מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ב · הלכה יג
א') וכבש הי' בנוי לדרומו וכו'. והנה כן הוא במס' מידות והנה בבה"ז הביא לתמוה בשם רבי גאון מ' העשיל ז"ל כיון דחשב אלכסונו ל"ב אמה א"כ לא הי' תופס בקרקע רק ל' אמה דאלכסונו תמיד יותר וא"כ כיון דבמידות איתא דכבש ל"ב אמות א"כ אלכסונו יותר מל"ד אמה וכונתו דאף דשתי אמות פורחים עכ"פ נגד הקרקע בשוה הוא באורך ל"ב אמות א"כ אלכסונו מקצה לקצה יותר מל"ד אמה והוא קו' חמורה מאוד (ובחנם השיג עליו בצ"ק בזה שכ' דממידות לא מוכח כלל דכבש תופס בקרקע ל"ב אמות אלא דאלכסונו בין הכל ל"ב אבל בקרקע אין תופס רק ל' ולכן הוה ס"ב אמה) ושוב כתב אלא אי קשיא הא קשיא כיון דחשב ב' אמות פורחת א"כ כיון דאלכסינו ל"ב א"כ ארכו ל' ומזה ב"א פורחת א"כ לא תופס בקרקע רק כ"ח איך קחשב ס"ב אמות ולדעתי כונתו בה"ז כאשר כתבתי נכון ואף לפי הבנת הצ"ק ליסוד מונח שרק באלכסונו ל"ב ורק שהקשה לו מאמה פורחת א"כ גם דברי הבה"ז יכולין לפרש כן דאף לפי דבריו ע"כ קו' הבה"ז קאי לפי גמ' דאיכא אמה פורחת והנה בצ"ק נכנס בדחוקים מאוד כאשר העיד בעצמו שגמ' יומא דף ט"ז סותרין דבריו כי לפי דרכו אין תופס בקרקע ל' אמות והעזרה באמת רווחה לה יותר מן הכבש לכותל צפוני דאין קפידא בהא כיון דבלא"ה יש מקום נכסין וכ"כ סברא כזו לקמן על דברי תוס' וחוץ מזה קשה לי לדברי צ"ק א"כ מ"פ לעיל ס"ד הוה הרי באורך בשטח הקרקע ל"ה רק ס"ב כי ל"ב באלכסון עם מזבח ל"ב תופס באורך הקרקע רק ס"ב פחות מעט א"כ למה צריך לומר דאמה פורחת וע"כ דס"ל דתופס בקרקע ל"ב אמה ולכן משני דב' אמות פורחת א"כ הוה כנגד הקרקע ל"ב אמה אבל אין אוכל בקרקע עזרה רק ס"ב אמה אבל באלכסונו הוא ל"ד אמה וקו' בה"ז במקומה עומדת והנה הי' אפשר להביא סמוכין לדברי הצ"ק דעיין פירש"י שנתקשה כיון שדרשו מה בית ס' אף מזבח ס' למה לא עשו מזבח ס' וי"ל דדרשו מזבח ל"ב וכבש תפיסת קרקעו כ"ח הוה בין הכל ס' ולכאורה הוא מילתא דמסתברא אלא דיקשה לדבריו דהא בדף ס"ד דקאמר תלתין אמה הוה זורק הכהן מוראה ונוצתה וקשה הא אורך הכבש בקרקע רק כ"ח א"כ כשהולך עשרה נשאר רק י"ח וא"כ כשתוסיף ב' חומשים שאלכסון יותר יעלה ז' אמות וב' אמות יסוד וסובב ומקום עמידה אמה הרי כ"ח ובלא מקום עמידה רק כ"ז ובגמ' איתא דתלתין הוה וא"כ מבואר דלא כצ"ק והנה בבה"ז נדחק דאלכסונו באמת יותר רק זה דאמרו דעולה ג' אמות וחצי ואצבע ושליש הוא נגד תפיסת הקרקע ופירושו דחוק:
ואמנם לי נראה לישב הכל על נכון דהכונה כך דכבש תופס בקרקע ל' אמה חוץ מב' אמה פורחת יסוד וסובב ואלכסונו של ל' אמות אלו הוא ל"ב אמה ושם כלה השיפוע כי נגד ב' אמות הפורחת לא עשו שיפוע רק בשוה שיהא מקום ראוי לעמידת הכהן לזרוק משם האיברים ועוד כיון כשהגיע לל' אמות התופסת בקרקע עלה שיפוע שלו ט' אמות בשוה למזבח למקום המערכה לא הוצרכו לעלות עוד ע"כ עשאו שם הכבש במישור דאי הוה עושין האלכסון עד סוף הכבש הוה גבוה ממקום מערכה של מזבח והי' צריכין לירד ולעלות במעלה והתורה אמרה לא תעלה במעלות על מזבחי א"כ החשבון מכוון לל' אמות אורך שאוכל בקרקע וט' אמות גובה יעלה ל"ב באלכסון וראי' לדברי ממש"כ רבינו פ"ה מכלי המקדש דסגן עלה עם הכה"ג וזורק איברים משמע מכבש הוא דזורק כמו שפי' במס' תמיד וע"כ דעומד בראש הכבש ואיך יעמוד שם על השיפוע וע"כ דבסוף הכבש הוא במישור (ומש"כ רבינו בפ"ו ממעה"ק מעלה את האיברים לראש מזבח ע"כ כונה לכבש כמש"כ משל"מ שם) וכן מוכח מפירש"י זבחים דף ס"ד דכה"ג עומד בראש מזבח ע"כ כונה בראש הכבש דהא בעינן זריקה נגד אויר קרקע ואי עומד בראש מזבח אין כאן זריקה נגד אויר קרקע (ועתו"ס יומא דף ל"ז דכ' דכשיורד כבר נתרחק מלפני הפתח של היכל מזה ג"כ הוכחה לדברינו דוק ותשכח) וראי' לדברינו מירושלמי פ"ה דעירובין דאיתא התם כל כובשי כבשים עולה אמה וכונס אמה חוץ מכיבושו של מזבח שהוא כמתלקט י"ט מתוך שלוש ושליש אצבע שהמזבח עשר אמות וכיבושו שלשים ושתיים והיינו דקחשוב עם גובה הקרנות ובמראה הפנים הביא דברי הבה"ז הנ"ל וכתב וז"ל אלא שהאמת כך הוא דוודאי קרקע הכבש בקרקע הישר כדי שיעלה האלכסון ל"ב אמה לפי חשבון התושבורת ולפי ערך גובה המזבח הוה מצינן לומר דתליא בפלוגתא דגבהו של מזבח בכמה דלר"מ דקיימ"ל כוותי' דגבהו נ"ח טפחים וקרקע שתחת הכבש הי' שלשים אמה א"כ האלכסנו של הכבש ל"ב אמה והי' אוכל בארץ שלשים אמה בצד המזבח ופורח ב' אמה והוא אמה יסוד ואמה על הסובב זה הכל כר"מ דקיימ"ל כוותי' והשתא למאי דמסקינן ביומא דמאן תנא מידות ראב"י ודלא כר"י ודברי רמב"ח לא אתיא אלא אליבא דר"י וכל החשבון דמידות אליבא דראב"י הוא אלא דהאמת אף לר"י אתיא שפיר האלכסון של רבוע ט' על ט' והאורך ל' על ל' הוא ל"ב ופחות מחלק השברים ואותן לא קחשוב ועוד שהן להאויר לסביב המזבח עכ"ד מוכח שדעתו לפרש דלא חשבינן האלכסון ל"ב על ל"ב רק על הל' אמות שאוכל בקרקע לא כנגד מה שפורח על היסוד והסובב והיינו כמש"כ אני דמה שעולה נגד ב' אמה יסוד וסובב לא הי' עולה בשיפוע רק הי' שוה למזבח ולדעתי זה באמת דעת הירושלמי דקחשוב לפי גובה הקרנות י' אמות משום דירושלמי סובר דהי' משופע עד ראש המזבח א"כ ע"כ דגם ב' אמות הפורחים על הסובב והיסוד עלו ג"כ בשיפוע לכן הי' גובה המזבח בראשו עולה בשיפוע עד י' אמות כגובה הקרנות ולפי"ז הי' האלכסון כולו ל"ד אמות ולפי"ז ע"כ הא דכ' בירושלמי דכיבושו ל"ב אמות צריך לומר דלאו היינו ל"ב אמות אלכסון אלא ל"ב אמות שאוכל כנגד הקרקע וכמו שרצה הבה"ז לישב לפי גמ' דידן:
והנה ראיתי בפירש"י סוכה דף נ"ב ד"ה כבש מרובע וז"ל הכבש הי' משופע אורך קרוב ארבע אמות שיפוע לכל אמה גובה דשתיים ושלשים אמה אורך לתשעה גובה ע"כ ודבריו מבהילים עין רואה דכיון שאורך הכבש ל"ב א"כ שיפוע ל"ד אמה ואיך כתב היפוך זה ולפמש"כ נכון הדבר דהשיפוע לא הי' רק נגד אותן ל' אמות שתופסין בקרקע העזרה חוץ ממה שפורח אמה יסוד ואמה סובב דשם הוא במישור א"כ נמצא לשלשים אמות אורך ל"ב אמות שיפוע בגובה ט' אמות ובזה א"ש הא דהביאו בתוס' זבחים דף ס"ג דגרסינן דירד ג' אמות וחצי אמה וחצי טפח ואצבע ושליש והקשו תוס' א"כ נמוך הרבה מן המזבח בחומש אמה דהיינו כיון דרק שיפוע ל"ב א"כ כשתחשוב ט' פעמים ג' אמות הרי כ"ז אמות וכשתחשוב ט' חצי אמות הרי ל' וחצי וט' טפחים הרי אמה וחצי א"כ הרי ל"ב א"כ נשאר ט' אצבעות ותשעה שליש אצבעות שהם י"ב אצבעות בין הכל חצי אמה וע"כ שהי' גובהה נמוך מן המזבח ושלא הי' גובה ט' רק ט' אמות פחות חומש אמה ולפמש"כ י"ל דבאמת לפי אותה גי' מפרשין דהשיפוע מגיע עד המזבח ושם גובה ט' אמות וארכו ל' א"כ השיפוע כמו ל"ד אמות כקו' הבה"ז רק סברי דלאו דוקא ל"ד ממש שיפוע אלא קרוב לל"ד אמות שיפוע דכן הוא החשבון לפי גי' זו והי' מכלה השיפוע קרוב למזבח בקירוב אמה אחת מקום עמידת הכהן (שאין מסתבר שיהא עומד על מקום שיפוע) לזרוק האיברים דבעינן אמה לעמידת כהן כדאיתא בדף ס"ד א"כ בל"ג אמות שיפוע לתשעה אמות גובה יעלה לאמה אחת ג' אמות וחצי וחצי טפח ואצבע ושליש אצבע דו"ק ותשכח:
ואמנם לפי מה דמסקו תוס' שם אם גובה מזבח אמה בת ה' גם כבש כן לפי"ז יש לחקור אמה כניסה בת ה' א"כ כבש הפורח אי הוה ג"כ אותה באמה בת ה' ואי נאמר דכבש הפורח היינו באמה בת ו' לפי"ז יעלה אורך הכבש ומזבח ס"ב וב"ט והנה רש"י בסוכה שם ופסחים דף ל"ד כתב דלול הי' לילך לשיתין בין כבש למזבח ופירש"י יען דיש אויר הפסק משום דצריך זריקת איברים באויר וקשה הא זה רק שיעור מועט (ואיך ירדו שני אנשים ברווח קטן כזה) כדמוכח בכל הסוג' דאל"כ יעלה יותר מס"ב אמות למזבח ולכבש (וטפי הי' יכול לפרש דהי' שם מקום פנוי אמה של יסוד ועשו שם לול לירד ואולי באמת כונת רש"י כן בוודאי יש שם מקום פנוי אמה יסוד אך הא אדם רחבו אמה ואמתא באמתא האיך יתיב לזה כתב רש"י דיש אויר הפסק בין כבש למזבח כדי שיהא אויר קרקע ניכר למעלה וזה המעט אויר נוסף על אויר אמה שבמקום היסוד ויכול שפיר אדם לירד לשם) ובגוף דברי רש"י שפי' שהי' לול בין כבש למזבח ממש יש לעיין במס' תמיד פ"א מחתה יתיב בין כבש למזבח במקצוע מערבית משמע דלא הי' בין כבש למזבח ממש ואולי שם שאני דקמפרש במקצוע ועמש"כ בפ"ב ממעה"ק וראיתי כי טוב לצייר בנינו של כבש לפי פירושי כזה:
והנה ראיתי בהפלאה פ' ויקרא שכ' דבמשכן שבמדבר לא הי' כבש שהרי לא הי' אפשר לעשות כבש של ל"ב אמה שהרי לא הי' מן המזבח לקלעים שבדרום אלא פחות מכ"ה אמה ולא הי' נוח הליכת כהנים כיון שהי' מתלקט עשרה בפחות מד' אמות וקיימ"ל דהוי כמחיצה משום דלא ניחא הליכתו עליו ואפי' נימא שעשו מקום לילך עליו לא הי' מקודש בקדושת מזבח מדלא כתיב בקרא וע"כ שהיו מעלין הנתחים למזבח יעו"ש:
ב') הכבש הי' לדרומו של מזבח וכו'. פרק מזבח מקדש איבעיא אי אויר מזבח כמזבח וכתב שם תוס' בשם הר' חיים שהרי אויר מפסיק יותר מכדי אמה סובב כדי שיהא אויר קרקע מפסיק כדאמרינן לעיל מה דם אויר קרקע מפסקת אף בשר אויר קרקע מפסיקו וא"כ אכתי מכי מטי כנגד אויר קרקע הו"ל ירוד וכתב הרב מהרימ"ט ודברי תימא הם שסובר ר"ח שהי' אויר אמה בין כבש למזבח דבפ' קדק"ד רמינן מתניתין דתנן הכבש והמזבח ששים ושתיים ופריך הני שיתין וארבע הוו ומשני נמצא פורח על היסוד ואמה על הסובב ונ"ל דבריו של רבינו חיים כן דאין לומר דאי אויר מזבח כמזבח יש אמה סובב וסובב חשוב כמזבח דאפי' להקטיר יכולין עליו למ"ד עושין מערכה על גבי סובב ולפלגותא דתנאי הוא דא"כ לדידי' חשוב מזבח כמו אמות מקום הקרנות ואמות מקום רגלי הכהנים כיון שהי' ראוי לעשות שם מערכה וליתן שם דמים דהא בעינן כי דם מה דם אויר קרקע מפסיקו וממעטינן מקום הקרנות והילוך הכהנים דלאו קרקע הוא הה"ד אמת הכבש כיון דכמזבח חשוב לי' אבל למ"ד דאין עושין מערכה ע"ג הכבש פשיטא דקרקע קחשוב ומתניתין דתנן דכבש והמזבח ס"ב ומשני נמצא פורח כוותי' אתיא ודלא כמ"ד עושין מערכה מ"מ נראה מדבריו דלמ"ד דעושין שפיר יש הפסק אמה בין כבש למזבח וקיימ"ל גבי עולת עוף אפי' עשאה למטה מרגליו אמה כשרה דכבש חשוב כראש המזבח דעושין מערכה ע"ג כבש תדע דבפ' איזהו מקומן פליגי ר' וראב"ש בחטאת בהמה אי למטה מסובב אמה חשוב כלמעלה וע"כ לא פליג ראב"ש אלא בחטאת בהמה דבעינן ראש המזבח ממש אבל גבי עולת העוף מיצה דמה על קיר המזבח למעלה מן החוט שבאמצע המזבח וכמש"כ הרמב"ם פ"ו מהמעה"ק א"כ לדידן הוה מפסיק אמה בין כבש למזבח צ"ע נראה מדבריו שהבין אויר אמה מפסיק בין כבש למזבח לסברת הר"ח וקשה מאוד איך יהא רובו של אבר במזבח או בכבש המזבח: