מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ג · הלכה טז
א') מעלין בקודש ולא מורידין. והוא משנה פ"ט דמנחות וקשה לי דהנה בתויו"ט אמשנה זו דשל שיש הקשה אי מטעם זה יעשה של כסף ולכן כתב יען דלמ"ד דא"ד שבת א"כ מניחין הלחם על השולחנות עד שבת א"כ הוא מרתיח כדמשני בתמיד פ"ד דלכן מתעפש דכסף מרתיח ולכן עשאו של שיש וא"כ יש לתמוה ארבינו שנתן הטעם דמעלין בקודש כיון דבפ"ה מתומ"ס פסק דאין אפייתן דוחה שבת א"כ צריך להניחן על של שיש כדי שלא ירתיח ויתעפש ואף דבמשנה קתני משום דמעלין בקודש כבר כ' בתויו"ט דאגב דקתני דאין מורידין נקט מעלין בקודש וא"כ למה כתב רבינו הא"ט דמעלין בקודש דמשמע דמהא"ט של שיש דהא אין זה עיקר הטעם ועוד דהרי בירושלמי דשקלים פ"ו פריך באמת אמאי לא של כסף ומשני כדי שלא ירתיח א"כ ע"כ לירושלמי הא דנקט במשנה הטעם דמעלין בקודש רק אגב אין מורידין וא"כ כיון דרבינו בפ"ה גבי שולחנות של בית מטבחים נקט הא"ט דשלא ירתיח א"כ לכן הי' שם ג' שלחנות של שיש א"כ אמאי לא כתב גם כאן הא"ט:
ונראה לישב דהנה לכאורה קשה לי לפי' גי' זו בירושלמי שהביאו תוס' ג"כ במנחות דהקושיא מלחה"פ דנס היה בלחה"פ שהי' חם כיום הלקחו דהא בדף צ"ט דרש דקערותיו הם הקערות של אחר האפי' וא"כ לא הי' מניחין כלל על השולחן ול"ש כלל דשיש מקררו וכך יקשה אי חיישינן להרתיח א"כ למה נתנו אחר הרדי' מהתנור לתוך קערות של זהב כמש"כ רבינו בפ"ה מתומ"ס הא מרתיח ועוד קשה לי מ"פ מלחם חם כיום הלקחו הא למ"ד א"ד שבת לא הי' חם בשעת סידור הלחם כמש"כ תוס' דף כ"ד ואין לומר דקאי למ"ד דדחי שבת ז"א דלאותו מ"ד לא הי' מונח רק זמן מועט ל"ש שלא ירתיח ואך זה יש לישב דבאמת מוכח מכאן כשיטת תוס' בסוף חגיגה דלמ"ד א"ד שבת נשאר בתנור לשמור חומו עד שבת הא דקאמר הטעם דמרתיח ע"כ סובר אף בזמן מועט מרתיח כיון דעומד אח"כ זמן מרובה וכן אף בזמן מועט מרתיח כיון דזה הי' נס שלא נתעפש א"כ למעט בניסא עדיף וע"ז פריך מלחם חם כיום הלקחו א"כ ע"כ דהי' בתנור וא"כ אי הוי חם ל"ש דמרתיח דבלא"ה חם הוא אלא דעכ"פ קשיא ראשונה דהי' מונח בקערה קשה ולתוס' מנחות דף צ"ד דלא הי' חם צריך לומר דהגי' בירושלמי להיפיך דלא הי' של שיש דמקרר וקאי למ"ד דוחה השבת) ולכן נראה דרבינו הי' לו גי' אחרת במס' שקלים דלא פריך אלחה"פ כלל אלא אשלחנות של בית מטבחיים פריך משום דהקשו לי' כק"ו התוס' במנחות דלמה לא פריך אשולחנות של בית מטבחים דלמה הי' של שיש הא אחד מעשרה ניסים הי' שלא הסריח בשר קודש מעולם ולכן סובר דכונת הירושלמי באמת רק להקשות משולחנות של בית מטבחיים וכן מצאתי ברא"ש למס' תמיד שכ' ובירושלמי פריך הא לא הסריח בשר קודש מעולם ומשני אין מזכירין מעשה ניסים כלומר אניסא לא סמכינן וא"כ י"ל דבאמת מלחה"פ לא קשיא לי' כלל דהא הי' מניחן בקערות של זהב ושולחנות של שיש באמת הי' רק מפני שמעלין בקודש:
ואולם בראב"ד בפי' לתמיד ראיתי שהקשה ג"כ כקו' תוס' יו"ט והעלה דע"כ הגי' במשנה דתמיד דהי' שולחנות של כסף ושל זהב דבלה"פ ל"ש הטעם דמרתיח והנה לכאורה קשה עליו מירושלמי דשקלים דסבירא לס' הטעם בלחה"פ דמרתיח וצ"ל דגי' ראב"ד הי' כגי' הגראו"ו לית כאן של שיש דמקרר דכונה דלכן לא הי' של שיש דמקרר וע"ז פריך לחם חם הכונה דהא נעשה בו נס שהי' חם כיום הלקחו ומשני לא סמכינן אניסא בכהא"ג דיהי' של שיש ויהא נשאר חם דלמעטי בניסא עדיף וא"כ יקשה והלא רבינו בפ"א מק"פ כ' דנועלין עליו העזרה חוץ כשנכנס כת הראשונה ובפסחים דף ס"ה פליגי דלאביי ננעלי תנן א"כ מוכח דרבינו פסק דלא סמכינן אניסא (ועיין בשלום ירושלים פ"ה דפסחים דפליגי אי סמכינן אניסא) וא"כ יקשה לדברי רבינו אמאי כ' דהי' של שיש אך לכאורה י"ל דרבינו סובר כמ"ד דא"ד שבת וכ' תוס' דאז לא הי' חם וא"כ שפיר הי' של שיש וגמ' ירושלמי קאי למ"ד דוחה שבת וא"כ הי' חם ושפיר אמר דמקרר ולכן הי' של כסף דממעט בניסא עדיפא אך אכתי אין מיושב דנהי דיכול להיות של שיש דלדידן אין קפידא אי הוה שיש דבדידן לא הוה הלחם חם כלל אבל בזה לא נתישב עדיין למה לא הי' של כסף ואי דמרתיח כיון דהוא קר א"כ שוב קשה למה נתן הטעם דמעלין בקודש) ויש לישב דהנה קערות אלו שהי' מניחין בהם אחר אפי' הם קערותיו דקרא והם של זהב כמ"ש רבינו בפ"ה מתוס' א"כ כשלקחו מקערות והניחו על של כסף א"כ זהו עצמו הוה הורדה לכאורה א"כ גם בכניסתו הי' צריכין לעשות שולחן של זהב וע"כ לומר דא"א בשל זהב דמרתיח לכן עשו של שיש לפי"ז י"ל לירושלמי הטעם משום דמעלין בקודש ולא מורידין לא קאי אמה כשמכניסין על של שיש דזה וודאי הטעם משום שלא ירתיח דאי משום דמעלין בקודש ואין מורידין א"כ גם בכניסתו הי' צריך להניח על של זהב אע"כ משום דמרתיח אמנם התינח אי הוה מניחן ע"ג השולחן דהיינו כשלקחו מהדפוסים אבל אי אמרינן שהניחו בקערות על השולחן א"כ ל"ש הטעם כדי שלא ירתיח א"כ אמאי לא עשו גם בפנים של זהב כדי שלא יהא הורדה וע"כ לומר כיון שהוא בכלי אין בזה הורדה אבל משום מעלין יש כאן דבזה עושין להורות דמעלין בקודש דעכ"פ איכא בזה מעלה בקודש כשמניחין תחילה רק על של שיש להורות דבציאיתן על של זהב משום דמעלין בקודש וא"כ ניחא די"ל ירושלמי סובר דהי' מניחין על השולחן ע"כ מפרש הטעם משום דמקרר אבל רבינו מפרש דהי' מניחין גם הכלי א"כ רק הוה הטעם משום דמעלין בקודש:
אולם יש לומר עוד דהכונה הא דמעלין בקודש ואין מורידין היינו כיון שהשני של זהב למה לא הי' גם הראשון של זהב דהכי הוה עדיף טפי דל"ה הורדה כשמוריד מקערות של זהב על שולחן של כסף וע"ז קאמר להורות דמעלין בקודש אבל הא דלא הי' של כסף רק של שיש מזה לא אייריא המשנה דזה וודאי משום דמרתיח (וכן נראה מפירש"י) ואין לומר א"כ כיון דיש טעם דמרתיח ל"צ לטעם דמעלין בקודש דהא גם של זהב מרתיח אך ניחא מאוד דהנה אי הי' עושין כן כדי להורות דמעלין בקודש א"כ שפיר הי' סמכינן אניסא ורק כיון דאפשר בשל שיש ובזה ג"כ יהא הורדה דמעלין בקודש שוב לא סמכינן אניסא ושייך שפיר הטעם משום דמרתיח ודו"ק אחר זה ראיתי במנחת חינוך שהקשה כן הא הוה הורדה כשמוריד מקערות של זהב ותי' כיון דלא נתקדש בכלי דמהא"ט לא נפסל בלינה ל"ש הורדה ולפמש"כ ניחא כשהניחו על שולחן משום שלא ירתיח בכהא"ג לא חשו לטעם הורדה וא"ש (והנה בהא דלא סמכינן אניסא כן משמע גם מהא דמבואר לקמן בפ"ד דהי' בבית שני כליא עורב ואמנם לאביי לא קשיא מכל הני די"ל דוקא בנעילת עזרה שפיר סמכינן אניסא כיון שכבר ראו כן שנעשה להם נס שננעל מעצמו אבל בהא דכליא עורב ושולחן של שיש דנעשה כן בשעת בנין הבית לא ידעו אם יעשה להם נס ולא הי' רשאין לסמוך שיעשה להם נס אך מיומא פ"ק דאיתא שם דהי' מאכילין אותו מאכלי חלב ולא סמכו אנס אף שלא אירע קרי לכה"ג ביוהכ"פ מעולם עדיין קשה ועיין בשו"ת תשב"ץ ח"ר מה שכתב בזה בארוכה ויתבאר בה' עיוהכ"פ (כעת נדפס ספר ברית משה על הסמ"ג ראיתי שהקשה דבירושלמי איתא דהא"ט דאין סומכין על הנס משום דכ' לא תנסון ורבינו השמיט זה הטעם והעלה דמוכח בפסחים בפלוגתא דאביי ורבא אי ננעלו תנן דרק מדרבנן כמו בכל ניסא כדאיתא בקידושין דף ל"ט כן בזה רק מדרבנן דאין סומכין וכבר הארכתי לעיל בענין לא תנסון):
ב') מעלין בקודש ולא מורידין. הנה הא דמעלין בקודש ולא מורידין יליף במנחות דף צ"ח ממחתות קרח שעשאו ציפוי למזבח ובטו"א מגילה דף ט' הקשה הא נשמע כן מקרא אחרינא בכה"ג דאין מורידין כדאיתא בהוריות דף י"ג דכה"ג שנצטרע אסור באלמנה ולדעתי אין משם הוכחה דהנה הקשה עוד שם אתוס' דף ז' שכ' דכה"ג מתמנה בפה ומסתלק בפה וקשה ג"כ מהך דהוריות דכה"ג שנצטרע אסור באלמנה ואמאי הא מסתלק בפה ועוד הקשה הא קדושה לא פקעה בכדי ולכן העלה דכה"ג כיון שיש בו קדושה דמעלות קדושתו גרמה באמת לא פקע וע"כ רק בנשיא דנשיאתו גרמה פקע שפיר ולכן אמרינן בהוריות פ"ג נשיא שעבר ואח"כ חטא מביא כהדיוט וכה"ג שעבר ואח"כ חטא מביא כמו כה"ג והיינו מהא"ט גופי' כמן דמעלין בקודש ואין מורידין לא פקע קדושתו יעו"ש אמנם ל"נ דלק"מ דתוס' אייריא מכה"ג שנכנס לעבודה ביוהכ"פ במקום כה"ג שראה קרי ביוהכ"פ דנתחנך בעבודה ובבגדכ"ה ולא נמשח כדאיתא ביומא דף ו' ובדברי רבינו פ"א מעיוהכ"פ אבל כה"ג שנמשח יליף בירושלמי פ"ג מהוריות מקרא דשמן משחת קודש עליו דקדושתו לעולם ולכן לא מהני סילוק וא"כ א"ש הא דכה"ג שנצטרע דבקדושתו עומד דהיינו בכה"ג שנמשח:
ובהא ניחא גם מה שהקשה ביע' דבש על תוס' יומא דכה"ג מסתלק בפה הא יליף מקרא דשמן משחת קודש דקדושתו לעולם ולפמש"כ ניחא דתוס' הא אייריא מכה"ג שנתחנך רק ע"י עבודתו לכן שפיר מסתלק בפה וא"כ ניחא קו' הטו"א דלא נוכל לילף מכה"ג די"ל יען דנמשח בשמן המשחה קדושתו קדושת עולם ולא פקעה ולא נשמע דהטעם משום דמעלין בקודש ואין מורידין לכן יליף רק ממחתות קרח והנה כן פסק רבינו בפ"ה מכהמ"ק נשיא שסרח מורידין וכה"ג שסרח אין מורידין וביאר דבריו בפי' המשנה בפ"ג מהוריות דנשיא רק גדולתו גרמה שפיר פקע כשהעבירו ומביא כהדיוט אבל כה"ג שעבר מביא פר דהוא ע"י משיחה וזה לא פקע עכ"ד וכמו שכתבנו:
והנה תוס' יומא דף ז' הקשו דמאי נפ"מ בהא דאמרו דהלכתא כר' יוסי דשני מעבירין דהא הוה הלכתא למשיחא וכ' דנפ"מ לענין פרנס והקשה במהרש"א וכן עמד ע"ז במג"א סי' קנ"ד הא גם לר"מ חוזר לעבודתו ותי' דנפ"מ רק לר"י דסובר שני מעבירין א"כ חזינן דכה"ג ג"כ יכולין להעבירו אפ"ה ראשון חוזר ה"ה בפרנס ולפמש"כ הא אין ראי' דכה"ג יכולין להעבירו די"ל דוקא שני מעבירין יען דלא נמשח אבל בנמשח אין יכולין להעבירו וא"כ אין ראי' מהא דאמרינן דראשון חוזר לעבודתו דגם בפרנס חוזר לעבודתו דהא ראשון היינו כה"ג שנמשח דבאמת אין עובר לעולם לכן חוזר לעבודתו ונראה לפרש דבריהם לפי מה דאיתא בברכות בהאי עובדא דר"ג וראב"ע דאמרו מה נעבד נעברוהו הא גמרי מעלין בקודש ואין מורידין ואמרו דראב"ע ידרוש שבת אחת ור"ג שני שבתות ומשמע שם דבאמת העבירו' מנשיאתו רק משום דאין מורידין אמרו דידרוש שבת אחת וזהו כר' יוסי דלר"מ שני כל מצות כה"ג עליו א"כ ה"נ הי' לנו לומר דראב"ע נשאר בנשיאתו רק דר"ג חוזר ג"כ לנשיאתו וא"כ איכא בנייהו טובא דלר"מ שניהם עומדים בנשיאתם ולר' יוסי ראשון חוזר ושני מעבירין אותו מנשיאתו וא"כ שפיר נפ"מ לפרנס דחוזר למינויו דהיינו שחוזר למנויו להיות פרנס לבדו ושני מסתלק לגמרי ממנויו משא"כ אי הלכה כר"מ הי' חזר למנויו אבל גם השני הי' נשאר על משמרתו עוד י"ל דמדר"מ לא נשמע די"ל דזה דראשון חוזר היינו משום דכשהעבירוהו כבר הי' בדעתם שיחזור לכה"ג דהי' אין מעבירין אותו רק לשעה משום אונס א"כ ל"ה נשמע גם בפרנס דרק היכיא דהעבירו' משום אונס שעה אבל היכיא דהעבירוהו לגמרי דלא הי' בדעתם שיעבור הסיבה דמי יימר דלעת כזאת יהא בחיים מנ"ל כשעבר הסיבה דחוזר ולכן רק יליף מכהן שני דס"ל לר' יוסי דשם מעבירין אותו לגמרי אפ"ה אח"כ חוזר לכה"ג שפיר נשמע דבכל ענין חוזר עוד נראה לישב קו' הטו"א דהנה בתב"ש במגילה דף כ"ה הקשה אמש"כ הטו"ז סי' קנ"ג היכיא דא"ר לקדושה חמורה מורידין לקדושה קלה משנאמר דיגנוזו לגמרי מדברי רבינו בה' כהמ"ק ובה' סנהדרין דפסק דנשיא שסרח מעבירין אותו אף מלהיות סנהדרין משום דאין מורידין מוכח דמוטב שיהא כהדיוט משנורדהו לקדושה קלה להיות כ"א מסנהדרין ולפי"ז י"ל בכה"ג שנצטרע או נעשה בע"מ הנה להורידו מקדושתם לגמרי שלא יהא אף בכלל כהן הדיוט א"א דאף שנצטרע קדושת כהונה עליו ככהן הדיוט שלא יטמא למתים ובע"מ פשיטא דכהונתו עליו דהא חולק בקדשים וא"כ ע"כ נשאר בקדושתו הקלה לכן שפיר אין מורידין ונשאר בקדושת כה"ג משא"כ בנשיא דבאמת גם לקדושה קלה אין מורידין דפסול לישב בסנהדרין ג"כ שפיר י"ל דמורידין לגמרי כסברת התב"ש וא"כ מיושב קו' הטו"ז דמהכא לא נשמע דמעלין ואין מורידין משום דשאני כה"ג דע"כ נשאר בקדושה קלה א"כ אי מורידין אותו מכה"ג הוה הורדה יותר גדולה מהיכיא דההורדה הוה לגמרי אף להוציא מקדושה קלה ולכן רק יליף ממחתות קרח דאין מורידין כלל אף להסתלק מקדושה לגמרי ולגונזו (והא דנשיא שסרח מעבירין אותו יקשה הא עכ"פ נשמע ממחתות קרח דגם להסתלק מקדושתו לגמרי ג"כ אין מורידין צ"ל כיון שסרח התורה העבירה אותו מנשיאתו) ובזה יש לישב מה שהקשה עוד בטו"א מגילה דף כ"ו דאיך יליף ממחתות קרח דמעלין ולא מורידין הא כתיב דקרא דטעמא להיות לאות לבני מרי להנ"ל א"ש די"ל בוודאי אי הוה אפשר בגניזה הוה אמרינן שפיר דמורידין אבל כיון דצריך לקיימו להיות לאות לבני מרי וע"כ לעשות בו איזה קדושה קלה עכ"פ א"כ שוב הוה הורדה גמורה כסברת התב"ש ולכן עשו ממנו ציפוי למזבח שלא יהא הורדה אבל אי לאו דהי' בו צורך לעשות איזה קדושה ל"ה בכלל הורדה אי הוה מצריכין גניזה ובזה יש לקיים שפיר גי' רש"י במגילה דממחתות ילפינן דאין מורידין ומויקם משה דמעלין בקודש (ועמש"כ בפ"א):
ונראה להביא ראי' מכתובות דף ק"ו דבעי שם אי כ"ש הוה שימוש קרבן או שימוש מזבח והנה אי נאמר דגמירי דממחתות ילפינן דמעלין בקודש יקשה איך ס"ד דהוה שימוש א"כ ליכא בזה עילוי כלל אלא וודאי דרק דגמירי דילפינן דאין מורידין והיינו ע"ד שכ' מדלא עשו דבר אחר שיהא לאות ע"כ דהוה הורדה אי עושין אותו לקדושה קלה ולכן עשו ציפוי למזבח וזה עכ"פ ל"ה הורדה אבל עילוי לא הוה דאי הוה גמירי דהוה עילוי א"כ מוכח דכ"ש הוה תשמיש מזבח ונעשה אי' עילוי ציפוי למזבח גופי' ומדלא פשט מהא דכ"ש הוה תשמיש מזבח מוכח דהא דגמירי דילפינן ממחתות קרח רק לענין זה דאין מורידין דעכ"פ הורדה בוודאי לא הוה אי עושין כ"ש ציפוי למזבח גופי' ובהא י"ל מה דקשה לכאורה הא דאיתא בברכות גמירי דמעלין בקודש ואין מורידין וקשה הא מקרא יליף אך א"ש דהנה אי מקרא דמחתות קרח יקשה א"כ איך אמרו דידרוש שבת אחת ור"ג שתי שבתות הא אכתי הוה הורדה זה גופי' אם ידרוש שבת אחת ומוטב הי' שלא לדרוש כלל במקום נשיא ויהא רק כהדיוט דלהתב"ש בכהא"ג ל"ה הורדה:
אך לפמש"כ ניחא דהנה אי אמרינן דכ"ש הוה תשמיש מזבח א"כ נשמע מקרא דמעלין בקודש אבל אי הוה תשמיש קרבן לא נשמע דמעלין רק דאין מורידין לקדושה קלה ממנו אבל גמירי דמעלין בקודש ולכן תחילה כשאמרו נעברוהו היינו לגמרי אמרו גמירי דמקרא לא נשמע דמעלין דשם משום דאין מורידין לקדושה קלה ממנו דסברי דכ"ש הוה קדושת מזבח ושוב אמרו דידרוש בשבת אחת משום דפשיטא להו דכהא"ג לא הוה הורדה דמקרא דמחתות לא נשמע דכהא"ג הוה הורדה דסבירא להו דכ"ש הוה תשמיש קרבן א"כ נשמע דמעלין ואין מורידין דהיינו לגמרי אבל היכיא דאין מורידין לגמרי רק לקדושה קלה שפיר לא מקרי הורדה וא"ש:
אך לכאורה אכתי תקשי ע"ד שהקשה הטו"א דהא מכה"ג שנצטרע דמביא ככה"ג נשמע דמעלין בקודש ואין מורידין א"כ אמאי אמרו גמירי הא מקרא נשמע בשלמא לפי דרכו של הטו"א דהא דמביא פר ככה"ג היינו משום דכיון דאין מורידין לכן קדושתו לא פקע ניחא דזה לא שייך בנשיא אין זה הכרח רק כיון דאי אפשר להורידו לגמרי מקדושת כהונה כנ"ל א"כ אסור להורידו לקדושה קלה א"כ נשאר הוא ממילא בקדושת כה"ג ולא נשמע היכיא דהוה הורדה לגמרי דאסור להורידו רק דגמירי דגם כהא"ג מעלין ואין מורידין ושוב אמרו דידרוש בשבת אחת דבכהא"ג לא גמירי כיון דל"ש הורדה לגמרי ומכה"ג אין ראי' דאיה"נ דיכולין להורידו כשנמנו מלך ובי"ד להורידו כירושלמי שהביאו תוס' ביומא דמתנה בפה ומעבירין בפה אבל כל זמן שלא נמנו בי"ד ומלך שהעבירו הוא בקדושתו ואסור באלמנה ואי חטא מביא קרבן ככה"ג (ועמש"כ בפ"ה מכלי המקדש) ודו"ק:
ג') והנה בהא דמעלין בקודש ואין מורידין יש לחקור אי הוה מה"ת או מדרבנן ול"ה אלא אסמכתא וראיתי שכבר עמד בזה בפמ"ג סי' מ"ב וכן בסי' קכ"ג ודעתו דל"ה רק מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא והביא ראי' מהא דאיתא ביומא דף י"ג דבגדי כה"ג ראוי לכהן הדיוט אמנם מזה אין ראי' דשם ל"ה הורדה כל כך דהא קדושת בגכ"ה היינו דיש להם דין כ"ש כמש"כ משל"מ פ"ח מכהמ"ק ול"כ אטו כלי שרת אין רשאין לשנותו מעבודה לעבודה הא סכין של שחיטה הוה ג"כ כלי שרת ואטו אם הי' מיוחד לשחיטת קדשי קדשים אסור להשתמש בו לשחיטת קדק"ל:
ואמנם נראה דבוודאי הא דאין מורידין דילפינן מקרא שפיר הוה דאורייתא ולא אסמכתא בעלמא אבל הא דמעלין בקודש דלענין מעלין לא הוה אלא דרבנן ולכן איתא בברכות דאמרו גמירי דמעלין בקודש דלענין מעלין לא הוה אלא דרבנן:
ובהא ניחא מה שהקשה בטו"א מגילה דף כ"ו כיון דאמרינן דמעלין בקודש א"כ כש"כ דאין מורידין להנ"ל ניחא דהא דמעלין ל"ה אלא דרבנן אבל הא דאין מורידין הוה דאורייתא אמנם י"ל מהא אין ראי' די"ל דגם הא דמעלין הוה דאורייתא רק דהנה לפמש"כ הפוסקים דאף בהתנה אין יכול להוריד דבר מקדושתו אבל לענין עילוי מהני תנאי שאם התנה לשנות מקדושה לקדושה אחרת א"צ שיהא בו עילוי וא"כ קמ"ל תרתי חדא דמעלין והיינו בלא התנה ואין מורידין אפי' בהתנה:
ועוד י"ל דבוודאי בראוי לאותה מילתא מעלין בקודש אבל בא"ר עוד לאותה קדושה רשאי לשנות לקדושה שוה בשוה אף שאין בו עילוי אבל באין ראוי עוד לאותה מילתא רק לקדושה קלה אין מורידין ומוטב לגנזו כמש"כ התב"ש:
עוד י"ל דהנה בסי' כ"ו מבואר דעת השו"ע דמתעטף בציצית ואח"כ יניח תפילין דמעלין בקודש ובש"א תמה הא אדרבא כל המקודש מקודש תחילה וקודם לתדיר כדאיתא במנחות דף צ"ב וראיתי לקדוש אחד מדבר הוא אדאמוהגזצ"ל בספרו שבי"ד או"ח שם שתי' בטוב טעם דבשני דברים שכל אחד ענין בפני עצמו ל"ש מעלין בקודש רק אדרבא כל המקודש קדים אבל כאן שהגברא מלביש עצמו בשני קדושת דקדושה הראשונה לא מסתלקת ממנו כהא"ג שייך מעלין בקודש תחילה בקדושה קלה ואח"כ יוסיף בקדושה לכן ציצית קודם לתפילין (וכן כתב עד"ז בבית אפרים) ולפי"ז י"ל דהיינו דאמרו מעלין בקודש ואין מורידין דהיינו דל"ש מעלין בקודש רק היכיא דשייך אין מורידין אבל היכיא דל"ש הורדה אז ל"ש משום מעלין בקודש אלא אדרבא כל המקודש מקודש קודם:
והנה בהא נראה לישב ה"ר יהודה שהביאו בתוס' ברכות דהי' מפסיק בברכות ק"ש גם משום טלית של מצוה ותוס' תמהו דל"ד לתפילין דשייכם לתפלה וק"ש משום דכל הקורא ק"ש בלא תפילין הוה כמעיד שקר וגם לתפילה הא אמרו הרוצה לקבל עול מלכות שלימה יניח תפילין ויקרא ק"ש ויתפלל אבל ציצית אין שייכה לק"ש ולתפילה דהא ציצית חובת מנא הוא:
להנ"ל י"ל כיון דכ' הפוסקים דחייב להניח ציצית ואח"כ תפילין משום דמעלין בקודש אף דבעלמא אדרבא כל המקודש מקודש מקודם הכא דהקדושה ראשונה אינך עוברת מלפניו אלא אמרינן דתחילה מעטף גופו בקדושה קלה ואח"כ מוסיף בקדושה לכן אמרינן מעלין בקודש וכן הוא בבית אפרים ובחכש"ל סי' כ"ה והביאו כן מזוה"ק וא"כ ע"כ הא דהרוצה לקבל עול מלכות שמים שלימה יניח תפילין אייריא בכבר התעטף בציצית וכמש"כ הצל"ח דציצית הא יכול לעטף קודם שהאיר היום ואח"כ ימשמש בו ויברך א"כ שפיר הוה גם ציצית צורך ק"ש ותפלה כדי לעלות בקודש ורק אז הוא מקבל מלכות שלימה כזוה"ק הנ"ל וא"כ שפיר דמי לברך בשביל ציצית:
ובזה יצא לנו לישב קו' תוס' סוטה דף מ"א שתמהו טובא אהא דלעיל דף י"ג מסיק דרבנן דסברי דשמע בכל לשון שאתה שומע ע"כ סובר כמ"ד דלא השמיע לאזנו יצא ובדף ט"ו קאמר דלר' יוסי תרתי ש"מ בכל לשון שאתה שומע וסובר ג"כ דבעינן השמיע לאזנו להנ"ל ניחא דהנה כבר פירשנו דהא דמסיק לעיל דלרבנן שמע בכל לשון שאתה שומע היינו אף דסובר בעלמא דכהת"ר בלשה"ק נאמרה רק בק"ש גלי קרא א"כ להאי מ"ד בוודאי לא נוכל לילף תרתי כיון דצריך קרא לשמע בכל לשון שאתה שומע לא נשמע דבעינן השמיע לאזנו אבל למסקנא לעיל דבאמת רבנן סברי דבה"ע בכל לשון נאמרה רק דבעינן שמע דלא נימא והיו בהוייתן יהא א"כ בעינן רק לגילוי מילתא בעלמא דלא נדרוש בהווייתן יהא שפיר מצינן למילף תרתי דגם השמיע לאזנו לא יצא ושפיר מסיק כאן דתרתי ש"מ וזה נכון:
עוד יש לישב קו' תוס' הנ"ל דהנה לקמן דף ט"ו מסיק הגמ' אמר רב יוסף מחלוקת בק"ש אבל בשאר מצות ד"ה יצא והד"כ הסכת ושמע בד"ת כתיב והקשו תוס' הא לעיל אמרינן דשאר מצות ילפינן מק"ש כגון תרומה ומגילה וביהמ"ד ותי' דרב יוסף פליג אסוג' דלעיל ולפי"ז י"ל דשמעתין דלעיל דף י"ד הוה סובר כרב יוסף דבכל מצות כ"ע דיצא ורק בק"ש גל' קרא דבעינן השמיע לאזנו וא"כ לא מצי למימר דתרתי ש"מ כיון דצריך קרא דשמע בכל לשון מהיכיא ניליף דבק"ש בעינן השמיע לאזנו כיון דבכל התורה לא מצינו דבעינן השמיע לאזנו ע"כ מסיק דרבנן סברי כמ"ד משמיע לאזנו יצא גם בק"ש אבל בשמעתין דקאי דלא כרב יוסף אלא דבכה"ת ג"כ בעינן השמיעה לאזנו לר' יוסי דהא כתיב הסכת ושמע ישראל א"כ אף דר' יוסי יסבור כמ"ד דדריש בכל לשון שאתה שומע שפיר יליף דבעינן השמיע לאזנו כיון דבכה"ת בעינן השמיע לאזנו דכתיב הסכת ושמע א"כ אין אלא כגילוי מילתא בעלמא ולכן שפיר קאמר תרתי ש"מ:
ומכאן תמוה לי אמש"כ הש"ך ביור"ד סי' רנ"ט סק"י בשם המרדכי דרק בתשמישי קדושה אמרינן מעלין בקודש אבל לא בתשמישי מצוה והא בלבישת ציצית ותפילין דהטעם משום מעלין בקודש ל"ה ג"כ רק קיום מצוה אפ"ה אמרינן דמעלין בקודש וכן קשה לי מנירות חנוכה דס"ל לב"ה דהטעם דמוסיף והולך משום דמעלין בקודש כדאיתא בשבת דף כ"א:
ד') מעלין בקודש ואין מורידין. והנה במנחות דף צ"ט מנ"ל דאין מורידין דכ' ויקם משה את המשכן וכו' ויקם את עמודיו ופירש"י דלא סייעוהו אחיו הכהנים בהקמת העמודים והדבר צריך תלמוד מה אין מורידין שייך בכהא"ג ונראה לפרש דהנה בירושלמי פי"ב משבת איתא וחש לומר שמא יתן שלמטן למעלה שלמעלן למטן כמין כולמסין היו עשוין וחש לומר שמא יתן שבפנים בחוץ ושבחוץ בפנים טבעות היו מוכיחות וחש לומר שמא יחליף א"ר אחא לו כסן הי' כתיב ויחליף א"ר אמי והקמות את המשכן כמשפטו וכי יש משפט לעצים אלא איזהו קרש שזכה להינתן בצפון ינתן בצפון בדרום ינתן בדרום לפי"ז א"ש כיון שמשה התחיל בהקמתן זכו שתהא כל הקמה ע"י משה ודומה לקרש שזכה לצפון ולכן אם היו אחרים מסייעין הוה שפיר הורדה וע"כ קפיד קרא דכל הקמה תהי' ע"י משה:
ואמנם בהא דירושלמי פ' הבונה וחששו לומר שמא יחליף וכו' אלא איזה קרש שזכה להנתון בצפון ינתן בצפון בדרום ינתן בדרום ופי' המפורשים בצפון ששם השולחן בדרום ששם המנורה ובשו"ת אמרי א"ש או"ח תמה הא בעזרה יש לצפון מעלה יותר מדרום א"כ למה לא יתן של דרום בצפון ולדעתי לק"מ דהיינו בעזרה דשם ליכא מנורה שמרמז לתורה אבל במשכן דהי' שם המנורה שפיר יש קפידא בדרום משום המנורה ואדרבא קשיא לי להיפוך דהא בירושלמי שם מייתיא לענין דלימד תורה קודם ומעלינן לי' א"כ למה בצפון ינתן בצפון ולא ינתן בדרום דהא מעלת דרום גדולה מצפון דמרמז לתורה ומעלין בקודש ונראה דלכן יש קפידא גם בקרש הניתן בצפון דזהו לפי צפון העולם אבל העומד בפנים הנה פניו למערב כי כל צבא השמים משתחוים למערב להקב"ה ואז צפון ימין ודרום שמאל ע"כ יש קפידא בתרווייהו דאחת ימין המשכן וצד האחד ימין העולם והנה ראיתי בכ"ס יור"ד סי' קמ"ד שכ' הטעם דשלא לשנות מצפון לדרום דלכאורה יש מעלה יותר לדרום משום דהרוצה להחכים ידרים דמנורה בדרום משא"כ צפון דמרמז לעושר כמו שאמרו הרוצה שיעשיר יצפין שיחכם ידרים וכתב דצפון אית בי' מעלה אחרינא ששחיטת קדשים בצפון כמש"כ רש"י סוף סוכה אמנם לדעתי לק"מ בלא"ה דהא דשולחן בצפון דמרמז על עושר אין משום גריעותא דידי' דהא חזינן דקטורת שיש בו קדושה גדולה דנעשה לפנים ע"י כ"ג אמרו שלא שינה בו אדם מעולם משום דמעשיר משא"כ בשאר עבודות והא"ט משום דאמרו חכז"ל אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד למיימינים בה אורך ימים למשמאילים בה עושר וכבוד ואורך ימים אין עושר וכבוד לא אלא אימא אף אורך ימים ולכאורה קשה הא קרא לא משמע כן ורגיל אני לפרש דכיון דהלומד תורה לשמה היינו העובד את רבו שלא ע"מ לקבל פרס א"כ לא מצי אמר אף עושר וכבוד דהא אין לומד ע"מ לקבל פרס בשלמא אורך ימים הוא אין בתורת פרס דאם מאריך ימים יכול לעבוד את ד' ויפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חייעוה"ב ולכן רק שייך לומר אף דבוודאי יש לו עושר וכבוד אבל אינו בתורת פרס רק דאז הם בבחינת בנים למקום והם מתפרנסים על שולחן אביהם ומשולחן גבוה קזכי וזהו שאמרו אורך ימים בימינה למיימינים בה אורך ימים וכן קטורת דמעשיר היינו דהעושר בא לאדם משולחן אביהם וזהו מעלה גדולה שמתפרנסין משולחן אבינו שבשמים בבחינת בנים למקום א"כ שפיר יש בצפון מעלה גדולה במנורה שמשפיע למיימינים בה משולחן גבוה משא"כ מנורה בדרום דרוצה שיחכם ודרום הוא אפי' למשמאילים בה ג"כ זוכין בה לחכמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה וא"ש ואיתא עוד שם בירושלמי וחש לומר שמא יתן חוץ בפנים ושל פנים בחוץ טבעות הי' מוכיחות ויחליף ומה בכך אר"א והקימת כמשפט וכנ"ל וכ' בכ"ס דהכונה בירושלמי דבחשש שיתן למעלה למטן או פנים לחוץ יש קפידא יותר משום דהוה הורדה בקודש רק שמא יחליף צפון לדרום אהא פריך ויחליף ומה בכך וצריך לילף מקרא דכמשפטו ועו"ש ועמג"א סי' ח' בשם של"ה:
ה') והנה דבר זה איתא בירושלמי גם לענין הורדת כבוד ת"ח הביאו הריב"ש סי' רע"א וז"ל גרסינן דירושלמי דבי הושעיא ודבי בר פזי הוי עלין ושאלין לרב אמי אמר להם והקמות את המשכן כמשפטו וכו' קרש שזכה בצפון ינתן בצפון קרש שזכה בדרום ינתן בדרום יעו"ש והנה בשו"ת דברי חיים יור"ד סי' נ"א הביא ודברי הריב"ש ותמה על מהרי"א בפסקיו שכ' דמותר לת"ח אחר לבוא למקומו להתנהג בשררה וקשה מירושלמי שהביא הריב"ש והקשה על הרמ"א סי' רמ"ה שהביא דברי מהראי' ודברי הריב"ש והם סותרים זא"ז וכתב דבוודאי אין רשות לפחות בכבוד הת"ח אף במקצתו כיון דמדמה לקרש שזכה להנתן בצפון רק דאפ"ה הת"ח יכול ג"כ לזכות להרביץ תורה וממילא חייבין לפרנסו יעש"ה ואמנם לפי מה שבארנו יש לומר דבירושלמי נשמע דאסור הן משום הורדת כבוד הן משום שממעט פרנסתו דהא קרש שזכה בצפון מרמז להשפעת פרנסה שמרומז בשולחן ובקרש שזכה בדרום מרומז שזכה בתורה וא"כ כיון שכ' הגאון זצ"ל דאף למעט במקצת כבוד ג"כ אסור מטעם כיון שזכה בדרום שמרמז לתורה כמה שאמרו שמרמז לתורה כן במה שאמרו קרש שזכה בצפון דמרמז לפרנסתו של ת"ח ג"כ אין לחלק בין מקפח פרנסתו לגמרי בין מקפח פרנסתו בדבר מועט כלענ"ד אך קשה לי דהנה במ"ק דף כ"ה אמר ר"י אמר רב מניין לחכם שכבודו במטה ראשונה שנאמר וירכיבו את ארון האלקים על עגלה חדשה ופירש"י ובאותה עגלה הביאון דוד מבית אבינדב לעיר דוד וקשה מנ"ל משם ללמוד דאין משנין מפוריא לפוריא הא שם יש לומר דהטעם משום קרש שזכה וכיון דאותה עגלה זכה להולך בה ע"כ הליכהו באותה עגלה לעיר דוד ואין לומר דא"כ גם כאן הא זכה פוריא ע"ד שאמרו אבנים עלי יניח צדיק ראשו דהא בגמ' משמע דלאו מהאי טעמא אתו עלה אלא מפני כבודו של חכם:
אך י"ל דהיינו חדא טעמא הוה דאי משנין מפוריא לפוריא א"כ בזה נראה כאלו אין קפידא על הפוריא שזכה שעלי' יניח צדיק ראשו א"כ אין זה כבודו של צדיק ובחי' מהרש"א הקשה דאיך מביא ראי' מעשיית דוד הרי עשה שלא כדין דהרי כתיב בכתף ישאו ועיין סוטה דף ל"ה אכן ראיתי ביערות דבש שכ' דהנה יש להבין מאין בא לדוד טעות זה אע"כ מפני שעיקר הטעם שציותה תורה לשאת הארון בכתף דהנה בכלי המשכן אע"ג דהיו קדושתן שונות זה מזה קדושה חמורה מקדושה מ"מ לא גרם דבר זה מחלוקת בין הנשיאים מפני שהיו יכולין להתחלף כפעם בפעם ועגלה אשר הוליכה ביום מחר הכלים מקדושה חמורה והתחלפו בכל יום המשאות על העגלות בכדי שלא יתן מקום לבעל דין להתעורר מדנים אולם הארון קודש אסור לשנות ממקום למקום וכבודו רק במטה ראשונה וא"כ אם יתן אותו על עגלה אחת אסור לשנותו על עגלה אחרת ויבוא לידי מחלוקת ומפני כן ציותה תורה בכתף ישאו ומזה נצמח טעותו של דוד מפני שסבר כיון שהוא מלך מחויבים לחלק לו כבוד ולא יקנאו אותו ועפ"ז הוליך הארון בעגלה וא"כ מדטעה דוד מוכח הדין דאסור לשנות מפוריא רק כבודו במטה ראשונה:
והנה בירושלמי פ' בני העיר מהו ליקח אבנים מביה"כ זו ולבנות בביה"כ אחר אמר להם אסור אמר ר"ח לא אסר ר"א אלא מפני עגמת נפש עוד שאלו מהו ליקח אבנים מעיר זו לעיר אחרת ואמר להם אסור הורה ר"א אפי' ממזרחה למערבה אסור משום חורבן אותו מקום וכ' והנה ע"כ אייריא בשל כרכים דהמקום נשאר בקדושתו ויש לעיין מ"ש דרשאי לוקח האבנים ממזרחה למערבה ולא נימא גם בהא קרש שזכה במזרחה צריך ליתנו במזרחה מוכח מכאן דבנחרב הביה"כ פקע הקדושה מהאבנים ל"ש בהא קרש שזכה בצפון (וקשה לי מהא דאיתא ביומא דף ל"ח על מעשה דבית גרמי בלחה"פ ובית אבטינס בקטורת שביקשו חכמים לדחותם ממקום ולא יכלו מכאן אמר בן עזאי בשמך יקר איך ובמקומך יושיבך ומשלך יתנו לך ואין אדם נוגע במוכן לחבירו יעו"ש ויקשה הא מירושלמי דהבאתי דקרש שזכה ליתן בצפון אין נותנין בדרום מוכח דאף קצת הורדה אסור א"כ איך מצו חכמים לדחותן) ועיין מג"א סי' מ"ב דרצועה ששימשו לקשר אסור להורידה למטה אבל באל"ר הביא דמותר להורידו למטה ואע"ג דמג"א הביא ראי' מהא שכ' תוס' שבת דף צ"ח דכשמניחים הקרשים גנאי הוא לשום צד עב של הקרש הסמוך לקרקע אצל צד הקצר שהי' למעלה ודמי להא דאמרו מעלים בקודש ולא מורידין וכש"כ דאסור כאן היינו באפשר אבל לא לגנוז כשלא אפשר ובשערי תשובה מביא ראי' דמותר להיפך מגמ' דחולין צ"א כתב ויקח מאבני המקום וכתיב ויקח האבן מלמד שנקבצו כל אותן אבנים למקום אחד וכל אחד אומרת עלי יניח צדיק ראשו תנא וכולן נבלעו באחת ויקשה עדיין יש קנאה באיזה צד יניח את ראשו אלא דאין קפידא בהכי כיון דעכ"פ באותו אבן מונח יעוש"ה:
ואמנם בהאי דרשא דוהקמתו את המשכן כמשפטו נראה דיש להבין הא דאיתא ביומא דף ל"ג ובכמה דוכתין דאין מעבירין עהמ"צ נראה דעיקר יסודו הוא על האי דרשא דכמשפטו דכיון דהתחיל במצוה אי יניח ויעשה מצוה אחרת הוא מעביר עלי' את הדין דהא כבר זכה אותו חפץ שיוגמר המצוה עלי' ועל ידי' וזהו משפטו של כל דבר וכל חפץ להביא המצוה לידי גמר' ואם מניח אותה ולוקח מצוה אחרת מעביר עלי' את הדין ובהא רווחא שמעתתא דיומא דהנה תוס' הוק' דל"ל קרא דאל יסוד אוה"מ דשירים נשפכין אל היסוד מערבי תיפוק לי' דאמעהמ"צ ותי' דל"א אמעה"מ רק בשני מצות אבל לא במצוה אחת ונעביד לתדיר ולא נעביד לאיני תדיר ובמג"א סי' קמ"ט הקשה מגמ' דמנחות דף ס"ד דמוקי הא דמביאין ממקום קרוב משום דאמעהמ"צ (וכן הקשה באמת בתוס' חיצונות במנחות דף ס"ד) ועוד הקשו מאי רצו בזה שכ' ונעביד לתדיר ולא נעביד לאיני תדיר ובמנחות דף ס"ד כתבו בלשון אחרת דאין מעהמ"צ רק בשתי מצות אבל לקבוע מקום ל"א ותמוה מאי רצו בזה ובברכי יוסף שם כ' לפרש דכיון דע"ז אנו דנין לקבוע מקום בתחילתן ל"ש אמעהמ"צ אמנם הוא דחוק דפתח בחבית וסיים בכד דהא בזה שכ' דל"א אלא בשתי מצות כבר מיושב הקו' דצריך שפיר קרא דאל יסוד פתח אוה"מ א"כ מה הוה קשה להם שהוצרכו לסיים דלקבוע מקום ל"א אמעהמ"צ (וגם דתמוה דתוס' עצמן וכן הך דמביאין ממקום קרוב אמעהמ"צ ויקשה הא שם הוה מצוה אחת) הנה עכ"פ נשמע מדבריהם דסבירא להו דאין מעבירין על המצות הוה דאורייתא ובד"ה עבורי תרעא אטוטפתא הביאו פירש"י דמפרש דלא יניח של ראש תחילה והוקשו הא ילפינן כן מקרא דוהיו לטוטפות בין עינך דכ"ז שבין עינך יהי' שתיים ולכן מפרש ר' האי דקאי שיניח בכיס כדי שיפגע בשל יד תחילה דאם יפגע בשל ראש יצטרך להעביר עהמ"צ והקשה הרדב"ז אי ס"ד דהוה דאורייתא איך יעביר עהמ"צ כדי להניח של יד תחילה משום דבעינן שכ"ז שבין עינך יהי' שתיים הא אידי ואידי דאורייתא אע"כ דהוה רק דרבנן דדרשא שהביא פירש"י ממכילתא דושמרתם את המצות וכו' אלא את המצוות שלא תחמץ ותישן המצוה ל"ה אלא אסמכתא (וכן יש להוכיח לכאורה דטו"א הקשה אפי' רש"י למה צריך קרא דכ"ז שבין עינך יהי' שתיים ת"ל דאמעהמ"צ והנה מוכח זה יש להוכיח ג"כ שהוא רק דרבנן) וא"כ דברי תוס' סתראי נינהו:
ואמנם לפמש"כ ניחא דהנה יש לחלק בין מצוה שכבר התחיל בו דזה שפיר י"ל דהוה דאורייתא דנלמד כן מקרא דכמשפטו אבל בפגע במצוה ולא התחיל בה זה לא נשמע מכמשפטו רק מושמרתם את המצות וזה ל"ה דרשא גמורה רק אסמכתא ול"ה אלא דרבנן וא"כ אין כאן סתירה דקו' התוס' מקרא דכ' אל יסוד מזבח פתח אוה"מ דקאי לענין שפיכת שיריים הא כבר התחיל במצוה דשפיכת שיריים זהו סוף עבודת הדם א"כ הוה דאורייתא לכן יפה הוקשו ל"ל קרא הא אמעה"מ אבל לקמן בהא דעבורי דרעא אטוטפתא דהוה רק מצוה שפגע בה בהא ל"ה אלא דרבנן ולפי"ז ניחא מה שתי' בתוס' לחלק בין שני מצות למצוה אחת דהנה משפט ל"ש רק בשני בנ"א ה"נ ל"ש כמשפטו רק בשני מצות (והא דאמרו בירושלמי שלא יתן למעלה למטן ולמטן למעלה וכן שלא יתן הפנימי לחוץ המעיין בירושלמי באמת אין מטעם דכמשפטו בעינן אלא סברת חוץ מטעם דאין מורידין אלא דלפמש"כ לעיל גם הא דאין מורידין הוא מטעם דקרש שזכה כבר במצוה אין להורידה אך יש לומר מטעם אחר כדאיתא בסוכה דף מ"ה דכל המצות בעינן כדרך גדולתן ובהא ניחא הא דאיתא שם שלא יתן פנימי לחוץ וחוץ לפנים ותמוה הא כל שניתן פנימי לחוץ ממילא חוץ הוא לפנים לפמש"כ ניחא דלא על קרש אחד פריך רק אשני קרשים דאם יתן של פנימי לחוץ ע"כ יתן קרש שבצידו החוץ לפנים א"כ הוה משפט שבין קרש לקרש שבמקום שקרש זה הי' תחילה פנימי וקרש שבצידו לחוץ אם ישנה יתן במקומו החוץ לפנים והוה שינו מקרש לקרש שייך שפיר כמשפטו) אם יעביר ממצוה זו למצוה אחרת אבל במצוה אחת ל"ש לומר דהוה דאורייתא מכמשפטו דבאדם ג"כ כהא"ג ל"ש דין ומשפט דלא מצינו משפט באדם אחד בהא אי יקדים או יאחר אבל מדרבנן מדרשא דושמרתם שייך אף במצוה אחת דהא עכ"פ לא גרע ממצוה שפגע בה דילפינן מושמרתם דבהא אין חילוק בין מצוה אחת לב' מצות א"כ כש"כ בהתחיל בה דאמעהמ"צ עכ"פ מדרבנן (וכמו שאבאר בה' מעה"ק דזה שיטת רבינו) רק דעדיין קשיא להו דהא כאן אנו דנין אי ניתן ביסוד מערבי או ליסוד דרומי א"כ הוה לכאורה דומיא דשני בנ"א ושני מצות דמה"ת אין מעבירין עהמ"צ מכמשפטו ע"ז כ' תוס' או מהא"ט נאמר אמעהמ"צ א"כ אדרבא כש"כ שיש לנו לומר שניתן ליסוד דרומי כיון שהוא תדיר זכה היסוד הדרומי שגם דם זה מפר הבא בפנים יותן ליסוד דרומי א"כ מטעם דכמשפטו אדרבא נעביד לתדיר ולא נעביד לשא"ת לכך צריך שפיר קרא דאל יסוד פתח אוה"מ (ובזה ניחא גם לשון התוס' במגילה דף ו' שכ' דבשני מצות ל"ש בהא אמעהמ"צ אבל לקבוע מקום לא וקשה מאוד מאי חילוק יש בזה ובברכ"י סי' קמ"ט כ' דכונתם דכשאנו דנין לאיזה יסוד נקבע מקום ל"ש אמעהמ"צ דהא על זה אנו דנין אי מצותו במקום זה או במקום זה וכבר כ' דקשה דפתחו בכד וסיים בחבית דכיון התחלו לחלק דל"א אלא הכא דהוה שתי מצות א"כ בזה לבד די לחלק דלאפוקי היכיא דל"ה אלא מצוה אחת ל"ש מעהמ"צ מדאורייתא (אף דבתוך דבריהם כ' דהך דמנחות דף ס"ד דאמעהמ"צ היינו באמת רק מדרבנן כנ"ל) א"כ מה קשיא להו דסיימו דלקבוע מקום ל"א אמעהמ"צ לפמש"כ ניחא דקשיא להו הא אנו דנין נמי אהא אי ליתן ליסוד דרומי או למערבי א"כ שוב שייך כמשפטו דהוה כמשפט בין שני אדם ובהא אמעהמ"צ דאורייתא ע"ז כתבו דלקבוע מקום ל"א אמעהמ"צ דל"ש בהא כמשפטו שיהא ע"ז דין ומשפט שנאמר שקביעת מקום ביסוד מערבי וא"כ עיקר התירוץ באמת הוא רק לחלק בין ב' מצות דבמצוה אחת כשפיכת שירים דהוא גמר מצות עבודת הדם רק דלא תימא הא אנו באים גם לדון אהא אי לדרומי או למערבי א"כ שייך שפיר כמשפטו בין ב' יסודי המזבח ע"ז כ' דלקביעת מקום ל"ש אמעהמ"צ וכדבריהם ביומא רק ביומא מסיק תוס' באופן אחר דא"כ אדרבא מטעם כמשפטו יזכה יסוד הדרומי במצוה זו יען דהוה תדיר ודו"ק:
ואמנם לישב שיטת רש"י דמפרש עבורי דרעא אטוטפתא היינו להניח תפילין של יד ואח"כ תפילין של ראש והקשו בתוס' הא זה נפקא מקרא דוהי' לטוטפות בין עינך כל זמן שהם בין עינך יהא שתים ובטו"א מגילה הקשה יותר למה צריך כלל קרא דתיפוק לי' דאמעהמ"צ נראה דהנה ר"ל בסנהדרין דף ח' דריש דין פרוטה כדין מאה מקרא דכקטן כגדול תשמעו דמישבא לבי"ד תחילה צריך לדונו תחילה וכן הלכה בסי' ט"ו א"כ מצינו משפט גם בפגע בו תחילה א"כ כיון דגם בקרש שייך משפט שפיר מצינו לומר גם בפגע בו שייך משפט אף שלא התחיל בו כהך דתפילין של יד דל"ה רק פגע בו שייך אמעהמ"צ והיינו דקאמר רבא ש"מ מדר"ל האי עבורי דרעא אטוטפתא אסור משום דאף בפגע בו שייך אין מעבירין עהמ"צ כיון דר"ל ס"ל דגם בין אדם לחבירו שייך דין קדימה אף שרק פגע בו תחילה והא דיקשה א"כ ל"ל קראי תיפוק לי' משום אמעהמ"צ כקו' השני' נראה לישב דבמנחות דף ל"ד איתא דבני מערבי כי הוה מחלצי תפילין הוה מברכי לשמור חוקיו דגם חליצות תפילין הוה מצוה א"כ לפי"ז היה צריך לחלוץ של יד תחילה ע"ז אתיא קרא דכ"ז שבין עינך יהי' שנים דצריך לחלוץ של ראש תחילה דעכ"פ ל"ה חליצות תפילין כ"כ מצוה כהנחת תפילין לכן גלי קרא דבהא מעבירין עהמ"צ דבעינן שיהי' בין עינך שתים ולפי"ז ניחא גם מה שהקשו תוס' דהא במנחות יליף כן מקרא דוהיו לטוטפות בין עינך די"ל דהנה בשבועות דף ל"ז איתא דר"נ אמר אלא וכ' תוס' דהיינו בבאו בב"א דאי זה אח"ז הא ילפינן מכקטון כגדול תשמעון דכל הקודם קודם א"כ עשה דכבוד ת"ח עדיף כדאיתא בכתובות דף ק"ו ולכאורה תמוה כיון דהוא גמ' ערוכה בכתובות א"כ אמאי לא ניחא לתוס' לתרץ כן בתי' קמא ואוקמא בבא בב"א ונראה דשם בכתובות אייריא דהעשה דכבוד לא אבעל דין עצמו קאי אלא יען דרב ענן שלח לקמי' ההוא גברא אבל כאן דהת"ח אפי' הוא הבעל דין ס"ל לתוס' דל"ש עשה דכבוד ת"ח עדיף דאין סברא דמשום דהוא ת"ח ישתנה הדין דאין להקדים מי שבא לפני הבי"ד כשכבר עמד איש אחר לפני הבי"ד לדון ובתי' בתרא ס"ל דאפ"ה עשה דכבוד ת"ח עדיפא וא"כ י"ל לדעת ר"נ ה"נ במצוה שפגע בו אם מצוה האחרת הוא מקודש רשאי להקדים המקודש כמו היכיא דאיכא עשה דכבוד ת"ח דרשאי להקדים הת"ח וא"כ אי משום אמעהמ"צ ל"ה ידעינן דצריך להקדים של יד דהא תפילין של ראש מקודש יותר לכן צריך הגמ' לילף כן מקרא דוהיו אבל לר"ל דידי' דס"ל דכקטון כגדול תשמעון י"ל אף בת"ח כן א"כ גם בהא סגי בטעמא דאמעהמ"צ וקרא דוהיו באמת לא אתי רק שאם בא לחלוץ דהו"א דג"כ של יד קודם קמ"ל קרא דשל ראש צריך לחלוץ תחילה:
ו') והנה בס' ערד"ר העלה דדרשא דנפקא לן במכילתא ושמרתם את המצות קרי בי' את המצוות לא תמתין לה עד שתתחמץ ותישן כפירש"י ביומא הנה זה לא הוי אלא אסמכתא בעלמא והביא ראי' מפ"ק דמגילה דקאמר תלמודא אהא דסבר ראב"י דאף מקרא מגילה באדר א' מקרא דבכל שנה ושנה אדר הסמוך לשבט בשלמא לראב"י מסתבר טעמי' דאין מעבירין על המצות ואי הא דאין מעבירין עהמ"צ דרשא גמורה הוא ל"ל קרא דבכל שנה ושנה ת"ל דאין מעהמ"צ אלא ע"כ לומר מדרבנן הוא ומש"ה איצטריך קרא וכונת הש"ס דקאמר מסתבר טעמי' דאין מעבירין עהמ"צ כלומר מסתבר טעמי' למדרשי' לקרא הכי דאשכחן בעלמא דחשו רבנן להכי ואמרו אין מעבירין עהמ"צ וכן הוכיח מדברי תוס' ביומא דס"ל דל"ה אלא אסמכתא שכ' בד"ה אעבורי דרעא דצריך ליזהר כשמניחין בתיק שלא יעבור של יד תחילה ויתננה בכיס דא"כ כשיבא להניח יפגע בשל ראש תחילה ויצטרך להעביר עהמ"צ משום דשל יד חייב להניח תחילה דכ' והיו לאות על ידך והדר ולטוטפות בין עינך ואי דאורייתא הא דאין מעבירין עהמ"צ מאי אולמי האי מהאי ותמהו על זה מתוס' שם דהקשו ל"ל קרא דאל יסוד מזבח העולה ת"ל דאין מעבירין עהמ"צ ומאי קשיא הא זה רק דרבנן ונראה לישב דהנה ביומא דף ל"ג פריך אהא דקאמר אביי דשני גזרי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי מנ"ל הא ומשני כיון שהתחיל במערכה גומר ויש לדקדק מאי קשיא לי' דיוקדם דישון מזבח לגזרי עצים למה יוקדם מאי עדיפותא דדישון הפנימי ועוד יקשה בתוס' הקשו הא גזרי עצים תדיר פעמים ביום ודישון אין אלא אחת ביום ותי' דכיון דהוי עבודת סילוק ל"א תדיר קודם וקשה לי טובא הא אדרבא אי הוי עבודת סילוק מגרע גרע דל"ח עבודה כדאיתא לעיל דף כ"ד וא"כ לפי"ז יקשה עוד מאי ס"ד דיוקדם דישון מזבח כיון דאין רק עבודת סילוק למה יוקדם לעבודת מתנה דגזרי עצים הוה עבודת מתנה ואין לומר דס"ל כלוי דלעיל דף כ"ד דגם עבודת סילוק הוה עבודה ז"א דא"כ יקשה מה שהקשו תוס' לאביי אמאי לא קחשב תרה"ד ולישב ע"כ נאמר דאביי ס"ל כר"ל לעיל דף כ"ג דתרה"ד ל"ה עבודה ע"כ יען דהוה עבודת סילוק (וכן מבואר בירושלמי שם דפליגי רי"ו ור"ל אי זר חייב אתה"ד משום דהוה עבודת סילוק ובמשל"מ פ"א מתמידין הקשה הרי ר"ל סובר דל"ה עבודה כלל ובאמת אין כל כך קו' די"ל איה"נ דמשוה"כ ל"ה עבודה כלל) והנה בתי"ש הקשו עוד מ"פ דליקדום דישון המזבח הא גזרי עצים על מזבח החיצון א"כ אין מעבירין עהמ"צ ותי' משום דעבודת פנים ותמוה הא לעיל דף כ"ה איתא דבעבודת פנים אף ללוי עבודת סילוק ל"ה עבודה להתחייב זר עלי' א"כ אדרבא כיון דהוא בפנים ל"ה עבודה ולמה יוקדם לגזרי עצים:
והנה אח"ז פריך בגמ' דישון המזבח קודם להטבה מנלן ויקשה מהיכיא תיתי דהטבה תקדמה הא הטבת נירות ג"כ עבודת סילוק אך י"ל דבאמת הטבת נירות הוה עבודת מתנה ולכן עדיפא מדישון מזבח דהוה עבודת סילוק דהנה לעיל דף כ"ד פריך דליחייב זר אסידור נירות ומשני דאין עבודה ופירש"י דסידור הנירות היינו דבבוקר הוה מסלקין הנירות של זהב מן המנורה לקנח אפרו יפה וחוזרין וקובעין בה ולכאורה קשה הא בשבת דף כ"ג איתא דהנירות היו קבועין ואין יכולין להדליק מנר לנר והעלתי לעיל דתליא בפלוגתא דמנחות דף פ"ח אי נירות קבועין הוה דהן מקשה אחת אי לא הוה מקשה וכ"כ תוס' מנחות דשם קאי למ"ד של פרקים היו וקבועין וכאן קאי למ"ד דאין קבועין לכן שפיר הוה עבודת מתנה אלא שאין עבודה תמה וא"כ שפיר פריך דלקדם הטבת נירות דהוה עבודת מתנה אלא שאין עבודה תמה משא"כ דישון אין אלא עבודת סילוק אלא דז"א דהא כבר כ' דתוס' הקשו הא תדיר ואינו תדיר קודם ואי דהוה עבודת סילוק ל"א תדיר קודם והקשתי הא אדרבא מגרע גרע ונראה בכונתם להיפוך דדישון מזבח הוה עבודת סילוק אבל הוה עבודה תמה וסידור שני גזרי עצים איתא לעיל דף כ"ו דל"ה עבודה תמה א"כ עדיף דישון מזבח דהוה עבודת סילוק אבל הוה עבודה תמה מסידור גזרי עצים דהוה עבודת מתנה ואין זר חייב עלי' יען דאין עבודה תמה לכן ל"א תדיר עדיף וא"כ לפי"ז הדרה קו' לדוכתי' אמאי ס"ד דהטבת נירות יוקדם לדישון הא הטבת נירות ל"ה עבודה תמה דיש אחרי' הדלקה כדאיתא לעיל דף כ"ד משא"כ דישון הוה עבודה תמה:
וכן בהא דלקמן פריך אהא דקאמר דהטבת ה' נירות קודם לדם התמיד פריך מנ"ל יקשה מאי פריך למה לא ניחא לי' דהטבת נירות יהא קודם לדם התמיד ואמנם ע"ז משני דבבוקר בבוקר דכ' גבי ב' גזרי עצים דלא צריכה שדיא אה' נירות ואדם התמיד ומכפר עדיף (ופריך דנשדי אדישון ומשני כרי"ו דבבוקר בבוקר היינו דחלקוהו לשני בקרים אלמא דיש עבודה ביניהם והקשה בפירש"י דלפסק בדישון המזבח ותי' דהא אמרינן דאין מעבירין על המצות) וא"כ י"ל לכאורה דלס"ד ג"כ פריך מהא"ט דמכפר עדיף י"ל דיוקדם דם לה' נירות וקשה לי א"כ מאי צריך כל אריכת דשני בבוקר דשתי גזרים שדי אה' נירות הא פשוט מצי לשנויי דע"כ ה' נירות קדים אף דמכפר עדיף כיון דס"ל כרי"ו דחלקוהו לשני בקרים א"כ במאי מפסיק להו וכן הקשה בתוי"ש ותי' דהו"א דנפסיק בקטורת והכי קאמר קרא בהטיבו הנירות בעודן הטבה תהא מקטיר קטורת ולמסקנא ס"ל דאפ"ה נירות קודמת לקטורת יען דכ' יקטירנה דמשמע אחר הטבה יקטירנה וצריך ביאור א"כ למה עתה ניחא לי' יותר לומר דמפסיק בקטורת:
ולכן נראה לישב כל הנ"ל דהא דפריך הגמ' דיוקדם דישון הפנימי לגזרי עצים קא סמיך אקושית דלבתרי' דהיינו דנאמר דם קדים ומכפר ואף דצריך להפסקה נאמר דישון הפנימי יוקדם דאז ממילא יוקדם קטורת כיון דאין מעבירין עהמ"צ וקטורת הוה ג"כ תדיר ממילא יוקדם לגזרי עצים וממילא יוקדם הטבת הנירות לגזרי עצים ומפסיק להו בגזרי עצים ודם קדים דמכפר וא"כ לא יקשה קו' תוס' דתדיר קודם דהא אי דישון קודם גם הקטורת גופי' ג"כ יוקדם דהוא עבודה תמה ועבודת מתנה וגם תדיר ואח"כ הטבת נירות דהוא עבודת פנים כמש"כ התוי"ש ובזה לא יקשה מה שהקשיתי דהא הוה עבודת סילוק דבזה שפיר י"ל כיון דעושה עבודה בפנים הקטרת קטורת גומר כל עבודת פנים ואח"כ יוצא לחוץ ומפסיק להו בב' גזרי עצים וע"ז משני רבינא אם התחיל במערכה גומר ולא יקשה כקו' תוי"ש הא אין מעבירין עהמ"צ דהא עדיפא דאף דעתה לא ידע הך דאין מעבירין על המצות היינו רק במה שבזה המצוה פגע בה תחילה אבל עבודה שעוסק בה בוודאי גומר ואין להניח המצוה דבזה בוודאי אמעהמ"צ הוה דאורייתא מכמשפטו ולכן ע"כ מערכת ב' גזרים קדים ושוב פריך אכתי אמאי דישון קדים דא"כ אכתי יוקדם הטבת נירות הכונה דלעולם נאמר דם קדים דמכרר ולא מפסיק להו בדם דהוא עבודת חוץ ועושה כל העבודה בחוץ בלי הפסק ואח"כ נכנס לפנים להטבת נירות ומפסיק להו בדישון הפנימי וכיון דעסיק בדישון מזבח יקטיר גם קטורת משום אמעה"מ וא"כ לא יקשה מה שהקשינו דהטבת נירות ל"ה עבודה תמה משום דע"כ יוקדם ה' נירות דאל"כ יקשה לרי"ו במה מפסיק להו ע"כ דמפסיק להו בדישון הפנימי (וכקו' רש"י דלקמן שהבאתי) וע"ז משני אין מעבירין על המצות דעכ"פ פגע במזבח קודם (וגם כהא"ג שייך אין מעבירין עהמ"צ אף שאין פשיטא כ"כ כסברא ראשונה דהתחיל גומר דאמעהמ"צ) והיינו כתי' של פירש"י דלכן ל"ש דיפסיק בדישון דאמעהמ"צ וע"ז פריך אכתי למה הטבת נירות קודם לדם נאמר דדם קדים וכי תימא במאי מפסיק להו נאמר מפסיק בקטורת (כסברת התי"ש) והיינו דאכתי נשאר קו' ראשונה דנימא דדם קדום דמכפר ומפסיק להו בקטורת וע"ז משני דכ' בבוקר בבוקר שדי ע"כ אה' נירות א"כ ע"כ יוקדם לדם דלא נאמר רק ב' בבוקר א"כ שוב מפסיק להו בדם משנאמר דמפסיק בקטורת דבקטורת דכ' יקטירנה משמע דיאוחר עד אחר הטבת ב' נירות דכ' בי' בבוקר (וע"ז פירש"י דא"ל דמפסיק בדישון דהא אמעהמ"צ כנ"ל):
ולפי"ז ניחא הא דהקשו בתוס' ל"ל קרא אל יסוד מזבח פתח אוה"מ ובארנו דקושיתם היינו במצוה שכבר התחיל בה דהיינו כיון דקשה קו' תוי"ש הא גם אהא דיוקדם דישון מזבח לעצי גזרים שייך לתרץ דאמעהמ"צ ובארנו דעדיפא משני כיון שהתחיל במערכה גומר דהיינו ג"כ אמעהמ"צ דאורייתא ע"ז הקשו א"כ גם שפיכת שירים ליסוד הא הוה גמר מצוה שכבר התחיל בה וזה הוה דאורייתא וע"ז תי' שפיר דל"ש רק בשתי מצות דמשפט ל"ש רק בשתי בנ"א ה"נ ל"ש רק בשני מצות אבל במצוה אחת דל"ש כמשפטו ל"ש אמעהמ"צ (רק לכאורה קשה הא בכתובות ר"פ הכותב איתא דבוצינא טב מקרי א"כ ה"נ נאמר במצוה אחת שייך כמשפטו כמו דשייך במין אחד משפט דטב בוצינא יען שמיד זוכה בו עדיפא מקרי שזוכה בו לאח"ז ה"נ במצוה אחת יש לו זכות זה לגמור מצותו בלי איחור אולם הנה באמת תוס' שם פליג ארש"י ומפרש בוצינא טב מקרי רק בשני מינים א"כ שפיר כ' דבמצוה אחת ל"ש אמעהמ"צ דל"ש בזה כמשפטו) והנה לכאורה מכאן קשה על החכ"צ שכ' במצוה אחת לעשותה מן המובחר חייב להמתין וכדברי התה"ד בקידוש לבנה אבל א"ש דרש"י הא מפרש הטעם כי לא ידע מה יולד יום משמע רק יען שהוא זמן מרובה ואפשר שיתבטל לגמרי וה"נ מודה החכ"צ בזמן מרובה שמא ימות ויתבטל מצוה לגמרי דמקדים לעשות המצוה מיד וא"צ להמתין לעשותה מן המובחר אמנם היכיא שכבר התחיל שפיר י"ל דאף במצוה אחת שייך משפט דאין מעבירין עהמ"צ אף אי הוה ממתינים מעט והוה נותנו אל יסוד דרומי הוה המצוה מן המובחר דהוה תמיד וקרן דרומי זכה מצד משפטו שיתנו לשם כל הדמים אפ"ה אמעהמ"צ עדיפא רק דבאמת פירוש זה אין מוכרח דבלח"מ כ' כן כדי לישב דברי רבינו בפ"ה ממעה"ק וכ"כ במחהש"ק לפרש דברי המג"א אבל אין זה מוכרח די"ל דרק גזה"כ הוא דאל יסוד מזבח פתח אוה"מ ולא מטעם אמעהמ"צ ודלא יקשה על רבינו בפ"ה ממעה"ק י"ל בפשיטות כיון דמדרבנן עכ"פ אין לחלק בין שתי מצות למצוה אחת כדמוכח מהך דמנחות דף ס"ד וכמש"כ בתוס' חיצונית במנחות לכך כ' רבינו הטעם יען דפגע ביסוד מערבי) ודו"ק:
והנה בשו"ת חכ"צ הביא ראי' לדבריו מרש"י מו"ק דף ט' במצוה שא"א לעשותה ע"י אחר אל תפלס אלא מצוה שבאה לידך בין גדולה בין קטנה עשה ובס' נשמת אדם השיג עליו מדברי מהרש"א שם במ"ק שכ' במצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים תפלס לעשות את הגדולה אמנם הנה מדברי רש"י סוכה דף כ"ה וכן מדברי ריטב"א שם נשמע דלא כמהרש"א ועיין בהג' מצפה לאיתן על מ"ק שם שהאריך בזה ועיין שו"ת תשב"ץ סי' קכ"ד בהא דאיתא ביבמות דף ל"ט דמצוה עלי' דגדול רמיא דהיינו דעל הקטן ליכא שום מצוה ולכן אם נשבע שלא לחלוץ אין השבועה חלה משום דאין נשבעין לבטל המצוה והא דאמר רב גידל בנדרים דף ח' דכיון דמצי פטר נפשי' בק"ש שחרית וערבית חלה הנדר היינו לקיים המצוה אבל לא לבטל המצוה: