אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ו · הלכה י

הלכה ט

א') הנה איתא במשנה ומותרים בהספד והיינו דהו"א דאסור משום דהוה יום טבוח ויום שמביאין קרבנות אסור בהספד ותענית מדינא כדאיתא בירושלמי פ' מקום שנהגו והיינו כדמסיק בגמ' דר"ט לא הניח להם להספיד ביום טבוח משום דהוה יום שמביאין קרבנות ורק ביום טבוח שאחר השבת התירו משום הצדוקין והקשה ע"ז דרבינו כ' כאן דיום שמביאין קרבנות דאסור בהספד ובתענית ל"ה אלא מנהגא והוא ממשנה דקתני ומותרים בהספד משום הצדוקים וכן משמע מירושלמי דאיסורא איכא:
עוד הקשה דהא מירושלמי הנ"ל נשמע דיום טבוח אסור נמי במלאכה וכמש"כ תוס' בשמעתין מהך דירושלמי דעכ"פ מדרבנן אסור א"כ ג"כ קשיא אמאי כתב דאיסור עשיית מלאכה הוא רק מנהגא עוד הקשה מפ"ק דתענית דא"ר צדוק דדחו ט"ב מפני שחל יו"ט שלהם קרבן העצים בת"ב שנדחה ואי אינו אלא מנהגא איך דחו ת"ב ועוד הקשה דבה' יו"ט כ' רבינו דע"פ אחר חצות אסור במלאכה משום דהי' מביאין קרבן הרי דס"ל דמדינא אסור במלאכה וכאן כ' דרק מנהגא עוד הקשה באמת אמאי לא נזכר בשום מקום דיום טבוח יהא אסור במלאכה כמו בע"פ שאף בזה"ז שבטל המקדש אסור במלאכה ולמה ביום טבוח אין אסור במלאכה בזה"ז וכתב דא"ל דוקא ע"פ שכל ישראל חייבין להביא קרבן אבל יום טבוח דקיימ"ל כב"ה דדחי יום טוב רק אם אירע שלא הביא מקריב ביום טבוח לא אסרוהו לכל העולם רק שמי שהביא הקרבן כמש"כ התוס' וא"כ בזה"ז דאין מביאין קרבן מותר במלאכה דא"כ קשיא הא ר"ט הי' אחר החורבן דבוודאי ר"ט ס"ל כב"ה ואפ"ה ס"ל דאסור בהספד א"כ ה"ה במלאכה יהא אסור:
שוב הקשה לאידך גיסא באמת מ"ט דר"ט דס"ל רק יום טבוח אסור דהיינו יום שאחר שבועות הא מטעם הקרבת הקרבנות כל ז' יש לו תשלומין א"כ כל הז' ימים יהא אסור בהספד:
עוד הקשה אמחבר סי' תצ"ד דפסק דאסור להתענות במוצאי שבועות הא לב"ה אין חילוק בין יום טבוח לשאר ז' ימי תשלומין ועוד הקשה למש"כ המג"א דהטעם משום דכשחל בשבת הי' יום טבוח אחר השבת ותמה הא כשחל בשבת הי' מותר בתענית מפני הצדוקים עוד הקשה דר"ט משני הא בחל בחול לית לב"ה יום טבוח וכתב לתרץ דטעמו דר"ט אינו משום יום טבוח דרק המקשן ס"ד משום יום טבוח וזה לא משכחת רק בחל בשבת לב"ה ע"כ פריך לר"ט אמאי אסרוהו בהספד אבל ר"ט ס"ל דהטעם משום הא דאיתא בסוכה דף מ"ה כל העושה איסור לחג באכילה ושתי' מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן ופירש"י שהוא יום שאחר החג ומה דאיתא במשנה דאם חל בשבת דאיכא טעם דאסרו חג אפ"ה מותרין בהספד ותענית מפני הצדוקים עכ"ד אולם קשה לי לדבריו דתלה תניא בדלא תניא דרי"ו קאמר שפיר דמעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והעלה קרבן דהא אי העלה קרבן הא מבואר במס' תענית דמדינא אסור במלאכה ובתענית ע"כ שייך שפיר לומר דגם העושה איסור לחג באכילה ושתי' לנהוג בו שמחה הוה כאלו הקריב קרבן דאז מדינא הוה אצלו יו"ט ולדברי המשל"מ נהפוך הוא דיום טבוח אסור בהספד ובתענית משום דעושה איסור לחג:
ונראה לישב דהנה תוס' ד"ה נפשוט מינה דחד יום טבוח והקשו אמאי לא פריך ממשנה דקתני ומודים כשחל להיות בשבת שיום טבוח לאחר השבת ואי אית לי' תשלומין כל ז' ימתינו לציבורא עד תרי בשבת דאז אין קפידא מפני הצדוקים ותי' דלא רצו לאחר כל כך ונראה לישב ברווחא דהנה קשה לי במשנה דקתני ב"ה אומר אין יום טבוח אחר השבת והא בגמ' במעשה דר"ט מוכח דס"ל דיש יום טבוח בחל בחול ומסתמא ר"ט כב"ש ס"ל כמש"כ המשל"מ ע"כ נראה דטעמא דירושלמי דס"ל ביום שמביאין קרבנות אסורים במלאכה הוא נובע משמעתין דראב"י יליף וקראתם ובקוצרכם איזה חג שאתה קורא וקוצר זה חג עצרת אלא לאו לתשלומין ור"א אמר ר' הושעיא יליף מהיקש מה חג המצות ז' אף חה"ש ז' וקאמר בגמ' דצריכה דמה תשלומין של חג אסור בעשיית מלאכה אף תשלומי עצרת נמי אסור במלאכה קמ"ל דראב"י ואי מדראב"י לא ידענא כמה קמ"ל היקשא מעתה יפורש הכא דנפקא מחהמ"צ תשלומין כל ז' א"כ הו"א דאסור במלאכה כל ז' וילפינן מוקראתם ובקוצרכם דאין כל ז' אסור במלאכה יום אחד היום טבוח שפיר נשאר בסברא קמייתא דמה חג המצות אסור במלאכה אף חג עצרת אסור במלאכה עכ"פ היום טבוח דאין לומר דמאי חילוק בין יום טבוח לשאר ימים דכולהון יש בהן תשלומין דשפיר יש בהן מעלה לפי מה דמבואר בסוג' דיו"ט שמביא בו קרבנות טעון לינה (וא"כ משכחת בהביא שלמי שמחה ולא הביא קרבן ראי' דיום טבוח שלו אחר יו"ט שחייב להביא הקרבן ראי') וכיון שטעון לינה בלילה שלפניו ע"כ גם היום יש לו מעלה שאם הביא הקרבנות שיהא כל היום כמו יו"ט ואסור במלאכה ובהספד משא"כ בשאר ימי טבוח שהלילה שלפניו הוא כחול לגמרי ע"כ גם ביום ל"ה יו"ט ומותר בהספד ותענית ובמלאכה וא"כ כיון שמצאו כבר בקרא דיום שמביאין בו קרבנות לתשלומין הוא כיו"ט (אף דל"ה דאורייתא רק ע"ד אסמכתא) מהא למדו איסור גם בע"פ שאסורין במלאכה:
ולפי"ז ניחא מה שהקשיתי דב"ה אמרו אין יום טבוח אחר שבת דרק ביום שאחר יו"ט איכא יום טבוח לנהוג בו יו"ט ולאסור במלאכה כמו בחוה"מ יען שלילה שלפניו טעון לינה אבל בחל בע"ש דאחר שבת הוה יום שני שאחר חג דא"צ לינה ויכול לילך במוצאי שבת מירושלים לא נהג בו יום טבוח אלא אם צריכין מביא קרבן לתשלומין (שלא הביא מקודם יכול להביא) אבל אין בו קדושת יום טבוח לאסור במלאכה ובתענית וניחא נמי קו' תוס' אמאי לא פריך ממשנה דימתינו עד יום שני ולפמש"כ ניחא דיום טבוח עדיפא להו משום כיון דטעון לילה שלפניו ע"כ עדיפא להביא קרבנות החג ביום טבוח משא"כ שאר ימי תשלומין:
וכל זה בקרבנות שבאו לתשלומין אבל בקרבן יחיד אין אסור מדינא אלא ממנהגא דנהגו יו"ט לאסור במלאכה ובתענית מטעם דעכ"פ נשמע מקרא דביום הבאת קרבן אסור במלאכה ובתענית ובהא מיושב כל קו' המשל"מ דכ' רבינו שרק מנהגא דבק"י רק מנהגא דמקרא לא נשמע רק בקרבנות החג שמביאין בתורת תשלומין דשייכה לומר דגם קדושת יו"ט עליו וכן ק"פ דהוא אתי קודם יו"ט שייך ללמד מקרא ע"ד אסמכתא דיש איסור מלאכה כמו יו"ט ולכן כ' רבינו לענין ק"פ דהוה אסור במלאכה אבל בקרבן יחיד ל"ה אלא מנהגא רק כיון דנהגו כן יען דבעלמא בקרבנות שבאו לתשלומי החג מדינא הוה כיו"ט לכן אלימא יו"ט דידהו לדחות ט"ב וא"ש דכ' המחבר דבמוצאי שבועות אסור בהספד ובתענית משא"כ בשאר יו"ט דאין שם תשלומין לקרבנות ע"כ אין שייך לאסור בתענית והא דשרי בזה"ז במלאכה ואין אסור גם במלאכה כמו ע"פ אף שחרב הבית אסור במלאכה לזה י"ל דשאני ע"פ דגם לשאר דברים מצאנו שנוהגין בו איסורים מה שנהגו בימי הבית שהי' אסור לאכול גדי מקולס ע"כ נשאר גם איסור זה משא"כ בשאר קרבנות ל"ש הא"ט:
וא"ש גם דברי המג"א דכ' בחל בשבת אסור בתענית משום יום טבוח אף דבימי הבית הי' נוהגין בהספד ובתענית משום צדוקים אבל בזה"ז דל"ש לאסור במלאכה ביום טבוח ע"כ אסור בתענית כמו שאר יום טבוח שאחר יו"ט אבל במוצאי שאר יו"ט דליכא קרבנות משום תשלומי חג ליכא איסור במלאכה ובתענית רק אמרו כל הנוהג איסור לחג באכילה ושתי' הוה כאלו הקריב קרבן יחיד דממנהגא הוה אצלם כשאר יו"ט לאסור במלאכה ובתענית ודו"ק:
עוד נראה לישב בדרך אחר דהנה רבינו פ"א דחגיגה כתב דיש לעצרת תשלומין כמו בחג המצות והקשה בלח"מ הא רבינו פסק בפי"ד ממעה"ק דכתיב חג המצות וחג השבועות דעובר בבל תאחר בג' רגלי' בכסדרן א"כ איך יליף מקרא זה לתשלומין ונראה דהא דאיתא בר"ה דלהאי מ"ד ע"כ יליף ממנה חודש ומנה וקדש היינו למ"ד תשלומין זה לזה א"כ חג המצות שבעה ימים וסוכות ג"כ שבעת ימים וכל זמן שלא עבר כל הימים א"ע ובשבועות הא לא ליכא אלא חד יומא א"כ כיון דבעינן ג' זמנים אלו לבל תאחר מנ"ל לתשלומין אבל אי אמרינן תשלומין דראשון א"כ גם פסח וסוכות ל"ה אלא יומא חד א"כ אף דשבועות ג"כ יש לו תשלומין בא שפיר במספר לבל תאחר דהא חג המצות וסוכות לא הוי אלא יומא חדא דכל הימים בלא"ה רק תשלומין דראשון א"כ הכל בא במספר חדא ושפיר מדמינן חג השבועות ג"כ לתשלומין מחג המצות אף דקאי בבל תאחר דהרי אין למדין רק לתשלומין דראשון כמו בחג המצות כמש"כ תוס' דף ט' בעצרת כו"ע מודה דתשלומין דראשון א"כ א"צ קרא מיוחד לזה דממילא נשמע ורק אי בחג המצות ז' ימים תשלומין זה לזה א"כ אי יליף בעצרת תשלומין ע"כ רק תשלומין דראשון ומנ"ל הא כיון דצריך קרא לבל תאחר וא"כ רבינו דס"ל תשלומין דראשון א"צ קרא דממילא נשמע דיש לו תשלומין כמו חג המצות וא"ש ולפי"ז יש לישב גם קו' המשל"מ הנ"ל שהבאתי לעיל אבל לי קשה עוד מאי דריש חג שיש בו קצירה ותמוה אי חג נקרא משום דכ' וקראתם מקרא קדש א"כ יאסור במלאכה כדדרשינן לקמן גבי חוה"מ א"כ איך דריש דהוה חג שיש בו קצירה הא אסור לקצור אך נראה דא"ש דהוא גמ' רה"ש דף ל"א דר"א ס"ל מקרא קודש היינו קדש ממלאכה אבל ר"ע ס"ל מקרא קודש היינו קדושת היום א"כ ס"ל כר"ע א"ש:
אבל קשה לי עדיין א"כ משום דס"ל דמקרא קודש לקדושת היום שהוא מ"ע דיו"ט למה אמרו יום טבוח לאחר יו"ט ולא אמרו יום טבוח קודם יו"ט דהא קיימ"ל דמוסיפין מחול על הקודש א"כ יכול לעשות חג וליקרא מקרא קודש קודם עצרת ולהביא הקרבנות ושפיר מיקרי איזה חג שאתה קוצר בו וא"כ מנ"ל מהאי קרא יום טבוח או דיכולין להשלים דילמא הקרא אייריא מקודם יו"ט אף דבמגילה דף ה' איתא דמאחרין ולא מקדימין ומפרש בגמ' דהיינו גם יום טבוח אבל הא גופי' קשיא מנ"ל דמאחרין ולא מקדימין נהי דאמרו שם יען דלא הגיע זמן חיובא הא בקצירת עומר פריך בגמ' ונקצרי מע"ש ונראה לישב דניחא לי' לאוקמא אלאחר יו"ט לתשלומין יען שהי' קדושה לפניו כדאמרינן בפסחים דף ע"א והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה ופריך או אינו אלא לילי יו"ט הראשון מרבה אני ליל יו"ט אחרון שיש שמחה לפניו הרי דעדיפא לאוקמא אלאחר יו"ט ה"נ לאחר יו"ט קרינן מקרא קודש:
אך אכתי קשה א"כ ר"א דס"ל דמקרא קודש ממלאכה א"כ מנ"ל תשלומין דאי מהיקש לחהמ"צ הו"א דאסור במלאכה וכן מקרא דוקראתם מקרא קודש אין ללמוד דהא ג"כ אסור במלאכה ונראה דס"ל דילפינן מדרבה אמר שמואל מנה וקדש ולפי"ז י"ל דבאמת הא"ט דב"ש דס"ל יום טבוח לא נשמע רק יום אחד דאף דמונין גם שבוע עיקר ספירה רק ימים (כדקיימ"ל מהא"ט דזה"ז דספירה דרבנן אם לא מנה שבוע יצא) ולפי"ז שפיר י"ל דהא היום באמת אסור במלאכה מטעם דמוסיפין מחול על הקודש דגם לאחריו הא מוסיפין מחול על הקודש רק דלכאורה יקשה א"כ עדיפא לאוקמא אקודם יו"ט דכאן אין לומר משום דאין קדושה לפניו כיון דאסור מטעם מלאכה דמוסיפין על הקודש בסברא דמעיו"ט מסתברא לאוקמא כדאיתא ביומא דיליף מוסיפין על הקודש אין לי אלא מלפניו מלאחריו מניין הרי דמלפניו מסתברא יותר אך א"ש דכיון דדריש מנה וקדש א"כ א"א להקדים רק לאחר א"כ הא"ט דב"ש דס"ל יום טבוח וב"ה לית באמת יום טבוח רק תשלומין ז' ימים והו"א דאסור בהספד ובתענית קמ"ל דשרי משום הצדוקים וכיון דיומא קמא מ"ו ימי תשלומין מותר שוב שרי בכל ימי תשלומין אמנם ר"ט דס"ל דאסור בהספד ובתענית י"ל דר"ט ס"ל דלא כב"ש ולא כב"ה רק דס"ל כר"א דמקרא קודש אסור בעשיית מלאכה א"כ דיליף תשלומין ממנה וקדש א"כ ס"ל ג"כ רק יום אחד אסור משום יום טבוח ואסור בהספד ובתענית ובמלאכה אבל כשחל אחר שבת ס"ל שפיר דשרי משום הצדוקים:
א"כ לפי"ז א"ש הכל דרבינו לא הביא דיום טבוח משום דס"ל כב"ה אבל המחבר סי' תקצ"ה הביא שפיר דיום שאחר עצרת אסור בתענית משום דס"ל כר"ט דר"ט ס"ל כמ"ד תשלומין זל"ז א"כ לא נשמע מהיקשא דחהמ"צ תשלומין כקו' הגמ' בר"ה רק ע"כ דיליף ג"כ ממנה וקדש כמסקנת הגמ' בר"ה ולא יקשה דר"ט כב"ש דהא כיון דכל הני תנאי דס"ל דבעינן בבל תאחר ג' רגלים ע"כ דיליף ממנה וקדש ומשם לא מוכח באמת רק יום אחד ע"כ רק יום אחד אסור ולא יקשה קו' המשל"מ מ"ש יום אחד מכל ימי תשלומין דלפמש"כ ר"ט דס"ל ממנה וקדש רק מוכח יום אחד יום טבוח דעיקר הספירה הימים כדכ' תספרו חמשים יום:
וא"ש נמי מה שהקשה המשל"מ דרבינו כ' רק מנהג מנ"ל דהוה רק מנהג מ"ש מערב פסח דמדינא אסור במלאכה וגם למה דוחה מנהג תענית שהוא תקנת חכמים ומהא אמר רי"ו כל העושה איסור לחג כאלו בנה מזבח והקריב קרבן והאיך תליא זה בזה ע"כ לפרש כאלו הקריב קרבן ואז נהגו ג"כ משתה ושמחה והנה אסרו חג איתא בירושלמי ע"ז דמיקרי בנה דמועדא ואסור בתענית אף שרק מנהג כמש"כ תוס' ר"ה דף י"ט ודחי התענית א"כ י"ל אף דלא קיימ"ל כירושלמי עכ"פ מוכח גם משום מנהג שקבלו עלייהו שיהא יו"ט דחינן תענית כיון דאסמכי אקרא אלים למידחי תענית ממנהגא ל"ד לערב פסח דמדינא אסור דהוה של כל ישראל וגם דלפמש"כ הטעם בערב פסח דאסור במלאכה ובתענית הוא משום דמוסיפין על הקודש:

ב') והנה בטו"א בחגיגה שם הקשה הא צריך קרא דאת חג המצות תשמור שבעת ימים תשמור דלאו לאו ללקות ותי' גם מקו"ח ידעינן ללקות כיון שאיכא עשה דמקרא קודש מזהירין ועונשין מן הדין כמש"כ הה"מ פ"ב ממא"ס והקשה א"כ בנשים דליכא עשה דמקרא קודש א"כ צריך תשמור ללקות ותי' כיון שיש לאו לגבי עשה גם נשים מוזהרין ואף שתוס' קידושין דף ל"ה כתבו דעשה מאלים הלאו ה"ה להיפך דלאו מאלים לעשה דנוהג גם בנשים ול"נ דאף אם נאמר דל"ש העשה בנשים ג"כ לק"מ דהרי אם נאמר דאף דיש לאו בעשה אין מוזהרין על העשה אז אף מקרא דושמרת אין נשים מוזהרין דהא ביו"ט איכא עשה דשבתון וכ' הרמב"ן פ' אמור דבא להזהיר על שבות דאיכא עשה לחוד א"כ מושמרת ג"כ לא נשמע די"ל דקאי אעשה דשבתון והוה רק השמר דעשה עשה וליתא בנשים (ודמיא לעשה דושמרת את החוקה דמנחות דף ל"ו ועתו"ס עירובין דף צ"ו) ול"ק קו' הטו"א:
אמנם בטו"א במגילה דף כ"ב כתב הא דאיתא שם דאין עושין מלאכה בר"ח היינו משום דיש מוספין ובזה לא התירה תורה רק בתמידין דכתיב ואספת דגנך ומהאי קרא לא נשמע להתיר היכיא דיש מוספין ולכן אסור במלאכה ולא בכל מלאכות דומיא דחוה"מ והנה ברה"ש דף כ"ג איתא לכן אין משיאין משואות כשהחודש מעובר משום ביטול מלאכה שני ימים ר"ח:
ובזה יש לישב שיטת רש"י ברה"ש שם שכ' משום ביטול מלאכה שני ימים ברה"ש ותוס' הקשו בכל ר"ח יש ביטול מלאכה ועוד קשה לי א"כ למה לא חשו כשתקנו שלא לקבל העדות מן המנחה ולמעלה ג"כ לביטול מלאכה שני ימים ולכן נראה כונת פירש"י כך דבוודאי אי ל"ה שייך חשש זה רק ברה"ש היו מתקנין דלא חשו לביטול מלאכה שני ימים פעם אחת בשנה אבל כיון דבכל ר"ח איכא האי חששא דביטול מלאכה לכן ע"כ לחוש לביטול העם ממלאכה (עכהא"ג בטו"א רה"ש דף ל"א אמה שהוקשו תוס' למה לא חשו לקילקול המוספין ותי' דא"כ בכל ר"ח ניחוש לקילקול המוספין ובאמת אי אפשר לחוש כ"כ דאיתא בעירוכין דף ח' דאין עושין לעולם יותר מח' מלאים וכיון דא"א לתקן בכל ר"ח גם ברה"ש ל"ש לחוש לקילקול המוספין ולכן הוצרכו לטעם קילקול השיר דליתא אלא ברה"ש והנה יש לתמוה לכאורה על תוס' ר"ה שפי' דחשש ביטול מלאכה איכא בכל ר"ח דהא אין עושין יותר מח' מלאים כדאיתא בערכין דף ח' וצ"ל דלאו דוקא כל חדשים אלא רוב חדשים):
אמנם הא ניחא בזמן המקדש דאיכא מוספין אבל בזה"ז לכאורה ליכא טעמא לאיסור מלאכה אף בטו"א בחי' למגילה כתב דאף בזה"ז איכא איסור מלאכה משום דבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו והביא ראי' לדבריו מירושלמי פ' ערבי פסחים דר' יתיב בתענית בעה"פ והביא ירושלמי זה במלחמות ס"פ אלו עוברין והא דנהגו היתר במלאכה בזה"ז הוא משום פסידא רק בע"פ דהוה פעם אחת בשנה נהגו שפיר באיסור מלאכה בזה"ז כמו שהי' אסור במלאכה בזמן הבית משום ק"פ והנה לכאורה זה נגד סברתו שכתבנו לעיל בשמו כיון דא"א לחוש בכל ר"ח לכן גם בר"ח דרה"ש אין לחוש אבל לק"מ כי רק שם דאידי ואידי משום מוספין שפיר שייך לומר כסברתו דתליא הא בהא אבל בר"ח משום מוספין ובע"פ משום ק"פ לא תליא הא בהא:
אולם זה דנראה מדבריו דמה דאסור וצריך מנין אחר להתירו אינו אלא מדרבנן והא ילפינן מקרא בריש ביצה דצריך מנין אחר להתירו א"כ הוה איסור דאורייתא כ"ז שלא הותר אך י"ל דהכא שאני דתורה גופי' חש לפסידא דלא אסור כל היום כדאיתא בירושלמי הנ"ל יען דכ' ואספת דגנך או י"ל דלא עקרו לגמרי שהרי קורין בר"ח ד' מהא"ט משום דליכא ביטול מלאכה וכמש"כ הטו"א אלא דיש לעיין כי בירושלמי מבואר שגם ר"ח רק מנהגא אך י"ל דזה רק בזה"ז:
אך לכאורה יקשה לדבריו מהא דאיתא בחגיגה דף י"ח דחש"מ אסור במאלכה יען דיש לאחריו קדושה וקאמר ששת ימי בראשית יוכיח ותי' שאין בהן קרבן מוסף וקאמר ר"ח יוכיח ודחי שאין מקרא קודש מוכח לכאורה דגמ' דידן פליג אירושלמי דהרי אמרו דלא מיקרי מקרא קודש וא"כ מינה בע"פ דג"כ אין מקרא קודש אין אסור משום קרבן ותדע דאל"כ יקשה איך קאמר ראשון ושביעי שאין קודש לפניו הרי יש קודש לפניו בערב הפסח וכן מוכח מהא דקאמר התם ימי בראשית יוכיחו ומאי ראי' הא בירושלמי מפרש דתורה התירה מדכ' ואספת דגנך אבל לזה י"ל חוה"מ שג"כ זמן אסיפה כדאיתא בגמ' שם ואף אם נאמר דגמ' אין חולק אירושלמי לענין ע"פ אבל עכ"פ זה מבואר בגמ' דר"ח אין אסור במלאכה משום מוסף:

ג') והנה איתא במדרש דתורה אמרה אם ישראל אוספים תבואתה שנאמר ואספת דגנך תורה מה תהא עלי' ואמר השי"ת הרי אני נותן להם השבת ולפי"ז אי לאו דכ' ואספת דגנך הוה אמרינן דאסור במלאכה רק צריך לקיים והגית יומם ולילה א"כ השתא דכ' ואספת נשמע דא"צ לקיים והגית יומם ולילה בששת ימי המעשה כמו דילפינן מזה היתר לענין קרבן תמיד וא"כ יקשה למ"ד דס"ל במנחות דף צ"ט דצריך לקיים והגית בו יומם ולילה כמשמעו והנה בברכות דף ל"ה באמת משמע דמדכ' ואספת דגנך מפקא מקרא דלא ימוש מפיך וקשיא להאי מ"ד דמנחות אי לית לי' האי דרשא א"כ מנ"ל היתר מלאכה בזמן הבית דיהא אסור משום קרבן תמיד וכן מה קאמר במס' חגיגה ששת ימי המעשה יוכיח מאי קשיא לי' הא קרא כתיב ואספת דאל"כ מנ"ל כלל היתר מלאכה בששת ימי המעשה הא כתיב לא ימוש ספר תורה הזה מפיך:
אמנם בירושלמי פ"ד מפסחים איתא דכ' שם תזבח את הפסח בערב אין לי אלא הוא שליחו מניין וכו' מה ת"ל שם תזבח את הפסח בערב אינו בדין שתהא עוסק במלאכתך וקרבנך קרב וכו' א"ר אילין תמידין קרבנותיהן של כל ישראל אינון אם יהי' כל ישראל עולין לירושלים לית כתיב אלא שלש פעמים יראה כל זכורך אם יהי' כל ישראל יושבין ובטלין והכתיב ואספת דגנך מי אוסף להן את הדגן אלא שהתקינו הנביאים הראשונים עשרים וארבע משמרות וכו' והנה נשמע מזה דאיסור מלאכה משום שצריך לעמוד בעת הקרבה דגם בקרבן יחיד צריך לעמוד עליו כדמוכח מתמורה דף ל"ב אין לך אלא עיכוב גזברים ולכן לאחר שתיקנו משמרות דא"צ לעמוד שם דנתרבה שליחו שוב מה"ד מותר במלאכה כדקאמר אינו בדין ואמנם מצד זה הטעם הוה שרי לאחר הקרבה רק מדרבנן אסור ולרבינו אין אלא ממנהגא וא"ש דברי רבינו:
ולפי"ז יש לומר עוד דרק בע"פ שהביא כל אחד בפ"ע אף דאפשר ע"י שליחו אבל מסתמא גם הוא הי' עסוק בו ומצותו בכך שיהא נעשה בו ולא ע"י שליחו ומשוה"כ בפסח מדינא אסור משא"כ בשאר קרבנות רק ממנהגא ומיושב קו' המשל"מ שהקשה דמק"פ משמע דמלאכה אסורה מדינא:
שוב ראיתי במבי"ט בקרית ספר שעמד על כל זה וז"ל א"א שיהא קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד ע"ג דכתיב בפסח שהוא קרבן של כל יחיד מישראל שם תזבח את הפסח אין לי אלא הוא שלוחו מניין ת"ל ובשלת ואכלת וא"כ מה ת"ל שם לומר שאסור לעשות מלאכה וקרבנות הציבור הם קרבנות של כל ישראל וא"א שיעמדו כולם בעזרה בשעת הקרבן ועוד דלא כתיב אלא שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ובקרבן פסח נמי ילפינן לשלוחו כדאמרן ולא תימא דליהוי אסורין במלאכה כל ישראל כדילפינן בפסח דכ' שם דאע"ג דאיסור מלאכה ליחיד שקרב קרבנו הוי מדאורייתא אפ"ה בקרבן כל ישראל לא אסירא מלאכה דאם כל ישראל יהי' בטלין מי אוסף להם את הדגן הלכך אפשר דמדאורייתא בעיא שלוחי כל ישראל לעמוד על הקרבן ולכן תקנו וסדרו הנביאים כ"ד מעמדות והם אסורים במלאכה מדרבנן עכ"ד נשמע מדבריו דביחיד הוה איסור מלאכה ובק"צ מותר לגמרי כיון דיש שם אנשי מעמד והם אסורים מדרבנן ולפי"ז ניחא מה דקשה לכאורה כיון דמפורש בתורה היתר מלאכה איך אסרו חכמים להנ"ל ניחא איסור מלאכה ביום הקרבן ביחיד הוא באמת מה"ת:
ובנמו"י פ"ב דמ"ק גבי הא דהלכות מועד כהלכות שבת יש מהן פטור אבל אסור כ' דהא דאין לוקין על מלאכות חוה"מ אף דכתיב חג המצות תשמור והשמר ופן הוא ל"ת משום דהוה לאו שבכללות וא"כ מבואר דהי' לוקה ג"כ אלא דהוה לאו שבכללות וקשה דהא כתיב את חג המצות תשמור והשמר דעשה עשה וצ"ל דס"ל כתוס' עירובין דקום ועשה הוה עשה אבל בשב וא"ת הוה ל"ת:
והנה בירושלמי פ"ב דחגיגה ה"ד אהא דב"ה אומרים יום טבוח שלה לאחר השבת עורות של מי מפ' הק"ע עורות של עולות שמקריבין ביום טבוח למי מן המשמרות הם דאם הקריבום ביו"ט פשיטא שהם של כל המשמרות בשוה כדתנן סוף סוכה ר' טבי בשם ר' יאשי' איתפלגון רי"ו ור"ל רי"א אומר של כל המשמרות ופי' ק"ע שהרי של כולן היו ובשביל שנדחה הקרבן לא נדחה זכותן ר"ל אמר של אותו משמר פי' ק"ע שזמנו בשבת זו ובמשל"מ תמה דרבינו לא הביא דין זה ובשירי קרבן תי' דרבינו מפרש הא דקאמר בסמוך ואת אמרת ביום טבוח דקושיא סתמא דש"ס פריך אר' טבי דאת הוא דאמרת בחלה לאחר השבת פליגי רי"ו ור"ל בעורות דליתא דהא רי"ו הוא דאמר עצרת יש לו תשלומין כל ז' ומעולם לא נדחה הקרבן וכיון דגמ' בבלי סובר דעצרת יש לו תשלומין כל ז' וכן דעת רבינו תו אין מקום לפלוגתא זו ועמש"כ בפ"ד מכהמ"ק:
אבל אכתי יש להקשות דבוודאי למ"ד כולן תשלומין זה לזה שפיר כ' דמעולם לא נדחה הקרבן דאפי' לא חזי בראשון חזי בשני אבל למ"ד כולן תשלומין דראשון וכמש"כ רבינו בפ"ב מחגיגה דמאן דלא חזי בראשון לא חזי לשני א"כ ה"נ שבת אף דלא מיקרי לא חזי בראשון משום זה דא"ד שבת כמש"כ תוס' חולין דף מ' מ"מ כיון דאחר השבת א"ח בפ"ע רק מכח שבת ולא בא רק לתשלומי שבת א"כ אכתי נדחה הקרבן מזמן עיקר חיובו:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה