אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ו · הלכה ט

הלכה ח

ד') ומהו קרבן עצים וכו' מקריבין עולות. ובהל' י' כ' אם מתנדב עצים הוה יו"ט והקשה בלח"מ משמע משום דמקריב עצים הוה יו"ט ולעיל כ' משום שמביאין קרבן הוה יו"ט ותי' כיון שמוסרין לציבור א"כ בשעת הקרבה אין שלהם ולכן רק יען שמביאין עמו קרבן הוה יו"ט והנה בריטב"א פ"ד דתענית כ' דק"ע היינו שהי' מבערין במזבח בפ"ע מן העצים שהתנדבו כדאמרינן במס' תמיד ששני גיזרין הי' מקריבין עם תמיד של בין הערבים ובגבורת ארי תמה דהנה ב' גזרין דתמיד מן התורה חובה הם לתמיד ולכן כ' דשמא אפי' עצים הביאו לנדבה כהאי דמנחות דף ק"ו דמיקרי קרבן והנה מאי דמספקא לי' פשיטא לי דדעת הריטב"א הוא משום דמביאין עצים לנדבה ולא מהאי דמנחות דמשם אין ראי' להא דהכא אלא מהאי דכ' רבינו דיחיד המתנדב עצים אסור בהספד ובתענית והוא מירושלמי פ"ב דחגיגה וסובר הריטב"א כק"ו המשל"מ לאמת אם ביחיד הוה יו"ט כשמנדב עצים ה"ה בציבור כשמקריבין העצים בפ"ע הוה יו"ט דידהו אף שאין מביאין קרבן אחר:

ה') שאפי' לשכה מלאה עצים שיהא אלו מתנדבין משלהן והנה בגבורת ארי הקשה הא איכא למיחוש דילמא לא מסרי ציבור יפה כדאיתא בב"מ דף קי"ח ואש הא בעי שיהא משל ציבור אף אש משל ציבור והביא דבירושלמי מוקי לה באמת משום דמכשירי קרבן משתנה קרבן יחיד לשל ציבור ואף דבגמ' דידן ע"כ לית לי' דירושלמי ס"ל גם בבגדי כהונה הטעם משום דמשתנה לשל ציבור ובגמ' דידן ביומא דף ל"ה איתא דבעינן מסירה יפה לציבור ול"א דמשתנה קרבן יחיד לשל ציבור י"ל דמה"ת מכשירין משתנה לשל ציבור רק מדרבנן קרבן ציבור אין משתנה לשל ציבור וכיון דאין אלא דרבנן ל"ח לשמא לא ימסרנה יפה לשל ציבור יעו"ש:
אך לכאורה יקשה הא ביומא דף ל"ז קבעי חישב בחתיית גחלים אי מכשירי קרבן כקרבן דמי ונשאר באיבעיא א"כ איך מצינן למימר דלגמ' דידן ג"כ יש חילוק בין מכשירי קרבן דמה"ת משתנה לשל ציבור אך י"ל דבע"ז דף מ"ו מוכח דפשיטא לי' דמכשירי קרבן לאו כקרבן דמיא א"כ י"ל דנפשט מהתם דבמכשירי קרבן שפיר י"ל דמשתנה לשל ציבור:
אולם יש לתמוה איך מצינן כלל לומר דעצים דל"ה בגופו של קרבן רק מכשירי קרבן לכן יכול להשתנות לשל ציבור הא במנחות דף כ"ב דיליף דבקרבן עצים בעינן משל ציבור דיליף כן ממזבח דבעינן משל ציבור והא לפי גמ' דע"ז מזבח גופיה ג"כ רק מכשירי קרבן קמחשב לי' וא"כ מזבח פשיטא לי' דבעינן משל ציבור ואינו משתנה לשל ציבור א"כ מזה קיליף עצים ע"כ דג"כ אינו משתנה לשל ציבור מה"ת דאין לחלק בין מזבח לשל עצים משום דשל עצים ל"ה בגופו של קרבן דהא מזבח גופי' ל"ה אלא כמכשירי קרבן (ועיין גיטין דף נ"ו דר"ח כל אקלידי הוה מסר לשמעי' בר מדציבי דאר"ח אכלבי בעי שיתין אכלבי דציבי ולכן הי' קרבן העצים חביבי כל כך):

ו') יום שיגיע קרבן עצים. הנה באמרי אש סי' קט"ז הוכיח מזה דיש למצוה דין חזקה מהאי דתענית דנביאים התנו שיהא להם חזקה במצוה וראיתי במ"ח סי' ח' השיג דהתם אין לשום אדם הפסד דבלא"ה אין מקבלין מיחיד כשיש עצים במערכה רק אלו שהביאו כשלא הי' עצים לציבור לכן זכו במצוה שאין הפסד לאחריני והנה לדעתי ז"א דהא בירושלמי כאן ובשקלים מבואר דתנאי ב"ד הי' רק שיהא קודמין לשאר עצים הנה מבואר דיכולת גם לאחרים להביא אלא שהן קודמין להקטרה א"כ מפסידין לאחרים ובסי' ט' השיג עוד דש"ה שהותנו הא לא"ה לא היו זוכין במצוה ע"י פ"א ובאמת בזה הרגיש גם האמרי אש אולם לדעתי ש"ה דדוקא שם צריכין תנאי ב"ד דהא שם הביאו כשלא היה שאר עצים להקטיר א"כ ל"ש דזכו שיהיו קודמין דזה רק שייך אם יש אחרים אבל שם ליכא אחרים ל"ש שזכו להקדים אלא שזכו להביא עצים אבל תנאי ב"ד ה"ז שיקדמו אבל לגוף המצוה שיכולין להביא באותו יום לא היה צריך תנאי ב"ד שבמעשיהם זכו במצוה ועוד נראה להוכיח כן משאר מעשים שהביאו בגמר' דעשו סולמות וזכו להביא באותן הימים ושם לא הי' תנאי רק סתמא זכו אף בפ"א וכן מוכח מסוף תענית דכשעשו בני יודע' התנאי ב"ד שלא יודחו ממקומם אף לכשיעשו בני יהוירב מוכח אף דיש הפסד לאחריני וכן מוכח אי לאו תנאי ב"ד הא זכו בני יהוירב כיון שהי' להם חזקה בבית ראשון להקריב תחילה הרי דיש חזקה במצוה רק ע"י שנתעצלו לעלות קנסיהו ואבדו חזקתם ומעתה היינו שבני יודעי' היו ראשונה כיון שהחזיקו עתה במצוה זו תחילה ודו"ק:
והנה בשו"ת מהר"ם א"ש סי' קס"ז כתב דמהכא למדנו דשייך במצוה ג"כ דין חזקה כמבואר באו"ח סי' קנ"ג ובחו"מ סי' קמ"ט שאפי' אם מת יכול להוריש זכות המצוה לבניו ופלא בעיני כי אדרבא יש להוכיח מכאן דלא מהני להוריש לבניו דאי מצד דין חזקה יכול להוריש בל"ה צריכין נביאים להתנות וראיתי בשו"ת מ"ח או"ח סי' ט' שתמה אי שייך דין חזקה במצוה למה הצריכו נביאים להתנות ולפמש"כ לק"מ דבוודאי אדם שזכה במצוה זכה בכח חזקה אבל אי להוריש לבניו לכן הצריכו להתנות:
ואמנם בטעם חזקה שזכו להביא העצים כתב במהרמ"ש חח"מ סי' י"ח דמי שמתאמץ שלא יתבטל המצוה ההוא ולולא פעילתו הי' בטל הוה כמציל מן הנהר ומן הגייס דקנה לכן כיון שהם התאמצו להביא העצים שלא יתבטל המצוה לכן זכו בה לעולם ואני הבאתי ראי' ממדרש פ' נשא פ"י מה כתיב ויבן שאול מזבח לד' והלא כמה מזבחות בנו ראשונים נח אברהם יצחק יעקב בנה מזבח משה יהושע בנה מזבח ואת אומר החל לבנות מזבח לד' לפי שנתן נפשו על השחיטה כדכתיב ושחטתם בזה שהוא צורך מזבח לפיכך העלה עליו הכתוב כאלו אותו החל לבנות מזבח:

ז') ודבר זה הוא מנהג. ובמשל"מ תמה אי הוה רק מנהג דא"כ איך נדחה מפניו תענית ת"ב ולי נראה דהכונה כך דהנה זה שאין מתענין אין איסור כמו דאמרו שאסור להתענות ביום טוב דאורייתא או בחנוכה ופורים דהוא גזירת חכמים רק נהגו מעצמן כן אבל כיון שנהגו מחוייבין לשמור היו"ט שלהן מצד נדר (עפירש"י חולין דף ב' אהא דחולין שנעשו על טה"ק כקודש יען שקיבלו עליהן כך) וכאן הוה זה היו"ט קודם גזירת ט"ב שעשו יו"ט מתחילה שהיה טעם מנהג אבל אחר שנהגו כן חיוב הוא עליהם וא"כ אח"כ כשגזרו תענית ת"ב כבר קדם להם היו"ט שלהם א"כ גזירתם קודמין לגזירתם דט"ב לכך ל"ח כדאמרינן בפ"ג דתענית דף י"ב אם גזירתינו קודמת לגזירתן דהוה מוטל עליהן מטעם גזירת חכמים הוה ג"כ נדר והיינו מצד המנהג הוה כאלו נדר להתענות ויכול להתפיס בו בנדר אבל בדבר דאורייתא לא יכול להתפיס בו דכיון דהוא דאורייתא אין נדר חל עליו ובדף י"א כתב הר"ן דמה שגזרו חכמים על גבינה הוה כדבר הנדור ונדר יכול להתפיס בו ול"ה כדבר האסור רק כדבר הנדור והנה במשל"מ הקשה א"כ ערב פסח אסור בתענית א"כ איך התענה רב ששת הנה כל זה העלה לפי דרכו דאיסור דרבנן הוא אבל לפי דרכו של רבינו דזה מנהג א"כ בערב פסח מסתמא לא נהגו שלא להתענות ולעשות יו"ט לאכול ולשתות אדרבא נהגו להתענות מטעם טירדת הפסח כמו שאמר רב ששת והיינו למאן דסברי פסח קרב כל היום ולמאן דסברי רק מחצות א"כ ל"ש תענית מטעם טירדה שוב ל"ש ג"כ איסור תענית מטעם קרבן כיון שאין אסור רק מחצות וכמש"כ המשל"מ בעצמו ובזה ניחא דלא אסרו תענית בע"פ יען דלא נהגו כן לאסור תענית אדרבא להתענות שלא יטרד ויבטל מפסח וזה נכון:
ודע דיש להבין הא דאמרו דאין אדם מתפיס בדבר האסור למש"כ המחבר סי' ב' דחשוד על טריפות ל"מ בשבועה אף דבעינן חשוד לאותו דבר יען דנשבע ועומד מהר סיני א"כ אמאי לא חל הא הוה מתפיס בדבר הנדור ואף דיש גם איסור מצ"ע נאמר שדעתו להתפיס בדבר הנדור אך לפמש"כ הר"ן דאין מתפיסין בשבועה א"ש דדבר האסור בדבר המושבע הוא לא דבר הנדור ואין מתפיסין בשבועה:
ובזה יש להסביר דברי הח"ס חלק אה"ע שכתב הא דשוויא נפשי' חתיכה דאיסורא לפמש"כ המהרי"ט משום נדר הא דלא מהני שאלה משום דהוה כמתפיס בדבר האסור ולכאורה מ"ש מאומר ה"ז כבשר חזיר דלא חל כלל ולפי הנ"ל ניחא ממנ"פ אם מתפיס במה שעומד ומושבע מהר סיני על חזיר א"כ רק מתפיס באיסור גברא ואם מתפיס בחפץ הוה דבר האסור אבל באומר דבר זה חזיר אין זה מתפיס בדבר האסור רק אומר שבועת הר סיני שמוטל עליו שלא לאכול בשר חזיר שבועה זו יהא על זה אף שבשר כשר הוא וכן בטמאה אני לך הוה כמתפיס במה שמושבע ועומד ושוי' חד"א ובזה מיושב גם קו' חכ"צ סי' ב' בנשא גרושה דנודר ועובד והקשה עפ"י סברא הנ"ל א"כ בנשא גרושה עבר על שבועת הר סיני וחשוד א"כ מה מהני נודר ולפי הנ"ל י"ל שבועת הר סיני איסור גברא ונדר איסור חפצא חמור לזה ל"ה חשוד ודו"ק:
שוב ראיתי בריטב"א נדרים שם כתב להדיא דכל איסור נבילה וחזיר רק איסור גברא הוה ולכן אין מתפיסין בו דהוה מתפיס בדבר הנשבע וא"כ בוודאי ע"פ דבריו צדקו דברי הח"ס דאם אומר זה בשר חזיר שוויא חתיכא דאיסורא בשבועת הר סיני כיון דהכל איסור גברא א"כ כמו שאסור לאכול נבילה יהא אסור לאכול זה וכ"כ באמת עוד בריטב"א אם אומר שיהא אסור עליו אסור לאכול דבר זה כנבילה דחל והיינו כסברת הח"ס (ואולם התינח אי בנדר כזה לא מהני שאלה ובש"ע סי' ר"ה מבואר באומר זה יין נסך מהני שאלה) וכן מיושב עפ"י ריטב"א קו' החכ"צ הנ"ל וכמש"כ ודו"ק:
והנה בירושלמי פ"ד דשקלים מבואר כדברי רבינו מתניתין מסייע לר' יוסי אותן הימים נוהגין בשעת הקרבן ושלא בשעת הקרבן ר' יוסי אומר אין נוהגין אלא בשעת הקרבן ועוד מן הדא א"ר בר צדק אנו היינו מבני סנאה בן בנימין וחל ט"ב להיות בשבת ודחינו אותו למוצאי שבת והיינו מתענין ולא משלימין וכ' בק"ע לפרש דנשמע דהוה קרבין גם לק"צ מדהוה נוהג גם בשלא זמן הקרבן ע"כ נשאר היו"ט גם לדורות נשמע דרק מצד מנהג הוה כיו"ט ונהוג אפי' בזה"ז יען דאף לק"צ התנדבו נשאר היו"ט לדורות:

ח') ודבר זה הוא מנהג וכו'. עמשל"מ שהקשה אי מנהג יקשה מתענית דף י"ב דאמר ראב"צ דדחו יו"ט דידהו ת"ב שחל בשבת ונדחה ול"נ לישב דהנה בג"א הקשה כיון דיו"ט זה רק דרבנן איך דחי ת"ב דהוה מדברי קבלה ותי' כיון שנדחה זהו ג"כ רק דרבנן כדאיתא פ"ק דמגילה דרבי ביקש לעקור לגמרי כיון דנדחה ידחה לכן שפיר יו"ט דידהו דחי ת"ב א"כ י"ל אי רק מנהג ג"כ דחי כיון שהי' נדחה כמש"כ הטור סי' תקנ"ט בט"ב שנדחה אכלו לאחר מילה משום דיו"ט שלנו הם אף דרק משום מנהג:
ומה שהקשה המשל"מ מעירובין דאמרינן דהוה מדרבנן לא מנהגא בעלמא נראה לי הכונה כך דוודאי זהו דעשו יו"ט לא הוה אלא מנהג שנהגו לעשות להם יו"ט וכן ברית מילה ורק חכמים אמרו כל דהוה מנהגא לנהוג בו יו"ט הוה בכלל מקרא קודש ואסור בתענית לכן דחי ת"ב שנדחה ובהא ניחא הא דאיתא בסי' תצ"ד דאסרו חג הוה מנהגא ואסור בו להתענות היינו ג"כ ע"ד הנ"ל כיון דמנהגא לעשות יו"ט ולנהוג בו מקרא קודש אמרו חכמים דאסור להתענות:
והנה המשל"מ הקשה עוד לפירש"י סוכה דף מ"ה דעושה איסור לחג היינו יום שאחר יו"ט מתענית דף י"ז דשבתות ויו"ט לאחריו שרי והנה בברכ"י שם כ' דבאמת הוא ירושלמי בריש ע"ז וע"כ לומר דהוה רק מנהגא וסובר הירושלמי להאי סברא דאמר ברא דמועדא דזהו מנהגא מקדמת דנא ולכן לא התענו בכ"ג רק בכ"ד כדאיתא בנחמ"י אמנם מש"כ המשל"מ דזהו טעמא דר"ט דאסר יום טבוח בתענית כדאיתא פ"ב דחגיגה וקשיא לי' כיון דהלכה כב"ה א"כ כל ז' ימים הוה תשלומין ומ"ש יום טבוח ובברכ"י דחי דפשטות הגמ' משמע משום יום טבוח והא דקשיא הא הלכה כב"ה תי' משום דאי חל יום טבוח בשבת יום טבוח אחר השבת אסור מדינא רק התירו משום הצדוקים לכן היכיא דחל יום טבוח אחר השבת אסרו כל יום טבוח שאחר החג ובזה תי' דברי המג"א שתמה עליו במשל"מ:
והנה בתענית דף י"ב איתא דאין מתענין דאמר ר"א בר צדוק וכו' מפני שיו"ט שלנו הוא והקשה בגבורת ארי הא יו"ט דקרבן עצים אינו אלא מדרבנן איך דחי לתענית ת"ב דהוי מדברי קבלה דחשוב בפ"ק דרה"ש כדברי תורה לענין איסור לפניהם ולאחריהם דא"צ חיזוק מיהא בהא י"ל דבחל ת"ב בשבת הא דמתענין אחר השבת אינו אלא מדרבנן א"כ שפיר יו"ט דדבריהם דוחה אותו:
אך הקשה מהא דספ"ג דעירובין דף מ"ו דדייק אהא דקאמר מפני שיו"ט שלנו הוא הא ערב יו"ט פירוש שאר ת"ב דהוה עיו"ט שלהם משלימין ואמאי הא כמו שאם מתענה בע"ש אמרו התם דאין משלימין כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה וה"ה לערב יו"ט זה ומאי קושיא הא יו"ט דרבנן כיון שא"ד הוא גופה לתענית ת"ב כש"כ שאין ערב יו"ט שלו דוחה משא"כ שבת דהוא דוחה לת"ב מפני שהוא מן התורה בחל בע"ש אין משלימין ותי' דבפ"ק דר"ה איתא דבזמן שלום רצו אין מתענין ולכן אף דבת"ב מתענין אבל רק דרבנן ולכן יו"ט של דבריהם דוחה אותן וא"כ שפיר פריך אי ס"ד דת"ב שחל בע"ש אין משלימין לא הוה לי' להשלים בכל ת"ב דהוה לי' עיו"ט שלו ודמי לע"ש:
אולם במג"א סי' תקנ"ט הביא להקשות מהא דאיתא בעירובין דף מ"א דבני סנאב בן בנימין התענו ולא השלימו בת"ב שנדחה ליום עשירי לפי שיו"ט שלהם הי' וקשה הא יו"ט דדבריהם לא עדיף מר"ח דאם התחילו אין מפסיקין וכיון שכבר התחילו להתענות בכל שנה יום ת"ב אין מפסיקין ובישועת יעקב סי' תקע"ב כתב לישב דכיון דדוקא ת"ב שנדחה מהני יו"ט דדבריהם לבטלו אבל אם לא נדחה אין בכח יו"ט דדבריהם לבטלו א"כ בעת שקבלו עליהם להתענות ביום ת"ב בכל שנה ושנה לא הי' סותר ענין יו"ט דדבריהם ובעת שנדחה התענית כגון בת"ב שחל בשבת דאז יו"ט דדבריהם ואם התענית בא כאחד באמת לא הי' מתענין כיון דיו"ט שלהם א"כ לא מיקרי התחלה מה שהתענו בת"ב שלא נדחה כיון דעיקר מה דמהני יו"ט דדבריהם הוא רק לענין דנימא הואיל ונדחה ידחה אבל לא מהני לדחות לגמרי התענית ולענין תענית שנדחה לא התחילה מעולם ומזה ראי' לדעת הרב"י דדוקא בת"ב שנדחה מהני יו"ט דדבריהם לבטל ולא בת"ב שלא נדחה דאי נימא דיו"ט דדבריהם מהני לבטל תענית ת"ב אלא דבני סנאב יו"ט שלהם הי' בעשירי ולכן בט"ב שלא נדחה הי' מתענין דא"כ הי' מיקרי התחלה מה שהי' מתענין בת"ב שלא נדחה שלא הי' יו"ט שלהם וממילא לא הי' מפסיקין אף אם הי' אירע יו"ט פעם אחד בת"ב כמו בר"ח שאם התחיל קודם אינו מפסיק וה"ה אם נדחה כיון דתענית שנדחה ושאינו נדחה שווין:

ט') והנה בהך דעירובין דפריך טעמא דיו"ט שלהם הוא הא עיו"ט משלימין וקשה מ"פ בשלמא שבת ויו"ט דחלין בלילה תיכף לכך ס"ל לר"ג דאין משלימין אף בעיו"ט אבל התם כיון דהוי יו"ט שלהם עבור הקרבן והרי הקרבן ל"ש בלילה וא"כ לא שייך יו"ט בלילה כמו בע"פ דאינו אסור במלאכה רק אחר חצות כיון דמקודם לא הוי לי' זמן הקרבן וא"כ ה"נ מכ"ש לילה כיון דאינו זמן הקרבן לא הוי יו"ט וכבר עמד ע"ז בחכש"ל סי' תקנ"ט וכתב לתרץ דהש"ס מוכיח דבע"כ עשו הם גם הלילה ליו"ט דאל"כ דהלילה לא הוי יו"ט א"כ למה לא השלימו הרי קיימ"ל בכל הני דברים שאם התחיל פוסק מ"מ אם התחיל בהיתר לכו"ע אינו פוסק וא"כ ה"נ בשלמא בכל עיו"ט ס"ל לש"ג דאינו משלים כיון דכולו בין היום ובין הלילה הכל הוי בכלל יו"ט והוי התחיל באיסור לכן פוסק אבל אם נימא בזה דהלילה אינו יו"ט להם ובעיו"ט שלהם היו מותרין להתענות וא"כ כיון דהתחילו להתענות בליל ת"ב דלא הוי יו"ט עדיין והוי התחיל בהיתר אף דאח"כ בבוקר חל היו"ט שלהם ראוי להיות כדין התחיל בהיתר דאינו פוסק וכו' ובע"כ מוכח דגם הלילה הוי יו"ט והוי התחיל באיסורא לכך פריך א"כ תיפוק לי' דהוי עיו"ט ופריך ממנ"פ את"ד ולי נראה להביא ראי' לדבריו מהא דאיתא בסי' תקפ"א דאף בלילה אומרים יום תרועה דהיום הוא דנתחייב בתרועה עמג"א א"כ יום הוא דנתחייב בקרבן מחשב לילה יו"ט והכי מוכח מסוכה דף ל"ג דאמרינן אשחור ביו"ט הוה נראה ונדחה אף דבלילה ליתא למצות לולב ע"כ כיון דזה היום הוא מצות [לקיחה] כבר מלילה איקרי זמן לקיחה:
אך קשה לי מהא דאיתא בר"ה דף ז' אמר ר"פ כי קחשיב מידי דחייל מאורתא מידי דלא חייל מאורתא לא קחשיב ויקשה אמאי לא נאמר דיום הוא דנתחייב בהבאת עומר ושפיר חייל מאורתא ועוד יותר קשה דפריך והרי רגלים דלא חיילי' מאורתא וקחשיב ויקשה אמאי לא נאמר דהיום הוא דנתחייב בהבאת קרבנותיו וכן בהא דפריך אח"כ הרי יובלות דלא חיילי' מאורתא וקחשיב אמאי לא משני דיום הוא דנתחייב בתקיעה ולכן שפיר קחשיב אף מאורתא דבלילה אין זמן תקיעה:
והנה שם בשמעתין מסיק כי קחשיב מידי דלא תליא במעשה מידי דתליא במעשה לא קחשיב ופריך והרי רגלים דתליא במעשה ופירש"י דס"ד דאין ב"ת חל עד שעה שראוי' להביא קרבן נמצא שתלוי בתמיד של שחר וקשה לי הא קיימ"ל דקדשים שהביאן קודם פתיחת השערים פסולין והקשו תוס' בעירובין דף ב' תיפוק לי' דלפני התמיד ותי' דמשום זה ל"ה פסול דרק למצוה בעלמא וא"כ קשה אמאי לא יתחייב בבל תאחר ממילא הי' מקריבין לפני התמיד כדי שלא יעבור בב"ת ושוב איכא ב"ת בקדושת היום ויותר הו"ל לרש"י לפרש דתליא במעשה בפתיחת שערים וא"ר להקריב לכן א"ע בב"ת עד פתיחת השערים וראיתי בפי' הר"ת דמפרש דתליא במעשה היינו הקרבת הקרבן גופי' לדידי' ניחא אבל לפירש"י קשה ובה' מעה"ק יבואר:
אמנם בתענית דף כ"ח מסיק האי טעמא דמוסף דחי מנחה הללו דברי תורה והללו דברי סופרים ופירש"י דפריך דמ"ש דבקרבן עצים דחי מעמד דנעילה ולא דמנחה הללו דברי תורה מנחה ודנעילה דברי סופרים ותוס' פי' דפריך מ"ש מוסף דדחי מנחה ובין קרבן עצים דלא דחי מנחה ומשני הללו דברי תורה מוסף דברי תורה לפיכך דחי מנחה דהוי דברי תורה אבל קרבן עצים דהוי מדברי סופרים לא דחי אלא דנעילה דהוה מדברי סופרים אבל לא דחי מנחה דהוי מדברי תורה ובספר גבורת ארי הקשה דלמ"ד מנחה אבות תיקנם תפלת ערבית נמי יעקב תיקנה ונפקא לי' מקרא דויפגע במקום ואין פגיעה אלא תפלה אלמא תפילת ערבית נמי רמיזא בדאורייתא כמנחה והרי רב סבירא לי' תפלת נעילה פוטרת של ערבית ואמרינן נמי דרב לטעמי' דאמר צלותא יתירה וכיון דצלי לי' תו לא צלי כדאיתא ביומא דף פ"ח ולמ"ד תפלת ערבית חובה קאמר וכיון דנעילה במקום תפלת ערבית קיימא א"כ הוה לי' נעילה ג"כ דברי תורה כמנחה ואכתי קשה מה הפרש בין זה לזה בין מעמד דמנחה לשל נעילה כיון דשתיהן דברי תורה:
ועוד אפי' למ"ד אבות תיקנם והוה כדאורייתא אבל האי דמעמדות הנידחין מפני קרבן מוסף וקרבן עצים אינו אלא תפלה יתירה שתקנו חכמים לאנשי מעמד ואלו אין להם ענין לתפלות שתיקנו אבות דיש להם רמז בתורה וכתב דוודאי אפי' תפלת מנחה לא מצינו בתלמודא דקרי להו דברי תורה ולא עדיפא מכל תקנת חכמים והא דקאמר הללו דברי תורה לא קאי אמעמד דמנחה ודנעילה אלא דקאי אקרבן מוסף וק"ע ואדר"ע לחוד קאי והכי פירושא מה הפרש בין זה לזה מ"ש קרבן מוסף לר"ע דחי דמנחה ודנעילה ומ"ש קרבן עצים דלא דחי אלא דמנחה לחוד ומשני הללו דברי תורה מוספין דברי תורה והללו פירוש זמנים דק"ע רק דברי סופרים לפיכך לקרבן מוסף של תורה ניתנה רווחא טפי לדחות מעמד דמנחה ודנעילה אבל לא ק"ע דא"ד אלא מנחה הסמוך לו ולא של נעילה ועי"ש:
והנה רבינו בפ"י ממלכים כתב דאברהם הוסיף להן מעשר ותפלת שחרית וכו' יעקב הוסיף להם גיד הנשה ותפלת ערבית הנה מבואר דס"ל דהוה דאורייתא ממש ונראה דבאמת מהכא נפקא לי' דתפלות דתיקנו אבות דהוה דאורייתא ממש וע"כ דמפרש כפירש"י או תוס' וא"כ מוכח שפיר דהוה כדאורייתא ממש אבל אי הוה מפרש כפירושו של גבורת ארי' אין מוכח דהוה דאורייתא א"כ תיקשי מהיכן למד באמת דהוה כדאורייתא ממש:
ואמנם א"כ קשיא קו' הגבורת ארי' הא נעילה במקום תפלת ערבית קיימא א"כ אכתי תיקשי מאי הפרש יש הנה לדעתי מהא אין לדחות פירש"י ותוס' דאף דנעילה במקום תפלת ערבית תיקנם לענין זה ל"ש לומר דהוה כדאורייתא כתפלות שתיקנו האבות ומה שהקשה הא מעמדות בוודאי אינו כדאורייתא דרק חכמים תיקנם והם וודאי רק מדברי סופרים הנה לזה שפיר י"ל דאלים כדאורייתא כמו שכתב הרדב"ז לענין ברכה רביעית דבהמ"ז כיון דניתקן שיהא במנין הברכות על המזון אי נקיל בהא יען דהוה דרבנן איכא זילותא טפי ה"נ יש לומר בתפלת המעמד כיון שתיקנו להוסיף על התפלה נתנו בו חכמים דין דאורייתא ממש (ולפמש"כ זהו שיטת רש"י ותוס') והנה כעין זה מובא בטור סי' קי"ז הביא בשם אחיו הר"י טעם לדבר שנהגו איסור מלאכה בר"ח וז"ל לפי שהמועדים נתקנו כנגד אבות פסח כנגד אברהם דכ' לושי ועשי עוגות ופסח הי' שבועות כנגד יצחק שתקיעת שופר של מתן תורה הי' בשופר מאילו של יצחק סוכות כנגד יעקב דכ' ולמקנהו עשה סוכות וי"ב חדשי השנה כנגד י"ב שבטים וכשחטאו בעגל ניטלו מהם וניתנו לנשותיהם לזכר שלא הי' באותו חטא והנה חזינן דמועדים שהם דאורייתא אפ"ה אמרו בו טעם שתיקנו כנגד אבות שקיימו המועדים מעיקרא כן י"ל בתפילות שתיקנו אבות שהם כדאורייתא ממש (ועיין מש"כ היעב"ץ בפירושו על תפלה בטעמא דתיקנו סדרא דקדושה בשבת במנחה יען דיש בו מוסף ובר"ח ובחוה"מ אף דיש בו מוסף לא תיקנו במנחה סדרא דקודשה):

י') והנה מראב"ד פ"ד מה' ממרים משמע דלא תסור ליכא רק בעשה שכ' וז"ל ואומר אני דמודה ר"י בחייבי כריתות שאין בהם זה הדקדוק שאין ראוי לדקדק אלא במ"ע דשייך בי' לא תסור מן הדבר אבל תעשה אותו וזהו עשה מבואר מדבריו דסובר דלא קאי על הל"ת ומה"ט ספק דרבנן לקולא ועלח"מ שגם דעתו נראה שמפרש כן ואמנם לכאורה תמוה מברכות דף י"ט דאמרינן שם גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה תורגמי' בלאו דלא תסור ושם קאי לעבור בלאו כגון לטלטל בשבת אבנים של ביהכ"ס או מי שנפסק טליתו לילך בכרמלית כדאמרינן במנחות דף ל"ח הרי דשייך בלאו ג"כ לא תסור והנה רש"י סוכה דף ט"ז עד כאן לא קאמר ר' יוסי אלא בסוכה דאיסור לאו וכתב רש"י אע"ג שהיא דרבנן כיון דאיסורו סקילה מחמרינן אפי' מדרבנן דאית בה והוא היפוך מדברי הראב"ד (ועיין ב"מ דף צ"א דאיסור שבות באיסור לאו לא מבעיא לן ובאיסור מיתה אסור אמירה לנכרי כמש"כ תוס' שם וראיתי בשו"ת בית יצחק סי' י"א שתמה ג"כ) ולי נראה לפמש"כ בפ"א מבה"ח דמ"ע דיו"ט הוא מדכ' מקרא קודש א"כ הוה כקום ועשה שייך שפיר בי' לאו דלא תסור (ול"ד לעשה דתשבות דהוא שלילה דהיינו שלא יעשה בהא ל"ש לא תסור אבל לפמש"כ דהעשה הוא ממקרא קודש קדשהו זה הוה שפיר עשה דקום ועשה ואיכא בדרבנן לאו דלא תסור ועח"ס ביור"ד ה' טבילה דגם אמה דילפינן מלא תטוש תורת אמך שפיר מברכין):
ונראה עוד דכונת הראב"ד כך בכל איסור דרבנן הנה הוא ארכבי' אחפצא דחפץ זה איסור ולא תליא בעשית האדם דאטו חכמים אמרו שלא יאכל זה או זה רק אמרו דבר זה אסור זהו נבילה דרבנן זהו טריפה דרבנן א"כ מאי לא תסור שייך בזה ע"כ ספיקא לקולא אבל בל"ת דשבת דקאי אגברא דחכמים אמרו שלא יעשה כך רק שיהא בשבתון דהא הוה עשה ול"ת א"כ שפיר שייך לא תסור לא תעשה כך לעבור על דברי חכמים אלא תעשה כדבריהם להיות בשבתון ולכן אף דשבתון הוה גם כן בשלילה שייך שפיר לא תסור ואין כונת הראב"ד רק לחלק בלאו דהאיסור על החפץ ובזה ל"ש לא תסור ולכן כתב רק במידי דהוה עשה דתליא בגברא שיעשה זאת איכא לא תסור ולכן ס"ל בכל ספיקא דרבנן באיסורין לקולא כיון דהאיסור רכיב על החפץ לא על אגברא ל"ש בי' לא תסור וא"ש (ועיין ירושלמי פ' הי' קורא תדע לך שדברי סופרים חמורים מדברי תורה שהרי ר"ט אלו לא קרא כלל הי' עובר בעשה ומשום שעבר על דברי ב"ה נתחייב מיתה שכך אמרו לו כדי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה ויש להקשות מאי צריך להביא ראי' ע"ז הי' עובר על דברי סופרים עובר בלאו דלא תסור והא ל"ת חמור מעשה כדאיתא בריש יבמות דף ו' מכאן ראי' דבמצוה דרבנן אין עובר בלאו דלא תסור אלא בעשה דשאל אביך כדאיתא בשבת דף כ"ג ועיין ע"ז דף כ"א אנא גמירנא טפי מינך ומבואר בשו"ת מהר"ם שיק דכהא"ג איסור דרבנן הוה כדאורייתא ושייך לפני עיור):
והנה במשל"מ הביא תוס' רה"ש וכבר תמה עליו בברכ"י או"ח סי' תצ"ד מירושלמי פ"ק דע"ז חברייא אמר טעמא דרי"ש משום בר"י דמועדא אר"י קרא מסייע למה דאמרי חברייא וביום עשרים וארבעה לחודש השביעי נאספו בנ"י בצום וכו' ולמה לא אמר בעשרים ושלשה משום ברי' דמועדא אין נימר דהוה בשבתא לית יכול דאת מחשב ואת משכח צומא רבה בחד בשבתא ומה בא ולית ר' חוניא מיקל למאן דמעבר לי' מן אתרי' א"ר יוחנן בר מדייא אנא חשביתה ולא הוה בשבתא ועיין במראה הפנים שג"כ הקשה על תוס' רה"ש הנ"ל דבהדיא מתוך דהאי קרא מסייע לטעמא דברי' דמועדא וכן יש סמך לאסרו חג מן הכתוב כדדריש בסוכה כל העושה לחג באכילה והביא קו' הפנ"י שהקשה ג"כ על תוס' מהא דאיתא בביצה רפ"ב מאי לאין נכון לו למי שלא הניח תבשילין וא"כ הי' יו"ט סמוך לשבת וכ"ג בתשרי שבת הי' יעו"ש:
וראיתי בציון ירושלים שהביא דברי התשב"ץ דמונין מיום שני והרי מדברי התוס' מבואר דמונין מיום ראשון כיון דבאותו שנה הי' אלול מעובר א"כ למה קראו כ"ד אלא ע"כ דמונין מיום ראשון וכבר עמד בזה בישועת יעקב סי' קכ"ד וכתב לישב דיש לחלק בזמן שהי' מקדשין עפ"י הראי' רק שלאיזה צורך עברוה לאלול א"כ נהי דלענין המועדות אף שראו הלבנה החדשה ביום ראשון דלאיזה צורך עברוה מונין המועדות מיום שני אבל כיון לענין ימי החודש חשבינן מיום הראשון וכו' ועמג"א סי' תכ"ט ובמחהש"ק עכת"ד:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה