מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ו · הלכה ח
א') שמונת ימי חנוכה וכו'. מה שנוגע לענין זה דחנוכה קבעתי לה מקום בה' תומ"ס פ"ג כי קצר המצע מהשתרע כאן:
ב') וכל יום שהי' בו קרבן עצים וכו'. והנה כתב במשל"מ דהיכא דזמן הקרבן הוא כל היום אסור בהספד ותענית ובעשיית מלאכה וע"פ שאני דאינו מקריבין אלא אחר חצות היום ולפי"ז לאחר חצות יהא אסור בהספד ובתענית ובפסחים דף ע"ח איתא דר"ש יתיב כל מעלי יומא דפיסחא בתעניתו עכ"ד ובספר שדי חמד בחלק דברי חכמים אות מ' כתב עליו דתימא איך נעלם ממנו גמ' דחולין דף קכ"ט דא"ר שמעתי שאבר מה"ח מטמא וכו' כתוב במגילת תענית פסחא זעירא דלא למספד הא רבה למספד אלא דכל דכן הוא ה"נ דכל דכן הוא הרי מבואר דאסור בהספד כש"כ דאסור בתענית אך מה שמבואר בדבריו דאי אסור במלאכה ה"נ דאסור בתענית יקשה מעירובין דף מ"א דמבואר להדיא דבכל יומא ממג"ת מותר להתענות בהן תענית שעות:
וכן מה שתמה במשל"מ דהיכיא ס"ד דש"ס דפסחים שאמר הא דרב ששת ישב בתעניתא כל מעלי יומא דפסחא משום דקסבר סמוך למנחה גדולה תנן ומשום פסחא וסבר לה נמי כריב"ב דמכשיר בפסח ששחטו שחרית בי"ד לשמו והלא אדרבא אם סבר לה כריב"ב כל היום אסור בתענית משום יום טבוח והאיך אמרינן דהוה יתיב בתענית משום פסחא וכתב עליו בשדי חמד דלק"מ בוודאי קודם שיקריב הפסח אסור לו לאכול כדי שלא יתבטל ממצות הפסח אבל אחר שמקריב הפסח מחוייב לאכול מצד יו"ט שלו ומה שהתענה עד זמן שחיטה לא איכפת לן דהא מותר להתענות תענית שעות ביו"ט דרבנן וכל זה בזמן הבית אבל האידנא דליכא קרבן ואין האיסור אלא משום במהרה יבנה ביהמ"ק ויקריבו הפסח ויאמרו אשתקד מי לא התענינו בעה"פ השתא נמי נתענה א"א לצאת ידי שני החששות דאם נפסוק הדין דאסור להתענות כל היום ומחוייב לאכול אחר זמן המנחה יש חשש דשמא יבנה במהרה ולא יהא פנאי להקריב עד הערב ויאמרו אשתקד מי לא אכלתי' השתא נמי ניכול אחר חצות ואם נפסק דצריך להתענות כל היום איכא גזירה להיפך דבמהרה יבנה ביהמ"ק ויקריב פסחו מיד אחר חצות היום והוא יתענה כמו אשתקד וכיון דא"א לצאת ידי שתי החששות הלכך שב וא"ת עדיף ועוד י"ל דלאו תענית ממש קאמר אלא דאכל מיני תרגימא דבזה קיים גם תקנת חכמים שאסרו בהספד ותענית ביום טבוח:
עוד כ' שם המשל"מ דביום טבוח של עצרת אינו אסור בהספד ותענית לכל העולם רק לאותן אנשים שלא הקריבו עדיין וקשה ע"ז ממה שאמרו בחגיגה דף י"ח דמעשה דר"ט שלא הניח לספוד ביום טבוח אף דהמעשה הי' אחר החורבן וצריך להתישב בדבר דאמרינן עלה דר"ט דהמעשה הי' ביו"ט שחל בחול ולא ידעתי טעמו של ר"ט שאסור יום טבוח בהספד אי משום דמי שלא הקריב בחג יהי' מקריב ביום שאחריו א"כ כל ששה ימים שאחר החג יהי' אסור בהספד ותענית וזו לא שמענו עכ"ד וכ' בשדי חמד לישב דחדא י"ל דלעולם ס"ל כב"ה מ"מ לא הניח לספוד משום מהרה יבנה ביהמ"ק והנה ידוע דמבואר בספרי אמת דלעתיד יהא הלכה כב"ש וא"כ י"ל הא דאמרינן שם יום טבוח הי' היינו דלעתיד יהא יום טבוח למחרת יו"ט של עצרת דיקבעו הלכה כב"ש רק י"ל דהא באמת בברייתא גופא איתא דהי' ביו"ט של עצרת רק דמקשה ביו"ט עצמו מי קאתי ומשבש לברייתא ומוקי לה ביום טבוח ומזה הוכיח המקשן דחל עצרת בשבת דאם הי' בחול הא אין לו יום טבוח לב"ה אבל אח"כ דמתרץ ביו"ט הי' בחול פשוט י"ל דהכונה של התרצן הוא דאטו לאו תרוצי קא מתרצת לי' תריץ הכי דלאו יום טבוח הי' רק בתשלומי עצרת הי' דהא עצרת יש לו תשלומין כל ז' וצ"ל בברייתא ולא הניחן ר"ט משום דתשלומי עצרת הי' וחסר תיבה אחת בברייתא וזה קל יותר לתרץ משנוקי להחליף יו"ט של עצרת ביום טבוח ולפי פירוש זה שכתבתי יהא ראי' לדעת הספרדים דאין אומרים תחנון בתשלומי עצרת דהרי מסוג' זו מוכח דכל תשלומי עצרת אסור בהספד ותענית:
ועוד בעיקר קו' דכ' דדוחק לומר דר"ט שנה משנתו כב"ש אין כאן דוחק דר"ט מתלמידי ב"ש כדאיתא ספ"ק דיבמות ועוד י"ל דהמעשה הי' באמת בזמן הבית דהרי ר"ט הי' גם קודם החורבן וביו"ט גופי' לא היו יכולין להקריב מחמת שהי' טרודים במיתתו של אלכסא וכמש"כ לעיל ולפיכך הקריבו למחר דאמר יום טבוח הוה צ"ל דלבני לוד הוי יום טבוח ובאמת שיש הכרח גדול שהי' בזמן הבית לפי מה שי"ל קו' המשל"מ דאמאי לא הוזכר בשום מקום שאסור במלאכה ביום טבוח של עצרת אם חל יו"ט בשבת וכן תמה דהיכיא כ' המג"א דביום טבוח הוא אסור בתענית הלא אדרבא תנן דמותר בהספד ותענית שלא לקיים דברי הצדוקים שהי' אומרים עצרת אחר השבת ונראה דקו' חדא מתורצת בחברתה דוודאי בזמן הבית דהי' אסור במלאכה ביום טבוח מה"ת לא הי' יכולת ביד חכמים להתיר במלאכה ביום טבוח כדי להוציא מלבן של צדוקים וכיון שבמלאכה הי' אסורים הי' מוכרח להתיר בהספד דאם הי' אוסרין בה בהספד ותענית הי' מקיימין בזה מנהג הצדוקין שהרי היו נוהגין ביום ראשון כיו"ט גמור ולפיכך הוצרכו להתיר בהספד ותענית וזה הי' יכולת ביד החכמים שהאיסור הספד ותענית ביום טבוח אינו אלא מדרבנן גם בזה"ב דהא יו"ט גופי' ס"ל לר"א דשמחת יו"ט רשות אבל האידנא דגם איסור מלאכה אינו אלא מדרבנן ראו חכז"ל טפי להתיר במלאכה כדי שלא יהא ביטול מלאכה לעם שני ימים וכיון שמותר במלאכה יוכלו לאסור בהספד ותענית שהרי הכל ידעו שאין יו"ט דהרי מותר במלאכה ואין בזה קיום לדברי הצדוקין ואמנם קשה ע"ז דא"כ מה מקשה מר"ט הא בזה"ז אסור באמת בהספד ותענית וא"כ צ"ל דהי' ידוע להמקשן דהמעשה הי' בזמן הבית וכנ"ל יעוש"ה שהביא מזה ראי' דאין לומר בי"ד באייר תחנון מהא דאיתא בחולין דדייק הא רבה אסור למספד מוכח להדיא דבפסחא זעירא גם האידנא אסור בהספד ותענית אף לאחר שביטלה מג"ת והא דקיימ"ל ברה"ש דף י"ח דהאידנא בטלה מג"ת לבד מחנוכה ופורים היינו יו"ט של דבריהם שנתקנו על הניסים שנעשו בזמן בית שני משום דכל זכרון הצרות יתבטל לעתיד ומייתיא לה רבינו בפ"ב דמגילה מקרא דכ' כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני אבל יו"ט של י"ד יען שגם לעתיד כשיבנה ביהמ"ק יחזור להיות יו"ט למי שיהי' טמא ובדרך רחוקה הלכך לא בטל גם האידנא יעוש"ה:
ג') והנה בריטב"א בתענית שם הקשה הא קרבן עצים אינן של כל ישראל אלא של אותן משפחות שהי' יום שלהם א"כ מה עסק יש בהן לאנשי מעמד ותי' בשם הראב"ד שאין ק"ע דוחה מעמד לכל אנשי המעמד אלא לאותן שהי' קרבן עצים יו"ט שלהם לכל אחד ואחד ביומו ובס' גבורת ארי' הקשה דא"כ הא דתנן בחמישי באב בני פרעוש וכו' באחד בטבת שבו בני פרעוש שני' לא הי' בו מעמד שהי' בו הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים והא מה' באב עד אחד בטבת הוי פחות מעשרים שבועות והמעמד הי' נחלק לכ"ד חלקים כנגד המשמרות א"כ כיון דבחמשה באב הי' זמן מעמדם אי אפשר להיות זמן מעמדם באחד בטבת שבפחות מכ"ד שבועות אין המעמדות חוזרין חלילה ולכן העלה שם כיון דעיקר טעמא דמעמדות לעמוד על קרבנן של ישראל כמו כן תיקנו אנשי המעמד יהא עומדין על קרבן עצים שלהם דחשו חכמים לתקנם שלא לטרוח כל בני המשפחה לבוא לעמוד על קרבנן וא"כ שפיר הי' להם טרדה לאנשי המעמד בזמן קרבן עצים לכן בטלו המעמד:
אמנם לי נראה לישב דברי הראב"ד דכונתו כיון כשהי' קרבן עצים לבני המעמד ע"כ הי' מבטלין מעמדם לכן עשו כן בכל קרבן עצים אף שלא הי' אז זמן קרבן עצים של אותו המעמד:
ועוד י"ל כיון דבזמן קרבן עצים הי' מביאין קרבנות כמש"כ הרע"ב דביום שמביאין העצים מביאין עמהם קרבן נדבה ועושים אותו היום יו"ט ע"כ הי' טרודים בהקרבת הקרבנות לכן בטלו המעמד וכן פירש"י במגילה דף ה':
אך הנה הריטב"א כתב דיש מפרשים שהי' מבערין במזבח בפני עצמו מן העצים שהתנדבו וזה הי' קרבן עצים א"כ נסתר תי' הנ"ל:
אולם באמת כבר תמה בגבורת ארי על דברי הריטב"א דהא ב' גיזרי עצים חובה הן לתמידין וכתב דלא נתברר לו איזה קרבן מביאין אם עולה או שלמים הנה ברע"ב במגילה שם מבואר דהי' מביאין עולת נדבה: