אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ז · הלכה ה

הלכה ד

לא יקל אדם וכו' ויראה עצמו שהוא עומד לפני ד' וכו'. וקשה לי לפמש"כ בשו"ע או"ח סי' א' בשם רבינו בספרו המנ"ב שמיד שאדם ניעור משינתו בבוקר מיד יחשוב בלבו לפני מי הוא שוכב וידע שממ"ה יתעלה חופף עליו שכ' מלא כל הארץ כבודו ואילו הי' שוכב לפני מלך בו"ד שעומד עליו הי' מתחייב בנפשו קו"ח לפני ממ"ה הקב"ה לכך יקום בזריזות מיד וכן יחשוב בכל עסקיו כי אין עסקיו בביתו כשהוא לבדו ואין דיבורו והרחבת פיו כשהוא לבדו כמו שוא בעסקיו לפני המלך ונראה שלזה כיון דהע"ה באמרו שויתי ד' לנגדי תמיד עכ"ל ומי יתן ואדע א"כ מהו עדיפותי' בין מידת היראה כשהוא במקדש שיראה עצמו שלומד לפני הקב"ה הא גם בביתו צריך שיחשוב האדם כך ואומר פשר הדבר הוא כך כי הנה כבר כ' המפורשים ובראשם רבינו בספרו המורה כי הקב"ה נעלה ומרומם מכל השנויים והתנועות והעתק מקום ומה שמצינו בפסוקים וירא אליו כבוד ד' ויבוא ד' אין הרצון בו חלילה שהקב"ה נעתק וסר ממקומו ובא להתראות אל מקום ומצבו מי שנראה אליו אבל כל התקרבותו ית' והתגלותו אל האדם תלוי אך בהתקרבות האדם אליו אני לדודי ודודי לי וכך אמר אני לדודי ועלי תשוקתו הכונה כי תשוקתו ית' הוא דבר התלוי בידינו כי לפי רוב ההכנה שיכין האדם א"ע להפרד מעניני העולם ולהפשיט ממנו החומריות ויקבוץ כל מדעו ותבונתו לחזק יראתו ולאמץ אהבתו ויכסוף אליו ית' עם עוצם התשובה להדבק בו ית' יערה אליו רוח כי יחשוב שעומד לפני הקב"ה הכונה ג"כ עד"ז כי אם אדם בכל שכלו חזק באמונה שביכולת האדם להתקרב אליו ע"י מעשיו הטובים יגלה ד' את עיניו לראות כבוד ד' וזה אשר אין האדם מכיר יקרא דהשי"ת רק מפני מעשיו שאינם רצויים אבל הקב"ה א"צ להעתק ממקום למקום רק הוא נמצא אתו עמו במחיצתו אז בוודאי ישתדל בכל מעשיו שיזכה לחזות בנועם כבוד ד' ושיהי' נפשו קשורה בד' להיות כך זה שמצינו שינוי מקום אשר הוא ית' ישכן כבודו במקום מן המקומות ההכרח לומר כי כל ענין קדושת המקדש הוא רק כי מקום זה מסוגל יותר אל השראת שכינה קדושה להעיר ולעורר את העובד עד אשר יזכה לראות כבוד השכינה וכמש"כ לעיל בשם החינוך א"כ אחרי כי נקל יותר אל האדם שיזכה ע"י מעשיו לראות כבוד השכינה כשהוא במקדש כי זה וזה גורם המקום וגם מעשיו שיזכה לחזות בנועם ד' וזה גופי' גורם לאדם שידקדק במעשיו ותנועתיו יותר אחרי כי בנקל יותר לפניו שיגלה ד' עיניו לראות ביקרא ד"ה לכן ישמור שיהא נפשו קשורה בד' ולכן כתב רבינו שיראה האדם עצמו שהוא עומד לפני ד' כיון שאמר והי' עיני ולבי שם א"כ בנקל יותר שיזכה ע"י שידבק נפשו בד' ולראות בכבוד השכינה:
והנה הרב בעל חובת הלבבות כ' כי האדם יחשוב עצמו תמיד כאלו בנ"א רואים אותו ויתבייש לעשות עבירה ויחשוב כי הקב"ה מביט במעשיו כמו שאמר הכתוב אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ד' וכהא"ג כ' גם ברמ"א סי' א' וכ' עוד שלא יבוש מפני המלעיגים לעשות מצוה בגלוי כמו בסתר ובזה המלצתי כונת המדרשים פ' צו אין צו אלא מיד ולדורות אין צו אלא במקום שיש חסרון כיס זאת תורת העולה כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה ואש המזבח תוקד בו אין לי אלא אש מזבח החיצון שהיא על מזבח ת"ל ואש על המזבח תוקד בו ומניין לאש מנורה שלא יהא אלא על מזבח החיצון ת"ל ואש תמיד תוקד על המזבח ומניין שאפי' במסעות ת"ל לא תכבה אפי' במסעות להנ"ל יפורש על נכון כי האדם יכול להגיע למדריגות היראה רק אחרי שיהא בעיניו עניני עוה"ז ומלואו לאפס ותוהו ולא יהא נחשב בעיניו כלום ולכן התחיל שלמה המלך ע"ה בקהלת הבל הבלים אמר קהלת וסיים סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא וזהשהקב"ה ציוה כי יקריבו עולה המכפרת על עשה היינו ג"כ רק בעבור להורותם שהעבודה צריכה תהי' כלול לד' ולא יהא להם שום הנאה רק לקיים מצות ד' ולא יחוסו על ממונם אשר יתנו למאכלות האש שעי"ז לא יהי' עצלים לקיים כל מצות ד' כי יקרים המה מפנינים ואמנם לעת אשר חרב המקדש ואין קרבן עולה אזי עוסק בתורת עולה ומבין הכונה שיהא טובת ועניני עוה"ז הבל בעיניו א"כ כאלו קיים תורת העולה כי זה עיקר הכונה הנרצית בזה וע"ז אמר אין אלא זירוז מיד כ"ז שיש מזבח כפרה ולדורות ומפרש מהו ולדורות ואמר זאת תורת העולה כאשר יחרב המקדש שיעסוק בתורת עולה וזהו כל הלילה ולזה צריך זירוז ואמר עוד אין צו אלא זירוז במקום חסרון כיס ומפרש מהו החסרון כיס ואמר זאת תורת העולה כי מה שנלמד מן העולה שיקיים האדם בכל נפשך ובכל מאודך שלא יהא עניני עוה"ז עיקרים אצלו רק למעט בעסק ולא יהא חשובים בעיניו יותר ממצות ד' וזהו על המזבח שילמד מן העולה שיקריב כל מאודו ולא יחוס על חסרון כיס על המזבח לצורך התורה והיראה ולכך צריך זירוז ואחר שיהא האדם במדריגה שלא יפנה לבו להרבות במשא ומתן ולהבהיל עניני עוה"ז ונלמד מתורת עולה למידת היראה וע"ז אמר אח"כ ואש מזבח הפנימי שלא יהא אלא ממזבח פנימי התחיל לדבר מבחינה שני' איך יכול להגיע על ידה למידת היראה והוא שיחשוב תמיד שבנ"א רואין מעשיו וכאלו עומד בחוץ בשוקים וברחובות שיש בנ"א הרבה שם שיבוש מפניהם ועי"ז ישים לבו אם בפני אדם הוא בוש לעשות מעשה זו כשהקב"ה מביט במעשיו בוודאי צריך לבוש מפניו והלא הקב"ה רואה אותו גם במסתרים וזהו מניין לאש במזבח פנימי לאש היראה שבפנים במקום שאין רואין שיהי' על בחינה זו כשם שהוא ירא לעבור עבירה בחוץ בפני בנ"א והיינו שלא יהא אלא ממזבח החיצון ת"ל תוקד בו ומניין לאש מנורה שדלוקה בפנים דהיינו שהמצות שעושה בפנים במקום שאין רואין שיעשנה גם בחוץ שלא יבוש מפני המלעיגים והיינו שלא יהא אלא ממזבח החיצון ת"ל אש תמיד על המזבח שיעשנה על מזבח החיצון במקום רואין ולא יבוש מפני המלעיגים ומניין שאפי' במסעות כשהוא בדרך בין אנשים שאין מכירין אותו שלא יבוש מפניהם וכן להיפוך כשמגיע לדבר עבירה שאל יאמר אין כאן מי שמכיר אותי ומעיד בי מניין שיהא דולק תמיד כאלו הוא בעירו במקום מכירין ת"ל לא תכבה והבן:
עוד נראה מה שהקשיתי מדברי רבינו שהביאו בשו"ע כנ"ל דהנה לכאורה עוד יש להקשות דרבינו הביא קרא דעיני ולבי שם כל הימים ויקשה הא בכללות א"י כתיב ג"כ ארץ אשר ד' אלקיך דורש אותה תמיד עיני ד' אלקיך בה א"כ בכלות א"י יהא מוזהר ג"כ על מוראה וי"ל לפמש"כ בח"ס סי' רל"ג דיש חילוק בין חיבור עין עם לב לבין היכיא דכ' עין לבד ועוד חילוק בין עיני דהתם שהוא בי"ד של מעלה בי"ד של שבעים שהם כנפי השכינה ובין עיני ולב שהוא השגחת השם עצמו בלי כנפיים וא"כ לפי"ז י"ל דלכן גם לענין מורא חמורה יותר במקדש מבכללות א"י וא"ש גם קושיתנו הראשונה כי אף שיש לאדם להחשוב עצמו כאלו עומד לפני הקב"ה מ"מ אין המדריגות שוות דהרי אף בא"י יש חילוק בין מקדש ובין הארץ בכללה דשם בי"ד של מעלה שהם כנפי השכינהובין המקדש עצמו שיש לראות עצמו כאלו עומד לפני הקב"ה שמשגיח בכבודו ובעצמו:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה