מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ד · הלכה כ
א') כשימות המלך או כה"ג מעמידין בנו תחתיו או הראוי ליורשו. הנה בח"ס סי' י"ב הוכיח מדצריך קרא בכה"ג דבנו קודם מכלל דהא דבן יורש את אביו הוא דוקא במלכות וכדומה מינוי שררות אבל לא במינוי קדושה והרבצת תורה וכדעת מהרשד"ם סי' ה' הביאו המג"א סי' נ"ג וכן לדעת בעל עשרה מאמרות חקור דין פ"ט ולכן במשיח מלחמה דליכא קרא אין בנו מתמנה תחתיו ולי נראה להשיב דשאני כה"ג דצריך משיחה א"כ הו"א דלכן אין מעמידין בנו דל"ש דבא בירושה כיון שאין ממלא רק ע"י משיחה לכן צריך קרא ומהא"ט מיעטה תורה במשיח מלחמה אבל במלך דאין בנו צריך משיחה לכן בנו קודם וחילי דידי הוא דהא דבכה"ג בנו קודם דרשינן מקרא דהעומד לכהן תחת אביו וכמו שלמדו בת"כ והא"ט דצריך קרא יען דכתיב הכהן המשיח תחתיו מבניו וילפינן בהוריות ובכריתות דגם בן כה"ג צריך משיחה א"כ אי לאו דכתיב לכהן תחת אביו הו"א דבן אין ממלא מקום אביו כיון דכתיב בקרא אחרינא דצריך משיחה גם לבן כה"ג א"כ לכן הו"א דאין חייב להמנות בן תחת אביו ובזה מיושב קו' המהרש"א ביומא דף ע"ב דמייתיא תרתי דרשות קרא דוהכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה מי שבנו עומד תחתיו יצא משיח מלחמה שאין בנו עומד תחתיו ואח"כ מייתיא דרשא דוכהן תחת אביו והקשה במהרש"א מדרשא קמייתא מוכח שבן עומד תחת אביו ולפמש"כ א"ש דאדרבא יען דכתיב דרשא ראשונה דוהכהן המשיח תחתיו דמזה נלמד דכשקם תחת אביו צריך משיחה לכן צריך קרא דוכהן תחת אביו ולא נלמוד ממלך כיון דבעי משיחה ולכן אי לאו קרא דוכהן הו"א דאין חייב להעמיד בנו תחתיו ורק אם העמידו צריך משיחה ולכן צריך קרא דוכהן תחת אביו דאפ"ה שייך בי' ירושה וא"ל דאכתי נכתוב דרשא דוכהן תחת אביו י"ל דא"כ ל"ה ידעינן דגם בן צריך משיחה אך לכאורה הרי גם בבן מלך איתא התם בהוריות ובכריתות ביש מחלוקת צריך משיחה דאז בטלה הירושה כמו שפירש"י חזינן דלא בא ממילא אפ"ה בנו קודם א"כ ע"כ החילוק בין כה"ג שזה דבר קדושה כדברי הח"ס אך הדבר ניחא דרבינו כ' בפ"א דכשיש מחלוקת מושחין להודיע מי הוא המלך מוכח אף ביש מחלוקת הירושה לא פסקה דמשיחה רק להודיע מי הוא המלך לא כפירש"י א"כ לפי"ז הירושה ממילא בא לכן בנו קודם וכן י"ל במינוי תורה ומדברי רבינו אלו נראה דיש ללמוד ברבנות ג"כ בנו קודם אף שיש מחלוקת כאמור אך לקמן אבאר דיש בזה כמה פרטים לדון בין היכיא דשייך ירושה ברבנות ובין היכיא דלא שייך ירושה:
והנה בח"ס הביא ראי' מבני משה דע"כ הי' ראוין וממלאין מקומו דאל"כ לא הי' מבקש משה אפ"ה אמר הקב"ה שיקח את יהושע מוכח אף בראוי למלאות מקום אביו אפ"ה תורה אין ירושה ואמנם לדעתי יקשה עליו הא כ' בעצמו דמהלל ואילך נהגו ירושה בנשיאות תורה יען דפתיכי בי' גם מלכות א"כ אטו הי' נשיאות משה גרע מנשיאות הלל ובניו דבוודאי גם בדידי' הי' צד מלכות ורבינו בפ"ו מבהב"ח ס"ל דמשה מלך הי' וא"כ קושיא במקומו למה בניו לא ירשו מלכותו ונשיאותו בתורה כיון שהי' ראוים למלא מקום אביהם:
ב') והנראה לי בבירור דבר זה עפמש"כ באוה"י פ' תצוה לפרש המדרש כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא נמנע משה מלשמש בכה"ג הד"ד משה ואהרן בכהניו ר' ברכ' בשם ר' שמעון מייתיא לה מן הדין קרא בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו הוא ובניו עד עולם ומשה איש אלקים בניו יקראו על שבט הלוי וכ' לפרש עפ"י משל הסכת ושמע חכמים הגידו ולא כחדו אשר ממלכות בו"ד יש לנו לקחת דמיון על מלכות שמים וכאמרם מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע וא"כ נחקורה נא בתהלוכות צבאות מלכי בו"ד כי הנה זה משפט המלך להיות לו שרים רבים אשר יצבאו על עמו שרי אלפים שרי מאות וכל א' ממונה על עסק מיוחד והנה מלבד שרי צבאות האלה יש עוד א' אצל המלך אשר אם תשאל עליו ועל פקודתו יאמרו לך שאין לו התמנות מאומה לא פקיד ולא נגיד ואין לו שם ותואר המורה על איזה התמנות ובכל זה מעלות האיש ההוא עודפת על כל שרי צבאות והוא יקר בעיני המלך נכבד מכולם וידיו רב לו לעשות כרצונו אין דבר נעלם ממנו והסברא לזה להיותו ריע המלך מפליא עצה ממתיק סוד ולכן גם כי אין לו שום התמנות עכ"ז מאמרו עודפת במעלה על כל שרי המלך ומעתה נחקורה ההבדל בין כל השרים הפקודים ובין ריע המלך הזה הנה כל תבנית המלבושים משונים באיכותם וכל א' מן השרים מצוינים במלבושיהם בצלם דמות תבניתו ועוד זאת כי כל א' מן ראשי הצבא בעת אשר המלך יפקיד אותו יתן לו עתים מוגבלים למתי יכול לבוא לפני המלך לא בכל פעם שיחפוץ הוא נמצא כי השר צבא אשר הורם ואשר הונף להתמנות ידוע הוא מחויב לשמור ב' ענינים שאמרנו ברצות לבוא לפני המלך א' צלם ודמות אפודתו וב' שצריך לכוין השעה אמנם לא כאלה אותו החשוב שאמרנו כי אליו לא נקבע עת מוגבלות מתי יבוא לפני המלך כי הוא נכנס ויוצא אצלו בתמידות כבן בית וא"צ לבוא בדמות אפודתו כיון שאין לו שום התמנות ידוע:
ועוד יש הבדל כי זה שנתמנה בהתמנות ידוע הנה גם בניו אחריו יכולין לרשת ההתמנות אבל האחר יען כי הי' גדול כ"כ שאין לו שום התמנות ידוע והוא כיד ימין המלך הנה גדולה זו לא נתנה בירושה כיון שאין התמנות ידוע ומה גם כי להיותו גדול כ"כ ושהמלך ירשהו בכל אשר לו לעשות כרצונו וכחפצו (וכן אמרו במדרש שמלאכים אמרו להקב"ה שמשה כותב מה שרוצה והשיב הקב"ה בכל ביתי נאמן הוא) והנה עלה בידינו תכלית חקירתינו כי המלך העליון הי' לו שררות וכהונה לתת אותה ליד ממונה ולהפקידו עלי' והוא עבודת הכה"ג והנה מיד כאשר נבחר אהרן להתמנות המעולה הזאת הנה מיד צוה ד' ואל יבוא בכל עת אל הקודש ב' בזאת יבוא אהרן אל הקודש כתונת בד הגביל את הממונה הנבחר הלזה בזמן בואו ובצלם דמות מלבושיו להמנות זאת לא זולת לא כן מרע"ה עליו הפליג הכ' בכל ביתי נאמן הוא ודרשו במדרש שהי' עייל בלא רשות וכן דרשו ואל יבוא בכל עת אהרן בבל יבוא ואין משה בבל יבוא וכן לא הי' צריך לבגדים הרשומים כי הוא כביכול ריע המלך כמו במשל וזהו שדרשו פשוט הי' לן שבחלוק לבן שימש משה הכונה גדול כ"כ עד שהי' כבן בית ול"ה צריך הכנה כלל וכלל והי' יכול לעבוד בחלוק לבן לבד וזה הכונה כל מ' שנה לא הי' נמנע משה מלשמש בכה"ג דבכל עת שהי' חפצו לשמש הי' משמש כי בכל ביתו נאמן וע"ז בא ר' ברכי' והוסיף עוד הבדל [השני] כי אהרן שנתמנה לכה"ג לכן היתה הפעולה בזה כי בניו עד עולם זכו ג"כ בכהונה ומשה איש האלקים וא"כ בוודאי שאין להסתפק בו אם הי' יכול לעבודה הכונה אף כי לא נתמנה כי בכל בית אלקים נאמן הוא ואם תאמר מה מנו יהלך בזה שלא נתמנה ולמה נצטער עליו הלא מדרגתו עודפת על אהרן ע"ז מבאר ואומר בניו יקראו על שבט הלוי שיש לו נפקותא בבניו שלא יהיו נקראים בלתי על שם השבט עכ"ד הנעימים והנה לפי"ז ניחא דלכן אף ירושתו במלכות ושררות תורה לא ירשו בניו כי הי' גדול כ"כ עד שא"א שבניו יזכו בגדולתו וגם כי לא הי' לו התמנות רק הי' כבן בית וע"ז ל"ש ירושה:
ועפי"ז יש לפרש הכתוב כך במשה איש האלקים בניו יקראו על שבט הלוי בא לפרש למה לא ירשו בניו גדולתו בכהונה ע"ז אמר כי משה הי' גדול כ"כ שהי' איש האלקים וא"כ אחרי שגדול כ"כ לא ניתן לירושה לא בכהונה ולא במלכות ולא בתורה כי במשה הי' חוט המשולש כתר מלכות כתר כהונה וכתר תורה ולכן לא זכו בניו בגדולתו וזה דבר נעים:
עוד נראה לישב עפ"י ששמעתי לפני רבות בשנים מפה קדוש אדאמ"ו הגזצ"ל בטעם שקב"ה אמר קח את יהושוע כי הנה משה בענותנותו חשב כי עוד לא השלים עצמו ורק ע"י בניו אחריו אשר ירביצו תורה ויראה ישלים חוקו ע"ד שפתותיו דובבות ולכן ביקש על בניו אבל קב"ה ידע כי א"צ לזה להשלים עצמו ע"י בניו לכן צוה קח את יהושוע כי הי' כחסרון וזילזול כבוד משה כאלו הי' צריך להשלים עצמו ע"י בניו ולפי"ז יש לומר דמרע"ה בענותנותו הגדולה הי' סובר כי בניו ממלאים מקומו ביראת חטא עכ"פ אבל קב"ה ידע גדולתו של משה כי אין בניו ממלאים מקומו אף ביראת חטא א"כ הדר דינא להעמיד מי שגדול בתורה ויהושוע הי' גדול בתורה (ומזה יש ללמוד ג"כ לדינא ברבנות) יותר מהם וא"כ אין ראי' מהא דבניו של משה:
ועוד נראה לי טעם אחר דהנה זה שבנו קם אחריו דרשו בספרי שום תשים עליך מלך הוא ובניו בקרב ישראל א"כ י"ל זהו דוקא בשררות שבא ע"י מינוי אבל משרע"ה לא נתמנה מישראל רק הי' עליהם כמלך ע"פ צווי השי"ת בכהא"ג ליכא דין ירושה במלכות דאם אחד החזיק במלכות בלא מינוי ל"ש ירושה בבניו וא"כ אף שהי' ברשות מפני צווי ד' אבל לא ברשות ישראל כהא"ג ליכא ירושה בבניו:
אמנם יש לי תשובה רבתא על ח"ס שכ' בני מרע"ה הי' ראוין למלאות מקומו רק כתר תורה שאני והנה כבר השבתי עכ"פ פתיכי בי' מלכות אע"כ שבאמת לא הוי ראוין למלאות מקומו אף למלכות וראי' מזבחים דף ק"א דקאמר ביקש משה מלכות לבניו ולא ניתנה לו דכ' אל תקרב הלום ואין הלום אלא מלכות הרי דמצד מלכות ביקש בניו ואפ"ה לא נתנה לו ע"כ דלא הי' ראוין ומה שביקש משה אולי חשב כי ראוין הם לזה וקב"ה ידע כי אין ראוין אף למלכות או מטעם שכ' כיון שלא נתמנה ל"ש בו ירושה ועכ"פ דברי הח"ס זצ"ל צ"ע:
ונראה לי ראי' נכונה כי אף בשררות תורה ג"כ שייך ירושה דבמכות דף י"ג פליגי ר"מ ור"י אי רוצח חוזר לשררה ופירש"י כגון נשיא או ראש ב"ד ובגמ' מפרש דפליגי אי חוזר למה שהחזיקו בו אבותיו דהיינו לשררה ור"י סובר דחוזר למה שהחזיקו בו אבותיו א"כ משמע דבא מכח ירושת אבותיו ואפ"ה פירש"י דקאי אראש ב"ד שהוא כתר תורה א"כ מוכח דגם זה בא לו בירושה ולכן חוזר לשררתו ואי נאמר כח"ס זצ"ל דאין זה בירושה א"כ הא דקאמר דחוזר לחזקת אבותיו ע"כ לא אכתר תורה קאי ואיך פירש"י דקאי אראש ב"ד וע"כ דשייך בזה ירושת אבותיו ודו"ק:
ג') והנה בח"ס סי' י"ג כ' להפוך בזכותי דבני ת"ח בטעם חדש דברבנות יש שירות ומשועבדים לקהל לעשות צרכיהם בשכר ולא גרע מהילל ואילך דנהגו בירושה מפני דפתיך בהו גם זכר למלכות בית דוד ולי נראה דיש לשדות בה נרגא דבאמת יש לחקור עוד בירושת רבנות כיון שכותבין זמן ברבנות והרי בשררות לזמן ל"ש ירושה כמו שהביא בגור"ד ראי' מח"מ סי' שכ"ט במקבל שדה מחבירו ומת המקבל שאין בנו יכול לומר אני אטפל בשדה במקום אבי ותתן לי כמו שהתנית עם אבי וא"כ לפי"ז ברבנות שג"כ כותבין על זמן וא"כ במת תוך הזמן לא יכול הבן לומר אני אהי' במקום אבי למלא הזמן אשר קבלתם אותו ויותר יש לחקור לפמש"כ בח"ס סי' ר"ו בטעמא דמילתא דכותבין לזמן יען דמקבלין שכר ולא יהי' כנשכר לעבד לכן כותבין כן כי הרב הוא משועבד לקהל אין רשאי להשכיר עצמו רק לזמן קצוב וא"כ לפי"ז ניחזי אנן כל סמיכת ירושת הרבנות יען דהוה כמושכר לקהל בשכר וא"כ לפי"ז ע"כ אין יכול להשכיר עצמו רק לשנים ידועות כמו שכותבין באמת בשטר רבנות וא"כ איך שייך ירושה דממנ"פ אי אמרת דא"צ ליכתוב מעיקר הדין זמן בשטר רבנות דל"ח כמשכיר עצמו ולכן אף שכותבין זמן על צד היותר טוב לא איבד זכותו כמש"כ בח"ס דאין יכולין לסלקו אחר הזמן א"כ ל"ש ירושה בכבוד תורה ואי אמרת דשייך ירושה יען דהוה כמשכיר עצמו לקהל א"כ שוב ע"כ הזמן שקצבו בשטר דוקא שלא יהא כמשכיר עצמו א"כ שוב הוה לזמן וליכא ירושה ממנ"פ והוא הערה גדולה לדינא:
ועוד אף דנאמר דבזמן ג"כ שייך ירושה היינו למלא הזמן שנתקבל עליו אבל ביותר מזמן הזה לפי"ז ע"כ יכולין לסלקו משום דממנ"פ אחר הזמן גם אביו היו יכולין לסלק אם אמרת דהוה כמשכיר עצמו וכותבין הזמן שלא יהא כעבד מאי אמרת דל"ה כמשכיר עצמו ולכן אף שכתבו זמן לא נתבטל הקבלה שקבלוהו דזה שכתבו רק שיהא יכול הרב לחזור אחר ג' או שלא יחזור תוך ג' כמש"כ בשו"ת אמרי אש אבל קהל אין יכולין לחזור ולסלקו דאין מורידין משום שררות א"כ אין כפועל וכשכיר ול"ש ירושה א"כ שוב ל"ש ירושה על זה הזמן שהוא יותר ממה שכתבו לו דכיון דאמרת דל"ה כמשכיר עצמו א"כ הוה רק ירושת כתר תורה ול"ש ירושה ויותר מובן לפמש"כ אדאמוה"ג זצ"ל בשבי"ד סי' נ"ג לכן כותבין זמן כדי לאחר זמן זה אם סרח שפיר מורידין דתוך זמן זה אין יכולין להורידו כיון שהוא כשכיר אבל אח"ז כלה שכירתו ורק מטעם דאין מורידין משררה ובסרח שפיר מורידין לזמן א"כ לפי"ז גם בבנו יכולין לסלקו אם לא קבלוהו רק הוא בא בתורת ירושה א"כ רק יכול לבוא בתורת ירושה על זמן זה שנכתב בשטר ולפי"ז יש לומר עוד אם מת אחר שכבר כלה הזמן שנכתוב בשטר רק כל זמן שחי לא מיחו ושתקו דלגבי דידי' חשוב כקבלה מחדש אבל אצל בנו לא יכול לבוא מטעם ירושה וא"ל אם בנו בא בטענה ירושה עד שכלה הזמן א"כ שוב אח"ז אין יכולין לסלקו מטעם אין מורידין משררה דז"א רק בקיבלו אבל בלא קיבלוהו ל"ש אחר זמן זה הורדה ודו"ק:
ד') ובעיקרא דמילתא דירושת רבנות נ"ל הענין כך הנה בגמ' דברכות דף נ"ה איתא דמשרע"ה נמלך בציבור הגון עליכם בצלאל א"כ בוודאי גם בהתמנות רבנות כשיש בן ממלא מקומו ביראה צריך להימלך בציבור דצריך להודיע להם כי הוא ראוי לאותו איצטלא שנהג בו אביו מצד תורתו ויראתו ומידותיו ולהגיד להם שכן הדין תורה שבנו קודם לכל אם יש לו המידות שמנו חכמים ושזכה מצד דין ירושה ומי שמונע הבן לזכות בהתמנות מכח ירושת אביו עושה שלא כדין (וכהא"ג בח"ס בח"מ בהא דקיימ"ל דינא דמלכותא דינא בקבלת רב ושירות אבל רק אם הודיע לשר שא"ר לקבל בלי רצון הקהל) כן נמי י"ל בבא לירש הרבנות שנהג אביו צריך הוא להודיע להם כי הוא רוצה לירש ושיביא ראי' לדבריו כי ראוי הוא שסמכוהו גדולים וצדיקים להורות הוראה בישראל לכן וצריכין להודיע להם כן שהד"ת שאם ראוי הוא הנה מן הדין קודם לת"ח אחר ובוודאי החיוב על הקהל לשמוע לדין תורה אבל לא שנלמד מזה כיון דצריך להימלך יכולין לדחותו אם אין רוצין בו אלא צריכין להרכין ראשם לקבל עליהם הד"ת ומי שרוצה לדחותו מזכות שלו הוא ולזכות לעצמו עושה עול שלא במשפט ומסייע להאנשים לעשות עול:
ובזה א"ש מש"כ הרשב"א בתשובה סי' ש"א וז"ל ועוד אם לא הי' האב יכול לעמוד בשמשו אם הבן ראוי לכך שורת הדין שיהי' הוא קודם לכל אדם כי לפי מה שאני רואה ממנהג המקומות הבנים מתמנים מדעת הציבור חזנים תחת אבותם וכלל גדול אמרו ז"ל בכל עניני המנויין שאם הי' בן ראוי לאותו איצטלא הוא קודם לכל אדם ואפי' כה"ג אם הי' בנו ראוי הוא קודם לכל אדם ובשו"ת ח"ס תמה דלמה תליא במנהגא כיון שד"ת כך ועוד מ"ט תליא המנויים בציבור כיון שכופין אותו ע"כ למנות הבן תחת אביו ולפמש"כ ניחא דבוודאי צריך התמנות מן הציבור וצריך להגיד להם כי כן שורת הדין אבל הציבור חייבים לכוף ראשם לשמוע לדין תורה שחייבין להמנות אותו ואם מעכבין בידו ביד חזקה הרי עושים עול ועתידים ליתן את הדין וממילא אם המינו אחר הוא מסייע לעשות עול לדחות ביד חזקה מי שראוי לכך מצד תורתו ויראתו ומידותיו להיות מנהיג ישראל וע"ז הביא רשב"א ראי' כי כן נוהגים בישראל שממנים הבן תחת אביו ואין מבקשים תואנה לבחור באחר שמצא חן בעיניהם יותר ואין מעכבין מחמת איזה טענה שיש להם אלא כופין ראשם לשמוע לד"ת:
ה') והנה העלה עוד בח"ס שם דברבנות דמדינה אין בנו קודם יען דהרבה נשאלים ממנו לא מהני ירושה רק הגדול קודם ותמוה דהא כל ראיות הח"ס דברבנות שייך ירושה משום דיש בו שירות לקהלה מנשיאות הלל דשייך בי' ירושה משום דפתיכי בי' מלכות וא"כ הא נשיאות בוודאי עדיף יותר מרבנות דמדינה דכל ישראל צריכין לו אפ"ה שייך בו ירושה משום צד מלכות א"כ ה"ה ברבנות דמדינה שייך בי' ירושה משום דיש בו שירות ומקבל שכר ע"ז ואמנם לי יש להשיב על עיקר חקירת הח"ס יען דבשכר לכן שייך בי' ירושה ולדעתי אי לדין יש תשובה דהנה אין אדם מוריש לבנו רק זכות שיש לו והנה זכות זה דמקבל שכר הי' לו רק לפי עבודתו ושירות שלו לקהלה וא"כ בוודאי מי שגדול בתורה יכול לשמש את הקהל במילי דשמיא ובמילי דמתא יותר ממה שיכול איש לעבוד שאין ממלא מקום אביו בתורה וא"כ ל"ש זכות דקבלת שכר דשכר רק כפי ערך השירות אשר יכול לעמוד ולשרת ואם הבן אין ממלא מקום אביו בתורה ואין יכול לשרתם אין כאן זכות שכר דמה ירש לבניו כל זכות שיש לו דהיינו זכות בתורת שכר אבל לא בחנם כי גם הוא לא קיבל בחנם וא"כ רק אם הם גדולים בתורה ויכולים לשרת הקהלה כמו אביהם יש כאן זכות קבלת שכר:
ולכאורה נראה שזה הי' טעמו של ח"ס זצ"ל ברבנות דמדינה אלא דתמוה אי באת לחלק בין רבנות דמדינה שאין יכול לשרתם אין מגיע לו זכות השכר א"כ אף בקהלה עצמה יעלה בידך לחלק בין קהלה גדולה לקטנה ולפעמים בקהלה קטנה צריכה שירות הרבה יותר מקהלה גדולה ונתת דבריך לשיעורים וכבר המליצו מי שאין במקרא ובמשנה ובגמ' אינו מן הישוב אמנם לפמש"כ לעיל דבאמת שייך ירושה בכתר תורה ג"כ מצד עצמו לא מצד שכירות כל שממלא מקום אביו ביראה אף שאין ממלא מקומו בתורה כמו במלך וכה"ג אז קם דינו דגם ברבנות בכל מקום שייך ירושה ואמנם במה שדן הר"מ אלשיך דגם בקטן ילפינן ממלך דאם השאיר אחריו בן קטן משמרין לו המלוכה עד שיגדיל כמש"כ רבינו בפ"א ממלכים י"ל דלא דמי למלך דדוקא במלך משמרין לו המלוכה דאפשר להמתין עד שיגדיל ולהנהיג המלוכה ע"י שרי המלוכה כמו שנהוג ביני העמים שקורין רעגענטשאפט אבל בתורה א"א להיות בלא מנהיג דהוה דבר האבוד וכמש"כ הח"ס סי' נ"ב דלכן כותבין זמן בשטר הרבנות שיכול לחזור אחר הזמן דאל"ה לא הי' יכול לחזור משום דהוה כפועל בדבר האבוד וכ"כ בשו"ת אמרי אש וכן ע"כ למנות מנהיג עד שיגדיל וכיון שכבר נתמנה אף דלכשיגדיל הבן ויתחכם יותר שוב לא פסקה השררות כמו שמוכח מתוס' נזיר דף מ"ז הגם דבשמ"ק בנזיר כ' בהא דאמרינן ביומא דכשמת ראשון שני חוזר לעבודתו דהוא דוקא אם ליכא עתה גדול ממנו אבל אם אח"כ כשמת ראשון יש גדול ממנו מזה שנכנס לשמש תחתיו כשהכ"ג לא הי' ראוי לעבודה ביוהכ"פ אז אין השני חוזר לעבודתו רק באם כמו שהוא לעת ההוא גדול בתורה ובחכמה אבל מתוס' הנ"ל מוכח שלא כדברי השמ"ק וכ"כ בשעה"מ פ"א מעיוהכ"פ וכמו שיבואר בפירקן ולפי"ז גם בירושת תורה בנעשה בניו גדולים אם כבר מינוי אחר אין מעבירין אותו משום בניו אף שגדולים בתורה וא"כ לפי"ז ל"ש בנשאר בן קטן דמשמרין לו כתר תורה דע"כ ממנין אחר עד שיגדיל ולכשיגדיל שוב אין מעבירין זה שנתעלה ואבד זכותו והבן:
ו') כשימות המלך או הכה"ג. הנה לכאורה מדנקט רבינו כשמת הורה לנו בזה דוקא במת אבל אם אירע בו פסול שנעשה בע"מ או שברצונו רצה למסור לבנו שררתו לאו כל כמיני' דירושה אינו מחיים כמש"כ בתה"צ סי' קמ"ט ומהרימ"ט סי' מ"א אלא דיש לעיין דהא בכה"ג ילפינן כן מקרא דוהכהן המשיח תחתיו מבניו ובמנחות דף כ' דרשינן מהאי קרא דכהן שמת זה שנכנס תחתיו מקריב חביתין שלימה ובירושלמי פ"ז דשקלים אמרו שכן הדין אף בנדחה בנטמא או נדחה במום וא"כ לפי"ז משמע שגם זה דבניו נכנסין תחתיו ג"כ אפי' בנטמא או נעשה בע"מ דמאותו קרא נפקא אך י"ל במגילה איתא אין בין כהן המשמש רק עשירית האיפה משמע שמקריב בנטמא הכה"ג משל כה"ג דלא כירושלמי רק במת מקריב משל עצמו ולפמש"כ רבינו פ"ד משגגות בכה"ג שנטמא או נעשה בע"מ כל מצות כה"ג עליו א"כ בוודאי ל"ש ירושה במחיים ע"כ דלא דרשינן כן לענין ירושה שבניו יהיו תחתיו אלא דיש לעיין ממש"כ רשב"א בתשוב' ש"ץ שהזקין ורוצה למנות בנו אם ממלא מקומו הרשות ביד החזן למנות בנו הרי דיכול למסור מינוי שלו לבנו אך י"ל דש"ה שהתנה עם הקהל בשעת קבלתו שיהא לו רשות למנות אחר במקומו וכן העלה בשער אפרים הנדפס עתה מחדש והביא ראי' מהא דשני אין עובד בכה"ג משום איבה ואמאי לא נאמר שהוא יברר אוהב קרוב מאח או דבק שיכנס תחתיו ולא יהא איבה ועמש"כ להלן מזה:
ז') בנו או הראוי ליורשו. הנה הכ"מ לא הראה מקומו אי' ובאמת הוא תוספתא פ"ב דשקלים דקאמר מי שיש לו בן ואח בן קודם כל הקודם בנחלה מוכח דלאו דוקא בן אלא בכל מי שראוי ליורשו כמו בממון אף דלענין שדה אחוזה דוקא בנו עומד אלא לשאר נחלה מדמינן לי' והנה בפ"א ממלכים כ' רבינו לבניו הזכרים עד עולם משמע דוקא בזכר אבל בת אין יורשת ואף בעלה ובנה אין יורשה דלא כר"מ בתשו' דבעל בא מכח ירושת הבת אמנם באמת יש לתמוה עליו דבהוריות איתא שאל רבי לר"ח מה אני בשעיר השיב לו הרי צרתך בבבל מוכח דגם ריש גלותא בבבל הי' לו דין נשיא ובירושלמי פ"ט דכלאים הביאו הרמ"א בתשוב' הנ"ל איתא דראש גולה הי' בא משבט יודא מזכרים וריש גלותא הי' בא מהנקיבות שבשבט ופי' הרמ"א דקאי על בעל בתו וא"כ מוכח דריש גלותא הי' לו דין נשיא כמו בבאין מן הזכרים מדקאמר הרי צרתך בבבל ואמנם אי נאמר כרבינו יש לישב קו' הח"ס דבמגילה קאמר אם פוסקין גדולה לאדם פוסקין לו ולזרעו והקשה תיפוק לי' מטעם ירושה ומדין זוכה ולפמש"כ י"ל מדינא אין יורשין רק זכרים אבל בכלל זרעו גם בתו ובן בתו בכלל:
ח') כשממלא מקומו ביראה. והנה במלך מבואר כן בכתובות דף קי"ג ברבי ור"ג וביאר בח"ס שבזה הורה רבי כי אין הירושה מכח התורה דא"כ זה שגדול בתורה עיקר אלא מצד מלכות די ביראה והנה זה ניחא במלכות אבל רבינו כתב כן גם בכ"ג ויקשה מנ"ל דלפי דברי ח"ס אין ללמוד ממלך ונראה דהוכיח כן מסוף מנחות דסובר ח"מ דשמעון הצדיק צוה חוניו בנו ישמש תחתיו וכ' תוס' שם משום דביראה הי' ממלא מקום אביו אלא דאכתי קשה דר"י חולק דלא קיבל חוניו ואמר לשמעי בוא ואלמדך עבודה ע"כ צוה שמעון הצדיק לבן הגדול בתורה ישמש והלא ר"מ ור"י הלכה כר"י וצ"ע:
ואולם טעמו של רבינו דסובר דסגי בממלא ביראה אף דכ' לעיל דבעינן שיהא גדול מאחיו בתורה וביראה צ"ל עפמש"כ ח"ס דהיכיא דבא בכח ירושה אף שאין מקרב אחיו ראוי לירש רק למנותו לכתחילה בעינן מקרב אחיך א"כ כש"כ דל"ב שיהא גדול בתורה רק בממנה לכתחילה אבל בירושה סגי ביראה:
ט') ממלא מקומו בחכמה או ביראת שמים וכו'. משמע דשניהם שווים ותמוה דבפ"א ממלכים כתב דאם אין בו יראת שמים אין ממלא מקומו משמע בוודאי אף שהוא ממלא מקומו בחכמה והנה הכ"מ בה' מלכים לא הראה מקומו דלא מהני אם ממלא מקומו בחכמה ונראה לי דיצא לו כן מגמ' ערוכה כתובות דף ק"ה פריך רשעים וטפשים מי הוה דיינו ומבואר שם דרשעים היינו מי שחכם בתורה אבל אינו צדיק וטפשים קרוי אותם שהם צדיקים ואינם חכמים בתורה עכ"פ יקשה איך כתב כאן דסגי בממלא מקומו בתורה וי"ל דלצדדין קתני:
והנה ז"ל רבינו פ"ז מה' סנהדרין הט"ו מי שאינו ראוי לדיין וכו' שעבר ר"ג ונתן לו רשות אין הרשות מועלת לו כלום עד שיהא ראוי שהמקדיש בע"מ למזבח אין הקדושה חלה עליו ובמהרי"ק שורש קי"ז תמה עליו וכן בלח"מ תמה שאין דומה כלל וביאר דמלישנא דקרא דכתיב לא תטע לך אשירה כל עץ אצל מזבח ד' וסמוך אליו לא תזבח מום כל דבר יליף דמינוי דיין דמי למזבח ומי שיהא מחוסר ידיעות הצריכות לדיין הוי בכלל מום הנפש וכשם שהמקדיש בע"מ למזבח אינו קדוש קדוה"ג ה"נ בזה אמנם קשה לי דהנה בשו"ת התשב"ץ הביאו הרמ"א סי' רע"ו דבכתב שם אלקים אחרים לשם קדושה אין קדושה חלה עליו דהוי כמקדיש בע"מ למזבח ובטו"ז בהשמטות תמה עליו דהא מבואר בדברי רבינו פ"א מאימ"ז דאף שלוקה צריך פדיון ויביא בדמיה קרבן וא"ל כיון דלא חל קדוה"ג אלא קדושת דמים אלא בס"ת דלא שייך לומר קדושת דמים א"כ אי לא חל קדוה"ג גם קדושת דמים ליכא א"כ ליכא שום קדושה ועיי"ש לפי"ז קשה לי גם אדברי רבינו איך כ' דהוה כמקדיש בע"מ למזבח הא במקדיש בע"מ עכ"פ קדושה חלה עליו אבל הכא גבי דיין אין עליו שום קדושה אם אמרת דלא מהני נתינת רשות:
אמנם הנה לקמן בה' אימ"ז בארתי דבע"מ מעיקרא אם הקדיש שיהא עולה אין עליו אפי' קדושת דמים א"כ י"ל דלזה כיון רבינו ג"כ ואולי גם התשב"ץ כונתו בכהא"ג:
ועוד יש לומר דהא מבואר בתמורה דף ט"ז דזה רק באומר שיהא קדוש לעולה הוא דחלה עליו עכ"פ לקדושת דמים אבל באמר הרי זה עולה לא חלה כלל אף לקדושת דמים א"כ זה הרשות שנותנים לו לדיין הרי הוה כקדושת הרי זה עולה דלא קדוש וכן י"ל אהך דינו של התשב"ץ: