקום המונח ולכן אי אתי קוף ורמי' לי' אידי' בעי למישקל זימנא אחרינא אבל בקבלת דם מצוואר להמזרק דבה כתיב רק ולקח גרידא ואינו רצוף כלל אל מלת מדם דכתיב אח"כ רק משמע נטילה גרידא דהיינו שיאחז הדם ע"י המזרק עייש"ה.
ובזה כתב ליישב מה שהקשה בשו"ת מרי"א חאו"ח סי' קפ"ט דמהא דזבחים נשמע היכי דכתיב ולקח הכהן מדם החטאת משמע הוא בעצמו יקח ויעשה עקירה נימא גבי לולב נמי בעינן עקירה ולא אחיזה א"כ במתנה ע"מ להחזיר הא בשעה שלקחו עדיין אין שלו א"כ יצטרך להניח מידו ולחזור ויקחנו לידו לצאת בו ובשו"ת מרי"א תי' שרק קוף שאינו בר כונה אם רמי ליד הנוטל אז אינו מקיים בו לקיחה אבל כשאדם אחר רמיא אידי' הו' כלקחו בידו דשליח של אדם כמותו אבל אם לקחו בלילה בידו לא יצא דבעינן עקירה בזמנו והקשה ע"ז א"כ בדף מ"ב דפריך מדאגבה קניא הו' לי' למימר כגון שאחזו בידו בלילה ולא הניחו מידו ולא יצא ידי חובתו ואח"כ הוציאו ברשות עיי"ש.
ולי נראה ליישב כל ענין דהנה ביומא דף מ"ז איתא בעי ר"פ בין הביניים של מלא חפניו וכו' או דילמא ולקח והביא אמר רחמנא והא ליכא ופירש"י שמא לא נכנס בין הביניים והוא לא נתכוון נשמע דולקח היינו שיהא כונתו לעיקרה לא שיעבור ממילא כמו בשחיטה דכתיב וזבחת אם נפל מכין ממילא לא מקירי וזבחת ורק הא דמספקא לי' היינו משום דעכ"פ קצת בא מכחו ולפי"ז ניחא דולקחתם דכתיב בלולב היינו ג"כ רק ממעט שלא בכונת לקיחה אבל אם הי' בכונת לקיחה לצאת אף בלילה וכן במתנה עמ"ל מקרי שפיר לקיחה וכן ולקח הכהן מדם החטאת דהוא בעצמו יקח היינו ג"כ בכוונת לקיחה ואי אתי קוף ורמי לי' אידי' ליכא כונת לקיחה ולכן בקבלה הדם כשאוחז המזרק לקבל הדם קרינן שפיר ולקח דהא מתכוין לקבל הדם בכ"ש ונתיישב קו' מרי"א דלא מוקי באחזו בידו בלילה דבכונת לקיחה לצאת בו ביום שפיר יצא.
הלכה ח
וצריך לטבול אצבעו וכו'. הנה זה מימרא דר"א בזבחים צ"ג וכן במנחות ז' ויליף לה מקרא דוהזה מן הדם אמנם איתא שם דילפינן ג' הלכתא מהאי קרא וטבל בדם וטבל ולא מספג בדם שיהי' בדם שיעור טבילה מעיקרא מן הדם ואיצטריך וטבל ואיצטריך למיכתב בדם דאי כ' רחמנא וטבל הו"א אף דלא קיבל שיעור טבילה מעיקרא כתב רחמנא בדם ואי כתב בדם הו"א אפי' מספג כ"ר וטבל בדם שבענין למיעוטי שיריים שבאצבע פירש"י דהיינו דמן הדם יתירא דלא הי' צריך למיכתב אלא והזה ז"פ אך הנה יתיר זה הוא ג"כ במקראות הנאמרים ב"פ אחרי בהזאת דיוהכ"פ אבל הא דדרשינן מקרא דוטבל בדם שיקבל שיעור טבילה מעיקרא ושלא יהא מספג לא נאמר כן בפר העלם דבר של ציבור אלא בזבחים מ' ע"ב דרשינן מקרא דכאשר עשה לדם וטבילה והנה רבינו בה' עיוהכ"פ פ"ג הביא הדין דבעינן טבילה על כל הזי' אמנם הני דינים שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרא ושלא יהא מספג לא הביא רבינו שם וסמך אמש"כ כאן בשאר קרבנות ולמה לא אשמעינן זה הדין גם בה' יוהכ"פ דגם בהזאת דיוהכ"פ הדין כן דילפינן לי' בהקישא כל מה שאמר בענין.
אך יש לומר דהנה בשמעתין איתא דרבי יליף מקרא דכאשר עשה לפר לרבות פר יוהכ"פ לר"מ שאמור בענין ורי"ש פליג ואמר דל"ב קרא לזה דקו"ח הוא מה במקום שלא השוה קרבן לקרבן השוה מעשים למעשים מקום שהשוה קרבן לקרבן אינו דין שהשוה מעשים למעשים ובתוס' יומא דף ע"א ד"ה השו' כתב טעם לזה מדוע לא ניחא לי' לרבי' בהאי קו"ח ובעי קרא לזה ואולם בתוס' שם ד"ה מה במקום הקשו דל"ל לרי"ש להביא קו"ח באורח רחוק הא לקמן דף י"ב יליף ר"י דבעינן מתן יסוד בפר יוהכ"פ מקו"ח מה מי שאינו נכנס לפני ולפנים טעון יסוד ותי' דהאי קו"ח לא שייך הכא דהא כאן בעינן למילף ג"כ קולא בפר יוהכ"פ להכשיר וכו' אך דבריהם צריכין ביאור דאכתי תקשי אמאי טרח בש"ס להביא כמה פעמים דבעינן האי קרא בדם וטבילה הא לענין הני חומרא דבעינן למילף בפר יוהכ"פ הנה גלי לנו הקו"ח דנכנס לפנים וזהו קו"ח שאין עליו תשובה ולא בעי קרא לזה אך נראה ליישב עיקר קו' תוס' דל"מ למילף חומרא בקו"ח דנכנס דמן לפנים דאדרבא יש לנו לומר דהוא הנותנת דהואיל וכבר הוזה דמו לפנים ל"ב לדקדק כלל בהזאת דהיכל כ"כ שכבר יצא י"ח בהזאת פנים ולכך ל"ב כלל שיעור טבילה מעיקרא וגם יש להכשיר במספג משא"כ לענין מתן יסוד דהוא מילתא בפ"ע מלבד הזאות הפנימי בזה שפיר שייך לדון קו"ח דבפר יוהכ"פ ראוי להחמיר הואיל ונכנס דמו לפנים בקדק"ד ואולם לכאו' יש לדון בזה דהאיך שייך לומר דהוא הנותנת הואיל וכבר הוזה דמו לפני ולפנים יש להקל בהזאות דהיכל דהרי משכחת לה בפר והזאות דהיכל ובזה פשיטא דבעי ג"כ שיהי' שיעור טבילה מעיקרא ולא מספג וממילא דאין לחלק בין הפרים וגם אם לא נשפך ומזה מדם הראשון בעינן ג"כ שיהי' מעלות הללו השנוי' בו ושפיר קו"ח קאי בתקפו דבפר יוהכ"פ שנכנס לפנים פשיטא דבעינן בכל הזאות דידי' שיהא שיעור טבילה מעיקרא ולא מספג ואולם לכאו' יש לומר דאף בנשפך הדם דמביא פר אחר להזאות דהיכל לכל שיעור טבילה מעיקרא וגם מספק כשר מיהא טעמא דהוא הנותנת דהואיל וכבר הוזה לפני ולפנים יצא י"ח ויש להקל שוב בהזאות דהיכל אף שזהו פר אחר הוא מ"מ שני תשלומין דראשון הוא וחדא קרבן הוא אך זה אי הו' תשלומין דראשון הוא או קרבן בפ"ע תליא במחלוקת דפליגי תנאי ביומא דף ס"א בנשפך הדם אחר שנותן מקצת מתנות שבפנים דלת"ק יביא דם אחר ויתחיל במתנות שבפנים ור"א ור"ש אומרים אינו מתחיל אלא ממקום שפסק וע"כ הא דס"ל לר"א ור"ש דממקום שפסק מתחיל אף דדרשינן שם מקרא דוכילה מכפר את הקודש דכל הזאות דפנים כפרה בפ"ע הן ה"ט משום דס"ל דאף כפרה אחת עבדינן בשני פרים דשני תשלומין דראשון הוא ובתוי"ש כתב דר"א ור"ש לית להו האי דרשא דוכילה מ"מ יש לומר דניהו דלית להו לדרוש מכאן דצריך להתחיל בתחילה מ"מ הא מילתא טעמא בעי איך עושין כפרה אחת בשני פרים וע"כ דס"ל דשני תשלומין דראשון הוא ולדידהו יש לומר דגם בנפסל הפר אחר הזאות פנים שמביא פר אחר להזאות דהיכל כולהו תשלומין דראשון הן דהתורה אמרה שיעשה כל הזאות מפר אחד אלא דבנשפך מביא אחר להשלמה ואולם למ"ד דבנשפך הדם אחר שנתן מקצת מתנות שבפנים יביא דם אחר ויתחיל בתחילה לדידי' ע"כ אין מקום לומר דשני תשלומין דראשון דא"כ אמאי צריך להתחיל בתחילה כשנשפך באמצע הזאות פנים ומעתה עכ"ח הא דלא ניחא לי' בגמרא למילף שיהי' בהם שיעור טבילה ולא יהא מספג בקו"ח דנכנס לפני ולפנים אזלא למ"ד דממקום שפסק הוא מתחיל ולדידי' שני תשלומין דראשון הוא וע"כ כשמביא פר אחר להזאות שבהיכל לא שייך דהוא הנותנות דע"י שמביא דמו לפנים סגי בהיכל במספג דפר זה לא נכנס לפנים וממילא דאין לחלק בין הפרים ואף כשמזה מפר הראשון בהיכל לא שייך לומר הוא הנותנת דהני תרי הזאות דבפנים והיכל עניניהם חלוקין ושפיר איכא למילף בקו"ח שיכנס דמו לפנים שלא יהא מספג שיהי' בדם שיעור טבילה וממילא גם במביא פר אחר להזאות דהיכל בעינן שיעור טבילה בתחילה ושלא יהא מספג והואיל והדבר פשוט בקו"ח וא"צ קרא לזה להקיש לכן לא הביא רבינו דין זה בה' עיוהכ"פ וסמך עצמו על מה שכבר הביא דין זה כאן בה' מעה"ק דבעינן שיעור טבילה ושלא יהא מספג בכל הזאות את"ד חסד לאברהם בה' עיוהכ"פ והעמדתיו כאן.
וצריך לטבול אצבעו וכו' מקנח אצבעו בשפת המזרק. וכתב הכ"מ ופלא שזה נאמר על פרה לא על חטאת אמנם נראה רבינו גי' אחרת הי' לו [הובא במזבח כפרה וז"ל בספרי יד הישנים לא גמר מקנח אצבעו בפנים מאי מקנח אמר אביי בשפת מזרק והאי בפנים קאי אחטאת דפנים לא אפרה והכריח רבינו כגי' זו מטעם שבארתי] דהאי אצבעו בפרה שפיר מקנח ג"כ בפרה כאשר יבואר טעמו דעלח"מ הקשה ארבינו בפ"ג מרפה שכתב מקנח אצבעו בפרה ובגמ' איתא דבמזרק ונראה דרבינו לא ניחא בפירש"י ותוס' חדא דלמה לא מקנח גם ידו במזרק ע"כ כמ"ש תוס' דף צ"ג בזבחים דצריך שריפה כל דמו א"כ גם מאי דמקנח אצבעו צריך שריפה ועוד הוק' אמה דפירש"י דאין פרה כאן ולא הי' ירד בין כל זריקה דשחיטה וזריקה הכל כנגד הפתח לכן מפרש רבינו דקאי אחטאת אבל ידו מקנח בפרה וא"כ א"ש דכתב רבינו כאן בשפת המזרק:
ועוד הכרח הי' לרבינו לגי' שלו כמו שכתב הכ"מ דרבינו סובר דקבלת פרה הוא ביד [ועיי' רבינו ה' פרה כתב בכלי פסול וראב"ד השיג פסול בכלי מנ"ל ועיי' תוספתא פ"ק דזבחים משמע כרבינו ויש לעיין זבחים דף צ"ג גבי חטאת עוף הו' ספק אי לא אצרכי כלי או דאיפסל בי' כלי וצ"ע באמת מ"ש דשם ספק אי פסול בו כלי וראי' לראב"ד דכ' דרק מצוה ביד ועכהא"ג הוריות פ"ג גבי כה"ג מצורע] א"כ ליכא כלל מזרק ולכאורה תמוה דתלי תניא בדלא תניא הא גופי' קשיא איך פסק בהא דלא כגמ' דידן דמבואר בפרה בעי כלי מזרק ג"כ אע"כ שהי' לו גי' אחריתי דקאי אחטאת מקנח בשפת מזרק והבן:
ועתוי"ש ריש יומא ובשי"צ הנה הביאו שפירש"י כל מעשה בכ"ג היינו קבלת דמה והוק' ע"ז ממנחות דמקנח אצבעו במזרק משמע דהי' כ"ש והוק' ע"ז מספרי ילפינן מלוג של מצורע דביד וכ' דע"כ פליגי עם ספרי ותי' בשם האר"י לישב הספרי דההיא דספרי היינו להזאת אצבע דלא ילפינן מאיזוב וכוונה דיליף ממצורע דנותן מלוג אל כפו וזורק כן מקבל בכלי ונותן לידו ומזה ממנו באצבעו. והנה השי"צ כבר תמה עליהם דבפירוש ממעט בספרי דלא יקבל בכלי ואח"כ יתן ליד מצותה מצות יד ולא מצות כלי ולדעתי יש לומר דתוס' סברי בהא כראב"ד דרק מצוה אבל בקבל בכלי ונתן ביד אין מעכב אבל אם לא נתן כלי ליד פסול באמת לתוס' ואולי גם ראב"ד סובר כן:
והנה לישב שיטת רש"י נאמר ע"כ דרש"י סובר דגמ' וספרי אין חולקין דרק ממעט שלא יקבל בכל"ש אבל בכ"ג שרי לקבל ואיירא האי מזרק בכ"ג ונקט מזרק אגב סרכא וכיון דכ"ג לאו כלי הו' א"כ כאלו קיבל בכ"ג ביד וכ"כ בשי"צ. אולם לדעת רבינו דלא גריס כן אפרה רק אחטאת א"ש הכל:
ובלח"מ הקשה מגמ' דמנחות מהא דאמר גבי פרה גמר מלהזות מקנח אצבעו בגופה של פרה ומשני בשפת מזרק וא"כ תימא דרבינו בפ"ג מפ"א כ' דמקנח בגופה של פרה ולא כ' בשפת המזרק ול"נ דרבינו ס"ל דלא קיימ"ל כהאי דמנחות והוא דתוס' יומא דף ב' הקשו על ההוא דמנחות וז"ל מיהו תימא דבספרי משמע שמצות קבלת דמה הי' ביד ומפיק לי' מלוג של מצורע שהי' בידו ותי' דפליגי דהיינו דלהספרי לא הי' מקבל הדם במזרק א"כ ע"כ הי' מקנח אצבעו בגופו של פרה יעש"ה וכן ס"ל לרבינו:
מקנח אצבעו בשפת המזרק. ובלח"מ הקשה מה' פרה אדומה והניח הדבר בצ"ע ובס' עיני אברהם כתב על זה דכבר כתב בכ"מ פ"ג מפרה וז"ל ומש"כ לפיכך על כל הזאה מקנח אצבעו בגופה של פרה יש לתמוה דבפ' דם חטאת דף כ"ג ובמנחות דף ז' מסיק דמקנח אצבעו בשפת המזרק ולא בגופה של פרה וצ"ל דזה לס"ד דקבלת דמה הי' במזרק אבל לדידן שלא הי' קבלת הדם אלא ביד ע"כ לומר דמקנח אצבעו בגופה של פרה עכ"ל אבל מה שיש לדקדק על דברי רבינו בפ"ג ה"ג כ' וז"ל על כל הזאה מקנח אצבעו בגופה של פרה איך מקנח בגופה של פרה ולא חיישינן לדביקת נימין ויהא חוצץ בהזאה דקרא כתיב והזה באצבעו ולא בדבר אחר וכזה פירש"י בזבחים דף צ"ג וז"ל במאי מקנח בגופה של פרה לא מצית אמרת שילכלך אצבעו בגוף הפרה מדבק בו נימין ושם הכריחו התוס' כפירש"י בזבחים ולא כמו שמפרש במנחות ונראה לומר שרבינו מפרש דנימין לא משום חציצה אלא משום גנאי משום כל פעל ד' למענהו את"ד.
הלכה י
ועל יסוד אותו קרן שהשלים בה המתנות הוא שופך שירי הדם והוא יסוד דרומית. ובספר תורת העולה ח"ב הקשה ע"ז ממש"כ רבינו בפ"ב מבהב"ח ובקרן מערבית דרומית היו שני נקבים כמין שני חוטמין דקין שהדמים יורדים בהן וא"כ יש לתמוה למה אמר ששירי הדם היו נשפכין בדרום ולא במערב מאחר שהנקבים שם היו יורדין א"כ הדמים היו במערב ובדרום וכ' ליישב דהנה המקובלים מדמין מידת החסד לדרום ורחמים למזרח ומה"ד הקשה לצפון ומידת הדין הרפה למערב וא"כ עיקר הכפרה היתה על יסוד המחובר לדרום שהוא החסד הגדול:
מה שהוקשה בטו"א אתוס' מגילה דקרא דאל יסוד העולה אתי דדיעבד בעי יסוד והקשה הא שיריים אין מעכבין. י"ל דלפי דאיתא בדף נ"ב דהכתוב נתקו לעשה ועשאו שירי מצוה א"כ אי משום אין מעבירין על המצות ל"ה שירי מצוה דעכ"פ בדיעבד קיים המצוה אבל כיון דכתיב קרא הו' שירי מצוה דעכ"פ מצוה איכא ואי לא נתן ביטול מצוה כן נמי בנתן אל יסוד אחר ועבר על המצוה ביטול מצוה והבן דומיא דסמיכה דאמרינן זבחים דף ו' דעשאו הכתוב שירי מצוה ולא כיפר דעכ"פ לא נתקיים המצוה אף דאין מעכב:
הלכה יא
כל החטאות הנשרפות וכו' שהוא פוגע בו תחילה. עיי' לח"מ שזה נלמד מקרא דאל פתח או"מ שגם זה בכלל אין מעבירין על המצות וכן כתב בשיח יצחק ביומא לפרש כוונת תוס' דף ל"ג אולם לפי שנראה מדברי התוס' משום דהו' נגד תדיר צריכין קרא א"כ לפי"ז נצטרך לומר דגלי קרא אף דנגד תדיר אפ"ה שייך אין מעבירין על המצות אף בעבודה אחת ועיי' טורי אבן מגילה ז' אם כבר עבר אם צריך לחזור ונ"ל דצריך לחזור וליתן למערבי משום דקפיד שיהא סמוך להיכל כדאיתא בירושלמי כל נוטל מפנים ליתן בחוץ סמוך לו בעינן ודו"ק:
ובזה ניחא מש"כ רבינו בדין שנותן במקום שהשלים מתנות ותימא דבגמרא אמרו מטעם ירידתו מן כבש בסמוך לו וזה ששלמו מתנות איתמר ביומא דף נ"ט אמילתא אחריתא לענין מתנות מזבח פנימי וכמוש"כ בפ"ד מיוהכ"פ וראיתי בשיח יצחק בזה ולא תי' כלום [ולפמש"כ נכון דהאי דפגע אין הכוונה משום שעובר אצלו אלא כמוש"כ בירושלמי דבעינן סמוך לו לכן גם בדמים חיצונים צריך לטעם דבעינן סמיכה במקום ששלמו מתנותיו ודו"ק ויש להאריך בזה ויבואר במק"א] עיי' בפי"ד מעהיוכ"פ להוכיח דבאמת לית לי' לרבינו הא דר' יוסי דבעינן בסמוך לו וכיון שכן לא נתן טעם משום דסמוך לו מירידתו בכבש דזה משמע דכר"י אתיא דכמו מפנים לחוץ בסמוך לו כן בירידתו מכבש בסמוך לו ולכן נתן הטעם דבמקום שהשלים מתנותיו ודו"ק:
אבל ממש"כ רבינו פוגע בהיכל ע"ז קשה דהלא במצוה א' לא אמרינן אמעהמ"צ וע"כ מטעם דר"י דנוטל מפנים נותן בסמוך לו ויש לעיי' עדיין בזה ויבואר עוד:
הלכה יב
פר ושעיר של יום הכפורים וכו'. והנה זה שפי' רבינו דנפסלה משום הוצאה עיי' כסף משנה דכ' דכן מפרש הא דאיתא בגמרא כיון דנפיק נראה דהפסול משום הוצאה ובאמת יש לתמוה דמבואר בש"ס אדין האחרון שבהזאת ההיכל דהוציאו למזבח וצד האיבעיא כיון דחד מקום הוא לא מיקרי הוצאה א"ד כיון דכתיב ויצא והאיך כתב רבינו דהוציאן לחוץ להיכל דזה ודאי פסול דהו' ב' מקומות ודבר זה דיצא למזבח לא מביא כלל והכ"מ עמד בשם הרי"ק דלמה לא כתב רבינו בחוץ להיכל דהו' ס' דהוא תיקו ובאמת דיציאה על המזבח הוא תיקו אבל חוץ להיכל ודאי פסול ועוד קשה לשיטתו דהוציא להיכל למה נקט דוקא פר ושעיר יוהכ"פ ה"ה פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים ג"כ ד"ז כיון דיצא חוץ להיכל בודאי נפסל ביוצא דאין זה מקומם דדוקא לגבי מזבח יש חילוק דלא שייך יציאה ולא כתיב בהם ויצא אבל חוץ להיכל בודאי נפסל ודבר זה נוהג גם בפרים ושעירים וכבר עמד ע"ז במנ"ח עוד תמה דהא מבואר ביומא דמקראי דהזאת הפרוכת של פר ושעיר הי' עומד הכהן לפנים ממזבח הזהב ובהזאת הפרוכת של פרים ושעירים הנשרפים הי' עומד הכהן חוץ למזבח הזהב ומזה ורבינו בפרקין לא הביא כלל דין זה בפרים ושעירים.
הלכה יג
פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין וכו'. במל"מ נסתפק לענין פרים הנשרפים ושעירים הנשרפין ורצה לחלק בין בית ראשון לבית שני והביא מ"ה עהיוכ"פ דהי' מזה כנגד הארון והביא דברי הרדב"ז ובשו"ת שו"מ תמה על הרדב"ז והמשל"מ שנעלם מהם גמרא מפורשת במנחות דף כ"ז לר"י דאל דוקא דמקדש שני דלא הו' ארון וכפורת ה"נ דלא עביד הבאות אמר קרא לכפר את מקדש הקודש מקום המקודש ופירש"י על מקום ארון מזה אפי' ליכא ארון ועוד שיש לחלק בין הך דיוה"כ דאיכא קרא מיותר לענין קטורת משא"כ בפרים הנשרפים מיהו כפי הנראה הא דהצריך קרא במנחות הוא דוקא לרי' דס"ל דאל דוקא אבל לרבנן ל"צ קרא וע"כ גם בפרים הנשרפים הי' במקום שהי' ארון עומד בבית ראשון עכ"ד:
הלכה יד
וכל הדמים הניתנים על מזבח הזהב וכו' מתחיל מקרן מזרחית צפונית לצפונית מערבית למערבית דרומית לדרומית מזרחית. עיי' בכ"מ ובלח"מ ולי נראה דרך אחרת בדברי רבינו אשר לא שיערו נושאי כליו ומקורו נובע מירושלמי אשר ז"ל ויתחיל בקרן מזרחית דרומית ומשני אין זה ימנית ויתחיל מקרן צפונית מערבית אר"א ויצא ממזבח כולי' ויתחיל מקרן מערבית דרומית שלא יתן אחוריו לקודש ואין סופו ליתן אחוריו לקודש חוזר הי' לאחוריו ויעמוד בדרום ויתחיל מקרן מזרחית צפונית כדאמר ר' עולא ימנית אין זה ימנית תני ר"א עומד במקומו ומחטא ובלח"מ השיג טובא על הירושלמי ובק"ע הגיה ויתחיל מקרן מזרחית דרומית ובשי"צ בתוי"ש הגיה ויעמוד בדרום ויתחיל בקרן מזרחית דרומית ונדחק שלא חש לשנויי ולי נראה לפרש דברי ירושלמי על נכון דהנה רש"י פי' דפליגי ר"ע וריוה"ג אי פתחא בצפון ובצל"ח ביומא כתב דטעמו של רבינו דסובר לכ"ע פתחא בדרום אלא דלריוה"ג הולך לצד צפון כדי שיקיים כל פינות שאתה פונה והנה אני אומר לדעת רבינו אין זה הטעם אבל הוא דעת ירושלמי דסובר פתחא בדרום אפ"ה תני במשנה דמתחיל בצפון מזרחית דע"כ דהולך לצד צפון ומ"ט ע"כ כדי לקיים כל פינות וזהו דפריך ויתחיל בקרן מזרחית דרומית דיכול לילך לדרום ויתחיל שם ומשני אין זה ימנית כיון דע"כ צריך אח"כ ליתן מערבית דרומית יען שפגע בתחילה כדאיתא בגמ' א"כ אין זה ימנית ואז לא קשה דאמעהמ"צ דכדי לקיים ימנית דחי אמעהמ"צ ולכן הולך לצפון ומתחיל צפון מזרחית ושוב יקשה דנהי דע"כ הולך לצפון ומתחיל מצפון יתחיל בקרן מערבית ומשני ויצא מן כל מזבח ואח"כ חוזר ומקשה ילך באמת לדרומית עד קצה מזבח ויחזיר אח"כ לקרן מערבית דרומית ויתחיל שם [ואף דא"כ מעביר על המצות שאין נותן במקום שעומד הנה כדי ליתן דרך ימנית טוב שיתן תחילה במערבית דרומית ועוד סובר הירושלמי דכיון דעבר על המצות בקרן שפגע תחילה עדיין מוטל עליו ליתן שם תחילה אף שעתה בקרן מזרחית עט"א במגילה דף ז' ועוד דזה עדיף שיהא בדרום שנגד פתחא דפרוכת שבדרום] ואח"כ מזרחית דרומית וזה הוא לצד ימין ומשני א"כ נמצא אחוריו לקודש אם יתחיל בקרן מערבית דהיינו אחר שיחזיר לשם ויתן מערבית דרומית אח"כ מזרחית דרומית יהיו אחוריו למזבח ופריך ואין סופו ליתן למזבח דאם מתחיל בצפונית ע"כ כשיבוא למערב דרומית מחזיר אחוריו לקודש ומשני הי' חוזר לאחוריו כשבא לדרום הי' מהפך ע"כ אחוריו למזרח כמש"כ בק"ע:
וע"ז פריך אכתי ילך לדרום ויעמוד שם ויעשה הזריקה מזרחית צפונית הקפה ביד ולמה הוצרכו לצפון ילך לדרום רק יעשה ביד ויתחיל באמת מצפון כבמשנה ונמצא מקיים כל פינות לימין כדר' הונא והיינו דקו' ראשונה הי' ילך לדרום ויתחיל שם ומשני דבעי לימין ולכך פריך אכתי ילך לדרום ויתחיל ביד להקיף מצפון ונמצא מקיים גם כל פינות לימין וע"ז קאמר דאין זה ימנית וכונה נ"ל כמש"כ בח"ס דלמ"ד ביד ולא יליף יד מרגל אז דרך ימין מדרום לצפון דוקא כיון שעומד במקומו מתחיל בשמאל ומסיים בימין והיינו כל פינות לימין ואח"כ מביא ר"א אומר במקומו הי' עומד ומחטא דסובר באמת כן מכלל דת"ק לא מסתבר לי' הקפה ביד ומפרש ע"ז ר"א בשם רי"ו שניהם מקרא אחד דרשו סביב רבנן סברי להילוך ור"א סביב לקרנות וא"כ א"א לעמוד בדרום ולהתחיל בצפון לכן הולך לצפון ומתחיל לדרום וא"כ לפי"ז ר"א אומר במקומו הי' עומד ומחטא היינו באמת שהי' עומד בדרום שלא הי' מהלך לצפון אלא לדרום כנגד פתחא דפרוכת ועושה הקפה ביד מצפונית מזרחית והוא עומד ופניו למערב וידו ימנית לצפון א"כ מתחיל בימין ומסיים בימין [אך לכאורה קשה דמירושלמי לקמן כתב דהא דתנן דנותן ז' הזאות בצפון כר"א א"כ משמע במקום שעומד בצפון לר"א י"ל איה"נ אבל רק יען דסובר פתחא בצפון ולת"ק ע"כ פתחא בדרום כקו' תוי"ש דסתם לעיל כמ"ד פתחא בדרום ולכן פריך בירושלמי יעמוד בדרום א"כ עכ"פ נשמע אי פתחא בדרום למ"ד ביד הו' ג"כ ימין צפון כדסבר ר"א איה"נ דעומד בדרום ונותן בצפון ביד ומקיים כל פינות וכמש"כ ובארתיו להלן ג"כ] ונפ"מ לדינא כשמקיף ביד אמרינן ג"כ כל פינות אבל רק שמתחיל בימין ומסיים בימין ומעתה א"ש הסוג' הא דפליגי ר"ע וריוה"ג היינו ג"כ דסברי דפתחא בדרום קאי רק לריוה"ג הולך לצפון כדי שיהא מקיים כל פינות לימין ור"ע לא חייש להא והולך לדרום ומתחיל מדרום אף דל"ה לימין וע"ז מפרש בגמ' הטעם דפליגי אי יליף חוץ מפנים אי בעי לימין או דפליגי אי הו' הקפה ביד דלר"ע הקפה ביד ולכן לא יליף מהקפה ברגל ולא בעי ימין זהו פלוגתת ר"ע וריוה"ג אמנם ר"א דמשנה דסובר במקומו עומד ומחטא סובר אף בהקפה ביד צריך כל פינות לימין למזרח א"כ שוב א"צ לומר דהולך לצפון אלא עומד בדרום ומתחיל בצפון מזרחית ומסיים מזרחית דרומית ג"כ במזרח והיינו כל פינות לימין למזרח כמו בים שלמה דהי' פנים למזרח דהתחיל בצפון כדי לסיים בדרומית מזרחית כמ"ש התויו"ט דלא כפירש"י דרק אגב נקט למזרח:
ואף לפירש"י יש לומר נהי דר"ע וריוה"ג פליגי אי פתחא בצפון אפ"ה ר"א דעומד במקומו שפיר מצי סבור פתחא בדרום אפ"ה מתחיל בצפון כדי לקיים כל פינות ורק אי הקפה ברגל סובר רש"י דל"ש לומר כדי שיעשה הקפה לימין הולך אל צפון ולכן ע"כ פתחא בצפון לכך הולך אל צפון אבל למ"ד במקומו עומד דמקיף ביד שפיר י"ל פתחא בדרום רק מקיף מצפון ביד לקיים כל פינות לימין למזרח רק כ"כ מירושלמי משמע דלכ"ע פתחא בדרום ולא הלך לדרום להתחיל שם משום דאין זה ימנית:
ועכ"פ יצא לנו דברי רבינו נכונים דפסק הקפה ביד ולכן אמר שעומד בין מנורה למזבח דהיינו בדרום ומקיף ביד כמש"כ הלח"מ דרבינו סובר הקפה ביד ולכן אומר כולן נותן מלמעלה למטן חוץ מזו דעושה ממטן למעלה ומתחיל לעולם מצפון כדי לקיים כל פינות כיון שמקיף ביד יכול לעמוד בצפון ולהקיף מימין ולסיים מימין במזרח ודו"ק:
ולענין קו' הרשב"א דאיך אמר בין מזרח ומנורה הא משוך לחוץ נראה לפרש אי נאמר כמש"כ בפ"א מבה"ב דרבינו סובר דגם מנורה הי' מזרח ומערב והי' משוך לחוץ רק שיהא מקצתו של מנורה נגד שולחן ולכן פגע במזבח תחילה כשעומד סמוך לקרן מזרחית דרומית הו' בין מנורה ומזבח אולם לפי מה שהבין ראב"ד בדברי רבינו שמנורה דרום וצפון א"כ כשמשוך קימעא הו' חוץ ממנורה ול"ש בין מנורה ומזבח ודו"ק:
ודרך אגב אבאר בזה מש"כ במק"א לתמוה על רבינו בזה דהנה אי תרוויהו צפון ודרום א"כ קשה הא דקאמר משוך קימעא דעי"ז מנורה נגד שולחן דמנורה עומד מסתמא מיד בכניסה דאל"כ בלא"ה מזבח קודם ומ"ק יען דמשוך קימעא לכן פגע תחילה במזבח אף אין משוך כיון דמנורה נגד השולחן בקצה השני שלצד ההיכל א"כ פוגע במזבח תחילה וא"כ דעומד בכניסה א"כ לא אהני שמשוך מקצת וצריך שיהא משוך לחוץ כל המנורה [וא"כ דעומד בכניסה א"כ לא אהני שמשוך מקצת וצריך שיהא משוך לחוץ כל המנורה] וע"כ בגמ' קאי אי תרוויהו מזרח ומערב א"כ פגע בשניהם יחד ולכך צריך לתרוצי דע"כ משוך קימעא לחוץ ופגע במזבח בתחילה וא"כ עדיין עכ"פ רוב מזבח בין מנורה לשולחן אבל אי שולחן במזרח ומנורה צפון ודרום א"כ איך כתב רבינו הא דמשוך קימעא דממנ"פ אי עומד מנורה מיד בכניסה א"כ צריך להיות משוך כולה לחוץ דאל"ה אין אפי' מקצת מנורה נגד שולחן כ"ז שלא נמשך כולה לחוץ ואי עומד בקצה שולחן שלצד היכל א"כ אפי' אין משוך כלל המנורה נגד שולחן דמזבח אמה ושולחן ב' אמות כן תמהתי שם. ועיין זבחים כיור משוך קימעא לצד חוץ:
וליישב ע"כ נאמר דמשוך קימעא היינו לגמרי לצד חוץ ואתיא גם כמ"ד תרווייהו צפון ודרום ומנורה קאי מיד בכניסה וא"כ יקשה שוב מש"כ כאן ובעיוהכ"פ דעומד בין מנורה ומזבח:
ולתרץ זה נראה לישב דהנה בכ"מ הביא בשם הרי"ק לישב דהאי דיצא מכנגד מזבח כולה היינו שלא יעמוד בצד צפון שמשם היציאה לדעת רבינו רק ילך לדרום ועי"ז יוצא מכנגד מזבח ושם הוא בין מנורה למזבח בקצהו והנה לישב זה אומר דזהו קו' ירושלמי דפריך ויתן דרומית מערבית והקשה בלח"מ הא צריך לצאת ממזבח כולה ולהנ"ל ניחא כיון דאין עומד בצפון יצא מנגד מזבח מקרי שפיר וע"ז משני דנמצא אחוריו לקודש כשהוא הולך לדרומית מזרחית ולכן הוא הולך אל צפון ואח"ז פריך יעמוד בדרום ויתן מזרחית צפונית ויהא דרך ימין הכונה יעמוד במקומו היינו באמת במערבית דרומית ויקיף ביד ויתחיל מצפון ומשני תני ר"א במקומו עומד ורבנן לית להו הקפה ביד דבעי סביב ברגל א"כ לר"א באמת עומד במערבית דרומית ומקיף ביד מצפונית מזרחית ונמצא א"ש דעומד בין מזבח למנורה ודו"ק:
אלא שבאמת אני תמה על הרי"ק איך כתב דעומד במערבית דרומית א"כ אחרונה היינו מזרחית דרומית והשלישית הוא מערבית דרומית ושם עמד א"כ איך כתב חוץ מאחרונה שהי' לפניו נותן מלמעלה למטה הרי השלישית היתה לפניו לא האחרונה וצ"ע:
והנה ראיתי בצל"ח יומא כ' ליישב קו' ראשונה על רבינו דלכאורה קשה דלא תליא בפתחא כלל כיון שזרק אחר שיצא נגד פרוכת שהוא באמצע כפורת ומזבח ג"כ באמצע וע"ז העלה שם אי שולחן צפון ודרום אז מזבח בצפון מתחיל מאמצע היכל א"כ כשהולך מכפורת בא תחילה לצד צפון מזבח אבל אי מזרח ומערב אז מזבח באמצע ולכן הולך לדרום שהוא ימין ותמהני שבפ"א מבהב"ח סובר רבינו מזרח ומערב היו שולחנות א"כ למה פסק דמתחיל צפון ואמנם לפמש"כ דבאמת הולך לדרום ועומד שם ונותן בצפ' מז' א"כ ניחא דהולך לדרום יען דשולחנות מזרח ומערב הולך לדרום יען דהוא לימינו וכמש"כ הצל"ח:
ואמנם לפי דרכי שעומד בדרום לדעת רבינו א"כ י"ל באופן אחר דאי שולחנות מזרח ומערב ומנורה צפון ודרום כשיטת רבינו א"כ מזבח כולה בצפון ולכן כשגמר זריקה שנגד כפורת בא לו לצד דרום תחילה שנגד אמצע הפרוכת אבל אי מנורה ג"כ מזרח ומערב או תרווייהו צפון ודרום א"כ מזבח באמצע היכל ממש א"כ כשגמר ההזאה על פרוכת הולך לצפון כיון שהוא ימינו כיון שעומד פניו למערב ויוצא ממזבח דרך אחוריו כמ"ש תוס' יומא דף נ"ב ע"ב ולפי"ז לא פליגי אי פתחא בדרום די"ל לכ"ע פתחא בדרום אפ"ה פליגי אי שולחן מזרח ומערב ומנורה צפון ודרום אז אין מזבח באמצע רק לצד צפון כי כשעומדים צפון ודרום הן בכללן עשר אמות כי אורך המנורה ב' אמות כמו שהראתי החשבון במק"א וא"כ ע"כ מתחיל באמצע [ע"ד שכ' מהרש"א דף נ"ב וצל"ח אי שולחנות צפון ודרום] א"כ צד דרום מזבח נגד אמצע כפורת לכן הולך לדרום ואידך או דסבר תרווייהו צפון ודרום א"כ ע"כ עומד באמצע ממש כלפי חוץ קימעא והיינו בין מנורה ושולחן דמשה או דשניהם מזרח ומערב א"כ ג"כ באמצע ולכן פונה לצפון לימין ולפי"ז רבינו דפסק שולחן במערב מנורה בצפון א"כ מזבח אין באמצע רק לצד צפון א"כ צד דרום של מזבח מגיע נגד אמצעי של כפורת וסובר כולי' מזבח הפנימי בצפון קאי ובא לדרום ולכן כתב שעומד בין מנורה למזבח דהיינו לצד דרום והא דמתחיל בצפונית היינו יען דפסק כר"א דעומד במקומו ומקיף ביד כדי שיהא פונה לימין למזרח כמו שבארתי לעיל אבל העמידה בדרום וכמש"כ והבן:
והנה כ"כ לעיל דעת הירושלמי ובזה נראה לפרש הסוגי' דכ"ע סברי פתחא בדרום רק ריוה"ג סובר כדי להקיף מימין הולך אל צפון וכמו דקאמר בירושלמי דלכן אין מתחיל בדרום דהיינו שילך לדרום דבעינן ימנית וכן פירשו בתויו"ט דלכן הולך אל צפון דבעי ימין וראי' לזה דרע"ק סובר מתחיל בדרום ופריך ויתחיל בימין ויקשה מ"פ דיתחיל בימין הא כיון דלדידי' פתחא בדרום ע"כ יתחיל בדרום וע"כ כמו לת"ק פתחא בדרום אפ"ה כדי לעשות מימין הולך לצפון כן לרע"ק יתחיל מימין דילך אל צפון או דידע דלרע"ק מקיף ביד ופריך דיתחיל ביד ליתן מצפון אף שעומד בדרום וכדמקשה גם בירושלמי ורק בירושלמי משני אין זה ימנית ובגמרא דידן משני תחילה תי' אחרים דלא יליף פנים מחוץ ול"ב ימין ואח"כ פריך א"כ אי בעי הא נעביד אי בעי הא נעביד והנה כאן יקשה ג"כ הא פתחא בדרום ע"כ עושה בשמאל תחילה ול"ש ליישב דילך לצפון כדי לעשות מימין כיון דאין חיוב לעשות מימין רק אי בעי א"כ לכך הולך לדרום דפתחא בדרום וצ"ל כתי' השני דיעשה הקפה ביד ויעמוד בדרום ויתחיל ביד מצפון ויהא כל פינות ולמה דוקא משמאל וע"ז משני כיון דבהאי פגע רק שיצא מכל מזבח ולכן צריך ליתן מערבית דרומית והכוונה נ"ל דאם יתחיל בצפון נמצא מערבית דרומית שלישי להזאה משא"כ אי יתחיל בדרום הו' מערבית דרומית שני' אמנם יש דרך אחר ליישב קו' הנ"ל דפריך דיעשה מימין הכוונה דיתחיל במקום שעומד בדרומית מזרחית אח"כ מזרחית צפונית ויהא דרך ימין וע"ז משני כיון דפגע בהאי קודם צריך ליתן תחילה וזהו דלא כמש"כ אמנם לדעתי פי' זה רק אי נאמר כפירש"י דהאי ליתן למזרח רק אגב אבל לפמש"כ תוי"ש דדוקא נקט למזרח יען דקרא התחיל מצפון וסיים במזרח א"כ ל"ש דיתחיל מזרחית דרומית אח"כ בצפון דא"כ אין הגמר במזרח אך הדבר נכון כתי' השי"צ כיון דעתה לא יליף פנים מחוץ א"כ גם ימין למזרח אין עיכוב א"כ כשעומד בדרום יכול להתחיל בדרום ויתן מזרחית צפונית ויהא כל פינות וע"ז משני שפיר דבעי לעשות במערבית דשם פגע תחילה ואח"כ קאמר אבע"א אי ברגל כ"ע ילפינן חוץ מפנים והכי פליגי מר סבר הקפה ברגל ומר סבר הקפה ביד והנה קשה טובא דא"כ אכתי אי בעי הא נעביד וע"כ לתרץ משום דפגע בהא תחילה א"כ קשה שוב למה צריך לומר לאידך מ"ד הקפה ברגל אף אי הקפה ביד לריוה"ג אפ"ה א"ש דמתחיל מצפון כיון דפתחא בצפון א"כ עביד שם מאי דפגע תחילה [וקו' זו הקשה בחס"ו והוכיח דכל פינות לימין עדיף מאין מעבירין על המצות דלא כטו"ז סי' תרע"ז אמנם בתוי"ש הקשה כן ותי' דלא כרש"י אלא דבאמת לכ"ע פתחא בדרום קאי אלא שהולך אל לצפון לקיים כל פינות ולכן צריך לומר דסובר דברגל ילפינן חוץ מפנים] וע"כ כמוש"כ בתוי"ש דלכ"ע פתחא בדרום רק הולך אל צפון משום כל פינות אבל אידך סובר ביד ולכן עושה משמאל דוקא במערבית דפגע תחילה:
אמנם לפמש"כ לעיל בירושלמי דלמ"ד ביד סובר דבלאו טעמא דפגע שם ע"כ עושה מערבית דרומית משום דזהו דרך ימין כשעושה ביד כמוש"כ בחס"ו וא"כ סובר ג"כ דבעי כל פינות אלא דסובר אי ביד הו' זה כל פינות להתחיל לסיים בימין ולכן עושה אח"כ במערבית דרומית ואי דיקשה נהי דעומד בדרום יקיף ביד ויתחיל בצפון ז"א כיון דלא יליף יד מרגל ל"ה כל פינות רק דרך מערבית ואח"כ לצפונית כסברת חס"ו ואמנם למ"ד ברגל לא מצי למימר דלעולם ביד ועושה כן משום דפגע שם תחילה אף דביד לא הו' זה ימין משום דאכתי ילך לדרום ויתחיל בדרום כיון דלכ"ע בדרום קיימי' א"כ מוכח שפיר דלכ"ע בדרום ואח"כ קאמר אבע"א מ"ס סביב במזבח חיצון ומ"ס כולי' מזבח במקום קרן אחת ונתקשו כל המפרשים מאי חידוש האי אבע"א נ"ל דלתי' קמא מ"ד ביד סובר לכן עושה מערבית דרומית משום דדוקא באופן זה הו' כל פינות כשעושה ביד ההקפה דאי לאו דהו' בכהא"ג כל פינות יקשה למה לא קעביד באמת ברגל ויהא כל פינות מצפון וילך לצפון והיינו כקו' הנ"ל נהי דיד לא יליף מרגל עכ"פ אי בעי הכי נעביד כמו שרוצה יעשה וע"כ כמוש"כ דסובר כשעושה ביד הו' שפיר כל פינות לימין מערבית דרומית ופונה לצפון שהוא ימינו כשעומד פניו למזרח [ולכן לא יקשה יעמוד בדרום ויקיף ביד בצפון דסובר ביד הו' ימין מדרום לצפון דלא יליף יד מרגל משא"כ לאיבע"א א"א לעשות ברגל א"כ יש לומר ביד ג"כ ימין מצפון דיליף מרגל אלא דא"א לעשות מצפון דאז יעמוד בדרום ויקיף מצפון מעביר עה"מ ואי דילך לצפון ויעמוד שם ויקיף ביד מצפון סובר כיון דפתחא בדרום אין לו לילך לצפון] ולכן קאמר עתה דפליגי בסביב ומ"ס דבקרן אחת הו' וא"כ לעולם בעלמא במקיף ביד הו' ג"כ כל פינות כמו ברגל ואי דיקשה א"כ איבעי הכי נעביד וילך לצפון ויקיף מצפון ברגל ע"ז קאמר דקרן אחת הו' ובעי דוקא הקפה ביד ולא יכול לילך לצפון והקיף ברגל ודו"ק:
והנה כ"ז לרע"ק אבל לר"א דסובר דמקיף מצפון ביד יש לומר דמתחיל להקיף מצפון אבל עומד הוא בדרום ואין נותן במקום שעומד ולא במקום דפגע תחילה דסובר דנהי דבעי הקפה ביד ילפינן מרגל לעשות כל פינות כמו דעושה ברגל מצפון ואף דעובר על המצות י"ל דכל פינות עדיף מאין מעבירין ועוד עדיפותא במקום שגומר נותן ה' הזאות ועדיף ליתן במקום שעומד כדאיתא בירושלמי לכן אין מתחיל במקום שעומד ובהא תליא פלוגתא דרע"ק ור"א אי כשעושה הקפה ביד מתחיל מצפון ועומד בדרום וזהו כל פינות או מתחיל בדרום במקום שעומד וזהו הו' כל פינות ודו"ק:
והנה אח"כ קאמר בגמ' לפרש פלוגתא דר"ח ור"י אי בצד צפוני נותן ומפרש במקום שגומר נותן ובירושלמי איתא דלר"א נותן בצפון משום שעומד שם ולרבנן בדרום כיון שמתחיל בצפון וסובב הולך אל דרום א"כ עומד בגמר בדרום לכן נותן בדרום ולא קאמר בירושלמי במקום שגמר נותן ההזאות נ"ל משום דירושלמי סובר לר"א עומד בצפון ונותן תחילה בצפון א"כ סובר האי עדיפא ליתן כל ההזאות במקום שעומד אבל גמרא דידן יסבור לר"ח וה"ה לגמ' דידן אליבא דר"א דכשמתחיל בצפון ונותן ביד בצפון אבל הוא עומד בדרום א"כ קאמר הטעם דנותן במקום שגמר ואף דהוא ג"כ מקום שעומד אמר זה הטעם דיען דטעם ששם גמר זהו הגורם דאמרינן אף שעומד בדרום מתחיל בצפונית מזרחית כדי לגמור במקום שעומד וליתן שם במקום שעומד וגמר כמש"כ לעיל לר"י אזלינן בתר מקום שגמר לחודא אף שאין עומד שם ודו"ק והגם די"ל דר"ח סובר הקפה ברגל א"כ כשמתחיל בדרום דפתחא בדרום והולך אל צפון א"כ הו' ג"כ מקום שעומד בסוף בצפון שגם הגמר ושם נותן לכן אמר עיקר הטעם דשם גמר ובירושלמי לר"א דאין מקיף ברגל א"כ הגמר לאו במקום שעומד סובר דלא תליא במקום שגמר אלא במקום שעומד אבל אי עומד בדרום אין מתחיל בצפון גם לגמ' דידן ז"א דא"כ נמצאת אמר לר"ח אף דעושה הקפה ברגל אפ"ה ל"ב כל פינות לימין דלא כמסקנת הגמ' לעיל א"כ יש לומר דסובר ביד וסובר כר"ע ממש ביד ל"ב ימין ברגל וא"כ הגמר בצפון במקום שאין עומד לכן נתן הטעם במקום שגמר אלא דא"כ לרבינו דפסק עומד בדרום ומתחיל בצפון וגומר בדרום ונותן טעם משום דשם הגמר ולא אמר משום דשם עומד וא"כ מכאן אין הכרח אבל עכ"פ דברינו דלעיל קיימין מכח הירושלמי והיינו דלר"א יש לנו לומר דעומד בדרום ונותן בצפון ביד ומקיים כל פינות ורק יקשה לדברינו מירושלמי דקאמר הא דתנן נותן ז' הזאות בצפון כר"א א"כ משמע דעומד בצפון י"ל דאיה"נ אבל ירושלמי סובר לר"א פתחא בצפון ורק לת"ק סובר פתחא בדרום כקו' התוי"ש כיון דסתם לעיל במשנה דב' פרוכת הי' ע"כ דחוק לומר דסתם כאן פתחא בצפון אבל ר"א סובר פתחא בדרום אבל לדידן דפתחא בדרום א"כ למ"ד דנותן ביד וסבירא לן בהא כר"א יען דכהנים גדולים ג"כ נחלקו בהא כדאיתא בגמ' א"כ שפיר מצי עומד בדרום ונותן ביד תחילה בצפון כקו' הירושלמי וגם גמ' וסוג' דידן אתיא בזה על נכון כמו שבארתי ונתיישבו דברי רבינו והוא כפתור ופרח:
ועתה אבאר עוד דבר אחד דיש להבין בקו' ירושלמי יעמוד בדרום ויתחיל בצפון וקשה א"כ הרי עובר על המצות אם אין נותן בקרן שעומד וא"כ יתן בקרן מזרחית דרומית ואח"כ צפונית מערבית ואף דסובר כל לימין עדיף מאין מעבירין על המצות לכן אין נותן על מערבית דרומית אף דפגע תחילה דאין זה ימנית עכ"פ יתן מזרחית צפונית דמקיים לימין וגם נותן במקום שעומד תחילה ואמעהמ"צ אך י"ל לפמש"כ לעיל דבעי לימין למזרח צריך לסיים במזרחית דרומית דוקא [או יש לומר דאם יתן מזרחית דרומית אח"כ צפונית ויסיים בדרומית מערבית א"כ התחיל בשמאל וסיים בשמאל כהא"ג עדיף להעביר על המצוה מלהתחיל בשמאל דאם כדי לעשות כל פינות עדיף אמעהמ"צ כש"כ כהא"ג שיתחיל בשמאל ויסיים בשמאל אמרינן מוטב שהעביר על המצות ויתחיל בימין בצפון אך ז"א דאנן קיימינן שעומד בדרום א"כ הו' מזרחית דרומית ימין אלא כמש"כ כדי דיתחיל בימין ויסיים בימין עדיף מאין מעבירין עהמ"צ]:
אך אכתי יקשה ילך לצפון ויתחיל בצפון ויקיף ביד מימין למזרח ולא יצטרך לעבור עהמ"צ ונראה דכיון דסובר פתחא בדרום א"כ עדיף יותר לילך לצד הדרום אי משום דהדרך קרוב אי משום דהו' דרך כניסה או מטעם דכל הנכנס לעזרה נכנס דרך קצרה לא כמש"כ בח"ס דכשהוא כבר בעזרה אין קפידא בקצרה ומרבה בהילוך דכ"כ לעיל בהב"ח פ"ז דלא משמע כן [ועמש"כ בה' עיוהכ"פ] וסובר אי ילך לצפון א"כ ג"כ הוא כמעביר על המצות דיש לו לילך אל הדרום משום דפתחא בדרום ואף דאח"ז יצטרך להעביר על המצות וליתן דרך ימין ויתחיל מצפון ולגמור בדרום מזרחית אין בזה קפידא דשרי להעביר על המ' לקיים כל פינות דהרי כל הטעם דאמעהמ"צ משום אין מחמיצין את המצוה ולפי"ז כיון דלימין עדיף א"כ ל"ש אמעה"מ דכ"כ החכ"צ בסי' ק"ו ויתר אחרונים דמותר להשהות המצוה כדי לעשות המצוה אח"כ יותר בשלימות מן המובחר וכיון דכן המצוה לפנות לימין למזרח א"כ בזה שמאחר המצוה ואין מתחיל במזרחית דרומית אין כאן מעביר עה"מ כיון שעושה כן כדי לגמור שם ושיהא כל פינות לימין למזרח כמו במקיף ברגל [ובזה יצא לנו דלא כט"ז סי' תרע"ז שהקשה בנ"ח ימין עדיף דאמעה"מ דלפמש"כ לפנות לימין ל"ש אמעה"מ כיון דזה משום מצוה מן המובחר שרי להשהות כחכ"צ הנ"ל ובח"ס דחי ג"כ דברי הט"ז מטעם אחר דמוכח כל פינות עדיף מאין מעה"מ:
והנה בלח"מ הקשה בשיטת רבינו דמה דאמרינן עד דנפיק מכולי' מזבח לא קפיד קרא על האדם המזה שיהי' חוץ למזבח כ"א על ההזאה שתהי' באחרונה למזבח שלא יזה במקום שפגע תחילה בצפונית מערבית או דרומית מערבית אלא שיוציא ההזאה לחוץ במקום שכלה המזבח אבל הוא יכול לעמוד בין המזבח והמנורה אמנם לפי"ז תקשי אמש"כ רבינו לחלק דהזאה שלפניו מלמעלה למטה והאחרת מלמטה למעלה עפ"ד מעיוהכ"פ הואיל וגם הזאה ראשונה נותן קודם שהגיע לארץ שמזה בו אין כאן חשש דניתווסן למאני' ונראה דרבינו ס"ל דניהו דלא קפיד קרא שיצא המזה מכולי' מזבח ויכול להזות הזאה ראשונה בעמדו בין מזבח למנורה מ"מ אי בעי נפיק מכולי' מזבח ומזה לפניו בקרן ואין בזה משום שיהוי מצוה לא משהינן הואיל ולא התחיל עדיין במצוה הזאה דמזבח משא"כ אחר שהזה הזאה ראשונה אזי מחויב להקדים האחרות במה דאפשר וטרם יקרב על הקרן שבו מזה צריך להזות עלי' הואיל וכולן חדא מצוה נינהו כל מה שיכול למעט ההפסק במצוה אחת חובה עלינו כדכתבו הפוסקים גבי תפילין ובזה יש ליתן טוב טעם לישב קו' רשב"א בהא דמבואר בש"ס דלרבנן דס"ל הקפה ברגל כולן נותנן מלמטה למעלה ורבינו פסק הקפה ברגל מ"מ כתב דהאחרות נותנין מלמטה למעלה להנ"ל י"ל דהסוג' אזלה אליבא דר"א ור"ש דסברו ביומא דף ס"א בנשפך הדם אחר שנתן מקצת מתנות המזבח יביא דם אחר ויתחיל ממקום שפסק והיינו משום דס"ל דכל הזאה בפ"ע אחת ולכן לדידהו שפיר רשאי להפסיק בין ההזאות ולכן מוטב לו להזות בהגיעו לקרן שמזה בו ומוכרח ליתן מלמעלה למטה דלא ניתווסן מאני' אבל למאי דקיי"ל כת"ק דסובר דמביא דם אחר וחוזר ומתחיל במתנות המזבח משום דכל ההזאות מצוה אחת הן לדידי' אין להפסיק בין ההזאות ומזה טרם יקרב אל הקרן שמזה בו ושפיר יכול ליתן מלמעלה למטה דלא ניתווסן מאני' בזה הואיל ואינו עומד סמוך לקרן העתקתי ממש"כ בה' עיוהכ"פ מדברי החס"ל ודו"ק:
וכל הדמים הניתנין על מזבח וכו' מתחיל מקרן מזרחית צפונית. וכ"כ בפ"ד מעיוהכ"פ והרשב"א בתשו' סי' שפ"ח הקשה ממה ששנינו ביומא נ"ח דמשנה זו שנוי' לדעת ר"י דס"ל שלא הי' שם אלא פרוכת אחת ופרופה לצפון לימין הנכנס וכשחוזר מן הפתח למזבח הזהב פוגע תחילה לצפונית מערבית ואינה יכולה להתחיל שם דבעינן דנפיק מכולי' מזבח ולכן הולך מזרחית צפונית הא לרבנן מן הדרום הי' יוצא וצריך להתחיל מדרומית מזרחית וכיון שרבינו בפ"ד מבהב"ח פסק כרבנן דהי' שני פרוכת האיך כתב דמתחיל מצפונית מזרחית וכתב הרשב"א דרבינו ס"ל דתנא דמתניתין תנא אחריתא הוא וסבר לה כרבנן בחדא שהי' שם ב' פרוכת ופליג בחדא דפרופה לצפון ובס' עיני אברהם תמה עליו דלשון של רבינו לא יוצדק לפי"ז שכ' כשהוא נכנס עומד בין המזבח למנורה שנראה מלשונו שפרוכת החיצונה פרופה היתה בדרום וכן בפ"ד מעיוהכ"פ כתב עומד בין המזבח והמנורה ואם איתא כרשב"א הי' לומר כשנכנס עומד בין המזבח הזהב ושולחן וכן ביציאתו לגבי יוהכ"פ ועוד א"כ קשיא סתמא אסתמא דבמתניתין מהיכן הוא מתחיל סתם לן כאידך תנא דפרוכת החיצונה פרופה מן הצפון ובמתניתין דלעיל סתם לן כרבנן דקתני החיצונה הי' פרופה מן הדרום גם מה שהשיב בתויו"ט על זה קשה כנ"ל דלא הי' לו לרבינו לכתוב הכנסתו של כהן ויציאתו לצד דרום וכן קשה על תי' של לח"מ דאם איתא כפירש"י הו' לי' לומר אלא עומד במזרחו של מזבח ולא לדרומו עוד יש להקשות לדבריו מה שהביא ראי' מן הירושלמי דפשט הירושלמי היא היפך דבריו אם איתא דירושלמי סובר דפתחא בדרום הי' ראוי' לו לפרוך ויתחיל מערבית דרומית ואמאי פריך דיתחיל מערבית צפונית וכן הוא פירוש הירושלמי ויתחיל מקרן דרומית מזרחית דאפי' אי ס"ל דפתחא בצפון יתחיל במזרחית דרומית במזבח הפנימי כדרך שהוא מתחיל מזרחית במזבח החיצון ומשני א"ר אילא ימנית אין זה ימנית רצה לומר מפני מה אמרינן במזבח החיצון שיתחיל מדרומית מזרחית משום שהכבש הי' בצד דרומו של מזבח וכשיעלה בכבש יבוא קרן דרומית מזרחית לימינו של כהן וקייל"ן כל פינות שאתה פונה אינו אלא לצד ימין אבל במזבח הזהב כיון שיצא מקרן מזרחית צפונית משום דכתיב ויצא אל המזבח עד דנפקי מכולי' מזבח צריך לעמוד במזרחו של מזבח ופניו למזבח יבוא דרומית מזרחית ושמאלו של כהן ואנן בעינן שכל פינות יהי' לצד ימין ואין להקשות יכנס לדרומו של מזבח ויתחיל מדרומית מזרחית לפי כשהוא נכנס ממזרח של מזבח לדרומו יבוא ימין לדרומית מזרחית יש ליישב כיון דנפיק מכולי' מזבח אז פוגע בקרן מזרחית צפונית תחילה שוב אינה יכול להניחה כיון שקרן מזרחית צפונית היתה לו לצד ימין משום אין מעבירין על המצות ופריך ויתחיל מקרן מערבית צפונית פי' שאם אתה חושש שבשביל הימין יעמוד בצפונה של מזבח ויהי' קרן מערבית צפונית לימין וטעם המקשן שהקשה קו' זו לפי שהי' סבור שמה שגורם שזה תחילה בקרן מזרחית צפונית הוא בשביל פניית הימין ולהכי פריך יתחיל מערבית צפונית כמו שפירשתי ומשני ויצא אל המזבח פירוש דבעינן תרתי שיצא חוץ למזבח ושיהי' לצד ימין אבל ימין בלא יציאה ויציאה בלא ימין לא מהני ופריך ויתחיל מקרן מערבית דרומית פירוש יעמוד במערבו של מזבח ויהי' מערבית דרומית לימינו אי משום ויצא כבר נפיק מצד צפון של מזבח ואתי לצד מערב אם בשביל הימין כבר פירשנו שהמערבית דרומית לימינו ומשני שלא יתן אחוריו לקודש פירוש כיון שלא יבוא ימינו למערבית דרומית אלא על ידי הפיכת פניו למזבח יבוא אחוריו לקודש ואין כבוד השכינה בזה ופריך ואין סופו אחוריו אל הקודש ומשני חוזר הי' לאחוריו פי' כיון שכבר התחיל לצד ימין במזרחית צפונית ובמערבית צפונית שוב לא איכפת לן אם לא יבוא לצד ימין כשחוזר לאחוריו ופריך ויעמוד בדרום ויתחיל מקרן צפונית מזרחית ולכאו' דברי הירושלמי מ"פ יתחיל מזרחית צפונית כך תנינא במתניתין ולא הי' ראוי' להקשות אלא יעמוד בדרום ויתחיל במזרחית דרומית ונראה לפרש שכונת הירושלמי לדקדק בלשון המשנה ויצא דמשמע שא"י להתחיל בהזאות עד דנפיק מכולי' מזבח ובתר הכי תני מהיכן מתחיל מקרן מזרחית צפונית משום דבעינן שיתחיל לצד ימין ולזה פריך ל"ל יציאת כל גופו וכל המזבח ויעמוד בדרום ר"ל יסבב המזבח מבפנים עד שיגיע לדרומו ויתחיל מקרן מזרחית צפונית פירוש אי משום ויצא הא נפיק לי' מכולי' מזבח אי משום ימין הא לצד ימין קאי לאפוקי אם יעמוד בצד צפוני של מזבח ומפיק ידו מכולי' מזבח דרומית מזרחית לשמאלו ומשני ימין אין זו ימין פי' לעולם אי משום ויצא שפיר קאמרת אבל משום ימין לא מיקרי ימין אלא בקרן הראשונה שפוגע בימינו דומי' דמזבח החיצון והכא הקרן הראשונה שפוגעת בימינו הוא דרומית מזרחית ואפשר להזות שעדיין הוא מבפנים וכפי מה שפרשתי בלשון הירושלמי נסתלקו כל הקושיות נקטינן מכל האמור שהירושלמי סובר דמתניתין מהיכן מתחיל אתיא כר"י ולעיל במשנת הי' מהלך עד שהגיע בין הפרוכת סתם לן תנא כרבנן ונראה לומר שהירושלמי מפרש הך סתמא דבין שתי הפרוכת הו' סתם ואח"כ מחלוקת כיון דמייתא סברת ר"י בסיפא וכן כתבו תוס' במס' ביצה גבי מחתכין את הדלועין ועוד נראה לומר דהירושלמי סובר דהלכה כר"י אפי' מחבריו ומשו"ה נקט רבי סברא דבר פלגותא כדי דנדע דהלכה כר"י אפי' מחבריו מדסתם אח"כ כרי"ו מיהו יש לדחות דאיכא סתמא אחריתא כרבנן דתנן החיצונה הי' פרופה מן הדרום ונראה דרש"י פי' רבנן קאמרי ותמוה ונראה שרש"י הקשה לו סתמא אסתמא וכונתו ליישב כדכתיבנא אלא שהקשו לו שוב מהך דחיצונה פרופה מן הדרום ולהכי כ' דרבנן קאמרו לה ר"ל דמתניתין דהחיצונה הו' כאלו נשנית למעלה בהדי מתניתין דהי' מהלך ואחר ששנה לנו רבי כל דברי רבנן שנה דברי ר"י וכו' ורבינו הוקשה לו סתמא אסתמא כמו שכתבתי בתחילת דברי לעיל ומיישב מתניתין דמהיכן הוא מתחיל אליבא דרבנן משום דקייל"ן דא"י להזות עד דנפיק מכולי' מזבח וצריך שיהי' כל פנותיו לצד ימין וצריך שיהי' כל הזאת של שלשה קרנות מלמטן למעלה וא"א לקיים כל זה כשהוא מתחיל מקרן מזרחית צפונית מאחר שבדרום הי' כניסתו ויציאתו לא משכחת לן לצד ימין מלמטן למעלה אלא כשיהי' מתחיל בקרן מזרחית צפונית מעתה ביאור דברי רבינו כך הם הי' עומד בדרום ומוציא ידו ימנית חוץ מכל המזבח ושפיר קרינן בי' ויצא ול"ב יציאת כל גופו כדי שיוכל לקיים מלמטה למעלה אי מזה על קרן צפונית מזרחית מלמטה למעלה מאחר שיש לו חלל אמה יכול לצדד ראשי אצבעותיו ואינם מתלכלכים מאלי' וזהו שכ' רבינו ונותן על קרנות המזבח מבחוץ דמשמע אפי' עדיין לא יצא כל גופו ואח"כ יצא מצפון ועומד במזרחו של מזבח ונותן על קרן מערבית צפונית מלמטה למעלה ואח"כ עומד בצפונו של מזבח ונותן על קרן מערבית דרומית מלמטה למעלה לפי שבכל קרנות הללו הי' לו חלל אמה אחת ויכול לצדד והי' יכול לקיים הליכה ברגל ומלמעלה למטה ומה שהוכרח רבינו לזה משום דאיתא התם תני' ר"ש אומר שני כהנים גדולים נשתיירו במקדש הראשון זה אומר בידי הקפתי וזה אומר ברגלי הקפתי ובירושלמי איתא דלא פליגי ולזה מפרש שמה שאמר בידי הקפתי הכונה שהזתי כדרך המקיפין ביד מלמטה למעלה אבל היקף המזבח לא הי' רק ברגל את"ד.
הלכה טו
פר כהן משיח וכו'. עיי' מל"מ והנה רש"י יומא דף ע"ג כ' פר כהן משיח ל"ג וכו' מלשון רש"י נראה מדפירש פר הבא על כל המצות כהן משיח שחטא ועשה בהוראת עצמו שהביא נמי פר מזה משמע דפר העלם דבר של ציבור ס"ל לרש"י אפי' כהן הדיוט מצי לאקרובי כמש"כ תוס' במגילה דף ט' ד"ה אין בין דאל"כ אמאי לא גריס נמי פר כהן משיח ולפרש הכי פר כהן משיח שחטא ועשה בהוראת עצמו ופר הבא וכו' היינו פר העלם דבר של ציבור ע"כ דס"ל פר הבא על כל המצות אפי' כהן הדיוט ולכן אינו רוצה לפרש כן משום דהכא קתני החילוק שיש בין כהן משיח למרב"ג וחשיב פר הבא על כל המצות וזה ברור בכונת רש"י וא"כ תיקשה דזה סותר למה שפירש"י בהוריות דף י"א ד"ה ופליג עלי' בחדא שפי' פר הבא על כל המצות היינו פר העלם דבר של ציבור ואפי' מרבג"ד לא מייתי כש"כ כהן הדיוט וכן פירש"י בקידושין דף ל"ו ד"ה אי דפנים פר הבא על כל המצות פר העלם דבר של ציבור ואפי' מרבג"ד לא מייתי כש"כ כהן הדיוט וכ"ש נשים משום דהכהן המשיח כתיב והתוס' כתבו שם ולא נראה לריב"ם אף דמרבינן התם בפר העלם דבר ש"צ מה דהכהן המשיח אפי' כהן הדיוט יע"ש וכונתם למש"כ במגילה שפירשו פר הבא על כל המצות היינו פר כהן משיח ואין לפרש היינו פר העלם דבר ש"צ דהא בת"כ מרבינן אפי' כהן הדיוט וכ"ש מרב"ג וכ"כ התוס' ביומא דף נ"ז ובנזיר ר"פ כה"ג יע"ש וזה הוא כונתם דמרבינן התם בת"כ וכמו שהוא באמת שיטת רש"י ביומא וזה ברור בכונתם בקידושין ובזה יפלא על מהרש"א שכ' שם על דברי תוס' לא מצאתיו כן אלא דבפ"ק דמגילה מרבינן מה' דכהן משיח מרב"ג אבל כהן הדיוט לא מרבינן וכפירש"י למעוטי כהן הדיוט והוא פלא דודאי לפי שיטת רש"י שם שהבין פר הבא על כל המצות היינו פר העלם דבר ש"צ שפיר ממעטינן כה"ד משא"כ התוספות אינם מפרשים כפירש"י אלא פר הבא על כל המצות היינו פר כהן משיח ולזה שפיר מרבינן מרבג"ד ולא כה"ד משא"כ פר העלם דבר ש"צ ס"ל להתוס' דמרבינן כן בת"כ אפי' כ"ה ואולי כונתו לא מצאתי כן בת"כ מ"מ ממגילה אינו סתירה על דבריהם כמו שחשב מהרש"א: