מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ד · הלכה י
הי' הכה"ג אונן נותן למי שירצה. והנה במשל"מ פ"ב מבאמ"ק הקשה דהא מדרבנן כה"ג אונן אסור להקריב א"כ לא מצי עביד שליח ורצה להוכיח מזה דלרבנן דריוס"י אף מדרבנן מקריב לכאורה דהרי בגמ' איתא אף דאסור להקריב מדרבנן ע"י שליח יכול להקריב דהרי פריך מכה"ג ביוהכ"פ דנעשה אונן וצריך כהן אחר ליכנס תחתיו והלא בירושלמי ריש יומא איתא פר משל ראשון עתוי"ש דף י"ב (ובארתי בפ"א מעיוהכ"פ דהלכה משל ראשון) א"כ הוא שליח דראשון וא"כ אף אי אחר יכנס תחתיו איך שרי להקריב כיון דא"י לעשות שליח אע"כ אף דבדידי' גזרו אחר יכול להקריב בשליחותי' אך אין מזה ראי' דהרי באירע קרי דבודאי אין ראוי להקריב אפ"ה נכנס אחר תחתיו וע"כ יען דתורה אפקרי קרבן של כה"ג גבי אחיו הכהנים וכ"כ רבינו בפ"ד מיוהכ"פ לכן אחר נכנס תחתיו להקריב פר שלו ואין מתורת שליחות:
אך נראה לישב דהנה אונן רשאי לשחוט וא"כ לענין שחיטה יכול לעשות שליח שוב גם על הקרבה יכול לעשות שליח דהנה נראה מסברא כה"ג ששחט י"ל דשרי אף מדרבנן לקבל דם דהרי זה מיקרי עסוק בה ודוקא אחר ששחט אין רשאי לקבל הדם דמיקרי התחלה ולפי"ז י"ל דרשאי לשחוט דזה כשר באונן ושוב שרי לקבל מטעם דהתחיל גומר (ול"א דאסור להתחיל לשחוט אף דשרי באונן משום דאי יתחיל לשחוט ע"כ יגמור ויעשה עבודה והוה התחלה כמש"כ הראשונים דמותר למול בשבת אף דאח"כ יהא צריך להחם חמין משום סכנה כידוע) וא"כ שוב שפיר מצי לעשות שליח דשחיטה שרי בעצמו ולענין שחיטה נעשה שליחו ושוב נעשה גם להקבלה דהוה כמו התחיל לשחוט דגומר והוא עצה נכונה מאוד:
ובזה נראה פרפרת נאה לפרש הגמ' דב"ק דקאמר ס"ד כי חס רחמנא עלי' דכה"ג לאקרובי בעצמו ולשון קשה ההבנה הול"ל כי התיר רחמנא ונראה דאתיא כר"ש בירושלמי בפ"ג דהוריות שכ' הרמב"ן בסהמ"צ ש"ה דמה"ת אסור להתחיל אבל התחיל כבר גומר והיינו כיון דאמרינן דרק גומר שייך לומר דרחמנא חס עליו דהתירה לו לגמור ולפי"ז יקשה א"כ איך משוי שליח כיון דמה"ת אסור להתחיל אע"כ כמש"כ דשחיטה שרי באונן ושוב הקרבה שרי מטעם התחיל גומר וממילא שרי לעשות שליח אבל הו"א הי' עכ"פ דאין יכול לעשות שליח דאין רשאי להתחיל מה"ת והא קאמר ס"ד דחס רחמנא עלי' לגמור אבל התחלה אסור א"כ לא מצי לעשות שליח כקו' הנ"ל קמ"ל דמצי עביד שליח ומטעם שבארתי כיון דבשחיטה שרי זריקה הוה כגמר דשרי וממילא יכול לעשות שליח והנה הי' אפשר לפרש כן הא דקאמר כי חס רחמנא בעצמו והיינו דס"ד דמה"ת ג"כ אין רשאי רק לגמור וא"כ ממילא לא מצי משוי שליח קמ"ל דיכול לעשות שליח משום דבאמת אף לכתחילה רשאי לעבוד להתחיל ואין הטעם משום דחס רק לגמור אלא דמתחיל ג"כ ולפי"ז אי אסור להתחיל באמת ל"מ שליח אלא דלא משמע כן דא"כ הכי הול"ל סד"א דחס רחמנא לכה"ג לקרובי אבל לשוי' שליח לא קמ"ל דהי' משמע דמסקנא לית לי' דחס רחמנא לכה"ג לקרובי אבל לישנא סד"א כי חס רחמנא משמע דבאמת רק חס רק הס"ד דלא מצי משוי שליח וע"כ דקמ"ל דמצי משוי שליח אף דהוא בעצמו אין רשאי להתחיל רק גומר וע"כ כיון דבשחיטה רשאי הזריקה הוה רק הגמר דרשאי לגמור וממילא גם שליח מצי עביד ואולי י"ל עוד דבאונן ל"ש לא מצי עביד דאי הוא ל"מ עביד שליח דזמן גרים דלא מצי לעבוד (כמו בשבת דזמן גרים לא מיקרי א"ר עתוס' חגיגה דף ב') דאין אנינות אלא יום אחד ודוקא טמא דצריך מעשה הזהי' וטבילה אין יכול לעשות שליח ולפי"ז טבול יום יהא יכול לעשות שליח דשימשא ממילא ערבא אלא די"ל ט"י שאני דחסרון בגופו דטומאתו עליו אבל אונן מעיקרו הוה רק פסול זמן שפיר עושה שליח: