מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ג
הלכה א
א') המנורה צורתה מפורשת בתורה וכו'. הנה צורת המנורה ומניין כפתורי' ופרחי' ונורותי' מבואר במדרשים שנעשים ומרמזים לדברים נשגבים ומקרא דמלאכי ג' נלמוד שמרמז נגד שבעה עיני ד' המרומזים בפסוק כדכתיב שבעה אלה עיני ד' המה הם שוטטים בכל הארץ שהם ז' מידותיו וספירותיו ואיתא במדרש המנורה הי' מכוונה כנגד התורה שהם ז' ספרים ונגד ז' תיבות בפסוק בראשית י"א כפתורים כנגד י"א תיבות בפסוק ואלה ט' פרחים כנגד ט' תיבות בפסוק ויקרא י"ח טפחים גובה המנורה לא הי' שלם רק י"ז שלמים כנגד י"ז תיבות בפסוק במדבר כ"ב גביעים כנגד כ"ב תיבות בפסוק דברים כולם כנגד מ"ט לרמז שביום נ' שלאחרי' קבלו התורה והנה מבואר דכל אלו מעכבין זה את זה ואין פוחתין מהן וגם אין מוסיפין עליהן ומעתה קשה לי מה דאיתא באשרי פ"ד דר"ה והובא ברמ"א סי' רס"ג דכל דבר המנין נגד דבר אחר יכולין להוסיף ובלבד שלא יפחות וקשה מכאן מוכח דאין מוסיפין ואין פוחתין וכן איתא להדיא בדברי רבינו לקמן בפ"ו לעשות מנורה של שמונה נירות משום דפסול כשמוסיף עליהן וה"ה לשאר הענינים שבמנורה דאין מוסיפין ועיין בשו"ת חכ"צ ויקשה כיון דמרומזים ומכוונים לדבר אחרים הא אין קפידא להוסיף עליהן והנה כן קשה לי מהא דאיתא במגילה בשני ובחמישי קורין ג' ובר"ח ד' וביו"ט ה' דאין פוחתין ואין מוסיפין עליהן ובגמ' איתא דמכוונין כנגד תורה נביאים וכתובים וכן בשבת דקוראין שבעה ס"ל לרי"ש דאין מוסיפין עליהם ואיתא התם הני ששה חמשה כנגד מי ומפרש כנגד שלשה שומרי הסף ועוד דאיתא בסנהדרין דף י"א דמעברין השנה בשלשה בחמשה ושבעה שלשה נגד שלשה שומרי הסף חמשה מרואי פני המלך ושבעה רואי פני המלך ואין מוסיפין עליהן כמו שפסק רבינו בפ"ד מקידוש החודש ויקשה לדעת האשרי הנ"ל אחר זה ראיתי בספר חכש"ל בהערותיו באו"ח סי' רס"ג הקשה מילקוט בפסוק ואחד עשרי יריעות אחד עשר שכל המוסיף גורע דבקדושה הוא בעשרה מוכח דהמוסיף על ענין מכוון נגד דבר אחר הוה ג"כ גורע ואין להוסיף הנה הביא ממרחק לחמו ולא הקשה מגמ' ערוכה דרה"ש וכן מהך דמנורה דרשאי לעשות שמונה נירות משום דאסור להוסיף במנורה שבמקדש וכן קשה לי לאידך גיסא מירושלמי חגיגה אהא דאיתא במשנה פ"ג דתמיד נכנסו ללישכת הכלים והוציאו משם תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן כנגד תשעים ושלוש אזכרות שפירשה חגי זכרי' ומלאכי אמר ר' הונא חשבתים ואינה אלא שמונה ושלשה כנגד שמונים ושלושה חותמות שכתב בעזרא שכל אחד מיחד שמו של הקב"ה וחותם אית דבעי מימר כיום מרובה של תמיד כנגד י"ג פרים י"ד כבשים אילים שניים ושעיר אחד ולפי"ז קשה לי דבפ' טרף בקלפי פריך דליעבד הקלפי כ"ש ויקשה כיון דכל דבר שיש בו רמז אין להוסיף א"כ לא יכלו לעשות הקלפי כ"ש דא"כ אתה מפסיד הכונה מה שעשו כנגד דבר שיש בו מניין ידוע ובתויו"ט פ"ג דתמיד הקשה שיש יותר מצ"ג אזכרות ולכן הגי' בירושלמי דצ"ל חגי ומלאכי וסמי מינייהו זכרי' ובספר ח"נ האריך ג"כ בזה וכ' וז"ל ולענ"ד נראה לתת רמז למניין זה על דרך הנסתר כי ידוע לבעלי חן שסוד הקרבנות הוא התקרבות והתאחדות שם אד' עם שם יהוה וזה סוד קרבן לד' וסוד בזאת יבוא אהרן ולכן רמזו זה במניין הכלים שהם לצורך הקרבן כי מספר שם אד' עם שם הקודש יהוה עם אהבת כללותם והתאחדותם זה בזה עולים למספר צ"ג ובתו"ח תי' שהירושלמי מונה רק מה שניבאו על בית שני והוא מכוון צ"ג שמות בן ד' דהיינו בחגי ל"ה ובמלאכי מתחלה עד ברית הלוי הם כ' ומשם ואילך לא שייך לבית המקדש ולכן הרמב"ם בה' תומ"ס שמדבר בבנין העתיד כ' סתם כלים הצריכים להם ולי נראה שעל זה רמז המקונן בקינה המתחלת זכור אשר עשה צר בפנים עורנו נמק כהשכים משרת ולא מצא תשעים ושלשה כלי שרת והבן:
אך קשה לי מרה"ש דף ל"ב ריב"נ אומר אם אמר מכולם ג' ג' יצא והנה בברייתא איכא אין פוחתין מעשרה מלכיות (דמפרש הטעם לעיל כנגד עשרה הלולים) ואם אמר שבע מכולן יצא כנגד ז' רקיעים ריב"נ אומר אם אמר ג' יצא כנגד תורה נביאים וכתובים וקשה לי הא כיון דעשרה לת"ק הם ג"כ רק נגד דבר הנרמז א"כ א"צ לטעם דיצא בז' יען דהוה נגד ז' רקיעים הא כל שאין אלא לרמז אמרת דיצא וכן לריב"נ אפי' בליכא רמז נגד תורה ונ"ו ג"כ יצא כיון ששבע אינה אלא לרמז נגד ז' רקיעים והנה בפמ"ג סי' תרע"ח סק"א כ' דמהדרין עדיף מב' נירות דשבת שמדליקין נגד זכור ושמור כיון דמהדרין נזכר בגמ' וב' נירות דשבת לא נזכר בגמ' והנה מקור הדין דב' נירות הוא ממדרש תנחומא אעפי"כ עדיף מה דאיתא בגמ' ענובי"ת יור"ד סי' ס"א אולם תמוה לו הא ב' נירות דשבת הוא תדיר א"כ תדיר קודם דא"ל הא נ"ח פרסומי ניסא בהרבה נירות והיינו האיבעיא בגמ' דמסיק משום שלום בית עדיף וכאן הא איכא שלום בית בנר אחד ז"א דגם בזה שייך תדיר קודם כיון דרגיל נירות א"כ כשפוחת ממה שרגיל הוה מניעת שלום בית דהא כל מה דמיתוסף אורה יש בה שלום בית ושמחה יתירה כמש"כ כהא"ג במג"א פ"ו רס"ג סק"ט ועוד דמטעם אחר שייך לומר בזה תדיר עדיף דנעשה עליו חובה ונדר דהא מהא"ט כ' המהרי"ל דאם שכחה פ"א להדליק צריכה להוסיף כל ימי' נר אחד ממה שהיתה רגילה להדליק ע"כ משום דנעשה חובה עלי' כמבואר ביור"ד סי' רי"ד דרגיל במצוה נעשה עליו נדר:
ב') ובהא רווחא לן שמעתתא דשבת אמר"ה פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בשבת אין מדליקין בחנוכה בין בחול בין בשבת קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה והק' תוס' למה צריך לטעם מותר להשתמש לאורה כיון דקסבר כבתה זקוק לה א"כ אסור להדליק בשבת שא"י להדליק עוד ונראה לישב דהנה בהא דאין מדליקין בשמנים ופתילות יש שני טעמים דהנה בפתילות איתא בגמ' דלכן אין מדליקין משום דהם מסכסכים והנה תוס' ר"פ כתבו דלכן אין מדליקין משום דאין מושכין השמן ומשום שמא יטה וכבר עמד מהרש"א ע"ז דבגמ' אמרו הטעם משום שהם מסכסכין ונראה דהנה תוס' הקשו הא צמר ושער שהוסיפו עכ"פ מאי הוסיפו בזה ותי' דהוסיפו שהטעם שאין מושכין השמן יפה ומהרש"א הקשה עכ"פ מאי נפ"מ דלכו"ע אית להו דצמר ושער אין דולקין כלל ולי נראה לישב חדא קו' עם חברתה דהנה יש נפ"מ במה שהוסיפו לדינא דהנה גם בשמנים מצינו שני טעמים חדא דאין נמשכין יפה אחר הפתילה ושמא יטה וטעמא אחרינא הוכיחו תוי"ש לרב ברונא דסובר דאם נתן שמן בקרבי דגים מדליקין אבל בחלב ל"מ בנתן תערובת הא אכתי הוה גזירה לגזירה ותי' בתוי"ש דשם אין משום גזירה רק כיון דאין דולק יפה חיישינן שיכבה ומתבטל מעונג שבת והנה ברשב"א בתשו' סי' קע"ג הביא דעת השואל דכל הני דאמרו אין מדליקין היינו דאסור להדליק אבל אי עבר והדליק שפיר מותר להשתמש לאורה ורשב"א השיב דאין הכונה אין מדליקין אלא אין דלוקין בשבת ומשום שמא יטה א"כ אסור להשתמש לאורה וצריך להבין דעת השואל ונראה דהשואל סובר דהטעם דאין מדליקין הוא משום ביטול עונג שבת א"כ רק איסור יש בשעת הדלקה אבל אי עבר והדליק מותר להשתמש שלא יבטל עונג שבת לגמרי ורשב"א מפרש דבאמת איכא טעמא אחרינt שמא יטה ואין האיסור בשעת שמדליקה אלא בשעה שדולקין והולכין וא"כ אסור להשתמש אף שמתבטל מעונג שבת דהרי אפי' תק"ש ולולב בטלו משום שמא יעבירנו וכמבואר בדברי רשב"א מעתה י"ל דברייתא דהוסיפו צמר ושער היינו דהם סברו דבוודאי תנא במשנה דלא קחשוב צמר ושער משום דסובר דהטעם משום דמסכסכין ואין דולק יפה וסופו שיכבה ומתבטל מעונג שבת ע"כ צמר ושער לא קחשוב דפשיטא דאיכא בי' ביטול עונג שבת אבל אם הדליקו משתמש אצלו אבל ברייתא הוסיפו צמר ושער היינו דהוסיפו טעם אחרינא משום שאין מושכין השמן ומשום שמא יטה ועל כן אסור להשתמש ושפיר הוסיפו גם צמר ושער כדי לאשמעינן אם הדליק בהן אסור להשתמש לאורן דהאיסור אין על שעת שמדליק אלא כ"ז שדולקין והולכין איכא איסור זה ובזה אמרתי לפרש דאביי בעי מיני' מרבה מהו להדליק בתערובת אמר לי' אין מדליקין ומ"ט מפני שאין מדליקין ותמוה מה זה תשובה דהוא שאל לטעם והוא לא נתן טעם רק שאמר ואין מדליקין (ואולי י"ל דכונתו דיש טעם אחר דאסור להדליק דהנה הא דמותר להדליק מבעוד יום כתב הר"ן משום דהוה כאלו דלק מבעוד יום כולו וכאן שאין דולק יפה ל"ש כאלו דלק כולו מבעוד יום לכן השיב מפני שאין מדליקין) להנ"ל י"ל דאביי הוה מפרש הא דאין מדליקין בפתילות ושמנים משום ביטול עונג שבת וא"כ ע"י תערובת עכ"פ אין חשש שיכבה לגמרי וא"כ שרי אבל רבה סובר משום שמא יטה א"כ מאי אהני תערובת זה רק אהני שלא יכבה לגמרי אבל לא שיהא דולק יפה שלא יהא חושש שמא יטה ואביי לא ידע טעמא וא"כ פריך מ"ט א"ל מפני שאין מדליקין הכונה שהשיב לו דהא אין מדליקין קתני ואין פירושו שלא ידליקו אשעת הדלקה אלא שלא תהא דולקים דאסור להשתמש לאור משום שמא יטה וע"כ גם בתערובת אסור:
מעתה אומר לפרש הא דאמרו פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בשבת הכונה כן דמאותו שני טעמים שאמרו שאין מדליקין חדא שמא יכבה ויש ביטול עונג שבת וחדא משום שמא יטה משום ב' טעמים אלו ג"כ אין מדליקין בחנוכה ומפרש דקסבר כבתה זקוק לה וחיישינן שיכבה וישכח להדליק ויש ביטול מצות חנוכה ע"כ אין מדליקין בחול ג"כ ועוד דמותר להשתמש לאורה ושייך ג"כ שמא יטה ע"כ אסור להדליק בשבת ואי עבר והדליק אסור להשתמש לאורה שמא יטה וכמו בשבת וא"כ אי הוה אמר רק הטעם משום דכבתה זקוק לה אף דידעינן דאסור להדליק בשבת א"כ רק ידעינן שיש איסור בשעת הדלקה אבל ל"ה ידעינן אי עבר והדליק דאסור להשתמש לאורה משום שמא יטה דהו"א בנר חנוכה ל"ש שמא יטה אף אי ישתמש לאורה כיון דאין משתמש בקביעות רק בדרך עראי (ועוד דכיון דיש ע"כ נר אחר של שבת א"כ ליכא חשש שמא יטה כמש"כ המפרשים דאם יש נר אחר של שמנים יפה בשבת ל"ח שמא יטה) קמ"ל דאין מדליקין משום שמא יטה והיינו לומר דאפי' איכא נר אחר של שבת משמנים יפים אפ"ה איכא חשש שמא יטה ואסור להשתמש לאורה משום גזירה דשמא יטה ומיושב קו' התוס' על נכון:
ובזה נראה לפרש הא דאמר רב דמדליקין בהן בין בחול בין בשבת ומפרש ר' ירמי' דסובר כבתה א"ז לה ואסור להשתמש לאורה אמרה לקמי' דאביי ולא קבלה שוב אמרו משמי' דרי"ו וקבלה אמר אי זכינא גמירנא לה מאי נפ"מ לגירסא דינקותא וכבר תמה בח"ס למה משמי' דר' ירמי' לא קיבלה וגם מאי פריך מאי נפ"מ הא אי לא קיבלה הוה משתמש לאורה באיסור ונראה לפרש כן דהנה לכאורה אף דנאמר כבתה א"ז לה היינו בשמנים היפים דראוים להדלקה דהתקנה היתה כיון שיש שיעור שמן יפה כשיעור זמן הדלקה בשעה שמדליק אבל בשמן שאין דולק יפה ל"ש לומר שכבתה א"ז לה שהרי לא קיים המצוה בשעת הדלקה כיון שא"ר שידליק כשיעור זמן הדלקה אך זה שייך אי אמרינן בשבת הטעם דאין מדליקין שמא יכבה ויתבטל מעונג שבת א"כ גם בחנוכה בוודאי כיון דיש לחוש שיכבה ל"ה ראוי להדליק כלל א"כ אף אי בעלמא כבתה א"ז בשמן שאין יפין ראוי לומר כבתה זקוק לה אבל אי אמרינן בשבת רק הא"ט שמא יטה שאין דולק יפה אבל ל"ח שיכבה א"כ גם בנ"ח אי בעלמא כבתה א"ז לה גם כאן אף אי כבתה א"ז לה דא"ל משום דא"ר להדליק לא קיים המצוה בשעת הדלקה דכיון דבעלמא ל"ח שיכבה דראוי לדלוק א"כ אי בעלמא כבתה א"ז גם כאן כבתה א"ז לה ויוצא בהדלקה ואי באת לחוש בחנוכה שיכבה מה דלא חיישת בעלמא א"כ שוב הא כבתה א"ז בעלמא ה"נ אין זקוק לה להדליק שנית וא"כ י"ל הא"ט דבאמת לא קיבלה אביי מדר' ירמי' דקאי אליבא דרב והא רב ברונא אמר רב דסובר בקרבי דגים שעירב בה שמן כשר להדליק ע"כ הא דבחלב ל"מ עירב בה שמן משום דחיישינן שמא יכבה א"כ אי בעלמא חיישינן שמא יכבה איך שייך לומר כבתה א"ז לה בהדליק בשמן שאין יפין הא לא קיים מצותו בשעת הדלקה כיון דא"ר שידליק כשיעור זמן הדלקה עד שתכלה רגל מן השוק וע"כ לא קיבלה אבל בעלמא בשמן שדולק יפה גם אביי קיבלה דכבתה א"ז לה אבל אין זה טעם להתיר להדליק בשמנים פסולים שא"ר לדלוק כשיעור ובשבת ממילא אסור ג"כ מהא"ט גופי' פן יכבה ואין יכול להדליקה ולכן אף דאסור להשתמש לאורה הא אסור מטעם דא"י להדליקה ועל כן לא קיבלה אביי אבל כיון דאמרה משמי' דרי"ו א"כ לדידי' שפיר מצינן למימר דגם בשמנים הפסולים שאין דולקין יפין כבתה א"ז לה דיהא הא דבשבת אין מדליקין רק משום שמא יטה אבל לא חיישינן שיכבה לגמרי ויתבטל ממצות נר שבת כן ה"נ ל"ח בנ"ח דכבתה א"ז לה דא"ל דהא לא קיים המצוה דהא אין ראוי בשעת הדליקה שידליק כשיעור כיון דל"ח שיכבה בעלמא א"כ שפיר מקיים המצוה דראוי שידלק כשיעור רק את שבאת לחוש שמא יכבה ולהחמיר בנ"ח ע"כ שוב אמרינן אדרבא אף אי יכבה הא א"ז לה דכבר נתקיים המצוה לכן שפיר סובר דמותר להדליק אף בשבת דאסור להשתמש לאורה ולשמה יכבה ואין יכול הדליקה אינו חושש על כן קבלה וע"ז אמר רי"ו אי זכיתי קבלתי מעיקרא ושפיר פריך מאי נפ"מ דא"ל הוה סובר דמותר להשתמש וכיון שלא קיבלה א"כ נפסק היתר שלא כדין להשתמש לאורה דז"א דהא כיון דלרב בשמנים פסולים ל"ש כבתה א"ז לה דהא א"ר להדליקה א"כ בשבת בלא"ה פסולים משום דאי יכבה אין יכול להדליקה וא"כ טעמא דאסור להשתמש לאורה הוה רק טעם יפה להתיר להדליק שמנים שראוין להדלקה ואין מתכבין כגון שמן שריפה מאי אמרת שמא יטה כדסבר רבה לקמן כיון דאסור להשתמש לאורה בדיל מיני' ולא יבוא להטות בשבת אבל על שמנים פסולים אין זה טעם להתיר דהא תיפוק לי' משום דכבתה אין יכול להדליקה בשבת ע"כ לא קבלה אבל מרי"ו שפיר קבלה כנ"ל וע"ז משני נפ"מ לגי' דינקותא וכפירש"י בפשוטה דגירסא דינקותא אין משתכח אבל על דרך הדרוש נראה לפי האמור לפרש כן דנפ"מ לענין היתר ללמוד לקטנים דמבואר לעיל בדף י"ג דלקטנים התירו ללמוד בשבת אצל נר שבת דל"ח שמא יטו דאימתא דרבם עליהם וכאן בשמן שאין דולקין יפין דיש חשש שמא יטו גם לקטנים אסור להניח להם ללמוד וא"כ אי קבלה מעיקרא מדר' ירמי' הנה לעצמו בוודאי אף דלא קבלה דר' ירמי' לא הי' משתמש לאורה דהא תשמיש חול אסור ואף דלתשמיש קדושה מותר להשתמש לרב דהא אמר רק אסור להרצות מעות נגד נ"ח הא ללמוד בלא"ה אסור בשבת אצל נר כמש"כ הטו"ז סי' תרע"ב דאין נפ"מ במה שמותר ללמוד אצל נ"ח דהא ל"ש שמא יטה דהא אסור ללמוד בכל נר של שבת אבל התינוקת שפיר רשאין ללמוד אצל נר שבת א"כ גם אצל נ"ח מותרים ללמוד וא"כ יש אסור נוסף בשל נ"ח גם משום שמא יטו דילמדו אצל הנ"ח ויבואו להטות כיון שאין דולק יפה אבל כיון דשמע מדרי"ו וע"כ צ"ל דבאמת אסור להשתמש אפי' תשמיש קדושה א"כ גם בתינוקת אין לחוש שיטו דהא אסור ללמוד אצלה א"כ אי הוה גמירנא מעיקרא לא הי' מניח אפי' תינוקת ללמוד אצל נ"ח דגם תשמיש קדושה אסור והא דקאמר אסור להרצות מעות ע"כ לרבותא אף דהוה רק עראי כמש"כ הר"ן והיינו דקאמר לגירסא דינקותא דהיינו התינוקת דאסור והבן:
ג') ובהכי נראה לפרש גם שמעתא דלקמן דף כ"ג דקאמר רבה דהא"ט דאין מדליקין בש"ש משום שמצוה לבערה חיישינן שמא יטה ופריך אביי אלא מעתה ביו"ט מ"ט אין מדליקין ותי' אין מדליקין בש"ש גזירה יו"ט אטו שבת ותמהו תוס' הא רבה ואביי דרשו לקמן מקרא לאסור שריפת קדשים ביו"ט ועוד מאי קאמר אלא מעתה כיון דלאביי ג"כ לא ניחא וכן הקשו לקמן עוד ממשנה דחלה שנטמאת אל יזוז ממקומו והא ראוי להסיקה תחת תבשילו כיון דלית לי' אין שורפין קדשים ביו"ט ונראה דרבה לשיטתו דמפרש אין מדליקין לא קאי אשעת הדלקה אלא שאסור להשתמש לאורה שמא יטה וא"כ לדידי' ג"כ הא דקתני אין מדליקין בש"ש אף שמדליק מבעוד יום הא כיון שאין מדליקין מתפרש אכל זמן משך ההדלקה ה"נ יש איסור שמא יטה ואסור להשתמש לאור הנר שמא יטה למהר ביעורו וע"ז פריך אביי בשלמא לדידי דהאי אין מדליקין קאי אשעת הדלקה מבעוד יום א"כ שפיר נוכל לפרש דלכן אסור בש"ש משום דאסור להדליק ולשרוף קדשים בשבת ואף שמדליק מבעוד יום איכא איסור הבערת קדשים בשבת כדאיתא בירושלמי לעיל בשמעתין אבל לדידך דאין מדליקין יפורש דאסור משום שמא יטה ולא קאי אלא אשעת הדלקה משום שמא יטה אבל משום מה דמתבער בשבת לא אסרת ע"כ דלא כירושלמי דאם התחיל לבער ביום מותר אף בשבת א"כ גם הא דקתני אין מדליקין בש"ש היינו ג"כ אף אי נפרש דקאי אמבעוד יום כמו במשנה קמייתא ניחא דמשום איסור שריפת קדשים אייריא אבל לדידך דמפרש משום שמא יטה ע"כ דסברת דמשום איסור שמדליק ש"ש בשבת לא אסרת דלא כירושלמי ואם התחיל בע"ש מותר א"כ אמאי אין מדליקין ביו"ט דל"ש שמא יטה ומשום שריפת קדשים הא ליכא דמשנה זו מסתמא אייריא דומיא דמשנה קמייתא בהתחיל להדליק מבעוד יום בעיו"ט א"כ ביו"ט מ"ט ומשני גזירה יו"ט אטו שבת גם בהתחיל להדליק בעיו"ט אסור להדליק בש"ש כיון דביו"ט עכ"פ איכא איסור שייך לא פלוג ע"ד שכ' בעהמ"א וע"ז בא ר"ח ואמר הכא ביו"ט שחל בע"ש עסקינן דהוא סובר ג"כ כרבה דבהתחיל בהיתר ל"ש משום אין שורפין קדשים ביו"ט ורק רבה חייש לשמא יטה אבל ר"ח לא חייש רק מוקי ביו"ט שחל בש' דבשעה שמדליק הוא מבער הקדשים דאסור ביו"ט (ועח"ס בחי') ומיושב קו' תוס' דבמבער ביו"ט בוודאי בין רבה בין ר"ח סברי דאסור לשרוף את הקדשים והכא במע"ש אייריא וכן ניחא הא דחלה שנטמאת דאסור להזיזה ממקומה משום דביו"ט עצמו בוודאי אסור לשרוף חלה שנטמאת והבן:
ד') והנה בח"ס סי' קפ"א הביא להקשות על הטור סי' תר"ד דיהיב טעמא לקריאת פ' נשיאים בחנוכה עפ"י הפסיקתא שנגמרה מלאכת המשכן בכ"ה בכסליו והקשה לפי המדרש שכ' הרמב"ן בפ' בהעלותך שנצטער אהרן על שלא הקריב לחנוכת המזבח ובישר לו הקב"ה פ' בהעלותך את הנירות שחנוכה שלו ע"י נס הנירות יהי' קיים לעולם ותי' כיון דבפרק בני העיר פליגי אי קוראין פ' בהעלותך ע"כ פלוג גמ' דידן אהמדרש ודברי הטור נכונים מזה ראי' למש"כ לקמן דשפיר יש שייכות לטעם דנגמרה מלאכת המשכן לנס שבמנורה דהא ע"י שנצטער אהרן נבתשרו בפרשה זו ולפמש"כ ניחא שמאז בחנוכת המשכן נתבשרו ע"ז ואי הי' מתחנך בכסליו באמת בכסליו הי' מתגלה טעם זה בזמנו שאז כאשר נגמר מלאכת המשכן כבר גמרה דעתו של הקב"ה שיביא נס זה ע"י הכהנים בני חשמונאי ע"כ יש שייכות גמר מלאכת המשכן לנס חנוכה:
אולם קשה לי דבטו"א שם הקשה באמת במצרים הי' ממות לחיים כדכתיב המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר ותי' דלא עביד קו"ח מנס קי"ס שהי' ביום ז' רק מיום א' של פסח ומהלל דליל א' כדכ' כהתקדש ליל שיר ועביד קו"ח מתיקון נביאים והקשה בח"ס סי' קצ"ח א"כ הו"ל לתקן לקרות בלילה כמו הלל דליל א' דפסח ומוכח דל"א הכי דא"כ ל"ה כדברי תורה כיון דהקו"ח רק מדברי נביאים דהוה ג"כ דבר קבלה דל"ה כד"ת בכל מקום א"כ לפ"ז קשה איך נאמר דחנוכה הוה כד"ת משום דאיכא קו"ח ועוד קשה לי לתוס' הנ"ל מירושלמי פ"ק דערלה דקאמר נטע ערלה לשמן נ"ח ודחי דזה רק דרבנן אלא לשמן של מנורה ולדברי הח"ס קשה הא זה הוה כדאורייתא וא"ל עכ"פ שיהא דוקא הזכר בנירות זהו לאו דאורייתא כדמפרש בח"ס ויקשה מרמב"ן פ' בהעלותך דכבר הבטיח השי"ת לאהרן שנירות שלו יהא עומדים לעולם ובאמת בלא"ה קשה לי על ירושלמי דבסוף תרומות איתא בירושלמי דמדליקין משמן שריפה לנ"ח משום דמצלה"נ ואי הוה דרבנן הא מצלה"נ ע"כ דהוה כדאורייתא עפ"מ א"כ איך קאמר בירושלמי דלא ממעט נ"ח יען דל"ה אלא דרבנן:
והנה קשה לי מהא דאיתא במכות דף כ"ג אריב"ל שלשה דברים עשו בי"ד של מטה והסכימו בי"ד של מעלה על ידם אלו הן מקרא מגילה ושאילות שלום בשם והבאת מעשר וא"כ לדברי רש"י והריטב"א שהקשה מחנוכה קשה אמאי לא קחשוב חנוכה דלזה לא מהני תירוצו דילפינן מקו"ח כמו מגילה דעכ"פ אמאי לא קחשוב דבשלמא במימרא במגילה לא קחשוב משום דשם אייריא מנביאים אבל כאן לא הזכיר נביאים רק בי"ד של מעלה א"כ לחשב נמי חנוכה והנה כיוצא בזה קשה לי אמאי לא קחשוב בהך מימרא דמכות הא דהתקינו שיאמרו מן העולם ועד העולם דתני ג"כ בהאי משנה דברכות שהתקינו שנקראו בשם ד' (והנה איתא בעירובין דף כ"א דשלמה תיקון עירובין וקיימ"ל דמברכין על מצות עירוב ובח"ס סי' צ"ט העלה דאין הברכה על מניעת הלאו רק אתיקון מצות עירוב וקשה לי הא אי דשבתון וא"כ בפשיטות ניחא דיכולין לברך אעשה) והנה בפסיקתא איתא שהקב"ה אמר להם שישמעו דכ' כאשר יגידו לך והם גוזרים עלי שנאמר ותגזור אומר ויקם לך א"כ תיקשי ביותר דהא מבואר דגזרו ולא רצו לקבל עד שהסכימו למעלה א"כ תיקשי אמאי לא קחשוב חנוכה והנה הקשו הא אין מברכין על מעשה ניסים כדאיתא במס' תענית דף כ"ד דאסור ליהנות ממעשה ניסים נ"ל דזה רק שייך במה שנעשה נס לצורך האדם והנה בנס חנוכה י"ל דנעשה הנס שרצה הקב"ה להראות חיבתן של ישראל כמש"כ הפנ"י דאף דט"ה בציבור נעשה נס שנמצא פך טהור אבל כבר בארנו במק"א דעיקר הנס שנעשה אינה להראות חיבתן של ישראל אלא כדי שלא לבטל עבודת המקדש א"כ לא נעשה הנס לצורך האדם אלא לצורך גבוה בזה שפיר רשאין לברך:
אח"ז ראיתי בספר נר מצוה שעמד ע"ז וז"ל שאלה אחת קטנה יש לי בענין זה דשמן המשחה שנעשה בו נס שלא הי' בה רק י"ב לוגין ונמשחו המשכן וכליו וכו' וכולה קיים לע"ל א"כ איך נהנו ממעשה ניסים כדאמרינן בתענית דף כ"ד אין לך בהן אלא כאחד מעניי ישראל וכ' יען דהוה צורך מקדש שרי ליהנות אי נמי כיון דלמצוה עבידי ומצוה לאו ליהנות ניתנו ונראה שמטעם זה נמי הדליקו במקדש ח' ימים מאותו פך שמצאו שהי' מונח בחותמו של כה"ג:
הלכה ב
א') והכל משוקדים כמו שקדים. וכתב הרי"ק שיצא לרבינו כן מהא דיומא דף נ"ב ה' כתובים אין להם הכרע ואחד מהן משוקדים דמספקא לן אי קאי אגביעים או אכפתורים ופרחים ולכן סובר דמספיקא עבדינן כולהו משוקדים דאין בכך הפסד ובמשל"מ הקשה דנהי דבגוף המנורה קאי משוקדים אכפתורי' ופרחי' אבל בקנים לא מספקא לן דקאי רק אגביעים לא אכפתורים דהרי כתיב בקנה אחד להפסיק בין כפתור ופרח ול"נ דרבינו למד כן מגמ' דמנחות דף כ"ג דאמרינן גביעין למה הן דומין כמין כוסות אלכסנדריות כפתורים למה הן דומין כמין תפוחי זהב פרחי' למה הן דומין כפי פרחי העמודים ופירש ציורים בעמודים א"כ משמע דכולהו שווין והנה ראיתי במבי"ט בס' קרית ספר שעמד על זה וכתב וכל הגביעים וכפתורים ופרחים הי' משוקדים כפתורי' ופרחי' והוא אחד מן המקומות שאין להם הכרע שאין ידוע אם הגביעים משוקדים או הכפתורים ופרחים משוקדים ולכן עבדינן לכולהו משוקדים וגביעים וכפתורים ופרחים דששה קני מנורה קשיא דמשמע דאגביעים לחוד קאי משוקדים דכ' שלשה גביעים משוקדים והדר כתיב בקנה האחד כפתור ופרח ולכן נראה כפי' התוס' ביומא דהאי דאין לו הכרע היינו משום דאיכא אתנחתא בגביעים ובמנורה ארבעה גביעים ומשמע משקדים כפתורי' ופרחי' ובקרא דשלשה גביעים מוכח דמשקדים לא קאי אלא אגביעים דכתיב שלשה גביעים משקדים ולכן אין לו הכרע והשתא אפשר לומר דכיון דמהא"ט הוא דאין לו הכרע א"כ עבדינן לכולהו דקני מנורה נמי משוקדים כיון דאין הכרע אמשקדים דמנורה אי הוו משוקדים כולהו או לא דאי תימא משוקדים דמנורה לא קאי אלא אכפתורי' ופרחי' בשלשה גביעים נמי קרא דמשקדים בקנה האחד כפתור ופרח איהו דחיק ואוקי אנפשי' דקאי משקדים אסיפא דקרא דכפתור ופרח דמ"ש מנורה גופי' מקני מנורה דעבדינן משקדים לכפתורים ופרחים דידה ולא הקנים וכי היכיא דהוה גביעים כפתורים ופרחים דמנורה גופי' הכי נמי הוו בקנים דידה ולהכי אכולהו גביעים כפתורים ופרחים דמנורה בעי משוקדים משום דאין הכרע אהיכא קאי הכא נמי כולהו דקנים בעי משוקדים דמ"ש הני מהני דקרא דידהו נמי לא קאי משוקדים בהדיא בגביעים לחוד עכ"פ:
והנה כתב עוד שם בהאי ענינא וז"ל וכולם מעכבין זא"ז אפי' חסר אחד מן השנים והארבעים דה"י כתיבה ובהו גביעים כפתורים ממנה יהיו משמע לעכב והיינו כשעשאה זהב אבל אם עשאה משאר מיני מתכות לא מעכבי דכ' זהב טהור וגו' גביעי' כפתורי' ופרחי' ממנה יהי' ודרשינן הכי באה זהב באה גביעים כפתורי' ופרחים אינה באה זהב אינה באה גביע וכו' ושאר מיני מתכות מרבינן להו בכלל ופרט דכ' ועשית מנורה כלל דמשמע מכל דבר זהב טהור פרט תעשה המנורה חזר וכלל לאו אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש של מתכות אף כל של מתכות וכן של זהב בעינן ככר עם נירותי' ומקשה ושאר מיני מתכות אין מקפידין על מקשה דכ' ככר זהב טהור יעשה אותה באה זהב באה ככר אינה באה זהב אינה באה ככר ואם היתה חלולה כשרה דלא קפיד קרא אלא אמקשה ואין עושין אותה לעולם מן הגרוטאות דמקשה משמע חתיכה אחת כדמתרגמינן נגיד שמושך הכל מחתיכה אחת בין עשאן זהב בין עשאן משאר מיני מתכות המלקחיים והמחתות וכלי השמן אינו מכללה דכ' אותה למעט מלקחות ומחתות וכתיב כל הכלים לרבות נירותי' שהם מגופה שהרי נאמר במנורה זהב טהור ולא הי' צריך לאומרו במלקחיים ומחתות מפני שלא הי' מכלל הככר והרי שלא נאמר נירות זהב טהור מפני שהם מכלל הככר שהם קבועים במנורה וכו' וכל הנירות קבועים בקנים דהא באת מן הככר כדילפינן דהוה מקשה מחוברים לה וששה הנירות פונים לנר האמצעי שעל קני המנורה והנה האמצעים כנגד קדה"ק והוא הנקרא נר מערבי והאמצעי לא הי' נוטה אל אחד מהצדדין מאיר אל מול עצמו דכ' יערוך אותו אהרן לפני ד' שהי' מנגד קדהק"ד עכ"ד העתקתי דבריו דממנו יש ללמוד לכמה דברים בפרק הזה:
הלכה ה
א') ואין עושין אותה לעולם מן הגרוטאות בין שהיתה של זהב בין שהיתה של שאר מיני מתכות. ובמשל"מ הקשה הא גרוטאות לא מיפסלי במנורה רק משום דכתיב מקשה והוי' כדאמרינן לעיל וא"כ מאחר דשאר מיני מתכות לא באה מקשה גרוטאות נמי כשרין בה ותי' דרבינו מפרש דמקשה דממעטינן בשאר מיני מתכות איני רק שלא יהא עיכוב אבל לכתחלה גם בשאר מיני מתכות בעינן מקשה והקשה דעכ"פ מנ"ל לרבינו דין זה ובטה"ק הוסיף להקשות א"כ מנ"ל להש"ס למדרש קרא דמקשה דפ' בהעלותך למעוטי חצוצרת דלא בעי בה מקשה נוקי קרא למנורה למעט בשאר מיני מתכות דלא בעינן אף לכתחלה מקשה ולכן אמינא לישב דהנה בטה"ק הקשה כיון דכבר כתיב מקשה זהב למעוטי דשאר מתכות אינה באה ככר ואינה באה מקשה א"כ ממילא נשמע דזהב באה מקשה לעיכובא א"כ ל"ל קרא דמקשה מעכב הא כבר נשמע מאידך קרא עוד הקשה כיון דממעט מקרא אינה באה זהב אינה באה מקשה נשמע דשאר מיני מתכות כשר א"כ קרא דתעשה המנורה לרבות שאר מיני מתכות ל"ל ותוס' הקשו דדריש תחילה קרא קמא דתעשה המנורה ואח"כ מייתיא ברייתא דדריש את כל הכלים האלה דכתיב לבסוף ואח"כ חזר ודרש קרא דכפתוריהם וקניתם ממנו דכתיב לעיל מיני' ונראה לישב דהנה מקשה משמע עשת של זהב לאפוקי גרוטאות זהב שבור (או זהב שכבר התיכו בכור) וגם משמע שיהא הכל מקשה אחת מחתיכה אחת שלא יעשנה איברים איברים ויחברנה והנה לקמן אוכיח דהך דדרש מקשה זהב באה זהב באה מקשה אינה באה זהב היינו דלא בעינן מקשה מעשה קורנס מחתיכה אחת ויכול לעשותה איברים איברים ולחברנה אבל מגרוטאות לא אייריא אותה ברייתא כלל וא"כ א"ש דפסק דגרוטאות פסול גם בשאר מיני מתכות וכאשר יתבאר לקמן בהלכה ג' יעוש"ה:
מעתה נבוא לבאר דברי רבינו דהנה גמ' מסיק תנאי הוא ומייתיא ברייתא ככר זהב מלמד שבאה ככר זהב שאף נירותי' בכלל ת"ל את כל הכלים האלה יכול אף מלקוחי' ומחתותי' באה ככר ת"ל יעשה אותה למעט מלקוחי' דאינה באה ככר וקשה לי ממנ"פ אי ס"ל כרב ששת דמקשה קאי אנירותי' ג"כ א"כ למה צריך קרא דנירות בכלל הא מסברא דהוה בכלל הככר כיון שנעשה מחתיכה אחת ועוד מ"פ אי הכי מלקוחי' נמי יקשה כיון דאינה באה מקשה ע"כ דהאי מקשה לא קאי אמלקוחי' לכן אינה באה ככר ואי לא ידע דרשא דמקשה קאי אמנורה א"כ מנ"ל כלל לדייק דהוה כתנאי דבעינן נירותי' קבועין במנורה דקרא דמקשה קאי אמנורה ונירותי' וכרב ששת דהא מקרא דואת כל הכלים לא נשמע רק דבאה ככר אבל לא נשמע מקרא זה דהוה קבועים במנורה:
ונראה לישב לפמש"כ לעיל דמקשה משמע תרתי שיהא מעשת של זהב לא גרוטאות וכן שיהא מעשה קורנס מחתיכה אחת ולפי"ז י"ל דגם תנא דברייתא סובר דמקשה קאי אנירותי' רק דהוה ס"ל לענין זה דאינה באה גרוטאות אבל לא דבעינן מקשה אחת ולכן פריך מנ"ל דגם נירותי' באה ככר דאף דמקשה קאי אנירותי' דילמא לא קאי רק לענין זה דאינה באה גרוטאות ת"ל את כל הכלים האלו לרבות נירותי' וע"ז פריך ואימא נמי לרבות מלקוחי' ומחתותי' כיון דהאי מקשה דממעט גרוטאות קאי גם אמלקוחי' ומחתותי' דכתיב אחר ככר זהב וקודם הקרא דכל הכלים האלו ת"ל למעט אותם מעתה יקשה לכאורה מאי חזית דמרבה מכל הכלים האלו נירות ולא מלקוחי' ומחתותי' כיון דמקשה דכתיב קאי גם אמלקוחי' ומחתותי' דכתיב בתרי' ע"כ לומר דדוקא נירותי' דמרבינן מכל הכלים האלה משום דבאמת כיון דמקשה קאי אנירותי' ע"כ גם לענין מה דיהא מקשה אחת מעשה קורנס קאי כיון דאפשר להיות מעשה קורנס אחת אבל אמלקוחי' ומחתותי' דא"א להיות מעשה קורנס אחת אמרינן דלא קאי רק לענין זה דלא יהא גרוטאות א"כ ניחא דמרבינן מכל הכלים האלה דבאה בכלל הככר וממעטינן מלקוחי' ומחתותי' שאינה מכלל הככר כיון דאין מקשה אחת מחתיכה אחת ושפיר מוכח דהאי תנא ס"ל כרב ששת דנירותי' קבועין וא"כ נשמע דעיקר טעם דנירותי' באין מככר ומלקוחי' ומחתותי' אין באין מככר יען דנירותי' הי' קבועין ומלקוחי' ומחתי' אינן קבועין אין באין מככר ולכן אף מזהב לא הי' באין אי לאו דכתיב קרא בפירוש דבאה זהב ולכן לא כתב רבינו דרשא דאותה דא"צ לקרא דאותה רק דלא נרבה מכל הכלים כמו דמרבינן נירותי' מכל הכלים אבל רבינו דלא הביא דרשא דמרבינן נירותי' מכל הכלים האלה יען דסובר דעיקר הטעם מסברא דהם מקשה וקבועין במנורה לכן א"צ להביא דממעטינן מלקוחי' דאינן באין מככר מקרא דאותה רק מסברא כיון שאינן קבועין אינן באים מככר ודו"ק:
ומעתה אומר דהא"ט דרבינו ס"ל דאף דמנורה באה מתכות גרוטאות פסול דהנה כיון דכתיב ככר זהב יעשה כל הכלים האלה כולל גם נירותי' באים מככר יען שקבועין משא"כ מלקוחי' אף דבעינן ג"כ מקשה שאין באין מגרוטאות אינן באין מככר ולכן הקדים בברייתא קרא דכל הכלים האלה למדרש באה זהב באה ככר משום דהאי קרא כולל הכל אף נירותי' דהיינו דמקשה קאי גם אנירותי' שיהא מקשה מעשה קורנוס ומזה ממעטינן באה מתכות אינה באה ככר וכן קרא דכפתורתם וקנותם באה זהב באה כפתורי' ופרחי' אינה באה זהב אינה באה כפתורי' ופרחי' ואח"ז מייתיא קרא דזהב מקשה דאינה באה זהב אינה באה מקשה היינו דאין באה מעשה קורנוס אבל דאינה באה גרוטאות ל"ש למעט דהא קרא דכל הכלים דמרבה נירותי' דבאה ככר היינו דבאה מקשה מעשה קורנס (דאי דאין נירותי' באה גרוטאות א"צ קרא לרבות דאף מלקוחי' ומחתותי' בעינן מקשה מעשת זהב לאפוקי גרוטאות) וא"כ רק שייך למעט באה זהב באה מקשה מעשה קורנס אינה באה זהב אינה באה מקשה מעשה קורנס אבל לא נשמע דאינה באה מעשת ובאה גרוטאות וכמו שבארנו לעיל ונתישב שפיר דלא יקשה דהא ממעט מקרא דבאה מתכות אינה באה מקשה דלפמש"כ קאי ע"כ רק למעט דל"ב מעשה קורנס דמזה אייריא ע"כ ברייתא כולי' דומיא דקרא דכל הכלים האלה דמייתיא בתחילת הברייתא ואמנם אכתי לא ידעינן עכ"פ מנ"ל דגרוטאות פסול אך הדבר ניחא מאוד דהא דרוש מקרא דמקשה היא למעט חצוצרת דגרוטאות כשר והא חצוצרת באה מכסף דהוה לגבי מנורה בכלל מתכות א"כ ע"כ לפרש כן מנורה הבאה מכסף בעי מקשה שלא יהא גרוטאות אבל חצוצרת הבאה מכסף (דהא מתכות פסול לחצוצרת) כשר מן גרוטאות א"כ נשמע ממילא דבאה מתכות פסול ג"כ מגרוטאות דא"ל דאי באה מתכות כשר גרוטאות א"כ מנורה גופי' של כסף כשר מגרוטאות ל"ש למדרש מקשה היא למעט חצוצרת דכשר מגרוטאות אע"כ דפסול מגרוטאות והנה לפי"ז י"ל דמקרא דממעט דבאה זהב באה מקשה אינה באה זהב אינה באה מקשה רק נשמע דכשר משאר מיני מתכות דהיינו באה מכסף דמזה אייריא קרא דכתיב אח"ז מקשה היא למעט חצוצרת אבל לא נשמע שאר מיני מתכות וא"כ רק נשמע דכשר גם שאר מיני מתכות מקרא דתיעשה המנורה כדדריש לעיל ומיושב קו' הטה"ק שפיר צריך קרא דתיעשה המנורה לרבות שאר מיני מתכות ודו"ק: כעת בשעת הדפסה הגיע לידי ספר מרכבת המשנה שכ' לפרש דברי רבינו דמפרש הא דקאמר בגמ' באה זהב באה מקשה אינה באה זהב אינה באה מקשה לאו למימרא דאינה באה מן העשת דהרי עשת מעכב אלא דענין מקשה מתפרש שיהא מן העשת גם מתפרש שתהי' אטומה בלא חלל הלכך שדינן הו"י ועיכובה דמקשה שיהא מן העשת ומיעוטא דבאה זהב באה מקשה שאוטם איננו מעכב ורשאי להיות חלולה וזה מוכרח בברייתא דמעיקרא קאמר דעשת מעכב ואח"כ קאמר דמקשה אינה מעכב ואע"ג דעשת ואוטם תרווייהו ילפינן מתיבת מקשה אפ"ה מסתברא דעשת מעכב טפי דמן הגרוטאות א"א לעשות מקשה אטום כנ"ל גם נראה פשוט דפי' אין עושין בה גביעים דא"צ לעשות דלא כמשל"מ יעוש"ה:
הלכה ו
א') המלקחים והמחתות וכלי השמן וכו'. ותמהו דרבינו כתב דרשה אחרת אשר אינה מבואר בגמ' דבגמ' איתא דילפינן דהא דכתיב ככר ומקשה אמנורה ונרותי' כתיב ועוד קשה לי דפסק כמ"ד מנורה של פרקים הי' וביומא דף כ"ד איתא זר שסידר את המנורה יהא חייב דהוה עבודת מתנה ומשני דיש אחרי' עבודה הרי דסתמא דגמ' סובר כמ"ד של חוליות הי' כפירש"י שם ונראה לישב דאיתא במנחות דף פ"ח אר"ה אמר ר"ש נר שבמקדש של פרקים הוה קסבר כי כתיב ככר ומקשה אמנורה ונרותי' כתיב כיון דמבעי הטבה אי לאו דפרקים הוה לא הוה מטיבה לי' מיתבי כיצד הוא עושה מסלקן ומניחן באוהל אלמא דשל חוליות הוה הוא דאמר כחכמים דסברי לא היו מזיזין אותה ממקומו ובפלוגתא דהני תנאי מנורה ונירותי' היתה באה מן הככר ר"נ אומר מנורה היתה באה מן הככר ולא נירותי' ומלקחי' באה מן הככר במאי קמפלגי בהאי קרא דתניא ככר זהב טהור יעשה אותה למדנו למנורה שבאה מן הככר מניין לרבות נירותי' ת"ל את כל הכלים האלה יכול שאני מרבה אף מלקחותי' ת"ל אותה ריב"ק אומר מנורה באה מן הככר ואין נירותי' ומלקוחתי' באה מן הככר מה אני מקיים את כל הכלים האלה שהיתה באה של זהב אפי' פי נירות יעוש"ה והנה לכאורה קשה לי איך אפשר לומר דמסלקן ומניחן באוהל ומקנחן ומדליקן הא איתא בשבת דף מ"ה דרי"ו פסק הלכה כר"י בנר של שבת דאסור לטלטלה ורשב"ל אמר הלכה כר"ש אמר רב יוסף היינו דאמר רבה אמרי"ו אמרו הלכה כר"ש אמרו ולי' לא ס"ל א"ל אביי לרב יוסף ואת לא תסברא רי"ו כרי' דהא נפל מנרתא אגלימא דר' אסי ולא טולטלה מ"ט לאו משום דר' אסי תלמידי' דרי"ו הוה ורי"ו כר"י ס"ל דאית לי' מוקצה א"ל מנרתא קאמרת מנרתא שאני דאמר ר"א הורה ר"ל מנורה הניטלת בידו אחת מותר לטלטלה בשתי ידיו אסור ורי"ו אמר אנו אין לנו אלא בנר כר"ש אבל מנורה אסור לטלטלה וטעמא מאי רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו הואיל וקובע לו מקום א"ל אביי והרי כילת חתנים דאדם קובע לו מקום ואמר שמואל דמותר לטלטלה ומותר לפרקה בשבת אלא אמר אביי בשל חוליות שמא תפול ותתפרק ויחזירנה ונמצא עושה כלי א"ה מ"ט דר"ל דשרי מאי חוליות כעין חוליות דאית בה חידקי ופירש"י מאן דחזי ככר של פרקים הוא דהיינו של חוליות והנה זה שייך למ"ד יש בנין בכלים (והנה במגי"ש תמה א"כ הא דאיתא שם איבעיא להו הורה במנורה להתירא כר"ש בנר או דילמא הורה במנורה לאיסורא ובנר להתירא כר"ש הטעם משום דמיחזי כבונה א"כ לא תליא במוקצה ול"ש לתלותו בנר ולקמן כתבתי לישב) ולפי"ז קשה לי למ"ד של חוליות הי' דמסלקן ומניחן באוהל בשבת בוודאי אסור להחזיר משום דמיחזי כבונה וא"כ אמאי לא קתני דסידור הנירות לא דחי שבת כמו דקתני דסידור הקנים לא דחי שבת כדתנן במנחות דף צ"ו דאין סידור הקנים דוחה שבת וא"ל דאין שבות במקדש ז"א דהא סידור הקנים א"ד את השבת אף דהוה רק שבות וע"כ יען דשבות זה דמיחזי כבונה כפירש"י לא הותר במקדש ע"ש בתוס' ובעירובין דף ק"ד דשבות גדול לא התירו במקדש וא"כ בהעמידת הנירות דהוה ג"כ שבות דבנין כלים אמאי לא קתני דא"ד שבת:
אך י"ל דהאי מ"ד סובר דהא דסידור הקנים א"ד השבת היינו קודם התרת כלים כדאיתא בשבת דף קכ"ג אבל לאחר התרת כלים מותר לסדר הקנים בשבת ולא חיישינן משום שבות דמיחזי כבונה א"כ דגם שבות זה הותר במקדש כמו שבארתי בסוף פ"ח מה' אלו ומעתה להלכה הנה רבינו פסק בפ"ה מתומ"ס דאין סידור הקנים דוחה שבת א"כ ע"כ לית לי' כהאי תנא דהי' מסלקן ומניחן באוהל אלא דס"ל כמ"ד דמנורה של פרקים כפי' דהיינו של חידקי הי' דא"צ לסלקן בשבת רק להטות זה שרי בשבת דאין אלא משום גזירה אטו חוליות וזה וודאי לא גזרו במקדש והנה שמעתין דלקמן דף מ"ו צריכה ג"כ רבה כי תמוה מאוד אמנם נראה לי לפרשה על נכון דהנה בהא דמסיק אלא אמר אביי בשל חוליות תמה במגי"ש א"כ מאי שייך לתלות ולומר אין לנו אלא בנר כר"ש אבל מנורה לא קיימ"ל כר"ש דאיך תליא זב"ז דלר"ש דסובר דלית לי' מוקצה לית לי' גזירה דחוליות שהוא משום בנין בכלים והנה רש"י פי' לקמן האיבעיא הורה במנורה כר"ש בנר להתירא ופירש"י דחדא הוראה הוה והכי קאמר הורה במנורה להתירא כדרך שהי' ר"ש מתיר בנר ישן והקשו בתוס' דאין לתלות מנורה בנר:
ב') אמנם בהא דאמר רי"ו אנו אין לנו אלא בנר כר"ש אבל מנורה בין נטלה בידו אחת אסור לטלטלה ופירש תוס' דהיינו בנר ישן של חרס סבור כר"ש ובנר של מתכות פסק כר"י וכתב הרשב"א דמשמע דלר"ש אית לי' אפי' במנורה ויקשה לפי מה דמפרש משום דקובע לו מקום הא ר"ש גופי' מודה (לקמן דף קכ"ג) בסיכי זייריא ומזירי משום דקובע לו מקום ופי' במהרש"א דהכונה דא"כ כיון דאית לי' לרי"ו דגם במנורה שייך קובע לו מקום א"כ מנ"ל דר"ש פליג דסובר דל"ה כמו קובע לו מקום וא"כ למה הדר ממה דקאמר דקובע לו מקום מכח הך דכילת חתנים דע"כ ר"ש אית לי' הטעם דקובע לו מקום (וכ"כ בפנ"י לפרש קו' רשב"א ולכן מפרש רשב"א דהכל לר"ש ומודה ר"ש במנורה יען דדמי לסיכי זיירי ומזורי א"כ הא דר"ח מתיר בכילת חתנים דלא כמאן) ועוד הא א"ד לסיכי זייריא דהוה מלאכתו לאיסור וכיון דמיחד להו מקום ול"ח לתשמיש אחרינא רק לאיסור שפיר אסור לטלטל אף לצורך גופו ומקומו משא"כ הכא בנר ובכילת חתנים דהוה מלאכתו להיתר דא"ל דמנורה מלאכתו לאיסור משום דנעשה בסיס א"כ מ"פ מכילת חתנים שם בוודאי מלאכתו להיתר ונראה לישב הכל בחדא מחתא דהנה מה שהעלה הפנ"י דמנורה ל"ה מלאכתו לאיסור הנה בנה יסודו על דברי הרשב"א לקמן פ' מפנין כיון דאין אלא בסיס לדבר האסור ל"ה מלאכתו לאיסור דמינח נייח (ועיין ראש יוסף שדחה דזה רק לפי ס"ד שם דר"י סובר כל שמלאכתו לאיסור אסור לצורך גופו מוכרחין לחלק דנר ל"ה מלאכתו לאיסור אבל למסקנא אין הכרח לחלק והנה לפי דבריו י"ל נהי דאין הכרח אבל עכ"פ מצד הסברא יש לחלק דכיון דמינח נייח ל"ה מלאכתו לאיסור) אבל הנה הרשב"א דייק כן מהא דאמרו לקמן דרב יהודה שרי לטלטל שרגא דמשחא דנפטא אסור לטלטלה והקשה הא רב יודא סובר בפ' כל הכלים דאסור לטלטל לצורך גופו ומקומו ולזה העלה הרשב"א דשרגא שאני דאין אלא בסיס ומינח נייח:
ולפי"ז קשה לי דהנה מפירש"י דמפרש דנפטא אסור דמסרח ולכן אפי' ר"ש מודה דלא חזו אלא למלאכתו וכן פירש הרשב"א בשמעתין א"כ תקשה דרשב"א סותר עצמו דהרי לטעמא דר"ש פירש"י יען דמאוס ולא חזי אלא למלאכתו הרי דסובר דכל הטעם משום דמלאכתו לאיסור אך הדבר ניחא דכבר כתבתי לעיל דסברת רשב"א רק ניחא בדבר שראוי למילתא אחריתא בהא שייך לחלק בין מינח נייח דכיון דאין אלא בסיס והוא עצמו ראוי למילתא אחריתא רשאי לטלטל אף למ"ד דסובר במלאכתו לאיסור היכיא דחזי למילתא אחריתא אסור לטלטל אפ"ה היכיא דמינח נייח מודה כיון דלא נעשה בזה גופי' מלאכה אבל מידי דמאוס ול"ח רק לאיסור בוודאי אסור משום מלאכתו לאיסור אף דמינח נייח דהרי עכ"פ עומד רק למלאכת איסור ולכן אף לר"ש אסור (כאשר יתבאר להלן טעמא דמילתא ולפי"ז צריך לומר דחצוצרת ל"ה רק כשאר מלאכתו לאיסור כפי' רש"י לעיל דף ל"ח דמפרש שופר מלאכתו להיתר וחצוצרת מלאכתו לאיסור ואין אסור אלא מחמה לצל דאי כפי' תוס' דחצוצרת ל"ח למידי ואסור לי' אף לצורך גופו ומקומו א"כ למה אמרינן לעיל דף ל"ח דלר"ש מטלטלין חצוצרת הא מוכח משמעתין היכיא דל"ח למידי אין מטלטלין דבר שמלאכתו לאיסור אך לפי מה שבארתי לקמן גבי שרגא דנפטא לא יקשה מחצוצרת דרק לרב יודא דסובר כל שמלאכתו לאיסור אסור לצורך גופו ומקומו שייך לומר דנפטא דא"ר רק להדלקה הוה מלאכתו לאיסור אף דמינח נייח (ולפי"ז במנורה דהוה מלאכתו לאיסור היינו משום דמייחד לו מקום ואין משתמש רק להדלקה) אך מרש"י לעיל משמע שגם בחצוצרת ל"ח רק למלאכת אסור וצריך לחלק במוקצה מחמת מיאוס מקצה לי' מדעתו יותר מחצוצרת דאף דאין ראוי למילתא אחריתא כיון דאין מאוס עליו או דבאמת אתיא הך דלעיל כרבה ור"י דסובר בנפטא נמי שרי משום דראוי לכסויי מנא תורת כלי עליו ולרב יודא צריך באמת לפרש דחצוצרת אף לר"י רק לצל אסור דל"ה אלא כשאר כלי שמלאכתו לאיסור דרק אסור מחמה לצל ובזה ניחא מה דפירש"י בשמעתין קינה של תרנגולים דהו"ל מלאכתו דאיסור והקשה הפנ"י הא במלאכתו לאיסור לא מצינו כלל פלוגתא בין ר"י ור"ש ואף דתוס' פירשו דפלוגתא בחצוצרת היינו במלאכתו לאיסור דאסור לטלטל לצרכי גופו ומקומו כיון דל"ח למידי הא רש"י מפרש שם חילוק שבין שופר לחצוצרת זה מלאכתו להיתר וזה לאיסור והיינו לענין טילטול מחמה לצל ולא נחית לסברת תוס' כלל דטעמא דחצוצרת ל"ח למידי וא"כ הדרה קו' לדוכתין ולפמש"כ ניחא דבאמת מבואר בלשון רש"י שפ' בחצוצרת ל"ח אף לגמיעה לכן אסור לטלטל דהוה מוקצה ושגם ר"ש סובר כן דאין עומד רק לתקוע ע"כ גרע דאסור אפי' לצורך גופו ומקומו וא"כ לכן כתב רש"י כן גם בקינה של תרנגולים ודו"ק:
ולפי"ז נראה בוודאי טרם דמסיק במנורה של חידקי דאסור לטלטלה מגזירה דדמי לבניין ל"ה מנורה דומה לסיכי זיירי ומזורי דכאן לא הוה יחוד מקום גמור דל"ה מלאכתו לאיסור כיון דמינח נייחא (כסברת הפנ"י) אבל למאי דמסיק דאסור לטלטלה משום בניין א"כ שוב בוודאי מיחד לה מקום בביה"ש דל"ח לתשמיש לשום דבר משום חששא דבנין שמא יתפרק ולא יהא יכול להחזירה משום איסור בנין וא"כ באמת אין הטעם דאסור בטילטול משום בנין אלא משום דמלאכתו לאיסור להדלקה דאין עומד רק לכן הוה כזיכי זיירי (ואי לאו חששא דבנין הוה ראוי בביה"ש ג"כ לתשמיש אחר ול"ה מיחד לה מקום אבל) מאחר דאין יכול להשתמש בו מחשש סתירה ובנין בכלים לכן מיחד לה מקום שלא יתפרק ואין עומד אלא להדלקה והוה מלאכתו לאיסור ואסור לטלטל אף לר"ש (וחידקי גזירה אטו חוליות אבל משום חששא דסתירה ובנין בכלים ל"ה אסרינן לטלטל כיון דבנין בכלים רק דרבנן) והיינו מאחר שהוכחנו דבנפטא חשוב מלאכתו לאיסור לרב יודא אף לשיטת רשב"א שוב י"ל היכיא דמיחד לה מקום משום חששא דשמא יתפרק וא"י להחזירה בשבת משום דמדרבנן יש בניין בכלים א"כ עומד רק למלאכת איסור וכמו שפירש"י לקמן דף קי"ג גבי כלי קיואי דכובד עליון דקפיד עליו לכן הוה מלאכתו לאיסור ודמי לסיכי זיירי ולכן לס"ד דלא איירי בחידקי שפיר הוה סבור אביי דלר"ש ל"א דמיחד לה מקום דחזי לשאר תשמיש וממילא ל"ש דמלאכתו לאיסור לבד וכל דמינח נייח ל"ה מלאכתו לאיסור והיינו דפריך לי' אביי מכילת חתנים דג"כ הוה מלאכתו להיתר וכמש"כ הפנ"י ולד' לדידי' לסיכי זיירי דשם מלאכתו לאיסור כיון דל"ח למידי אבל רבה ורב יוסף הוה סברי דעיקר הטעם הוא מה דאדם קובע לו מקום וסבירא להו דבמנורה אף דמינח נייח שייך מלאכתו לאיסור א"כ סברי שפיר הטעם דאסור דאדם קובע לו מקום דומיא דסיכי וזיירי וא"ל שם מלאכתו לאיסור גם כאן מלאכתו לאיסור (והנה יש לומר באופן אחר דלרב יוסף דסובר דבמנרתא ג"כ שרי ר"ש מוכח דר"ש דאף במלאכתו לאיסור שרי כיון דמינח נייח ולכן אמר רב יוסף מנרתא שאני דטעמא אחרינא יש משום דאף דבנר שרינן במנרתא יש לאיסור מטעמא דקובע לו מקום וסובר רב יוסף דמשום הא"ט דקביעת מקום בלחוד אסור לטלטל ובאמת אביי פריך לי' מכילת חתנים מוכח דאי לאו מלאכתו לאיסור ל"ש הטעם דקובע לו מקום וע"ז קאמר במנורה של חוליות ע"כ קפיד ואין משתמש שמא יתפרק וקובע לו מקום ושוב הוה מלאכתו לאיסור שאין עומד רק להדלקה לכן הוה כדין מלאכתו לאיסור אף דמינח נייח) וזהו דאמר רי"ו אנו אין לנו אלא בנר כר"ש והיינו אפי' בדנפטא כדסבירא להו לרבה ורב יוסף לקמן דשם כיון דחזי לכסויי מנא ל"ה מלאכתו לאיסור אבל במנורה גם ר"ש מודה כיון דמייחד לי' מקום הוה מלאכתו לאיסור דכיון דמיחד מקום גרע ממוקצה מחמת מיאוס כהך דנפטא משום דבזה ראוי לכסוי מנא וא"כ שפיר תליא נר במנורה דאף דבנר איכא ג"כ סברא דמחמת מיאוס הוה מלאכתו לאיסור כדסובר רב יודא באמת רבה ור"י לשיטתם דסברי דבזה סבירא לר"ש דשרי ולא אסור אלא במנורה דבזה ר"ש מודה דהוה מלאכתו לאיסור כיון דמיחד לי' מקום (כשיטת הרשב"א דר"ש ג"כ מודה במלאכתו לאיסור) וע"ז פריך אביי מכילת חתנים משום דסובר דכל דמינח נייח ל"ה מלאכתו לאיסור ולכן ל"מ קביעת מקום וע"ז משני בחידקי כיון דבשל חוליות איכא אסור בנין בכלים מדרבנן לכן מיחד לו מקום בביה"ש כדי שלא יפרוק ויהא אסור להעמידו ושוב לא חזי רק למלאכת איסור להדלקה והוה מלאכתו לאיסור אף דמינח נייח ודמי לזירי זיירי לכן ר"ש מודה ומיושב היטיב שיטת הרשב"א:
והנה לפי"ז הא דקאמר רבי הורה במנורה להתירא כר"ש וחדא הוראה הוא דסבירא לי' כר"ל דמתיר במנורה לר"ש ואף דבאית לי' חוליות שאני מנורה מנר דבנר ל"ה מלאכתו לאיסור ובשל חוליות הוה מלאכתו לאיסור אבל בחידקי מדמי שפיר לנר כמו דנר ל"ג אטו חוליות ודינו כשאר נר דל"ה מלאכתו לאיסור דמותר ומיושב קו' התוס' דשפיר תליא מנורה בנר ודו"ק:
ג') ובזה ניחא מה שיש לדקדק בהא דרב יוסף משני מנרתא שאני ויש לתמוה הא אביי דמפרש משום דגזרינן אטו חוליות א"כ גם לדידי' במנרתא טעמא אחרינא יש א"כ יקשה לאביי מ"פ לרב יוסף ואת לא תסברא הא ע"כ גם לדידי' מנרתא שאני ולפמש"כ ניחא די"ל רב יוסף דקאמר מנרתא שאני באמת הוה סבור דרק הטעם משום דקובע לו מקום וסובר דהטעם דקובע לו מקום לבד סגי אף דאין מלאכתו לאיסור ולכן סובר דמנרתא שאני ואביי פריך לי' מכילת חתנים מוכח דל"א דקובע לו מקום כיון דאין מלאכתו לאיסור אלא הטעם משום חוליות דאסור להעמידה ע"כ קובע לו מקום וגם מהא"ט הוה מלאכתו לאיסור דאין משתמש בו משום דמתירא שתתפרק ולכן לית לי' לאביי דמנרתא שאני דכיון דהטעם משום דמלאכתו לאיסור א"כ זהו שייך רק לר"י דלר"ש הא לית לי' מלאכתו לאיסור בנר כסברת פנ"י ונתישב נמי קו' תוס' הא אין בנין בכלים דלפמש"כ לא גזרינן לאסור טילטול משום איסור בנין כלים לחוד אלא כיון דמקפיד שלא תתפרק דחושש להשתמש בו דיהא אסור להעמידו משום בנין בכלים דרבנן ע"כ מיחד לי' מקום והוה מלאכתו לאיסור:
(אמנם יש לומר עוד בדרך אחר דבאמת אביי פליג ארבה בהא ומפרש הא דקאמר רי"ו אנו אין לנו בנר היינו דהלכה בהא כר"ש ובמנורה אין הלכה אבל ר"ש סובר במנורה ג"כ להתירא וא"כ לאביי יפורש הא דקאמר רי"ו אין לנו אלא בנר כר"ש היינו דאית לי' דר"ש אבל במנורה לית לי' כר"ש אבל ר"ש גופי' מתיר אפי' במנורה כיון דלדידי' ל"ה קביעת מקום ול"ד לסיכי זיירי דשם מלאכתו לאיסור וכאן דמינח נייח ל"ה מלאכתו לאיסור וכפי' הראשון שבתוס' משום דאין קובע לו מקום ורק הטעם דטילטול אסור כיון דחידקי אסור להשתמש בו הוה מלאכתו לאיסור הדלקה ובזה ניחא דפריך לעיל אביי מהא דנפל מנרתא דע"כ כר"י סבירא לי' דלאביי הטעם משום חידקי והוה מלאכתו לאיסר לא אתיא רק כר"י דלר"ש הא לית לי' מלאכתו לאיסור ורב יוסף משני מנרתא שאני דסובר דקובע לו מקום ולפי"ז רבה ורב יוסף עם אביי פליגא בפלוגתא דתוס' עם רשב"א דרב יוסף יפרש כרשב"א ולדידי' לא יקשה כקו' הפנ"י (שהקשה לפי שיטת רשב"א) דהא סובר דהוה מלאכתו לאיסור דמיחד לי' מקום ואביי סובר דלא מיחד לי' מקום ול"ה מלאכתו לאיסור דמינח נייח לכן סובר טעם אחר דחידקי ושוב הוה מלאכתו לאיסור ולכן לר"י אסור לטלטל אבל ר"ש דידי' סובר גם במנורה להתירא וא"כ ניחא הא דקאמר הורה במנורה להתירא כר"ש וחדא הוראה הוא דגם מנורה משום מוקצה דאפי' לטעם דחידקי הוא רק לתת טעם דלכן מלאכתו לאיסור ול"ש מותר במנורה וסובר רבי לגמרי כר"ש אף במנורה):
ובזה א"ש נמי שיטת רבינו דפסק כר"ל וכ' הה' דלית לי' מוקצה לכן פסק כר"ל ובב"י סי' רע"ט תמה הא הטעם הוא משום גזירה דחולית וכן קשה דרבינו סובר בגדולה אסור משום מוקצה והא בגמ' איתא בגדולה לכו"ע אסור טעם גזירה אטו חוליות א"כ גם לר"ל הטעם רק משום גזירה דחוליות לא משום דקפיד ומיחד לי' מקום לפמש"כ ניחא דהכי קאמר דחוליות בוודאי מיחד לי' מקום שלא ישתמש בו כדי שלא תתפרק ולא יהא יכול להחזירו בשבת ויש בו איסור משום מלאכתו לאיסור וגזרינן בחידקי אטו חוליות ורבינו לשיטתו דסובר בסיכי ומזיירי גופי' לר"ש שרי כדפירש"י דלא קאי הכל מודים בסיכי אדר"ש אלא אדר"י וכדמוכח מהך דחצוצרות דלעיל דף ל"ח דלר"ח שרי אף דלא חזי לשום תשמיש רק למלאכת אסור ודו"ק:
והנה בשרגא דמשחא דשמעתין הנה מפירש"י נראה לכאורה דמפרש דמשחא לאו היינו סתם נר דהוא חרס אלא בשל מתכות דלא מאוס כלל ולאו מלאכתו לאיסור מיקרי דמיוחד נמי לשאר תשמישים משא"כ דנפטא דמסריח אע"ג דלא מאוס כלל מ"מ מלאכתו לאיסור מיקרי ומשו"ה אסור לצורך גופו דרב יודא לטעמי' בריש כל הכלים דף קכ"ב דמלאכתו לאיסור לגופו ומקומו נמי אסור וז"ש רש"י נר אחר שכבה באותו שבת דאי ישן פשיטא דאפי' ר"י מודה בשל מתכות ולא הול"ל אלא דנפטא אסור אבל תוס' הבינו דרש"י אייריא בשל חרס ולכן כתבו דמוכרח לומר אליבא דר"ש דלר"י הא דמשחא נמי אסור ובשל נפטא אסור אף לר"ש דמאיס ביותר ודמי לגרוגרת וצימוקים וכדעת הירושלמי דהטעם משום דמסריח אבל תוס' דידהו פליגי ארש"י ומפרשי בשל מתכות ואיה"נ דמשחא פשיטא דאסור ושל נפטא אסור אף לר"ש דמאיס ביותר וכן פירש בס' ראש יוסף:
אולם קשה לי לפי פירושו דמפרש דאליבא דר"י לשיטתו דמלאכתו לאיסור אף לצורך גופו ומקומו הא רשב"א הוכיח בריש כל הכלים דלרב יודא ע"כ נר ל"ה מלאכתו לאיסור יען דלא בו נעשה המלאכה רק דבסיס הוה דאל"כ קשיא אמאי מטלטלין נר ישן (ועיין ראש יוסף שהקשה מזה על הפנ"י דדייק מרשב"א דנר ל"ה מלאכתו לאיסור דהא רשב"א כתב כן רק לס"ד אבל למסקנא הדר בי' רב יודא וסובר מלאכתו לאיסור שרי לצורך גופו אז א"צ לומר דנר ל"ה מלאכתו לאיסור) וא"כ כאן דמפרש דר"י לשיטתי' דהיינו דלס"ד דר"י דאסור לצורך גופו א"כ איך מפרש דהוה מלאכתו לאיסור דהא לס"ד דר"י ע"כ נר ל"ה מלאכתו לאיסור:
ולכאורה י"ל דכונת פירש"י דהוה מלאכתו רק לאיסור ור"ש מודה בכהא"ג דדמי לסיכי זיירי וכמש"כ תוס' לעיל דף מ"ה גבי מטה שיחדה דלר"ש ג"כ אסור דדמי לסיכי זיירי ונר כתבו דלא דמי למטה שיחדה דשם קובע לו מקום א"כ לפי"ז י"ל כיון דנפטא ל"ח למידי רק למלאכת איסור שפיר הוה מלאכתו לאיסור ודמי שפיר לסיכי זיירי אלא דז"א דהא לעיל דף ל"ו מבואר דלר"ש בחצצרות מטלטלין לצורך גופו אף דלא חזי רק למלאכת איסור כמבואר ברש"י שם שכ' דלא חזי רק לתקוע והוה מוקצה (מזה מוכח דגם רש"י מפרש כתוס' שם דשופר הוה מלאכתו לאיסור אלא כיון דחזי עכ"פ גם לשאר תשמיש ל"ה רק כשאר מלאכתו לאיסור דמטלטלין לצורך גופו וחצצרות ל"ח למידי אין מטלטלין אפי' לצורך גופו) אפ"ה לר"ש מטלטלין חצוצרת א"כ אי אפשר לפרש בכונת רש"י כן וכן מהא דפירש"י לעיל דקינה של תרנגולת מלאכתו לאיסור ע"כ כונתו דמלאכתו רק לאיסור לכן אסור אף לצורך גופו ומקומו ואפ"ה לר"ש מטלטלין לכן נראה דמוכח מכאן לחלק דהיכיא דלא חזי למידי גם לרשב"א הוה נר מלאכתו לאיסור וכמו שבארתי לעיל ושפיר י"ל דרב יודא לשיטתו קאי (וכמש"כ הראש יוסף) ולא יקשה מרשב"א די"ל דרשב"א לא כתב כן רק אנר דחזי גם למידי אחרינא אבל לדידן דקיימ"ל מלאכתו לאיסור שרי לצורך גופו ורק היכיא דל"ח למידי אז אסור לצורך גופו ג"כ והיינו לר"י אבל לר"ש דמתיר בחצצרות אף דל"ח למידי גם בנר של חרס ל"ש לאיסור אף בדנפטא משום דמלאכתו לאיסור דלא גרע מחצצרות ול"ד לסיכי זיירי דאסור גם לר"ש משום דקפיד ומשוי לי' מקום לכן חשוב מלאכתו רק לאיסור דאסור גם לר"ש וכן במנורה לטעמא דרב יוסף דבמנורה הטעם דקובע לו מקום ועדיף מחצצרות:
ד') ובהא ניחא דברי רבינו שכ' נר ישן של נפטא דמאוס מטלטלין ובפמ"ג סי' רע"ט העיר למה נקט כגון של נפט דבכלי כרס אפי' דמשחא אין מטלטלין אולם לפי מה שביאר בספרו בראש יוסף דקאי האי דאמרו דנפטא לא אשל מתכות ובהדליקו באותו שבת ורבה ורב יוסף סובר אף בדנפטא והיינו לר"ש דסובר דמשחא ל"ה מאוס גם דנפטא אין מאוס ומינה דלר"י דמשחא אסור דמאוס גם דנפטא דמאוס אסור לטלטל דאין לומר דלרבה ור"י דנפטא עדיף מדמשחא כמו שכ' תוס' דא"כ פליגי במציאות דלרב יודא דנפטא מאוס יותר ולרבה ורב יוסף דמשחא מאוס יותר וישן ג"כ מאוס בדנפטא ולפי"ז שפיר נקט רבינו נר ישן של נפט והיינו בשל מתכות והנה ראיתי בפמ"ג שכ' לפרש כן דברי רבינו של נפטא נקט משום מתכות ולכאורה קשה על דבריו אי מפרש רבינו פלוגתא דרב יודא ורב יוסף כפירש"י א"כ בשל מתכות לא מאוס בדנפטא ולתוס' ג"כ לרב יוסף דנפטא לא מאוס כלל אבל לפי דבריו בראש יוסף שמפרש שכונת רש"י דלא כמו שהבינו בתוס' דאייריא בנר של חרס אלא בשל מתכות דהא מוכח דרש"י מפרש בנר שדלק באותו שבת ניחא דברי הפמ"ג ודו"ק:
אולם נראה לפרש פירוש אחר בכונת רש"י דלכן הוה מלאכתו לאיסור דאסור אף לצורך גופו ומקומו דהא לפירש"י אייריא בנר שדלק באותו שבת וא"כ בביה"ש עכ"פ הוה אסור לצורך גופו ומקומו ג"כ וא"כ י"ל בשלמא בנר של מתכות דאין מאוס סובר ר"ש דל"א מיגו דאיתקצאי כיון שאחר שדלק יש להתירו אף מחמה לצל אבל כאן דהוה מלאכתו לאיסור דבין השמשות ל"ח למידי וא"כ לענין לטלטל מחמה לצל ע"כ אסור אף לר"ש משום דמלאכתו לאיסור דהא מאוס ואין עומד רק להדלקה וא"כ כהא"ג אף לצורך גופו ומקומו אסור כמו שהי' אסור בביה"ש מטעם מיגו דאיתקצאי דאי אפשר להתיר לחצאין דנאמר מחמה לצל אסור לצורך גופו ומקומו שרי לכן אמרינן כהא"ג גם לר"ש מיגו דאיתקצאי בביה"ש איתקצאי לכולי' יומא ובסוג' הבאתי ראי' מדר"ש מודה בפמוט (ועיין סברא כהא"ג בצל"ח ביצה דבמידי דביה"ש הי' אסור באכילה וטילטול לכן אמרינן מיגו דאיתקצאי גם לטלטל כיון דלאכילה אין להתיר גם לטילטול אין להתיר) ודו"ק:
והנה בחיה"ר כתב להדיא ולכאורה אי אייריא בשל חרס למה צריך לומר שדלק בשבת די לומר שבנפטא דמאוס אסור גם לר"ש ונראה לישב דקשה לפמש"כ הר"ן בביצה למ"ד ממ"מ אסור היינו משום מיגו דאיתקצאי ולמ"ד דשרי לית לי' מיגו דאיתקצאי ויכול לחזור מהקצאתו א"כ מ"ש נר דמשחא מדנפטא גם דמשחא ביה"ש מאוס אלא דעתה חוזר מהקצאתו וגם בדנפטא עתה חוזר מהקצאתו לכן לישב זה צריך לומר דאייריא שדלק בו בשבת גופי' וכיון דלא חזי למידי רק למלאכת איסור ל"ש לומר דחוזר מהקצאתו דהרי עכ"פ אסור משום דמלאכתו לאיסור ואף דמלאכתו לאיסור איני אלא לאסור מחמה לצל צ"ל דקאי לרב יודא לשיטתו דאסור לצורך גופו ג"כ וא"כ נשאר הוא בהקצאתו שהי' בביה"ש וע"כ נקט שדלק בשבת אבל בדמשחא אף דמאוס כיון דחזי גם למילתא אחריתא א"כ אף דהי' מאוס בביה"ש הרי חוזר עתה מהקצאתו ולא מאס עליו וגם מלאכתו לאיסור ל"ה דחזי למילתא אחריתא (ולפי דרך הראשון שכ' לעיל דהיכיא דל"ח למילתא אחריתא הוה מלאכתו רק לאיסור וע"כ אסור גם לר"ש דל"ש לומר דחוזר מהקצאתו כיון דהוה רק מלאכתו לאיסור משא"כ בדמשחא יכול לחזור מהקצאתו דל"ה מלאכתו רק לאיסור אין אסור לצורך גופו ומקומו לדידן דלית לן דרב יודא וע"כ שפיר ל"ש דין זה רק בשל חרס שדלק באותו שבת:
אמנם מה שהקשתי לפי שיטת הר"ן ביצה דממ"מ היינו דא"י לחזור מהקצאתו משום מיגו דאיתקצאי א"כ מ"ש דמשחא מדנפטא יש לישב לפי מש"כ ברמב"ן לפרש בדנפטא אסור לפי שנר של נפטא מסריח ואין משתמשין בו אלא להדלקה נמצא שהוא בשבת כשברי כלי שאין עושין מעין מלאכה הנה לפי"ז ניחא דהא כ' הר"ן בביצה בשפוד שצלאו בו כיון דבטיל מתורת כלי לכ"ע אית לי' ממ"מ וא"י לחזור מהקצאתו וכאן נמי בטיל מתורת כלי ולרמב"ן באמת ל"ה משום מלאכתו לאיסור ולא אייריא כלל מדלק באותו שבת:
אולם קשה לי להר"ן שמפרש משום דהוה מלאכתו לאיסור הא בחיה"ר ריש פ' כל הכלים אהך קו' הנ"ל מנר דמשחא כתב כלל חדש דל"ש בנר מלאכתו לאיסור דהרי הוא עומד לתשמיש האדם בשבת וכונתו דכל טעם דמלאכתו לאיסור הוא משום דלא חזי והוה כשברי כלים וכמש"כ בחי' רמב"ן בטעם דבנפטא אסור יעוש"ה אבל כאן דחזי לתשמישו של אדם בשבת אף שדולק בשבת אין אסור משום מלאכתו לאיסור יעוש"ה וקשה לי לפירושו א"כ בעלי שקצב עליו בשר אסור לטלטל הרי כיון דרשאין לטלטל כדי לקצב עליו בשר לב"ה כדאיתא בביצה דף ו' א"כ עומד לתשמישו ביו"ט א"כ ל"ה כלל עומד למלאכת איסור כיון דמשמשי יו"ט הן (ועטו"ז ומג"א סי' של"א שהוכיחו מזה דאיזמל של מילה אף דמטלטלין למצוה אח"כ אסור לטלטל כמו עלי אף שמותר לטלטל רק הם דנו מכח מוקצה מחסרון כיס ולפי דרכי אף אי אסור מחמת מלאכתו לאיסור ג"כ קשיא הא ל"ה כלל מלאכתו לאיסור) ובחי' הארכתי:
הלכה ז
א') וכל הנירות קבועין במנורה. וכ' בכ"מ יען דאמוראי סברי הכי פסק הכי וקשה לי הא בגמ' דיומא דף כ"ד פריך זר שסידר המנורה יהא חייב דהוה עבודת מתנה ומשני דיש אחרי' עבודה לא מחייב ופירש"י דהיינו כמ"ד דנירות של חוליות היו וא"כ מסתם גמ' נשמע דס"ל של חוליות היו וכבר הקשתי כן לעיל אמנם נראה דרבינו הוכיח דלא כהאי שמעתתא מהא דפ' במה מדליקין דפריך למ"ד דאין מדליקין אנר מהא דקתני ובה הי' מסיים יעוש"ה נשמע דס"ל דנירות של פרקים היו:
והנה בהאי שמעתין בפלוגתא דרב ושמואל אי מדליקין מנר לנר פסק רבינו בפ"ד מחנוכה כמ"ד דאין מדליקין מנר לנר והראב"ד השיג כיון דאסיק בגמ' מ"ד דאכחושי מצוה בקושיא ממנורה ע"כ דפליגי בביזוי מצוה ובהא קיימ"ל כשמואל דרבה פסק בהני תלת כשמואל א"כ קיימ"ל דאפי' ע"י קינסא שרי:
ונראה לישב דהנה הא דפריך הגמ' ממנורה למ"ד אכחושי מצוה אמאי שרי להדליק מנר מערבי הא אכחושי מצוה לכאורה נראה דיש לה תירוץ מורווח די"ל דתליא אי נ"ח אסור להשתמש לאורה דהנה הר"ן כתב דהטעם דנ"ח נגד מנורה תקנוה אמנם מפירש"י נראה דהטעם משום דאין ניכר שהוא למצוה ולפי"ז י"ל אי הטעם דומיא דמנורה שפיר קשיא ממנורה דכיון דבמנורה גופי' ל"ח לאכחושי מצוה א"כ בנ"ח אין לאסור יותר מבמנורה אף דלכאורה לא דמיא למנורה משום דכך מצותה להדליק ממנה שאר הנירות אבל בנ"ח אין מצותה בכך אפ"ה פריך שפיר דעכ"פ אין להחמיר בנ"ח יותר מבמנורה אבל אי הטעם משום דליכא היכר שהוא למצות נ"ח באמת ליכא קושיא ממנורה דשאני התם דמצותה בכך להדליק מנר מערבי שהוא הנר תמיד ונראה דיש להוכיח שהוא משום היכר כטעמא דפירש"י לא מטעם דבעינן בנ"ח דומיא דמנורה דהנה לעיל בשמעתין איתא א"ר ירמי' מאי טעמא דרב קסבר כבתה א"ז לה ואסור להשתמש לאורה לכן בין בחול בין בשבת מדליקין אמרוה רבנן קמי' דאביי משמי' דר' ירמי' ולא קיבלה כי אתא רבין אמרה משמי' דרי"ו וקבלה אמר אי זכאי גמירנא לשמעתתי מעיקרא והא גמרה נפ"מ לגירסא דינקותא ויש לתמוה למה משמי' דר' ירמי' לא קיבלה ומשמי' דר"י קיבלה וגם מאי פריך והא גמרה ומסיק נפ"מ לגירסא דינקותא ותיפוק לי' דנפ"מ דאי קבלה לא הי' משתמש לאורה והשתא דלא קיבלה והי' משתמש לאורה עביד איסורא ואי זכאי וגמר מעיקרא ל"ה עביד איסורא וכן הקשה בחי' ח"ס ונראה לישב דהנה תוס' הקשו אדר"ה דקאמר נירות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בין בשבת בין בחול אמר רבא מ"ט דר"ה קסבר כבתה א"ז לה ופירש"י דילמא פשע ולא מתקן לה וסבר מותר להשתמש לאורה לכן בשבת לא שמא יטה והקשו בתוס' למה צריך לטעם אסור להשתמש כיון דס"ל כבתה זקוק לה ובשבת הא א"א לתקן לכן אין מדליקין ונראה לישב דלכאורה אפי' אי כבתה א"ז לה הא עכ"פ כיון דאין דולק יפה הוה כמו הדליק במקום שרוח מצוי' דקיימ"ל דלא יצא ובשלמא אי מותר להשתמש לאורה א"כ מסתמא יזכור ויטה ויתקן ולא יכבה ולא דמיא למדליק ברוח מצוי' דלא יצא דאין בידו למנוע שלא יכבה אבל אי אסור להשתמש לאורה א"כ בוודאי בדיל מיני' וישכח מלתקן א"כ מעיקרא לא הי' עומד שידליק השיעור ודמיא למדליק במקום שרוח מצוי' אך א"ש דבאמת הכי קאמר בוודאי אי הוה ס"ל דאסור להשתמש לאורה ל"ה צריך לומר הטעם דכבתה זקוק לה דאף אי כבתה א"ז לה ג"כ אסור להדליק כנ"ל אבל כיון דסובר דמותר להשתמש לאורה א"כ אי כבתה א"ז לה הוה מותר להדליק דל"ד לעומד ברוח מצוי' דבוודאי יתקנוהו תמיד ולא יכבה אבל כיון דכבתה זקוק לה חיישינן שאפ"ה עכ"פ שכיח שיכבה ויפשע מלתקנה ולהדליקה שנית וא"כ מיושב קו' התוס' דלכן צריך לטעם מותר להשתמש לאורה דאל"ה ל"ה צריך כלל לטעם דכבתה זקוק לה דאף אי כבתה א"ז לה אין מדליקין בחול דהוה כמדליק במקום שרוח מצוי' וא"כ הא דקאמר הטעם מותר להשתמש לאורה צריך בלא"ה כדי ליתן טעם למה אין מדליקין בחול משום דכבתה א"ז לה וממילא ידעינן בשבת נמי אין מדליקין משום דא"י לתקנו:
והנה יש לומר עוד בדרך אחר דהנה בפנ"י הקשה מה צריך לטעם כבתה זקוק לה ולא קאמר הטעם יען דאין מדליקין בהן במקדש דהרי פתילות ושמנים שאין מדליקין בשבת אין מדליקין במקדש ונ"ח נגד מנורה תקנה כמש"כ הר"ן אך ניחא בוודאי אי אסור להשתמש משום דימיון דמנורה ה"ה דאין מדליקין משום דימיון דמנורה אבל כיון דסובר מותר להשתמש לאורה א"כ ל"ב דומיא דמנורה א"כ הא דאין מדליקין ע"כ רק משום דכבתה זקוק לה ונתישב היטיב קו' התוס' ומעתה ר' ירמי' משמי' דרב דקאמר כבתה א"ז ואסור להשתמש לאורה יקשה הני תרתי לא משכחת דהרי אי אסור להשתמש א"כ ע"כ דתקינו דומיא דמנורה א"כ אף דכבתה א"ז יהא אסור להדליק דל"ה דומיא דמנורה דאין מדליקין בשמנים אלו וכן יקשה כיון דאסור להשתמש לאורה א"כ נהי דכבתה א"ז היינו בשמנים טובים ונמשכים אחר הפתילה אבל בשמנים שא"ר להדליק יפה הוה כהדליק במקום שרוח מצוי' וכאלו לא נתן השיעור לפי"ז י"ל דבאמת מהאי טעמא לא קיבלה כדקאמרו משמי' דר' ירמי' דהנה איתא לקמן דר' ירמי' אמר דאסור להרצותן מעות כנגד נר חנוכה כי אמריתה קמי' דשמואל אמר וכי נר קדושה יש בה מתקיף לה רב יוסף וכי דם קדושה יש בה אלא שלא יהא מצות בזויות עליו ויש להבין מאי תמה שמואל כל כך בפשיטות וכי נר קדושה יש בה כיון דנ"ח נגד מנורה תקנו שפיר תקנו דיש בה קדושה דאסור להרצות מעות כנגדה ונראה דשמואל הוכיח דע"כ טעמא דר' ירמי' לא משום דבעינן דומיא דמנורה דאי בעינן דומי' דמנורה לכן אסור להשתמש לאורה א"כ למה אמר ר' ירמי' הטעם דכבתה זקוק לה אפי' אי כבתה א"ז לה אסור להדליק בשמנים אלו דומיא דמנורה אע"כ דטעמי' דלא ניכר שהוא לצורך מצוה כפירש"י ולית לי' דומיא דמנורה ולכן לשיטתו שפיר פריך וכי נר קדושה יש בה וע"כ דרק משום היכר אסור להשתמש לאורה א"כ תינח תשמיש גמור אבל תשמיש קל כהרצאות מעות אמאי אין מדליקין דבשלמא אי הוה ס"ל דבעינן דומיא דמנורה ניחא דגם תשמיש קל כהרצאות מעות אסור כמש"כ הר"ן אבל כיון דאית לי' דל"ב דומיא דמנורה א"פ אמאי תשמיש קל כהרצאות מעות אסור (וכ"כ המאירי דלטעם זה מותר להרצות מעות) ולכן תמה שפיר וכי נר קדושה יש בה ורב יוסף מסיק טעם אחר משום שלא יהא מצות בזיות וזה שייך גם בהרצאות מעות וזה הי' טעמא דאביי דלא רצה לקבל מר' ירמי' משום דקשיא לי' ממנ"פ כיון דסבירא לי' דהא דאסור להשתמש לאורה הוא אפי' בתשמיש קל כהרצאות מעות ע"כ דסבירא לי' דבעינן דומיא דמנורה איך משכחת הני תרתי דאסור להשתמש לאורה וכבתה א"ז הא בעינן דומיא דמנורה (אמנם ר' ירמי' דידי' הי' סובר דלעולם בעינן דומיא דמנורה ולכן אסור להשתמש לאורה והא דכבתה א"ז לה ולא בעינן דומיא דמנורה משום דבמנורה הא בעינן שמן זית דוקא ובנ"ח כשר כל השמנים לכן גם לענין שאר מינים ל"ב דומיא דמנורה והיינו לס"ד דלא ידע טעם דביזוי מצוה) וטעם דביזוי מצוה לא הוה סבירא ל' לאביי דלשיטתו דקאמר דבכל מילי עביד רבה כרב בר מהני תלת דמדליקין מנר לנר ע"כ לית לי' לשמואל הטעם דביזוי מצוה דהא שמואל ע"כ מתיר אפי' בקינסא (דס"ד דפליגי במנר לנר ואכחושי מצוה הא איתותב ממנורה) ולכן רק כשאמרוהו כרי"ו קיבלה משום דלרי"ו שפיר י"ל דהטעם דאסור להשתמש הוא משום דאין היכר שהוא נ"ח וסובר באמת רי"ו תשמיש קל שרי וא"כ שפיר שייך לומר דסובר אף דאסור להשתמש אבל כבתה א"ז לה ובהא ניחא קו' הח"ס די"ל דאביי דלא קיבלה מתחלה היינו רק אהא דקאמר כבתה א"ז לה משום דזה סותר לדבריו שאמר דאסור להשתמש לאורה דבעינן דומיא דמנורה כשיטתו בהא דסובר אסור להרצות מעות א"כ באמת לא עשה איסור מעולם דגם מעיקרא לא השתמש לאורה לכן קאמר דרק נפ"מ לגירסא דינקותא והבן:
ומעתה ניחא דהנה ר"ש דפריך ממנורה למ"ד דפליגי במנר לנר ומשום אכחושי מצוה משום דהי' סובר כיון דשמואל דפריך אטו נ"ח קדושה בה ולא הי' ס"ל הטעם דרב יוסף משום ביזוי מצוה והוה ס"ל דאין לאסור אלא משום דבעינן דומיא דמנורה א"כ רב דס"ל דאסור להשתמש לאורה ע"כ משום דבעינן דומיא דמנורה והא דס"ל לרב כבתה א"ז לה ולא בעינן דומיא דמנורה היינו רק לענין שמנים כיון דע"כ בהא לא דמיא למנורה דבעינן שמן זית זך כתית למאור שיהא ראשון לראשון אבל לענין שימוש שפיר תיקנו דומיא דמנורה ולכן אסור אפי' תשמיש קל לכן שפיר קשיא לי' ממנורה דאין לומר שם מצוה להדליק מנר מערבי דעכ"פ לא עדיף ממנורה א"כ ע"כ דפליגי רק בקינסא דלרב אסור דהא במנורה בוודאי אסור ג"כ בקינסא ושמואל מתיר אפי' לקינסא דלית לי' דומיא דמנורה וגם טעמא דביזיון מצוה הא לית לי' והא דאסור להשתמש לאורה באמת רק בתשמיש גמור דלא ניכר דלשם מצוה אדליק אבל להלכתא כרב יוסף דהטעם משום ביזוי מצוה אסור אפי' תשמיש קל א"כ שפיר י"ל דלרב ל"ב דומיא דמנורה וא"כ שפיר י"ל דלרב אין מדליקין מנר לנר דל"ק ממנורה דל"ד דכאן אין מצוה להדליק מנר לנר ואפשר להדליק ממקום אחר ובהא פליג שמואל אבל בקינסא שפיר י"ל גם לשמואל אסור דאיכא ביזיון מצוה ובהא מודה שמואל דהוה תשמיש בנר גופי' ושפיר פסק רבינו דאסור להדליק במנר לנר דגם לשמואל בקינסא אסור להדליק או דבאמת פסק כרב דאסור אפי' במנר לנר אף דרבה עביד כשמואל משום דל"ה סבירא להו הטעם דרב יוסף דאסור משום ביזוי מצוה בתשמיש קל אבל להלכה אף תשמיש קל אסור שפיר י"ל דהלכה כרב דגם במנר לנר אין מדליקין דכיון דאיכא אכחושי מצוה אין ראי' דלא חיישינן לאכחושי מצוה אף דשמואל לא חייש לאכחושי מצוה היינו משום דלית לי' משום ביזיון מצוה ל"ח לאכחושי מצוה נמי ולכן עביד רבה כשמואל אבל אנן דקיימ"ל כרב יוסף דחיישינן לביזיון מצוה אף בתשמיש קל ה"ה דחיישינן לאכחושי מצוה ודו"ק ולפמש"כ לעיל מקום אתי לישב דברי הריא"ף שכ' מדמדליקין בשבת מוכח דכבתה א"ז לה ותמהו שגם מדמדליקין בחול מוכח כבתה א"ז לה ולפמש"כ יתכנו דברי הריא"ף דאי הוה אמרינן דמותר להשתמש לאורה הוה מצינן למימר כבתה זקוק לה ואפ"ה מדליקין בחול דל"ב דומיא דמנורה (וגם לא איכפת לן דאין דולק יפה דהי' יכול לחזור ולהדליק דל"ח שיפשע כיון שיכול להשתמש אצלו יזכור לתקנו שלא יכבה כמש"כ לעיל אבל מדמותר להדליק בשבת ע"כ דאסור להשתמש לאורה דומיא דמנורה א"כ ע"כ הא דבחול מדליקין משום כבתה א"ז לה (או עד"ז כיון דאסור להשתמש ממילא איכא חשש שיפשע כיון דבדילו מיני' יפשע לתקנו וע"כ הא דמדליקין בחול משום דכבתה א"ז לה) ודו"ק:
ב') והנה בהא דפליגי בשבת דף כ"ב אי מדליקין מנר לנר הנה רבינו בפ"ד מחנוכה כתב דאין מדליקין מנר לנר והראב"ד השיג כיון דאסיק בגמ' מ"ד משום אכחושי בקשיא ע"כ פליגי בביזוי מצוה דלשמואל מדליקין אפי' בקינסא שרי וקיימ"ל כשמואל (וא"ל דרבינו סובר כפירוש הרא"ש דהאי בעיא מאי הוה עלה קאי אפלוגתא דרב ושמואל ופשט ר"ה הדלקה עושה מצוה ואי הדלקה עושה מדליקין מנר לנר ולא פליג רב רק בקינסא ובהא הלכה כרב דאסור כמו שנראה מדברי הלח"מ דא"כ קשה מה' ציצית דפסק כשמואל דמתירין לבגד וכבר הקשה כן בראש יוסף) ונראה דהנה לכאורה יש לומר דקושית הגמ' ממנורה יש לו תירוץ דהנה רב לשיטתו דסובר כר"י בדבר שא"מ דאסור ולדידי' פליגי אביי ורבא בפסחים דף כ"ד בא"א ומכוין דלרבא אסור ולאביי מותר וא"כ לאביי ל"ק כלל מנר מערבי דשאני התם דא"א ומכוין דשרי דכיון דמצוה להדליק ממנורה דילפינן מלהעלות נר תמיד ולא נירות כדאיתא בת"כ הביאו בפירש"י והוה א"א ומכוין דשרי אבל בנ"ח אפשר להדליק בנר אחר וצריך לומר דקו' הגמ' אליבא דרבא דלר"י א"א ומכוין אסור (וא"ל גם לרבא ניחא דהרי הוה אי אפשר ואין מכוין דנהי דמכוין להדליק אין מכוין להכחיש ואף דהוה פסיק רישא הא פ"ר בהנאה מותר דז"א דאכחושי מצוה לאו משום איה"נ הוא אלא דמכחיש ומבטל המצוה ואסור בפ"ר וכן לפמש"כ הפנ"י בפסחים הא דפ"ר בהנאה שרי רק בבא מאיליו ובשב וא"ת אבל במדליק דאין בא מאיליו פ"ר אסור וא"ל א"כ גם בא"א ומכוין אין להתיר לאביי דהא לפמש"כ הפנ"י א"א ומכוין דשרי לאביי רק במידי דממילא לא במעשה הנה גם כאן הא ליכא מעשה בידים דאכחושי האור לא נעשה בידים רק לגבי א"מ ופ"ר אין להתיר דל"ד למידי דנעשה ממילא בלי שום מעשה) ועוד יש לומר מטעם אחר דקושית הגמ' ממנורה רק לרבא דהרי באמת שלהבת לא מועלין רק דעכ"פ מדרבנן לא נהנין ומבואר בפסחים שם לאביי בקול ומראה היכיא דהוא צורך מקדש לא החמירו חכמים דהרי איתא שם ותסברא הא קול ומראה אין בו מעילה אלא מעלה עשו וביאר בתוס' דלא החמירו בצורך מקדש וא"כ לדידי' לא קשיא דגם כאן י"ל דשלהבת רק דרבנן אסור בצורך גבוה לצורך נר אחר שבמנורה לא החמירו ורק הקושיא לרבא דלית לי' שם האי תירוצא דמעלה עשו וסובר דא"א ומכוין אסור אף דמראה אין בו רק איסור דרבנן (אלא דע"ז יש להשיב בשלהבת הקשור בפתילה אסור מה"ת אולם בשעה"מ ה' ע"ז הוכיח מירושלמי בהא דבוררת לאור בית השאבה דאף דקשור בפתילה ג"כ אין בו משום מעילה אולם י"ל דהיינו באור המתפשט בבית ממילא אבל ליטול השלהבת הקשור בפתילה שפיר הוא מה"ת (ועמק"ח ה' חנוכה ובשבי"ד לאדאמוהגזצ"ל בה' חנוכה אבל עכ"פ לאביי שרי משום א"א ומכוין אפי' באיסור תורה ולא קאי הקושיא רק לרבא) ובזה יש לומר פרפרת נאה דאביי דקאמר בהני תלת מילי עבד רבה כשמואל ולכאורה למה בהני תלת ונראה דהא בהא תליא כיון דסובר שמואל בגרירה כר"ש ואליבא דר"ש איתא בפסחים א"א ומכוין אסור בין לאביי בין לרבא א"כ לפי"ז ע"כ סובר דמדליקין מנר לנר דאל"כ קשיא ממנורה דמוכח דשרי להדליק מנר מערבי אף דא"א ומכוין הא א"א ומכוין אסור אע"כ דלא חיישינן לאכחושי מצוה א"כ גם בנ"ח שרי ורב לשיטתו דסובר כר"י ולדידי' א"א ומכוין שרי ולא קשיא ממנורה דשם א"א וכאן אפשר לכן רב לשיטתו שפיר סובר אין מדליקין מנר לנר דל"ק ממנורה וא"כ כיון דהלכה כשמואל במנר לנר דלא חיישינן לאכחושי מצוה שרי להתיר מבגד לבגד דדמיא לה לאכחושי מצוה אבל אי הוה סובר הלכה כשמואל בקינסא לא ילפינן מיני' לציצית דהרי בציצית רק שרי מבגד לבגד כשתולהו מיד ורב דאסור במנר לנר אוסר מבגד לבגד ולפי"ז י"ל הני תרי מ"ד פליגי בפלוגתא דאביי ורבא בפסחים אליבא דר"י דתנא קמי' דראב"א הי' סובר דרב דסובר כר"י בגרירה א"כ לרבא דא"א ומכוין אסור וא"כ קשיא לרב ממנורה וע"כ רק פליגי בקינסא בביזוי מצוה אבל ראב"א סובר דפליגי באכחושי מצוה דסובר בהא כאביי דלר"י א"א ומכוין שרי וא"כ רב דסובר בגרירה כר"י ל"ק ממנורה ומצי סובר רב שפיר דאין מדליקין מנר לנר ולא תקשה ממנורה דשאני מנורה דא"א ומכוין שרי אבל בנ"ח הוה אפשר ומכוין אסור וא"כ שפיר פליגי לדידי' במנר לנר:
ואמנם יקשה דרבינו בפ"י ממא"ס פסק כרבא דאפשר ולא קמכוין אסור כמש"כ בכ"מ שם א"כ איתותב רב וע"כ דפליגי בקינסא ובזה פסק רבה הלכה כשמואל ומדליקין אפי' בקינסא א"כ אמאי פסק רבינו דבקינסא אין מדליקין אך הדבר ניחא דהנה באמת דברי הכ"מ תמוהים שכ' דרבינו פסק כרבא דהא זה רק למ"ד דבר שאין מכוין אסור כר"י אבל רבינו דפסק כר"ש א"א ומכוין אסור גם לאביי:
והנה לישב דברי הכ"מ אנו צריכין לומר דכונתו כיון דרבינו בה' כלאים פסק דכשלובש כלאים להבריח מן המכס אסור א"כ נראה דפסק כר"י בשאר איסורין רק בהעלאה שאין כאן לבישה כלל באין מכוין בהא פסק דשרי (ובשבת דאין מכוין שרי היינו משום דבעינן מלאכת מחשבת וכמו שהוא דעת השאלתות בתוס' שבת דף ק"ו דרק לענין שבת הלכה כר"ש) אבל באמת אין מזה הוכחה דהרי רבינו פסק בנזיר דחופף ומפספס דדבר שא"מ מותר וע"כ הא"ט דבלבישה דאסור כיון דמתכוין ללבישה אף שאין מכוין לתכלית החימום דבהא"ג א"מ אסור וכמו שמוכח מה' בכורות שפסק רבינו דמותר להקיז דם בלבד שלא יכוין להטיל מום משמע הא במקום שעושה מום רק שמכוין לרפואה אסור (ובכ"מ ה' כלאים כתב ג"כ דפסק רבינו כר"ש רק דמודה בלבישה ואולי כיון למש"כ וא"כ דברי כ"מ כאן תמוהים וראיתי בערוך לנר יבמות דף ד' שרצה לישב כן דברי רבינו ודחי ג"כ מהך דנזיר חופף) ומעתה אין הכרח דפסק רבינו כרבא אליבא דר"י די"ל באמת כאביי אליבא דר"י דא"א ומכוין שרי ולכן שפיר י"ל דפליגי במנר לנר ולא יקשה לרב ממנורה דשם א"א ומכוין אבל בקינסא הלכתא דאסור דגם שמואל לא פליג אהא כיון דאפשר וא"ש הכל:
והנה בח"ס או"ח סי' מ"ג וכן בחי' הביא קו' בשם בני יונה הא שאני שלהבת דאסור רק מדרבנן וא"ש במקדש ותי' בח"ס אי איתא דבעלמא יש נדנוד איסור למה לא נעשה הנס שיכול להדליק כל שאר הנירות מנר הישן ולמה כבה (וכמו שהקשה בתוס' ידליק כולן מן הפתילה הישינה וע"כ דהנס לא הי' נמשך יותר רק כדי להדליק נר מערבי מן הישינה והנה פשוט י"ל קו' תוס' כיון שהדליק נר המערבי כבר נעשה מצות הישינה ועברה מצותה ואין זה נר תמיד ומצוה להדליק מנר תמיד דוקא) וראי' לסברת ח"ס מהא דאיתא בפסחים רפ"ו דדחיית קרבים א"ד שבת יען דסמכינן אניסא ל"ח לאכמורי בישרא אף שרק איסור דרבנן יש הרי משום איסור דרבנן נעשה ג"כ ניסא עיין טה"ק מנחות דף צ"ט דאין לחה"פ מתעפש רק כל זמן שצריך לנס והנה דברי הח"ס עולים יפה על הקו' דא"ש במקדש אבל לפמש"כ להקשות משום דא"א ומכוין שרי בכל מקום א"כ א"ל לנס אבל אי א"א ומכוין בעלמא אסור רק כאן נאמר שהותר מחמת המצוה ע"ז שפיר י"ל דא"כ למה לא נעשה הנס להדליק מנר הישן שג"כ הוה נ"ת ומדלא נעשה נס מוכח דליכא איסור כלל משום אכחושי מצוה:
שוב התבוננתי דאפשר לישב דברי הכ"מ שהבאתי לעיל דהנה בכונת הכ"מ שמחלק בין העלה עליו להלביש ממש כ' המפורשים משום דבדרך העלאה אף אי מכוין ליכא איסור תורה (וכן משמע מר"ן פ' שמונה שרצים דמוכרי כסות שאין לו הנאה ל"ה אלא כמשוי בעלמא) וא"כ כיון דאין אסור אלא מדרבנן לכן באין מכוין שרי לגמרי וסובר הכ"מ כסברת הלבוש סי' של"ז דבאיסור תורה דשא"מ אסור אף לר"ש וא"כ כיון דרבינו בה' מא"ס כתב דא"א ומכוין אסור א"כ יהא חמור דאורייתא מבדרבנן דבדאורייתא לר"ש א"מ אסור א"כ א"א ומכוין שרי לאביי ובדרבנן דא"מ שרי א"א ומכוין אסור וכיון דרבינו כ' דא"א ומכוין אסור משמע אף באיסור תורה א"כ ע"כ דפסק כרבא אמנם באמת דברי הלבוש תמוהים דע"כ לדעת רבינו בא"מ שרי אף באיסור תורה כדסובר בנזיר דחופף ומפספס ולפמש"כ הדבר מוכרח דאל"כ לאביי יהא לר"ש חומרא בדרבנן יותר מבדאורייתא וזה לא מסתבר ולכן נראה דטעמא דרבינו דסובר בלבישה א"מ אסור הוא משום דסובר דנהי דא"מ לחימום כיון דמכוין ללבישה הוה כמכוין דומיא דמקיז דם לרפואה בבכור כדאיתא בבכורות דף כ"ו וא"כ אין הכרח דפסק רבינו כרבא ושפיר י"ל דס"ל כאביי בהא דלר"י א"א ומכוין שרי והיינו משום דראב"א דהכא קאי כוותי':
והנה לכאורה יש להשיב ממש"כ רבינו פ"ה ממעילה קול ומראה לא נהנין ולא מעלין וזה כסברת רבא בפסחים דאיסור דרבנן עכ"פ יש דלאביי משמע התם דליכא אפי' איסורא דרבנן וכסברת הירושלמי גבי בית השאבה אך מהא אין ראי' דתוס' כתבו גם לאביי לא נהנין אלא דסובר לצורך מקדש שרי אלא דאכתי ממש"כ רבינו בפ"ז מבהב"ח גם להיכל אין נכנסין האומנין אלא דרך לול ותיבות וזה ניחא לרבא דסובר דאיכא איסורא עכ"פ בא"א ומכוין אבל לאביי ליכא איסורא בהיכל רק מעלה עשו בקדה"ק אבל רבינו דכ' גם בהיכל כן מוכח לכאורה דפסק כרבא דמדינא אסור ולכן גם בהיכל הדין כן:
אמנם לפמש"כ יש לישב מה שהקשה הלח"מ על רבינו דהא בב"ק שם מבואר דגם בהלביש להבריח המכס מותר לר"ע דא"מ שרי להנ"ל י"ל דהנה כבר הקשה בשו"ת חו"י אמאי מיקרי זה דבר שא"מ הא במכוין ללבישה גם שא"מ לחימום איני משום דהוה דבר שא"מ אלא דהוה דבר שאצל"ג ובשבת הא דבר שא"מ מותר ובשאצ"ג חייב ותי' רק בשבת יש חילוק בין א"מ לאצל"ג דא"מ שרי ואצל"ג חייב משום דעיקר הקפידא על השביתה א"כ אף דאצל"ג חייב אבל בשאר איסורים עיקר הקפידא על תכלית הענין דעיקר האיסור חימום הגוף הבא מן הלבישה לכן גם באצל"ג יש לו דין כא"מ ומותר ובח"ס בתשו' הנדפסת אצל ר"י מיגש עשה לו סמוכים מהך דבכורות דמקיז דם לרפואה מיקרי א"מ לשיטת תוס' אולם בר"ן פ' ח' שרצים שכ' בשאר איסורים פ"ר דלא ניחא לי' ג"כ חייב דל"ב מלאכת מחשבת משמע דלא כחו"י וא"כ לפי"ז י"ל דגמ' בב"ק דס"ל לר"ע דמותר משום דא"מ לחימום דר"ש אליבא דר"ע דמלאכה שאצל"ג גם בשבת פטור א"כ בוודאי בשאר איסורים בא"מ לחימום הוה כא"מ דכמו בשבת אין חילוק בין א"מ לאצל"ג דבתרווייהו פטור גם בשאר איסורין אין לחלק אבל לשיטת רבינו דס"ל בשבת במלאכה שאצל"ג חייב וא"מ ס"ל דמותר ע"כ דאצל"ג חמיר מא"מ א"כ ס"ל גם באיסורים רק בא"מ ללבישה כגון מוכרי כסות בהא א"מ מותר אבל בלובש להעביר המכס דכיון ללבישה רק שאין מכוין לחימום דהוה רק משום דאצל"ג באמת גם בשאר איסורין אסור ולכן שפיר פסק רבינו דבלהעביר המכס אסור ללבוש ודו"ק:
הלכה ח
הנה רבינו בפי' המשנה דפ"ג דתמיד כתב דלמ"ד צפון ודרום היו מונחין כל פיות הנירות הי' כלפי האמצעי ולמ"ד מזרח ומערב הי' מונחין כל פיות הנירות הי' כלפי כותל המערבי וקרי נר מערבי הנר האחרון של צד מערב שאין אחריו נר אחר וזה נר האמצעי אולם בפירש"י פ' תרומה כ' לפרש יאירו שבעת הנירות ג' המזרחיים פונים למול האמצעי וכן ג' המערבים ראשי הפתילות מול האמצעי וקשה דהול"ל דרומים וצפונים דלשון מזרחים ומערבים רק שייך למ"ד מזרח ומערב מונחין ולהאי מ"ד הא כולן פונים למערב לא אל נר האמצעי וכבר עמד ע"ז בס' לחם יהודה והביא דברי הרא"ם שכ' דרש"י מפרש כן עפ"י ספרי דסובר דלכו"ע הי' פונים אל המערבי: