מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ב · הלכה ד
א') ושלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה. הנה זה גמ' זבחים דף ס"ב וקשה לי הרי איתא שם דמקום הבית הי' ידועה להם דהי' ניכר יסודות הבית וא"כ מה צריך לנביא לדעת מקום המזבח הרי הי' יכולין לדעת כן ע"י מדידה ממקום כותל ההיכל והעזרה שהי' כ"ב אמה כמבואר בפ"ה:
והנה ראיתי בספר עבודה תמה שעמד על זה והעלה דלא הי' אפשר לברר ע"י מדידה כי מזמן בניין בית ראשון הי' כמו ה' מאות שנה ונשתנו הטבעיות כי מתחלה הי' הטפח ד' אצבעות ועתה שנשתנו ונתקטנו הוא בוודאי יותר מד' אצבעות א"כ לא נוכל לידע מדת אמה והעלה דמהא"ט א"א למדוד גם בזמנינו זה לדעת מקום המזבח דבשלמא שיעורי מצות ל"ש דנשתנו דכל שיעורי המצות והאסורים שבתורה נאמרה לישראל לפי כל דור ודור מה שהוא כזית בזמניהם (וכן העלה בח"ס או"ח לסתור בזה דעת הצל"ח שכ' דעתה שנתקטנו הביצים בעינן שיעור גדול מביצים שלנו) אבל בזה אי נשתנו האצבעות א"כ לא יגיע למקום המזבח כי לא הי' ההקפדה שמזבח יהא כ"ב אמה מהיכל כי לא תלוי בזה כי רק עיקר הקפדה שיהא באותו מקום שהקריבו אדם ונעקד יצחק כמו שכ' רבינו לעיל א"כ א"א לידע ע"י מדידה והנה דבר זה תמוה חדא דגם זה שנשתנו האצבעות אין מבורר כל כך דהרי בח"ס העיד שמימות רבינו הרמב"ם עד דורו לא נשתנו ובארנו זאת בה' שגגות וא"כ למה נאמר שנשתנו כ"כ מזמן בית ראשון עד זמן בית שני אבל אני תמה אקרא דהי' אפשר להם לידע כמה אצבעות משלהם יש באמה כיון שהכתלים היו עומדים וכיון שידעו שיש בין כותל צפון לדרום קל"ה אמות כדאיתא במס' מידות א"כ הי' אפשר להם למדוד בחבל כמה אורך החבל מכותל צפון לדרום וישארו שחלק אחד מקל"ה שבאותו חבל הוא אמה שהי' בבנין בית ראשון ואח"כ ימדדו שכ"ב חלקים כאלו מכותל האולם וההיכל שזהו כ"ב אמה שבבית ויבנו שם המזבח ואפשר לעשות כן במדידה מכוונת (וא"ל ששכחו כמה אמות הי' אורך הבנינים הנה בס' עבד"ת הנ"ל ביאר דע"כ ידעו השיעורים שהי' או אנשי כנה"ג וידעו בוודאי כל מעשה בנין בית ראשון בהיותו בבנינו) ועוד אף דיהיבנא לי' שנשתנו אז האצבעות בה' מאות שנה שמתחילת בנין שלמה עד שנבנה בזמן בית שני עכ"פ באותו דור שנחרב הבית שלא הי' רק שבעים שנה ידעו כמה אמות הי' הרחק מקום המזבח מכותל אולם בדורתם ומסתמא ידעו אז בכמה נתקטנו הטבעים בארבעה מאות שנים שעמד הבית ובשבעים שנה שהי' בבבל א"א שיהא שינוי גדול:
והנה בס' עבד"ת הביא עוד לתרץ דידעו מקום המזבח אלא שלא ידעו מאיזה צד יוסיפו כיון דנאמר להם ע"י נביא להוסיף ודחה זה דאין קפידא באיזה צד יוסיפו וכשתאמר דלא ידעו אי בצפון הי' המזבח או בדרום וא"א להם להוסיף דבעי כולו בדרום או כולו בצפון דזה א"א שלא הי' זוכרים באיזה צד עמד כי הרבה הי' שם אשר ראו בית ראשון כדכ' ורבים מהעם הי' בוכים ועוד דאמרו שם שראו א"א עומד ומקריב אטו עשה אברהם מזבח ל"ב על ל"ב ועוד למ"ד שהריחו ריח איברים עד ל"ב ואח"כ ריח קטורת והלא באותן אמות שהוסיפו לא הי' מקטירין בבית ראשון דלא הי' מגיע המזבח עד ל"ב אמה ועוד למה הי' צריכין ב' נביאים דלמה לא ידע זה שהעיד שצריכין להוסיף באיזה צד יוסיפו ולי נראה דיש להשיב על כל דבריו דבאמת לראב"י אחד הי' שהעיד על שני דברים ואולם ראב"י לשיטתו במידות דבדרום עמד המזבח כולו עכ"פ אין הוכחה מזה דאדרבה מדראב"י יש לפרש כן שהעיד רק על איזה מקום יוסיפו וממה שהריחו ריח איברים עד ל"ב אמה אין קושיא דעפ"י נס נמשך ריח איברים עד ל"ב אמה ותדע דהרי אמרינן לסוף ל"ב אמה הריחו ריח קטורת וזה וודאי עפ"י נס דהא בעזרה לא מקטירין הקטורת רק בהיכל וע"כ עפ"י נס כדי שיתבוננו עד היכן יעשו המזבח וכן מה שראו א"א עומד ומקריב הנה בגמ' איתא רק דאפר יצחק צבור א"כ אפשר שהי' צבור על ל"ב אמה אף שמזבח של אברהם לא הי' ל"ב אמה דהרי גם לפי פשטות דראו מקום המזבח ואברהם עומד ומקריב יקשה ג"כ למה עשה אברהם מזבח כ"ד על כ"ד כמזבח של שלמה וע"כ ובוודאי לא הי' רק ה' כמזבח של משה רק שראו אפר יצחק ציבור על כ"ד כן נוכל לומר שראו צבור על ל"ב אמה כמו שנראה להם אברהם עומד ומקריב על מזבח כ"ד אמה כן י"ל שנראה שמקריב על מזבח ל"ב אמה דאין לומר שנראה להם רק על מזבח על ה' אמות דא"כ עדיין מנא ידעו דשם התחלת המזבח שמא שם אמצעות המזבח וצריכין להוסיף על כל צד וא"כ לפי"ז נוכל לקיים תירוצו של בעל עב"ת שבא להעיד על איזה צד יוסיפו ומה שהקשה דמסתמא ידעו אי בצפון או בדרום עמד המזבח י"ל הרי יש דיעה שלישית שרובו בדרום ומיעוטו בצפון כמו שיתבאר בפ"ה וא"כ אפשר ששכחו זה ולא ידעו אי כולו בדרום או מקצתו או מקצתו בצפון דאין לומר דגם זה רחוק לשכחו ז"א דהא ביומא דף נ"ב איתא דלא ידעו כותל המפסיק בין קדק"ד אי הי' מן העשרים וכל חוץ או מבפנים מקדק"ד ואף דגמ' מסיק דהס' הי' אם הדין כלפנים או כלחוץ עכ"פ חזינן דהי' מסתפקין לומר ששכחו איך הי' עומד הכותל אולם באמת יש לתמוה איך ס"ד לומר ששכחו אי מלפנים או משל חוץ כיון דבזבחים אמרינן דנשארו יסודי הכתלים א"כ הי' יכולין לבנות הכותל במקום היסוד וידעו אם הוא מן העשרים של חוץ או משל פנים וע"כ לומר כי רק הס"ד בזבחים הי' כן דנשארו יסודי הכתלים אבל למסקנא דעפ"י נביא או נס נתגלה להם אפשר שבאמת גם יסודי הכתלים נהרסו ולא הי' ניכר כלל א"כ לפי"ז הא דמוקי הגמ' ע"י נביא או שראו אפרו של יצחק או דהריחו ריח איברים וקטורת הכל להודיע מקום המזבח ממש דלא הי' יכולין למדוד משום דבאמת נהרסו יסודי הכתלים א"כ למסקנא שנודע להם מקום המזבח עפ"י נס א"כ שוב היו יכולין למדוד ממקום המזבח לכל צד לעזרה ולהיכל ולבנות הכתלים וא"צ לומר שהי' יסודי הכתלים ניכרים עוד יש להוכיח דלמסקנא גם יסודי הבית לא הי' ניכרים דהרי יקשה אי היסודת לא נעקרו א"כ עדיין מקום מזבח הי' אפשר להכיר דא"ל שלא הי' לו יסוד בקרקע דהא הי' מתחתיו בור לשיתין כדאיתא במס' מידות וסוכה דף מ"ד א"כ היו' יכולין ג"כ לדעת מקום המזבח שהשיתין היו בקרן דרומית מערבית ומשם היו יכולין לכוין המקום לכל צד ואולם אי נאמר דנפלו היסודת א"כ גם בור השיתן לא הי' ניכר וע"כ דלמסקנא באמת א"צ לומר דהי' ניכרין הכתלים ולכשת"ל דשכחו ולא ידעו באיזה צד וקרן הי' השיתין א"כ שוב נוכל לומר דלכן הי' צריכין שפיר לנביא דלא ידעו מקומו כל עיקר אי בצפון אי בדרום ולכן הי' צריכין שפיר לנביא ולפי"ז יצא לנו במה שדן בס' עבד"ת אם אפשר לנו בזמנינו לעמוד על מקום המזבח דלפמש"כ אי נדע כותל זה העומד עד היום הזה או כותל מזרחי או כותל מערבי כמו שהביא שיש מסתפקין בזה אז הי' אפשר באמת לידע ע"י מדידה מקום המזבח ולהקריב כיון שמקריבין אעפ"י שאין בית ומגמ' הנ"ל אין ראי' כאמור די"ל דלא ידעו אז מקום הכתלים ג"כ או דלא ידעו להוסיף אי מצפון או מדרום או במזרח או במערב ומש"כ שם עוד דא"א לומר שנסתפקו בזה דהא מזרח לא הי' לו יסוד משום של יהודה א"א להוסיף שיגיעו לחלקו של יהודה לזה י"ל דתוס' זבחים דף פ"א כתבו דבבית ראשון לא ידעו מזה כמש"כ בטה"ק לפרש דבריהם דלא ידעו טעמא דמילתא א"כ גם בבית שני לא ידעו טעמא דמילתא ומש"כ עוד בס' עבד"ת דלא הי' אפשר לידע כמה מידות המזבח דא"א למדוד באצבעות דנתקטנו הרבה קשה לי א"כ הא דנראה להם עפ"י נס או עפ"י נביא מקום המזבח ל"ב על ל"ב באיזה אמות מדבר מסתמא באמות שלהם וא"כ הרי איתא בגמ' דמזבח עצמו רק כ"ד על כ"ד כדכ' ביחזקאל וההריאל י"ב על י"ב לארבעתן דהיינו כ"ד יקשה דילמא פחתו כי המידות אשר בו נתנבא עליהם יחזקאל הי' גדולים מבעת ההוא א"כ איך הי' יכולין לכוין מקום המזבח (אך י"ל דמדדו כל הל"ב אמות וידעו כמה כ"ד חלקים מהם) ועוד דמה זה שאמרו שהוסיפו על של שלמה ד' אמות מנ"ל דהוסיפו דילמא כ"ד שלהן הן כ' אמות דמעיקרא ועוד יקשה דהתם אמרינן דשיתין הוסיפו וא"כ עם הוספת השיתין הי' כ"ד על כ"ד גוף המזבח או ל"ב על ל"ב בכללו וכיון דשל שלמה בין הכל הי' כ"ח מזה גופי' שפיר מצי לידע דלא נשתנו האמות דדל שיתין נשארו כ"ח על כ"ח כמו שהי' בשל שלמה וע"כ תאמר כיון שבדור שלהם הי' זה מידת כ"ד אצבעות שלהם זהו אמה שלהן כמו בכל שיעורים דמשערין באותו דור כן מידת המזבח יכול לשער כן דבשלמא לענין מקום המזבח כתבנו לעיל דיש קפידא שלא יהא נתונה שלא במקומו אבל במידות המזבח עצמו שפיר י"ל דתלוי לפי הדור דבתר אמות בת כ"ד אצבעות שבאותו דור אזלינן ולפי"ז הי' אפשר לבנות מזבח דאף דאסור להוסיף או לגרוע היינו במדה עצמה אבל אם המדה באותו דור נתקטן בזה אין קפידא ובזה ניחא מה שהביא ממדרש פ' תולדת דהמלך כורש אמר שיפחתו ה' אמות ועי"ז נמנעו מלבנות מזבח היינו דאם יגרעו ה' אמות באמות שלהן נמצא מזבח בנוי שלא במקומו אבל אם המדה עצמה נתקטנה מחמת שנשתנה אצבעות האדם באותו דור אין קפידא ויש קצת ראי' לזה ממנחות דף ע"ו יעוש"ה הנה רבינו במורה נבוכים הביאו בספר כפתור ופרח כתב טעם למה העלם בתורה הקדושה מקום המקדש ולא נזכר בפירוש אלא רמז אליו ואמר אשר יבחר ד' יש לי בה ג' טעמים האחת מהם שלא יחזיקו בה האומות וילחמו עלי' מלחמה חזקה כשידעו שזה המקום מן הארץ הוא תכלית התורה והשנית שלא יפסידוהו מי שהוא בידם עתה וישחתיהו בכל מלכותם והשלישית והיא החזקה שבהם שלא בקש כל שבט היותו בנחלתו ולמשול בו והי' נפל בו מחלוקה וקטטה כמו שנפל בבקשת הכהונה ולזה באה המצוה שלא יבנה בית הבחירה אלא אחר הקמת מלך עד שתהי' המצוה לאחד והסתלק המחלוקת:
ולי נראה עוד טעם אחר דהנה ידוע מה שכלל בטו"ז בכמה דוכתין עיור"ד סי' קי"ז ואו"ח סי' תקפ"ח דכל שאין מפורש בתורה יכולין חכמים לעקור אבל מה שמפורש בתורה אין יכולין לעקור וא"כ אי הוה מפורש בתורה מקום המקדש והמזבח לא הי' יכולין לבנות מקדש במקום אחר כגון משכן שילה וא"כ איך הי' מקריבין הקרבנות ציבור (דאין קרבין בבמה) עד שהיו כובשין ירושלים עיר הקדושה והקב"ה לא רצה שתתבטל העבודת ציבור עד שהי' כובשין את ירושלים ולכן כיון שאין מפורש אף שידעו שלמשכן שילה אינה בית עולמים אפ"ה הי' יכולין להקריב שם כל הקרבנות והנסכים כמו במקדש דכיון שלא נכתב בפירוש שבירושלים בהר המורי' הוא מקום המקדש והמזבח יכולין הי' החכמים לבנות מקדש במקום אחר ולהקריב שם כל ק"צ והנסכים:
ב') שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה וכו'. הנה בירושלמי בפ"ג דע"ז הביאו בתוס' דף מ"ה עלה דהאי מתניתן דאמר ר"ע אני אובין ואדין כ"מ שאתה מוצא הר וגבעה נשאה בידוע שעבדו שם ע"ז ופריך עלה בירושלמי בית הבחירה האיך נבנה דיש נעבד אצל גבוה ומשני עפ"י נביא שנאמר ויעל דוד בדבר גד אשר דיבר בשם ד' והכונה דלא הי' שם ע"ז אולם בח"ס סי' של"ג הביא בשם רבו זצ"ל דבאמת מקודם לא הי' הר רק דאח"כ נעשה נס ונעשה הר כמו שדרשו על הפסוק היום בהר ד' יראה דמעיקרא עמק דכתיב וירא את המקום מרחוק ואח"כ נעשה הר א"כ קודם שזכה אברהם בארץ ההוא לא הי' נעבד דלא הי' הר ולאחר שנעשה הר כבר זכה בו אאע"ה ואאדשא"ש וזה הכונה עפ"י נביא דנביא גילה זאת דמעיקרא לא הי' הר ולא נעבד ולא נאסר וכן כ' בספר ישמח משה פ' וירא וראיתי בספר חתן סופר שהשיג על דבר זקנו דהא אמרינן בע"ז דף נ"ג כשפלחו לעגל הוה ניחא להו וכתב לתרץ דהא הוכן לגבוה וא"י לאסור דבר שאיני שלו דהוה של גבוה וכ"כ בח"ס בסי' רל"ה יען דהוקדש לגבוה א"י לאסור ולי נראה דבלא"ה לק"מ דהא איתא בע"ז דרק בהדי דפלחו לעגל נאסרו וא"כ שפיר י"ל דזה ג"כ בכלל הנבואה שהודיע להם דלא נעבד עד אחר שחזרו בתשובה אחר מעשה העגל ועוד דהא ירושלים לא נתחלקה לשבטים והר הבית הוא של כל ישראל והי' להם חלק גם אותן שלא עבדו לעגל דשבט לוי לא עבדו לעגל א"כ ל"ש דיכולין לאסור משום דפלחו לעגל ניחא להו אמנם אכתי אנו צריכין לדברי הח"ס יען דהוקדש לגבוה א"י לאסור לישב מה דיש להקשות דהא קיימ"ל דלגבוה אדם יכול לאסור דבר שאיני שלו כמש"כ רבינו בפ"ד מה' אימ"ז והוא פלוגתא בירושלמי פ"ג מע"ז ומס' כלאים אבל לדברי ח"ס ניחא כיון דהדבר הוקדש לגבוה א"י לאסור אף לגבוה ולדעתי מחמת קו' זו הוכרח ח"ס לבאר דבריו דא"י לאסור דבר של גבוה לא מחמת קו' דהא פלחו לעגל ניחא להו דהא בלא"ה לק"מ כנ"ל:
אמנם לכאורה עדיין קשה הא לקחו אבנים מהרים אחרים לבנין ביהמ"ק והאבנים הא נאסרו לגבוה בשלמא למזבח י"ל דחתרו בבתולת קרקע כמבואר לעיל בפ"א וליכא חשש שנעבד לע"ז אבל לבנין הבית הנה לקחו אבנים מהרים ואבני הר שנדלדלו נמי אסור לגבוה אך י"ל לבנות ביהמ"ק מהני שינוי רק למזבח דל"מ שינוי כמש"כ המג"א סי' קמ"ז ע"כ צריכין ליקח מבתולת קרקע או מנחל אך בע"ז דף מ"ז דרצה לפשוט מאתנן דראוי לבית ד' משמע דאף לבנין ביהמ"ק ל"מ שינוי לגבוה:
והנה ראיתי בספר שער החצר שהביא בשם המשל"מ לפרש דברי הירושלמי דעפ"י נביא הי' באופן אחר עפ"י מדרש דבעת בריאת עולם והאבן השתי' שממנה הושתת העולם כביכול התפלל שיכבשו רחמיו כעסו ויגולו רחמיו על ישראל ואמרו בזוה"ק בכ"מ שהשכינה שורה שוב אין רשות לסטרא אחריתא לבוא לשם ולכן כיון דבביהמ"ק שם מקום אבן השתי' אין רשות לס"א לבוא לשם וזה שהודיע להם הנביא דלא נאסר ע"י ע"ז שלהם והנה בח"ס או"ח סי' כ"ט הקשה לפי הירושלמי דע"י נביא נבנה א"כ לא ידעו מתחילה ששם יבנה ביהמ"ק א"כ קשה הא דאיתא ב"ב דף קכ"ב שהחלוקה הי' לפי רחוקה וקורבא מירושלים וקשה הא אחר חלוקת הארץ הועמד המשכן בשילה ועמד שם ג' מאות שנה אבל ירושלים מאן דכר שמי' דהי' כמה שנים אחר זה עיר היבוסי עד שכבשה דוד הנה מה שהקשה דדוד הוא דכבשה אח"כ וירושלים מאן דכר שמי' לזה י"ל דלכאורה בלא"ה קשה דביומא דף י"ב מה הי' בחלקו של יהודה לשכות ועזרה והיכל בחלקו של בנימין ויקשה הרי דוד קנה המקום מיבוסי והי' לכל ישראל חלק בו דהא קנה ממעות שגבה מכל ישראל וצריך לומר שבוודאי נתחלק הארץ ההיא שביד היבוסי ונפלה בגורלו ליהודה ובנימין והי' החלק ההוא קנוי להם בקנה"ג אבל הקנין הפירות הי' עדיין ליבוסי מפני שבועות אאע"ה לאבימלך ולכן קנה דוד הקנ"פ מיבוסי א"כ הקנ"פ קנוי לכל ישראל אבל קנה"ג קנוי ליהודה ובנימין א"כ שפיר שייך לומר קרובה ורחוקה לירושלים דכבר נודע להם דנפלה לחלקו של יהודה ובנימין ומה שהקשה הא לא נודע מקודשתה רק ע"י נביא נראה די"ל דבוודאי ידעו מקודשת ירושלים דמן התורה נודע להם זאת ע"י עקידת יצחק דבוודאי ידעו שבירושלים היתה עקידת יצחק על הר המורי' וששם הקריבו אדם ונח הקרבנות ויעקב אבינו אמר וזה שער השמים רק לא ידעו מקום המקדש אי בהר ציון או בהר המורי' (וכ"כ הרמב"ן בפרשת ומלכי צדק עיר שלם וכ"כ אאמ"ו בשבי"ד או"ח סי' קנ"ג) ויתר על כן י"ל דרבינו כ' דמקום מזבח מכוין ביותר וא"כ טרם שידעו מקום מזבח ממש לא הי' אפשר לבנות ולכן הי' צריכין נביא אבל ידעו שמקום העיר בכללה קדוש ואולי י"ל שמה שקנה מיבוסי לא הי' רק המקום המקדש וציון לא ירושלים כמש"כ הרד"ק אבל ירושלים לא הי' כלל ליבוסי וכן מוכח מהא דיומא גופי' דקאמר דלא נתחלקה לשבטים א"כ מוכח דידעו דירושלים מקום המקדש דאל"כ למה באמת לא נתחלקה לשבטים ע"כ משום דרצו שיהא לכל ישראל חלק אך י"ל לפמש"כ הש"צ דהא דלא נתחלקה לשבטים כונה שאח"כ חזרו ונתנו במתנה והפקירו חלקם א"כ לעולם מעיקרא נתחלקה ושפיר שייך לומר קרובה ורחוקה מירושלים ועוד י"ל הא דקאמר ירושלים לא נתחלקה לשבטים היינו בשטח חלקם של יהודה ובנימין אבל לא נתחלקה ממש ולכן צריך ליקנות מיבוסי וכבר צידד לפרש כן בשי"צ ועתוי"ש היטב:
והנה במדרש ילקוט תהלים פ"ז יסודתו בהררי קודש כדכתיב והי' באחרית הימים נכון יהי' הר בית ד' בראש ההרים דלע"ל יהא תבור וכרמל והר סיני במעמד שלשתן ועליהם יבנה ביהמ"ק והנה במג"א סי' קנ"א הקשה מגמ' דמגילה דעתידין בתי כנסיות שבחו"ל והקבע בא"י וכתב דא"ל דרק הבנין יקבע בא"י אבל הקרקע ישאר בחו"ל דהא יליף קו"ח מתבור וכרמל והתם הקרקע בעצמו יקבע בא"י אמנם לפי מה דאיתא בלשון המדרש שהקב"ה מביא הר סיני תבור וכרמל משמע שרק הר יקבע בא"י אבל הקרקע נשאר במקומו א"כ ניחא קו' המג"א:
אולם יקשה קו' אחרת דהנה בח"ס בע"ז דף מ"ה גבי אבני הר שנדלדלו הקשה כיון דכל הר וגבעה נעבד שם ע"ז רק דבמחובר אין נאסרים אבל אותן הרים שנדלדלו כבר נאסרים דאבני הר שנדלדלו אסורים רק בשלמא לפי מה דמשמע בגמ' מגילה י"ל כמש"כ המג"א שגם הקרקע יקבע בא"י אין כאן דלדול אבנים דנשארין בדרך גידולם ניחא דאין נאסרו אבל לפי המדרש הנ"ל דרק ההרים נדלדלו הדרה קו' הח"ס לדוכתי':
ג') ואחד שהעיד להם על מקום מזבח. והנה בברכי יוסף סי' ל"ב הקשה מכאן דהא בדבר דהוה ספק דמציאות אין עושין עפ"י נביא דלא בשמים הוא כמש"כ בכפ"ת יומא דף ע"ה ותי' דלכן נקט לשון העיד להורות דאמטו להכי העד העיד בנו ואהני אסהדותא אבל אם אמרו דרך נבואה הגם דהוה במידי דמציאות לא צייתינן לי' והנה כן צריך לומר בהא דאחד מעיד שמקריבין אף שאין בית והא זהו ספיקא דדינא בוודאי קשה הא לא בשמים הוא ואפי' איסור יש לנביא דחייב מיתה ע"ז כמש"כ בפ"ט מיסה"ת וע"כ הכונה שהעיד שכן מקובלנו מבית אבא שכן הלכה רווחת עש"ה ובזה ניחא לי מש"כ רבינו בפ"א מביאמ"ק דמותר לשתות יין שאינו יכול לעבוד עד שיקבע בית אב שלו והראב"ד השיג וכי כשיבנה בית המקדש לא יהי' שם מצרף ומטהר ומודיע המשמרות הרואיות שבתם ויומם להנ"ל י"ל דרבינו סובר דגם בס' דמציאות אין עושין עפ"י נביא ולכן א"א להתוודע משמרות ע"י נביא לכן רק כשיקבע מחדש בבית אב שלו יהא יכול לעבוד ולכן רשאי לשתות יין:
אמנם קשה לפמש"כ לעיל לפרש דברי הירושלמי בע"ז דנביא הי' שם להודיע להם שמתחילה הי' עמק ונעשה הר הא הוה ספק דמציאות ואין עושין עפ"י נביא אולם באמת דברי הברכ"י תמוה דהא בנין ביהמ"ק שאני דכתיב בפירוש בקרא לעשות הכל עפ"י נביא כמו שדרשו בספרי על קרא דלשכנו תדרשנו ובאת שמה דכל הדרושי' לא יהא אלא עפ"י נביא כמו שבארתי לעיל בפ"א וא"כ לד' לשאר ספק דמציאות דאין לעשות עפ"י נביא דכאן כן ציותה התורה שיהא נעשה עפ"י נביא ולכאורה נראה ראי' לזה מחולין דף ה' דאלי' אכל מטבחיא דאחאב דעפ"י דיבור שאני ובמהרש"א הקשה אמאי לא תירץ פשוט דנביא הגיד לו שהשחיטה כשרה להנ"ל ניחא דאין רשאי לעשות עפ"י נביא במידי דמספקא לי' במציאות אי הוא כשר או נבילה ולכן צ"ל דעפ"י הדיבור שאני דהיינו דהוראת שעה היתה אך קשה לי מתוס' חולין דף ל"ח דכ' דאי אלי' יאמר דנעשה בצימצם בב"א ממש דיצא חיות האשה והוולד בפ"א עושין על פיו מוכח דבמציאות שפיר עושין עפ"י נביא:
ד') ואחד העיד להן שמקריבין אעפ"י שאין בית. דהנה לכאורה צריך טעם למה הי' צריכין להאי עדות הא עלו כדי לבנות הבית ואחר שיבנו יקריבו וע"כ לומר דרצו להקריב מיד קודם שיבנו הבית ולפי"ז מוכח מכאן דהא דהעידו דמקריבין אף שאין בית היינו אזמן ביאת ישראל כשירצו להקריב טרם שיגמור הבית (אבל לא נשמע מזה דגם בזה"ז דליכא ביאת ישראל והארץ והמקדש כבושה תחת יד העמים שיהא יכולין להקריב וכמו שיתבאר בפ"ו מה' אלו) והנה כן מוכח מקרא דעזרא ד' דעשו בשנה השישית חנוכת הבית להקריב קרבנות ועשו פסח ועזרא עלה בשנה השביעית וקידש הבית והעיר וכדכתיב ואעמידה שתי תודות גדולות הרי דהקריבו קרבנות קודם שקידש הבית ולכן הי' צריכין לנביא שיעיד להן שמקריבין אף שאין בית והנה בריטב"א קידושין דף ס"ט כתב וז"ל ולא נראה שבנה הבית קודם שעלה עזרא והקריבו עליו קרבנות ואיך אפשר דלא הי' שם לוים משוררים בפה ובכלי עכ"ד הנה כבר כתבתי דבוודאי הקריבו קודם שכיבש עזרא הבית והא דהקשה דלא הי' שם לוים משוררים הנה בתענית דף כ"ו פליגי אי שיר מעכב הקרבן וא"כ אין תימא שלא שוררו עד שלא נתחנך הבית על מכונו ובכ"ז הקריבו קרבנות כיון דאין שיר מעכב:
והנה רבינו דייק וכתב והעיד שמקריבין על המזבח אף שאין בית הנה שפתיו ברור מללו דעכ"פ בעינן מזבח שיהא בנוי דבלא מזבח אין מקריבין וכמש"כ התוס' זבחים דף ק"ו ולכן יש לתמוה שבפי"ח ממעה"ק כתב דחייבין אש"ח בזה"ז משום דמקריבין אף שאין בית ויקשה הא ליכא מזבח אך י"ל דהא דכ' דמקריבין על המזבח היינו משום זריקה אבל השחיטה מצ"ע א"צ למזבח כיון דקלע"ל והוה ראוי אל פתח אוה"מ ולכן בשחט בחוץ חייב וכ"כ מזה לעיל בפ"א: