אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ד · הלכה כא

הלכה כ

א') משוח מלחמה משמש בד' כלים כשאר כהנים. והקשה בכ"מ הא בברייתא תנן דאין משמש בד' בגדים דהוה הורדה ותי' דלדידן דסבירא לן מדינא אין ראוי לשמש בשמונה ליכא הורדה וכונת הכ"מ להקשות דנהי דלא קיימ"ל דעובד בח' עכ"פ נשאל בהן א"כ שייך הורדה וע"ז תי' דליכא הורדה כיון שעכ"פ אין משמש וקשה לי דבירושלמי פ"ק דיומא איתא למ"ד נשאל בהן איתמר אין עובד בד' שלא יאמרו פעמים עובד בח' ופעמים בד' כיון שנשאל בהן א"כ יקשה אמאי כ' רבינו דעובד בד' הלא הא דתניא דאין עובד בד' אתיא גם למ"ד דאין עובד בח' מדינא מטעמא שלא יאמרו ראינו כה"ג משמש בד' אך א"ש מאוד דהרי רבינו בפ"י מה' אלו השמיט הא דנשאל בח' א"כ ל"ש שיאמרו ראינו כה"ג משמש בד' ומעתה י"ל קו' הכ"מ דשייך הורדה דהא כיון שאין נשאל כלל בח' פשיטא דליכא הורדה כשעובד בד' ואולם באמת צריך טעם מה שהשמיט רבינו דנשאל בח' ובשל"מ פ"י עמד ע"ז וי"ל דמכאן הוכיח רבינו דאין נשאל בח' כיון דבברייתא דהוריות מוכח דעובד בד' ואי איתא דנשאל בח' אמאי עובד בד' נהי דליכא הורדה כיון שאין עובד בח' כסברת הכ"מ אבל עכ"פ שייך סברת ירושלמי דיאמרו ראינו כה"ג משמש בד' אע"כ לאותה ברייתא אין נשאל כלל בח' ולכן שפיר עובד בד' ולכן השמיט רבינו ועמש"כ שם באופן אחר:

ב') מעלין משררה לשררה ואין מורידין אותו לשררה שהיא למטה ממנה שמעלין בקודש ואין מורידין אא"כ סרח. והנה בברכ"י ובשערי תשובה סי' נ"ג הביאו דברי רבינו בתשובה דלאו דוקא אלו אלא אין מורידין שום אדם מנשיאתו אפי' חזן הכנסת שעבר עבירה בפרהסיא והוא מירושלמי פ' כה"ג דכה"ג שחטא מלקין אותו ואין מורידין אותו מגדולתו דהיינו שחוזר לגדולתו כמש"כ רבינו בדין שאח"ז ומפרש כי נזר שמן משחת אלקיו עליו אני ה' כביכול מה אני בגדולתי אף אהרן בגדולתו וסובר רבינו דלא דוקא כה"ג אלא ה"ה בכל המינויים אמנם בפי"ז מסנהדרין סובר דראש ישיבה שחטא מלקין אותו וא"ח לגדולתו וחולק אמש"כ בתשובה וסובר דוקא כה"ג חוזר אבל שאר מינויים לא משום דבכה"ג כתיב כי שמן משחת אבל לא בשאר מינויים וביאר בכ"מ דהוכיח רבינו כן מדאמרינן בירושלמי שם נשיא שחטא מלקין אותו ובעי מהו מחזירין אותו ומשני מוטב דינין מחזירין לי' דקטלין לי' וכ' הכ"מ דרבינו משמע לי' דהכי קאמר מוטב שאותן שמחזירין אותו יהרגהו שלא יאריך ימים עוד על ממלכתו כיון שא"ר אך בפני משה פי' שכונה דלכן נשיא אין מחזירין אותו שמא ינקום נקמתו מסנהדרין שענשוהו כיון שבידו להמית וכן הוא בירושלמי ר"פ אלו מגלחין ובהגהות אשר"י שם הביא בכ"מ בפ"ז תשובה אבל מי שאינו בידו להמית מחזירין אותו לגדולתו וכ"כ בח"ס סי' מ"ח ורבינו נראה שמפרש כפי' הכ"מ וכן משמע מדבריו כאן שכ' ואין מורידין אלא אם סרח ואח"כ כ' בכה"ג מלקין וחוזר לגדולתו משמע בשאר מינויים אין חוזר:
הנה בח"ס העלה דהא תליא בפלוגתא דר"מ ור"י דר"מ ביומא דף י"ב דל"ח לאיבה יען דשאר מינויים א"ח לעבודתו א"כ ל"ש איבה דדי לו אם זכה לעבודתו משא"כ שאר מינויים ועכ"פ מה לו לאיבה ור"י דסובר בכל מינויים חוזר להכשירו א"כ שייך איבה ובזה מיושב קו' מהרש"א שהביא במג"א סי' קנ"ג וכונתו דמהרש"א הקשה אתוס' שכ' דנפ"מ לפרש שחזר לעבודתו ותמה זה גם לר"מ להנ"ל מיושב דדוקא לר"י הוא כן בכל שאר מינויים:
אולם לדעתי יש לתמוה על הגאון זצ"ל דהרי במכות דף י"ג סובר ר"מ דאפי' רוצח חוזר לשררתו כשחזר אחר מות הכה"ג ולכן נראה דאיפכא מסתברא דר"מ לא חייש לאיבה כיון דסובר דחוזר לשררתו א"כ ע"כ דאית לי' דאין יכולין להעביר שום אדם ממינויו א"כ ליכא איבה אם שני מצות כה"ג עליו דא"א להעבירו אבל ר"י דחייש לאיבה דסובר כר"י במכות דא"ח א"כ יכולין להעביר אדם מנשיאתו ולכן אם נאמר שהשני אין עובר יש כאן איבה וכהא"ג העלה ביע"ד לישב קו' מהרש"א הנ"ל דדוקא לר"י דיכולין להעביר הכה"ג דהרי מעבירין השני אפ"ה ראשון חוזר לעבודתו ה"ה בפרנס ולכן שפיר כ' תוס' דנפ"מ מהא דהלכה כר"י לענין פרנס וא"כ דברי היעד"ב היפוך דברי הח"ס ולדעתי מסתברא כדברי היע"ד שכן נראה מדברי רבינו פ"א מעיוהכ"פ דפסק שני אין עובר והיינו כר"י א"כ לפי דברי הח"ס יסבור דאין יכולין להעביר שום פרנס ורבינו הא סובר כאן דבשאר מינויים חוץ מכה"ג יכולין להעביר אבל ליע"ד ניחא כיון דפסק כר' יוסי א"כ ע"כ בשאר מינויין יכולין להעביר לכן פסק דבסרח מורידין:
אך לכאורה גם לפי היע"ד יקשה כיון דהלכה כר"י א"כ עכ"פ מוכרח אף שיכולין להעבירו חוזר לעבודתו ורבינו פסק כר"י ופסק דא"ח לעבודתו בשאר מינויין אך לפמש"כ בפ"א מעיוהכ"פ פסק באמת רבינו כר"מ דהא כ' דשני כל מצות כה"ג עליו ורק סובר דל"ש איבה מה"ת דכה"ג א"י להעבירו ורק בשאר מינויין יכולין להעבירו ולכן פרנס שסרח אין מחזירין אותו דיכולין להעבירו א"כ לפי דרכי א"ש בין ליע"ד בין לדעת הח"ס:
ואמנם קשה לי דברי היע"ד שכ' לישב קו' מהרש"א מדיכולין להעביר השני אפ"ה ראשון חוזר מוכח דפרנס דיכולין להעבירו אפ"ה חוזר דאין מזה ראי' לפרנס משום דשני לכן יכולין להעבירו יען דלא נמשח אבל ראשון דנמשח י"ל דאין יכולין להעבירו ולכן ראשון חוזר לעבודתו אבל היכא דיכולין להעביר א"ח ולכן נראה לתרץ קו' מהרש"א עד"ז מדקאמר הלכה כר' יוסי ומודה ר' יוסי שאם מת ראשון שני חוזר לעבודתו אף דשני לא נמשח ויכולין להעבירו אפ"ה כשמת ראשון שני חוזר ה"ה בפרנס אבל מדראשון חוזר אין ראי' כנ"ל:
הן אמת שראיתי בתוס' נזיר דף מ"ז שכ' כי שני שנכנס לעבוד ביוהכ"פ נמשח אבל תמוה בעיני כי ביומא ו' מבואר דרק מתחנך בבגדיהם או בעבודה ע"כ דאין מושחין השני והנה ברש"י סנהדרין דף י"ט שפי' משוח שעבר היינו שני וכ"כ בהוריות דף י"א והוא תמוה ורבינו בפט"ו משגגות מוכח שמפרש דהאי משוח שעבר לא קאי אשני שנכנס לעבודה ביוהכ"פ אלא במשיח שעבר מחמת מום ולפמש"כ מוכח כדבריו דשני שנכנס לעבודה ביוהכ"פ אין נקרא משוח רק מרובה בבגדים:
שוב ראיתי כי גם במכות דף י"א פירש"י כן דקאי אשני ועמד עליו הריטב"א דמשוח שאמרו לאו דוקא אלא לרבוי בגדים נקרא משוח כמו שתרגם כהן המשיח דמתרבא הנה זה עולה לישב פירש"י אבל תוס' נזיר שכ' בפירוש דמשיח שעבר ממשיחתו בשמן קאי אשני שעבד ביוהכ"פ תמוה טובא:
ול"נ לפרש פלוגתת ר"מ ור"י אי חיישינן לאיבה דהנה בשעה"מ פ"א מעיוהכ"פ הוכיח מתוס' נזיר דהא דחוזר לעבודתו אין הכונה דרשאי לחזור לעבודתו אלא דמחויבין להחזירו לעבודתו והוכיח מזה בהניח הראשון בן הממלא מק"א ג"כ שני חוזר לעבודתו לפי"ז י"ל דבהא פליגי באמת ר"מ ור"י דר"מ סובר דחוזר לעבודתו היינו דחייבין להחזירו לעבודתו ואף שיהא לו בנים וא"כ ל"ש איבה משום דאפי' אי נאמר דשני א"ח לעבודתו לכשימות חוזר לעבודתו אמנם ר"י סובר דאין מחוייבין להחזירו רק דרשאין להחזירו וכשהוא מת ויש לו בנים א"ח לעבודתו א"כ שוב איכא איבה אי נאמר כל מצות כה"ג עליו ועובד דאז פשיטא כשמת ראשון אין בניו יורשין כהונתו (ולאו דוקא בנים אלא כל הראוי ליורשו יורש גדולתו כמש"כ רבינו וא"כ ליכא כה"ג שלא יהא לו קרוב הראוי ליורשו) ושייך איבה לכן אמרינן דשני א"ע והיינו דלכשימות ראשון א"ח לעבודתו כשיש בנים או קרובים ראויין ליורשו:
אמנם זה דחוזר לעבודתו כשיש יורשים נראה דתליא בפלוגתא דמכות דף י"א נגמר דינו ונעשה כה"ג ב"ג וב"ח חד אמר מתה כהונה וחד אמר בטלה כהונה דהנה אי אמרינן דמתה כהונה שייך גם בכה"ג ירושה מחיים ולמ"ד בטלה כהונה ל"ש בכה"ג ירושה מחיים ולפי"ז י"ל אי שייך ירושה מחיים א"כ משכחת במינו סגן כהן אחר כשלא הי' אז מי הראוי ליורשו ולמלאות מקומו דהי' עדיין קטנים א"כ מסתברא כשמת ראשון והבנים הגדילו וראוים עתה למלאות מקומו אין שני חוזר אבל אי אמרינן מצות כה"ג עליו א"כ ניטלת הירושה מבניו ושייך איבה אבל ר"מ יסבור בטלה כהונה כשנמצא פסול א"כ ל"ש ירושה מחיים לכן אף אי אין מצות כהונה על השני אפ"ה כשמת ראשון שני חוזר אף שיש עתה מי שראוי ליורשו א"כ ליכא איבה במה ששני עובד דבין כך ובין כך ניטלה הירושה מבניו (ועיין רשב"א סי' ש"א הביאו רמ"א סי' נ"ג דש"ץ יכול להעמיד בנו תחתיו דבנו קודם א"כ סובר דשייך ירושה מחיים ובשער אפרים העלה דזה בהתנה שיכול למנות אחר והביא ראי' מדשני א"ע משום איבה ואמאי ל"א שיברור כה"ג לסגן אוהב דבק מאח או בן וקרוב ולא יהא איבה אע"כ דא"י להעמיד אחר יעו"ש ולפמש"כ דלמ"ד מתה כהונה שייך ירושה מחיים יכול להעמיד אחר מי שראוי ליורשו עכ"פ ע"כ לומר בעודן קטנים אייריא ולכן אדרבא מהא"ט שייך איבה דבטלה הירושה מבניו ע"י כהן זה שנכנס תחתיו ולכן אין השני עובד) או י"ל לעולם כדעת השעה"מ דחוזר אף כשיש בן הראוי למלאות מקומו ובאמת היינו דקמ"ל דשני חוזר הכונה אף כשיש ראוי ליורשו ולמלאות מקומו אבל כל זמן שכה"ג חי לא ישמש כיון שיודע הכה"ג שעל ידיו נוטלה כהונה מבניו יש כאן איבה ולכן אל ישמש והבן:
מעתה נשיבה לדברי רבינו דדעתו בשאר מינויין מורידין אמנם לענין מלך לא ביאר רבינו דעתו וראיתי לאאמוהגזצ"ל בספרו שבי"ד או"ח סי' ל"ג שכ' דאין מורידין אותו אף בסרח מדכ' רבינו בה' מלכים לא תכרת מלוכה מבית דוד לעולם אמנם לענין רב וב"ד בקהלת ישורון העלה דיכולין להעבירו ול"מ אף תשובה וכן דעת מהרמ"ש סי' ר"כ ומכש"כ דאין חייבין ליתן לו פרס כמו בכהן דכ' בי' יורו משפטיך ליעקב ודרשינן בפרק ראשית הגז דוקא בכהן המחזיקים בתורת ד':
הנה מזה יש להוכיח בשירות אחר כרבנות אם מת ונכנס אחר כשיצא זה משם הבנים זוכין בהשירות דרק בכה"ג חוזר יתן דכבר זכה אבל אחר שבא לזכות בהרבנות פוגע בזכות ירושה המגיע לבניו:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה