אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ו · הלכה א

פרק ו

א') אי אפשר שקרבנו של אדם קרב וכו'. בספר תורת העולה לרמ"א ז"ל כ' בזה דברים עתיקים וז"ל אפשר המעמד הי' מורי' במעמדיהם על עולם השפל והם היו מיותרים שבישראל והם התכלית והעיקרים בעולם השפל ועל ידו פועלים הכהנים והלוים בכ"ד משמרות לכן היו ג"כ נחלקים לכ"ד חלקים כי השפע העליונה הוא לפי המקבלים ומצאת לרבינו בחיי בענין המשמרות אז תשיג ענין נפלא כי כיון שהיו הכהנים כאחד חלק זכין בכל הניתן להם ואוכלים חלק כחלק האבות וגדולי העולם שהיו בימי דוד ושלמה מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם שהסכימו לחלק אותן למשמרות ושיהי' מתחלפין בכל שבוע ואומר טול אתה שבתך ואני שבתי אבל דע והבן כי הכהנים משרתי המקדש עבודתן למטה דוגמת העבודה שלמעלה וכשם שיש למעלה משמרות של מלאכי השרת עומדין ומקלסין להקב"ה ולכן הי' כל משמרה היוצאה מתפלל על משמרה הנכנסת מי ששכן שמו בבית הזה ישים ביניכם שלום כמו שהוא במשמרות של מעלה והי' אנשי המעמד מתפללין ומתענין כי לכן נברא ישראל לעשות רצון קונם ועל כן היו קוראים כל ימי השבוע בפ' בראשית להיות תמיד ענין חידוש העולם שגור בפיהם:
ולי נראה בטעמא דתיקנו מעמד מכהנים לוים וישראלים עפמש"כ רבינו בספי"ג משמטה וז"ל ולמה לא זכה שבט לוי בנחלת א"י מפני שהובדל לעבוד את ד' ולשרתו ולהורות דרכיו וכו' לפיכך הובדלו מדרכי העולם אלא הם חיל השם שנאמר ברך ד' חילו והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש מישראל אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ד' לשרתו ולעבדו לדעה את ד' והולך ישר כמו שעשהו האלקים ופרק מעל צווארו עול חשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהי' ד' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים הרי דוד ע"ה אומר ד' מנת חלקי וכוסי אתה תומך גורלי עכ"ד המלאים זיו מעתה זה ענין המעמד שנשתתפו בו כהנים ולוים וישראלים הם העומדים יחד לשרתו ולעבדו והם חיל השם והשם הוא חלקם ונחלתם ונראה דע"ז כיונו חכז"ל בשבת דף פ"ח דדריש האי גלילאה ברוך רחמנא דיהיב לן אורין תליתאי בירחי תליתאי לעם תליתאי דכהנים ולוים וישראלים הם כולם בבחינה אחת כמו שאמר הכתוב ואתם תהי' לי ממלכת כהנים וגוי קדוש והשם הוא נחלתם וזוכה להם בעוה"ז וע"כ ניתנה להם בירחי תליתאה שהוא התקופה הראשונה שבשנה כדאיתא בפסחים דף צ"ד דהחמה הולכת בהרים ומתקרבת אל הישוב להשפיע עליהם שפע ורב טוב לישראל והכל ע"י התורה שהוא אורין תליתאי כוללת שלשה ענינים מצוה ושלילה ורשות כדכ' ואספת דגנך והרשות נתונה לעסוק בצרכי עוה"ז ועץ חיים הם להמחזיקים בה הן הן האנשי מעמד אשר נדבה רוחם לעבדו לדעה את ד' כדברי רבינו והוא פירוש נאה:
והנה כדברים האלו כתב בספר החינוך ליתן טעם לשבח הא דתורה אמרה לעולם בהם תעבודו וכ' וז"ל שורש מצוה זו שנצטוו בי' להשתעבד בעבדים כנענים למען עי"ז לא יהי' מצטרכים הבנ"י להשתעבד באחיהן עצמן ויהי' ביכולתם להשתעבד בעבודת ד' שיהי' נכונים תמיד רק להתעסק במלאכת ד' מבלי נהי' טרודים בעניני הדיוטים ומהיות יסוד המקרא כדי שירבו בנ"א בעבודת בוראם התירו חכמים מצוה זו לבטלה אם בביטול מצוה זו יהי' גורם למצוה אחרת אפי' בשביל מצוה דרבנן אם היא מצוה דרבים כגון להשלים המנין עכ"ד וכונת החינוך לישב הגמ' דברכות דף מ"ט ובהא אמרתי לפרש דברי הר"ן גיטין דף ל"ח בהא דר"א שיחרר עבדו משום דעשה זו כמו לאו דלא תחנם והעלה בזה דהיכיא דעושה משום מצוה לא לטובת העבד אין כאן עבירה כלל ונראה דכונתו לדברי החינוך דס"ל דהטעם דלא תחנם היינו ג"כ מהא"ט דהא הנביא אמר ועמדו זרים ורעו צאנכם ודרשו בברכות דף ל"ה דהיינו כשעושין רש"מ ולכן אם יתן חני' ממילא לא יעבוד עבור ישראל דיתעסק בשל עצמו ויצטרך ישראל בעצמו לעסוק בשלו ויהא טרוד מעבודת ד' מעתה דברי הר"ן הם כדברי החינוך דהטעם דלעולם בהם תעבודו משום לא תחנם דעי"ז פורקין עול ישראל מהם ואין עוסקין בשל ישראל ויתבטלו מעבודת ד' ומזה הוציא הר"ן דלקיים מצוה שרי דהא אדרבא ע"י שיחרור הרי מקיים עבודת ד' וכדברי החינוך ממילא נתישב מה שהקשה המג"א על הר"ן מברכות דף מ"ט דמאי פריך דהוה מה"ב הא שיחרור כדי לקיים המצוה ליכא עבירה כלל להנ"ל ניחא דהנה לכאורה יש להקשות לפי דברי החינוך אמאי לקיים המצוה שרי לשחררו הא עי"ז סופו שיתבטל משאר מצות וכבר דרשו ביומא דף פ"ה חלל שבת אחת כדי לקיים הרבה שבתות אך א"ש דהכא שאני דהוה מצוה דרבים לכן אין לבטל משום כדי שיקיים שאר מצות וכן י"ל לפי דברי הר"ן לפי דרכי וא"כ היינו דפריך בגמ' והא הוה מה"ב דנהי לצורך מצוה הוא הא אכתי איכא עבירה דהא המ"ע דלעולם בהם תעבודו כדי שלא יתבטל מעבודת ד' וחלל שבת אחת כדי לקיים שאר שבתות ומשני מצוה דרבים שאני דעדיפא ולכן ל"א בכגון דא לבטל מצוה זו משום שיהא יכול לקיים מצות הרבה:
ובהא ניחא מה שהקשה בח"ס ובכ"ס דל"ש כלל בעבד משום לא תחנם דהא אי משחררו נעשה בר ישראל והוא נותן חנינה לבר ישראל לפמש"כ נכון מאוד דהא זה גופי' האיסור שמשחררו לחייבו במצות ובזה גורם שיצטרך להשתעבד באחיהן עצמן וימעט בעבודת ד' והוא חוטא כדי לזכות את העבד והא אפי' בישראל ממש ל"א חטא בשביל שיזכה חבירך כדאיתא בשבת דף ד' והוא דבר נעים:
גם יש לישב בזה מה שהקשה ח"ס בחי' ע"ז ר"פ השוכר דמאי מייתיא ראי' מהא דמתעסק עם הנכרי כדי למעט בתפלה דה"ה דרשאי לקיים בכלאים כדי למעט בתפלה הא זה דמתעסק עם הנכרי בחנם הוא רק משום לא תחנם ולצורך מצוה כדי למעט בתפלה ליכא לא תחנם משא"כ לקיים בכלאים לר"ע דרוצה בקיומו אסור מנ"ל דשרי כדי למעט בתפלה לפמש"כ נכון הדבר דהאיסור לא תחנם הוא משום דעי"ז סופו לבטל מעבודת ד' דהנכרי לא יתעסק בצרכי ישראל ויהא לו מניעה לעבודת השם א"כ ל"ש לומר דלכן רשאי לעבוד בחנם עם הנכרי כדי למעט בתפלה דלא עביד איסורא דזה שייך בקיום מצוה המוטלת על האדם אבל ל"ש לומר דלמעט בתפלה יהא רשאי להתעסק עם הנכרי בשלו דהא זהו גופי' האיסור דתורה רצתה שיעמדו זרים ורעו צאנם לא שישראל יעבוד עמהם בחנם וזהו היפך ממה שהוא רצון השי"ת דעי"ז הא סופו לבטל מעבודת ד' א"כ שייך שפיר לא תחנם וכיון דאפ"ה כדי למעט בתפלה שרי ע"כ דלמעט בתפלה דחי האיסור לא תחנם ה"נ שרי להיות רוצה בקיומו של כלאים כדי למעט בתפלה:

ב') אי אפשר שיהא קרבנו של אדם קרב וכו'. והוא משנה בפ"ד דתענית וקשה לי הא בנדרים דף ל"ד אית' איבעיא להו אי הני כהני שלוחי דידן או שלוחי דשמיא וא"כ התינח אי הוה שלוחי דידן ניחא דבעינן שיהא עומד עליו אבל אי שלוחי דשמיא נינהו מה צריך לנו שיהא עומד עליו וגם מה אהני ומה מעליותא אם עומד עליו (וכהא"ג כ' רשב"א חולין דף י"ג במידי דל"ב שליחות ל"מ עומד ע"ג) ולמש"כ תוס' יומא דף י"ט פשיטא דהוה שלוחי דשמיא אלא דבעי אי הוה כמו שלוחי דידן וכתבו דנפ"מ אי שלוחי דידן נמי הוה אין יכול כהן של משמר להקריב בע"כ דבעלים אבל אי שלוחי דשמיא יכול להקריב בע"כ דבעלים וא"כ קשיא אי יכול להקריב בע"כ דידי' צריך שיהא עומד ע"ג א"כ תפשוט דעכ"פ דשלוחי דידן נמי נינהו (וראיתי בתשו' מהר"ם בר"ב משם רבינו שמחה הביא ראי' מהא דצריך לעמוד על הקרבן דא"י להקריב קרבן בע"כ דבעלים ויליף מזה לענין ש"צ שיכול אחד לעכב שלא יהא שליח דידי' בע"כ וכן מייתיא לה היש"ש פ"ק דחולין וזהו כדברינו) והנה לפמש"כ הריטב"א פ"ק דקידושין דבשחיטה לכו"ע שלוחי דידן נינהו לכאורה י"ל דצריך מעמד משום שחיטה דבשחיטה לכו"ע בעינן שליחות אך הנה בפנ"י ומקנה הביאו דברי הירושלמי קידושין דבשחיטה ל"ב לדין שליחות כלל א"כ הדרה קו' לדוכתה ל"ל מעמד אך לכאורה תמוה לפי מה שהבין הפנ"י בירושלמי דל"ב שליחות כלל ושוחט שלא מדעת חבירו דהא מהר"ם בר"ב שהבאתי הביא מדברי הירושלמי להוכיח דל"ב דעת משלח ודחי דשאני התם דא"י אם רוצה בעה"ב דאמרינן דזכות הוא לו אבל בע"כ לא א"כ ע"כ דלהירושלמי ג"כ בעינן שליחות דרק ס"ל דמסתמא ניחא לי' וזכות הוא לו ולכן אף שלא מדעת מהני ואיך הוכיח הפנ"י מירושלמי דל"ב כלל לדין שליחות וכן נשמע מפירש"י בפסחים דף ז' דפריך פסח וקדשים מאי ופירש"י דכ' וסמך ידו ושחט שנצטוו הבעלים בשחיטה (ומש"כ הפנ"י ומקנה דהיכיא דכ' ושחט שאני זהו דוחק דמגמ' משמע בכל קדשים כן) וכן מוכח ביומא דף כ"ז ושחט וסמך שחיטה כשרה בזר וזהו כפירש"י עכ"פ מוכח שחיטה בבעלים וע"כ הא דאחר שוחט היינו מטעם שליחות וכדברי הריטב"א:
ובזה ניחא לי לישב מה שהקשה בס' ישמח משה דבזבחים יליף מוהקריבו מקבלה ואילך מצות כהונה הא אי בשחיטה זר פסול ל"מ עביד איהו ול"מ עביד שליח ובגמ' דקידושין יליף מושחטו כל קהל ישראל דבעינן שליחות לפמש"כ י"ל דאי לאו דרשא דוסמך ושחט באמת הו"א דל"ב שליחות כלל וא"כ אי לאו דכ' והקריבו דמקבלה ואילך מצות כהונה ל"ה דרשינן כלל דושחט אבעלים קאי ול"ה בעינן שליחות כלל א"כ תרווייהו צריכי עכ"פ נשמע דמטעם שליחות הוא:
אמנם באמת לא זכיתי להבין דברי הירושלמי אף לפמש"כ מהר"ם בר"ב דכונה דשלא מדעתו מהני מטעם זכין לאדם שלא בפניו (וזכי' מטעם שליחות דהוה כמותו דאי לאו דהוה כמותו ל"ה זכות דהרי מפסיד המצוה) דהא בנדרים איתא כל קרבנות צריכין דעת בעלים חוץ ממחוסרי כפרה אך י"ל זה דוקא אשעת כפרה והקרבה אבל אשחיטת קרבן וכן ק"פ ל"ב דעתו דזכין לאדם (והא דבעי' בגמ' דנדרים בתרומה אי בעינן דעת בעלים היינו דכ' אתם דרשינן אתם לדעתכם כפירש"י בחולין דף י"ב) עוד יש לתמוה על הפנ"י דמייתיא מהך דנדרים ראי' לירושלמי מדקאמר שם דיפרוש פסח על חבירו מדמביא על בניו הקטנים ויקשה קטנים לאו בני שליחות נינהו אע"כ כירושלמי דל"ב שליחות כלל ותמוה הא עכ"פ מסקנת הגמ' דשה לבית אבות לאו דאורייתא א"כ לא מצי מפריש על בניו הקטנים א"כ מוכח דא"י להביא על גדולים ודלא כירושלמי אלא וודאי דזה מילתא אחריתא דאייריא להפריש משלו על חבירו וזהו אין ענין לשליחות כמש"כ רשב"א שם גבי תורם משלו על של חבירו אף דירושלמי אייריא לענין מפריש משל חבירו דבהא פשיטא דבעינן דעת ורק לענין שחיטה סובר הירושלמי דל"ב דעת בעלים דמהני בתורת זכין לאדם ומטעם שליח של אדם כמותו ואינו מפסיד המצוה וא"כ לא קשיא מהך דנדרים דאף למאי דס"ד שה לבית אבות דאורייתא כיון דמפריש משלו זכות הוא להם ל"ב מטעם שליחות דל"ש לומר כיון דקטנים לאו בני שליחות נינהו מפסידין המצוה דהא לא מוטל עלייהו כלל המצוה לעשות בעצמן דהמצוה מעיקרא הטילה להם התורה שיהא אחרים אביהם מזכין להם א"כ כהא"ג שפיר אמרו דזכות הוא להם וה"נ בגדול כיון דהפרשה משלו זכות הוא לו שוב על השחיטה ג"כ זכות הוא לו כיון דשליח של אדם כמותו אינו מפסיד המצוה וכאלו שחטו בעצמו (אח"ז ראיתי מפורש יוצא באו"ז הגדול בכונת הירושלמי כמו שבארנו ודבר זה הי' בהעלם עין מקצה"ח סי' שפ"ב שהעלה דבשל חבירו ל"ש מטעם זכי' רק מטעם שליחות ושליחות לא שייך רק בעשאו שליח בפירוש וכיון דלא נעשה שלוחו לא קיים המצוה וכיון דלא קיים המצוה ל"ה זכות כלל שהרי חסר המצוה ומדברי הירושלמי מוכח דנעשה שליח מעצמו אף שלא עשה שליח וכמבואר באו"ז ויבואר עוד בסוג' דשליחות בה' ק"פ) אך אף דבארנו דשיטת הריטב"א נכונה לא יספיק זה לתרץ קושיתינו משום דלישנא דמשנתינו דאין קרבנו של אדם קרב משמע דקאי אהקרבה לא אשחיטת הקרבן וכן יקשה לדעת רבינו דסובר בפ"ו מנדרים דכהנים שלוחי דשמיא נינהו ולמה כ' כאן דאין קרבנו של אדם קרב אם אין עומד עליו לכן אומר לישב על נכון דהיינו טעמא דבעינן עומד על קרבנו משום דבעינן דעת בעלים דהא מהך דנדרים נשמע דאף אי שלוחי דשמיא נינהו עכ"פ דעת בעלים בעינן ולכן בעינן מעמד שיהא נעשה על דעת כל ישראל דרק אי איכא כבר דעת בעלים נעשין כהנים שלוחי דשמיא ונראה לי ראי' לדברינו מהא דיומא דף י"ט דקתני במשנה דאנו משביעין אותו אתה שלוחינו ואנחנו שלוחי בי"ד ופריך הגמ' ג"כ הא כהנים שלוחי דשמיא נינהו ומשני הכי קאמר על דעתינו ועל דעת בי"ד דהיינו על דעתינו אתה נעשה שלוחי דשמיא דעכ"פ בעינן דעת בעלים (אף דמפירש"י משמע דקאי אשבועה דמשביעין אותו ע"ד בי"ד שלא יהא לו מחשבה אחרת בשעת השבועה הנה בדברי רבינו בפ"א מעיוהכ"פ שכ' כפשטי' אתה שלוחינו נשמע היטיב דמפרש כאשר בארנו ויבואר בה' עיוהכ"פ) ודו"ק:

ג') והנה בהא דאיתא בפ"ד מתענית אי אפשר שקרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו והקרבנות הציבור קרבן של כל ישראל הן לפיכך תיקנו נביאים הראשונים שיבררו מישראל כשרין ויראי חטא ויהי' שלוחי כל ישראל לעמוד על כל הקרבנות והם הנקראים אנשי מעמד קשה לי דהנה בנדרים דף ל"ה בעי אי כהני שלוחי דידן נינהו ואי שלוחי דשמיא וקשה הא ממשנה זו נשמע דכהני שלוחי דידן נינהו ולכן שייך לומר דבעינן לעמוד עליהם (וכמו שמבואר בעיטור הביא הרמ"א סי' רס"ד דבעינן שיעמוד האב על המוהל להודיע שהוא שליחו ומביא ראי' ממשנה זו דאמרינן אפשר שקרבנו של אדם קרב ואין עומד ע"ג וכן משמע מפירש"י שבת דף קל"א דמפרש דבעינן דלא לוקי אב להדי) והנה לכאורה יקשה כיון דהוא לא מצי עביד לא מצי עביד שליח א"כ מה אהני אנשי מעמד שהם זרים רק יש לישב דכונה דגם שליח דידן הוה ולכן צריך שיהא גם עומד ע"ג רק דאכתי יקשה א"כ לפשוט מכאן דגם שליח דידן נינהו לפמש"כ תוס' לפרש הא דבעי אי שלוחי דידן היינו אי אף שליח דידן ואסור במודר הנאה והנה מזה מוכח דע"כ האיבעיא להיפך אי גם שלוחי דשמיא נינהו דאי גם שלוחי דשמיא שרי במודר הנאה (וכמו שכ' בספר עצמות יוסף והא דלא פשט מדר"ה משום דרצה לפשוט מברייתא דכ' בפירוש) ולפי"ז קשה דרבינו כאן כתב לשון המשנה כצורתה והא רבינו פסק דשלוחי דשמיא נינהו ולא שלוחי דידן א"כ מאי צריך ומה אהני עומד ע"ג (ועוד דהנה רבינו שמחה הביא מכאן ראי' דאין מקריבין בע"כ ותוס' כ' אי שלוחי דידן כיון דגם שליח דשמיא מקריב בע"כ א"כ מוכח דמשנתינו סובר דשליח דידן וא"כ קשיא הא לא מצי עביד איהו וע"כ לומר דס"ל שגם שליח דידן הוה ויכול לעכב ולכן מצי עביד א"כ קשה לפשוט מכאן דגם שליח דידן נינהו וצ"ל דהאיבעיא באמת כן אי גם שליח דשמיא וכמש"כ העצמות יוסף ושרי במודר הנאה דהא בהא תליא דהא לשיטת רבינו שמחה דס"ל דיכול לעכב ל"ש לפרש הנפ"מ כמש"כ תוס' לענין אי יכול לעכב וצ"ל דהנפ"מ לענין מודר הנאה וא"כ רבינו דסובר רק שלוחי דשמיא א"כ בוודאי אין יכול לעכב א"כ קשה שהעתיק לשון המשנה כיון דא"י לעכב א"כ ל"ל עומד ע"ג ומה אהני עומד ע"ג:
אך יש לישב לכאורה קו' זו דהנה יש להבין לשון המשנה אין קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד ע"ג הרי ערל וטמא משלחין קרבנותיהן ואין עומדין עליהן לכן נראה הכונה דהנה בב"מ דף י' מתבאר מהסוג' שם דחצר המשתמרת ואין עומד בצידו הוה רק בתורת שליח אבל כשעומד בצידו הוה בתורת יד ומהני אף לדבר עבירה יעוש"ה ולפי"ז י"ל דלא מוכח מכאן דהוה שלוחי דידן די"ל בעלמא הוה שלוחי דשמיא וא"כ אי אין עומד ע"ג א"כ לא נעשה בשליחות ישראל אבל כשישראל עומד ע"ג הוה שלוחי דידן ועדיף דהוה בתורת יד דעדיף מסתם שליחות ולכן אף דלא מצי עביד מהני ולכן תיקנו שיהא עומדין ע"ג כדי שיהא נעשה בשליחות ישראל דאהני בתורת יד דעדיף מסתם שליחות וא"כ ל"ק מהא דערל וטמא משלחין קרבנותיהן דבאמת מדינא שלוחי דשמיא נינהו רק כאן משום תקנה צריך לעמוד ע"ג אמנם אכתי יקשה דזה תינח באחד שעומד על קרבן שלו שייך לומר דהוה כידו אבל כאן שהם שלוחי ישראל א"כ בשלמא אי מטעם שליחות מצינו שליח עושה שליח אבל כאן דאנשי מעמד שלוחי ישראל א"כ נהי כשעומדין על קרבן הוה כאלו כהנים יד דידהו אבל ל"ש לומר דהוה כיד של ישראל דלגבי כל ישראל ל"ה אלא כשליח וכיון דהוה שליח דשמיא א"כ עדיין לא אהני מה דהן תיקנו שיהא עומדין ע"ג כדמוכח מהא דדייק ר"ה דכהנים שלוחי דשמיא נינהו דאי שלוחי דידן הא לא מצי עביד הא אפשר לעמוד על גבן ואף ערל וטמא הא יכול לעשות שליח לעמוד ע"ג ע"כ דבזה ל"ש לומר כיון דשליח עומד ע"ג הוה כאלו כהן ידו של בעלים כן נמי כאן לא הוי הכהן כידו של ישראל ע"י אנשי מעמד (וכן יש להוכיח מהאי דב"ק דף ק"י דלא אהני עומד ע"ג מהאי טעמא שכתבנו דאל"כ גם זקן וחולה יכול לעשות שליח שיעמוד ע"ג) וקשיא כנ"ל:
ולכן אומר לישב דהנה הר"ן בנדרים הקשה לפשוט מדרי"צ דצריך דעת דשליח דידן הוה ותי' רשב"א דשלוחי דשמיא הוה אפ"ה צריך דעת דרחמנא אמרה כשיש דעת בעלים שכהן זה יקריב נעשין שלוחי דשמיא ולפי"ז א"ש דבעינן עומד ע"ג משום דנהי דשליח דשמיא אפ"ה צריך דעת כל ישראל ולכן תיקנו אנשי מעמד שבאים בשליחות ישראל ואיכא דעת כל ישראל ושוב נעשין שלוחי דשמיא והכין משמע מתשובת רבינו שמחה שהבאתי לעיל הביאו מהרי"ק וב"י סי' נ"ג וביש"ש פ"ק דחולין וז"ל ועוד סברא הוא תדע דהא ישראל שהפריש קרבן ובא כהן והקריב ובעל הקרבן אין חפץ בו שיקריב קרבנו הכי ס"ד שיתכפר לו קרבנו והא מסקינן בתענית איך קרבנו של אדם קרב ואין עומד ע"ג חזינן דאם אין עומד ע"ג לא יצא כש"כ כשאינו חפץ וההוא דירושלמי דשוחט אדם פסחו שלא מדעתו היינו באין יודע וכו' הא למדת שאין לכהן להקריב אלא בהסכמת הבעלים עכ"ל מוכח מדבריו ג"כ דס"ל דדעת בעלים בעינן וע"כ כמש"כ הרשב"א כשיש דעת בעלים נעשה שלוחי דשמיא ולכן בעינן אנשי מעמד עומדין ע"ג ובזה א"ש דלא פשט ממשנה זו דגם שלוחי דידן נינהו די"ל רק שליח דשמיא אבל עכ"פ דעת בעלים בעי לכן בעי עומד ע"ג וא"ש דקאמר אפשר שקרבנו של אדם קרב ולא יקשה מהא דערל וטמא משלח כיון דמשלח יש כאן דעת בעלים אף שאין עומד ע"ג:

ד') וקרבנות הציבור קרבן של כל ישראל וכו'. הנה מוכח דבכל ק"צ בעינן מעמד ובס' גבורת ארי' על מס' תענית הקשה הא זה רק ילפינן מתשמרו לי דישראל יעמדו על הכהנים בשעת עבודת התמיד ומנ"ל שאר קרבנות דמתמיד אין לילף שהוא תדיר דאף דקאי על כל קרבנות שבפרשה דהרי ביקור קיימל"ן דא"צ רק בתמיד וגם זה ילפינן מתשמרו לי ולא ילפינן מיני' לשאר קרבנות ותי' דשאר קרבנות ציבור רק מדרבנן הוא דצריכי מעמד ועוד תי' עפ"י ספרי דדריש קרבנו זה הדם לחמי אלו אימורים לאשי אלו קמצי לבונה ריח ניחוח אלו בזיכי לחה"פ מוכח דבכל קרבנות כן ואמנם לפמש"כ דנהי דא"צ שליחות דשלוחי דשמיא נינהו אבל עכ"פ דעת בעלים בעינן וא"כ הא אף קרבנות יחיד צריך דעת בעלים ממילא צריכין בעלים לעמוד עליו או שאחר יעמוד שם בשליחותם אף דל"ש בזה שליח של אדם כמותו דאין כאן שליחות על פעולה וא"כ כיון שכן כש"כ שאר קרבנות ציבור דבעינן מעמד:
אמנם לכאורה קשה לפמש"כ דמשום דבעינן דעת בעלים בעינן מעמד א"כ קרבנות זיבה ויולדות דא"צ דעת בעלים כדאיתא בנדרים דף ל"ה א"צ לעמוד שם ובסוטה דף ח' איתא דגם בקרבן יולדות בעי עומדת אצל קרבנה ונראה דהנה בגבורת ארי' בתענית רפ"ד הקשה מעירובין דאשה מביאה מעות ונותנת בשופר וסומכת על חזקה זו הרי דל"ב עומדת ותי' דרק למצוה מן המובחר צריך עומדת על גבם בקרבנות יחיד והאי דסוטה למצוה מן המובחר היכא דאפשר א"כ ממילא מיושב גם לפי דרכינו דזה רק למצוה מן המובחר אך בשאר קרבנות דבעינן דעת בעלים צריך נמי מעמד מדינא דרק בקרבן נשים דל"ב דעת בעלים בהא א"צ מעמד רק למצוה מן המובחר דלא כגבורת ארי' דהוכיח מהך דעירובין דכל קרבנות יחיד א"צ מעמד דלפמש"כ ראי' מקרבן נשים דא"צ דעת בעלים א"כ א"צ נמי מעמד והא דיקשה משולח קרבנו ממדה"י י"ל ג"כ דשליח עומד ע"ג וכן משמע מלשון רבינו שאף בק"י כן הדין:

ה') ואי אפשר שיהא ישראל כולן עומדין. ובס' גבורת ארי' הקשה למה לא עשו כהנים או לוים שאין עובדין שאינם מאותו בית אב רק מאותו משמר לעמוד על הקרבן להיות שלוחי ישראל הנה מה שהקשה מכהנים י"ל כיון דכהנים אין שוקלין א"כ אין להם חלק בתמיד לא סגי במה שהן עומדין על הקרבן אבל מלוים קשה אולם לפמש"כ דעכ"פ דעת בעינן לכן צריך עמידה ניחא דבעינן דוקא עמידה מישראל דכ' קרא תשמרו ולבני ישראל נאמר דבעינן דעתם של ישראל ומוכח שאין מטעם שליחות דאי מטעם שליחות בוודאי קשה דגם כהנים ולוים יכולין להיות שלוחם אבל לפמש"כ אין מטעם שליחות אלא דבעינן דעתם של ישראל ולכן בעינן עמידה מישראל:
והנה בגבורת ארי' הקשה הכהנים עצמן שעובדין או הלוים שהם בעבודתן ומשוררים יהיו שלוחי כל ישראל ותי' דלא מינכרא מילתא רק דאכתי יקשה א"כ הני דאין עובדין יהי' כשלוחי ישראל ולדעתי גם זה לא מינכרא וכן ראיתי בירושלמי ריש פרקין הכהנים לעבודה והלוים לדוכן וישראל מוכיחין על עצמן שהן שלוחים של כל ישראל:
גם יש לומר לפמש"כ לעיל בפ"ג דברי החינוך דכהן עובר אם מסייע לכהן בעבודתו ולפי טעמא שכ' החינוך הוא משום דיהא כל אחד על משמרתו ועל מכונו ולא יהא כקדירה דבי שותפי לכן ניחא גם כאן אלו הכהנים שהן עושים העבודה אין רשאין באותו שעה להיות שלוחי ישראל לעמוד על קרבנן במקום ישראל דאין הכהנים העובדים יכולין להיות עושי העבודה וכבעלים של הקרבן בתורת שליחות מכל ישראל דזה בוודאי קדירה דבי שותפי דיהא עבודתן אז רק עראי ובמקרה:
ובהכי ניחא לי מה שהקשה בספר קול סופר איך שייך לומר שליחות אם אין בדבר פעולה וא"כ איך יהי' מקצת ישראל שלוחי כל ישראל אשר תורה ציותה תשמרו לי להקריב לי שיהי' בנ"י עומדים ע"ג ועוד איך יהי' שלוחים הא מחוייבין לעמוד בעבור עצמן ואיך יהי' שלוחים בעבור אחרים ועי"ש בפ"ב מתענית:
ועוד הקשה הכי לא יכול אדם לעשות שליח בריחוק מקום וא"כ איך שייך לומר וכי האיך קרבנו של אדם קרב ואינו עומד ע"ג ותי' דבאמת הנך כהנים שלוחי דרחמנא נינהו ומכח שלוחי דרחמנא אמר הקב"ה תשמרו לי להקריב הא אין עע"ג לא הויין הכהנים שלוחי דרחמנא ולפי"ז אני אומר דבאמת הכהנים והלוים הם השלוחין של ישראל (בין אי מטעם שלוחי דרחמנא בין אי מטעם שלוחי דידן) וכמש"כ הגבורת ארי' אלא דאין הכהנים והלוים נעשים שלוחין אלא אם ישראל עומד ע"ג וא"כ זה הישראל שעומד ע"ג הוה כאלו נעשה שליח מכל ישראל להמנות את הכהנים ואת הלוים שיהא נעשין שלוחין של ישראל והבן:

ו') וכי האיך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד ע"ג. והנה בספר גבורת ארי' פ"ד דתענית כתב ע"ז דמנקט לישנא דהאיך קרבנו של אדם משמע לאו דוקא תמיד אלא כל הקרבנות נמי והקשה מנ"ל דמוספין בעי מעמד דהא האי קרא דתשמרו דמיני' נפקא לי' מעמד גבי תמיד כתיב כדיליף בספרי תשמרו שיהא משמרתו ועומדין על קרבנם כדפירש"י יומא דף ל"ג וכי תימא נילף מתמיד מה לתמיד שכן כליל כדדחי בר"פ דפסחים אהא דבעי למילף פסח שדחי שבת מתמיד ועוד מה לתמיד שכן תדיר כדדחי בזבחים דף צ' וכי תימא דהאי תשמרו אכולי' פרשה קאי דכתיב ביום השבת א"א לומר כן דהא בערכין דף י"ג נפקא מהאי תשמרו דתמיד טעון ביקור ד' ימים א"כ יהא קרבן מוסף בעי ביקור ועוד דהא אפי' קרבן יחיד בעי שימור כדאיתא בסוטה דף ח' ויקשה איך יליף קרבן מק"צ ולכן העלה דבקרבן יחיד רק דרבנן הוא דצריך מעמד והביא ראי' מהא דאיתא בעירובין האשה שיש עלי' לידה או זיבה מביאה מעות ונותנת בשופר ויקשה הא צריך שימור אך הקשה מתמורה דף כ"ט אמר רי"ו מניין שמוקצה לעכו"ם אסור בהקרבה שנאמר תשמרו להקריב לי ולא לאדון אחר והא מוקצה אפי' לקרבן יחיד פסול ואיך יליף מהאי קרא דתמיד ומ"ש מביקור דלא ילפינן שאר קרבנות מתמיד ול"נ לישב דהנה בקרבן יחיד מסברא צריך מעמד כיון דבעינן ע"ד בעלים כדאיתא בנדרים דף ל"ו הכל צריכין דעת חוץ ממחוכ"פ לכן בעינן עומד ע"ג קרבנו כדי שיהא נעשה ע"ד בעלים אמנם בקרבן ציבור הא ל"ש ע"ד בעלים דהא א"א שיהא יודעים כולם מתי מקריבין לכן הו"א דא"צ שימור (ובאמת הוא דמהני מטעם דכהנים שלוחי דציבור נינהו ולכן א"צ דעת ואף דל"ש כהנים שלוחי דבעלים דהא לא מצי עביד איהו וע"כ מטעם דכהנים שלוחי דשמיא נינהו כדאיתא בקידושין הי' סברא לומר בק"צ הוה שפיר שלוחי דידן דהא בק"צ הוה אית להו שותפות דכהנים ג"כ יש להם חלק בקרבנות ציבור ולכן אף אי שלוחי דידן נינהו מהני שפיר משום מיגו דזכי לנפשי' זכי לחברי' עיין חי' הרי"ם רפ"ב דקידושין ולכן צריך קרא דאפ"ה בעינן עומד ע"ג ולכן צריך קרא דתשמרו לאשמעינן דאפ"ה בעינן מעמד) והא דהקשה מעירובין הא אי שימור דאורייתא מעכב די"ל במחוכ"פ דא"צ דעת באמת א"צ מעמד והא דבסוטה איתא אף במחוכ"פ צריכין עע"ג זהו בוודאי רק דרבנן דהא מחוכ"פ א"צ דעת בעלים כלל אבל בשאר קרבן יחיד דצריך דעת שפיר י"ל מסברא צריך שימור וא"צ למילף מתשמרו דמסברא צריך כיון דצריך דעת בעלים:

ז') והנה לכאורה משמע מהכא דרק בק"צ הי' צריכין מעמד אבל ק"י לא הי' צריך מעמד כלל וקשה דבסוטה דף ח' איתא אלא יולדות מ"ט אילימא משום דאתין וקיימין אקרבנייהו דתניא אין קרבנו של אדם קרב אא"כ עומד ע"ג מוכח להדיא דצריכין הבעלים לעמוד על קרבנן בקרבן יחיד ג"כ אולם תמוה הא איתא בנדרים דף ל"ו דאין מחוסרי כפרה צריכין דעת וכיון שאין צריך דעת א"כ ל"ש דצריכין לעמוד על קרבנו וראיתי בתויו"ט ספ"ז דשקלים שכ' דתקנת נביאים היתה באמת דאנשי מעמד יעמדו גם אצל ק"י א"כ ניחא מה שהקשיתי אך בתוספת חדשים הקשה עליו הא מחוכ"פ א"צ דעת א"כ א"צ מעמד ואמנם לפמש"כ ז"א דמוכח מגמ' ערוכה דגם מחוכ"פ צריכין מעמד אלא ע"כ נהי דהקריבו בלא דעתם הי' אנשי מעמד עומדים שם וכן יש להוכיח מעירובין דף ל"ב חזקה על בי"ד שאין עומדין משם עד שהקריבו קיניהן אולם קשה משבת דף נ"ה איתא מתוך ששהו קיניהן שלא הלכו אצל בעליהן מעלה עליהן הכתוב כאלו שכבו ומשמע משום דלא סמכו על הבי"ד ע"כ עמדו שם ויקשה לפי גמ' סוטה הא חייבין לעמוד שם על קרבנן רק י"ל דאי משום זה הא אפשר ע"י אנשי מעמד רק עמדו שם כדי שלא ישהו קיניהן וראיתי בציון ירושלים ירושלמי פ"ז דשקלים שעמד ע"ז:
שוב ראיתי בתמורה דף ל"ב המקדיש עולה לבדה"ב אין לו אלא עיכוב גזברין בלבד ופירש"י שאינה קריבה עד שיבואו הגזברין לעמוד על גבה דאיך קרבנו של אדם קרב ואינו עומד ע"ג מוכח דגם בק"י בעינן עומד ע"ג:
ונראה לי ראי' ברורה מגמ' דחולין דף פ"ג דמפרש רבי יום אחד יום הטעון כרוז דבארבעה ימים צריכין להודיע אם מכר האם היום דלא יבוא לשחוט בנה והוא פלא דהעמיד דרשא זו דטעון כרוז מדרבנן בקרא דלא תשחטו ביום אחד אלא נראה הכונה כך דהנה הא דלא קחשיב ערב חג הסוכות כ' תוס' משום דטרידי במצות ותמהו הא ערב פסח ג"כ טרידי במצות וכ' בחי' ח"ס דבער"פ הא אסור במלאכה א"כ פנויים הם אף שטרידי במצות וא"כ י"ל כך אי ערב פסח אסור במלאכה בזמן מקדש מדאורייתא משום קרבן פסח עי"כ מרבין בסעודת יו"ט ושוחטין הרבה והנה יום זה דאסור במלאכה הוא לבדו יום אשר לא אסרה תורה בפירוש במלאכה מעתה זהו פי' היום טעון כרוז דלכן כתיב יום אחד לרמז שהוא לבדו מכל הימים שאסורים במלאכה ואין כתוב מפורש בתורה זהו ערב פסח ומרבין להכן על יו"ט ועי"ז תיקנו שיהא זה היום יום כרוז כדי לפרסמו שזהו היום האסור במלאכה רק דחכמים תיקנו אח"כ ד' פרקים טעון כרוז כיון דגם בשאר ימים שלפני יו"ט מרבין לשחוט אבל בקרא אין מרומז רק ערב פסח שמכריזין כדי לפרסם שאסור במלאכה אמנם לישב קו' תוס' דלא קתני ערב סוכות דבשלמא פסח י"ל דכתיב בי' יעשה לכם ודרשינן דמצוה לקיים לכם ע"כ מצוה להרבות בסעודה וכן עצרת איתא בפסחים דף ס"ח יען דבו ניתנה תורה ושמיני עצרת כתיב בי' שמחה ורה"ש כתיב נמי דאז אכלו משמנים אבל בסוכות לא כתיב קרא:
אמנם יש לישב עוד בדרך אחר דהנה כיוצא בזה איתא במדרש ולקחתם לכם ביום הראשון ראשון לחשבון עונות וכו' דמיוהכ"פ עד סוכות טרודין בסוכה ולולב ואין עושין עונות והביאו הטור בסי' תקפ"א ובטו"ז תמה טובא אי טרודין ואין עושין עונות ל"ש לומר שאין מחשבין העונות ונראה הכונה דזה עצמו דטרידי ישראל במצות סוכה ולולב היינו משום חיבתן להמצוה וכאשר אנו רואין דמצוה זו חביבה מאוד על ישראל וטעמא דמילתא יען דלולב בא לרצות וכדאיתא ג"כ במדרש וכן סוכה צלא דמהימנותא חביבה הוא לישראל לכן כ"ז שעינם ולבם על המצות אלו כדי לרצות על מעשיהם בוודאי לא יעשו עונות ורק ביו"ט דע"כ מסיחין דעתם לקיים שמחת יו"ט אין כל היום דעתם על מצוה זו ובאים לידי חטא ע"כ ראשון לחשבון עונות מעתה י"ל דמהא"ט אין מכינין עיו"ט של סוכות לצורך יו"ט כיון דטרידי במצות אלו שחביבי עלייהו כדי לרצות א"כ אין דעתם ולבם להכן לצורך יו"ט משא"כ בערב פסח דל"ש דדעתם לעסוק במצוה כדי לרצות ע"כ אף דעוסקין במצות דעתם ולבם גם על זה להכן לכבוד יום טוב ושוחטין הרבה מעיו"ט:

ח') והנה לכאורה קשה עד דאתי נביאים ראשונים איך הקריבו ק"צ בלי מעמד אך ראה בילקוט פ' בהעלותך בשם ספרי זוטא אי אפשר לומר שהיו מקריבין שהרי כבר נאמר הזבח ומנחה הקרבתם לי מלמד שלא היו מקריבין וא"א לומר שלא הי' מקריבין שהרי כבר נאמר ויעשו ככל אשר ציוה ד' הא הדבר מלמד שהי' שבטו של לוי מקריב משלו כל ק"צ ארבעים שנה שהי' ישראל במדבר וכשרי ישראל סמוכין לו עכ"ל הרי דבימי משה כבר הי' להם אנשי מעמד דכשרי ישראל הי' סמוכין לו והוה שלוחי כל ישראל והיינו נמי מה שכתב רבינו שתיקנו שיבררו ישראל כשרים ויראי חטא שכן נהגו עוד מימי משה:
אולם קשה לי טובא מהא דאיתא בערכין דף י"א בעי ר"א עולת נדבת ציבור טעון שירה או לא ופשט מקרא ויאמר חזקי' להעלות וכו' ומסיק הגמ' לאמלוכי קעביד ופירש"י שהי' ממליך בציבור דרשותא קנסיב וקשה כיון דיש שם מעמד מישראל כהנים ולוים א"כ נעשה זאת מדעתם ורצונם ונתינת רשותם א"כ למה צריך נטילת רשות ובאמת בפירושו של רבינו גרשון כ' לפרש דאמלוכי בחזקי' לכבוד המלך ואמר להם להעלות לפי"ז ניחא אבל לפירש"י קשה:
אך לכאורה י"ל דהנה זה המעשה דחזקי' כתיב בד"ה אחרי שטהר הקדיש וחנכו והתחיל העבודה במקדש אחר שהושבתה שנים רבים בימי אחז לכן הי' צריך נטילת רשות שיתחילו עתה בעבודה אך זה ניחא למאי דמסיק אפי' תימא עבודת חובה אבל למאי דס"ד דקאי אעולת נדבה של ציבור והי' ממליך בהן להעלות העולה יקשה כיון דכבר התחילה העבודה בעולת חובה שוב א"צ נטילת רשות בעולת נדבה דהא יש שם מעמד שזה הוה נתינת רשות של הצבור:
ונראה לישב דכתיב בדה"י ל"א ומנת המלך מן רכושו לעלות לעלות הבקר והערב וכו' והא התמיד אין בא אלא משל ציבור ואף אי ימסרנו לציבור חיישינן שמא לא ימסרנו יפה יפה רק בארנו לקמן בפ"ח דהטעם משום דהציבור לא ניחא להו אם אין מוסרו יפה אף דהוה רק דברים שבלב דל"ה דברים אבל במלך חזקי' ידעו שמוסר בלב יפה שפיר ניחא להו עד"ז כ' תוס' יומא דף ל"ו דבכה"ג ל"ח שמא לא ימסרנו יפה וע"כ הצריך חזקי' לאמלוכי בציבור כדי שידעו כי מסר להם באמת יפה בלב שלם ורוצה לידע אם ניחא להו במסירתו:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה