מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ב · הלכה י
א') יסוד המזבח לא הי' מקיף מן ד' רוחות. הנה זה מבואר בזבחים דף נ"ג קרן מזרחית דרומית לא הי' לה יסוד לפי שלא הי' בחלקו של טורף דאמר ר"ש בר"צ מזבח אוכל בחלקו של יהודה אמה עפירש"י והנה בבה"ז מפרש לפירש"י הכונה דהי' אוכל באורך מזרח וכן באורך דרום והפמ"א מפרש שהי' אוכל רק אמה ברוחב דהיינו מה שיצא יסוד הצפוני אמה לצד דרום וכן במזרח מה שיוצא מיסוד מערב לצד רוח מזרח כזה:
ואולם יפה השיג בטה"ק איך הי' נותנין הדמים בקרן מערבית דרומית שצריך להיות שם נתינת דמים גם לצד דרום דנותן מהן מתנה אחת שהן שתים ואי לא הי' שם יסוד איך נותן בקרן דרומית הדמים ולדעתי כן מוכח גם מדברי התוס' שכ' שאף שהי' יסוד בצד דרומי בבית ראשון לא הי' נתינת דמים בקרן מזרחית דרומית כיון דמזרח לא הי' לו יסוד ואי ס"ד דסגי במה שיש בצד אחד יסוד הי' אפשר ליתן דמים בקרן מזד"ר כיון דמזרח לא הי' לו יסוד ואי ס"ד דסגי במה שיש בצד אחד יסוד הי' אפשר ליתן דמים בקרן מזד"ר ואולם אי נאמר דלא הי' יסוד בדרום בבית ראשון משום חלקו של יהודה אין ראי' דכהא"ג ליכא נתינת דמים דאפשר כיון שמצד אחת יש יסוד נותן שפיר הדמים ואז יש לקיים פירושו של הפמ"א וזה תליא במה דאיתא לעיל דף נ"ה בפירש"י בצד מזרחי בקרן הי' קולט כדי לקבל הדם כשמולק בצד מזרח ורק יסוד ל"ה למטה בקרקע יעו"ש בפירש"י ולפי"ז אי הי' בצד דרומי יסוד ממש בבית ראשון ובצד מזרח עכ"פ בליטה יש אז לא עלתה יפה תירוץ התוס' דלכן ליכא נתינת דמים דליכא יסוד במזרחו דעכ"פ בליטה יש דא"ל כמש"כ רש"י דליכא יסוד בארץ דעכ"פ הי' יסוד בצד דרומית בקרן סמוך לו והי' יורד הדם מצד מזרח על קרן היסוד של דרומי ונכנס למטה לקרקע וע"כ תוס' כאן קאי בשיטת ר"ת דלעיל דלא הי' בולט שם דבר בצד מזרח (וקצת תימא א"כ ר"ת לשיטתו למה הוצרך לומר דלא הי' יסוד לדרום כיון דלשיטתו א"ש כמש"כ התוס') רק עכ"פ מוכח מפירש"י דלא הי' יסוד אבל בדברי רבינו לא נתבאר זה דלא הביא דיש בליטה במזרח:
והנה תוס' הקשו אי נאמר דהי' יסוד בבית ראשון ע"כ דאז לא הי' עוד מגיע לחלקו של יהודה ולכן א"ש דהוסיפו ד"א ולא הי' בחלקו של יהודה רק היסוד ולכן לא עשו יסוד אבל אי בב"ר לא הי' יסוד משום דהי' שם חלקו של יהודה א"כ כשהכניסו ד' אמות נמצא דאמה של מערכה בחלקו של יהודה יעו"ש בספר צ"ק שפירש כן (דלא כבה"ז שהגי' בדבריהם) ופירושו נכון דעיקר קו' התוס' מאמה של מערכה שהוא ממזבח גופי' ונ"ל לישב קו' התוס' על נכון דהנה מבואר בדברי רבינו והראב"ד דהי' כ"ד אמות וד"ט גוף מזבח ולפי"ז במזבח של שלמה דהי' בעינן כניסת האמות כמו בשל בית שני כדאיתא פ"ג דמידות א"כ הי' מזבח כ' אמות עם ד"ט ומבואר לקמן בדברי רבינו דהי' אויר בין כבש למזבח ותוס' כ' דהא אויר הניכר וא"כ י"ל דהי' אויר ב"ט א"כ בין הכל ד' אמות נמצא דהי' כל ד' אמות בחלקו של יהודה חוץ מאמה של מערכה ומיושב קו' התוס' על נכון דלפי"ז אפשר נמי דלא הי' יסוד בב"ר משום חלקו של יהודה והנה בסברת הצ"ק נראה לישב קו' התוס' דהא ביומא תנן דרצועה יוצאת ובה מזבח בנוי דלפי"ז ניחא די"ל דשפיר בנוי בו מזבח והיינו ד' אמות חוץ ממקום מערכה אבל מקום מערכה עצמו הי' חובה לה בחלקו של בנימין ואין קפידא רק על מקום מערכה שלא יהא בחלק יהודה ובזה אפשר לישב גם דעת הראב"ד דלעיל דהי' מכניס ד"ט ובונה קרן די"ל דסבירא לי' בב"ר הי' יסוד ואמה סמוך לו התחיל חלקו של יהודה ולפי"ז י"ל דגם בקרן יש קפידא שלא יהא בחלקו של יהודה כיון דגם בקרן נעשית עבודה ומעתה כשהוסיפו ד' אמות א"כ הי' הקרן נכנס לחלקו של יהודה לכן הי' הכרח ליכנס ד"ט וב"ט הי' הפסק אויר א"כ הרי אמה ואמה סובב ואמה יסוד הרי ג' אמות וא"כ נתרחק הקרנות מחלקו של יהודה ונבנית בחלקו של בנימין והסובב והיסוד וד"ט בחלקו של יהודה וע"ז אמרו ובה מזבח בנוי וזה הטעם נמי שטעה שלמה דהי' סובר שלא לבנות בחלקו של יהודה ויסוד לא הי' בחלקו של יהודה אבל סמוך לו אמה כבר התחיל חלקו של יהודה ואם הי' כ"ד הי' מגיע ג' אמות לחלקו של יהודה חוץ ממקום המערכה לכן חשב שלמה שלא לבנות כלל בחלקו של יהודה ועשה מזבח רק כ' ובזה אפשר לתת טעם לדעת רבינו שבפ"ב מתומ"ס דנקט דמרחיק מקרן מזרחית דרומית ד' אמות כלפי צפון ועושה המערכה ועלח"מ ודבריו דחוקים והשיג עליו בס' עבד"ת דלאיזה צורך הרחיקו רק אותן ד' אמות כי הי' אפשר להרחיק עוד כמה אמות עד פתח ההיכל להנ"ל י"ל דלכן מרחיק רק ד"א כדי שלא יהא המערכה בחלקו של יהודה:
אמנם אי אמרינן דיש קפידא גם בקרן שלא יהא בחלקו של יהודה ממילא נסתר פי' של צ"ק בתוס' הנ"ל רק כונת דבריהם פשוטה להקשות (ע"ד שכ' הבה"ז) דבשלמא אי הי' יסוד בב"ר וע"כ דלא הגיע לשם חלקו של יהודה א"כ י"ל דהי' מתחיל חלקו של יהודה באמה החיצונה של מזבח (או אמה לפנים והי' הסובב בנוי בחלקו של יהודה ובזה אין קפידא כיון דאין המערכה בחלקו של יהודה) אבל אי לא הי' יסוד משום חלקו של יהודה נמצא דקרנות עכ"פ נבנה בחלקו של יהודה אמנם בהא אי יש קפידא גם בקרנות שלא יהא בחלקו של יהודה י"ל לכאורה שתלוי אי ניסוך היין הי' בקרן או דהי' על הסובב כאשר יתבאר להלן אולם בלא"ה עכ"פ עולת עוף נעשית בקרן מערבית דרומית ולכן יש קפידא שלא יהא בחלקו של יהודה:
והנה בגמ' איתא דהוסיפו בור של שיתין למזבח ופירש"י ונקבו אותו למעלה למקום קרן והנה לפי"ז מתחילה דהי' השיתין רחוקים ממזבח והי' יורדין ניסוך היין על רצפת העזרה עד שירדו לבור של שיתין וכיון שהי' בקרן מזרחית דרומית (ועתוס' זבחים דף ס"א) א"כ ע"כ הבור של שיתין לא הי' בחלקו של יהודה א"כ ממילא שפיר הי' גם יסוד למזבח בב"ר כיון דהבור הי' רחוק משל יסוד לכן לא הגיע לחלקו של יהודה ושפיר הי' יסוד למזבח בב"ר ורק כשהרחיבו באי גולה כדי שיהא השיתין תוך המזבח הי' נכנס בחלקו של יהודה לכן לא הי' יסוד בבית שני אלא דנמצא דהקרנות הי' בחלקו של יהודה לכן ע"כ הרחיקו הקרנות ד"ט כסברת הראב"ד אבל לפי דעת רבינו בפ"ב ממעה"ק שהי' מנסכין גם אח"כ על היסוד ומשם יורד לשיתין ע"כ דהשיתין הם בחלקו של יהודה אבל הקרן שבראש המזבח אפשר דהי' כבר בחלקו של בנימין ולכן לא הי' צורך להכניס הד"ט ולכן רבינו לשיטתו סובר דלא הי' מכניס ד"ט אמנם בהא דאיתא בזבחים דשלמה טעה דלא ידע למדרש ולכאורה במה טעה ונראה דהי' סובר דמזבח הי' כ"ח ול"ב כבש א"כ בין הכל הי' ס' וכבש דין מזבח יש לו דהרי מקדש ליפסל וגם לינה מועלת בכבש דלא ירד כמבואר בפ"ג מפהמ"ק ולכן דרש שלמה מה בית ס' אף מזבח ס' דהיינו בין הכל מזבח וכבש הי' ס' אלא דאכתי הוה מצי חסר ב' אמות דהא הכבש הי' פורח אמה על יסוד ואמה על הסובב ונמצא דלא הי' בין הכל רק כ"ח אמות אלא דכ"כ במזבח הי' כ' אמות עם ד"ט וב"ט אויר נמצא דהי' בין הכל כ"ט אמות והי' יכול להרחיב לכאורה עוד אמה אחת אך א"ש דשלמה דרש מה בית ס' אף מזבח ס' דהיינו כ"ח מזבח ול"ב אלכסונה של כבש ואח"כ דרשו להיפך ל"ב למזבח וכ"ח תפיסת הכבש בהקרקע דב' אמות הי' פורח על יסוד וסובב כנ"ל ובין הכל ס' וא"ש:
ובאמת תוס' שם הקשו בהא דפריך בגמ' ס"ד הוה והא לרב ל"ה אלא ס"ג ובצ"ק תמה גם לרב עכ"פ פורח אמה על מקום יסוד אך לק"מ דכאן על קו' המקשין דלא ידע מסברא דפורח על יסוד וסובב שפיר הקשו לרב ס"ג הוה ולישב קו' התוס' י"ל עפ"י הנחה הנ"ל דבאמת הי' כאן בלא"ה ריווח בין אויר לכבש א"כ גם לדידי' הוה יותר מס"ג וא"ל דא"כ ללוי הוה יותר מס"ד לזה י"ל דפריך סתמא כ"ד הוה דבזה סובב הקושיא לכו"ע דגם לרב קרוב לס"ד הוה (ועיין במפרש במס' תמיד שכ' לרב תיפס ל"א אמות בקרקע ונעלם ממנו גמ' זו) ובהא ניחא מה שהקשה הצ"ק לקמן דף ס"ג לפמש"כ תוס' באורך הכבש לפי אמות מזבח שלא הי' כולם בת ו"ט ויש מהן באמה בת ה' א"כ נמצא דרווחה לה עזרה כדפריך במנחות דף צ"ז אאורך ולמה לא פריך נמי ארוחב ולפמש"כ ניחא דהרי לכאורה אף למסקנא דאמה פורח על יסוד יקשה עכ"פ יש הפסק אויר וצ"ל בדבר מועט לא קחשוב אמנם כשנאמר דהי' באמות בת ה' ג"כ א"כ החשבון מדויק דלא רווחא לה עזרה כלל ע"י אמה פורח וגם לא נתקצרה ע"י הפסק אויר:
אמנם דבר זה למה לא הי' רשאי להיות יסוד בחלקו של יהודה לא נתבאר טעמו אך ראיתי במהרש"א בח"א שכ' וז"ל לפי שלא הי' בחלקו של טורף סוג' זו אתיא כמ"ד בפ"ק דיומא דירושלים נתחלקה לשבטים דתניא מה הי' בחלקו של יהודה העזרות והר הבית והלשכות ומה הי' בחלקו של בנימין אולם והיכל וקד"ק ורצועה היתה יוצאת כדמסיק נמי הכא וכן משמע בספר שופטים בקרא דיד שניהם היו בירושלים דכתיב וילחמו בני יהודה בירושלים וילכדו אותה וכו' וכתיב ואת היבוסי יושבי ירושלים לא הוריש בני בנימין ובברכות דמשרע"ה נסמכו ג"כ שניהם אלא שלוי מפסיק ביניהם מפני ששבט לוי הי' לו שם ויד בין שניהם כדכ' יורו משפטיך ליעקב דהיינו בלשכת הגזית שהי' בחלקו של יהודה וישימו קטורה באפיך הי' בחלקו של בנימין דהיינו בהיכל שהי' מקטירין הקטורת וכליל על מזבחיך כדמסיק הכא באחסנתי' יתבנא מדבחא ולפי הטעם דכתר כהונה לחוד וכתר מלכות לחוד ולכן המקדש שהוא כתר כהונה לא הי' בחלקו של יהודה אשר לו המלוכה אבל לשכת הגזית שם המשפט הי' בחלקו מלך במשפט יעמיד ארץ וז"ש שלא הי' אותה אמה בחלקו של טורף שהוא בנימין שנאמר בו זאב יטרף כיון שלא נמשכה מלכותו של שאול דימה אותו לזאב שהוא טורף כדאמרינן ספ"ק דב"ק אבל יהודה שמלכות בית דוד נמשכה מלכותו דימה אותו לארי שהיא דורס והיא מלך בחיות וכיון שהמזבח שהוא כתר כהונה איני ראוי להיות במקום מלכות ע"כ אותה אמה שלא הי' בחלקו של טורף אלא בחלקו של דורס דהיינו מלכות לא הי' לה יסוד וזהו טעם נכון עכ"ד:
אולם הנה בקידושין דף ע"ו שאמרו לו לינאי רב לך כתר מלכות הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן שהי' אומרים אמו נשבית במודיעים לכאורה משמע מזה דשפיר נהגו כתר כהונה גדולה כתר מלכות ביחד רק מפני שאמו נשבית במודיעים אמרו הנח כתר כהונה אך הנה ראיתי במהרש"א בח"א שם בקידושין עמד באמת ע"ז וכתב שם דברים נמרצים ע"כ אעתיק דבריו דקשה שא"ל רב לך כתר מלכות הנח כתר כהונה וכי עד אותו יום לא ראו שעשה עבודה ומחזיק עצמו ככהן כשר ולמה לא מיחו בו ומה ענין לבם של פרושים עליך הוא מבואר עפ"י מה ששנינו ג' כתרים הם כתר מלכות כתר כהונה וכתר תורה וכתר שם טוב עולה על גביהן יראה כמשמעו כתר מלכות למלכי בית דוד כמש"כ בע"ז דף מ"ד זאת היתה לו שהיתה הכתר הולמתו וכתר כהונה הוא הציץ שהי' לכה"ג על ראשו שהי' עשייתו ככתר וכתר תורה הן התפילין שבראש כל אדם מונח בקרן זוית ולכן נקרא טוטפת ע"ש כלילא ומסיים וכתר שם טוב עולה על גביהן כמשמעו שעל הציץ הי' כתוב קודש לד' ועל התפילין שם שדי ועל כתר מלכות נאמר וישב שלמה על כסא ד' והוא הענין המאמר כשהצליח ינאי במלחמה קרא לחכמי ישראל ועשה סעודה והעלו מלוחים וכו' כדי שיזכיר אדם בימי עושרו ומעלתו את עניו ושפלותו ואלעזר זה הי' מכת הצדוקים השיא את המלך שכונתם בזה להמעיט כבודו שאין ראוי לכל הכבוד הזה למלוכה ולכהונה וז"ש הקים להם בציץ עפ"י מה שאמרו מקום יש בראש להניח ב' תפילין ונלמד מכה"ג שהניח ציץ ותפילין ונמצא שא"א לו להניח עליו ג' כתרים שהרי אין מקום בראש כ"א להניח שניים מהם דהיינו דא"א להיות מלך וכה"ג דא"כ נדחו התפילין לגמרי שהוא כתר תורה והמלך והכה"ג צריכין לאותו כתר תורה שנאמר בי מלכים ימלוכו וא"ל בזה תבין שכונתם לפחות מכבודך שכבר הי' בראשו כתר מלכות הקים להם בציץ תתן גם כתר כהונה על ראשך ותראה מה יעשו ועשה כן ואמר לו יהודה רב לך כתר מלכות שבראשך הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן דאל"כ תפרוק עול כ"ת מעליך שהם התפילין דא"א שיהא בראשך ג' כתרים ביחד ואמרו שכונתו הי' לזלזל במלך שא"ר לכהונה משום דאמו נשבית במודיעים וכו' והשתא ניחא דרק במה שדחה התפילין שהוא כתר תורה מפני ב' כתרים אחרים מיחו בו אבל במה שעבד עבודה לא מיחו בו גם לפי מה שאמרו שאמו נשבית כיון שעבודתו כשרה עכ"ד א"כ לפי"ז באמת עיקר מחיאתם שלא להשתמש בכתר מלכות וכתר כהונה ביחד דעי"ז ידחה כתר מצות וא"ש דמהא"ט לא הי' יסוד בחלקו של יהודה שהוא כתר מלכות:
והנה כבר כתבתי לעיל באות י' דברי הרמב"ן על התורה פ' ויחי שזה הי' החטא של מלכות בית חשמונאי שעי"כ נלקחה מאתם המלוכה יען שהי' כהנים ומלוכה רק לבית דוד יאתה ובהא פרשתי על נכון גמ' דקידושין הנ"ל אמר אביי מינא אמינא לה מעשה בינאי המלך ופירש"י מכהני בית חשמונאי הוה שהלך וכבש מדינות והעלו מלוחים על שולחנות של זהב אמר אלעזר בן פוערה לבן של פרושים עליך ופירש"י שאינם שמחים בהצלחתך ומה אעשה פירש"י לידע אם אמת הקים להם בציץ שבין עיניך ופירש"י ויגלו מה שבלבם הקים להם בציץ והי' שם זקן אחד ואמר רב לך כתר מלכות הנח כתר כהונה שהי' אומרים אמו נשבית במודיעים ויבוקש הדבר ולא נמצא ויבדלו חכמי ישראל בזעם והנה לכאורה נשמע דכל התנגדות של הפירושים יען דחששו לו לספק חלל רק כל זמן שהי' כהן הדיוט לא מיחו בידו דל"ה רק איסור לאו דשחיטה כשרה בזר אף בשבת וכש"כ חלל ושאר עבודות ס"ל הבערה ללאו יצאה אבל כשלבש בגכ"ה איכא איסור כרת שחיטת פר של כה"ג ביוהכ"פ כדאיתא ביבמות ל"ג ע"כ מיחו בידו וא"כ קודם שהקים להם בציץ למה הי' שונאים את ינאי עד שלא שמחו בהצלחתו דעי"ז עלה בדעת אלעזר ב"פ להלשין שלבם של פרושים עליו ועוד אף אי נפרש שגם קודם שלבש בגכ"ה ושמש ככהן ג"כ לא הי' דעת חכמים נייחה בעבודתו יען שהי' ספק חלל א"כ מה זה ענין שלא ישמחו בהצלחתו במלכות אולם לדברי הרמב"ן ניחא דבאמת לבן של פרושים הי' עליו שהי' מלך עליהם דמלוכה היתה לבית דוד ע"כ כשהצליח במלחמה לא שמחו בהצלחתו כי עי"ז בוודאי תמשך מלכותו לעד וזה ידע ראב"פ להלשין עליהם שאינן שמחים בהצלחתו יען שאין רצונום של פרושים שימלך עליהם וכשאמר ינאי מה אעשה אמר הקם להם בציץ שבין עיני וכונתו הי' שאז בוודאי יאמרו רב לך כתר כהונה הנח כתר מלכות לזרעו של דוד כי ע"ז שיאמרו הנח כתר כהונה זה לא עלה כלל על דעת אלעזר ב"פ כיון שכשר לכהן הדיוט כשר נמי לכהן רק חשוב שימחו בידם ללבוש כתר מלכות כיון שכבר לבש כתר כהונה אבל זה הזקן שהי' שם דעת אחרת היתה לו שעל מלכות לא רצה למחות שכבר זכה מחמת אבותיו ורק על כה"ג מיחה יען דאיסור כרת כנ"ל וזה שאמר רב לך כתר מלכות שאין מגיע לך רק לבני דוד רק עכ"פ תניח כתר כהונה גדולה:
ב') עוד נראה לי בטעמא דהקפידו על שלא הי' בחלקו של טורף עפמש"כ בהפלאה פ' ראה שלכן נתנו דושנה של יריחו ליהודה כדאיתא ביומא ובספרי שם וכ' ונראה דמה שנתנו דושנה של יריחו ליהודה ולא לבנימין שהמזבח וקדק"ד הי' בחלקו של בנימין היינו מפני שכבר הקדישו יעקב שאמר המקום הזה יהא בית אלקים והיינו מקום עבודה כדכתיב והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקים וכבר ניבא עליו יעקב שאמר בבוקר יאכל עד ומשה אמר ובין כתפיו שכן אבל חלק יהודה שהוא לשכת הגזית לא הופרש ונתנו ע"ז דושנה של יריחו וא"כ מהא"ט הקפידו שלא יהי' מזבח בחלקו של יהודה כיון דיעקב אבינו ע"ה הקדישו להיות חלק בנימין מקום העבודה:
ואמנם לי נראה בדרך אחר לישב דתנאי דספרי לא פליגי אהדדי אלא דהקנין הגוף הי' ליהודה שנפל לחלקו אבל הרי לא הי' רשאי להוריש את היבוסי מחמת שבועת אברהם אבינו א"כ הי' הקנ"פ ליבוסי (ולמ"ד שיש קנין לנכרי לחפור בו בורות אבל לא להפקיע מיד מעשר ובאמת יש לתמוה למ"ד יש קנין לנכרי להפקיע מיד מעשר דאפי' חזר ולקחה א"ח במעשר א"כ אף דחזר ולקחה מיבוסי איך נתחייבה במעשר הרי ירושלים הי' לה דין חו"ל כיון שלא כבשה בכיבוש מלחמה לא יהא אלא (ועמש"כ בפרק ו' מה' אלו מזה) כיבוש יחיד כסוריא דא"ח מה"ת רק יש לומר דעכ"פ כיון שהוא חלק מהארץ עדיף מכיבוש יחיד בארץ שאין חלק מארצות ז' עממים ולכן כשקנה דוד הקנ"פ מיבוסי גבה ממון מכל ישראל שיהא הקנ"פ של כל ישראל וא"כ לפי"ז אין כאן פלוגתא כלל דנתנה דושנה של יריחו ליהודה עבור הקנה"ג של ישראל ומעות שגבה כדי לזכות בקנ"פ ג"כ לכל ישראל ולמ"ד לא נתחלקה לא הוצרך ליתנה דושנה של יריחו כלל רק דוד גבה מעות מכל ישראל כדי שיקנה הקנ"פ לכל ישראל:
ובשו"ת הרמ"ע מפאנו כתב וז"ל ויסוד המזבח לא הי' שלם אלא בקרן צפונית מערבי כנגד פתחו של היכל והי' זה בבית ראשון ובבית שני בשוה כשיטת הירושלמי דתניא במס' מידות כשעלו בני הגולה הוסיפו ד' אמות מן הצפון קסבר שלא הי' שום הבדל בין שני הבתים אלא בדברים המפורשים יחוייב שיה' כל התוס' בחלקו של טורף ורש"י הגיה במס' זבחים הוסיפו ד' אמות מן הדרום וכן שונין בבבל סבירא להו שבבית ראשון הי' כל המזבח בחלקו של טורף ולא היתה רצועה מחלקו של יהודה ממעטת את היסוד אלא בבית שני וכו' וטעמא דמילתא משום רצועה של יהודה שהיתה נכנסת אצל חלקו של בנימין ואכתי צריכין למנדע אמאי שוי לה גורל להאי רצועה דוחקת אל יסוד המזבח ופירשה ר"ש באגדתי' שהמזבח מרכז למחנה שכינה שיסודה שלום והוא מעמיד את העולם והדגלים סביב למחנה שכינה יהודה למזרח ושני בני לאה ג"כ עמו שפגמו במדת השלום בשנאתם את יוסף וכן ראובן לדרום ושמעון עמו אבל דגל מערבי כולו לבני' של רחל והצפוני לבני בלהה והקטן מבני זלפה שלא היו שונאים את יוסף והתם פירש ר"ש כיון דיהודה וראובן כל חד מנייהו פלגי הצלה עבד לפיכך כל אחד זכה ברוח שלו חצי אמה ולא אמה שלמה עכ"ל הטהור מלאים זיו: