אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק א · הלכה יט

הלכה יח

א') העשירו עושין אותן של זהב וכו'. וקשה לי דביומא דף ל"ט פריך אגורלות דליעבדן של כסף ושל זהב ומשני התורה חסה על ממונן של ישראל א"כ מוכח דאין מחויבין לעשות משל כסף וזהב ועוד קשה לי דרש"י פי' התורה חסה על ממונן של ישראל מקרא דופינו את הבית ובנובי"ת סי' ק"ס הקשה סתירה ממנחות דף ע"ו דיליף זאת מקרא דוהשקית את בעירם ותי' דמופינו יליף דאפי' אממון יחיד התורה חסה ולכן בהאי דיומא דקאי איחיד אכה"ג דליעבדה של כסף ע"כ מייתיא מקרא זה דאפי' איחיד חסה התורה לכש"כ בשל ציבור דחסה תורה כדמוכח מהא דוהשקית וא"כ קשה על רבנו שכ' דאם העשירו אפי' שפודין עושין של זהב אולם יש לומר דבוודאי במידי דהוא צריך להיות של מתכות בהא החיוב לעשות של כסף או זהב כל שהעשירו אבל במידי דכשר משל עץ אין חייב להעשותן של כסף מטעם דתורה חסה ואולם קשה לי אפירש"י דנקט דרשא דופינו את הבית הא זה רק לר"מ במס' נגעים דסובר דרק כלי חרס צריך לפנות דאין לו טהרה במקוה אבל לת"ק דבכל כלים צריך לפנות א"כ אין הטעם משום דתורה חסה דהא אפשר בטהרה במקוה וע"כ דלהאי מ"ד ילפינן כן מקרא דוהשקית את בעירם ומשום הא לא מוכח אלא בשל ציבור כמש"כ הנוב"י אבל בשל יחיד לא נשמע דלת"ק ג"כ אמרינן תורה חסה (ועמש"כ בה' כלי המקדש):

ב') והנה בח"ס בחי' חולין דף י' הקשה בהא דיליף חזקה מנגע דמנ"ל דילמא אייריא בישראל עומד בפנים ורואה שלא נחסר הנגע בשלמא לרבנן דסברי דתורה הקפידה לפנות כל כלים אף דאפשר בטבילה א"כ גם אגברא בוודאי קפיד קרא שלא יעמוד בפנים לאפושי טומאה אבל לר"מ דסובר דרק אכ"ח קאי משום דתורה חסה דא"א בטבילה אבל גברא דאפשר בטבילה אין קפיד' אם יעמוד בפנים א"כ מנ"ל דאזלינן בתר חזקה ולפי"ז צריכין אנו לומר דר"מ באמת רק מהלמ"ס נפקא לי' דאזלינן בתר חזקה ושמעתין אזלא כרבנן דר"מ וא"כ בוודאי יקשה מנ"ל דתורה חסה בשל יחיד:
אולם לדעתי נראה ליישב קו' ח"ס על נכון דהנה בח"ס שם הביא דעת האחרונים שהוכיח משמעתין דאזלינן בתר חזקה אפי' באיכא לברורי דהא משמע כשיוצא דרך אחוריו ומביט תמיד בנגע ליכא למיחוש למידי א"כ הוא גופי' קשיא מ"ט לא יצא דרך אחוריו לברר הדבר אע"כ באיכא לברורי אזלינן בתר חזקה וח"ס דחי דילמא קפיד קרא איציאה דרך פניו דכל דיני נגעים גזה"כ הוא ורחמנא קפיד משום איזה טעם שיצא דרך פניו לא דרך אחוריו אמנם לענ"ד נראה דשפיר הוכיחו דאף היכיא דאיכא לברורי מהני חזקה דהנה לכאורה קשה אף לרבנן דסברי דצריך לפנות כל הכלים שלא יטמאו וה"ה דאיכא קפידא בגברא שלא לאפושי טומאה וצריכין לצאת מהבית בשעת הסגר אכתי תקשי דנוקי ישראל בהדי כהן והישראל יוצא דרך אחוריו דבוודאי רק שייך לומר דתורה קפדה איציאה דרך פניו בכהן המסגיר אבל אם ישראל אחר נכנס עמו ויוצא דרך אחוריו ורואה שאין נגע חסר כלום בוודאי מהני ומנ"ל דאזלינן בתר חזקה אע"כ דאף היכיא דאיכא לברורי אזלינן בתר חזקה ומהא"ט צוה תורה שיצא כהן דרך פניו כדי להורות לנו דאזלינן בתר חזקה אף באיכא לברורי וא"כ ל"ש לומר דישראל יכנס עמו ויוצא דרך אחוריו דהא גם בכהן הי' שרי דרך אחוריו אבל תורה לא הצריכה זה משום דאזלינן בתר חזקה אף באיכא לברורי א"כ ממילא א"צ להעמיד שם ישראל גם לר"מ דאדרבה מדלא הצריכה תורה להעמיד שם ישראל מוכח דמהני חזקה באיכא לברורי ונתיישב קו' ח"ס דמצי אתיא שמעתין שפיר גם אליבא דר"מ:
אולם לכאורה קשה לזה מדברי תוס' דהוקשו ל"ל קרא דאזלינן בת"ר רובא עדיף מחזקה והנה זה יתכן אי אמרינן בחזקה ג"כ אף באיכא לברורי אבל אי אמרינן דבאיכא לברורי ל"א בתר חזקה א"כ ל"ק קו' תוס' דנילף רוב מחזקה דא"כ גם רוב ל"מ באיכא לברורי והא בשמעתין מוכח דרצה לילף דאזלינן בת"ר אף באיכא לברורי לבדוק אחר י"ח טריפות דא"צ לבדוק ולפי"ז מוכח דתוס' סברי דחזקה ל"מ באיכא לברורי א"כ הדרה קו' ח"ס לדוכתי' יעמוד ישראל אחר אצלו אולם נראה לתרץ דהא ל"ח איכא רורי דבאמת הקשה בשערי תורה איך ע"א הכהן נאמן נגד חזקה דחזקת הבית טהור אך הא לק"מ דהא בעה"ב אומר כנגע נראה לי בבית ומי לא עסקינן דגם בעה"ב יודע שיעור הגריס א"כ יצא הבית מחזקתיו לפי"ז ניחא דאי נאמר דאין כהן יכול להסגיר רק במעמד ישראל א"כ הוה ע"א נגד חזקת הבית ואיך נאמנו הכהן לסמוך עליו להסגיר הבית ואף דנאמר דכאן לא בא להעיד נגד חזקה דהרי איתרע שהכהן ראה שיש כשיעור א"כ עכ"פ אין נאמן רק מכח נאמנת העד אחד א"כ זה ל"ח אפשר לברר דגם בהבירור צריך לסמוך על חזקה דע"א נאמן באיסורין משום דיש לו חזקת כשרות כהא"ג ל"ח אפשר לברר אך יש לדחות יקח עמו אדון הבית ואדם נאמן על שלו לכן הנכון בזה דכמו שצריך לומר כנגע נראה לי בבית אם גם יקח עמו ישראל לא יכול לומר רק כנגע נראה לי בבית לא להחליט שיש כאן שיעור נגע דא"כ מטמאתו ע"י ישראל ואין בעינן שיוחלט שהבית טמא ע"י כהן וא"כ ל"ח זאת כאיכא לברורי ע"כ שפיר אזלינן בתר חזקה דאי הכהן לא יסגיר אותו רק ע"י ישראל א"כ אין הבית נסגר ע"י כהן רק ע"י ישראל:
אולם י"ל להנ"ל לא מוכח דסברי תוס' דבחזקה מהני אף באיכא לברורי דהנה הב"י והמג"א סי' תל"ז כתבו דהא דקיימ"ל דאזלינן בת"ר וא"צ לבדוק אחר חי' טריפות וביור"ד סי' א' פסקינן אם השוחט לפנינו אף דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן אפ"ה צריך לבדוק וכן בבדיקת חמץ אם הבע"ה בעיר צריך לשאול ותי' דשם הוה נגד חזקת אסור אבל בבדיקת חי' טריפות מעולם לא הי' לו חזקת טרפה וא"כ לפי"ז כאן דהוה חזקת טהרה להבית ע"כ ל"א בתר חקזה באיכא לברורי וכהא"ג ברוב ג"כ היכיא דהוה נגד חזקת אסור בעינן לברורי א"כ שפיר נוכל לילף מחזקה דאזלינן בת"ר היכיא דליכא לברורי דבאיכא לברורי והוה נגד חזקה ל"א בת"ר ג"כ אולם לפמש"כ המג"א סי' ח' דמינה נשמע דגם בחזקה לבדה שאין כנגד חזקה צריך לברר משא"כ בטריפות דרוב בהמות כשרין ל"ב לברורי דכמו דל"א בת"ר באיכא לברורי היכיא דהוה נגד חזקת איסור ממילא נשמע בחזקה לבדה ג"כ ל"א בתרה באיכא לברורי וכמש"כ הח"ס בהג"ה סי' ח' א"כ הדרה קו' לדוכתי' מאי הקשו תוס' דנילף רוב מחזקה דהא בחזקה לבדה ג"כ צריך לברורי ולא ניכל לילף רובא מחזקה אע"כ דסברי דגם חזקה מהני באיכא לברורי:

ג') והנה בנדרים דף נ"ו איתא ומניין שאם הלך לביתו והסגיר או שעמד תחת המשקוף והסגיר שהסגירו מוסגר ת"ל והסגיר את הבית מ"מ והנה לכאורה תמוה כיון דפריך מניין שהלך לביתו והסגיר שהסגרו מוסגר ע"כ דאיכא סברא לומר דלא מהני ההסגר בהא דהוה חזקה במקום דאיכא לברורי א"כ לפי"ז בעמד תחת המשקוף והסגיר אדרבא מסתברא דהסגרו הסגר דהא מתברר לו עד רגע האחרונה וא"צ לסמוך על החזקה דנהי דאזלינן בתר חזקה אבל כיון דאיכא לברורי לסגור מיד בצאתו פשיטא דעדיף וא"כ פשיטא דהסגרו הסגר וא"כ איך נקטו ללמוד מחד קרא ומדרשא חדא תרי מילתא המתנגדים מהיפוך להיפך ולכן אמינא לישב לפמש"כ הדמ"ר סי' קי"ח דכל ס"ס דאיכא לברורי דל"א בתר ס"ס היינו באיכא לברורי כל השני ספיקות אבל בספק אחד א"י לברורי א"צ לברר כלל והנה בתוס' דף י' הקשה הא הוה ס"ט ברה"י ונראה לישב דהא בכהן תליא מילתא א"כ צריכין אנו לדון איך יטמאנו הכהן פן נחסר הנגע וע"כ מטעם חזקה שלא נחסר הנגע ואנו דנין רק על הכהן א"כ לפי"ז אם באמת דעת הכהן להסגיר רק מספק טומאה להחמיר לא משום חזקה אז כשעומד תחת המשקוף הוה צריך להסגיר אבל כיון דבאמת מסיק בגמ' דא"צ להיות תחת המשקוף דאפי' בביתו יכול להסגיר ע"כ משום חזקה לא משום ס"ט להחמיר א"כ מיושב קו' התוס' על נכון כשעומד מעתה י"ל דיש סברא לומר דלא מהני תחת המשקוף ומסגיר דבזה גלי דעתי' דמה שמטמא הבית הוא מפני דבס' אזיל להחמיר לא מטעם וודאי מכח חזקה ואנן בעינן הסגר שיטמאהו הכהן בתורת וודאי קמ"ל דעומד תחת המשקוף וסוגר ג"כ מהני מהא"ט גופי' דבשלמא לחוש פן נחסר מיד ליכא לברורי לכן אזלינן בתר חזקה אבל כשיצא לחוץ כיון דאיכא לברורי להסגיר מיד ולא לסמוך על החזקה א"כ שפיר מסגירו על סמך החזקה דליכא למימר שמא נחסר בפנים דע"ז איכא חזקה אבל כשיצא מתחת המשקוף אין לסמוך לכתחילה להסגיר כיון דהי' אפשר לברורי להסגיר מיד ל"א בתר חזקה אמנם כשהלך לביתו והסגיר ג"כ הסגרו הסגר מטעם חזקה אף דאיכא לברורי ל"א בתר חזקה כיון דליכא לברורי כל הספק דהא אף בעומד תחת המשקוף ומסגיר אתה צריך לסמוך על החזקה פן נחסר מיד וא"צ הסגר דמשום ס"ט ברה"י אין לכהן להסגיר (דהא אי לא יטמאנו הכהן אין כאן טומאה דבכהן תליא מילתא) ולכן בדיעבד אם הסגיר בביתו וסמך דעתו על החזקה שפיר הסגרו הסגר מעתה ק"ל דהכי קאמר מניין שאם עמד תחת המשקוף והסגיר שהסגרו הסגר שלכאורה הו"א דאין הסגרו הסגר דנראה דדעת הכהן רק לטמאו מספק (דס"ט ברה"י להחמיר) ואנן בענין שיהא הסגרו בתורת וודאי מכח החזקה לא בתורת ספק וכן להיפך אם הלך לביתו והסגיר לא יהא הסגרו הסגר דל"מ חזקה היכיא דאיכא לברורי וא"כ ע"כ דלי דעתי' דמטמא אותו ג"כ מטעם ספק טומאה ברה"י (דהא מטעם חזקה לא הוה מצי להסגרן דל"מ החזקה היכיא דאיכא לברורי) א"כ מהא"ט לא יהא מהני הסגרו וא"כ א"ש דנקטו תרי מילתא מחדא דרשא דהו"א בין שמסגירו תחת המשקוף בין שמסגירו בביתו מוכח דדעת הכהן רק לטמאהו מספק (דס"ט ברה"י להחמיר) וזה לא מהני דבעינן הסגר בתורת וודאי לא בתורת ספק קמ"ל דהסגרו הסגר בתרווייהו מדרשא חדא מדכ' והסגיר את הבית והיינו דבתרווייהו הוה הסגר מטעם חזקה דבעומד תחת המשקוף ומסגיר הוא מטעם חזקה שלא נחסר מיד דליכא לברורי אי נחסר מיד אבל לצאת מתחת המשקוף ולהסגיר לא סמך דעתו כיון דאיכא לברורי צריך לברורי להסגיר מיד כשיצא מן הבית בעודו עומד תחת המשקוף וזה לכתחלה אמנם כשיצא לביתו והסגיר מהני הסגרו ג"כ מטעם דדעת הכהן להסגיר בכח וודאי משום חזקה דלא נחסר דא"ל דהא איכא לברורי ל"א בתר חזקה כיון דלא יכול לברורי כל הספק שפיר סמך הכהן אחזקה להסגיר בתורת וודאי מכח חזקה דמהני חזקה דאיכא לברורי היכא דא"א לברר כל הספק ודו"ק:

ד') עושין של זהב וכו'. הנה בס"ח סי' תתע"ח כ' וז"ל כתיב חשתי ולא התמהמתי לא יעכב אדם את המצוה בעבור זה שאמרה תורה ואנוהו התנאה לפניו במצות וכו' שלא יאמר אדם שיש לו ליקנות טלית אמתין עד שיבוא לידי טלית יפה מאוד אלא יקנה מיד אעפ"י שאינו יפה כ"כ וכן עיר שאין בה ס"ת ויש שם סופר שיודע לכתוב אבל אינו יודע לכתוב כ"כ יפה ומהודר כסופר אחר שלא בא כ"כ בקרוב זמן מוטב שיכתוב אות המצוי מיד ע"ז נאמר חשתי ולא התמהמתי עכ"ל והנה מדברי הגמ' ראי' לדבריו דיקשה למה צריך לעשות של כסף ואח"כ של זהב ואמאי הא נוכל להמתין עד שיכול לעשות של זהב מוכח דאין להמתין כדי לעשות מצוה מן המובחר והנה בבינת אדם הקשה עליו ממש"כ בשו"ע סי' תכ"ו דברי תה"ד שהביא ראי' מיבמות דף ל"ט דדוקא ממדיה"י לא ממתינים אבל ממקום קרוב ממתינים כדי לעשות מן המובחר ונראה לתרץ דשם שאני דהוה גרעין בקיום המצוה דמצוה בגדול אבל משום הידור מצוה לא מאחרין שום מצוה:
אמנם במג"א סי' כ"ה הביא ראי' דשהוי מצוה לא משהינן ואולם יש לתמוה דהא שם אי נמתין על הגדול יפסיד הקטן המצוה לגמרי לכן לא משהינן בשלמא לתה"ד דנשמע דאף כהא"ג שאפשר שיתבטל המצוה ממנו אפ"ה ממתינין כיון דעכ"פ עיקר המצוה יתקיים בדידה ע"ד המובחר דהא המצוה מוטלת גם עלי' ואצלה יתקיים מצוה מן המובחר (כמש"כ הפנ"י כתובות דף מ' דמצות יבום גם על האשה) אבל לדעת המג"א לא יתכן זה משום די"ל דאף דלגבי דידה יתקיים מצוה מן המובחר אבל לגבי דידי' הא יתבטל לגמרי המצוה לכן שיהוי מצוה לא משהינן עוד הביא הב"א ראי' מהא דאיתא בת"כ אקרא דואם לא תשיג ידו לשתי תורים וכו' והביא עשירית האיפה כו' אומר חביבה מצוה בשעתה שמיד הוא מביא ואין ממתינים לו עד שיעשיר ויביא כשבה ר"א אומר חביבה וכו' שמיד בערכין מביא סלע ואין ממתינים לו עד שיעשיר ויביא חמשים סלעים ר"ש אומר חביבה וכו' שהקטר חלבים כשרים כל הלילה ודוחין השבת בשעתו ואין ממתינים להם שיקרבו עד מצ"ש והנה כבר תמהו עליו מה ראי' מה מצוה מן המובחר איכא דקרבן עני עשירות האיפה הוא חביבה כלפי שמיא כקרבן פרים ואלים וכן איתא בשבועות דף ט"ז דפריך מי איכא חשיבותא כלפי שמיא והתניא אחד המרבה ואחד הממעט אולם לפי דברי רבינו פה נשמע דחייב האדם כשהעשיר להוסיף ולהביא של זהב א"כ דומיא דהכא נמי בקרבן עני כיון דאפשר לו להביא קרבן עשיר לאח"ז אם יעשה מלאכה וירויח אפ"ה אמרינן שיביא עכשיו כדאיתא בתוספתא בפ"ב דערכין ר"א אומר הי' חייב עולה ויורד אין אומרים לו לך לוה או לך עשה מלאכה והביא קרבן עשיר אלא מוטב שיביא קרבן עני עכשיו ולא יביא קרבן עשיר לאח"ז (ועיין ר"פ הכותב בוצינא טב מקרי עפירש"י שם) ע"כ דחביבה מצוה בשעתה כמש"כ המג"א והא דבשביעית אמרינן מי איכא חשיבותא קמי' שמיא הנה כבר עמד ע"ז בריטב"א הא בעלמא אמרינן מצא אחרת נאה הימנה יביא אחרת נאה הימנה ותי' דאפ"ה אין מדרך הכתוב להתפאר בזה ובפ"ז מאימ"ז הארכתי בזה:
והנה כן איתא במס' מדות פ"ד מ"א שכל הבית טוח זהב חוץ מאחורי הדלתות וכ' ברע"ב לפי שלא הי' נראה והביא בה"ג על המשניות בשם הגר"א שלמד מזה דזה אלי ואנוהו אינו רק בדבר שנראה אבל במדרש שה"ש ע"פ עמודיו עשה כסף דאמר ר"י על המשנה הלז הדא דתימא בבנין שני אבל בנין הראשון אפי' אחורי הדלתות הי' טוח זהב אך בתוס' מנחות דף ל"ב ד"ה הא כ' דזה אלי ואנוהו ל"ש בפנים אבל במרדכי סוף ה"ק והובא בד"מ בסי' ל"ב כ' שזה אלי ואנוהו מצוה מבחוץ וכש"כ מבפנים שהרי המקדש הי' פנימי זהב טהור והנה ברמ"א סי' קמ"ז כתב דיתן צד המשי לצד הספר לגלול וכ' המג"א מעיל העליון צריך ליתן צד המשי לחוץ כמו בארון שהי' זהב מבפנים וזהב מבחוץ כדאיתא ביומא דף ע"ב ג' ארונות עשה בצלאל:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה