אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ד · הלכה ט

הלכה ח

א') הי' טמא בק"צ נותנו לבע"מ וכו'. וראב"ד השיג דזה שיבוש אלא נותנה לכל כהן שירצה ואכילתה לבעלי מומין טהורין ובכ"מ תי' דלהקרבה בוודאי אין נותן לבע"מ דפסולים להקריבן רק הכונה לאכילה והעור נותן לטמאים אבל להקריב יכול ליתן למי שירצה כיון דכולם טמאים יכולין טמאים להקריבו ולי נראה דרבינו לשיטתו בפ"ד מבאמ"ק דכשיש טהורים במשמר אחר צריך לאהדורי אטהורים וא"כ ע"כ כאן בליכא כלל טהורים אייריא וא"כ הוא בא בטומאה וכל קרבן הבא בטומאה אין נאכל וא"כ איך נאמר דנותן לבעלי מומים טהורים לאכילה ולכן מפרש רבינו שנותן לשחוט לבעלי מומין וא"כ בשר לא נטמא אבל הזריקה ע"י כהן טמא וכהא"ג איתא בירושלמי פ"ז דפסחים דמשכחת קרבן הבא בטומאה נאכל לטהורים בשחטו בע"מ וזרקו טמאים ובאמת עבודתו לבע"מ היינו הבשר ועורו לטמאים (וכמש"כ רבינו לאנשי משמר הטמאים תיבת הטמאים לא קאי אתיבת אנשי אלא אתיבת משמר דכיון דכל כהנים מכל משמרות טמאים) כמש"כ הכ"מ שוב ראיתי בים התלמוד הקשה כן איך נאכל כשבא בטומאה ובאמת בשמ"ק הרגיש בזה וכ' ביש טהורים במשמר אחר אבל רבינו דסובר בליכא טהור במשמר אחר אייריא יקשה וכדבריו מוכח ביומא דף ז' דאי איכא טהורים במשמר אחר מהדרין וא"כ ע"כ לומר דנותן לבע"מ לשחוט וטמאים זורקין כהא"ג הבשר נאכל לטהורים בע"מ והבשר שלהם רק העור הוא לאנשי משמר הטמאים ובמש"כ ניחא גם קו' כיון דנותן לכל כהן שירצה אמאי העור לאנשי המשמר לא לכהן המקריב (וכן יקשה באמת גם אסוג' דשמעתין אמאי יהא עבודתו ועורה לבע"מ שבאותו משמר לא לכהן העובד) כמש"כ רבינו לעיל דהוא של המקריב אבל לפמש"כ ניחא כיון דהבע"מ שבאותו משמר שוחטין העבודה שלהם והעור לאנשי משמר הטמאים וראי' ברורה לדברינו ממש"כ בפ"י ממעה"ק קרבן הבא בטומאה אין חולק והקשה הכ"מ הא אין נאכל בטומאה ולהנ"ל א"ש דיצא לרבינו דמפרש גמ' דזבחים ק"צ בא בטומאה לא כפירש"י שראוי לבוא בטומאה אלא כשבא בטומאה ממש והיינו זריקה אבל שחיטה בטהרה כירושלמי דפסחים דבעי בא בטומאת עובדין לבד אי נאכלת ומפרש כגון בשחטו טהורין וזרקו טמאים ופשטוהו דנאכלת ובכהא"ג אייריא סוג' דזבחים ושפיר כ' רבינו דנאכלת בערב והיינו כשיהי' בערב טהורין אפ"ה אין חולק אף דנזרק בטומאה אין חולק עם הטהורים היינו טהורים בע"מ דאי כשרים אינן בא בטומאה דכיון דיש טהורים באותו משמר רק הכונה טהורים היינו בע"מ ודו"ק:
עוד נראה דהנה בוודאי אם כל משמר טמא ואף בע"מ טמאים אזי מחזירין על משמר אחר טהור כמש"כ בפ"ד מבאמ"ק אמנם נראה לי הנה אם כל משמר נעשה בע"מ א"כ בוודאי אין ראוי להקריב אותו משמר אבל לא מחזירין על משמר אחר למסור עבודתו להם דכיון דאותו משמר בע"מ יכולין לאכול ומפסידין עבודתו ועורו לכן הם עושין כהנים שאין בע"מ שלוחים ונשאר עבודתו ועורו לאנשי המשמר הקבוע וזה שכ' רבינו נותנו לבע"מ הכונה שמוסר להם להקריב אף שהן אין יכולין להקריב דהן בע"מ יכולין הם ליתן למשמר אחר להקריב וירויחו שישאר עבודתו ועורו להם כיון שהם משמר הקבוע שייך הבשר והעור להם ול"ד למה שכתב לעיל דאם הי' כהן בע"מ נותן הבשר לאנשי המשמר והעור שלהם דשם משמר המקריב הוא משמר הקבוע באותו שבת וכאן משמר המקריב משמר אחר לכן שייך הבשר והעור לבעלי מומין שבאותו משמר הקבוע ומה שכ' רבינו ועבודתו ועורו לאנשי משמר הטמאים תיבת הטמאים לא קאי אתיבת אנשי אלא אתיבת משמר ור"ל שנותן לאנשי משמר הטמאים דהיינו לבע"מ הטהורים שהם במשמר הטמא לאפוקי משמר האחר הטהור והבן:

ב') הי' טמא בקרבנות ציבור וכו'. ועיכ"מ שתמוה הא קרבן הבא בטומאה אינה נאכל כמש"כ רבינו בפ"י ממעה"ק אולם ראיתי בספר קרית ספר להמבי"ט בפ"י ממעה"ק שכ' וז"ל ק"צ הבא בטומאה אין חולקין הטמאים עם הטהורים דדוקא הקרבתה בטומאה הוא דילפינן להני דברים עומר ושתי הלחם ושלמי ציבור וכו' ובא בטומאה אבל לא לאכילה דפסח ניתר אפי' באכילה נשמע מדבריו דהחילוק כך פסח נאכל בטומאת הגוף משא"כ קרבנות אין נאכל בטומאת הגוף אלא נאכל בטהרה ומשכחת לה כגון שהכהן הטמא שחט ע"י סכין שאין של מתכות ואינה מטמא וקיבל הדם וזרק ולא נגע בהבהמה והקטרת אימורים בטומאה אבל אין נוגעים לקרבן ונשאר הבשר טהור ונאכל בטהרה:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה