אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ו · הלכה ג

הלכה א

א') ואנשי מעמד מתענין ביום ב' וכו'. ואיתא במשנה ולא הי' מתענין בע"ש מפני כבוד השבת ולא באחד בשבת כדי שלא יצאו ממנוחה ועונג ליגיעה ותענית וימותו ובגמ' פליגי בה משום דביום א' הוה שלישי ליצירה ולחד מ"ד מפני שבשבת נתנה בו נשמה יתירה ולמו"ש נטלה ממנו וקשה לי דבסנהדרין דף ק"א אריב"ל כל ימי עני רעים והאיכא שבתות ויו"ט כדשמואל דאמר שמואל שינוי ווסת תחלת חולי מעים א"כ לפי"ז יש כאן טעם מורווח דאם יתענו גם בע"ש כש"כ שיסתכנו בשבת משום שינוי ווסת ואולי כן גם לאחר השבת איכא צערא טפי דגם שינוי ווסת להיפך הוה סכנתא:

ב') והנה איתא שם במשנה כל יום שהי' בו מוסף לא הי' מעמד ופירש"י בירושלים לפי שהיו טרודים במוסף שיש בו להקריב קרבנות יותר מתמיד שהוא בהמה אחת ואין לך מוסף בלא שתי בהמות ולא הי' להם פנאי כלל שהכהנים של מעמד טרודים במוסף וישראל שבהם היו טרודים לחטוב עצים ולשאוב מים ודוחה אפי' דנעילה עכ"ל רש"י וכתב ע"ז בתויו"ט ואעפ"י שהגבעונים אשר לא מבני ישראל המה נתונים לחטוב עצים ולשאוב מים לבית אלקים כדמפורש בס' יהושע יתכן בעיני לומר שזהו לצורך עובדי המקדש לבשל קרבנותיהם ושאר צרכיהם ופירוש למזבח ד' דכתיב ביהושע לעובדי המזבח אבל למזבח עצמו לא היו מניחין לגבעונים לחטוב עצים ולשאוב מים ואין נראה לחלק בין חטיבת עצים ושאיבת מים דלקרבן מוסף ודלקרבן התמיד לשאר קרבנות ובעזרא כתיב ומן הנתינים שנתן דוד והשרים לעבודת הלוים יש ג"כ לפרש לעבוד עבודה לצורך הלוים כדי שהלוים יהי' פנויים במלאכת עבודת ד' עכ"ד וקשה לי מהא דאיתא ביבמות דף ע"ט דאמר רבי חלק המזבח מי יתיר משמע דקאי אמזבח ממש דלשאר עבודה ל"ה אלא צורך אדם לא שייך לומר מי יתיר:
והנה מש"כ רש"י דישראל טרודים לחטוב עצים ולשאוב מים ודוחה אפי' דנעילה קשה לי מהא דאיתא בכתובות דף ק"י ויברכו את העם היושבים בירושלים מכאן דישיבת כרכים קשה וקשה מנ"ל דילמא לכן הצריכו ברכה דקאי על אנשי ישראל מבני המעמד אשר ישבו בירושלים לחטוב עצים ולשאוב מים לצרכי המקדש:
וראיתי כי בפירש"י על פסוק על העם היושבים בירושלים כ' לשמור את העיר מאויבים ולכאורה קשה ג"כ א"כ מנ"ל דישיבת כרכים קשה דילמא משום דהצריכו לשמור זה עבודה קשה וצריך לומר דרש"י מפרש פשטי' דקרא אבל הא קשיא הא שפיר גם פשטי' דקרא מצי אייריא דהצריכו ברכה על שם שהי' משמשים הכהנים והלוים ויקשה בין לפירוש רש"י שמפרש לפי פשטי' דקרא בין לפי דרשת חכז"ל דמשמע להו דאי על שומרים קאי ל"ש היושבים בירושלים ולכן דרשו אישיבת כרכים ויקשה הא טפי משתמע לאוקמא על אנשי מעמד אולם לפמש"כ בתויו"ט דהכונה דאנשי מעמד הי' חוטבים עצים רק למזבח ולקרבנות ניחא דמשום זה לא הוה חייבין לברכם דזהו זכות הוא להם:
אך קשה לי מיומא דף ע"א דקאמר שם אתהלך לפני ד' בארצות החיים אר"י זה מקום שווקים ופירש"י שאתה מוצא לקנות מזונותיו ויקשה הא אמרת דישיבת כרכים קשה וכאן קרי לי' ארצות החיים ונראה לישב דאיתא במגילה דף ה' דלכן תיקנו דבני כפרים יקדימו ליום הכניסה כדי שיספיקו מזון לבני העיר והיינו משום דבני כפרים אינן בני מסחר ועוסקים בהכנת מזון לבני העיר ועי"ז מצוי מזונות יותר בהעיר מקום שווקים שמביאים לשם הבני כפרים אבל בכל זה ישיבת כרכים קשה יותר כי מי שישיבתו בכפר א"צ ליקנות המזונות דאדרבא הם העוסקין בהכנת המזונות:
והנה בריש מגילה פריך הגמ' י"ג זמן קהלה לכל הוא ומשני אמר לך ההוא לדורות הוא דכתיב והנה לכאורה צריך ביאור דוודאי פשיטא דלדורות הוא דכתיב דהרי לעיל מיני' כתיב ויכתוב מרדכי להיות עושים את שני הימים האלה בכל שנה ושנה כימים אשר נחו וא"כ אי הוה כתיב ימים אשר נחו ג"כ הוה ידעינן דלדורות הוא דכתיב ונראה דהכונה לדורות לכשיבנה ביהמ"ק ויהא שרויין על אדמותן בביאה שני' אז יסופו ב' ימים אבל בזמן מרדכי ואסתר שהי' בחו"ל מנ"ל להקדים שני ימים (ועיין פנ"י שפי' במשנתינו דלפי שיטת תלמידו דידן עיקר התקנה בימי מרדכי ואסתר הי' שהכפרים יקדימו ליום הכניסה מדקאמר לעיל מיכדי כולהו אנשי כנה"ג תיקנו ולכאורה קשה לדבריו דא"כ ר"י דקאמר אימתי קאי ליתן טעם דאימתי התירו אנשי כנה"ג לבני הכפרים להקדים קריאתן ליום הכניסה בזמן שישראל שרויין על אדמתן והא באמת בימי מרדכי רוב ישראל הי' שרויין בחו"ל א"כ אמאי תיקנו אז שלא בזמנו אך להנ"ל ניחא דבאמת היינו דפריך לי' הא קרא לדורות כתיב לסוף שבעים שנה לזמן ביהמ"ק שיהא ישראל שרויין על אדמתן אבל קודם שיכנסו לארץ בביאה שני' ס"ל לר' יודא דלא מקדימין מפני שישראל מסתכלין למנות מתי פסח דאף שלא חשו לזה בימי מרדכי וראו להקדים) כש"כ דא"ש להגירסא דעניים מסתכלין די"ל זהו ניחא לבתר דתיקנו דלא דחו שבת מפני שעיניהן של עניים מסתכלין אבל בימי מרדכי ואסתר דקראו בשבת ולא חשו לעניים ותיקנו לכפרים להקדים אך קשה א"כ מ"פ מרי"ו הא י"ל בוודאי לר"ע דיליף מזמן זמניהם ומוקי לדורות א"כ גם לאחר שבטלה קדושה שני' מקדימין אבל רי"ו דיליף מכימים ולית לי' סברא לאוקמא לדורות על זמן ביהמ"ק אלא אף בימי מרדכי תיקנו ב' ימים שפיר י"ל בזמן שאין שרויין אין מקדימין כיון דלא יליף מזמניהם לכן ס"ל בימי מרדכי תיקנו וכשבאו לארץ הי' יכולין לקיים תקנות מרדכי גם בזה אבל כשגלו לא יכולין לקיים תקנה גם זו מפני שמסתכלין בה כפירש"י וצ"ע:
ואמנם בדף ד' פריך ואם איתא ליקדמו ליום הכניסה ומשני הוה להו עשרה ועשרה לא תיקנו רבנן ולכאורה אכתי קשה דמדחזינן דלא תיקנו רק מאחד עשר ולמעלה ולא תיקנו עשרה כדי דיוכלו להקדים אף כשחל י"ד להיות בשני ש"מ דתקנתא דכפרים הוא דמש"ה לא הוצרכו לתקן יותר מי"א אבל אם הי' התקנה משום כרכים בוודאי הי' מתקנים ג"כ עשרה כדי שיוכלו להספיק כל צורכם לבני הכרכים גם כשיחול י"ד בשני אך להנ"ל י"ל דלא יכול להוסיף מב' ימים כדיליף מכימים האלו רק ב' אף דדחי דלדורות אתי היינו אי ילפינן מקרא זה דבזמניהם לבד אבל אחר דיליף מכימים שפיר י"ל דסמך ג"כ אדרשא דכימים דשנים דוקא יכולין להוסיף דאין יכולין להוסיף ממה שתקנו בגוף הנס:
והנה לקמן דף ה' דמשני ע"ש זמנם הוא פירש"י והואיל ותקנו להם חכמי ישראל שאחרי כה"ג להקדים משום דרבה נשמע דס"ל לרש"י דתחילת תקנה הי' לקרוא אפי' בשבת הנה מוכח דס"ל בולא יעבור היינו רק שלא לאחר אבל להקדים רשאי דאל"כ איך יכלו חכמי ישראל שאחרי כנה"ג להקדים ליום ע"ש וקשה לי א"כ מ"פ בריש מכילתין איך עשו לעקור תקנת אנשי כנה"ג להקדים ליום כניסה הא מדכתיב ולא יעבור נשמע רק לאחר א"י אבל להקדים רשאין ואין לומר אפי' להקדים אין רשאין והא דכתיב ולא יעבור משום דכשחל י"ד בשבת יהא מקדימין ולא מאחרין דהא לפירש"י מעיקרא הי' קורין אף בשבת בשלמא אי מעיקרא ג"כ הי' מקדימין פריך שפיר דולא יעבור אתי לגלות דכשחל בשבת דא"א לקרות בזמנם בי"ד יהא מקדימין ולא מאחרין ניחא אבל לפירש"י קשה אולם י"ל לפמש"כ הפנ"י דמעיקרא כנה"ג תקנו כפרים מקדימין ליום כניסה (מטעם קריאת התורה שהוא תקנת משה רבינו משא"כ לטעם ישיבת בי"ד ל"ש זה דזה הי' תקנת עזרא) ניחא דפריך מנ"ל שכך תקנו וע"ז קאמר אי ס"ד י"ד וט"ו תקנו דוקא אף בכפרים ולא התירו להקדים א"כ איך אתי חכמים ותקנו להקדים ואף דכתיב ולא יעבור מזה לא נשמע להתיר להקדים מה שכנה"ג לא התירו מע"כ שכך תקנו להקדים דהאי לא יעבור משמעותי' דלהקדים שרי:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה