אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ג · הלכה ז

הלכה ו

א') וכל הנירות קבועין במנורה. וכ' בכ"מ יען דאמוראי סברי הכי פסק הכי וקשה לי הא בגמ' דיומא דף כ"ד פריך זר שסידר המנורה יהא חייב דהוה עבודת מתנה ומשני דיש אחרי' עבודה לא מחייב ופירש"י דהיינו כמ"ד דנירות של חוליות היו וא"כ מסתם גמ' נשמע דס"ל של חוליות היו וכבר הקשתי כן לעיל אמנם נראה דרבינו הוכיח דלא כהאי שמעתתא מהא דפ' במה מדליקין דפריך למ"ד דאין מדליקין אנר מהא דקתני ובה הי' מסיים יעוש"ה נשמע דס"ל דנירות של פרקים היו:
והנה בהאי שמעתין בפלוגתא דרב ושמואל אי מדליקין מנר לנר פסק רבינו בפ"ד מחנוכה כמ"ד דאין מדליקין מנר לנר והראב"ד השיג כיון דאסיק בגמ' מ"ד דאכחושי מצוה בקושיא ממנורה ע"כ דפליגי בביזוי מצוה ובהא קיימ"ל כשמואל דרבה פסק בהני תלת כשמואל א"כ קיימ"ל דאפי' ע"י קינסא שרי:
ונראה לישב דהנה הא דפריך הגמ' ממנורה למ"ד אכחושי מצוה אמאי שרי להדליק מנר מערבי הא אכחושי מצוה לכאורה נראה דיש לה תירוץ מורווח די"ל דתליא אי נ"ח אסור להשתמש לאורה דהנה הר"ן כתב דהטעם דנ"ח נגד מנורה תקנוה אמנם מפירש"י נראה דהטעם משום דאין ניכר שהוא למצוה ולפי"ז י"ל אי הטעם דומיא דמנורה שפיר קשיא ממנורה דכיון דבמנורה גופי' ל"ח לאכחושי מצוה א"כ בנ"ח אין לאסור יותר מבמנורה אף דלכאורה לא דמיא למנורה משום דכך מצותה להדליק ממנה שאר הנירות אבל בנ"ח אין מצותה בכך אפ"ה פריך שפיר דעכ"פ אין להחמיר בנ"ח יותר מבמנורה אבל אי הטעם משום דליכא היכר שהוא למצות נ"ח באמת ליכא קושיא ממנורה דשאני התם דמצותה בכך להדליק מנר מערבי שהוא הנר תמיד ונראה דיש להוכיח שהוא משום היכר כטעמא דפירש"י לא מטעם דבעינן בנ"ח דומיא דמנורה דהנה לעיל בשמעתין איתא א"ר ירמי' מאי טעמא דרב קסבר כבתה א"ז לה ואסור להשתמש לאורה לכן בין בחול בין בשבת מדליקין אמרוה רבנן קמי' דאביי משמי' דר' ירמי' ולא קיבלה כי אתא רבין אמרה משמי' דרי"ו וקבלה אמר אי זכאי גמירנא לשמעתתי מעיקרא והא גמרה נפ"מ לגירסא דינקותא ויש לתמוה למה משמי' דר' ירמי' לא קיבלה ומשמי' דר"י קיבלה וגם מאי פריך והא גמרה ומסיק נפ"מ לגירסא דינקותא ותיפוק לי' דנפ"מ דאי קבלה לא הי' משתמש לאורה והשתא דלא קיבלה והי' משתמש לאורה עביד איסורא ואי זכאי וגמר מעיקרא ל"ה עביד איסורא וכן הקשה בחי' ח"ס ונראה לישב דהנה תוס' הקשו אדר"ה דקאמר נירות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בין בשבת בין בחול אמר רבא מ"ט דר"ה קסבר כבתה א"ז לה ופירש"י דילמא פשע ולא מתקן לה וסבר מותר להשתמש לאורה לכן בשבת לא שמא יטה והקשו בתוס' למה צריך לטעם אסור להשתמש כיון דס"ל כבתה זקוק לה ובשבת הא א"א לתקן לכן אין מדליקין ונראה לישב דלכאורה אפי' אי כבתה א"ז לה הא עכ"פ כיון דאין דולק יפה הוה כמו הדליק במקום שרוח מצוי' דקיימ"ל דלא יצא ובשלמא אי מותר להשתמש לאורה א"כ מסתמא יזכור ויטה ויתקן ולא יכבה ולא דמיא למדליק ברוח מצוי' דלא יצא דאין בידו למנוע שלא יכבה אבל אי אסור להשתמש לאורה א"כ בוודאי בדיל מיני' וישכח מלתקן א"כ מעיקרא לא הי' עומד שידליק השיעור ודמיא למדליק במקום שרוח מצוי' אך א"ש דבאמת הכי קאמר בוודאי אי הוה ס"ל דאסור להשתמש לאורה ל"ה צריך לומר הטעם דכבתה זקוק לה דאף אי כבתה א"ז לה ג"כ אסור להדליק כנ"ל אבל כיון דסובר דמותר להשתמש לאורה א"כ אי כבתה א"ז לה הוה מותר להדליק דל"ד לעומד ברוח מצוי' דבוודאי יתקנוהו תמיד ולא יכבה אבל כיון דכבתה זקוק לה חיישינן שאפ"ה עכ"פ שכיח שיכבה ויפשע מלתקנה ולהדליקה שנית וא"כ מיושב קו' התוס' דלכן צריך לטעם מותר להשתמש לאורה דאל"ה ל"ה צריך כלל לטעם דכבתה זקוק לה דאף אי כבתה א"ז לה אין מדליקין בחול דהוה כמדליק במקום שרוח מצוי' וא"כ הא דקאמר הטעם מותר להשתמש לאורה צריך בלא"ה כדי ליתן טעם למה אין מדליקין בחול משום דכבתה א"ז לה וממילא ידעינן בשבת נמי אין מדליקין משום דא"י לתקנו:
והנה יש לומר עוד בדרך אחר דהנה בפנ"י הקשה מה צריך לטעם כבתה זקוק לה ולא קאמר הטעם יען דאין מדליקין בהן במקדש דהרי פתילות ושמנים שאין מדליקין בשבת אין מדליקין במקדש ונ"ח נגד מנורה תקנה כמש"כ הר"ן אך ניחא בוודאי אי אסור להשתמש משום דימיון דמנורה ה"ה דאין מדליקין משום דימיון דמנורה אבל כיון דסובר מותר להשתמש לאורה א"כ ל"ב דומיא דמנורה א"כ הא דאין מדליקין ע"כ רק משום דכבתה זקוק לה ונתישב היטיב קו' התוס' ומעתה ר' ירמי' משמי' דרב דקאמר כבתה א"ז ואסור להשתמש לאורה יקשה הני תרתי לא משכחת דהרי אי אסור להשתמש א"כ ע"כ דתקינו דומיא דמנורה א"כ אף דכבתה א"ז יהא אסור להדליק דל"ה דומיא דמנורה דאין מדליקין בשמנים אלו וכן יקשה כיון דאסור להשתמש לאורה א"כ נהי דכבתה א"ז היינו בשמנים טובים ונמשכים אחר הפתילה אבל בשמנים שא"ר להדליק יפה הוה כהדליק במקום שרוח מצוי' וכאלו לא נתן השיעור לפי"ז י"ל דבאמת מהאי טעמא לא קיבלה כדקאמרו משמי' דר' ירמי' דהנה איתא לקמן דר' ירמי' אמר דאסור להרצותן מעות כנגד נר חנוכה כי אמריתה קמי' דשמואל אמר וכי נר קדושה יש בה מתקיף לה רב יוסף וכי דם קדושה יש בה אלא שלא יהא מצות בזויות עליו ויש להבין מאי תמה שמואל כל כך בפשיטות וכי נר קדושה יש בה כיון דנ"ח נגד מנורה תקנו שפיר תקנו דיש בה קדושה דאסור להרצות מעות כנגדה ונראה דשמואל הוכיח דע"כ טעמא דר' ירמי' לא משום דבעינן דומיא דמנורה דאי בעינן דומי' דמנורה לכן אסור להשתמש לאורה א"כ למה אמר ר' ירמי' הטעם דכבתה זקוק לה אפי' אי כבתה א"ז לה אסור להדליק בשמנים אלו דומיא דמנורה אע"כ דטעמי' דלא ניכר שהוא לצורך מצוה כפירש"י ולית לי' דומיא דמנורה ולכן לשיטתו שפיר פריך וכי נר קדושה יש בה וע"כ דרק משום היכר אסור להשתמש לאורה א"כ תינח תשמיש גמור אבל תשמיש קל כהרצאות מעות אמאי אין מדליקין דבשלמא אי הוה ס"ל דבעינן דומיא דמנורה ניחא דגם תשמיש קל כהרצאות מעות אסור כמש"כ הר"ן אבל כיון דאית לי' דל"ב דומיא דמנורה א"פ אמאי תשמיש קל כהרצאות מעות אסור (וכ"כ המאירי דלטעם זה מותר להרצות מעות) ולכן תמה שפיר וכי נר קדושה יש בה ורב יוסף מסיק טעם אחר משום שלא יהא מצות בזיות וזה שייך גם בהרצאות מעות וזה הי' טעמא דאביי דלא רצה לקבל מר' ירמי' משום דקשיא לי' ממנ"פ כיון דסבירא לי' דהא דאסור להשתמש לאורה הוא אפי' בתשמיש קל כהרצאות מעות ע"כ דסבירא לי' דבעינן דומיא דמנורה איך משכחת הני תרתי דאסור להשתמש לאורה וכבתה א"ז הא בעינן דומיא דמנורה (אמנם ר' ירמי' דידי' הי' סובר דלעולם בעינן דומיא דמנורה ולכן אסור להשתמש לאורה והא דכבתה א"ז לה ולא בעינן דומיא דמנורה משום דבמנורה הא בעינן שמן זית דוקא ובנ"ח כשר כל השמנים לכן גם לענין שאר מינים ל"ב דומיא דמנורה והיינו לס"ד דלא ידע טעם דביזוי מצוה) וטעם דביזוי מצוה לא הוה סבירא ל' לאביי דלשיטתו דקאמר דבכל מילי עביד רבה כרב בר מהני תלת דמדליקין מנר לנר ע"כ לית לי' לשמואל הטעם דביזוי מצוה דהא שמואל ע"כ מתיר אפי' בקינסא (דס"ד דפליגי במנר לנר ואכחושי מצוה הא איתותב ממנורה) ולכן רק כשאמרוהו כרי"ו קיבלה משום דלרי"ו שפיר י"ל דהטעם דאסור להשתמש הוא משום דאין היכר שהוא נ"ח וסובר באמת רי"ו תשמיש קל שרי וא"כ שפיר שייך לומר דסובר אף דאסור להשתמש אבל כבתה א"ז לה ובהא ניחא קו' הח"ס די"ל דאביי דלא קיבלה מתחלה היינו רק אהא דקאמר כבתה א"ז לה משום דזה סותר לדבריו שאמר דאסור להשתמש לאורה דבעינן דומיא דמנורה כשיטתו בהא דסובר אסור להרצות מעות א"כ באמת לא עשה איסור מעולם דגם מעיקרא לא השתמש לאורה לכן קאמר דרק נפ"מ לגירסא דינקותא והבן:
ומעתה ניחא דהנה ר"ש דפריך ממנורה למ"ד דפליגי במנר לנר ומשום אכחושי מצוה משום דהי' סובר כיון דשמואל דפריך אטו נ"ח קדושה בה ולא הי' ס"ל הטעם דרב יוסף משום ביזוי מצוה והוה ס"ל דאין לאסור אלא משום דבעינן דומיא דמנורה א"כ רב דס"ל דאסור להשתמש לאורה ע"כ משום דבעינן דומיא דמנורה והא דס"ל לרב כבתה א"ז לה ולא בעינן דומיא דמנורה היינו רק לענין שמנים כיון דע"כ בהא לא דמיא למנורה דבעינן שמן זית זך כתית למאור שיהא ראשון לראשון אבל לענין שימוש שפיר תיקנו דומיא דמנורה ולכן אסור אפי' תשמיש קל לכן שפיר קשיא לי' ממנורה דאין לומר שם מצוה להדליק מנר מערבי דעכ"פ לא עדיף ממנורה א"כ ע"כ דפליגי רק בקינסא דלרב אסור דהא במנורה בוודאי אסור ג"כ בקינסא ושמואל מתיר אפי' לקינסא דלית לי' דומיא דמנורה וגם טעמא דביזיון מצוה הא לית לי' והא דאסור להשתמש לאורה באמת רק בתשמיש גמור דלא ניכר דלשם מצוה אדליק אבל להלכתא כרב יוסף דהטעם משום ביזוי מצוה אסור אפי' תשמיש קל א"כ שפיר י"ל דלרב ל"ב דומיא דמנורה וא"כ שפיר י"ל דלרב אין מדליקין מנר לנר דל"ק ממנורה דל"ד דכאן אין מצוה להדליק מנר לנר ואפשר להדליק ממקום אחר ובהא פליג שמואל אבל בקינסא שפיר י"ל גם לשמואל אסור דאיכא ביזיון מצוה ובהא מודה שמואל דהוה תשמיש בנר גופי' ושפיר פסק רבינו דאסור להדליק במנר לנר דגם לשמואל בקינסא אסור להדליק או דבאמת פסק כרב דאסור אפי' במנר לנר אף דרבה עביד כשמואל משום דל"ה סבירא להו הטעם דרב יוסף דאסור משום ביזוי מצוה בתשמיש קל אבל להלכה אף תשמיש קל אסור שפיר י"ל דהלכה כרב דגם במנר לנר אין מדליקין דכיון דאיכא אכחושי מצוה אין ראי' דלא חיישינן לאכחושי מצוה אף דשמואל לא חייש לאכחושי מצוה היינו משום דלית לי' משום ביזיון מצוה ל"ח לאכחושי מצוה נמי ולכן עביד רבה כשמואל אבל אנן דקיימ"ל כרב יוסף דחיישינן לביזיון מצוה אף בתשמיש קל ה"ה דחיישינן לאכחושי מצוה ודו"ק ולפמש"כ לעיל מקום אתי לישב דברי הריא"ף שכ' מדמדליקין בשבת מוכח דכבתה א"ז לה ותמהו שגם מדמדליקין בחול מוכח כבתה א"ז לה ולפמש"כ יתכנו דברי הריא"ף דאי הוה אמרינן דמותר להשתמש לאורה הוה מצינן למימר כבתה זקוק לה ואפ"ה מדליקין בחול דל"ב דומיא דמנורה (וגם לא איכפת לן דאין דולק יפה דהי' יכול לחזור ולהדליק דל"ח שיפשע כיון שיכול להשתמש אצלו יזכור לתקנו שלא יכבה כמש"כ לעיל אבל מדמותר להדליק בשבת ע"כ דאסור להשתמש לאורה דומיא דמנורה א"כ ע"כ הא דבחול מדליקין משום כבתה א"ז לה (או עד"ז כיון דאסור להשתמש ממילא איכא חשש שיפשע כיון דבדילו מיני' יפשע לתקנו וע"כ הא דמדליקין בחול משום דכבתה א"ז לה) ודו"ק:

ב') והנה בהא דפליגי בשבת דף כ"ב אי מדליקין מנר לנר הנה רבינו בפ"ד מחנוכה כתב דאין מדליקין מנר לנר והראב"ד השיג כיון דאסיק בגמ' מ"ד משום אכחושי בקשיא ע"כ פליגי בביזוי מצוה דלשמואל מדליקין אפי' בקינסא שרי וקיימ"ל כשמואל (וא"ל דרבינו סובר כפירוש הרא"ש דהאי בעיא מאי הוה עלה קאי אפלוגתא דרב ושמואל ופשט ר"ה הדלקה עושה מצוה ואי הדלקה עושה מדליקין מנר לנר ולא פליג רב רק בקינסא ובהא הלכה כרב דאסור כמו שנראה מדברי הלח"מ דא"כ קשה מה' ציצית דפסק כשמואל דמתירין לבגד וכבר הקשה כן בראש יוסף) ונראה דהנה לכאורה יש לומר דקושית הגמ' ממנורה יש לו תירוץ דהנה רב לשיטתו דסובר כר"י בדבר שא"מ דאסור ולדידי' פליגי אביי ורבא בפסחים דף כ"ד בא"א ומכוין דלרבא אסור ולאביי מותר וא"כ לאביי ל"ק כלל מנר מערבי דשאני התם דא"א ומכוין דשרי דכיון דמצוה להדליק ממנורה דילפינן מלהעלות נר תמיד ולא נירות כדאיתא בת"כ הביאו בפירש"י והוה א"א ומכוין דשרי אבל בנ"ח אפשר להדליק בנר אחר וצריך לומר דקו' הגמ' אליבא דרבא דלר"י א"א ומכוין אסור (וא"ל גם לרבא ניחא דהרי הוה אי אפשר ואין מכוין דנהי דמכוין להדליק אין מכוין להכחיש ואף דהוה פסיק רישא הא פ"ר בהנאה מותר דז"א דאכחושי מצוה לאו משום איה"נ הוא אלא דמכחיש ומבטל המצוה ואסור בפ"ר וכן לפמש"כ הפנ"י בפסחים הא דפ"ר בהנאה שרי רק בבא מאיליו ובשב וא"ת אבל במדליק דאין בא מאיליו פ"ר אסור וא"ל א"כ גם בא"א ומכוין אין להתיר לאביי דהא לפמש"כ הפנ"י א"א ומכוין דשרי לאביי רק במידי דממילא לא במעשה הנה גם כאן הא ליכא מעשה בידים דאכחושי האור לא נעשה בידים רק לגבי א"מ ופ"ר אין להתיר דל"ד למידי דנעשה ממילא בלי שום מעשה) ועוד יש לומר מטעם אחר דקושית הגמ' ממנורה רק לרבא דהרי באמת שלהבת לא מועלין רק דעכ"פ מדרבנן לא נהנין ומבואר בפסחים שם לאביי בקול ומראה היכיא דהוא צורך מקדש לא החמירו חכמים דהרי איתא שם ותסברא הא קול ומראה אין בו מעילה אלא מעלה עשו וביאר בתוס' דלא החמירו בצורך מקדש וא"כ לדידי' לא קשיא דגם כאן י"ל דשלהבת רק דרבנן אסור בצורך גבוה לצורך נר אחר שבמנורה לא החמירו ורק הקושיא לרבא דלית לי' שם האי תירוצא דמעלה עשו וסובר דא"א ומכוין אסור אף דמראה אין בו רק איסור דרבנן (אלא דע"ז יש להשיב בשלהבת הקשור בפתילה אסור מה"ת אולם בשעה"מ ה' ע"ז הוכיח מירושלמי בהא דבוררת לאור בית השאבה דאף דקשור בפתילה ג"כ אין בו משום מעילה אולם י"ל דהיינו באור המתפשט בבית ממילא אבל ליטול השלהבת הקשור בפתילה שפיר הוא מה"ת (ועמק"ח ה' חנוכה ובשבי"ד לאדאמוהגזצ"ל בה' חנוכה אבל עכ"פ לאביי שרי משום א"א ומכוין אפי' באיסור תורה ולא קאי הקושיא רק לרבא) ובזה יש לומר פרפרת נאה דאביי דקאמר בהני תלת מילי עבד רבה כשמואל ולכאורה למה בהני תלת ונראה דהא בהא תליא כיון דסובר שמואל בגרירה כר"ש ואליבא דר"ש איתא בפסחים א"א ומכוין אסור בין לאביי בין לרבא א"כ לפי"ז ע"כ סובר דמדליקין מנר לנר דאל"כ קשיא ממנורה דמוכח דשרי להדליק מנר מערבי אף דא"א ומכוין הא א"א ומכוין אסור אע"כ דלא חיישינן לאכחושי מצוה א"כ גם בנ"ח שרי ורב לשיטתו דסובר כר"י ולדידי' א"א ומכוין שרי ולא קשיא ממנורה דשם א"א וכאן אפשר לכן רב לשיטתו שפיר סובר אין מדליקין מנר לנר דל"ק ממנורה וא"כ כיון דהלכה כשמואל במנר לנר דלא חיישינן לאכחושי מצוה שרי להתיר מבגד לבגד דדמיא לה לאכחושי מצוה אבל אי הוה סובר הלכה כשמואל בקינסא לא ילפינן מיני' לציצית דהרי בציצית רק שרי מבגד לבגד כשתולהו מיד ורב דאסור במנר לנר אוסר מבגד לבגד ולפי"ז י"ל הני תרי מ"ד פליגי בפלוגתא דאביי ורבא בפסחים אליבא דר"י דתנא קמי' דראב"א הי' סובר דרב דסובר כר"י בגרירה א"כ לרבא דא"א ומכוין אסור וא"כ קשיא לרב ממנורה וע"כ רק פליגי בקינסא בביזוי מצוה אבל ראב"א סובר דפליגי באכחושי מצוה דסובר בהא כאביי דלר"י א"א ומכוין שרי וא"כ רב דסובר בגרירה כר"י ל"ק ממנורה ומצי סובר רב שפיר דאין מדליקין מנר לנר ולא תקשה ממנורה דשאני מנורה דא"א ומכוין שרי אבל בנ"ח הוה אפשר ומכוין אסור וא"כ שפיר פליגי לדידי' במנר לנר:
ואמנם יקשה דרבינו בפ"י ממא"ס פסק כרבא דאפשר ולא קמכוין אסור כמש"כ בכ"מ שם א"כ איתותב רב וע"כ דפליגי בקינסא ובזה פסק רבה הלכה כשמואל ומדליקין אפי' בקינסא א"כ אמאי פסק רבינו דבקינסא אין מדליקין אך הדבר ניחא דהנה באמת דברי הכ"מ תמוהים שכ' דרבינו פסק כרבא דהא זה רק למ"ד דבר שאין מכוין אסור כר"י אבל רבינו דפסק כר"ש א"א ומכוין אסור גם לאביי:
והנה לישב דברי הכ"מ אנו צריכין לומר דכונתו כיון דרבינו בה' כלאים פסק דכשלובש כלאים להבריח מן המכס אסור א"כ נראה דפסק כר"י בשאר איסורין רק בהעלאה שאין כאן לבישה כלל באין מכוין בהא פסק דשרי (ובשבת דאין מכוין שרי היינו משום דבעינן מלאכת מחשבת וכמו שהוא דעת השאלתות בתוס' שבת דף ק"ו דרק לענין שבת הלכה כר"ש) אבל באמת אין מזה הוכחה דהרי רבינו פסק בנזיר דחופף ומפספס דדבר שא"מ מותר וע"כ הא"ט דבלבישה דאסור כיון דמתכוין ללבישה אף שאין מכוין לתכלית החימום דבהא"ג א"מ אסור וכמו שמוכח מה' בכורות שפסק רבינו דמותר להקיז דם בלבד שלא יכוין להטיל מום משמע הא במקום שעושה מום רק שמכוין לרפואה אסור (ובכ"מ ה' כלאים כתב ג"כ דפסק רבינו כר"ש רק דמודה בלבישה ואולי כיון למש"כ וא"כ דברי כ"מ כאן תמוהים וראיתי בערוך לנר יבמות דף ד' שרצה לישב כן דברי רבינו ודחי ג"כ מהך דנזיר חופף) ומעתה אין הכרח דפסק רבינו כרבא אליבא דר"י די"ל באמת כאביי אליבא דר"י דא"א ומכוין שרי ולכן שפיר י"ל דפליגי במנר לנר ולא יקשה לרב ממנורה דשם א"א ומכוין אבל בקינסא הלכתא דאסור דגם שמואל לא פליג אהא כיון דאפשר וא"ש הכל:
והנה בח"ס או"ח סי' מ"ג וכן בחי' הביא קו' בשם בני יונה הא שאני שלהבת דאסור רק מדרבנן וא"ש במקדש ותי' בח"ס אי איתא דבעלמא יש נדנוד איסור למה לא נעשה הנס שיכול להדליק כל שאר הנירות מנר הישן ולמה כבה (וכמו שהקשה בתוס' ידליק כולן מן הפתילה הישינה וע"כ דהנס לא הי' נמשך יותר רק כדי להדליק נר מערבי מן הישינה והנה פשוט י"ל קו' תוס' כיון שהדליק נר המערבי כבר נעשה מצות הישינה ועברה מצותה ואין זה נר תמיד ומצוה להדליק מנר תמיד דוקא) וראי' לסברת ח"ס מהא דאיתא בפסחים רפ"ו דדחיית קרבים א"ד שבת יען דסמכינן אניסא ל"ח לאכמורי בישרא אף שרק איסור דרבנן יש הרי משום איסור דרבנן נעשה ג"כ ניסא עיין טה"ק מנחות דף צ"ט דאין לחה"פ מתעפש רק כל זמן שצריך לנס והנה דברי הח"ס עולים יפה על הקו' דא"ש במקדש אבל לפמש"כ להקשות משום דא"א ומכוין שרי בכל מקום א"כ א"ל לנס אבל אי א"א ומכוין בעלמא אסור רק כאן נאמר שהותר מחמת המצוה ע"ז שפיר י"ל דא"כ למה לא נעשה הנס להדליק מנר הישן שג"כ הוה נ"ת ומדלא נעשה נס מוכח דליכא איסור כלל משום אכחושי מצוה:
שוב התבוננתי דאפשר לישב דברי הכ"מ שהבאתי לעיל דהנה בכונת הכ"מ שמחלק בין העלה עליו להלביש ממש כ' המפורשים משום דבדרך העלאה אף אי מכוין ליכא איסור תורה (וכן משמע מר"ן פ' שמונה שרצים דמוכרי כסות שאין לו הנאה ל"ה אלא כמשוי בעלמא) וא"כ כיון דאין אסור אלא מדרבנן לכן באין מכוין שרי לגמרי וסובר הכ"מ כסברת הלבוש סי' של"ז דבאיסור תורה דשא"מ אסור אף לר"ש וא"כ כיון דרבינו בה' מא"ס כתב דא"א ומכוין אסור א"כ יהא חמור דאורייתא מבדרבנן דבדאורייתא לר"ש א"מ אסור א"כ א"א ומכוין שרי לאביי ובדרבנן דא"מ שרי א"א ומכוין אסור וכיון דרבינו כ' דא"א ומכוין אסור משמע אף באיסור תורה א"כ ע"כ דפסק כרבא אמנם באמת דברי הלבוש תמוהים דע"כ לדעת רבינו בא"מ שרי אף באיסור תורה כדסובר בנזיר דחופף ומפספס ולפמש"כ הדבר מוכרח דאל"כ לאביי יהא לר"ש חומרא בדרבנן יותר מבדאורייתא וזה לא מסתבר ולכן נראה דטעמא דרבינו דסובר בלבישה א"מ אסור הוא משום דסובר דנהי דא"מ לחימום כיון דמכוין ללבישה הוה כמכוין דומיא דמקיז דם לרפואה בבכור כדאיתא בבכורות דף כ"ו וא"כ אין הכרח דפסק רבינו כרבא ושפיר י"ל דס"ל כאביי בהא דלר"י א"א ומכוין שרי והיינו משום דראב"א דהכא קאי כוותי':
והנה לכאורה יש להשיב ממש"כ רבינו פ"ה ממעילה קול ומראה לא נהנין ולא מעלין וזה כסברת רבא בפסחים דאיסור דרבנן עכ"פ יש דלאביי משמע התם דליכא אפי' איסורא דרבנן וכסברת הירושלמי גבי בית השאבה אך מהא אין ראי' דתוס' כתבו גם לאביי לא נהנין אלא דסובר לצורך מקדש שרי אלא דאכתי ממש"כ רבינו בפ"ז מבהב"ח גם להיכל אין נכנסין האומנין אלא דרך לול ותיבות וזה ניחא לרבא דסובר דאיכא איסורא עכ"פ בא"א ומכוין אבל לאביי ליכא איסורא בהיכל רק מעלה עשו בקדה"ק אבל רבינו דכ' גם בהיכל כן מוכח לכאורה דפסק כרבא דמדינא אסור ולכן גם בהיכל הדין כן:
אמנם לפמש"כ יש לישב מה שהקשה הלח"מ על רבינו דהא בב"ק שם מבואר דגם בהלביש להבריח המכס מותר לר"ע דא"מ שרי להנ"ל י"ל דהנה כבר הקשה בשו"ת חו"י אמאי מיקרי זה דבר שא"מ הא במכוין ללבישה גם שא"מ לחימום איני משום דהוה דבר שא"מ אלא דהוה דבר שאצל"ג ובשבת הא דבר שא"מ מותר ובשאצ"ג חייב ותי' רק בשבת יש חילוק בין א"מ לאצל"ג דא"מ שרי ואצל"ג חייב משום דעיקר הקפידא על השביתה א"כ אף דאצל"ג חייב אבל בשאר איסורים עיקר הקפידא על תכלית הענין דעיקר האיסור חימום הגוף הבא מן הלבישה לכן גם באצל"ג יש לו דין כא"מ ומותר ובח"ס בתשו' הנדפסת אצל ר"י מיגש עשה לו סמוכים מהך דבכורות דמקיז דם לרפואה מיקרי א"מ לשיטת תוס' אולם בר"ן פ' ח' שרצים שכ' בשאר איסורים פ"ר דלא ניחא לי' ג"כ חייב דל"ב מלאכת מחשבת משמע דלא כחו"י וא"כ לפי"ז י"ל דגמ' בב"ק דס"ל לר"ע דמותר משום דא"מ לחימום דר"ש אליבא דר"ע דמלאכה שאצל"ג גם בשבת פטור א"כ בוודאי בשאר איסורים בא"מ לחימום הוה כא"מ דכמו בשבת אין חילוק בין א"מ לאצל"ג דבתרווייהו פטור גם בשאר איסורין אין לחלק אבל לשיטת רבינו דס"ל בשבת במלאכה שאצל"ג חייב וא"מ ס"ל דמותר ע"כ דאצל"ג חמיר מא"מ א"כ ס"ל גם באיסורים רק בא"מ ללבישה כגון מוכרי כסות בהא א"מ מותר אבל בלובש להעביר המכס דכיון ללבישה רק שאין מכוין לחימום דהוה רק משום דאצל"ג באמת גם בשאר איסורין אסור ולכן שפיר פסק רבינו דבלהעביר המכס אסור ללבוש ודו"ק:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה