מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ד · הלכה טו
א') אין מעמידין כה"ג אלא ב"ד של ע"א. וראיתי בשו"ת מהרי"א ענזיל סי' ט"ו עמד להקשות מירושלמי פ"א דיומא דנסתלק עפ"י מלך ה"ה לענין מינוי הוה ע"י מלך וכמש"כ תוס' יומא דף י"ב דכמו דמתמנה בפה מסתלק בפה והוכיחו עוד מיבמות דף ס"א דינאי מלכא אוקמי ליהושוע בן גמלא בכהני רבא וא"כ איך כתב רבינו דמתמנה בב"ד ולא כתב דמתמנה גם ע"י מלך והנה כבר עמד ע"ז בשי"צ ותי' דמינאי מלכא אין ראי' שלא הי' שומע לעצת ב"ד דמהא"ט אמרו מלכי ישראל לא דין ולא דנין אבל מהא דאיתא בירושלמי דאמר דייך וידע שהוסע מן הכהונה דמשמע עפ"י מלך לא תי' כלום וא"ל כונה שהוסע מכהונה יען דכל כהן הנכנס במקום כה"ג ביוהכ"פ עובר מעבודתו כדאיתא ביומא דראשון חוזר וא"כ מדינא עובר ורק המלך הודיעו דין זה כמו שפי' בק"ע דא"כ מאי הועילו בתוס' שכ' דמסתלק בפה דאכתי מחוסר בגדים היה אע"כ אם סילקו ל"ה מחב"ג דרק מטעם אין מורידין אין משמש ככהן הדיוט וא"כ מוכח דע"י מלך מסתלק (ואף דבלא"ה ראשון חוזר נפ"מ במה שסילקו המלך ונודע לו שהוסע מכהונה לענין אם מת ראשון אין חוזר זה השני לעבודתו משא"כ כהן אחר ששימש ביוהכ"פ כשמת ראשון חוזר לעבודתו כדאיתא התם וכן נפ"מ אם שימש בכה"ג אז פסול וכ"כ בפי' הירושלמי פ"ק דמגילה ובזה יש לפרש הירושלמי בהך דבן אילם דנכנס לשמש אחר ששימש שאל למלך משלי הן קריבין דפלוגתא הוא ביומא דף מ"ט או משל ראשון והיינו כשמת וידע המלך מה שאלו דאייריא שאח"כ מת הכה"ג ושאל אם משלו קריבין לידע אם כשמת ראשון אם נשאר הוא בכה"ג וכעס המלך ואמר דייך וידע שהוסע מכה"ג אף לאחר שימות הראשון לא יחזור לעבודתו ובשו"ת הנ"ל חקר איך הי' המעשה אם אחר שגמר עבודה מה לו לישאל והעלה דאייריא בתוך העבודה ועתוי"ש ובק"ע ובשי"צ שם דיש ב' גי' בירושלמי ולפי' הראשון הי' השאלה קודם העבודה ולפי' הב' אייריא אחר שהקריב משלו ואייריא אחר שיצא ולפמש"כ א"ש דאייריא אחר עבודה רק כיון דכה"ג שאל לידע אם יחזור לעבודתו כעס עליו והעבירהו לגמרי) וא"כ ה"ה דמתמנה ג"כ ע"י מלך וקשה לרבינו שכ' רק ע"י ב"ד:
ונראה לישב דהנה בשו"ת הנ"ל הביא דעת השואל דהא דכה"ג יכולין להסתלק הוא מכח לב ב"ד מתנה עליו שיחזור לאח"כ להדיוטתו והגאון המחבר דחי דבריו וז"ל וזה אינו דא"כ אין כאן הורדה ואמאי אינו ראוי לכה"ד ועוד אמאי מודה ר"י שאם עבר ועבד בח' שעבודתו כשרה אדרבא הו"ל כהדיוט ששימש בח' בגדים והשואל רצה לעשות סינוגורין לדבריו דמשום דאין מורידין בקודש לא רצו הבי"ד להתנות להפקיע קדושתו ואינו אלא מן המתמיהין שהרי שפתי תוס' ברור מללו דכה"ג מתמנה בפה ומסתלק בפה ודריש לו מקרא ומסתברא דהדבר תלוי במלך וכהנים והביאו ראי' מהא דיהושוע בן גמלא שמינהו ינאי המלך לכה"ג ועל הסילוק הביאו ראי' מהא דיוסף בן אילם מציפורי והאיך אפשר לפרש משום תנאי ב"ד כדברי השואל ועוד דאס"ד דכה"ג שנתמנה א"א להורידו אח"כ מאי אהני התנאי שהתנו בתחילה שיחזור להדיוטתו דהא גבי קדה"ג לא מהני תנאי שיפקע אח"כ דקיי"ל כבר פדא דקה"ג לא פקע בכדי ועוד דהכא אפי' עולא מודה דל"פ בכדי דדמיא להיום את אשתי דל"מ דדוקא גבי הקדש ס"ל לעולא דפקע בכדי משום דשייך בי' נמי קדושה לדמים משא"כ בכה"ג דלא שייך בי' ק"ד דומה ממש לקידושי אשה וכמבואר בר"ן פ"ג דנדרים אבל האמת עד לעצמו דכל מינוי ופקודות מתמנה ומסתלק בפה ומה לנו להרבות בראיות על דבר פשוט ונגלה שהרי מצינו במינוי הנשיאות שהוא כעין מינוי המלך והעבירו את ר"ג על שציער את ר"י כמבואר בגמ' ומה שכ' השואל ממ"ש הרמב"ם דאין מעבירין משררת ישראל אא"כ סרח אין לו טעם דהתם משום מעלין בקודש וא"מ ואין זה ענין למה שאנו נושאין ונותנין דגבי שו"ב וחזן לא שייך מעלין בקודש ועיקר שקליא וטריא דידן אם יכולין אנשי הקהל לסלק שו"ב וחזן מצד הדין וע"ז סובב הולך דברינו כיון שאין כאן קנין יכולין לסלקו מן הדין ודוקא במינוי שררות כמו כה"ג ונשיא שיש הבדל בינם ובין שאר העם שייך לומר מעלין בקודש ואין מורידין ובירושלמי פ"ק דיומא ומגילה מניין לרבות כהן אחר המתמנה ת"ל וכפר הכהן במה הוא מתכפר רבנן דקסרין בשם ר"ח בר"י בפה א"ר זעירא הדא אמרה שממנין זקנים בפה אר"ח בר אדא מתני אמרה כן חזור בך ב"ד דברים שהיית אומר ונעשך אב"ד על ישראל משמע שאם הי' עקיבא חוזר בו הי' מתמנה תיכף לאב"ד וכן פי' המפרש הרי שמדמים מינוי זקנים למינוי כה"ג וה"ה סילוקו של כה"ג לסילוקו של נשיא ומדברי כולם נלמוד שיש רשות ביד הציבור וראשיהם למנות ולהעביר גדולי הממונים בכל עת שימצאו טעם וסבה לדעתם וקו"ח לשאר מינויים קטנים כמו ש"ץ ובהך עובדא דיוסף בן אילם שאמר לו המלך שהוסע מן הכהונה בין שיהי' הפירוש שהוסע מן הכהונה גדולה בו ביום ונכנס אחר תחתיו לעבודה בין שנפרש שהוסע מן הכהונה אחר יוהכ"פ כלומר שחזר להיות הדיוט גמור הרי מבואר שמסתלק בפה ואין כאן תנאי ב"ד שלא עלה על דעת ב"ד שישאל שלא כהוגן לקנוט את המלך ואדרבא דעת הב"ד הי' כמו בכל כהן המתמנה כשנפסל הכה"ג שיהי' לו דין כהן שעבר שדינו בכל הדברים ככה"ג אלא שאינו משמש בח' בגדים משום איבה וזה נראה מוכרח במשמעות הירושלמי והתוס' דאין לפרש שהוסע מכה"ג ולא הי' משמש כלל כהדיוט שמצות כה"ג נשאר עליו א"כ לא נשתנה מכל כהן שעבר לר"י דקיי"ל כוותי' ומה הוסע מן הכהונה איכא עכ"ד:
ולי נראה כדעת השואל דהכא מטעם לב ב"ד דמש"כ הגאון המשיב דאי בלא תנאי ב"ד אין מעבירין אף תנאי ל"מ דהוה כמו היום את אשתי ולמחר אי את אשתי דקדה"ג לא פקע לדעתי י"ל לב ב"ד עדיפא כדאיתא בשבועות דף י"א בתמידין וקטורת שניתותרו דלב ב"ד מתנה וכן מש"כ דא"צ תנאי דמסתלק בפה כמו בכל מינוי ופקידה תמהני נהי אם מינוי אותו ולא שימש עדיין שייך מסתלק בפה אבל כיון ששימש ונתחנך בעבודה א"כ נעשה קדה"ג כמו כ"ש ובגדי כהונה ולכן העיקר בזה כדעת השואל דלב ב"ד מתנה אבל לא כמש"כ השואל בכהן המשמש עד כשיעבור יוהכ"פ דע"ז שפיר הקשה המחבר א"כ הוה כהן הדיוט ממש אבל לב ב"ד רק מתנה אם סרח יהא יכולין להעבירו לגמרי אבל בלא סרח אין מעבירין אותו בתנאי ב"ד משום דמעלין בקודש ולא מורידין לכן אין הב"ד מתנין עליו להורידו דלא מתנין על דבר שאסור להוריד קדושה אבל אי לאו דמעלין בקודש וא"מ הי' יכולין באמת לסלקו ולהורידו מטעם לב ב"ד מתנה לבטל המינוי כיון דמתמנה בפה נסתלק בפה אבל עתה דאית לן טעם דמעלין ואין מורידין א"כ אין לב ב"ד מתנה להעבירו אבל עכ"פ מתנין להעבירו לכשיסרח:
וכן יש לומר עוד דאף עתה דאית לן סברא דמעלין ואין מורידין שייך עדיין הסברא דלב ב"ד מתנה דהנה רבינו בפ' י"ט מסנהדרין כ' דנשיא שסרח מעבירין אותו אבל לא שיהא מן ההדיוטת שבסנהדרין חזינן דאם הוא בקדושה קלה ממנה שייך אין מורידין אבל אם אינו כלל מן הסנהדרין ל"ש הורדה וא"כ י"ל ג"כ בכה"ג כשמסתלקין מכה"ג להיות ככהן הדיוט הוה הורדה אבל אם מסלקין אותו לגמרי מכהונה שלא יעבוד ל"ש אין מורידין וכדאמרינן בגמ' ככהן הדיוט לא דמעלין ואין מורידין וא"כ י"ל הא דיכולין לסלקו מכהונה לגמרי זה רק משום לב ב"ד מתנה היכיא דל"ה הורדה לקדושה קלה ורק אי הוה אמרינן דעובד הי' כאן הורדה מקדושה וע"ז אין לב ב"ד מתנה להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה וזה הכונה בתוס' דלכן ל"ה הורדה משום דמסתלק בפה הכונה דלב ב"ד מתנה לסלקו לגמרי שלא יעבוד כלל ואין כאן הורדה לקדושה קלה א"כ ל"ש מחב"ג דסילקהו מקדושת כה"ג מטעם דלב ב"ד מתנה (ורק אי הוה אמרינן דעובד שייך כאן מעלין ואין מורידין) ואי לאו הטעם דמעלין ואין מורידין הי' מתנין שיהא עובד ככהן הדיוט אבל כיון דשייך איסור אין מורידין לקדושה קלה אין לב ב"ד מתנה ע"ז רק מתנין שלא יעבוד כלל ומסלקינן אותו מקדושה לגמרי ודוקא בשסרח אבל בלא סרח אין מתנין להעבירו ולכן עם עבר ועבד בדיעבד כשרה וא"כ יצא לנו לקיים דברי השואל דהכא מטעם לב ב"ד מתנה ואחר שעלה בידינו כן ראיתי שגם במהר"ם שיק סי' כ"ד העלה מטעם לב ב"ד מתנה אך לא ביאר כדברינו:
ומעתה אומר דיצא לנו ע"כ כדברי רבינו דאין מעמידין רק ע"פ ב"ד דאז שייך לב ב"ד מתנה אבל אי נאמר דמתמנה עפ"י מלך ל"ש לב ב"ד מתנה והך דבן אילם ג"כ ע"י ב"ד נעשה רק שהמלך הודיעו לו כן דהרי אותו מעשה שבירושלמי איתא גם בגמרא דידן ביומא ולא הביאו שמלך הסיעו מכהונה רק איתא בא מעשה לפני חכמים ואמרו ראשון חוזר לעבודתו וע"כ כמש"כ דמלך רמז לו הדין אבל לא סילקהו רק הב"ד דהיינו החכמים שבא לפניהם המעשה וכך דינאי י"ל דהוא המלך אמר לבי"ד שמינהו ליהושוע בן גמלא ומפני כבוד המלכות שמעו לו אבל לעולם רק בי"ד ממנין דאז שייך לב ב"ד מתנה להעבירו לכשיסרח ודו"ק ומה שהקשה מהא דכה"ג שסרח מלקין ואין מעבירין אותו לפמש"כ ניחא די"ל באמת משום דמעלין ואין מורידין ע"ז אין לב ב"ד מתנה להורידו לקדושה קלה ורק מתנין שלא יעבוד כלל כשיראו צורך לסלקו מכהונה לגמרי וראיתי אח"ז שגם בשי"צ הק' אהא דירושלמי דמסתלק בפה מהא דכה"ג שסרח אין מעבירין ותי' דזה כשאין סיבה לסלקו אבל אם צורך שעה וראוי להם כן יש כח בידם לסלקו כדאיתא בסנהדרין דף י"ח כה"ג שהרג הנפש הרי הוא כהדיוט לכל דבריו ולפמש"כ הוא מטעם לב ב"ד מתנה ועוד י"ל דבסנהדרין דף י"ח ילפינן דבהעמדת סנהדרין בעינן ב"ד של ע"א דיליף ממשה דהי' במקום ע"א ועיין בתוס' שבועות דף ט"ו שהקשו ליבעי גם מלך דמשה מלך הי' כמו דבעינן בקדושת ביהמ"ק ב"ד ומלך משום דכתיב וכן תעשו ובמשכן הי' מלך וב"ד של ע"א ותי' דשאני משכן דכתיב וכן תעשו אבל בעלמא רק ילפינן דבעי ע"א אבל לא דליבעי גם מלך וא"כ י"ל גם בהעמדת כה"ג הא דבעי ע"א ילפינן ממשה דהי' במק' ע"א אבל דליבעי מלך כמו באהרן כשנעשה כה"ג דמשה רע"ה מלך הי' לא ילפינן דלא כתיב וכן תעשו:
ב') ואין ממנין ב' כה"ג כאחת. כתב בכ"מ שהוא מת"כ פ' צו ואני ראיתי בירושלמי ריש יומא וכן בירושלמי סנהדרין פ' חלק ובקרבן אהרן כתב דוקא ביום א' אין ממנין אבל בק"ע בירושלמי השיג עליו כיון דקאמר משום איבה משמע לעולם אין ממנין ובשי"צ כתב מה"ת ביום א' אבל משום איבה אסור מדרבנן אף בזמנים חלוקים אמנם לדעתי דע"כ מה"ת אסור אפי' בזמנים חלוקים כק"ע דאי ביום א' הא תיפוק משום אין עושין מצות חבילות כמש"כ רבינו פ"ג מעבדים אבל י"ל דאין עושין חבילות רק בב"א ממש אבל ביום א' ליכא חבילות כמו דאין ב' פרות נעשין כאחד אלא משנעשית אפר מביא אחרת ושורפה כדאיתא בתוספתא דפרה וכ"כ תוס' סוטה דף ח' אהא דאין משקין שתי סוטות היינו שלא יעמדו שתיהן בעזרה בב"א:
והנה בהא דפליגי ר"מ וריוס"י דס"ל לר"מ דשני כל מצות כהונה גדולה עליו ולכאורה אי ס"ד מה"ת אין מושחין בזמנים חלוקים למה שני מצות כה"ג עליו דא"ל דשאני התם משום דבשעה שממנין זה הראשון אין ראוי לעבודה דעכ"פ אחר שראשון חוזר ונראה ע"כ מינוי השני בטלה אי מה"ת אסור למנות להיותו ב' כה"ג כאחת וכן מדחוזר שני לעבודתו במת ראשון מוכח דמינוי השני לא בטלה ומוכח דרק ביום אחת אין ממנין והא דכ' רבינו סתם יען דמדרבנן אף בזמנים חלוקים אין ממנין ולכן כתב אין ממנין ולא מושחין כלשון תורת כהנים וירושלמי והבן: