אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ז · הלכה יג

הלכה יב

א') עשר קדושת הן וכו' עיירות המוקפות חומה מקודשות וכו'. והנה מפרשי המשנה מפרשין לה יען שמשתלחין חוץ לג' מחנות ה"ה דמשתלחין מעיר המוקפות חומה והרא"ם פ' נשא הקשה מנ"ל דמשתלח חוץ למחנה ישראל דילמא רק חוץ ממחנה של לוי' וקרא דלא מטמאות מחניהם פי' במצורע וזב וט"מ רק דמחנה של מצורע היינו מחנה ישראל ומחנה של זב וט"מ הוא מחנה לו' ותי' יען דמצינו במקרא בד' מצורעים שהי' יושבים בשער מוכח דמשתלחין חוץ למחנה ישראל ובס' פרי תבואה הקשה ע"ז דשם רק מחק הנימוס הי' יושבין בשער אבל מנ"ל שהחיוב להשתלח ונ"ל דמוכח בברכות דף נ"ה דאת והב בסופה שני מצורעין הוה שהי' יוצאין מחוץ לעיר ועצל"ח שם שכ' הני ב' מצורעין אחד הי' שם את והשני הב והם היו מהלכין בסוף המחנה כי לא הי' רשאין לילך תוך מחנה ישראל שמצורע משולח חוץ לג' מחנות ואמנם אונקלס תרגום בפ' חקת בענין אחר ועיין מהרש"א בח"א ולדעתי דהנה אונקלס מפי ר"א ור"י תרגום התורה ולר"א וודאי לית לי' הך דרשא דאיהו סובר הוגללו הפרוכת הותרה זבין ומצורעין ליכנס לשם כדאמרינן במנחות דף צ"ה דמוקי ר"א הא דהותרו ליכנס כר"א וא"כ לדידי' לא הוה המצורעין הולכין בסוף המחנה בשעה שנסעו ולכך תרגום בענין אחר:
והנה לכאורה יש להוכיח מנדרים דף ס"ד דיליף עניות כמיתה מדכ' כי מתו כל האנשים ופי' הר"ן יען דע"כ העני דאי מצורעין הא משתלחין חוץ לג' מחנות א"כ אי ס"ד דשרי במחנה ישראל אין מוכח דהעני דילמא נצטרעו אך י"ל דאין ראי' משם דבאמת אי לא הוה דרשינן דמשלחין חוץ לג' מחנות מאיזה דרשא ל"ה מוכח דהעני רק הו"א דנצטרעו אך קשה לי על דברת הרא"ם דהא אכתי לא מוכח מהא דד' מצורעין דנשלח לג' מחנות אבל עדיין זב וטמא יכול להיות ששניהם שרו במחנה לוי' והא דכ' מחניהם קאי שלא יהא במחנה אחת עם מצורעים וכאשר ביאר דבריו במשל"מ בפ"ג מביאת מקדש וא"כ קשה מזבחים דף קי"ז דדייק דהי' מחנה לוי' מדכ' מחניהם ואי לא הוי רק מחנה ישראל א"כ טמא ומצורע במחנה אחת ויקשה אכתי כיון דמצורע חוץ למחנה ישראל א"כ שייך שפיר לדרוש מחניהם על זב וטמא בחדא ומצורע חוץ למחנה אבל ט"מ וזב לעולם במחנה אחת ולא הי' כלל מחנה לוי' אך י"ל דע"כ כיון דכ' בדד ישב וא"כ אי לא מחנה לוי' א"כ רק מוכח דהי' חוץ למחנה ישראל וא"כ ל"ש לדרוש מחניהם על זב וט"מבחדא ומצורע חוץ לג' מחנות דמה שזה חוץ לג' מחנות לא נקרא מחנה:
ואמנם תוס' עירוכין דף ל"ג הקשו מהיכן ילפינן דמשלח מעיירות מוקפות חומה הא לא כתיב חומה גבי אדם וא"ל דילפינן מגז"ש שחוץ למחנה מושבו דכ' בית מושב עיר חומה ובס' דרך הקודש תמה דהאי מושבו דכ' במצורע בעינן לטמא משכב ומושב וקשה לי א"כ מנ"ל דיש ג' מחנות דילמא לכך יצאו המצורע מטעם דהוה מוקפת חומה אבל לא יען דצריך חוץ לג' מחנות ישראל דבאמת אי ל"ה מוקפת חומה לא הי' יוצאין ונפ"מ אי אמרינן דלקלע"ל א"כ לעתיד לא יהא לירושלים דין מוקפות חומה וכתיב פרזות תשב ירושלים ואף דכ' אשר לו חומה דדרשינן שהי' לו חומה כיון שלא קידשה לע"ל ל"מ מה שהי' חומה א"כ ממילא נאמר לעתיד לא יהא משתלח חוץ לירושלים מטעם דבעינן חוץ לג' מחנות דהא רק לכך בעינן שיהא משתלח חוץ לעיר יען דמוקפות חומה:
והנה במשל"מ חקר בשער ניקנור אם נתקדש דלא נתבאר בדברי רבינו ולי יש עיון בזה דביומא דף י"ב איתא כל השערים פטורים ממזוזה חוץ משער נקנור ששם לשכת פרהדרין ויקשה תיפוק לי' דלא נתקדש לכן חייב במזוזה וא"ל דעכ"פ קדוש בקדושת הר הבית ז"א דבתי"ש מבואר דאותה ברייתא דשער ניקנור חייב במזוזה פליג אברייתא דהר הבית פטור ממזוזה מטעם דכ' ביתך חול ולא קודש וא"כ הול"ל דלכך חייב במזוזה דלא נתקדשה אך י"ל דאפ"ה אם ל"ה דירת אדם ל"ה חייב רק כיון דשם לשכת פרהדרין הוה כאלו יש שם דירת אדם:

ב') ואיתא במגילה דף ה' וכן בעירוכין בהא דפריך מקרא דכתיב שישים עיר בצורות אמאי לא חשב הנהו הקשה בטו"א דילמא אלו ישבו ולבסוף הוקפו ורצה לחדש דאם בנו אחר עכ"פ הוה כמו הוקף ולבסוף ישב ול"נ דיש לישב עפ"י הר"ן במגילה דישיבות עכו"ם ל"ח ישיבה א"כ כל ששים עיר הוה הוקף ולבסוף ישב עוד נ"ל דהנה הר"ן כ' דרוב הוה הוקף ולבסוף ישב ובטו"א בהשמטות כ' גם בא"י הי' כן א"כ א"א לומר דאלו ישבו קודם דהא אזלינן בת"ר וא"ל דידעו דישבו קודם א"כ יקשה דחזינן דרוב ל"ה הוקף ולבסוף ישב דהדרך להקיף תחילה כיון דבס' עיר לא ישב רק הני שמנו חכמים שישבו אח"כ א"כ הרוב ישבו מקודם שהוקף:
והנה בטו"א העלה לישב קו' תוס' דהוק' ל"ל מיעוט למעט שור איגר תיפוק לי' דל"ה מוקף ולבסוף ישב ותי' בטו"א כך דהא דממעט שור איגר היינו שלא יהא כלל דין חומה ואפי' אם נבנה אח"כ בתים אחרים אין לו דין ע"ח ולדעתי לא הועיל בתירוצו זה דהנה בהשמטות הקשה ט"א לר"ן דכ' דירת נכרי ל"ח ישב ולבסוף הוקף וקשה מעירוכין דף ל"ג דתניא איש כי ימכור בית מושב ע"ח שהוקף ולבסוף ישב ולא יללבב"ה יכול אפי' הקיפוהו ישראל נאמר כאן חומה ונאמר להלן חומה מה להלן נכרים קודם אף כאן נכרים קודם והשתא ל"ל קרא כלל למעט ישב ולבסוף הוקף כיון דבעינן שמקיף נכרי מקודם כיבוש א"כ תמיד הוה הוקף תחילה דהרי אם ישב נכרי ל"ה ישיבה כלל והנה כן יקשה כקו' תוס' ל"ל כלל למעט שור איגר דא"ל דאשמעינן דל"ה כלל חומה אף אם נבנה בית אח"כ ל"ה כבתי ע"ח דהרי ע"כ שור איגר רק בכהא"ג שעכו"ם בנאו שור איגר קודם שכבשו ישראל א"כ הוה זה הוקף ולבסוף ישב כיון דישיבת עכו"ם ל"ה ישיבה הוה כהוקף ולבסוף ישב וא"כ ל"ק קו' תוס' ל"ל קרא לשור איגר דלפמש"כ שור איגר לא משכחת רק בהוקף ולבסוף ישב דישיבות עכו"ם ל"ח ישיבה ואי בנבנה אחר שנכנסו לארץ א"כ תיפוק לי' דהוה היקף נכרי אחר ביאת ישראל ובהא ל"ש תי' הטו"א דנפ"מ דל"ה חומה כלל ואף אם בנה אח"כ בית ל"ה דין ע"ח דהא אף בהיקף נכרי קודם שנכנסו ל"ה דין חומה כלל ול"מ מה שנבנה בית אח"כ וא"כ ע"כ בנבנה תחילה א"כ הוה תמיד ישב אח"כ דהוה כהוקף ולבסוף ישב וצריך שפיר קרא למעט שור איגר אף דהוה ישב אח"כ ולפי"ז כיון דישב ולבסוף הוקף לכן לא משכחת רק בהיקף נכרי אחר שבאו לארץ או בהקיף ישראל א"כ אפי' בנו גם בתים חדשים אין לו דין ע"ח וא"כ ל"ל קרא למעט שור איגר ונסתר תי' של הטו"א ורק נאמר דבעי למעטשור איגר ע"ד שכ' דבאמת הוה תמיד ישב אח"כ כיון דישיבת נכרי ל"ח ישיבה:

ג') אמנם לישב קו' הטו"א שבאמת קו' גדולה היא וכמו שנתקשה גם בח"ס חאו"ח אומר ותחילה נראה להוכיח כשיטת הר"ן דהנה בטו"א הקשה עוד לדעת הר"ן דאטו בדרים תליא בבתים תלוי דלא יהא בתים בנויים ועוד הא משכחת דידעו שלא הי' ישב קודם ע"י רוב דדרך הבונין הוקף ולבסוף ישב והנה אני אומר דלכאורה נגד המושכל לאמר שקודם שיבנו הבתים יקיפו חומה ורק שייך רוב מקיפין תחילה קודם ישיבה דהיינו קודם שידורו בתוכם אבל אין רוב מקיפין קודם שיבנו הבתים בחומר ובלבנים א"כ מוכח מילתא דבדירה תליא מילתא לא בבנין בתים דאל"כ מנ"ל שלא נבנה בתים תחילה דל"ש רוב אע"כ תאמר שרק בעינן שלא ידור אדם בה ולא בבנין הבתים תליא וע"ז שפיר י"ל דרוב מקיפין ואח"כ יושבין בתוכו א"כ שוב י"ל כר"ן דישיבת נכרי ל"ה ישיבה ואמנם זה רק היכיא דהקיפו נכרים קודם שבאו ישראל שייך לומר דדירת נכרי ל"ה ישיבה ולא תליא בבנין בתים אבל בהקיפו ישראל או נכרים אח"כ אז בעינן באמת שלא יהא בנין בתים כלל (אבל אם הקיפו ישראל ואח"כ בנו החצירות שפיר יש לו דין היקף ולבסוף ישב דלא כטו"א) ודברי הגמ' יתפרשו הכי בית מושב שהקיף ולבסוף ישב היינו ישיבה שדרו בה אבל ישב שדרו בו ולבסוף הקיף ל"ה דין חומה אבל אם בנוי ולא דרו בה חשוב הוקף ולבסוף ישב ופריך יכול אפי' הקיפוהו ישראל או נכרי אח"כ ג"כ נאמר דחשוב הוקף ולבסוף ישב אפי' בהא"ג שכבר נבנו ולא דרו בה ת"ל להלן חומה לגז"ש שהוקף ע"י נכרי מקודם ואז מהני בבנו ולא דרו בו ואף אם דרו בו ל"ה דירה ורק בית מושב למעט ע"כ שאפי' לבנות לא יבנו עד שהקיף ולפי"ז יתפרשו דברי הר"ן כן דהקשה מנ"ל אם לא ישב קודם כונה דבוודאי אפשר לומר כתוס' שידעו שלא דרו בו אבל יש לחוש דילמא נבנה תחילה וע"ז תי' הר"ן דישיבת נכרי ל"ה בבנין דהנה בהקיפו ע"י ישראל או ע"י נכרי אחר שנכנסו לארץ אפשר לידע אם דרו הו או בנו תחילה א"כ רק הקושיא ממוקף חומה קודם שבאו לארץ וע"י נכרי א"כ לא ידעו אם דרו וע"ז שפיר תי' הר"ן כיון דכל הקושיא מהיקף נכרי קודם שבאו לארץ א"כ אין קפידא אם הי' בנו רק קפידא שלא יהא דרין בו וכיון דנכרי ישיבתו לא הוה ישיבה א"כ ל"ה דירה כלל ושפיר חשב הוקף ולבסוף ישב ומינה דאם הקיפו ישראל ובנו אח"כ והוא נכון:
ובהא נראה לי לפרש הא דריב"ל קאמר ישב ולבסוף הוקף ולפירש"יקאי אמוקף חומה עתוס' וטו"א ופנ"י שנתקשו אמאי לא מייתיא ראי' מברייתא דעירוכין וכן יתר הקושית שבתוס' ולפמש"כ י"ל דריב"ל מילתא אחריתא קאמר דשם אייריא בהקיף ע"י נכרים א"כ רק בעינן שלא יהא דרין בה (ולר"ן אפי' דרים בו נכרי אין ישיבה לנכרי) ורק ברייתא דשם אתיא לן לומר דבעינן היקף נכרים וממילא נשמע דלאו היינו ישב ולבסוף הוקף אף דהבנינים הי' קודם שהוקף אפ"ה חשב מוקף קודם וכאן אשמעינן ריב"ל מילתא אחריתא והיינו משום דקשיא לי' קו' הטו"א מושב עיר חומה ל"ל ע"כ לדרוש דאפי' בנין בתים שקדמו להיקף הוה ישב ואח"כ הקיף כשהקיפו ישראל כשנכנסו לארץ או בהיקף נכרי אחר שנכנסו לארץ:
ובזה נבין דברי רבינו שכ' בפי"ד מיובל דעיר חומה מקיפין ואח"כ בונין וזה נגד סברת הר"ן ולפמש"כ בהקיף ישראל בעינן שפיר היקף ואח"כ בונין ובזה א"ש ג"כ דהכ"מ הביא שם מימרא דריב"ל ולמה לא הביא גמ' דעירוכין ששם עיקר מקומו וע"כ שם דבר אחר דאפי' בבנו קודם אייריא ורק אשמעינן דבעינן היקף נכרים קודם שבאו לארץ ממילא הוה היקף ולבסוף ישב כר"ן דל"ה ישיבה אבל רבינו כ' מקיפין ואח"כ בונין זה נשמע רק מדריב"ל ובזה ניחא ג"כ דברי מהרי"ט שהקשתי עליו לעיל מה הקשה ממגילה הא הוקף ישראל ל"מ ולפמש"כ רק לא מהני היקף ישראל כשהי' בנוי אבל כשהוקף ואח"כ בנו מהני וא"ש ג"כ דהביא ברייתא דמגילה ולא הביא הך דעירוכין:
מעתה יתפרש כך רק הוקף נכרי קודם שנכנסו לארץ ממעטינן ישב ולבסוף הוקף דהיינו דירה ממש יכול אף משבאו לארץ ממעט ישב נכרי קודם שהוקף ממש ת"ל חומה חומה דאם הוקף ע"י נכרי כשבאו לארץ אף שישב ואח"כ הוקף (וכן הוקף ע"י ישראל כשבאו לארץ קודם שדרו בו ישראל אלא שדרו בו נכרי) הוה כהוקף ואח"כ ישב דישיבת נכרי ל"ה ישיבה והן הן דברי הר"ן וכן נראה מפירש"י שמפרש יכול אפי' הקיפו ישראל משנכנס לארץ אפי' קודם שדרו בו ואי הפירוש כדברי הטו"א דממעט הקיף ישראל אפי' לא דרו ולא בנו ג"כ ל"ה כהוקף א"כ מה אפי' שכ' רש"י דפשיטא דכן דוקא קודם שדרו ישראל ס"ד דאם הקיפו הוה הוקף ולבסוף ישב והוה עיר חומה אלא וודאי הפירוש יכול אפי' הקיפו ישראל ג"כ ממעט אם הקיפו אחר שישב נכרים אפי' לא דרו ישראל ג"כ כבר נחשב כאלו ישב ואח"כ הוקף דהא עכ"פ הבתים קדמו קמ"ל חומה חומה רק בנכרי שהקיף ממעטינן ישב ע"י נכרי אבל ישראל שהקיף קודם שדרו בו רק שדרו בו עכו"ם הוה כהוקף ואח"כ ישב דכיון שנכנסו לארץ שוב דירת עכו"ם ל"ח ישיבה (ומינה דעכ"פ אם הוקפו ישראל מקום שלא דרו בו ישראל ומכש"כ בשלא הי' בניין כלל דשפיר הוה הקפה דלא ממעט רק הוקפו אחר שדרו דמעיר מוקף אתי למעט הוקף ע"י ישראל אחר שדרו בו ישראל וכן צריך עיר מושב למעט הוקף ע"י נכרים קודם שבאו לארץ דאז ישיבת נכרים הוה ישיבה) ובמש"כ לעיל יש לישב קו' הטו"ז ומג"א סי' תרפ"ח דבסי' ת"א כתב דסתם עיירות מוקפות לדירה להנ"ל א"ש דלענין עירוב סגי במוקף לבית דירה אפי' לא דרו בו אדם מיקרי מוקף לדירה כיון שהי' עכ"פ שם בתים לדירה קודם שהוקפו משא"כ לענין מגילה דקפידה רק אישיבת בני אדם שלא יוקדם להקפה ובסתם אמרינן שמסתמא לא דרו בו והוה הוקפה ולבסוף נתישבה בדירת בנ"א וכמש"כ לדעת הר"ן אח"ז ראיתי כי במק"ח כתב עד"ז אמנם בפשיטות נראה לי לישב קו' הטו"א דהר"ן לא כתב כן אלא אם בנו ישראל אח"כ בתים וישבו בתוכה הוה כהוקף ולבסוף ישב מחמת בתי דישיבת נכרים שקודם שהוקפה לאו ישיבה הוא אבל אם לא הוסיפו ישראל בתים לגבי בתי נכרים בוודאי הוה ישב ולבסוף הוקף דבזה ישיבה מיקרי א"כ קו' הט"וא לק"מ:
והנה בפנ"י נתקשה מאוד מאי נפ"מ מהך מימרא דריב"ל כיון ותלה מילתא תליא במקיף בימות יהושע בן נון א"כ אפי' היקף מאי אייריא ישב ולבסוף היקף ואחר הכיבוש ולבסוף ישב נמי לא מהני כיון דלא הי' מוקפת בשעת הכיבוש כמבואר בעירוכין דף ל"ג וליכא למימר דריב"ל מייריא באותן שהי"ו מקפות בשעת הכיבוש ואעפי"כ אם נודע שישבה ולבסוף הוקפה לא מהני הא ליתא דהא ישיבת עכו"ם לא מהני כלל אלא דישיבת ישראל תליא מילתא כמש"כ הר"ן ולא מצינו שום חולק ע"ז יעו"ש:

ד') אולם מש"כ בפנ"י דהך דריב"ל מייריא שהי' מוקפת בשעת הכיבוש תמוה א"כ ישב ולבסוף הוקף היכיא משכחת דקודם כיבוש לא היתה ישיבת ישראל וכבר הקשה כן בטו"א באבני מילואים ולעיל כתבתי לישב אמנם לישב קו' הפנ"י נראה כיון דישיבת נכרי קודם כיבוש לא הוה ישוב לכן מוקפין מימות יהושע אף שישבו קודם אפ"ה דינן כהוקפו ולבסוף ישב אבל מה שהיקף אחר יב"נ ל"ח מוקף או ישב תחילה והוה בכלל פרזי ובפרזי הא בעינן עשרה ואי עשרה נידון ככפר הא הוקף ולבסוף ישב אף שאין מימות יהושע קורא בי"ד אף דליכא עשרה וא"ש והדבר מוכרח דנהי דערי חו"ל המוקפת חומה אין להם דין מוקפות חומה אבל למה יגרע עוד ערכם דאי ליכא עשרה יקדמו ליום כניסה לדעת מפרשים דמעיקרא תיקנו ליום כניסה אלא וודאי תיקנו בי"ד אף שאין להם עשרה אבל ישב תחילה ואין להם עשרה שפיר נידון ככפר לקרות ביום כניסה ולפי"ז ערי א"י אף דישב תחילה דינו כהוקף תחילה ולכן אפי' אי ליכא י' קורין בט"ו כמו ערי חו"ל מוקפי חומה בי"ד אף דליכא בבמה יש שבח לא"י כמש"כ הר"ן דכיון דעיקר התקנה היתה בזה כדי לחלק כבוד לא"י שהיתה חריבה בימים ההם והיתה נידונית כפרזים ולפיכך תלוי ההיקף בימות יהושע ב"נ כדי שיהא א"י נדונית כמוקפין חומה:
ואמנם מש"כ בפנ"י בפשיטות דמדברי ר"ן מוכח דישיבות נכרי לא מהני הנה מדברי הר"ן משמע ולכאורה דלמסקנא ל"א כן דהא כתב וז"ל ותו קשיא לי דאכתי האיך קורין במוקפין שבחו"ל בט"ו ניחוש דילמא ישבו ולבסוף הוקפו וכתב ע"ז וז"ל אלא איכא למימר שהולכין אחר הרוב שעל הרוב קודמת חומתן לישיבתן שכן דרכי רוב המדינה עכ"ל א"כ למאי דמסיק דמטעם רוב א"צ לסברא דישיבת נכרי אינה ישיבה ולחלק בין א"י לחו"ל בזה כיון דבתי' הזה שהולכין אחר הרוב ממילא ל"ק נמי ממוקפין שבא"י וכ"כ באבני מילואים אולם לי נראה דשפיר צריכין לסברא דישיבת נכרי לא מיקרי ישיבה דבאמת בהוקף מימות יהושע אף ישב תחילה ג"כ בט"ו משום דישיבת נכרי אינה ישיבה דא"ל דילמא באמת אין בכלל מוקפין א"כ עדיין יש גרעון לעת א"י דהא פשיטא אי ערי א"י לא הי' חרבין באותו עת הי' דומה לשושן כיון דבאותן הי' מוקפת חומה ולא הי' תלוי בישב תחילה דהדין דבעינן הוקף תחילה רק יען דערי א"י הי' חרבין וכדי שלא לגרוע א"י תיקנו כל שהי' חומה מיב"נ אף שחרבה דרשינן בי' כל שאין לו עתה אבל הי' לו מתחילה א"כ אי נמעט ערי א"י מיב"נ היכיא דישבו תחילה אכתי הי' ערים החרבין נגרע זכותן של ערי א"י לכן ע"כ תיקנו דדנין כל ערי א"י להוקף תחילה אי הי' מוקף מיב"נ ובזה יש לערי א"י מעלה נגד מוקפין שבחו"ל דרק בהוקף תחילה קורין בט"ו ובזה מובן מה חשובות שעשו לערי א"י בזה ולפמש"כ א"ש שבזה יש מעלה גדולה נגד ערי חו"ל:
והנה לקמן דף ד' בתוס' ד"ה כרך כתבו וז"ל אבל המוקף חומה מימות ישב"נ אפי' אין בו עשרה בטלנים קורין בט"ו ונ"ו ואי איתא הול"ל מוקף מימות יהושע איצטרכא לי' אע"ג דחשיב חומה דידה ולפמש"כ לעיל ניחא דאפי' אי אין מוקף מיב"נ רק אח"כ אי הוקף תחילה אין נידון ככפר ליום כניסה רק בי"ד א"כ ע"כ אייריא בישב תחילה דבעי י' ואי לאו נידון ככפר א"כ הכל מימרא חדא הוה אם הי' אין מוקף קודם נידון ככפר ומפרש למה ענין נידון ככפר לענין דאם אין בו י' קורין ביום כניסה כמו בכפר שאין לו חומה כלל ובעינן י' וא"ש ומש"כ הר"ן שעל הרוב קודמת חומתן לישיבתן נראה הכונה שהרוב הוקף תחילה יתן דמסתמא ניתוספו דיורין הוה הוקף תחילה וא"כ אף אי לא אזלינן בת"ר קודמת חומתן דעכ"פ ניתוספו דיורין א"כ ל"ש לחוש שמא לא ניתוספו וניזל לחומרא ועיין ריטב"א בעירובין דף נ"ט דמוקמינן אחזקה של עכשיו עד שנדע שלא הי' כן מתחילה א"כ ה"נ כיון דבוודאי עכ"פ מיעוטא ניתוספו אחר שהוקף א"כ יש להם חומה כן כל הבתים הרי יש להם חומה אמרינן דמעיקרא הי' להם חומה והיינו שנבנו אחר שהוקף הבתים דאי נבנה חומה תחילה הוה כאין לו חומה והרי חומה לפניך:
והנה מה שהקשה הר"ן על הרמב"ן דלא נזכר זה הטעם בגמ' דכבוד א"י הוא ירושלמי פ"ק דמגילה דמפני כבוד א"י תלוי הדבר בימות יהשב"נ אח"ז ראיתי בשו"ת תשב"ץ סי' רצ"ז שהעלה דמאי שאמרו בירושלמי שמפני כבוד א"י תלוי הדבר בימות יב"נ כיון שעיקר טעם די"ד הוא מפני שהפרזים הי' בסכנה יותר ממוקפין הי' גנאי לירושלים ולערי יהודה הבצורות שיקראו בי"ד שיהי' זכר שהם הי' פרזים ומפוחדים א"כ ניחא מאי דאמרינן בגמ' ותנא דידן שושן כמאן עבדא שהכונה דכיון שתלוי הדבר ביהושע כשם שנשתנו פרזים דא"י לט"ו הי' לו לשושן להשתנות לי"ד מאחר שחלוק הי' מטעם אחר וע"ז משני דהי' בו נס לכן אין ראוי לשנותו וראוי לפרסמו כיום נוח שלהן (יעיין בתשב"ץ סי' רצ"ח שכ' לישב דברי הירושלמי פ"ק דמגילה דס"פ נדחות לאחר השבת דלא יקשה ממגילה דף ל' גבי פורים שחל בע"ש):

ה') ואין קוברין בתוכן מת עד שירצו שבעה טובי אנשי העיר או כל אנשי עיר. והוא תוספתא פ"ק דכלים דבעינן שירצו העיר ומפרש רבינו דה"ה ז' ט"ה והנה כאורה קשה לי דהא בר"פ בני העיר איתא אר"ש ב"נ לא שנו אלא ביה"כ של כרכים כיון דמעלמא אתי לי' לא מצי מזבני לי' דהו"ל דרבים וע"ז אמר רבא לא שנו אלא שלא מכרו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר אבל במכרו במעמד אנשי העיר יכולין למכור וא"כ איך סתם כאן דהוה לי' לחלק דבשל כרכים לא מהני או הוה לי' ליכתוב שהאי במעמד אנשי העיר דהא הטעם דמחלק שם בין בשל כרכים לשם כפרים הא שייך גם כאן דהנה תוס' כתבו דהכונה דהו"ל דרבים כיון דרוב בני אדם רגילים ללכת שם להתפלל אעפ"י שאין נותנים כלום בבנינו מ"מ כיון דלדעת אותם רבים נעשה קדושתו חמורה א"כ ה"נ בכרכין יש לנו לומר דקדושתן חמורה ואמאי מהני ברצון זט"ה:
אך הדבר ניחא דהנה בירושלמי פ' בני העיר איתא וז"ל מה אנן קיימין אם כשקבלו עליהם אפי' יחיד מהני אי בשלא קבלו עליהם אפי' כמה ומס"ק בסתם אייריא והנה איתא במרדכי פ"ק דב"ב בשם ההאב"י שלמד מזה היכיא דבררו מהני אפי' בשל הכרכים א"כ י"ל באייריא מזט"ה שנבררו לכן ל"ב במעמד אנשי העיר וכמבואר במרדכי שם דלאו דוקא לענין ביה"כ אלא לכל מילי כיון שקבלו עליהם יכולין לפסוע קצתן על קצתן:
אולם לכאורה אכתי קשה דהא שם ב"ב איתא דז' ט"ה לא מהני אלא בהסכמת חבר עיר וא"כ אכתי אמאי לא כתב רבינו דבעינן הסכמת חבר עיר:
אך הדבר ניחא דהנה בשו"ע חו"מ סי' ב' דזט"ה הם דינם כבי"ד הגדול אעפ"י שיש חולקין מ"מ הולכין אחר המנהג העיר יעו"ש הרי דלא כתב בזה דבענין בהסכמת חבר עיר מוכח דס"ל דרק בבני אומנות בעינן בהסכמת חבר עיר אבל לא בכל העיר וז"ז ט"ה בדבר הנוגע לכל בני העיר כבני העיר לכן ל"ב הסכמת חכם העיר וא"כ ניחא גם כאן דל"ב לזה הסכמת חכם העיר וא"ש:
שוב ראיתי כי בח"ס חו"מ קט"ז עמד אהא דבסי' ב' כתב דזט"ה כבי"ד דמיא ובסי' רל"ח דצריך הסכמת חכם העיר ומייתיא עלה דברי הסמ"ע שם כמש"כ דדוקא בבני אומנות הצריכים חבר עיר:
אולם בשו"ת רשב"א סי' נשמע דדעתו דז' ט"ה ל"מ אם אין בהסכמת חכם העיר לכן נראה דשאני הכא לפי מה שהעלה הח"ס ביו"ד בכל עיר יש להם אחוזת קברות לבני העיר והנחלה הוא לכל בני העיר בשוה אבל הגרים והתושבים שאינם מנושאי העול אין להם חלק ונחלה באחוזת קבר יכולין לעלות השער ושכר הקרקע דלאו כל כמינייהו להטיל קבורתם על זאת הקהלה דוקא ואין אונאה לקרקעות וע"כ הדבר תלוי בבני ח"ק בזמנינו שנהגו למסור כל זה לבני הח"ק והעלה שם דזאת לפנים בישראל עפ"י דתה"ק מת בעיר מוטל על בני העיר רק זה איזה מאות שנים אכשיר דרי ותקנו חברת ג"ח בכל עיר ישראל ועי"ז הוסר מכל זה בכל הציבור והוטל על בני ח"ק לבד ולהם מחלו הציבור ויתרו נגדם המצוה הזאת שלא ישיג בגבולם אם לא יתן להם כפי אשר יערכו אותו ועש"ה בח"ס בחו"מ סי' ע' מעתה י"ל דמלפנים בישראל הי' זה ג"כ תחת רשות ז' ט"ה ועליהם הי' מוטל התעסקות אם צרכי קבורת המת וגבי דידהו מחלו כל בני העיר שהכל עפ"י יצאו ובזה א"צ חבר עיר וגם אין לחלק בזה בין של כרכים לשל כפרים וא"ש הכל:

ו') ואין משכיבין לתוכה מת אם רצו ז' טובי העיר. וראב"ד השיג דאין קוברין והג"י מסבבין אבל לקבור אסור ובדרך הקודש הקשה א"כ במאי עדיף ירושלים דתנן דקדושתה יתר על שאר א"י דאין קוברין בתוכה מת תיפוק לי' דירושלים ג"כ מוקף חומה:
עוד הקשה הא דקאמר חוץ מקבר חולדה שהי' שם מימות נביאים ראשונים איך קברוהו בירושלים הא עכ"פ היתה גם מעיקרא קודם שנבחרה ירושלים קדושה כשאר עירות המקופות חומה:
אמנם לדעת רבינו נראה לתרץ שפיר דאיתא בתוספתא דפ"ק דב"ב וז"ל כל הקברות מפנין חוץ מקבר המלך וקבר הנביא רע"א אף קבר המלך מפנין אמרו הרי קבר בית דוד וקבר חולדה הנבואה הי' בירושלים ולא נגע בה אדם מעולם א"ל משם ראי' מחילה היתה להם והיתה מוציאה טומאה לנחל קדרון וא"כ י"ל דהיינו טעמא דמתחלה קברוהו שם אף דהי' עיר מוקפת חומה כיון שהטומאה יוצאת לחוץ לא הקפידו לקברם שם ולראב"ד י"ל על דרך אחר דהנה תוספתא הנ"ל לענין מוקפות חומה איתא ג"כ בפ"ו מנגעים דבשאר עיירות אין קוברין אבל קברוהו מקיימין אם רצו ואם רצו מפנין ובירושלים אין מקיימין וחייב לפנותם חוץ מקבר חולדה וקברי בית דוד שאין מפנין ורשאין לקיימה יען דהי' שם מחילה שטומאה יוצאת לנחל קדרון כדמוכח מתוספתא הנ"ל וכן עוד יש חילוק לפי תוספתא הנ"ל דבערי מוקפת חומה אף מלכי קברי שאר מלכים ונביאים מקיימין ובירושלים רק מקיימין קברי בית דוד וכן מוכח לשון רבינו:
והנה בדרך הקודש כתב ומכלל הדברים הנאמרים רציתי לומר שאם עברו וקברו מת תוך ירושלים או תוך עיירות המוקפת חומה לדעת הראב"ד והי' מקום אחר לקברו עובר משום לא תטמא נחלתך ואמינא לה מהא דאיתא בירושלמי פ' כ"ג ונזיר גבי מת מצוה אם מוצאו בדרך קברו או לימין הדרך או לשמאל שדה בור ושדה מת קוברין בשדה בור ותני החליף ר' אמא בשם רשב"א אמר עבר משום לא תטמא את נחלתך ורבינו פר"י מה' טומאת מת לא הביא כי אם החלוקות בשדה בור ושדה ניר מי קודם אבל אם החליף לא ביאר דאיכא לאו ולא ידעתי למה דמכאן ראי' למה שנסתפק אחד מגדולים גבי כהן ונזיר שפגע במ"מ דקיימ"ל דיטמא נזיר ואל יטמא כהן לפי שזה קדושתו קדושת עולם דאם עבר הכהן ונטמא אם לוקה מי אמרינן כיון שעכ"פ מתבטל לאו דטומאה ילקה או דילמא נהי דלכתחלה לא יטמא מ"מ אם נטמא לא ילקה שהרי לאו דטומאה כבר נדחה מפני מ"מ או כיון דמן הדין יטמא נזיר לא חשוב כמ"מ לגבי כהן שהרי אחרים עונין אותו ואפשיטא מהכא דמסיים התם בירושלמי נזיר מאה ונזיר עולם יטמא נזיר מאה החליף עבור משום לא תטמא הרי שאף דלגבי נזיר ליתא לאו דטומאה שהרי נדחה אם החליף עובר בלאו דטומאה יעי"ש:
אולם יש להקשות מכאן לפי מה דפירש"י בברכות דף כ' דלא נאמרה לאו דטומאה בנזיר וכהן אצל מת מצוה א"כ אף דלכתחלה לא יטמא כהן אבל ל"ש לומר דילקה אם החליף כמש"כ תוס' ביצה דף י"ב דל"א אהדרה לאיסורא קמא:
וכן קשה לי אהא דכ' הרשב"א יבמות דף פ"ט דכהן אצל מת מצוה כשאין אחרים רוצים לקברו אלא בשכר שאיני מחוייב לשכור קרובים כדי שלא יטמא הוא וא"צ לשכור והובא להלכה בסי' שע"ד ס"ג בשם נמ"י וריטב"א וע"כ משום דטומאת מ"מ הותרה וליכא איסור כלל וא"כ קשה מירושלמי דמוכח דאמרינן דהדרה לאיסורא קמא אמנם נראה לפרש דברי הירושלמי עפמש"כ הרשב"א יבמות דף כ' שהקשה למאי דס"ד דיבמתו קאי לחייבי לאווין ולמעט מן היבום א"כ נילף מיני' דאין עשה דחל"ת ותי' דשאני הכא דיבום חידוש הוא שהרי אסרה תורה אשת אח בכלל העריות וכיון שכן מה שהתירה התורה מותר ומה שלא התיר נשאר בכלל האיסור א"כ ל"ש עדל"ת ואין לך בו אלא חידושו כן י"ל בכהן ונזיר ל"ש דעשה דטומאת קרובים ידחה לל"ת כיון דבאמת כהן אסור לטמא למת רק לקרובים התירה תורה א"כ כשהוא גם נזיר דאיכא לאו שוב לא התירה תורה ונשאר באיסורו לטמא למת ולכן ל"ש עדל"ת דאהדרה לאיסור טומאה בכהן דאית בי' ל"ת ועשה ועפי"ז נראה לפרש דברי הירושלמי ברפ"ק דביצה דפריך לריוס"י דס"ל דאין עשה דחל"ת רק בכתוב בצידה אמאי כה"ד דוחה לל"ת דיו"ט ומשני הואיל והתחיל אומרים לו מרוק וכבר בארתי דברי ירושלמי בפ"א מה' אלו אבל לפי ירושלמי הנ"ל נראה פירוש אחר נכון מאוד דהנה י"ל דגם ריוס"י ס"ל עשה דחל"ת רק דבעינן כתוב בצידה דהיינו עשה דלאחר הדיבור דעשה דלפני הדיבור לא מצי דחי דהנה כ"כ במק"א דיש לחקור הא דעשה דחל"ת אם היא חיובית או דרק אמרינן דמותר לדחות הל"ת ואמנם הנה מציצית מוכח דהחיוב לקיים מ"ע דציצית ולדחות הל"ת דכמאן דליתא אך זה בכתוב בצידה אבל באין כתוב בצידה רק לפני הדיבור א"ח לקיים העשה כדי לדחות הל"ת אבל אם קיים העשה שפיר נדחית אבל ריוס"י ס"ל דלא נדחת כלל כסברת ירושלמי בנזיר הנ"ל ולפי"ז בעשה ול"ת הנה אף שהעשה אחר הדיבור הנה עכ"פ אין חיובית לדחות העשה ול"ת א"כ לפי"ז לפי סברת ריוס"י אף אי עבר ודחה לא נדחה אף הל"ת כירושלמי הנ"ל בנזיר ולפי"ז שפיר פריך הירושלמי לריוס"י כהא"ג בעול"ת אף עשה דאחר הדיבור לא ידחה וע"ז משני כיון שהתחיל במצוה אומרים לו גמור וכמו שבארנו בפ"א כיון שנתן אפר למטה כבר התחיל במצוה א"כ כהא"ג ל"א הסברא דאין חייב לקיים המצוה דבוודאי חייב לקיים המצוה אף שפוגע בל"ת ועשה א"כ שפיר אמרינן בעבר וכיסה דעכ"פ הא הל"ת נדחה כיון דחייב לכסות אף דאיכא עשה כנגדה ואין דוחה ל"ת ועשה עכ"פ בעבר וכיסה לא הוה מה"ב דל"א כסברת ירושלמי הנ"ל אלא דהל"ת כמאן דליתא (דכהא"ג בהתחיל במצוה שפיר אמרינן כסברת הריב"א) שפיר שייך בכה"ד עשה דחל"ת גם לריוס"י (ויותר י"ל דנפ"מ באשה אי אמרינן דליכא בדידה עשה דיו"ט כמש"כ הח"ס בחי' לשבת דף כ"ד לענין שר"ק ורק לסברת ריוס"י אף באשה לא דחי כיון דלא נאמרה הל"ת לדחות דהא יש עמה עשה וא"כ אף בעבר וכיסה לא נדחית הל"ת כסברת ירושלמי דנזיר א"כ גם באשה ל"ש דעשה דכ"ה ידחה לל"ת ועשה דיו"ט וע"ז משני כיון שהתחיל במצוה אומרים לו גמור דחייב לקיים העשה כדי שידחה הל"ת א"כ באשה דליכא רק ל"ת לחודי' שפיר גם לריוס"י עשה דחל"ת דיו"ט לפי"ז ניחא דרבינו לא הביא הך דירושלמי דס"ל דלא אהדרה לאיסורא קמא):
וכן מוכח ממש"כ רבינו דאם עבר ונתן אל כליו עובר אלאו דאל כליך לא תתן ובמנחת חינוך פ' תצא הקשה הא עובר גם אלאו דגזל ותי' לפמש"כ תוס' היכיא דהותרה בפירוש שמותר לאכול ממנו ל"א אהדרי' לאיסורא קמא א"כ ה"נ הרי הותרה בפירוש בשעת מלאכה לאכול ממנו אף שנתן אל כליו א"ע משום גזל דל"א אהדרי לאיסורא קמא ונ"ל דבהכי ניחא מה שהוק' תוס' סוכה דף ל' ל"ל קרא דלכם למעט את הגזול תיפוק לי' משום מה"ב כיון דחייב להשיב א"כ עביד עתה עבירה והוה מה"ב כמבואר בריטב"א להנ"ל י"ל דצריך קרא היכיא דהי' עושה במלאכה אצל חבירו בלקוטת אתרוגים ועבר ולקח ונתן אל כליו דמשום גזל ליכא וא"ח בהשבה ומשום דעבר אלאו דאל כליך לא תתן לה הוה מה"ב דעבירה זו כבר עברה אבל לכם לא מיקרי דהא עכ"פ לא נתנה לו חבירו ברצונו מכל זה מוכח דל"א אהדרי' לאיסורא קמא ובה' אימ"ז הארכתי בזה:

ז') ואין משכיבין לתוכה מת. והנה בספר דרך הקודש כתב ע"ז אם עברו וקברו מת תוך ירושלים או תוך עיירות המוקפות חומה עובר בלאו דלא תטמא את אדמתך כדאיתא בירושלמי בנזיר פ' כה"ג גבי מת מצוה אם מצאו בדרך קוברו או לימין הדרך או לשמאל שדה בור ושדה ניר קוברו בשדה בור ותני עלה החליף ר' אמי בשם רשב"ל אמר עובר משום לא תטמא את אדמתך ונראה להביא ראי' לזה ממדרש תנחומא פ' ויחי ולמה מחבבין האבות קבורת א"י שמיתי חיין תחילה לימות המשיח ואוכלין לשנות המשיח ר' ור"א היו מהלכין בפילי בחוצה לטבריא ראו ארון של מת שבא מחו"ל אמר רבי מה הועיל זה שיצאתה נשמתה בחו"ל ובא להקבר בארץ קורא עליו ונחלתו שמתם לתועבה בחייכם לא עליתם ועכשיו ותבואו ותטמא את ארצי במיתתכם אמר לי' ר"א כיון שנקבר בארץ הקב"ה מכפר לו שנאמר וכפר אדמתו עמו והביאו בס' כפתור ופרח ס"י ה"נ י"ל אם הי' מקום לקברו בא"י וקברו בעיירות המוקפות חומה או בירושלים דאיכא לאו דלא תטמאו את אדמתך אמנם הנה דבר זה איתא גם בירושלמי פ"ט דכתובות וביור"ד סי' שס"ג פסק דמותר להוליכו לא"י לקוברו שם אף שיש בית הקברות באותה עיר מוכח דלא קיימ"ל כירושלמי דכתובות הנ"ל וא"כ נראה לכאורה דגם כהך דנזיר לא קיימ"ל שהוא בלאו דלא תטמאו אדמתך:
אמנם אח"ז ראיתי בשדה חמד מערכות א"י שהביא להקשות א"כ איך צווה יעקב אבינו ע"ה להוליכו לא"י כיון דלירושלמי איכא איסור משום ותבואו ותטמאו את ארצי ולדעתי לק"מ כי שאני ביעקב אבינו ע"ה שהוליכו לקברת אבותיו ל"ש האי טעמא כלל:

ח') והנה בעירוכין דף ל"ג איתא דאין עושין עיר מגרש וכ"כ רבינו בפי"ג משמיטה והקשה במשל"מ אמאי לא קחשיב זה בין עשר קדושת דבבתי ע"ח אסור לעשות עיר מגרש וכתב דזה איני משום קדושה אלא משום ישוב א"י והתם לא קחשיב אלא מידי דקדושה ובח"ס סי' של"א תי' דכיון דמדרבנן תיקנו כן בכל ערי א"י ע"כ לא מצי למחשבינהו והביא ראי' מהא דאיתא בב"ב דף קי"ב דלא מצי למימר בפנחס דקני הגבעה דא"כ נמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו דצריך להחזיר ביובל ויקשה דילמא קני בית בבתי ערי חומה והוחלט לו והחריב הבית ועשה קבר ע"כ דהאי דאין עושין עיר מגרש הוא מדאורייתא וע"כ הא דלא חשבינהו בין הקדושת יען דחכמים תיקנו כן בכל ערי א"י ושם הא ממעלות דרבנן אייריא וראיתי בשו"ת מהרי"א סי' שפ"ד הקשה ע"ז הא גם במגרש אין עושין קבר כדאיתא במכות דף י"ב מדכתיב ולכל חייתם לחיים נתנו ולא לקבורה וזה לא לבד בערי מקלט אלא בכל ערי מוקפת חומה ונראה לי לישב דהאי דרשא ע"כ לא קאי רק אערי הלוים ולא אכל בתי ערי חומה דהנה בנדרים דף פ"א איתא דריוס"י ס"ל כביסה קודמת ומפרש בגמ' מדכ' ולכל חייתם אלימא חיותא ממש פשיטא אלא לאו כביסה דהא איכא צערא והוי בכלל וחי אחיך עמך והנה זה שייך רק בערי הלוים אבל אי בכל ערי חומה אייריא ל"ש כך דמה שייך לדרוש כן בערי חומה:
ואמנם קשה לי דמכאן מוכח דצרכי כביסה הוה בכל חיות האדם ובפ"א דמעשר שני איתא דאסור להוציאו בשאר צרכיו כגון ליקח בגדים ומפרש רבינו בפ"ג דמע"ב משום דכ' ולא נתתי ממנו למת לדבר שמקיים הגוף אבל בגדים לא הוי דבר שמקיים הגוף ולהנ"ל הא בגדים הוה צורך חיותו של אדם דקרינן בי' ולכל חייתם כדי שיכול לכבסם כדאיתא כהא"ג במו"ק דף י"ח דאין לו אלא שתי חלוקין שרי לכבסן במועד אחת שיהא לבוש בו כשמכבס האחד ועמש"כ תוס' שם דף י"ד ד"ה שאין לו וצ"ע:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה