מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ד · הלכה ח
הי' בע"מ נותן לאנשי משמר והעור שלהם. עכ"מ שיש ב' גי' בגמ' לחד גי' עורו ועבודתו לאנשי משמר וזה כדברי רבינו וגי' אחת דהוא שלו יען דראוי לאכילה קרינא איש את קדשיו לו יהי' ונראה לי שזה תליא בפלוגתא רבינו וראב"ד דלעיל דאי נאמר כשעושה שליח דהוא של הבעלים א"כ כשהוא בע"מ וראוי לאכילה הוה ג"כ שלו אבל לדעת רבינו דאף כשעושה כהן שליח הוא של השליח כש"כ כשנותן לאנשי משמר כשאין ראוי לעבודה דאין העור והעבודה שלו אלא דיש להבין דמדברי רבינו משמע דרק העור של אנשי משמר אבל האכילה שלו ומ"ש מעשה שליח דג"כ ראוי לאכילה אפ"ה גם עבודת האכילה של השליח וצ"ל דבעשה שליח ומסר לו שיעמוד תחתיו א"כ הכל שלו אבל כשנתן לבעלי משמר שאין בתורת שליחות דא"י לעשות שליח לעבודה דהוא בע"מ לכן העור שלהם בשביל העבודה והאכילה שלו דלאכילה ראוי הוא:
והנה במשל"מ הביא דברי הירושלמי פ"ב דחגיגה עורות של מי ר"ט בשם ר' יאשי' אתפלגין רי"ו ור"ל רי"ו אמר של כל המשמרות ור"ל אמר של אותו המשמר ותמה שלא הביא רבינו זה הדין והקשה גם על הירושלמי למה בעיא בעורות ולא נקטו סתם העבודה של מי ובשירי קרבן כ' ונ"ל שרבינו מפרש הא דקאמר בסמוך ואת אמרת יום טבוח דקושיא היא סתמא דש"ס פריך ארבי טבי דאת הוא דאמרת בחלה לאחר השבת פליגי ר"י ור"ל בעורות דליתא דהא ר"י דאמר עצרת יש לה תשלומין כל ז' ומעולם לא נדחה הקרבן וכיון דבבלי סובר עצרת יש לו תשלומין כל ז' וכ"פ רבינו לכן א"צ להזכירו ועל קושיתו השני' נ"ל כיון דכ' בקרא וכי יבוא הלוי מאחד שעריך ושרת ככל אחיו הלוים חלק כחלק יאכלו סד"א מדלא כתיב יחדיו יחלוקו ואפקי' בלשון אכילה לומר דבאכילה הוא בשעה שכל ישראל נכנסים שווים וביום טבוח נמי כל ישראל שם אבל לענין חילוק עורות כל שאינו יו"ט אינו חולק לכך מבעיא לי' בעורות דוקא: