אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ב · הלכה יא

הלכה י

א') ובקרן מערבית דרומית וכו'. והנה רבינו בפ"ב ממעה"ק כ' ויוצק על היסוד והוא יורד לשיתין וראב"ד השיג עליו וראיתי בבה"ז שכ' לישב דברי רבינו דבה' מעה"ק קאי לפי מה שהי' בב"ר שיתין חוץ למזבח והי' יצק על היסוד אבל גמ' קאי בב"ש שם הי' ספלים וסיים דמזה אייריא רבינו בה' בהב"ח שכ' דשני נקבים הי' בקרן ומשם יורד לשיתין עכ"ד נראה שהבין שהנקבים אלו הי' למעלה בראש המזבח במקום הספלים כמו שנראה מפירש"י בדף ס"א והוא פלא דא"כ איך יורדין ע"י נקבים האלו הדמים ששופכין על היסוד והא רבינו בפ"ג דמידות פי' דשני נקבים אלו הי' בקרן מזרח למטה ביסוד וכן פי' הרע"ב ורבינו דפרקין לא אייריא כלל מנסכים וכן מוכח מפ"ח מתומ"ס שכ' דלמעלה מחצי מזבח מנסכין ויורדין לשיתין ושם כתב דהי' ספלים א"כ אייריא מבית ראשון ושני ואפ"ה כתב דרק מנסכין למעלה מחצי מזבח לא בקרן ממש אלא דהאמת יורה דרכו שאדרבא שרבינו אייריא רק מבית שני כמו שהוא בכל שאר מעשה מקדש ומזבח (ולפמש"כ תוס' דהי' יסוד בב"ר ורבינו שהביא דלא הי' יסוד ע"כ מבית שני אייריא) ואך הוא הדבר אשר ישנו בין בית ראשון לב"ש דבב"ר דשיתין חוץ למזבח הי' שופך על קרן למעלה מחצי מזבח ויורד על הריצפה ומשם לשיתין אבל אח"כ כשהכניסו השיתין למזבח הנה כמו שהי' ביסוד ב' נקבים לשני מיני דמים לדרומית מערבית ולמערבית צפונית כן עמדו למעלה מחצי מזבח על הסובב כנגדו ב' ספלים והי' להם ב' חוטמין והי' מכוונים נגד הנקבים של מטה ביסוד ויורד ג"כ דרך אותו נקבים שיורד הדם לשיתין ונמצא דשופך על יסוד מספלים דרך אותו נקבים שיורד הדם לשיתין והך דפ"ח דתומ"ס ופ"ב ממעה"ק הכל חד וכמש"כ הלח"מ שדבריו נכונים ודלא כמש"כ הבה"ז וכן מש"כ כאן הכל מבית שני אייריא וסמוכין לזה דהנה בסוכה ספ"ד איתא דלוקחין מן השיתין יין קרוש ושורפין וא"כ רבינו דפסק בפ"ב ממעילה דמעלין ג"כ א"כ למה לא הביא הך דסוכה דהא מתלי תלי הא בהא כדאיתא בסוכה ועוד דרבינו כתב שהי' מקום לירד לנקות השיתין בקרן מערבית דרומית והוא משנה במס' מידות ובסוכה איתא דהי' מקום לירד במערבו של כבש ותוס' מעילה דף י"א הרגישו בזה (ויש שם ט"ס בדבריהם שתחת מזרח צ"ל מערב) ולרבינו ע"כ לומר דאייריא מבית שני דהי' הכל חד דמתערבין עם הדמים בשיתין כיון היסוד לשיתין ויוצאין לנחל קדרון א"כ ל"ה צריך רק מקום אחד לירד לשיתין וגם ל"ש דיורדין לנקות היין קרוש כיון דהכל מתערב בדם (והך דמעילה פ"ב ע"כ אייריא בלקט מאויר) רק יורדין לנקות כמש"כ רבינו אבל אי אייריא גם מבית ראשון א"כ למה לא הביא מה שהי' בור לשיתין בב"ר ושיורדין לנקר וליקח יין קרוש:
והנה ראיתי בערוך לנר סוכה שם שכ' לישב עפ"י הנחת הבה"ז דרבינו במעה"ק אייריא מבית ראשון וכ"כ דזה איני שנעלם ממנו דברי רבינו בפ"ח מתומ"ס שכ' דנעשה למעלה מחצי לא בקרן ממש עוד כתב בעלנ"ר דהך דפ"ב מבהב"ח אייריא ג"כ מב"ר מדקאמר שהדמים נכנסין לנקבי השיתין מה שא"א אי נקבים הי' למעלה בהקרן עכ"ד הבין שבב"ר הי' מקום השיתין ויסוד אחד וגם הדם ירד על הרצפה ומשם ירדו לשיתין ולא הי' כלל נקב ביסוד ונעלם ממנו דברי רבינו בפירושו למס' מידות שהנקבים הי' ביסוד ממש ועוד תמוה כי בנה יסודו על דברי הבה"ז והלא בבה"ז עצמו כ' דהך דבהב"ח אייריא בב"ש:
אמנם ממש"כ מוכח דבב"ר הי' השיתין ג"כ סמוך לקרן מערבית דרומית ולכן כשהכניסו שיתין למזבח הי' שם גם היסוד אבל לפירש"י בסוכה דמקום שיורדין לשיתין הי' בח' אמות במערבית של כבש בין מזבח ממש נמצא דהי' בור השיתין רחוק כמו עשרה אמות מן הקרן וא"כ קשה איך אמרו כשהרחיבו כ"ד אמות הי' השיתין מכונסין תחת המזבח ולכן נראה דכך פירושו במערבו של כבש היינו בח' אמות שאלכסונו בין כבש למזבח (וכעין הא דאיתא בפ"א דתמיד וכמו שיבואר להלן) ומה שלא הביא רבינו הך דפוקקין נקבי השיתין ראיתי בערוך לנר שעמד בזה וי"ל דזה רק בב"ר שירד על הריצפה הי' קפידא בזה כדי שיראה מלא יין שצף על המזבח דהיינו סובב ויסוד ולריצפה עד מקום שיתין דהרי לרבינו א"א לומר פוקקין נקב שבמזבח דהרי לא הי' יורד כלל על המזבח לדעת רבינו וא"כ בבית שני דצריך שירדו לנקבי היסוד אי יפקקו נקבים ירד לריצפה ולא ירד לשיתין כיון דהשיתין כנוס בתוך המזבח תחת היסוד (וגם בזה דברי הערל"נ דחוקים שכ' דבב"ר לא הי' אפשר לפקק דאם הי' פוקקין הנקב יפול לארץ כי לא הי' מנסכין אז ע"ג מזבח ואני תמה הרי בב"ר זה עיקר הניסוך שיורד לריצפה ונקבי השיתין בריצפה ושם היו צריכין לפקק) ולכן נראה דמש"כ נכון הוא וראיתי לרבינו בפ"ז ממעה"ק בסופו שכ' בניסוך המים והיין שעולה ומקיף כתב מחצי מזבח ולמעלה וצ"ל דכל מקום שיעמוד הספלים או בראש מזבח או על הסובב כל שהוא מחצי ולמעלה יכול לנסך ודרכו להיות למעלה על המזבח אבל אין קביעות לשם ובזה חולק אפירש"י ותוס' בסוכה שספלים קבועים בבנין בקרנות דכיון שכ' מחצי מזבח ולמעלה משמע שאין מקום מיוחד לזה דוקא בקרנות:

ב') והן הנקראים שיתין שהדמים יורדין בהן וכו'. ולכאורה יפלא שהנקבים הי' ליין לא לדמים כמש"כ הרע"ב בפ"ג דמידות ונראה ביאור הדברים כך דהנה רש"י בזבחים דף נ"ד פי' הא דאבנים של קרנות חלולים היינו לדם שיורד לתוך המזבח ותוס' הקשו דהדמים הי' נותנין על היסוד לא על הקרנות אך י"ל דהנה לכאורה קשה לי טובא בדף ס"א מבואר דבב"ר לא היו שיתין למזבח משום דהי' דורשין מזבח אדמה תעשה לי אטום כאדמה ולבסוף סבור שתי' כאכילה ודכ' מזבח אדמת שיהא נבנה על אדמה לא ע"ג כיפין ויקשה לפירש"י לס"ד דהכונה אטום כאדמה א"כ איך הי' שם נקבים חלולין לדם אך לק"מ דזה רק בבית שני כדמייתיא קרא דזכרי' ומליאו כמזרק המזבח ובבית שני דדרשו דעשו נקבים ליין דשתי' כאכילה עשו נקבים ג"כ לדם וא"כ מיושב קו' תוס' דהא דדמים הי' נותנין על היסוד זה רק בב"ר ומשם הי' יורד לריצפה ומשם יורד לבור היוצא לנחל קדרון אבל בב"ש דעשו חלולין ליין עשו ג"כ חלולין גם לדם ונראה שכך מוכרח מדברי רבינו בפ"ב ממעה"ק שכ' דיוצק היין על היסוד ויורד לשיתין והקשה הראב"ד דספלים הי' שם על הקרנות שנותן היין לשם וכתב בבה"ז בזבחים דף ס"ג לתרץ במזבח של בנין שלמה ששיתין היו חוץ למזבח הי' נותנין על היסוד אבל בבנין עזרא שהכניסו הבור והנקבים אל המזבח וודאי היו מנסכין בספלים ומזה אייריא הברייתא שמביא הכ"מ וא"כ כן י"ל לפירש"י לענין הדמים כשהוסיפו השיתין לא נתנו למטה על היסוד אלא למעלה וא"כ לפי"ז ניחא דברי רבינו שכ' דשיתין היו לדם דבאמת אחר שעשו נקבים ליין בתוך המזבח עשו נקבים גם לדם:
ובזה הבנתי דברי הבה"ז שכ' שם וז"ל ומזה אייריא רבינו בפ"ב מהבה"ח דין י"א ולכאורה אין מובן שבפ"ב ממעה"ק אייריא רבינו מיין ובה' בהב"ח אייריא מדם אך לפמש"כ ניחא דכונתו משום דקשיא לי' אדברי רבינו דהא הדמים הי' נותנין על היסוד וע"ז כתב דרבינו אייריא מבנין עזרא שאז היו נקבים בתוך המזבח גם לדמים אח"ז ראיתי בתפארת ישראל פ"ג דמידות שכ' דזה השיתין הי' לדמים והי' שם שיתין אחרים ליין ע"ד שכתבתי אבל לא ביאר כל הצורך:
הנה תוס' בסוכה כתבו וז"ל אל תיקרי בראשית דהאי תנא ורי"ו ס"ל שיתין הם מ"ו ימי בראשית אבל אידך תנא דדרוש וגם יקב חצב בו לית לי' הכי משום דמההוא קרא דדרוש מזבח ושיתין ומזבח בידי אדם הוה ומסיים למילתי' ועליו כרה דוד ומיהו קשה אדרי"ו דהכא דסובר מו' ימי בראשית נבראו ולקמן בפ' החליל אר"י בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ושמא אמוראי נינהו אליבא דרי"ו ובס' דרך הקודש תמה ע"ז דהתם יהיב טעמא להני ט"ו שיר המעלות שאמר דוד כנגד ט"ו מעלות שקפא תהומא ואיתמר בשעה שכרה דוד שיתין בעא למשטפי עלמא וכל הני מימרות פליגי אדרי"ו וברייתא דהכא ועוד האיך אפשר לומר שכרה אותם דוד עד התהום דקתני מתחלחלין ויורדין עד התהום והרי כל כונתו לא הי' כי אם מפני קבר התהום וכבר כתבנו לעיל דאפשר שהמזבח לא נבדק ויש לומר דלא פליגי בשיתין שמן התהום מתחת בעומקא דתהומא עד סמוך לקרקע בתולה במקום המזבח מששת ימי בראשית נבראו ושם היו נסתם כדי שלא ישטף העולם וכשכרה דוד היסוד למזבח עד שהגיע לקרקע בתולה נפתח הסתום וקפא תהומא ומה שאמרו בשעה שכרה דוד שיתין היינו יסודות במקום המזבח שהי' חופר והולך עד הסלע מפני טומאת התהום ושיתין הם יסודות כדאמרינן גבי אבן השתי' שממנה הושתה העולם ומייתיא מדכ' כי השתות יהרסון ובהכי ניחא דהאי תנא דדרוש וגם יקב חצב בו אלו השיתין לא פליג אהא דר"י דשיתין מו' ימי בראשית נבראו דאלמלא כן למה הזכיר את השיתין טפי משאר מילי דהוה בה ובכלל מזבח נינהו אלא לפי שכרה דוד היסודות עד שהגיע למעשי ידי אומנות של הקב"ה וראיתי לרש"י ז"ל שם בפרק החליל שכ' וז"ל בשעה שכרה דוד שיתין ולא ס"ל שמששת ימי בראשית נבראו ואי ס"ל שמא נתמלאו עפר או צרורות וצריך לכרותו וכ"כ הריטב"א ביומא שנבראו בימי בראשית ונסתמו ובא דוד וכרה אותם אבל מה שאמר ר' אלעזר לול קטן הי' שם ויורדין לשם פרחי כהנים ומלקטין משם יין קרוש ושורפין אותו הא וודאי פליגא אהך דמחלחלין ויורדין עד התהום דאיהו סבירא להו שלא היו יורדין עד התהום אלא במקומן נבראו ומ"מ אזיל ומודה שכנגד מקומם היו השיתין מו' ימי בראשית וכשכרה דוד היסודות הגיע אליהם ובעו למשטפי עלמא ומהך דהכא שהיו מלקטין שם יין קרוש ראיתי בכתב למהורי' בוטין ז"ל שרצה להוניח על קנקנים ישנים של גוים שהיו מניחין בהם יין רוב ימים ושנים ותמצית היין נדבק בדופני הקנקנים שהם אסורים לעולם שאף שמתייבש ביותר הלחלוחית שבו מ"מ לא פקע שם יין מעליהם שהרי פרחי כהונה א' לשבעים שנה מלקטים היין קרוש כעגולי דבילה ושורפין אותו בקדושה אף שנתיבש זמן רב אבל הרשב"א בתה"ב התירן וכמש"כ בטי"ד והב"י והאריך להוכיח מכמה מקומות שלשון קרוש הוא יבש ביותר ולענ"ד דבריו דחויין מכמה אנפי דלא דמי כלל והנה לא כתב למה לא דמי ולדעתי הכונה דיש לחלק דשאני קודש דקדושתו להיכן הלכה דהא קדושתה לא הוה דוקא כשהוא יין דהקדושה הא שייך בכל דבר שמקדיש (עד"ז שכ' רבינו בפירוש המשנה בכריתות בנקודה הנפלאה דבהקדש לא תליא איה"נ באיסור אכילה דהא הקדש חלה אפי' אמידי דלאו מידי דאכילה) אבל ביי"נ שהאיסור תלוי דוקא אי הוה יין וכיון שנתיבש ביותר ל"ה יין כלל ולכן שרי:
והנה בסוכה דף מ"ט אמר ר"ל בזמן שמנסכין היין ע"ג המזבח פוקקין את השיתין ופירש"י פוקקין את נקב שבראש המזבח שהנסכים יורדין בו לשיתין שיראה היין עליו כגרון מלא ושבע לקיים מ"ש הסך נסך שכר דשכר לשון שתי' לשון שביעה אמר ר"פ ש"מ כי שבע אינש חמרי' מגרונו שבע וגרון מלא הוא משביע ולא ע"י שתי' מרובה שמכניס הרבה יין במעיו ואינן כאוכלין ששבע שלהם בא במילוי כרס הנה מכאן מוכח להדיא דאף דר"ל סובר דאזלינן בתר הנאת מעיו בשתי' אזלינן בתר הנאות גרון וקצת הרגיש בזה בח"ס ובהא ניחא לן להבין טעמא דרי"ו דס"ל חלקו מבחוץ פטור יען דבתר הנאות גרון אזלינן ולכאורה איך תלוי זה בחלקו מבחוץ ועיין פירש"י אבל להנ"ל נכון הדבר דכיון דבתר הנאות גרון אזלינן בעינן שיהא כזית בגרון בב"א דאז גרונו מתמלא ומשביע אבל בחלקו מבחוץ ואכלו אין מצטרף דליכא הנאת גרונו בכזית כל שאין גרונו מתמלא בכזית בפעם אחת:

ג') מתערבין באמה ויוצא לנחל קדרון. והנה רש"י בפסחים דף כ"ב פירש נחל עמק כמו לנחל איתן הנה רש"י בזה לשיטתו דנחל איתן הוא מקום צונמא אמנם הנה רבינו בפ"י מה' רוצח מפרש נחל איתן ששוטף בחזקה ואין ראוי לזריעה והנה כבר הראה בשו"ת יעב"ץ שהוא גמ' ערוכה בנדה ד"ח בתולת קרקע למנ"מ לנחל איתן מוכח כפירש"י והעלה שם שדברי שניהם אמת שהדברים ג"כ מראין במקומן כדברי שניהם דמדכתיב במקום אשר לא יעבד בע"כ במקום הראוי לזריעה משתעי ויצא נחל השוטף שא"ר לכך ומ"מ צריך שתהא נערפת בבקעה הסמוכה למים דכ' וערפו שם בנחל דהך בנחל יתירה דהא כבר כתיב שם אלא ממקומו הוא למד שהיא ארץ נחלי מים ונראה ראי' לדבריו מע"ז דף מ"ד דמפרש נחל קדרון מקום שא"ר לזריעה ופריך מהא דתנן דיוצאין לנחל קדרון ונמכרין לגננון לזבל ומשני מקומות מקומות יש ה"נ יש לפרש בנחל איתן שמקומות מקומות יש ואמנם מהך דע"ז גופי' משמע כפירש"י דהאי נחל לאו היינו נחלי מים דבתוס' הקשו מ"פ מנמכרין לגננין האמצי לאוקמא שבאו ממקומות אחרים והנה לפירש"י ניחא דבוודאי אין הכונה שמכרו לגננין שלקטו הדם לזבל אלא שכיון שיצא לנחל מתפשט על כל הנחל א"כ ממילא נהנין ממנו שמזבל גנותיהן וכדי שלא ימעלו בהקדש הי' לוקחין מהקדש אבל אי אין ראוי לזריעה למה לוקחין דבגננין ממקומות אחרים א"א לאוקמא דאין ראוי ללקוט הדם להוליכו לזבל שדות וגננות אחרות משא"כ אי נפרש נחלי מים א"כ המים מוליכין הדם למקומות אחרים א"כ שפיר הוה מצי לאוקמא בגננין ממקום אחרים וראי' לפירש"י אמנם לפי"ז נדחה הראי' שכ' היעב"ץ דשניהם צדקו שיש מקום נחלי מים דא"ר לזריעה ומקום עמק שראוי לזריעה דאף אי נחל היינו עמק יש לפרש דמקומות מקומות יש מקום שראוי לזריעה ומקום שא"ר לזריעה ולעולם כפירש"י דנחל איתן היינו עמק אלא דיש לתמוה דרש"י פסחים כתב לפרש כן דשם בפסחים אין הכרח לזה והכאב ע"ז הוה לי' לפרושי דנחל היינו עמק דכאן יש הכרח לפירושו ועוד דאמשנה גופי' הוה לי' לפרושי דנחל היינו עמק אך י"ל דרש"י ס"ל דבאמת הוה מצינן לפרושי נחלי מים דאדרבא מדכתיב שם נחל איתן דהיינו צונמא וכאן כתיב נחל סתם משמע נחלי מים והא דקאמר בע"ז מקומות מקומות יש היינו שיש מקום שמים שוטף וא"ר לזריעה ומקום עמק שראוי לזריעה וכמש"כ היעב"ץ לפרש נחל איתן כדברי שניהם אבל שם בפסחים פשיטא לי' דהיינו עמק דאי היינו נחלי מים א"כ מ"פ מהא דנמכרין לגננין מוכח דמותר בהנאה ומאי קושיא דילמא משום דנתערב במים א"כ ל"ה עוד דם הראוי לזריקה וליכא איסור משום דם (כמו דם שבישלו וא"ל הא רש"י ס"ל דם שבישלו חייב לק"מ כי מודה רש"י דלחד מ"ד במנחות דף כ"ג דם שבישלו ושא"ר לזריקה מותר מה"ת רק רש"י ס"ל להלכה דחייב אבל בהך דפסחים עכ"פ מאי פריך דילמא ס"ל כמ"ד דבא"ר לזריקה ליכא איסור דם) לכן פירש"י עמק ולא נתערב במים (ועיין פירש"י חגיגה י"ט שפי' יפה דנחל היינו מדרון משופע כמו נחל ארנון):
ובזה יש תשובה לדברי הפמ"ג סי' ק"י שכ' לישב קו' העולם דכל העולם יאסור בזריעה דנחל איתן הוא קבוע וכ' לדברי רבינו נחל שוטף א"ר לזריעה להנ"ל אף לדברי רבינו נחל איתן מקומות יש שראוי לזריעה אח"ז ראיתי במראה הפנים ירושלמי שם דכ' דגם רבינו מפרש המשנה דקתני איתן כמשמעו קשה אלא דנפקא לי' דהיינו נהר מושך מברייתא דקתני שם מניין לאיתן שהיא קשה שנאמר איתן מושביך ואומר שמעו הרים ריב ד' והאיתינים מוסדי ארץ מנין לאיתן שהוא ישן שנאמר גוי אותן גוי מעולם הוא מפרש דקאי נהר חוזק ההמשכה והעלה שם עוד דבהא פליגי נמי ר' יאשי' ור' יונתן שם דפליגי אי האי לא עבד היינו לשעבר או להבא דר' יאשי' ס"ל איתן לשון קשה ע"כ מפרש לא עבד אלשעבר ור' יונתן מפרש על חוזק ההמשכה לכן מפרש אשר לא עבד בה היינו להבא שלא יעבד בה ולא יזרע ובהא ניחא דלא יקשה מנדה דשם ס"ל כמשנתינו דאיתן לשון קשה וניחא נמי מה שהקשה בח"צ סי' ל"ב דרבינו בפי' המשנה כ' אעפ"י שאינו איתן כשר דהכונה אם הי' חוזק ההמשכה אף שלא הי' גדול כשיעור כשר דיקשה אם השיעור אין מעכב למה מעכב חוזק ההמשכה דבוודאי כיון דאיתן משמע חוזק ההמשכה מעכב רק דאיתן משמע נמי גדול זה איני מעכב יעו"ש:
ונראה לי ראי' לשיטת רבינו מהא דפריך שם ולחשב חורש בנחל איתן וקשה אי איתן היינו צונמא בתולת קרקע כדאיתא בנדה א"כ הא דפריך בפסחים דף מ"ז אחרישה לא ליחייב דאי בעי מכסה דם ציפור ומשני בצונמא ופריך צונמא בת זריעה הוא ומשני במתונתא וא"כ מאי פריך לחשב נחל איתן הא האי צונמא דנחל איתן בר זריעה היא דהא כתיב אשר לא יזרע וגם בר כסויא הוא דבתולת קרקע אחר חרישה בר כסוי היא א"כ לא לחייב דראוי לכסות בו דם ציפור בשלמא לרבינו דהיינו נחל השוטף בחוזק ניחא דשפיר מצי אייריא במתונתא בקרקע לחה סמוך לשטיפת מים וא"ר לכסויי וחייב אחרישה דא"ר לכסות א"כ ליחשב נמי נחל איתן דקרקע מתונתא משכחת גם בנחל איתן סמוך לשטיפת הנהר כמו שהבאתי לעיל מגמ' דע"ז א"כ מסתמא דגמ' דמכות מוכח דלא מפרש נחל איתן צונמא אלא כגמ' דפסחים במתונתא והיינו קרקע לחה יען דסתמא דמילתא סמוך לנהר הוה קרקע לחה מאוד שא"ר לכסויי וראי' לשיטת רבינו:
אולם הנה רבינו לא הביא הך אוקמתא דמתונתא לכן נראה דאדרבא מהכא הוכיח רבינו דלא כסוג' דפסחים דכיון דבנחל איתן פליגי תנאי דלר' יאשי' נחל איתן היינו צונמא וכן לתנא דמשנה איתן קשה מודה רבינו דנחל איתן לאו היינו נחל שוטף כמש"כ במראה הפנים (אף דבפי' המשנה לא משמע כן דמפרש המשנה ג"כ בחוזק שטיפתה) וא"כ ל"ה פריך ליחשב נחל איתן כיון דלסתם משנה היינו צונמא דא"כ שוב יקשה אחרישה לא לחייב דראוי לכסויי דם ציפור אע"כ דס"ל דגמ' דלא מפטר אחרישה משום דראוי לכסויי דם ציפור משום דאף למ"ד דאמרינן הואיל הא הוה הואיל למפרע (כקו' הטו"א סוף חגיגה) וס"ל דהואיל למפרע לא אמרינן:
אמנם בנובי"ת סי' ס"ב הקשה לפמש"כ הפ"ח דדם מותר לסחור בו שהוקש למים וא"כ לשיטת דסברי דאיסור סחורה מדאורייתא מ"פ הש"ס בפסחים דף כ"ב ולחזקי' למאי הלכתא אתקיש דם למים הא נפ"מ שיהא מותר לסחור והנה באמת הדבר מפורש במשנתינו דנמכרין לגננין מותר דשרי לסחור בו וע"כ דאיתקש למים וא"כ קו' הנוב"י עצומה מאוד ונראה דלאיסור סחורה ל"צ לומר דאיתקש למים דהא איסור סחורה בדברים האסורים אי הוה מה"ת נשמע רק מקרא דטמאים יהי' לכם וא"כ בדם דיש לו היתר ע"י בישול לא מצינן למילף מדברים טמאים (ועיין בפלתי סי' צ"ח מש"כ הא דספי"ג דיבמות לענין להאכיל דם לקטנים דאין לילף משום דיש לו היתר ע"י בישול כמש"כ במק"א) רק דהנוב"י יפה הקשה לפי הפ"ח שכ' דהא"ט דיליף מדאיתקש לדם אבל אמשנה דנמכרין לגננין לק"מ:
והנה נאמרה משמי' דגברא רבא הגאון מהר"מ בנעט ז"ל לתרץ על קו' הר"ש דהוה קבוע כיון דהא דנאסר נחל איתן הוא רק מטעם רוב דאי לאו דאזלינן בת"ר שמא טרפה ולא נאסרה הנחל ל"ש קבוע כיון דגם הקבוע רק אסור מטעם רוב ואולם קשה לי דהא קבוע נפקא לן מוארב לו והא גם שם איכא מיעוט טרפה וגברא קטילא קטל ולא חייב כלל מיתה אף אי ישראל הוא וא"צ קרא לפטור מטעם וארב לו אע"כ משום דאזלינן בת"ר הרי דשייך קבוע אף היכיא דקבוע מטעם רוב אתי עלי' ויש לדחות אך קשה לי הא דפריך ב"ב דף כ"ב לר"ח דרוב וקרוב הלך אחר הרוב מעיר הקרובה וניזל בת"ר דעלמא ויקשה אף אי נאמר דלא כר"ח דרוב לא עדיף מקורבא היינו היכיא דקורבא הוה וודאי אבל כאן דשמא זה ההרוג הנמצא טרפה הוה א"כ הא דקורבא חובה להביא עולה רק משום דרוב אינה טרפה א"כ י"ל דמסתברא כהא"ג רובא עדיף מקורבא ויקשה א"כ לדידך מי ניחא דניזל בת"ר דעלמא והנה הקשתי בהך דפסחים דפריך הרי דם דתנן ונמכרין לגננין ומשני דהוקש למים וקשה לי א"כ בס"ד דלא ידע דהוקש למים א"כ נשמע דדם מותר דהא כבדא דשרי כתב במהר"ט משום דדם הנשפך כמים הוא שאסור באכילה ובח"ס בחי' לחולין האריך בזה א"כ להאי ס"ד כבדא אסור משום דם ואפ"ה הותר בהנאה דכל שהותרה נבילה הוא וגידה וכבדה הותרה (ועתוס' שם שכ' דדם לאו בשר הוא דאי בשר הוא א"כ כשהותרה הוא וחלבה ודמה הותרה ולפמש"כ אכתי יקשה דהא כבדא בכלל בשר כמו חלבה וגידה א"כ נאמר כשהותרה היא ודמה הותרה) ודו"ק:
ובהא יש לתרץ הא דמייתיא מסיפא דמועלין בו דבאמת הקשה הפנ"י מ"פ מהא דנמכרין לגננין הא י"ל דאסור בהנאה רק לזבל הוה שלכדה"כ ואף דאסור מדרבנן משום פסידא דהקדש התירו להנ"ל י"ל דבאמת לא דייק מרישא רק מסיפא דמועלין בו דייק שפיר דהא אי אסור בהנאה ל"ש בו מעילה כמש"כ התוי"ש בכריתות דף י"ג וכה"ג כ' בריטב"א מכות דף י"ט במבשל בב"ח דאין חייב בעצי הקדש דאין עובר אלאו דמעילה ומוכח דדם מותר בהנאה והנה על גוף קו' הספר כריתות יש לעיין נהי דקבוע כמחעמ"ח ול"א בת"ר אכתי ל"ש לאסור כל קרקע שבעולם דהא איכא חזקה חזקת היתר אמנם בפמ"ג סי' ק"י בשפ"ד סק"ד כתב דבאמת גם בתר חזקה ל"א היכיא דהוה קבוע אך הא הביא שם דברי תוס' פסחים דף ע' דהקשו על פירש"י דהא הוא בחזקת בדוק מוכח דסברי דאזלינן בתר חזקה היכיא דהוה קבוע עמש"כ בפ"ב מאיסמ"ז ובמק"א כתבתי לישב קו' תוס' פסחים דל"ש כשהותרה דמה נמי הותרה דלא פירש רק דחיתי א"כ נתנבלה בשחיטה דאיכא דם הלב שייך כשהותרה דמה נמי הותרה ונראה לישב עפמש"כ הרמב"ן פ' ראה דשחיטה ציותה תורה כדי שישפוך דמה כמים לארץ א"כ גם בנבלה בשחיטה ל"ש דדמה הותרה דהא כיון שנשחטה ונשפכה דמה כמים מסתמא ליכא דם בבהמה א"כ ל"ש דהותרה נמי דמה:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה