מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ג · הלכה ו
א') המלקחים והמחתות וכלי השמן וכו'. ותמהו דרבינו כתב דרשה אחרת אשר אינה מבואר בגמ' דבגמ' איתא דילפינן דהא דכתיב ככר ומקשה אמנורה ונרותי' כתיב ועוד קשה לי דפסק כמ"ד מנורה של פרקים הי' וביומא דף כ"ד איתא זר שסידר את המנורה יהא חייב דהוה עבודת מתנה ומשני דיש אחרי' עבודה הרי דסתמא דגמ' סובר כמ"ד של חוליות הי' כפירש"י שם ונראה לישב דאיתא במנחות דף פ"ח אר"ה אמר ר"ש נר שבמקדש של פרקים הוה קסבר כי כתיב ככר ומקשה אמנורה ונרותי' כתיב כיון דמבעי הטבה אי לאו דפרקים הוה לא הוה מטיבה לי' מיתבי כיצד הוא עושה מסלקן ומניחן באוהל אלמא דשל חוליות הוה הוא דאמר כחכמים דסברי לא היו מזיזין אותה ממקומו ובפלוגתא דהני תנאי מנורה ונירותי' היתה באה מן הככר ר"נ אומר מנורה היתה באה מן הככר ולא נירותי' ומלקחי' באה מן הככר במאי קמפלגי בהאי קרא דתניא ככר זהב טהור יעשה אותה למדנו למנורה שבאה מן הככר מניין לרבות נירותי' ת"ל את כל הכלים האלה יכול שאני מרבה אף מלקחותי' ת"ל אותה ריב"ק אומר מנורה באה מן הככר ואין נירותי' ומלקוחתי' באה מן הככר מה אני מקיים את כל הכלים האלה שהיתה באה של זהב אפי' פי נירות יעוש"ה והנה לכאורה קשה לי איך אפשר לומר דמסלקן ומניחן באוהל ומקנחן ומדליקן הא איתא בשבת דף מ"ה דרי"ו פסק הלכה כר"י בנר של שבת דאסור לטלטלה ורשב"ל אמר הלכה כר"ש אמר רב יוסף היינו דאמר רבה אמרי"ו אמרו הלכה כר"ש אמרו ולי' לא ס"ל א"ל אביי לרב יוסף ואת לא תסברא רי"ו כרי' דהא נפל מנרתא אגלימא דר' אסי ולא טולטלה מ"ט לאו משום דר' אסי תלמידי' דרי"ו הוה ורי"ו כר"י ס"ל דאית לי' מוקצה א"ל מנרתא קאמרת מנרתא שאני דאמר ר"א הורה ר"ל מנורה הניטלת בידו אחת מותר לטלטלה בשתי ידיו אסור ורי"ו אמר אנו אין לנו אלא בנר כר"ש אבל מנורה אסור לטלטלה וטעמא מאי רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו הואיל וקובע לו מקום א"ל אביי והרי כילת חתנים דאדם קובע לו מקום ואמר שמואל דמותר לטלטלה ומותר לפרקה בשבת אלא אמר אביי בשל חוליות שמא תפול ותתפרק ויחזירנה ונמצא עושה כלי א"ה מ"ט דר"ל דשרי מאי חוליות כעין חוליות דאית בה חידקי ופירש"י מאן דחזי ככר של פרקים הוא דהיינו של חוליות והנה זה שייך למ"ד יש בנין בכלים (והנה במגי"ש תמה א"כ הא דאיתא שם איבעיא להו הורה במנורה להתירא כר"ש בנר או דילמא הורה במנורה לאיסורא ובנר להתירא כר"ש הטעם משום דמיחזי כבונה א"כ לא תליא במוקצה ול"ש לתלותו בנר ולקמן כתבתי לישב) ולפי"ז קשה לי למ"ד של חוליות הי' דמסלקן ומניחן באוהל בשבת בוודאי אסור להחזיר משום דמיחזי כבונה וא"כ אמאי לא קתני דסידור הנירות לא דחי שבת כמו דקתני דסידור הקנים לא דחי שבת כדתנן במנחות דף צ"ו דאין סידור הקנים דוחה שבת וא"ל דאין שבות במקדש ז"א דהא סידור הקנים א"ד את השבת אף דהוה רק שבות וע"כ יען דשבות זה דמיחזי כבונה כפירש"י לא הותר במקדש ע"ש בתוס' ובעירובין דף ק"ד דשבות גדול לא התירו במקדש וא"כ בהעמידת הנירות דהוה ג"כ שבות דבנין כלים אמאי לא קתני דא"ד שבת:
אך י"ל דהאי מ"ד סובר דהא דסידור הקנים א"ד השבת היינו קודם התרת כלים כדאיתא בשבת דף קכ"ג אבל לאחר התרת כלים מותר לסדר הקנים בשבת ולא חיישינן משום שבות דמיחזי כבונה א"כ דגם שבות זה הותר במקדש כמו שבארתי בסוף פ"ח מה' אלו ומעתה להלכה הנה רבינו פסק בפ"ה מתומ"ס דאין סידור הקנים דוחה שבת א"כ ע"כ לית לי' כהאי תנא דהי' מסלקן ומניחן באוהל אלא דס"ל כמ"ד דמנורה של פרקים כפי' דהיינו של חידקי הי' דא"צ לסלקן בשבת רק להטות זה שרי בשבת דאין אלא משום גזירה אטו חוליות וזה וודאי לא גזרו במקדש והנה שמעתין דלקמן דף מ"ו צריכה ג"כ רבה כי תמוה מאוד אמנם נראה לי לפרשה על נכון דהנה בהא דמסיק אלא אמר אביי בשל חוליות תמה במגי"ש א"כ מאי שייך לתלות ולומר אין לנו אלא בנר כר"ש אבל מנורה לא קיימ"ל כר"ש דאיך תליא זב"ז דלר"ש דסובר דלית לי' מוקצה לית לי' גזירה דחוליות שהוא משום בנין בכלים והנה רש"י פי' לקמן האיבעיא הורה במנורה כר"ש בנר להתירא ופירש"י דחדא הוראה הוה והכי קאמר הורה במנורה להתירא כדרך שהי' ר"ש מתיר בנר ישן והקשו בתוס' דאין לתלות מנורה בנר:
ב') אמנם בהא דאמר רי"ו אנו אין לנו אלא בנר כר"ש אבל מנורה בין נטלה בידו אחת אסור לטלטלה ופירש תוס' דהיינו בנר ישן של חרס סבור כר"ש ובנר של מתכות פסק כר"י וכתב הרשב"א דמשמע דלר"ש אית לי' אפי' במנורה ויקשה לפי מה דמפרש משום דקובע לו מקום הא ר"ש גופי' מודה (לקמן דף קכ"ג) בסיכי זייריא ומזירי משום דקובע לו מקום ופי' במהרש"א דהכונה דא"כ כיון דאית לי' לרי"ו דגם במנורה שייך קובע לו מקום א"כ מנ"ל דר"ש פליג דסובר דל"ה כמו קובע לו מקום וא"כ למה הדר ממה דקאמר דקובע לו מקום מכח הך דכילת חתנים דע"כ ר"ש אית לי' הטעם דקובע לו מקום (וכ"כ בפנ"י לפרש קו' רשב"א ולכן מפרש רשב"א דהכל לר"ש ומודה ר"ש במנורה יען דדמי לסיכי זיירי ומזורי א"כ הא דר"ח מתיר בכילת חתנים דלא כמאן) ועוד הא א"ד לסיכי זייריא דהוה מלאכתו לאיסור וכיון דמיחד להו מקום ול"ח לתשמיש אחרינא רק לאיסור שפיר אסור לטלטל אף לצורך גופו ומקומו משא"כ הכא בנר ובכילת חתנים דהוה מלאכתו להיתר דא"ל דמנורה מלאכתו לאיסור משום דנעשה בסיס א"כ מ"פ מכילת חתנים שם בוודאי מלאכתו להיתר ונראה לישב הכל בחדא מחתא דהנה מה שהעלה הפנ"י דמנורה ל"ה מלאכתו לאיסור הנה בנה יסודו על דברי הרשב"א לקמן פ' מפנין כיון דאין אלא בסיס לדבר האסור ל"ה מלאכתו לאיסור דמינח נייח (ועיין ראש יוסף שדחה דזה רק לפי ס"ד שם דר"י סובר כל שמלאכתו לאיסור אסור לצורך גופו מוכרחין לחלק דנר ל"ה מלאכתו לאיסור אבל למסקנא אין הכרח לחלק והנה לפי דבריו י"ל נהי דאין הכרח אבל עכ"פ מצד הסברא יש לחלק דכיון דמינח נייח ל"ה מלאכתו לאיסור) אבל הנה הרשב"א דייק כן מהא דאמרו לקמן דרב יהודה שרי לטלטל שרגא דמשחא דנפטא אסור לטלטלה והקשה הא רב יודא סובר בפ' כל הכלים דאסור לטלטל לצורך גופו ומקומו ולזה העלה הרשב"א דשרגא שאני דאין אלא בסיס ומינח נייח:
ולפי"ז קשה לי דהנה מפירש"י דמפרש דנפטא אסור דמסרח ולכן אפי' ר"ש מודה דלא חזו אלא למלאכתו וכן פירש הרשב"א בשמעתין א"כ תקשה דרשב"א סותר עצמו דהרי לטעמא דר"ש פירש"י יען דמאוס ולא חזי אלא למלאכתו הרי דסובר דכל הטעם משום דמלאכתו לאיסור אך הדבר ניחא דכבר כתבתי לעיל דסברת רשב"א רק ניחא בדבר שראוי למילתא אחריתא בהא שייך לחלק בין מינח נייח דכיון דאין אלא בסיס והוא עצמו ראוי למילתא אחריתא רשאי לטלטל אף למ"ד דסובר במלאכתו לאיסור היכיא דחזי למילתא אחריתא אסור לטלטל אפ"ה היכיא דמינח נייח מודה כיון דלא נעשה בזה גופי' מלאכה אבל מידי דמאוס ול"ח רק לאיסור בוודאי אסור משום מלאכתו לאיסור אף דמינח נייח דהרי עכ"פ עומד רק למלאכת איסור ולכן אף לר"ש אסור (כאשר יתבאר להלן טעמא דמילתא ולפי"ז צריך לומר דחצוצרת ל"ה רק כשאר מלאכתו לאיסור כפי' רש"י לעיל דף ל"ח דמפרש שופר מלאכתו להיתר וחצוצרת מלאכתו לאיסור ואין אסור אלא מחמה לצל דאי כפי' תוס' דחצוצרת ל"ח למידי ואסור לי' אף לצורך גופו ומקומו א"כ למה אמרינן לעיל דף ל"ח דלר"ש מטלטלין חצוצרת הא מוכח משמעתין היכיא דל"ח למידי אין מטלטלין דבר שמלאכתו לאיסור אך לפי מה שבארתי לקמן גבי שרגא דנפטא לא יקשה מחצוצרת דרק לרב יודא דסובר כל שמלאכתו לאיסור אסור לצורך גופו ומקומו שייך לומר דנפטא דא"ר רק להדלקה הוה מלאכתו לאיסור אף דמינח נייח (ולפי"ז במנורה דהוה מלאכתו לאיסור היינו משום דמייחד לו מקום ואין משתמש רק להדלקה) אך מרש"י לעיל משמע שגם בחצוצרת ל"ח רק למלאכת אסור וצריך לחלק במוקצה מחמת מיאוס מקצה לי' מדעתו יותר מחצוצרת דאף דאין ראוי למילתא אחריתא כיון דאין מאוס עליו או דבאמת אתיא הך דלעיל כרבה ור"י דסובר בנפטא נמי שרי משום דראוי לכסויי מנא תורת כלי עליו ולרב יודא צריך באמת לפרש דחצוצרת אף לר"י רק לצל אסור דל"ה אלא כשאר כלי שמלאכתו לאיסור דרק אסור מחמה לצל ובזה ניחא מה דפירש"י בשמעתין קינה של תרנגולים דהו"ל מלאכתו דאיסור והקשה הפנ"י הא במלאכתו לאיסור לא מצינו כלל פלוגתא בין ר"י ור"ש ואף דתוס' פירשו דפלוגתא בחצוצרת היינו במלאכתו לאיסור דאסור לטלטל לצרכי גופו ומקומו כיון דל"ח למידי הא רש"י מפרש שם חילוק שבין שופר לחצוצרת זה מלאכתו להיתר וזה לאיסור והיינו לענין טילטול מחמה לצל ולא נחית לסברת תוס' כלל דטעמא דחצוצרת ל"ח למידי וא"כ הדרה קו' לדוכתין ולפמש"כ ניחא דבאמת מבואר בלשון רש"י שפ' בחצוצרת ל"ח אף לגמיעה לכן אסור לטלטל דהוה מוקצה ושגם ר"ש סובר כן דאין עומד רק לתקוע ע"כ גרע דאסור אפי' לצורך גופו ומקומו וא"כ לכן כתב רש"י כן גם בקינה של תרנגולים ודו"ק:
ולפי"ז נראה בוודאי טרם דמסיק במנורה של חידקי דאסור לטלטלה מגזירה דדמי לבניין ל"ה מנורה דומה לסיכי זיירי ומזורי דכאן לא הוה יחוד מקום גמור דל"ה מלאכתו לאיסור כיון דמינח נייחא (כסברת הפנ"י) אבל למאי דמסיק דאסור לטלטלה משום בניין א"כ שוב בוודאי מיחד לה מקום בביה"ש דל"ח לתשמיש לשום דבר משום חששא דבנין שמא יתפרק ולא יהא יכול להחזירה משום איסור בנין וא"כ באמת אין הטעם דאסור בטילטול משום בנין אלא משום דמלאכתו לאיסור להדלקה דאין עומד רק לכן הוה כזיכי זיירי (ואי לאו חששא דבנין הוה ראוי בביה"ש ג"כ לתשמיש אחר ול"ה מיחד לה מקום אבל) מאחר דאין יכול להשתמש בו מחשש סתירה ובנין בכלים לכן מיחד לה מקום שלא יתפרק ואין עומד אלא להדלקה והוה מלאכתו לאיסור ואסור לטלטל אף לר"ש (וחידקי גזירה אטו חוליות אבל משום חששא דסתירה ובנין בכלים ל"ה אסרינן לטלטל כיון דבנין בכלים רק דרבנן) והיינו מאחר שהוכחנו דבנפטא חשוב מלאכתו לאיסור לרב יודא אף לשיטת רשב"א שוב י"ל היכיא דמיחד לה מקום משום חששא דשמא יתפרק וא"י להחזירה בשבת משום דמדרבנן יש בניין בכלים א"כ עומד רק למלאכת איסור וכמו שפירש"י לקמן דף קי"ג גבי כלי קיואי דכובד עליון דקפיד עליו לכן הוה מלאכתו לאיסור ודמי לסיכי זיירי ולכן לס"ד דלא איירי בחידקי שפיר הוה סבור אביי דלר"ש ל"א דמיחד לה מקום דחזי לשאר תשמיש וממילא ל"ש דמלאכתו לאיסור לבד וכל דמינח נייח ל"ה מלאכתו לאיסור והיינו דפריך לי' אביי מכילת חתנים דג"כ הוה מלאכתו להיתר וכמש"כ הפנ"י ולד' לדידי' לסיכי זיירי דשם מלאכתו לאיסור כיון דל"ח למידי אבל רבה ורב יוסף הוה סברי דעיקר הטעם הוא מה דאדם קובע לו מקום וסבירא להו דבמנורה אף דמינח נייח שייך מלאכתו לאיסור א"כ סברי שפיר הטעם דאסור דאדם קובע לו מקום דומיא דסיכי וזיירי וא"ל שם מלאכתו לאיסור גם כאן מלאכתו לאיסור (והנה יש לומר באופן אחר דלרב יוסף דסובר דבמנרתא ג"כ שרי ר"ש מוכח דר"ש דאף במלאכתו לאיסור שרי כיון דמינח נייח ולכן אמר רב יוסף מנרתא שאני דטעמא אחרינא יש משום דאף דבנר שרינן במנרתא יש לאיסור מטעמא דקובע לו מקום וסובר רב יוסף דמשום הא"ט דקביעת מקום בלחוד אסור לטלטל ובאמת אביי פריך לי' מכילת חתנים מוכח דאי לאו מלאכתו לאיסור ל"ש הטעם דקובע לו מקום וע"ז קאמר במנורה של חוליות ע"כ קפיד ואין משתמש שמא יתפרק וקובע לו מקום ושוב הוה מלאכתו לאיסור שאין עומד רק להדלקה לכן הוה כדין מלאכתו לאיסור אף דמינח נייח) וזהו דאמר רי"ו אנו אין לנו אלא בנר כר"ש והיינו אפי' בדנפטא כדסבירא להו לרבה ורב יוסף לקמן דשם כיון דחזי לכסויי מנא ל"ה מלאכתו לאיסור אבל במנורה גם ר"ש מודה כיון דמייחד לי' מקום הוה מלאכתו לאיסור דכיון דמיחד מקום גרע ממוקצה מחמת מיאוס כהך דנפטא משום דבזה ראוי לכסוי מנא וא"כ שפיר תליא נר במנורה דאף דבנר איכא ג"כ סברא דמחמת מיאוס הוה מלאכתו לאיסור כדסובר רב יודא באמת רבה ור"י לשיטתם דסברי דבזה סבירא לר"ש דשרי ולא אסור אלא במנורה דבזה ר"ש מודה דהוה מלאכתו לאיסור כיון דמיחד לי' מקום (כשיטת הרשב"א דר"ש ג"כ מודה במלאכתו לאיסור) וע"ז פריך אביי מכילת חתנים משום דסובר דכל דמינח נייח ל"ה מלאכתו לאיסור ולכן ל"מ קביעת מקום וע"ז משני בחידקי כיון דבשל חוליות איכא אסור בנין בכלים מדרבנן לכן מיחד לו מקום בביה"ש כדי שלא יפרוק ויהא אסור להעמידו ושוב לא חזי רק למלאכת איסור להדלקה והוה מלאכתו לאיסור אף דמינח נייח ודמי לזירי זיירי לכן ר"ש מודה ומיושב היטיב שיטת הרשב"א:
והנה לפי"ז הא דקאמר רבי הורה במנורה להתירא כר"ש וחדא הוראה הוא דסבירא לי' כר"ל דמתיר במנורה לר"ש ואף דבאית לי' חוליות שאני מנורה מנר דבנר ל"ה מלאכתו לאיסור ובשל חוליות הוה מלאכתו לאיסור אבל בחידקי מדמי שפיר לנר כמו דנר ל"ג אטו חוליות ודינו כשאר נר דל"ה מלאכתו לאיסור דמותר ומיושב קו' התוס' דשפיר תליא מנורה בנר ודו"ק:
ג') ובזה ניחא מה שיש לדקדק בהא דרב יוסף משני מנרתא שאני ויש לתמוה הא אביי דמפרש משום דגזרינן אטו חוליות א"כ גם לדידי' במנרתא טעמא אחרינא יש א"כ יקשה לאביי מ"פ לרב יוסף ואת לא תסברא הא ע"כ גם לדידי' מנרתא שאני ולפמש"כ ניחא די"ל רב יוסף דקאמר מנרתא שאני באמת הוה סבור דרק הטעם משום דקובע לו מקום וסובר דהטעם דקובע לו מקום לבד סגי אף דאין מלאכתו לאיסור ולכן סובר דמנרתא שאני ואביי פריך לי' מכילת חתנים מוכח דל"א דקובע לו מקום כיון דאין מלאכתו לאיסור אלא הטעם משום חוליות דאסור להעמידה ע"כ קובע לו מקום וגם מהא"ט הוה מלאכתו לאיסור דאין משתמש בו משום דמתירא שתתפרק ולכן לית לי' לאביי דמנרתא שאני דכיון דהטעם משום דמלאכתו לאיסור א"כ זהו שייך רק לר"י דלר"ש הא לית לי' מלאכתו לאיסור בנר כסברת פנ"י ונתישב נמי קו' תוס' הא אין בנין בכלים דלפמש"כ לא גזרינן לאסור טילטול משום איסור בנין כלים לחוד אלא כיון דמקפיד שלא תתפרק דחושש להשתמש בו דיהא אסור להעמידו משום בנין בכלים דרבנן ע"כ מיחד לי' מקום והוה מלאכתו לאיסור:
(אמנם יש לומר עוד בדרך אחר דבאמת אביי פליג ארבה בהא ומפרש הא דקאמר רי"ו אנו אין לנו בנר היינו דהלכה בהא כר"ש ובמנורה אין הלכה אבל ר"ש סובר במנורה ג"כ להתירא וא"כ לאביי יפורש הא דקאמר רי"ו אין לנו אלא בנר כר"ש היינו דאית לי' דר"ש אבל במנורה לית לי' כר"ש אבל ר"ש גופי' מתיר אפי' במנורה כיון דלדידי' ל"ה קביעת מקום ול"ד לסיכי זיירי דשם מלאכתו לאיסור וכאן דמינח נייח ל"ה מלאכתו לאיסור וכפי' הראשון שבתוס' משום דאין קובע לו מקום ורק הטעם דטילטול אסור כיון דחידקי אסור להשתמש בו הוה מלאכתו לאיסור הדלקה ובזה ניחא דפריך לעיל אביי מהא דנפל מנרתא דע"כ כר"י סבירא לי' דלאביי הטעם משום חידקי והוה מלאכתו לאיסר לא אתיא רק כר"י דלר"ש הא לית לי' מלאכתו לאיסור ורב יוסף משני מנרתא שאני דסובר דקובע לו מקום ולפי"ז רבה ורב יוסף עם אביי פליגא בפלוגתא דתוס' עם רשב"א דרב יוסף יפרש כרשב"א ולדידי' לא יקשה כקו' הפנ"י (שהקשה לפי שיטת רשב"א) דהא סובר דהוה מלאכתו לאיסור דמיחד לי' מקום ואביי סובר דלא מיחד לי' מקום ול"ה מלאכתו לאיסור דמינח נייח לכן סובר טעם אחר דחידקי ושוב הוה מלאכתו לאיסור ולכן לר"י אסור לטלטל אבל ר"ש דידי' סובר גם במנורה להתירא וא"כ ניחא הא דקאמר הורה במנורה להתירא כר"ש וחדא הוראה הוא דגם מנורה משום מוקצה דאפי' לטעם דחידקי הוא רק לתת טעם דלכן מלאכתו לאיסור ול"ש מותר במנורה וסובר רבי לגמרי כר"ש אף במנורה):
ובזה א"ש נמי שיטת רבינו דפסק כר"ל וכ' הה' דלית לי' מוקצה לכן פסק כר"ל ובב"י סי' רע"ט תמה הא הטעם הוא משום גזירה דחולית וכן קשה דרבינו סובר בגדולה אסור משום מוקצה והא בגמ' איתא בגדולה לכו"ע אסור טעם גזירה אטו חוליות א"כ גם לר"ל הטעם רק משום גזירה דחוליות לא משום דקפיד ומיחד לי' מקום לפמש"כ ניחא דהכי קאמר דחוליות בוודאי מיחד לי' מקום שלא ישתמש בו כדי שלא תתפרק ולא יהא יכול להחזירו בשבת ויש בו איסור משום מלאכתו לאיסור וגזרינן בחידקי אטו חוליות ורבינו לשיטתו דסובר בסיכי ומזיירי גופי' לר"ש שרי כדפירש"י דלא קאי הכל מודים בסיכי אדר"ש אלא אדר"י וכדמוכח מהך דחצוצרות דלעיל דף ל"ח דלר"ח שרי אף דלא חזי לשום תשמיש רק למלאכת אסור ודו"ק:
והנה בשרגא דמשחא דשמעתין הנה מפירש"י נראה לכאורה דמפרש דמשחא לאו היינו סתם נר דהוא חרס אלא בשל מתכות דלא מאוס כלל ולאו מלאכתו לאיסור מיקרי דמיוחד נמי לשאר תשמישים משא"כ דנפטא דמסריח אע"ג דלא מאוס כלל מ"מ מלאכתו לאיסור מיקרי ומשו"ה אסור לצורך גופו דרב יודא לטעמי' בריש כל הכלים דף קכ"ב דמלאכתו לאיסור לגופו ומקומו נמי אסור וז"ש רש"י נר אחר שכבה באותו שבת דאי ישן פשיטא דאפי' ר"י מודה בשל מתכות ולא הול"ל אלא דנפטא אסור אבל תוס' הבינו דרש"י אייריא בשל חרס ולכן כתבו דמוכרח לומר אליבא דר"ש דלר"י הא דמשחא נמי אסור ובשל נפטא אסור אף לר"ש דמאיס ביותר ודמי לגרוגרת וצימוקים וכדעת הירושלמי דהטעם משום דמסריח אבל תוס' דידהו פליגי ארש"י ומפרשי בשל מתכות ואיה"נ דמשחא פשיטא דאסור ושל נפטא אסור אף לר"ש דמאיס ביותר וכן פירש בס' ראש יוסף:
אולם קשה לי לפי פירושו דמפרש דאליבא דר"י לשיטתו דמלאכתו לאיסור אף לצורך גופו ומקומו הא רשב"א הוכיח בריש כל הכלים דלרב יודא ע"כ נר ל"ה מלאכתו לאיסור יען דלא בו נעשה המלאכה רק דבסיס הוה דאל"כ קשיא אמאי מטלטלין נר ישן (ועיין ראש יוסף שהקשה מזה על הפנ"י דדייק מרשב"א דנר ל"ה מלאכתו לאיסור דהא רשב"א כתב כן רק לס"ד אבל למסקנא הדר בי' רב יודא וסובר מלאכתו לאיסור שרי לצורך גופו אז א"צ לומר דנר ל"ה מלאכתו לאיסור) וא"כ כאן דמפרש דר"י לשיטתי' דהיינו דלס"ד דר"י דאסור לצורך גופו א"כ איך מפרש דהוה מלאכתו לאיסור דהא לס"ד דר"י ע"כ נר ל"ה מלאכתו לאיסור:
ולכאורה י"ל דכונת פירש"י דהוה מלאכתו רק לאיסור ור"ש מודה בכהא"ג דדמי לסיכי זיירי וכמש"כ תוס' לעיל דף מ"ה גבי מטה שיחדה דלר"ש ג"כ אסור דדמי לסיכי זיירי ונר כתבו דלא דמי למטה שיחדה דשם קובע לו מקום א"כ לפי"ז י"ל כיון דנפטא ל"ח למידי רק למלאכת איסור שפיר הוה מלאכתו לאיסור ודמי שפיר לסיכי זיירי אלא דז"א דהא לעיל דף ל"ו מבואר דלר"ש בחצצרות מטלטלין לצורך גופו אף דלא חזי רק למלאכת איסור כמבואר ברש"י שם שכ' דלא חזי רק לתקוע והוה מוקצה (מזה מוכח דגם רש"י מפרש כתוס' שם דשופר הוה מלאכתו לאיסור אלא כיון דחזי עכ"פ גם לשאר תשמיש ל"ה רק כשאר מלאכתו לאיסור דמטלטלין לצורך גופו וחצצרות ל"ח למידי אין מטלטלין אפי' לצורך גופו) אפ"ה לר"ש מטלטלין חצוצרת א"כ אי אפשר לפרש בכונת רש"י כן וכן מהא דפירש"י לעיל דקינה של תרנגולת מלאכתו לאיסור ע"כ כונתו דמלאכתו רק לאיסור לכן אסור אף לצורך גופו ומקומו ואפ"ה לר"ש מטלטלין לכן נראה דמוכח מכאן לחלק דהיכיא דלא חזי למידי גם לרשב"א הוה נר מלאכתו לאיסור וכמו שבארתי לעיל ושפיר י"ל דרב יודא לשיטתו קאי (וכמש"כ הראש יוסף) ולא יקשה מרשב"א די"ל דרשב"א לא כתב כן רק אנר דחזי גם למידי אחרינא אבל לדידן דקיימ"ל מלאכתו לאיסור שרי לצורך גופו ורק היכיא דל"ח למידי אז אסור לצורך גופו ג"כ והיינו לר"י אבל לר"ש דמתיר בחצצרות אף דל"ח למידי גם בנר של חרס ל"ש לאיסור אף בדנפטא משום דמלאכתו לאיסור דלא גרע מחצצרות ול"ד לסיכי זיירי דאסור גם לר"ש משום דקפיד ומשוי לי' מקום לכן חשוב מלאכתו רק לאיסור דאסור גם לר"ש וכן במנורה לטעמא דרב יוסף דבמנורה הטעם דקובע לו מקום ועדיף מחצצרות:
ד') ובהא ניחא דברי רבינו שכ' נר ישן של נפטא דמאוס מטלטלין ובפמ"ג סי' רע"ט העיר למה נקט כגון של נפט דבכלי כרס אפי' דמשחא אין מטלטלין אולם לפי מה שביאר בספרו בראש יוסף דקאי האי דאמרו דנפטא לא אשל מתכות ובהדליקו באותו שבת ורבה ורב יוסף סובר אף בדנפטא והיינו לר"ש דסובר דמשחא ל"ה מאוס גם דנפטא אין מאוס ומינה דלר"י דמשחא אסור דמאוס גם דנפטא דמאוס אסור לטלטל דאין לומר דלרבה ור"י דנפטא עדיף מדמשחא כמו שכ' תוס' דא"כ פליגי במציאות דלרב יודא דנפטא מאוס יותר ולרבה ורב יוסף דמשחא מאוס יותר וישן ג"כ מאוס בדנפטא ולפי"ז שפיר נקט רבינו נר ישן של נפט והיינו בשל מתכות והנה ראיתי בפמ"ג שכ' לפרש כן דברי רבינו של נפטא נקט משום מתכות ולכאורה קשה על דבריו אי מפרש רבינו פלוגתא דרב יודא ורב יוסף כפירש"י א"כ בשל מתכות לא מאוס בדנפטא ולתוס' ג"כ לרב יוסף דנפטא לא מאוס כלל אבל לפי דבריו בראש יוסף שמפרש שכונת רש"י דלא כמו שהבינו בתוס' דאייריא בנר של חרס אלא בשל מתכות דהא מוכח דרש"י מפרש בנר שדלק באותו שבת ניחא דברי הפמ"ג ודו"ק:
אולם נראה לפרש פירוש אחר בכונת רש"י דלכן הוה מלאכתו לאיסור דאסור אף לצורך גופו ומקומו דהא לפירש"י אייריא בנר שדלק באותו שבת וא"כ בביה"ש עכ"פ הוה אסור לצורך גופו ומקומו ג"כ וא"כ י"ל בשלמא בנר של מתכות דאין מאוס סובר ר"ש דל"א מיגו דאיתקצאי כיון שאחר שדלק יש להתירו אף מחמה לצל אבל כאן דהוה מלאכתו לאיסור דבין השמשות ל"ח למידי וא"כ לענין לטלטל מחמה לצל ע"כ אסור אף לר"ש משום דמלאכתו לאיסור דהא מאוס ואין עומד רק להדלקה וא"כ כהא"ג אף לצורך גופו ומקומו אסור כמו שהי' אסור בביה"ש מטעם מיגו דאיתקצאי דאי אפשר להתיר לחצאין דנאמר מחמה לצל אסור לצורך גופו ומקומו שרי לכן אמרינן כהא"ג גם לר"ש מיגו דאיתקצאי בביה"ש איתקצאי לכולי' יומא ובסוג' הבאתי ראי' מדר"ש מודה בפמוט (ועיין סברא כהא"ג בצל"ח ביצה דבמידי דביה"ש הי' אסור באכילה וטילטול לכן אמרינן מיגו דאיתקצאי גם לטלטל כיון דלאכילה אין להתיר גם לטילטול אין להתיר) ודו"ק:
והנה בחיה"ר כתב להדיא ולכאורה אי אייריא בשל חרס למה צריך לומר שדלק בשבת די לומר שבנפטא דמאוס אסור גם לר"ש ונראה לישב דקשה לפמש"כ הר"ן בביצה למ"ד ממ"מ אסור היינו משום מיגו דאיתקצאי ולמ"ד דשרי לית לי' מיגו דאיתקצאי ויכול לחזור מהקצאתו א"כ מ"ש נר דמשחא מדנפטא גם דמשחא ביה"ש מאוס אלא דעתה חוזר מהקצאתו וגם בדנפטא עתה חוזר מהקצאתו לכן לישב זה צריך לומר דאייריא שדלק בו בשבת גופי' וכיון דלא חזי למידי רק למלאכת איסור ל"ש לומר דחוזר מהקצאתו דהרי עכ"פ אסור משום דמלאכתו לאיסור ואף דמלאכתו לאיסור איני אלא לאסור מחמה לצל צ"ל דקאי לרב יודא לשיטתו דאסור לצורך גופו ג"כ וא"כ נשאר הוא בהקצאתו שהי' בביה"ש וע"כ נקט שדלק בשבת אבל בדמשחא אף דמאוס כיון דחזי גם למילתא אחריתא א"כ אף דהי' מאוס בביה"ש הרי חוזר עתה מהקצאתו ולא מאס עליו וגם מלאכתו לאיסור ל"ה דחזי למילתא אחריתא (ולפי דרך הראשון שכ' לעיל דהיכיא דל"ח למילתא אחריתא הוה מלאכתו רק לאיסור וע"כ אסור גם לר"ש דל"ש לומר דחוזר מהקצאתו כיון דהוה רק מלאכתו לאיסור משא"כ בדמשחא יכול לחזור מהקצאתו דל"ה מלאכתו רק לאיסור אין אסור לצורך גופו ומקומו לדידן דלית לן דרב יודא וע"כ שפיר ל"ש דין זה רק בשל חרס שדלק באותו שבת:
אמנם מה שהקשתי לפי שיטת הר"ן ביצה דממ"מ היינו דא"י לחזור מהקצאתו משום מיגו דאיתקצאי א"כ מ"ש דמשחא מדנפטא יש לישב לפי מש"כ ברמב"ן לפרש בדנפטא אסור לפי שנר של נפטא מסריח ואין משתמשין בו אלא להדלקה נמצא שהוא בשבת כשברי כלי שאין עושין מעין מלאכה הנה לפי"ז ניחא דהא כ' הר"ן בביצה בשפוד שצלאו בו כיון דבטיל מתורת כלי לכ"ע אית לי' ממ"מ וא"י לחזור מהקצאתו וכאן נמי בטיל מתורת כלי ולרמב"ן באמת ל"ה משום מלאכתו לאיסור ולא אייריא כלל מדלק באותו שבת:
אולם קשה לי להר"ן שמפרש משום דהוה מלאכתו לאיסור הא בחיה"ר ריש פ' כל הכלים אהך קו' הנ"ל מנר דמשחא כתב כלל חדש דל"ש בנר מלאכתו לאיסור דהרי הוא עומד לתשמיש האדם בשבת וכונתו דכל טעם דמלאכתו לאיסור הוא משום דלא חזי והוה כשברי כלים וכמש"כ בחי' רמב"ן בטעם דבנפטא אסור יעוש"ה אבל כאן דחזי לתשמישו של אדם בשבת אף שדולק בשבת אין אסור משום מלאכתו לאיסור יעוש"ה וקשה לי לפירושו א"כ בעלי שקצב עליו בשר אסור לטלטל הרי כיון דרשאין לטלטל כדי לקצב עליו בשר לב"ה כדאיתא בביצה דף ו' א"כ עומד לתשמישו ביו"ט א"כ ל"ה כלל עומד למלאכת איסור כיון דמשמשי יו"ט הן (ועטו"ז ומג"א סי' של"א שהוכיחו מזה דאיזמל של מילה אף דמטלטלין למצוה אח"כ אסור לטלטל כמו עלי אף שמותר לטלטל רק הם דנו מכח מוקצה מחסרון כיס ולפי דרכי אף אי אסור מחמת מלאכתו לאיסור ג"כ קשיא הא ל"ה כלל מלאכתו לאיסור) ובחי' הארכתי: