מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ג · הלכה יב
א') השולחן הי' אורכו י"ב טפחים וכו'. והוא פלוגתא דר"מ ור"י במנחות דף צ"ח ופסק כר"מ והקשה הכ"מ למה פסק כר"מ דהלכה בכ"מ כר"י והנה בנובי"ת סי' הוכיח מפסחים דף ק"ט כדברי רבינו מהא דפריך התם אמתא באמתא היכא יתב א"כ מוכח דבאמה בת ו' דאי שולחן באמה בת ה' שפיר יתב דהא מקוה באמה בת ו' ומאי פריך אמתא באמתא היכיא יתב וקשה לי דהנה באו"ח בפסחים הקשה לס"ד דטבילה בעזרה למה צריך טבילה דוקא בעזרה ותי' דאתיא כר"י דבשבת מניחה בערב ג"כ הוה תמיד א"כ אפשר לטבול השולחן בשבת ומניחה בערב אחר טבילה וכיון דטבילה ע"כ בשבת לכן טבילה בעזרה דאין שבות במקדש ומעתה קשיא לי כיון דקאי לר"י א"כ אין הוכחה דאמה בת ו' כאשר יתבאר דהנה בנובי"ת כ' הוכחה אחריתי דהלכה באמת בת ו' מדפריך במנחות למ"ד מזרח ומערב היו מונחין נמצא דאכיל פלגא דאמתא בדרום והקשה דילמא מ"ד מזרח ומערב היו מונחין היינו ר"י ביומא דף נ"א והוא סובר באמה בת ה' א"כ אין עומד בדרום כלל והוכיח מזה דהלכה כמ"ד באמה בת ו' ולא רצה לאוקמא סתמא דמשנה דסברי מזבח ומערב כמ"ד באמה בת ה' וכך העלה בטה"ק למנחות אולם בספר עומר מן כתב לישב קו' הנ"ל משום דא"כ קשיא לריוס"י דסובר ג"כ ביומא מזרח ומערב היו מונחין ולדידי' ליכא למימר באמה בת ה' דהוא סובר מסגרתו למעלה היתה ומוקי לעיל דף צ"ו דהיתה משופעת ונטוי' כלפי חוץ וא"כ הי' השולחנות רחבין יותר א"כ אף אי באמה בת ה' היו רחבין יותר ע"י המסגרת והיתה עם המסגרת בת ו"ט ושפיר פריך יעו"ש ולפי"ז ממילא אזלה לה גם הראי' ראשונה מפסחים כיון דקאי שם לר' יוסי דסובר דמניחה בערב א"כ שפיר קשה אמה באמתא היכיא יתב דאף את"ל דסובר באמה בת ה' אכתי איך יתיב כיון דמסגרתו טפח פרקודי הוה מפרקדא והולך בשיפוע למעלה ועי"ז מתרבה רחבו של שולחן ונסתר הוכחת הנו"ב:
ולכן אומר דהנה דברי האו"ח לדעתי אינן מוכרחים אף כי קלסי' מאוד דהנה קושיתו מאי ס"ד דלא מצי לטבול רק בעזרה יש לישב אף לדידן דלית לן דר' יוסי דמניחה בערב הוה תמיד דנהי דלת"ק במנחות בלה"פ דכתיב תמיד דזה נוטל וזה מניח אפ"ה אטו יעלה על הדעת לומר אם נטמא פעם אחת השולחן יהא בטומאתו לעולם ולא יטבלוהו ויהיו הלחמים תמיד הולכים לשריפה זה וודאי לא מסתבר כלל ורק ע"כ לומר דבוודאי עם השולחן נטמא בחול בעוד הלחם עליו א"כ זה הלחם כבר נטמא א"כ אין תועלת אם יסלקוהו ללחם כדי לטבול השולחן ורק בשבת כשמניחין לחם חם אז אם לא יטבילהו וטבלוהו יטמא את החדשה לכן מטבילין ע"כ בשבת טרם שמניחין החדשה וכיון דהוה שבות לכן אין מטבילין רק בעזרה (ואף דאכתי מחוסר הערב שמש ומטמא הקודש כמבואר בחגיגה פ"ג בדברי רבינו ב"ה שאר אה"ט אתי תועלת יש בטבולה שבשבת הבאה לא יטמא הלחם או דנהי דסובר דבעינן תמיד אפ"ה אם נטמא ע"כ מטבילין בשבת ומניחין בערב לאחר שהערב שמש כדי שלא יטמא הלחם וכן מוכח בסוף חגיגה דתנן דאמרו הזהרו בשולחן שלא יטמא דבעינן תמיד וכ"כ רבינו בפי"א מטמ' משכב ומושב וז"ל ונמצא צריך טבילה והע"ש ונאמר בלחה"פ לפני תמיד עכ"ל משמע דבאמת מטבילין וממתין עד הע"ש אף דלא מתקיים לפני תמיד א"כ לפי"ז מסתבר דמטבילין רק בשבת קודם שמניחין החדשה וכיון דהוה שבות לכן רק בעזרה מטבילין ושפיר פריך אמתא באמתא היכי יתיב) וא"כ הגמ' קאי אליבא דכו"ע ואפ"ה פריך אמתא באמתא ולא נאמר באמה בת ה' וכמ"ד מסגרתו למטה היתה א"כ מוכח שפיר דהלכה כמ"ד באמה בת ו':
אמנם בלא"ה דברי האו"ח יש להם פירכא דבחגיגה מבואר דאין טובלין הכלים במקדש בשבת וכבר עמד בטו"א להקשות דהא אין שבות במקדש ובאמרי ברוך כ' לישב כיון דצריך הע"ש הוה כמכין משבת לחול ועוד יקשה לדברי האו"ח דס"ל דבהא אין שבות במקדש א"כ אף מחוץ למקדש שרי דטבילה הוה ע"י כהנים כמבואר בחגיגה דמטבילין אחר השבת משום דכהנים טרודים בהוצאת הדשן (ועטו"א שחקר למה דוקא ע"י כהנים ובפ"ז מה' אלו כתבתי לישב זה והא בכהנים אף חוץ למקדש אין שבות כמו שנתבאר בדברינו בפ"ח מה' אלו ולפי"ז דברי הנוב"י קיימין דמוכח שפיר דהלכה כר"מ באמה בת ו' וראיתי בהפלאה פ' תרומה שכ' לפרש בזה הא דדרשו השולחן הטהור מכלל שהוא טמא דלכאורה למה כתב התורה בשולחן שיהא טהור יותר מבשאר כלים שהי' במקדש וכ' כיון דאם נטמא צריכין לטבול בשבת ומניחין עלי' קודם הע"ש והיינו טהור מכלל שהוא טמא דהיינו טבול יום כדדרשינן ביומא דף י"ג והזה הטהור על הטמא מכלל שהוא טמא דנשמע דכשר טבול יום בפרה יעו"ש:
ב') והי' מונח ארכו לאורך הבית וכו' ומנורה כנגד רוחב הבית בין הצפון לדרום. והנה הנוב"י הקשה דזה תרתי דסתרי דאי שולחן מזרח ומערב מונחין גם מנורה מזרח ומערב היתה עומדת כדאיתא במנחות דף צ' ונראה לישב דהנה בגמ' איתא עשר שולחנות ועשר מנורות עשה שלמה ועמדו זה נוכח זה כדכתיב המנורה לנוכח השולחן ועתה יקשה כיון דמנורה צפון ודרום ה' מונחת בכל שורה ושורה הרי עשר אמות דאורך המנורה ב' אמות (כיצד כפתור ופרח וממנה קנים הנה מסתמא יוצא מאמצעתה א"כ הוה ח"ט וטפח חלק ועוד כפתור וממנה קנים א"כ בין קנה לקנה ב"ט עם הקנה האחת א"כ בכל צד הוא קרוב לשש טפחים יעלה רחבו לי"ב טפחים בקירוב) וכן ה' שולחנות א"כ תיקשי כדפריך בגמ' עשרים בעשרים היכיא יתיב ועוד מקום הילוך רגלי הכהנים היתכן כשנכנס לסדר לחה"פ על שולחן של משה שעמד בין השורות אי צפון ודרום הוה קאי ובשלמא אי מזרח ומערב ע"כ של משה בהדייהו הוה יתיב לאורך ההיכל א"כ אין מקום השולחנות רק ז' אמות ברוחב אז שפיר יש מקום לכהנים ליכנס ומה גם אי נאמר דאין מסדרין על שולחנות של שלמה א"כ הי' עומדין השולחנות אצל הכותל א"כ בוודאי יש מקום רחב הרבה משא"כ אי צפון ודרום א"כ מקום השולחנות י' אמות ברוחב א"כ כהנים היכיא הוה עיילי והא דקאמר בגמ' לראב"ש אי מנורה צפון ודרום גם שולחנות צפון ודרום היינו משום דסובר כר"י אמות בת ה' טפחים א"כ יש מקום פנוי י"ט בין המנורה ל"ה שולחנות ודייק הכי כיון דאי מזרח ומערב א"כ מסדרין על כל שולחנות כמש"כ תוס' מירושלמי וא"כ קשה הילוך רגלי הכהנים היכיא הוה הא אכל חצי אמה בדרום כדפריך בגמ' ורק ע"כ נאמר כמ"ד באמה בת ה' וא"כ שוב יש לנו ללמוד ממנורה דשולחן ג"כ צפון וא"ל כהנים היכיא עיילי הא ע"כ באמה בת ה' דאי באמה בת ו' גם למ"ד מזרח ומערב לא א"ש אבל למסקנא דמסקינן שולחן בהדייהו הוה יתיב שפיר י"ל באמה בת ו' ורק התינח אי מזרח ומערב אבל אי צפון ודרום א"כ יקשה כהנים היכיא עיילי וע"כ כמ"ד מזרח ומערב וא"כ א"ש כיון דרבינו פסק לעיל כמ"ד באמה בת ו' כדמוכח מפסחים כנ"ל א"כ לכן ע"כ הלכה כמ"ד שולחן מזרח ומערב מונחין:
והנה בנוב"י תי' כיון דמגמ' משמע דעל כל שולחנות מסדרין כיון דפריך מכדי שולחן משוך ב' אמות ומחצה ותוס' כתבו למ"ד מסדרין על של שלמה ע"כ כמ"ד מזרח ומערב ולכן פסק רבינו כמ"ד מזרח ומערב ותמוה מאוד חדא דכ"כ תוי"ש ביומא דף ל"ג דגם למ"ד על של משה הי' מסדרין צריך לעמוד רחוק מן הכותל כדי שיהא עכ"פ ראוי לסדר עליו דראוי בעינן ועוד יקשה דבסוג' מוכח דסתם גמ' סובר כן דלמ"ד מזרח ומערב היו מסדרין על כולם אבל למ"ד צפון ודרום באמת אין מסדרין וגמ' לא רצה לאוקמא למ"ד מזרח ומערב אפ"ה יסבור רק על של משה משום דמסתבר כמ"ד על כולם הי' מסדרין כיון דאפשר וא"כ אכתי תיקשי דלמה לא פסק בשולחן ג"כ צפון ודרום ובאמת אין מסדרין רק על של משה ודברי הנוב"י הן מערכה על הדרוש אך קשה לי בדברי רבינו טובא דהנה ביומא דף ל"ג איתא דפגע במזבח תחילה יען דמשוך בין המנורה והשולחן לצד חוץ והנה המנורה עומד מסתמא אצל השולחן מיד בכניסה דאל"כ בלא"ה מזבח קודם ומאי קאמר יען דמשוך קימעא לכן פוגע תחילה במזבח אף אין משוך קימעא לחוץ כיון דמנורה נגד השולחן בקצה השני של צד היכל א"כ פוגע במזבח תחילה וא"כ ע"כ דעומד המנורה מיד בכניסה א"כ למ"ד תרווייהו צפון ודרום ע"כ לפרש האי משוך קימעא היינו שאין מזבח בין מנורה ושולחן אפי' קימעא ומשוך לחוץ קימעא היינו כל המזבח וע"כ בגמ' קאי תרווייהו מזרח ומערב א"כ פגע בשניהם יחד אם אין המזבח משוך קימעא לחוץ ולכן מוקי דמשוך קימעא לחוץ כדי שיהא המנורה נוכח השולחן דעיקר המנורה היינו נר אמצעי ומזבח שרחבה אמה מפסיק בין נר אמצעי של מנורה לשולחן ע"כ צריך שיהא משוך המזבח קימעא לצד חוץ ושפיר פוגע במזבח תחילה ונמצא לפי"ז עדיין עומד המזבח ברובו בין מנורה לשולחן כיון דרק קימעא משוך כלפי חוץ אבל אי שולחן מזרח ומערב ומנורה צפון ודרום ג"כ ע"כ נאמר דמשוך לצד חוץ קימעא שאין מן המזבח בין מנורה ושולחן כלל דאל"כ עדיין אין נוכח השלחן כיון דמנורה עומד באורכו נגד השולחן בקצה הראשון בכניסתו וא"כ עדיין המזבח מפסיק ע"כ צריך שיהא משוך לגמרי כלפי חוץ ואמאי קאמר דמשוך קימעא אע"כ דקאי דתרווייהו מזרח ומערב הי' מונחין ומעתה ניחזי אנן דהנה רבינו בפ"ג מה' עיוה"כ ופ"ה ממעה"ק כתב דעומד הכהן בין מזבח ומנורה וזורק והביא הכ"מ שרשב"א הקשה הא משוך לצד חוץ ואיך שייך דעומד ולישב זאת ע"כ נאמר דרבינו מפרש כפי' השני שכ' דמשוך קימעא היינו מעט מן המזבח משוך לצד חוץ אבל אין כל המזבח משוך לחוץ וא"כ שפיר שייך לומר דעומד בין מזבח ומנורה אך התינח אי תרווייהו מזרח ומערב מונחים שפיר אבל אי שולחן מזרח ומערב ומנורה צפון ודרום א"כ אז ע"כ הכונה משוך לצד חוץ היינו כולו ואין בין מנורה לשולחן כלל מן המזבח וא"כ קשה דרבינו כ' בפרקין מזבח משוך לצד חוץ קימעא בין מנורה לשולחן וזה ל"ש לשיטת רבינו רק אי תרווייהו מזרח ומערב מונחין אז א"ש דמשוך קימעא כדי שיהא מנורה נוכח השולחן אבל לא כל המזבח דאל"כ איך כתב בה' עיוהכ"פ שעומד בין מנורה למזבח וא"כ אי מנורה צפון ודרום שולחן מזרח ומערב כמש"כ רבינו:
והנה ראיתי בספר נחלת ראובן שכ' לישב הסוג' דזבחים וסוג' דשקלים וז"ל כי יש לדקדק בפירש"י בד"ה היינו דיתבי שכתב וקסלקא דעתו ראשו של זה בצד ראשה של זה קיימו הלא כן הוא באמת אף לפי המסקנא דמוקי בתרי דרי מ"מ הי' ראשה של זה בצד ראשו של זה קיימי ולמה מפרש רש"י וקס"ד ונ"ל דכל הסוגיא של הגמ' דמנחות קאי למ"ד שעל כולן הי' מסדרין והסוג' דשקלים קאי כמ"ד שעל משה לבד הי' מסדרין והיינו משום דבמ"ש מזרח ומערב או צפון ודרום מונחין סובל ב' פירושים אם כפירש"י דקס"ד דראשה של זה בצד ראשה של זה אוכל לאורך הבית למ"ד מזרח ומערב ולמ"ד אי צפון ודרום מונחים אורכו לרוחב הבית ג"כ ראשה של זה בצד ראשה של זה ונוכל ג"כ לפרש הני מזרח ומערב פי' שסדר השולחנות היו מסדרין בזה אחר זה בסדר א' ב' ג' עד י' ממזרח למערב וכולן היו מונחים ארכן לרוחב הבית וראב"ש אמר צפון ודרום פי' שהיו מסודרין בסידור א' ב' ג' עד י' מצפון לדרום וכולן היו לרוחב הבית והיינו למ"ד שעל משה לבד היו מסדרין אבל למ"ד שעל כולן היו מסדרין לחם הפנים א"א לפרש למ"ד מזרח ומערב שהי' מסודרין ממזרח למערב ואורך כל שולחן הי' לרוחב הבית דהא הי' צריך לרחק כל שלחן מחבירו לכל הפחות ב' אמות וחצי כדי שיוכלו לסדר לחה"פ על כל שולחן ושולחן והיכי הוה יתבי ולראב"ש דאמר צפון ודרום ג"כ ל"ה רחבו באופן זה וע"כ צריך לפרש כפירש"י דפי' מזרח ומערב וצפון ודרום היינו שראשה של זה בצד ראשה של זה ולא קאי אסדורן רק דקאי אכל שולחן ושלחן שאורכו לאורך של בית לרבי ולראב"ש אורכו לרחבו וכתירוצא דגמ' דבתרי דרי ושלחן של משה מידלי הכל כדאיתא שם בגמ' אבל למ"ד שעל משה לבד היו מסודרין הוא מפרש מזרח ומערב מונחין פי' שהי' מסודרין בזה אחר זה ואורכן של כל שולחן לרוחב הבית רק שהי' עשרה שולחנות מסודרין בזה אח"ז ממזרח למערב והי' כולם סמוכין זה אצל זה כי לא הי' צריך ריחוק כלל ביניהם כי לא הי' מסדרין כלל ולפ"ז טעמא דרבי דגמר מארון שאורכו לרחבה של בית וראב"ש סבר דגמר ממנורה וצפון ודרום מונחין פי' שהי' מסודרין בזה אחר זה מצפון לדרום ואורך כל שולחן לאורך הבית ושלחן דמשה הי' מדלי כנגד אמצען ועפי"ז יבואר מה שפי' רש"י קס"ד ראשה של זה בצד ראשה של זה משום דכל השקליא וטריא קאי למ"ד שעל כולם היו מסדרין משא"כ לת"ק דברייתא דהלכתא כוותי' דסבר על של משה לבד הי' מסדר אין הפי' ראשה של זה וכדפירישית ועפי"ז מיושב נמי הסוג' דשקלים שקאי אליבא דהלכתא דעל של משה לבד היו מסדרין ומתנייא לרבי צפון ודרום פי' שכל שלחן ושלחן הי' אורכו מצפון לדרום והיינו הך דהכא במנחות מזרח ומערב כי הכא במנחות קאי אסידור שולחנות והתם בשקלים קאי אשלחן עצמו וכן לראב"ש ומ"ש התוס' עוד והדר קאמר מ"ד מזרח ומערב כולן ראוין לשירות נ"ל דהכי פירושו למ"ד מזרח ומערב לפי מה דפירישות שהיו סמוכין אהדדי מפני שלא הי' צריכין להם וא"ש דאמר לא הי' מסדרין אלא על של משה כיון דאם רצו עכ"פ היו יכולין לסדר על כל שלחן כי היו יכולין להרחיק ביניהם כפי הצורך משא"כ למ"ד צפון ודרום שהיו אורכן לאורך הבית והיו מסודרין מצפון לדרום עד י' לא א"ש במש"כ לא היו מסדרין כי לא הי' באפשר כי במרחק כל דהו נמצא שולחן בדרום העתקתי כל דבריו כי נראין נכונים:
והנה רבינו פ"י ממשכב כ' דמגביהין ומוציאין השולחן לחוץ ואומרים הזהרו שלא יגעו בי וא"א לטבול דכ' תמיד וקשה לי א"כ מ"פ בחגיגה אמאי לא תנא תנא דידן מנורה הא כיון דבמנורה אין מוציאין לחוץ ל"ש הזהרו שלא תטמאו ונראה דרבינו מפרש רק בשולחן הוא דאמרינן דאי לא הי' מוציאין לא הי' מטמא יען דעשוי לנחת ואף דמגביהין לעולי רגלים משום זה אין מקבל טומאה בכל השנה אלא ע"כ הכי קאמר דמוציאין אותו לחוץ אז באותה שעה הוא מטלטל ומקבל טומאה אם יגעו בו אבל במנורה של מתכות אף שאין מוציאין לחוץ שכיח טומאה ע"י כהנים ע"ה אלא דאיני נטמא כיון שהוא תמיד בפנים שמונח במקומו ודו"ק ולפי"ז ע"כ סובר רבינו שתמיד לא קאי אמנורה דהנה אי אמרינן דברי רבינו כפשטי' י"ל במנורה היה ג"כ כאלו כתיב תמיד והא דל"ח מנורה יען דאין מוציאין לחוץ אבל לפי מה שהעלינו דע"כ מנורה נטמא ג"כ וא"כ למה לא קתני שאמרו במנורה הזהרו שלא תגעו ע"כ דלא כתיב תמיד ול"א דאל נוכח השולחן כמאן דכ' תמיד ואפשר בטבילה והנה בזה שכ' רבינו דמוציאין לחוץ הנה כן מבואר להדיא בירושלמי סוף חגיגה וניחא לי' לפרש כן משום דתוס' מנחות הקשה למ"ד אין תנור מקדש ואין דוחה שבת לא הי' לחם חם ותי' דלא הי' חם רק רך וקשה א"כ איך ראו מרחוק שהוא רך אבל אי הוציאו לחוץ ניחא דמקרוב אפשר לראות שהוא רך (ועבה"ז ובצ"ק וברל"צ שהאריכו בזה) ובהא ניחא ג"כ מה דקשה דרבינו כתב בפרקין דממזבח ולהיכל אסורים זרים ליכנס א"כ איך ראו כל כך מרחוק כי הוא רך אבל אי הוציאו לחוץ ניחא:
והנה בבכ"ש כ' שם עוד דאף לעשות מנורה שאין עומדין כשורה ג"כ אסור לעשות כהא"ג שרי בפנים דלא מעכב בפנים ולדעתי כיון דדרשינן דבעינן אל מול פני המנורה יאירו ז' נירות ואמצעי לפני ד' כדאיתא במנחות דף צ"ט וספרי פ' בהעלותך א"כ מעכב רק אם יעמדו בשורה ועוד י"ל דאם יעשו הנירות בעיגול לא מיקרי מנורה רק פמוט:
והנה יש לחקור איך נעשין ארון וכפורת וכרובים אם משל כסף או זהב או שאר מתכות כמו שאר כ"ש והנה בכרובים נראה דפשיטא דאסור רק של זהב שרי אבל בארון וכפורת כשר בכל מתכות וכן מוכח במכילתא פ' יתרו לפי שמצינו כל כלי בית עולמים שאם אין להם של זהב עושין של כסף שומע אני אף כרובים כן ת"ל אלקי כסף ל"ת א"כ מוכח בכל כלים כשר רק בכרובים עובר משום אלקי כסף והא דלא הביאו רבינו י"ל דהנה במג"א שורש ג' בסהמ"צ כ' לכן עשיית ארון ל"ה מ"ע לדורות יען דלא יעשו לעולם ארון אחר דשל משה קיים עדיין דיאשיהו המלך גנזו ועתיד להתגלות ולפי"ז י"ל דגמ' יומא דף כ"ב מבואר כן הוא דכפורת וכרובים שגנזם יאשיהו א"כ הוה דברים שלא ינהגו לעתיד ולכן ל"כ רבינו אלא דאכתי קשה לי דהי' לו עדיין ליכתוב הדין כדי שנדע שאם עשאן להדיוט עובר דהנה אם פסולין משל כסף רשאי לעשותן לעצמו ואי כשר בשל כסף אסור לעשות לעצמו כמו במנורה ודע דקשיא לי דבמכילתא איתא וז"ל אם איני נותן של זהב הרי הם כאלקי כסף ויקשה הרי כיון שדוקא של זהב א"כ ממילא רשאי לעשות של כסף כמו במנורה אי פסול בכסף רשאי לעשות לצורכו של כסף אך לק"מ דשאני כרובים דהם צורה ואסרה תורה משום אלקי כסף ויקשה עדיין לפמש"כ הפנ"י בר"ה דעיקר קרא דלא תעשון אתי דדרשינן שם שלא יעשה דוגמתן ממשמשים שבמדור התחתון דהיינו היכל ועזרה דעיקר הדרשא קאי אכרובים דהם במדור התחתון דאסור לעשות משום אלקי כסף ויקשה א"כ למה מנורה של עץ שרי לעשות יען דפסול בפנים הא בכרובים של כסף דפסול בפנים ואפ"ה בחוץ עובר וצ"ל דאפ"ה מטעם דהוה כאלקי כסף אסרה תורה אפי' בכהא"ג: