אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ד · הלכה ז

הלכה ו

א') ואפי' חטאתו ואשמו הוא מקריב ומכפר ע"י עצמו. ויליף לה מקראי במנחות דף ע"ד והנה בטו"א במגילה דף ט' הקשה למה צריך קרא הא מדכהן גדול מקריב פר בשגג באחד מן המצות דלדעת תוס' דוקא כה"ג מקריב א"כ מוכח דמכפר ע"י עצמו ולי יקשה אף למ"ד דכשר בהדיוט כתב בתוס' במגילה דיליף לה מקרא משמע הא לא"ה הו"א רק בכה"ג א"כ ג"כ יקשה א"כ יהא מוכח דמכפר ע"י עצמו ונראה לישב דאי אפשר לילף מפר כהן משוח משום דממנ"פ אי משם באת ללמוד א"כ נאמר דוקא בבעלים כמו בפר דדוקא ע"י בעלים וע"כ לומר דאי אפשר ללמוד משם דוקא בבעלים יען דליכא אחר דרק כהן משוח צריך להקריבו א"כ שוב אין ללמוד ממנו דמכפר ע"י עצמו די"ל א"א ע"י אחר שאני ואי תאמר דאין זה פירכא דדנין אפשר משאי אפשר א"כ נלמוד אפשר משא"א דדוקא בבעלים אך הא קשיא לס"ד בהוריות דף י"א דגם מרובה בגדים מביא פר יקשה אי ס"ד בעצמו פסול א"כ ל"ל המשיח פשיטא דפסול במרובה דאי כשר במרובה בגדים א"כ יפסול משוח בהקרבה לכפר על עצמו כיון דאפשר באחר ע"י המרובה בגדים וע"כ פסול במרובה בגדים ול"ל המשיח ולכן נראה דמשם א"א למילף כיון דכל הקרבן קאתי יען דהוא כה"ג ומחמת מעלתו א"א לומר דלא יכפר בעצמו אולם אי קשיא הא קשה לי דבמנחות דף י"ט קאמר מה זריקה ל"ב בעלים דזר פסול ה"ה שחיטה וקאמר וכי תימא אין דנין אפשר משא"א דבזריקה א"א בבעלים זרים וקשה הא מדצריך קרא שם במנחות דמכפר ע"י עצמו הא אי לאו קרא הו"א דוקא ע"י אחר אף דאפשר בבעלים שהבעלים ישנן זרים א"כ יש למילף מזריקה דל"ב בעלים אף דאפשר בבעלים ה"ה בשחיטה ל"ב בעלים ועוד איך קאמר ק"ו מה כפרה ל"ב בעלים שחיטה דלאו עיקר כפרה לכ"ש ויקשה אדרבא כפרה שאני דהרי בכפרה מצריך קרא דהו"א אפי' בעלים כהנים פסול אבל בשחיטה ליכא למיפסל בעלים א"כ דילמא דוקא בבעלים וזריקה דכשר באחרים יען דאי לאו קרא הו"א אין כשר כלל בבעלים היכא דבעלים כהן הוה:

ב') ואם רצה נותן לכל כהן שירצה ועורו ועבודתו לאותו הכהן בלבד. וראב"ד השיג לא כי אלא אכילתו ועורו לבעלים ובכ"מ הביא שהיא ב' גיר' בב"ק דף ק"י ולי קשה עוד דהנה אמרינן התם אם הי' חולה נותנה לכהן שירצה ועבודתו לאנשי משמר ופריך אי לא מצי עביד עבודה שליח היכיא משוה ובנוב"י סי' ע"ה הקשה הא כיון דכהנים שלוחי דידן נינהו א"כ איך שייך לומר דלא מצי עביד שליח ואטו כהן חולה גרע מזר וע"כ הכונה רק כאן יען דכל זכות הקרבנות של אנשי משמר לאו כל כמיני' להפסידם כיון שאין יכול בעצמו לעשות והוה כמו תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דאפי' בשוי' שליח ל"מ כמש"כ הרא"ש ולכאורה קשה הא לא דמי לתופס לבע"ח שאין לו ריווח רק לאחר א"כ א"י לזכות לאחר לחוב לאחרים אבל כאן בחולה אי נאמר דיכול לעשות שליח אף דלא מצי השליח עביד כמש"כ הנובי"ת דל"ב שיהא המשלח יכול לעשות רק השליח א"כ יהא עבודתו של השליח א"כ הוה תופס לעצמו במקום שחב לאחרים דמהני וע"כ אף אי נאמר דיכול לעשות שליח ג"כ אין לו ריווח וכהא"ג הוה כעושה שליח לתפוס למשלח ולחוב לאחרים במקום שאין לשליח הנאה ולכן לא מצי עביד שליח וא"כ קשיא לרבינו דסובר עבודתו לשליח א"כ הוה תופס לעצמו במקום שחב לאחרים דמהני א"כ אמאי לא מצי משוי שליח היכיא דלא מצי עביד איהו עבודה דא"ל שמפסיד לכהני משמר הא השליח דזוכה לעצמו מצי לחוב לאחריני ונראה לישב דאדרבא מכח זה הוכיח רבינו דינו דהנה גם לראב"ד יש להקשות כן דאף דעבודתו לבעלים הנה גם לשליח יש ריווח שמקריב קרבן ומצוה קא עביד א"כ מיגו דזכי לנפשי' זכי לחברי' ומהני אפי' בגזילה כדאיתא ב"מ דף ז' ולכן נראה דהנה בוודאי פשיטא כשרוצה הכהן שאחד מכהנים של משמר אחר יקריב קרבנו דאין יכול לעשות כהן אחר שליח להקריב קרבנותיו כמש"כ תוס' יומא דף ט' ול"א דכהן המקריב הוה תופס לעצמו במקום שחב לאחרים דאהני דזהו רק היכיא דמדינא מגיע החפץ לשליח אך בכהני משמר שמכרו כל משמר למשמר האחר שבתו כמש"כ רבינו לעיל א"כ כהן זה כשרוצה להקריב קרבן של ישראל שעשאו שליח אף דזכות הוא לו הנה הוא תופס לעצמו מה שאין מגיע לו מן הדין א"כ באיסורא ובגזילה הוא מקריב וכאלו מקריב קרבן הגזול דנתמעט מקרא דקרבנו ולא הגזול ושונא גזל בעולה וא"כ בכהן חולה שעשה כהן שליח אין אנו יכולין לדון דיקריב השליח יען שזכות הוא לו אף שחב לאחרים כיון שאין מגיע לו מצד הדין ורק יש לנו לדון מצד הכהן המשלח דהוא רשאי להקריב כשהוא חולה א"כ רק הוה שליח לתפוס לחבירו במקום שחב לאחריני א"כ אי נאמר דלא כשיטת הרא"ש אלא דבעשאו שליח לתפוס מהני אף שחב לאחריני כשיטת רש"י ב"מ דף י' א"כ יקשה אמאי לא מצי עביד חולה או זקן שליח הא אי נאמר דיכול לעשות שליח יזכה הוא בעבודתו ועורו שמגיע לו מצד הדין א"כ הוה תופס לבע"ח מה שמגיע לו מצד הדין וחב לאחריני דמהני אלא וודאי מוכרח לומר היכיא דיכול לעשות שליח כגון כשיכול להקריב אפ"ה עבודתו ועורו לכהן העובד והא דמצי עביד שליח לחוב לאחריני יען שהוא יכול להקריב אבל כשהוא חולה דא"י להקריב בעצמו לא מצי עביד שליח משום דהשליח אין זוכה להמשלח מידי דהכל לעובד א"כ רק הוה תופס לעצמו ולעצמו אין יכול לתפוס מה שאין מגיע לו מצד הדין והוה כמו ישראל שא"י לעשות כהן ממשמר אחר שליח אף דזכות הוא לכהן העובד ולכן שפיר פריך מי מצי עביד שליח כיון שכל זכות הקרבנות למשמר זכות המצוה זכות ההקרבה בעצמו של משמר הוא ואין יכול לתפוס מה שאין מגיע לו מצד הדין אבל אי נאמר כראב"ד דכשכהן אין חולה עבודתו ועורו שלו של המשלח א"כ אף כשהוא חולה וא"י לעבוד בעצמו למה לא מצי עביד שליח לתפוס לבע"ח במקום שחב לאחרים וא"כ אדרבא הי' לו להקשות אפי' אי היה חולה אמאי עבודתו ועורו לאנשי משמר הא יכול לעשות שליח ויהא הכל שלו ועוד דגם ההקרבה בעצמו ע"י שליח זכות הוא לכהן דמקיים המצוה כאלו הוא הקריב כמבואר בתב"ש סי' כ"ח וא"כ הוה תופס המצוה לבע"ח דהיינו למשלח במקום שחב לאחריני דמהני ואמאי אין יכול לעשות שליח אהקרבה כשהוא חולה א"כ יצא לנו לשיטת רש"י ב"מ דף י' דכשעושה שליח יכול לתפוס לבע"ח אף שחב לאחרים מוכח כפירושו של רבינו דעורו ועבודתו לכהן העובד וא"כ י"ל דגם רבינו יסבור דלא כרא"ש רק דע"י שליח מצי לתפוס אף כשחב לאחריני ושפיר מוכח כפירושו דעורו ועבודתו לכהן העובד ודו"ק:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה