אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק א

הלכה א

א) תחילת דברי רבינו מ"ע לעשות בית לד' וכו'. והנה בכ"מ הקשה דהא בסנהדרין דף כ' יליף דהוה מ"ע לבנות בית הבחירה מקרא דוהי' המקום אשר יבחר ד' לשכן שמו שם שמה תביאון את כל אשר אנוכי מצוה אתכם ותי' דלכן לא הביא רבינו דרשא זו משום דלא נאמר בלשון ציוו ואזהרה לכן הביא מקרא דועשו לי מקדש דהוה בלשון ציוו ומדכתיב מקדש בקרא נשמע דאבנין בית הבחירה קאי לא אמשכן ואמנם בסמ"ג הביא מקרא דוהי' המקום כדאיתא בגמרא אמנם ל"נ כדברי רבינו דחזינן מבואר בפסיקתא פ' זכור דמקרא דועשו לי מקדש נשמע דהוה מ"ע לבנות ביהב"ח וכן משמע בספרי פ' בהעלותך על פסוק אספה לי שבעים איש כל מקום שנאמר לי קיים לעולם ולעולמי עולמים וכו' במקדש הוא אומר ועשו לי מקדש וכן הוא במדרש רבה אמר הקב"ה לישראל אתם צאני ואני הרועה עשו דיר לרועה אתם הכרם ואני השומר עשו סוכה לשומר אתם הבנים ואני האב עשו לי בית שאדור ביניכם הדא הוא דכ' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם מוכח דקאי אבית הבחירה דהוא בית עולמים מקום דירת קבע דהמשכן אינה אלא בבחינת סוכה לשומר (ויתבאר להלן דברי המדרש) והנה נראה עוד לעשות סמוכין לדברי רבינו דהנה רבינו בספר המצות כתב וז"ל שצונו לבנות בית הבחירה לעבודה בו יהיה ההקרבה והבערת האש תמיד ואליו תהי' ההליכה והעלי' לרגל והקבוץ בכל שנה והוא אומרו יתעלה ועשו לי מקדש ולשון ספרי ג' מצות נצטוו ישראל בעת כניסתן לארץ למנות להם מלך ולבנות להם בית הבחירה ולהכרית זרעו של עמלק הנה התבאר שבנין בית הבחירה מצוה בפ"ע וכבר בארנו שזה הכלל כולל מינים רבים שהם המנורה והשולחן והמזבח וזולתם כולם מחלק המקדש והכל יקרא מקדש עכ"ל והנה מה שכ' רבינו כאן בהלכותיו ובספר המצות דהבית מצוה לבנותו כדי להיות חוגגין אליו ג"פ בשנה הנה הכ"מ לא העיר מקורו ואני ראיתי בירושלמי פ"ט דפסחים וכן הוא בתוספתא פ"ח וז"ל התוספתא ניתן לישראל לבנות בית הבחירה ולחגוג בו שלוש פעמים ודייק מזה יחיד עושה פסח שני ואין ציבור עושה פסח שני והכונה דאי ס"ד ציבור עושין פסח שני פעמים נמצא שעולין ד"פ בשנה דהא בפסח צריכין לעלות להביא קרבן חגיגה אם נטהר בשאר ימי הפסח וכדאמר רי"ו בחגיגה דף ט' עיין שם בשירי קרבן ואמנם מה שמונה והולך דכולל מינים רבים המנורה והשולחן והמזבח יש לתמוה שלא חשוב שם שגם הארון חלק מהמקדש ג"כ נכלל בהאי מ"ע דועשו לי מקדש דהא אינו מצוה לדורות כמו שנראה מדבריו בסהמ"צ בשורת הי"ב וכ"כ במגילת אסתר מצוה ל"ג כי המצוה אינה נוהגת לדורות לפי שלעולם לא יצטרך לעשות אחר כי אותו שעשה בצלאל קיים הוא לדורות ולא אבד מן העולם כי גנוז הוא גם בשובו אלינו לא יאבד לעולם וא"כ אין מציאות לעולם שנעשה ארון אחר וכן נראה מדברי רבינו בפרקין דין ו' שכ' כל הכלים אשר צריכין לעשות מזבח שולחן מנורה וכיור ולא כתב הארון יען שבפ"ד כתב דהארון נגנז א"כ לעתיד ישיב אלינו ולא נצטרך לעשות אחר לפי"ז אין הארון בכלל כלי המקדש אולם בספר קנאת סופרים על סהמ"צ כתב טעם אחר וז"ל ודעת הרב הוא הנכון דהארון מכלי המקדש יחשב שהרי מקום חנייתו הקבוע הי' בבית קודש הקדשי' שבו תשרה שכינה בישראל במדרגה היותר נכבדת כדכתיב ונועדתי לך שם ובבית שני שחסרו הארון והלוחות לא היתה נבואה בישראל ובפ' פקודי כתיב ויביאו את המשכן אל משה את האוהל ואת כל כליו ובתר הכי בכלל כל כליו קחשוב את ארון העדות את השולחן ואת המנורה וזו וודאי ראי' הוא שבכלל ועשו לי מקדש תחשב עשיית הארון והכפורת ושימת הלוחות בתוכו שיהיו מונחין למשמרת שם בתוך הדביר ושאר כלי המקדש נמי כולן כאחד למ"ע אחת יחשבו וגם הרמב"ן בריש פ' תרומה כתב וז"ל והנה עיקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון כמו שאמר ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת ע"כ הקדים הארון ובדיו והכפורת בכאן כי הוא מוקדם במעלה וסמך לארון השולחן והמנורה שהם כלים כמוהו ויזרז על ענין המשכן שבעבורו נעשה וכו' מעתה אפי' יהא במונח שלדורות נצטוו ג"כ לעשות במדה הראשונה מחדש אם יעלה על דעתינו שיאבד או שישבר לא נפקא מינה שתהא נימנית למצוה עשייתה אלא הרי היא כשאר בכלים מנורה ומזבחות והשולחן עכ"ד ואמנם רואה אנכי שהדבר במחלוקת תלוי' דהנה בזבחים דף קי"ט פליגי ר"י סבר נחלה זו ירושלים ומנוחה זו שילה ר"ש אור נחלה זו שילה מנוחה זו ירושלים דכ' זאת מנוחתי עדי עד רי"ש סובר זו וזו שילה רשב"י אומר זו וזו ירושלים ופריך מאי מנוחה ומשני מנוחת הארון והקשה בספר פמ"א מ"פ הגמ' מאי מנוחה הא כתיב זאת מנוחתי עדי עד וכתב לפרש יען דמצינו שגלתה שכינה בבית ראשון א"כ איך קראה התורה מנוחה וע"ז משני מנוחת הארון דהא ארון לא גלה רק שנגנז במקומו וגם לא מצינו שטילטלוהו לאיזה מקום כמו שמצינו בשילה שלקחו עמם למלחמה ונטלהו בימי עלי וכן פירש"י ועתה קומה ד' שלא להטלטל עוד כאשר עד עתה משילה לנוב ומנוב לגבעון אתה וארון עוזך שלא לטלטל מעתה עכ"ד ולדעתי כלל בזה שני טעמים דפליגו אהדדי דבוודאי למ"ד דנחלה זו שילה ומנוחה זו ירושלים משום דכ' זאת מנוחתי עדי עד ע"כ הוה נמי מפרש דכונה מנוחת הארון רק שהי' מפרש דהיינו שלא הי' מטלטלין את הארון ולכן אמר זאת מנוחתי עדי עד שלא לטלטל עוד ורק למ"ד זו וזו ירושלים דמאחר שקראה נחלה דהיינו נחלת עולמים א"כ למה ענין כתב קרא מנוחה ולכן פריך לדידי' מאי מנוחה ומשני מנוחת הארון דהיינו משום שארון נגנז דאף בימי החורבן שנגרעו מנחלתם ולא קרינן בי' נחלה אבל מנוחה לא בטלה דמנוחת הארון איכא (דמהא"ט קדושת המקדש לא בטלה כיון דארון נגנז שם והוה כאלו הארון עומד תמיד במקומו וכדדרשינן בזבחים דף קט"ז ונסע אוה"מ אף שנסע אוה"מ הוא):
ולפי"ז מבואר דבהא פליגי דמ"ד זו וזו ירושלים ע"כ דמנוחת הארון היינו שנגנז שם הארון א"כ ל"ה מצוה לדורות דהרי בפירוש אמר קרא זאת מנוחתי עדי עד אבל למ"ד נחלה זו שילה ומנוחה זו ירושלים דהיינו דנחו מכיבוש ומנסיעה דאין מטלטלין אותה עוד א"כ לא נשמע דל"ה מ"ע לדורות והא דלא נמנה מצות עשה בפ"ע ע"כ דהוא בכלל כלי המקדש (וכן למאן דאמר דמנוחה זו שילה ומפרש דהיינו שנחו מכיבוש או שנחו מנסיעה ע"כ י"ל דארון הוה מ"ע לדורות) אמנם הנה בקרא כתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וכליו וכן תעשו ופירש"י וכן תעשו לדורות (ולקמן יתבאר מהיכן הוכיח רש"י פירושו) ואח"כ כתיב ועשו ארון ועשית מנורה ושולחן ועשית משכן והנה אי אמרינן דארון בכלל כלי המקדש וע"ז קאי וכן תעשו לדורות מקדש עם הארון וכליו א"כ שפיר נשמע מקרא דועשו לי מקדש מ"ע לדורות לבנות בית הבחירה אבל אי אמרינן דארון אין בכלל כלי המקדש ול"ה מ"ע לדורות כלל א"כ בזה דכתיב ועשו לי מקדש דהיינו משכן אשר בו יתן הארון שהארון בכלל המשכן א"כ בהא דכתיב אח"כ וכן תעשו לדורות לא מצינן למידרש דמ"ע לבנות בית הבחירה לדורות וארון גופיה אינה מ"ע לדורות ע"כ דועשו לי מקדש אינה מ"ע לדורות רק דהאי ועשו לי מקדש היינו משכן ואשכחן משכן דמקרי מקדש מעתה כיון שבארתי דלמ"ד זו וזו ירושלים יען דשם ארון נגנז ומהאי טעמא קדושה ראשונה קדושה לעתיד לבוא (כמו שביאר בס' לחם שמים ליעב"ץ ז"ל) וקרינן בו זאת מנוחתי עדי עד א"כ ל"ש לפרש ועשו לי מקדש וכן תעשו לדורות אבית עולמים דהא בהאי דכתיב ועשו לי מקדש ארון בכלל ובמה דכתיב וכן תעשו אין ארון בכלל א"כ ע"כ דועשו לי מקדש היינו משכן ולא קאי אבית עולמים אבל למ"ד נחלה זו שילה ומנוחה זו ירושלים שבארנו דמה"ט איקרי מנוחה יען דלא לטלטלוהו עוד א"כ הוה שפיר מ"ע לדורות דע"ז כתיב וכן תעשו לדורות בית הבחירה ארון ומזבחות להאי מ"ד שפיר ילפינן מוכן תעשו מ"ע לדורות לבנות בית הבחירה:

ב) והנה יש לפרש עד"א דלכאורה יש להבין כיון דרישא דקרא קאי לאזהרה בענין קרבנות דנדבות תקריבו חובות לא תקריבו מדכ' ככל אשר אנחנו עושים פה היום איש כל הישר בעיניו וכו' כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה אם כן למ"ד מנוחה זו שילה ומפרש מנוחה שנחו מכיבוש שפיר הוה זה טעמא למילתא דעתה כל זמן שלא נחו מכיבוש ומנסיעה יקריבו ישרות אבל למ"ד מנוחה זו ירושלים דקאי אמנוחת הארון מה זה טעם שעתה כל זמן שלא הגיע למנוחת הארון שלא יקריבו רק ישרות ולא חובות דתליא בפלוגתא אחריתא אי מנוחה זו ירושלים או מנוחה זו שילה ונראה דהנה יש לחקור לאיזה צורך בא הארון בשלמא שאר הכלים ע"כ הם חלק מהמקדש שהם צרכי הקרבה וע"י הכלים האלו נכשר הבית להקרבת הקרבנות אבל הארון לכאורה ל"ה בו צורך הקרבה רק הוא ענין בפ"ע שע"י הארון השכינה שורה במקדש אך י"ל גם הארון צורך העבודה דהיינו דלא יוכשר הבית להקרבת קרבנות רק ע"י הארון שהשכינה שורה ומתכשר הבית להביא לשם הקרבנות (עיין ספורנו פ' תצוה על ענין מזבח הפנימי שכ' ג"כ חקירה זו וז"ל ולא הוזכר זה המזבח עם שאר הכלים בפרשת תרומה כי לא היתה הכונה זו להשכין האל ית' בתוכנו כמו שהי' הענין בשאר כלים כאמרו ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו גם לא הי' ענינו להוריד מראה כבודו בבית כענין מעשה הקרבנות כאמור ונועדתי שמה לבני ישראל לכן העיד הכתוב זה הדבר תעשו וירא אליכם כבוד ד' אבל הענין לכבד את האל את"ד ולדעתי יש לחקור כן יותר בארון מבשאר כלים) מעתה י"ל בוודאי אי הארון הוא חלק מכלי המקדש וכך הוא המצוה שבמקדש צריך שיהיה ארון ומנורה וכל הכלים כדי שיהי' אותו מקום מוכן להביא קרבנות חובה אל תוכניותו אז ניחא דהכי קאמר כיון שהגיעו לאותו מקום אל יקריבו חובות אבל אי נפרש דהארון אין חלק מהמקדש להכשירו למקום הראוי' להקרבות קרבנות אלא הוא מצוה בפ"ע ועיקר תכליתו הוי להכשיר המקום להשראת השכינה וא"כ איך אתיא קרא דלא יקריבו חובות יען דלא הגיעו עוד למנוחה למנוחת הארון א"כ מוכח להאי מ"ד מנוחה זו ירושלים דהארון אינו מצוה בפ"ע להכשיר המקום להשראת שכינתו ית' אלא הוא חלק מכלי המקדש דהיינו שבא כדי להכשיר הבית להקרבת הקרבנות כמו שאר כלי המקדש שכולם צרכי עבודה המזבח המנורה והשולחן אולם למ"ד מנוחה זו שילה ונחלה זו ירושלים שפיר י"ל דארון הוא מצוה בפ"ע ואין עיקר תכליתו כדי להכשיר הבית להקרבת הקרבנות רק תכליתו שבזה יוכשר הבית להשראת שכינתו ית' והנה לפי"ז כיון דרבינו סובר לקמן בדין ג' כמ"ד מנוחה זו ירושלים א"כ סובר כמ"ד מנוחה זו מנוחת הארון דהארון גופי' מצותו כדי שיהיה הבית ראוי להקרבת הקרבנות וע"ז וכן אמרו תעשו לדורות א"כ שפיר י"ל דקרא דועשו לי מקדש קאי אבנין בית עולמים לא אמשכן וגמ' דסנהדרין קאי למ"ד דמנוחה זו שילה ונחלה זו ירושלים א"כ ארון הוה מצוה בפ"ע דעיקר תכליתו שבזה יוכשר הבית להשראת השכינה ע"כ דלא הוי מ"ע לדורות דארון אין מ"ע לדורות לכן יליף מקרא דוהיה המקום אשר יבחר ד' כמו שיבואר ולפי"ז רבינו דדעתו דלא בא במנין המ"ע ע"כ דסובר דהוה בכלל ועשו לי מקדש שהוא מתנאי הקרבת הקרבנות אבל באמת הוא מ"ע גם לדורות וא"כ מצינו לפרש דועשו לי מקדש קאי אבית עולמים דהא שפיר נוכל לפרש דוכן תעשו לדורות קאי אועשו לי מקדש דהיינו לבנות בית הבחירה שבו מונח הארון א"כ לפי"ז רבינו דסובר כמ"ד מנוחה זו ירושלים כמבואר בהדיא לקמן בדין ג' מקרא דזאת מנוחתי עדי עד ושפיר נשמע מקרא דועשו לי מקדש מ"ע לבנות בית הבחירה דהא כתיב אחריו וכן תעשו לדורות ואף דארון אין נמנה במ"ע בפ"ע עכ"פ הוא בכלל המקדש (ועיין ירושלמי בפ"ק דמגילה זה סימן כל זמן שארון מבפנים הבמות אסורות יצא הבמות מותרות ופריך ר"ל מעתה אם אין ארון אין פסח ופי' הפני משה בבית שני שאין ארון לא עשו פסח ולפמש"כ דארון נגנז שם הוה כיש ארון א"כ לא פריך מידי רק ע"כ לפרש כקרבן עדה דפריך מנוב וגבעון כדאיתא בזבחים דף קי"ט וכן פריך בירושלמי בסנהדרין הבאתי דבריו סוף פ"ו מהלכות בית הבחירה מנוב וגבעון בשעת כניסתן לארץ):

ג) ובזה אמרתי לפרש דברי הגמ' ברכות התמוהים מאוד דאיתא שם דף נ"ה אר"ש בר נחמני בצלאל על שם חכמתו נקרא בשעה שאמר לו הקב"ה למשה לך אמר לבצלאל עשה לי מקדש ארון וכלים הלך משה והפך דבריו ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן אמר לו רבינו משה מנהגו של עולם אדם בונה בית תחילה ואח"כ משים כלים לתוכו ואתה אומר עשה ארון וכלים ומשכן כלים שאני עושה להיכן אכניסם שמא כל אמר לו הקב"ה עשה משכן ארון וכלים ואמר לו משה שמא בצל אל היית וידעת ותמוה מהיכן למדו שהקב"ה אמר לו לעשות משכן תחלה ועוד א"כ למה הפך משה דברי הקב"ה אך הענין כך דהנה כתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וכו' וכן תעשו "לדורות" ואח"כ כתיב ועשו ארון ועשית מזבח שולחן ומנורה ועשית משכן והנה לדורות איכא מ"ע לבנות בית הבחירה להקרבת קרבנות אבל לעשות ארון אין מ"ע לדורות דהארון כבר נעשה ולא יצטרכו אחר דאף דנגנז הרי הוא בקדושתו א"כ ממילא עשיית ארון תחילה דהא כשיבנה בית הבחירה שהוא בית עולמים כבר הארון נעשה א"כ סדר המלאכה לדורות כן ארון וכלים ומקדש אמנם מה שנצטוה משה לעשות המשכן קודם משום דאי הארון חלק מכלי המשכן לצורך להכשיר ההקרבה והעבודה א"כ בודאי משכן קודם א"כ יש לפרש קרא זה בשני אופנים חדא כי השי"ת אמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם א"כ עיקר הארון הוא הכשר להשראת שכינה ואין הכשר העבודה וההקרבה ועל כן ארון תחילה ואח"כ כלים ומשכן ומה שנאמר לו ועשו לי מקדש תחלה זה לדורות או דכונת הציוו כן יען דכתיב וכן תעשו "לדורות" דלדורות בודאי ארון תחילה דהא הארון כבר נעשה אבל כיון דקאי גם אעת שהיו ישראל במדבר וצריכין לעשות משכן מן הראוי שבתחילה יעשו משכן ארון וכלים וזה שאמר הקב"ה למשה ארון כלים ומשכן הוא משום דאמר וכן תעשו "לדורות" ולדורות בודאי ארון תחילה דהרי הארון כבר נעשה כשבנו בית הבחירה בית עולמים רק שלעת עתה עשיית המשכן תחילה כי הארון רק צורך העבודה וההקרבה א"כ הוא חלק מכלי המשכן א"כ משכן תחילה לפי"ז ניחא דמשה רבינו ע"ה הבין ציוו השי"ת דארון אין צורך העבודה רק הוא הכשר להשראת שכינה ע"כ אמר משה שיעשה ארון תחילה ע"ד הסדר שנאמר לו כדכתיב בקרא ועשית ארון ועשית מזבח ושולחן ואח"כ מעשה המשכן אבל בצלאל ביאר לו דברי השי"ת כי מאחר שאמר לו וכן תעשו לדורות דלדורות בוודאי ארון תחילה דהא הארון כבר יהיה נעשה כשיבנה הבית עולמים אבל לעת עתה שצריכין לעשות ארון ומשכן ע"כ משכן תחילה דהוא הבין דכונת השי"ת דהארון הוא חלק מכלי המשכן והכשר העבודה וההקרבה א"כ ע"כ הסדר כן משכן ארון וכלים ומה שאמר לו הקב"ה ועשו ארון תחילה דלדורות קאי אהא דנאמר לו וכן תעשו "לדורות" אבל לעת עתה שאנו עסוקים בעשיית משכן הסדר כך כמו שאמר לך הקב"ה תחילה ועשו לי מקדש דהיינו משכן דאקרי נמי מקדש ועשית ארון ועשית מזבח כיון דארון ג"כ אינו רק הכשר המשכן לעבודה ולהקרבה והודה לו משרע"ה כי בצל אל היית שהבנת דברי השי"ת כי כעת משכן קודם וכמו שנצטוה תחילה ועשו מקדש ואח"כ ארון רק יען דנאמר לי ג"כ וכן תעשו לדורות שלדורות הסדר להיפך ארון תחילה דהא הארון כבר נעשה א"כ כך הוא הסדר ארון מזבח ושולחן ואח"כ משכן דהיינו מקדש דהא אשכחן דמקדש איקרי משכן כדאיתא בשבועות דף ט"ז א"כ לפי"ז נשמע מכל זה דוכן תעשו לדורות היינו המ"ע לבנות בית הבחירה בית עולמים להקרבת קרבנות והארון הוא ג"כ רק הכשר העבודה וההקרבת הקרבנות וכשיטת רבינו (כעת ראיתי בח"ס סי' קפ"ח שהביא בשם רבו הגרנ"א זצ"ל דלכאורה קשה כיון שמלאכת המשכן לא נגמר א"כ נשאר קו' בצלאל להיכן הכניסם עד ר"ח ניסן ותי' דקודם שנמשחו לא הי' קפידא היכן יכניסם באיזה אהל שירצה אך כיון שמסתמא כסדר עשייתן כך היתה משיחתן וא"כ אחר שנמשח הארון קודם למשכן שפיר אמר היכן יכניסם וההמשחה היה בתחילת ימי מילואים וא"ש:

ד) אמנם קשיא לי לדברי רבינו מדבריו בפ"א מה' מלכים הביא קרא דלשכנו תדרשו ובאת שמה להוכיח דנצטוו ישראל בבנין בית הבחירה בכניסתן לארץ והקשה בלח"מ דבגמ' דסנהדרין יליף כן מקרא דוהיה המקום ותי' דהאי קרא דלשכנו אדלעיל מיני' קאי דכתיב כי אם אל המקום אשר יבחר א"כ קאי אבית הבחירה ונקט סוף הפסוק דנאמרה בלשון ציוו ואזהרה א"כ הדרה קושי' לדוכתי' למה נקט רבינו כאן דרשא דועשו לי מקדש ולא נקט קרא דלשכנו יען שגם זה נאמרה בלשון ציוו ואזהרה ונסתרו דברי הכ"מ והנה לפמש"כ לעיל לכאורה י"ל דרק מקרא דועשו לי מקדש נשמע דהוה מ"ע לבנות בית עולמים דהא כתיב אחרי זה וכן תעשו דהיינו לדורות וכדמוכח בשבועות דף ט"ו דיליף מכל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת כל כליו וכן תעשו לדורות ואי לא דרשא דאותם במשיחה הוה אמרינן בכליו דגם לדורות בעי משיחה אבל לענין מקדש שפיר ילפינן מההוא קרא דועשו לי מקדש וכמש"כ תוס' שבת דף צ"ח ע"ב דרוחב המשכן עשר אמות מבית עולמים ילפינן שהיה ארכו מ' ורחבו כ' וכתיב וכן תעשו לדורות כתבנית של מדבר ש"מ דמשכן נמי רחבו שליש ארכו עכ"ל והא דכתב רבינו בה' מלכים קרא דלשכנו תדרשו היינו רק לענין זה דמשם מוכח דזמני אחר מלחמות עמלק וכדאיתא בסנהדרין דף כ' אולם יקשה כי רבינו שם הביא ראיה דמלחמת עמלק קודם לבנין ביהמ"ק מקרא שנאמר והיה כי ישב המלך בבית וד' הניח לו מסביב מכל אויביו ויאמר המלך הנה אנוכי יושב בבית ארזים א"כ לא יליף מקרא דוהניח לכם מכל אויביכם וכו' והיה המקום אשר יבחר וכו' דמסמוכין יהא מוכח שמלחמת עמלק קודם א"כ הא דהביא רבינו קרא דלשכנו תדרשו שהוא סוף הפסוק מכי אם אל המקום הוא רק לראיה שנצטוו בבנין בית הבחירה בכניסתן לארץ וכמש"כ רבינו שם ג' מצות נצטוו בכניסתן לארץ וכו' ולבנות בית הבחירה א"כ יקשה עדיין כיון דלרבינו האי קרא דועשו קאי גם אבית עולמים א"כ למה מביא שם דרשא דלשכנו תדרשו דנצטוו בבנין בהמ"ק הא מצווין ועומדין מקר' דועשו לי מקדש או דהו' לי' להביא גם כאן קרא דוהי' המקום כדאי' בגמ' ולכן אומר אני דהענין כך דהאי קרא דלשכנו תדרשו אינה מצוה לדורות רק לאותו דור בלבד כשנכנסו לארץ שלא יעשה במשכן אבל אינה מצוה לדורות דהא בספרי דריש מהאי קרא דריש עפ"י נביא יכול תמתין עד שיאמר לך הנביא ת"ל לשכנו תדרשנו דרוש ומצא ואח"כ יאמר לך הנביא וכן אתה מוצא בדוד והביאו הרמב"ן בנימוקי התורה והנה כיון שכבר נבחר אותו מקום ע"י נביא בימי דוד א"כ כבר נתקיים מצוה זו לעולמת (וכן קיימ"ל קד"ר קדשה לע"ל לענין קדושת המקום כמש"כ רבינו בפ"ו מה' אלו ועוד אף למ"ד דלא קדלע"ל כ"כ תוס' בשבועות דאפ"ה מקדש הוה קדושת עולם שכבר נבחר הר המורי' ושלא יבחר מקום אחר) ורק מה שהוא מצוה תמידית לדורות שאם יפול המקדש או יחרב שחייבין לבנותו זה נלמד מקרא דועשו לי מקדש לבנותו על אותו מקום שכבר נבחר באותו תבנית והיינו מדכתיב בתרי' ככל אשר אני מראה אותך וכו' וכן תעשו "לדורות" א"כ הוה מצוה לשעה ולדורות דמה שאני מראה אותך עתה ככה תעשו לדורות ג"כ כאשר אראה לפניהם (וכמש"כ בח"ס יו"ד סי' רל"ו ליישב קו' הרמב"ן דכמה שנוים במקדש ראשון שלא היה שם במשכן וכן במקדש שני שלא היה בראשון לעתיד ג"כ הרבה שינוים שלא היה בבית ראשון ושני והא אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ותי' בהאי קרא דוכן תעשו שדרשו לדורות קאי ארישא דקרא ככל אשר אני מראה אותך עתה כן תעשו לדורות עפ"י נביא אשר אראה בכל בנין ובנין איך יעשו זה משונה מזה וכיון שהקב"ה בעצמו אמר שיעשו כפי אשר יגלה ע"י נביא לכן רשאין לחדש ולשנות עפ"י נביא) ולכן שפיר כתב רבינו דמ"ע לדורות מקרא דועשו לי מקדש דרק מקרא זה נשמע המ"ע הנוהג תמידית בכל עת שיצטרכו לבנות ולחזק בדק הבית ודו"ק:

ה) שוב ראיתי במהר"ם שי"ק תרי"ג מצות שכתב לישב דברי רבינו ואלו תוכן דבריו דהנה כתב עוד פלוגתא בין רבינו להרמב"ן דרבינו סובר דבנין המקדש כולל כל הכלים הארון המנורה והשולחן הכל נכלל במצוה זו והרמב"ן במ"ע ל"ג פליג עליו דנהי דשולחן ומנורה לא נמנה למ"ע בפ"ע כיון דצריכין להן אבל הארון מ"ע בפ"ע ולכן אומר דהנה בקרא מסיים ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו ופירש"י וכן תעשו לדורות וכבר תמה עליו הרמב"ן ושמעתי מפי מרן הח"ס זצ"ל דכונת רש"י הוא כן דהמשכן וכל כליו בעינן שיעשו אותן כאשר גילה ד' לאחד מנביאיו צורתן וכן נאמר בכלים בבית המקדש הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל וכן המקדש שלע"ל מבואר ביחזקאל בנבואה תבנית הביהמ"ק שלעתיד דלעולם בעינן שלא יעשו המקדש או הכלים לפי הבנת האדם אלא הכל כמו שיאמר הקב"ה לעבדיו הנביאים וזה"כ ככל אשר אני מראה אותך וכו' כשם שאני מראה אותך דדוקא באופן הזה תעשה וכן תעשו לדורות רק לפי אשר אני מראה לנביא שבאותו דור וכ"כ באוה"ח ולפי"ז אני אומר בוודאי גם רבינו ס"ל דאין למנות מ"ע לדורות מן קרא דועשו לי מקדש דזה רק לפי שעה נאמר אלא שמנה מ"ע לדורות מקרא דוכן תעשו שצוה הקב"ה שלדורות ג"כ יעשו מקדש וכלים כפי אשר יראה לדורות הבאים וכיון שצוה זה לדורות מנה אותו למ"ע ומיושב קו' הרמב"ן דהול"ל למנות למ"ע בפ"ע להנ"ל מיושב כיון ששתיהם מקרא אחד אתיא לא מנה אותם רק למ"ע אחת ורמב"ן לשיטתו דס"ל גם בק"ש אע"ג דנלמד מקרא אחד מ"ע כיון דיש כל אחד זמן בפ"ע הוי ב' מצות משו"ה גבי משכן וכלים אע"ג דבא מכתוב אחד אפ"ה כיון דכל אחד הוה מעשה בפ"ע מנין אותו לב' מ"ע את"ד אמנם לי קשה על דבריו מאחר שמוסבר דמוכן תעשו לדורות נשמע מ"ע א"כ למה צריך לומר מועשו לי מקדש לא נשמע כלל המ"ע דהא שפיר י"ל דועשו לי מקדש הוה מצות עשה לדורות ע"ד שכתבתי דוכן תעשו לדורות קאי ארישא דקרא דהיינו שהוא מ"ע לשעה ולדורות דהוה מ"ע שנוהגת תמיד כגון שצריך לתקנו ולבנותו:

ו) כעת נדפס חיח"ס ח"ג ראיתי בדרוש לפ' המלך שהעלה קרוב לדברינו ואת"ד הענין הוא כך כי ישראל נצטוו במ"ע לבנות להם מקום מיוחד להשראת שכינה בכ"מ שהם שוכנים שם וזהו מקרא דועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם כמו שכתב רמב"ם רפ"א מבהב"ח ואמנם בפ' ראה דכ' מ"ע לשכנו תדרשו ובאת שמה הוא מלתא אחריתא דמחויבים לבוא אל הנביא ולשלחו אל השי"ת לדרוש מאתו מקום הנבחר שיהי' קדושת עולמים ואעפ"י שכבר קיימו מ"ע דועשו לי מקדש כשהם בונים ביהמ"ק אפי' בירושלים איני אלא מ"ע דועשו לי מקדש כמו בשילה ושארי מקדשות אך הדרישה לזה אל הנביא הוא מ"ע בפ"ע ובזה תבין שיטת הרמב"ן דבה' בהב"ח מייתיא מקרא דועשו לי ובה' מלכים מייתי מקרא דלשכנו תדרשו ודבר זה מתבאר מספרי דמייתיא הרמב"ן פ' ראה לשכנו תדרשו עפ"י נביא ובאת שמה ולא שהוא יבוא אליך והנה דוד הע"ה בהניח בפניו ד' לו מסביב נתעורר למצוה זו לדרוש עפ"י נביא לבנות בית הבחירה במקום הנבחר ומנעו ד' מלבנותו בימיו ומ"מ הי' חפץ לידע עכ"פ איזה מקום הנבחר ונדר נדרים כדכתיב אשר נשבע נדר לאביר יעקב וכו' עד אמצא מקום לד' משכנות לאביר יעקב ואז נודע לו עפ"י נביא (כדאיתא בזבחים דף ס"ב) ורמב"ן כ' כי זה היה עונש ישראל בדבר בימי דוד כי המצוה היה מוטל על ישראל להתעורר לדרוש עפ"י נביא עכ"ד הנה נלמד מדבריו כי גם הוא מפרש דמ"ע לדורות נשמע מועשו לי מקדש רק שכ' דגם לשכנו תדרשו הוה מ"ע בפ"ע לדרוש עפ"י נביא רק הקשה לזה למה לא מנו להו מיני המצות למ"ע בפ"ע ואמנם לפי דרכי ניחא דזה רק מ"ע לשעה כשנכנסו לארץ דאחר שכבר נבחר המקום הנה נתקדש ונבחר המקום לע"ל וא"צ לדרוש לנביא (אך לקמן בפרק ב' בארתי דמשום מקום מזבח גם כשיבנה המקדש ב"ב רק ע"י נביא יודע לנו מקום המזבח) וכבר כתב רבינו בס' המצוה כי כל מצוה שאינו אלא לפי שעה ואינו מ"ע תמידית וכבר נתקיימה המצוה לא יבואו במנין המצות:

ז) אולם זהו שקשה לי לפי דברי הח"ס דהנה בסנהדרין דף ט' איתא אין מעברין את השנים אלא ביהודה ואם עיברוה בגליל מעוברת העיד חנני' איש אוני אם עברוהו בגליל אינה מעוברת מ"ט דחנני' אמר קרא לשכנו תדרשו וכתב בצל"ח סוף ברכות דבהא פליגי דחנני' דיליף מהאי קרא ע"כ אף דיעבד אינו מעובר שהוא גזה"כ אבל רבנן סברי דהך קרא לא לענין עיבור אייריא דקרא לקרבנות אתא לשכנו תדרשו ובאת שמה להביא קרבנות ומה שאין מעברין אלא ביהודה הוא רק מעלה מדרבנן ולכך בדיעבד מעובר ולא ילפינן אלא מקרא דמציון תצא תורה כדאיתא בברכות שם דף ס"ג והנה קשה לי לדברי הצל"ח דלרבנן ל"ה אלא רק מעלה דרבנן דקרא אתא לקרבנות דמה זה ענין לקרבנות דהא לחנני' דמפרש לשכנו תדרשנו היינו לדרישה וחקירה וא"כ אף דגם לחנני' גופי' דקרא אתיא לקרבנות דכ' והבאתם שמה עולותיכם אבל הא דכתיב תדרשו אתי לדרוש דבעי דרישה וחקירה לשכנו של מקום ולכן נראה לפרש דפליגי חכמים וחנני' בדרשת דספרי דחכמים סברי כספרי דדרוש עפ"י נביא ובאת שמה להגיד לך המקום הנבחר להביא קרבנות וע"ז פליג חנני' כיון דדרשי קרא דתדרשו אדרישה וחקירה סובר דיותר מסתבר לאוקמא אקידוש החודש וקרא אייריא אחר שכבר נבחר המקום המיוחד להשראת השכינה ולהבאת הקרבנות לשם יהא הדרישה והחקירה לעיבור השנים מעתה קשה דרבינו בפ"ד מקידוש החודש כתב שאין מעברין את השנה אלא בארץ יהודה שהשכינה בתוכה שנאמר לשכנו תדרשו כל דרישות שאתה דורש לא יהא אלא בשכנו של מקום א"כ לפי דברי הח"ס רבינו סותר עצמו דכיון דכתב לדרשא דלשכנו תדרשו לענין עיבור השנים והיינו אחר שכבר נדרש ע"י נביא המקום המיוחד להשראת שכינה איך נפרש דמש"כ בה' מלכים מקרא דוהי' המקום אשר יבחר דקאי אדרישה אצל הנביא להגיד לו מקום הנבחר להשראת השכינה:
והנה תוס' סנהדרין שם כתבו דבירושלמי אמרינן דאם אינם יכולים לעבר בא"י מעברין בחו"ל דהא ירמי' ויחזקאל וברוך בן נרי' עיברו בחו"ל ולכאורה קשה דהנה מהרש"א בח"א דברכות שם כתב דמקרא דלשכנו לא ידעינן רק בזמן שהמקדש קיים והשכינה שורה שם אבל חנני' שעשה כן הי' אחר החורבן וזה רק ילפינן מקרא דמציון תצא תורה וכן מסתבר דהא בוודאי קודם שנבחרה א"י הי' כשר בכ"מ דהא בוודאי משה רע"ה ובית דינו קידשו השנים במדבר (וכדאמרינן במגילה דף י"ד לענין הלל על נס שבחו"ל דעד שלא נבחרה הארץ כל הארצות הוכשרה אך משנבחרה לא הוכשר אלא בארץ ואמרינן שם במגילה עכשיו שגלו חזרו להתירן הראשון) א"כ בגלות בבל לא הי' א"י קדוש דקדושה ראשונה (קדושת הארץ) לקלע"ל ע"כ שפיר קידשו הנביאים בחו"ל כי הי' א"י אז רק ככל שאר הארצות אבל עתה בגלות השלישי דקדושה שני' קלע"ל א"כ א"י בקדושתה עומדת אכתי י"ל דאין יכולין לקדש בחו"ל (וראיתי במנחת חינוך שעמד על זה וכתב דתוס' סברי דלא תלוי' בקדושת הארץ רק בקדושת המקום בהשראת השכינה ע"כ אף שחרב המקדש ל"ב דקדושת שכינה לא בטלה כמש"כ רבינו פ"ו ולא הביא דברי מהרש"א שהבאתי שכתב להיפך) ועיין בח"ס כתובות דף כ"ג שכתב דהא דהוי ס"ל לחנינא אחי יהושע דכיון שלא הניח כמותו בא"י יכולים לעבר שנים בחו"ל היינו אי לא קדשה לע"ל אבל אי מקריבין אעפ"י שאין בית א"כ לעולם המקום גורם ואין מעברין בחו"ל וא"כ נשמע מכל זה דדרשא זו דכל דרושות שאתה דורש לשכנו של מקום לענין עיבור השנים הוא רק שנבחרה א"י וירושלים ומאחר שנבחרה שלא זזה השכינה מעולם א"כ כל דרישות הוא לשם וא"כ לית לי' דרשא דלשכנו תדרשו שידרוש מקום הנבחר וקאי אקודם שנבחר א"כ מאן דאית לי' הא לית לי' הא וא"כ הא דברי רבינו סותרים עצמו דכתב השני דרשות וע' מש"כ להלן בדין ג' סק"ד ליישב זה והנה ראיתי בקרית ספר למבי"ט שכ' בה' מלכים ולבנות להם בית הבחירה שנאמר והי' המקום אשר יבחר ד' והשמיט דרשא דלשכנו תדרשו משום דמשמע לי' דרבינו רק רישא דקרא נקט אבל עיקר הדרשא דלבנות בהב"ח הוא סוף הפרשה דוהי' המקום אשר יבחר בו ד' והוא הנכון דמקרא זהו נשמע דבנין בית הבחירה הוא אחר שהניח להם ד' מכל אויביהם מסביב אבל מ"ע דבנין המקדש נשמע מקרא דועשו וכמו שכ' המבי"ט בפרקין דכיון דכתיב ועשו לי מקדש וציוה להקריב שם קרבנות ומשכן שעשה משה לא הי' אלא לפי שעה וכתיב כי לא באתם עוד אל הנחלה זו ירושלים משמע שבית עולמים שהוא נחלה הוא בכלל מצות דועשו לי מקדש וא"ש:

ח) אמנם קשה לי אהא דספרי דהנה ברה"ש דף ל' דייק בגמ' אהא דתנן דריב"ז תיקון שיהא לולב ניטל כל שבעה ושיהא יום הנף כולו אסור זכר למקדש מנ"ל דצריך לעשות זכר למקדש ומשני דאמר קרא כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך וכו' ציון הוא דורש אין לה מכלל דבעי דרישה מעתה קשה לי דילמא הכי קאמר קרא דכיון דכ' לשכנו תדרשו והיינו דבעי דרישה ע"י נביא וכיון שנחרב הבית וקדושה ראשונה לקלע"ל א"כ צריך דרישה מחדש עפ"י נביא על מקום המקדש ע"כ הוכיחם הקב"ה שלציון דורש אין לה (ע"ד שכ' הרמב"ן פ' תצא כי משום זה בא עונש על ישראל בימי דוד כי המצוה הי' מוטל עליהם להתעורר לדרוש עפ"י נביא ואין אחד מהם מתעורר על זה כי אם דוד הע"ה) אבל עתה אחר קדושה שני' דקדלע"ל א"צ עוד דרישה ע"י נביא וא"כ מנ"ל דבעינן כלל אחר חורבן בית שני לעשות זכר למקדש ועוד קשה לי דהנה בח"ס בחי' לסוכה תמה מ"ט אחר חורבן בית ראשון לא עשו זכר למקדש דהא קרא כתיב דבעי דרישה ותי' דמקרא לא ידעו דצריך לעשות דרישה דקרא מתפרש הכי יען דלציון דורש אין לה ע"כ נכמרו רחמיו של הקב"ה להעלות לה ארוכה אמנם ריב"ז דריש קרא הכי דמדכתיב וממכותיך ארפאך רק שממכה עצמה התקין רפואה כמו שהי' בבנין בית שני כי כורש ודריוש שהיינו עבדים להם הם נתנו רשות והם סייעו בבנין ביהמ"ק אמנם אין זה ישועה המתבקשת דצריך שיהא רפואה קודם למכה ע"כ נתעורר ריב"ז לעשות דרישה לציון וזכר למקדש כדי שנזכה לגאולה שלימה רפואה קודם למכה שהוא גאולה העתידה שמשיח בציון נולד קודם החורבן וביהמ"ק כבר עומד שבנוי ומשוכלל למעלה כדפירש"י בשמעתין ולפי"ז יש המשך להני תרי תקנות דלולב ניטל במקדש ז' ויום הנף כולו אסור כי ע"י שעשה זכר למקדש נזכה לבנין משוכלל מלמעלה ואפשר שיבנה בלילה או ביו"ט ע"כ יום הנף כולו אסור עכד"ק וא"כ יקשה אף דתפרש דקרא משמע דצריך לעשות זכר למקדש הנה זה הי' שייך בחורבן בית ראשון כיון דלקלע"ל ע"כ צריך זכר למקדש לדרוש לציון אבל בזה"ז דק"ש קלע"ל ומקריבין אעפ"י שאין בית וגם הארץ בקדושתו מנ"ל דצריכין לעשות זכר למקדש אולם הנה דברי הח"ס נראין שהם גמ' ערוכה בברכות דף ד' (והוא תוספתא פ"ח מסוטה) דדריש עד יעבר עמך ד' עד יעבור עם זו קנית עד יעבור עמך ד' זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שני' מכאן אמרו חכמים ראויים הי' ישראל לעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם נס בימי יהושע אלא שגרם החטא ולא הלכו אלא ברשות כורש וכל ימי מלכי פרס נשתעבדו להם לכורש ולאחשורש ולדריוש האחרון והנה לפמש"כ היינו יכולין לפרש כך דהא גופי' החטא שגרם שלא נעשה להם נס לצאת ולהגאל גאולה שלימה משום דלציון דורש אין לה וע"כ עשה ריב"ז דרישה כדי שבמהרה נזכה להגאל גאולה שלימה שיהא קיבוץ גליות ביד רמה אך יקשה לזה דהנה בצל"ח ברכות תמה לפמש"כ רבינו בפ"י מידודי התורה דמה שהבטיח הקב"ה ע"י נביא א"א שתתבטל לעולם א"כ הרי כאן הבטיח הקב"ה שתהא נס בביאה שני' כמו בביאה ראשונה אעפי"כ גרם החטא לבטל הבטחה זו (ובפ"ב מה' אלו הארכתי בזה) וכתב לתרץ עפ"י דברי רבינו בפ"ו מה' אלו קד"ר לקלע"ל יען דנתקדש ע"י כיבוש אבל קדושה שני' נתקדשה בחזקה לכן נתקדשה לע"ל וכ' לפרש כונת רבינו דבימי יהושע כיון שכבשוהו לא הי' דעתם ליקנות בחזקה ע"כ לא קני בחזקה אבל בימי עזרא שלא הי' כיבוש הי' דעתם ליקנות בחזקה ע"כ לא נתבטלה (ועמש"כ לקמן בפ"ו שכ"כ בדברי שו"ת חיים שאל) א"כ לפי"ז הי' זה שנשתנה הבטחת ד' לטובה כי לטובה מבוטלת וזה"כ אלא שגרם החטא וצפה הקב"ה כי עתיד להחריב והיתה הקדושה בטלה לכן לא העלה אותם ביד רמה רק ברשות כורש כדי שיקנו בחזקה א"כ לפי"ז הדרה קו' לדוכתי' מנ"ל דצריך לעשות דרישה לציון דילמא רק בחרבן בית ראשון דבטלה קדושה ראשונה ע"כ הי' צריך לעשות דרישה וזכר לציון ולכן כיון שלא עשו זכר לציון גרם החטא שלא עלו ביד רמה אבל כיון שהפך ד' לטובה שעי"ז זכו ישראל בחזקה ולא נתבטלה הקדושה א"כ א"צ ציון דרישה דהרי היא בקדושתה וא"כ מנ"ל דגם אחר בית שני צריך לעשות דרישה לציון (ועיין ירושלמי ספ"ק דמגילה שדרשה אקרא דזאת מנוחתי עדי עד לאחד שעלה לו חבילה והי' נינח בה וכו' ופי' דאף שעתיד לחרב אפ"ה נתקדשה שלא נבחר מקום אחר להקרבה) ודו"ק:
אך הדבר נכון דהנה בצל"ח כ' ליישב בדרך אחר דמה שהבטיח הקב"ה ע"י משה רע"ה שתהא ביאה שני' ביד רמה כמו ביהושע אבל לא הגביל הזמן שיהי' ואם לא הי' חוטאין היתה מתקיימת בימי עזרא כיון שגרם החטא לא נתקיימה אז אבל תתקיים במהרה ע"י מלך המשיח ולא תתבטל הבטחת השי"ת ולפי"ז שפיר יש לפרש דהשי"ת הוכיח אותם על שלציון אין לה דורש שלא עשו זכר למקדש וע"י חטא זה גרמו שלא נתקיימה אז הבטחת השי"ת שתהי' ביד רמה כמו בימי יהושע ולכן עשה ריב"ז זכר למקדש לדרוש לציון כדי שבמהרה נזכה ותהי ביאתינו ביד רמה ותתקיים הבטחת השי"ת ע"י מרע"ה וא"ש:

ט) והנה מכאן קשה לי על דברת הרמב"ן פ' בא שכ' שבתורה ימנו החדשים ראשון שני ושלישי יען שהוא לזכרון גאולתינו וכבר הזכירו רבותינו זה הענין ואמרו שמות החדשים עלו עמהם מבבל (ירושלמי פ"ק דר"ה) כי מתחלה לא היו להם שמות והסבה בזה כי מתחילה הי' מניינם זכר ליציאת מצרים אבל כאשר עלינו מבבל ונתקיים מה שאמר הכ' ולא יאמר עוד חי ד' אשר העלה את בנ"י מאמ"צ כי אם חי ד' אשר העלה ואשר הביא בנ"י מארץ צפון חזרנו לקרא החדשים כשם שנקראים בארץ בבל להזכיר כי שם עמדנו ומשם העלנו השי"ת כי אלה השמות ניסן אייר וזולתם שמות פרסיים וכו' והנה עשו זכר בחדשים להגאולה השנית כאשר עשו בגאולה הראשונה הרי דעשו דרישה לציון והנה ראיתי בעל עקרים מאמר ג' שכ' דהיינו שהניחו מלמנות מנין החדשים מניסן שהי' רגילין למנות זכר ליציאת מצרים וחזרו למנות מנין אחר לחדשים וכמש"כ הרמב"ן ונראה מזה כי הבינו שציווי מנין החדשים הי' זמני' ר"ל כל עוד שתתמיד הגאולה ההוא אבל אחר שגלו שנית ונגאלו מהם ונצטוו ע"י ירמי' שלא יאמר חי ד' אשר העלה את בנ"י מארץ מצרים כי אם חי ד' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון ראוי להניח המנין הראשון שהי' זכר ליציאת מצרים וחזרו למנות מנין אחר מתשרי לשנות העולם והשאירו שמות החדשים שעלו עמהם מאשור זכר לגאולה השני' אמנם הביא שם בבעל עקרים עוד ענין מפליא מה שעשו זכר לגאולה השני' והוא במה דאיתא בסנהדרין דף כ"א למה נקרא שמה אשורית שעלו עמהם מאשור רבי אומר בכתב זה נתנה תורה לישראל ולמה נקרא שמה אשורית שמאושר בכתב ומפורש שם בסנהדרין דפליגי אמוראים דמר עוקבא ס"ל בתחילה נתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש ביררו להם לישראל כתב אשורית ולשון הקודש והניחו להדיוטות כתב עברית כלומר שכותים שהיו דרים בישראל קודם שעלו הניחו להם כתב עברי ולשון ארמי הרי שהאמוראי מסכימים שהכתב שבידינו הוא אינו כתב עברי וכן העיד הרמב"ן כי כשעלה לארץ ישראל מצא שם בעכו מטבע קדום של כסף שהי' רשום בו צנצנת המן ומטה אהרן והיה כתוב סביבו כתב שלא ידעו לקרות עד שהראו אותו לכותים והי' כתוב בו שקל השקלים והקשה מהא דאמרו בשבת דף ק"ד מ"ם וס' שבלוחות בנס היו עומדין ואפשר שאמרו כן לפי דעת רבי שסובר שהלוחות היו כתובים בכתב אשורית או שהיו אותיות אחרות דומות למ"ם וס' וכו' ומ"מ יתבאר ממה שכתבנו ששינו כל הכתב או מקצתו זכר לגאולה השנית והוא דבר מפליא שבעבור זכר לגאולה השנית שינו הכתב וגם הוא נגד כמה מאמרי חכמז"ל בשבת פ' כל כתבי דמבואר דצורת האותיות שיש לנו בכתב אשורית היו בשעת מ"ת ושהקב"ה ברא העולם בצורת אותיות האלו וכדאיתא במדרש בפ' בראשית וכבר עמד על דבריהם בספר עין יעקב על מגילה ועכ"פ קשיא מכל הני דאיך אמרו דלא עשו זכר ודרישה לציון:
והנה עוד יש להקשות דכיון דגאולת בבל לא היה גאולה שלימה ע"י הקב"ה משום שלא היה דרישה לציון ולכך רק ממכותיך ארפאך שממכה עצמה נולד רפואה שעכ"פ נגאלו ברשות המלכים וא"כ איך למדו מהאי קרא לעשות זכר לגאולה דבשלמא הגאולה שתהא בימות המשיח ע"י הקב"ה שייך לומר דיאמרו אשר העלה ואשר הביא את ב"י מארץ צפון אבל גאולת בבל שלא היה גאולה שלימה רק ברשות המלכים ל"ש לעשות זכר לאותה גאולה (אולם לפי"מ שכ' דברת הצל"ח ניחא דבאמת הקב"ה הבטיח שתהא ביאה שני' ביד רמה כמו בימי יהושע אבל לא הוגבל הזמן שיהיה ואם לא היו חוטאין היתה מתקיימה בימי עזרא ע"כ שפיר עשו זכר לגאולת בבל ג"כ וסמכו אהאי קרא דאשר העלה וכו') וליישב זה נראה עפ"י מה דאיתא במדרש הובא בילקוט חבקוק ב' על פסוק על משמרתי אעמודה ואתיצבה אל מצור מה מצור שהצור לו צורה ואמר אינו זו מכאן שנאמר ואצפה אמר הקב"ה כל מי ששבר קרדומי יבוא אצלי התחיל צווח עד אנה ד' שוועתי ולא תשמע וכו' למה תראוני און ועמל תביט אמר לו הקב"ה הוי רב את יצרו וחרש את חרשי אדמה בן תורה אתה ולא עם הארץ אתה לך כתיב אות בלוח ואח"כ תאמר הודעינו את הקץ וכה"א ויענני ד' ויאמר כתיב חזון ובאר על החלוחות אמר לו הקב"ה כשאמרתי לך בגלות ראשונה כפי מלאות לבבל שבעים שנה ולא היו מאמינים אלא אומרים בנו בתים ושבו וכיון ששלמו שבעים שנה כתיב כה אמר כורש מלך פרס וכ' אף עכשיו לכשיגיע הקץ אני גואל וכה"א כי יום נקם בלבי כששמע חבקוק נפל על פניו אמר לפניו רבש"ע אל תדין אותי מזיד אלא שוגג שנאמר תפלה לחבקוק על שגיונות:
וראיתי בספר בית דוד שכ' לפרש המדרש דבתחילה לא קרא תגר רק שסבור שהתפלה בענין זה מועלת בכל עת וע"ז הושיבו הקב"ה ג"כ בניחותא כי לא כן הוא כי יש עת קבוע לזה להיות תפלתינו מועלת להנות באוה"ע כתולעת המכה בארזים יען כי גם התולעת יש לזה זמן מוגבל מכי יהא בכחה להכות בארז והוא מיום תבר מגל ואילך כאשר תשש כחה של חמה אבל לא קודם בהיות החמה זורח בתקפה שאז אין כח בתולעת להכותן ככה לעומת זה כמו כן יש זמן מוגבל שקיבל תפילותיהן של ישראל להיות מועלות להכות באוה"ע אשר היום ההוא הוא בדמיון סימן תבר מגל וזהו אומרם א"ל הקב"ה כל מי ששבר קרדומו יבוא אצלי הרצון כי תפלתך בזה לא יהיה מועלת רק מיום תבר מגל ואילך ולא קודם זה ושוב כשראה בנבואה את רוב ימי הגלות התחיל צווח עד אנה ד' שועתי ולא תשמע וזה כקריאת תגר לפני הקב"ה ולזה א"ל הקב"ה הוי רב את יוצרו וכו' לך כתוב אלף בלוח דמרמיזת אלף דאנכי המתחיל בראש עשרת הדברות שהוא רומז כי עקר נתינת התורה בשלימותה לא יהיה רק לכשיכלו התתקע"ד דורות שהמה האלף דור שעלה במחשבה כי אז ישוב המכתב האלקי בתמונת כתיבה האשורית להיות חרות על הלוחות וישובו הלוחות הראשונים לחיותן העצמי בהארת המכתב עליהן כבתחלה וזה הזמן המיועד לגאולתינו להיות חירות ממה"מ ומשעבוד מלכיות וכו' דכל עוד שלא כלו התתקע"ד דורות אשר הן המה העזי פנים המפרידים אלוף ומונעין מלהגלות אור קדושת האלף בתמונה האשורית המורה על החדתו הפשוט ית"ש להיות חרות על הלוחות כבראשונה אז אי אפשר שתהיה גאולה שלימה וכז' ושוב עוד אמר לו הקב"ה כי בקריאתך תגר לפני אף בהיותך בן תורה נדמית בזה להנך שאמרו בנו בתים וכו' הרצון האף כי בגלות בבל היה נגלה הקץ לכל כעם ככהן כת"ח כע"ה לא האמינו בי והיו אומרים בנו בתים וכשהגיע הקץ נאמנו דברי וגאלתים אף עכשיו לכשיגיע הקץ והוא לכשיכלא התתקע"ד דורות אני גואלם ויאמינו דברי וכששמע חבקוק כך שהוא דן אותו כמזיד נפל על פניו לאמור על תדינני מזיד אלא שוגג יע"ש מעתה לפי"ז י"ל דהיינו שאמר הנביא דלא עשו דרישה לציון דאף שהבטיחם השם שיגאלם למלאות לבבל שבעים שנה לא היו מאמינים אלא אומרים בנו בתים ושבו והקב"ה קיים דברו וגאלם כי אין דבר שיוצא מפי הקב"ה לטובה חוזר לעולם ולכך הוכרח לגואלם אבל לא היה גאולת עולם וגם זה שחרב ביהמ"ק שנית דלא היה גאולה השלימה ולכן אמר שפיר דלא עשו דרישה לציון בימי החורבן והתקין ריב"ז לעשות דרישה לציון כדי שתהא הגאול' השלימה במהרה אכי"ר:
מעתה נבוא לביאור הדברים האלה הנה בתורת משה פ' שמות כ' דהענין בזה שבתחילה כתב הקודש הזה שאנו משתמשים בו עתה הי' גנוז בס"ת שבארון הקודש וההדיוטים היו משתמשים בכתב ליבונאה ואתא עזרא ומסר כתב הקודש לכל בנ"י והטעם בזה משום שבאותיות התורה וצורתו ותקונו ונקודתו מרמזים תורה שבע"פ וכל מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש והרי ר"ע דרש על קוץ תלי תלים של הלכות וכ"ז שהי' תורה שבע"פ שמורה בפיהם ולא הי' צריכים לעיין בפנים ולהוציא דברים מרמוזות הקרא הי' די שיהיה הכתב הקדוש כזה גנוז בכבודו במקומו ויסתכלו בו הנביאים והחכמים בעת הצורך ודי לעולם שישתמשו בכתב ליבונאה אמנם בעוה"ר משגלתה שכינה וירדה שכחה לעולם כמו שלבסוף הוצרך רבינו הקדוש לכתוב תורה שבע"פ ה"נ בימי עזרא הוצרך עכ"פ למסור סימני התורה ורמזי' לכלל ישראל כדי שידעו להוציא הדין מרמזי הקרא והיה זה בדורו כאלו נתנה התורה על ידו יעש"ה ואמנם לי נראה לבאר עד"א והוא עפ"י דברי התורת משה שכתב לעיל להבינו הא דחכמז"ל קוראין ללשון הכתיב בתורה לשה"ק ובקרא לא מצינו כן רק נקרא לשון עברי או שפת יהודית וכתב דהנה אחת מהתמוהות הגדולות אשר יש לתמוה על מה שמצאנו שבימי בבל שבעים שנה שכחו לשונם ושפת יהודית ודברו אשדודות והעלה שזה מצד קדושת הלשון שאיננו נשאר ברצון בין בנ"א מה גם בארץ העמים הטמאה ומפני כן נס וברח מאנשי בני המגדל בדור הפלגה ונשתנה לשבעים לשונות אחרות למען לא ישתמשו בו אנשים שאינם מהוגנים וככה אירע לבני אומתינו באותו המקום בעצמו בבל מקום המגדל כי שם בלל ה' שפת כל הארץ וא"כ מתוך כך שאנו רואים שנשכח חיש מהר מאומה שלימה אנו רואים קדושתו וראוי לקרותו בלה"ק כמו שאנו אומרים תורתינו הקדושה להיות כי דבר זה לא נתברר לכל באי עולם שיהי' קדושה בעצם הלשון עד אחר גלות בבל ע"כ כל ימי בית ראשון לא קראוהו לשה"ק כיון שאין הוראה בעצם הלשון שהוא קודש אך קראוהו שפת יהודית כי היה זה לשונם של יהודית באמת משא"כ משעלו מן הגולה לא יכון לקראו יהודית כי נשכח מהם ומהמונם אז נכון לקרותו לשה"ק כי אז נתברר יתר קדושתו על כל הלשונות יע"ש:
עד"ז אני אומר לפרש ענין הכתב של אשורית שהנה רבי דאמר בתחלה נתנה להם בכתב אשורית רק שחטאו נהפך להם לרועץ והך כיון שחטאו לא קאי אדור החורבן שביזו את התורה כפירש"י דזה אינו נראה כלל דאיך יהיה נשכח מאומה שלימה לגמרי את מעשה הכתב אלא דהך וכיון שחטאו קאי על מעשה העגל שעשו אבותינו במדבר ומני אז והלאה נהפך להם לרועץ וניטול מהם מעשה הכתב האשורית המקודש ונתנו להם חילופו את העברי ולפי"ז נמצא דהלוחות הראשונות הי' בכתב אשורי כי זה עקר הכתב המקודש שניתנו בסיני ורק לאחר שחטאו בעגל ניטל מהם קדושת הכתב הלזה וניתן להם הלוחות בכתב עברי לכן תמונת הכתב האשורי לא הי' נודע אל ההמון כלל רק כי גדולי הדור והנביאים ידעוהו ומאז שחטאו בעגל וניטל מהם הכתב האשורי שלא זכו עוד שנית לחזור אליהם כל ימי הבית הראשון עד ימות עזרא שהחזיר להם שנית את קדושת הכתב האשורי כאשר הי' בהלוחות הראשונות כי בכל זמן בית הראשון הי' אוחזים מעשי אבותיהם עושי העגל ונכשלו בחטא ע"ז לכן לא היה אפשר להם לשוב אל קדושת כתב הלזה זולתי בגלות בבל כאשר אנשי כנה"ג הוא עזרא וסייעתו התפללו ובטלו מהם יצרא דע"ז ועלתה בידו אז זכו שחזר להם הכתב האשורי המקודש שהיה בלוחות הראשונות בטרם שנכשלו בחטא ע"ז ולפי"ז א"ש הכל דכולי עלמא מודין דהלוחות הראשונות היו בכתב אשורי שזהו הכתב המקודש (אחר זה ראיתי שכן כתב בשו"ת רדב"ז סימן תמ"ב והביא דברי הירולשמי פ"ק דמגילה) נמצא לפי"ז הא דאמרו שם בסנהדרין דבחרו בכתב אשורי ובלשון הקודש הכל מחד טעמא דכתב אשורי נגלה להם יען שעזבו עבודת ע"ז ובזה באו לידי הכרה כי הלשון הוא קודש קדשים ולכן בחרו בלשון הקודש להשתמש בו וא"ש כל הענין דהנה בתורת משה פ' נצבים כתב דכח זה שביטלו אנשי כנה"ג יצרו דע"ז היה בכח התפלה שתקנו לכל אחד נוסח התפלה רק דבדורות הקודמים לא רצו לתקן מחמת כי אם לא יכונו כראוי יהא עונשם מרובה אבל עזרא ראה שטוב לתקן התפלה לכל אחד ובכח זה יבטלו יצרם אף שלא יכונו כי ראה שלא יגיע להם עונש כ"כ אם לא יכונו כראוי לפי הדור וקלקלתם תקנתם שעליהם נאמר שכורת ולא מיין שאין יכולין לכוון כ"כ ונמצא הכל הולך על בחינת אחת והבן:
ובהכי ניחא הא דאיתא בשבת דף פ"ח ויתיצבו בתחתית ההר מכאן מודעה רבה לאורייתא שיאמרו אנוסים היינו אעפ"כ הדר קבלוהו בימי אחשורש ותמהו למה רק בימי אחשורש הא הי' להם ניסים אחרים ג"כ להנ"ל ניחא כי זה שלא רצו ישראל לקבל התורה עד שכפה עליהם הר כגיגית הוא הי' מפני יצרא דע"ז כשהי' כחו גדול מאוד אך בבל שכבר כלה כח יצרא דע"ז ע"י אנשי כה"ג בכח התפלה שתיקנו לישראל ע"כ קבלוהו בלב שלם והיינו שדרשו קימו וקיבלו קימו היהודים קימו מה שקבלו כבר וגם דרשו קימו למעלה מה שקיבלו למטה להנ"ל הוא הכל דרשא אחת דעי"ז שקימו למעלה התפלה קיבלו למטה לכלות יצרא דע"ז ועי"ז קימו עתה מה שקיבלו כבר כי קיבלו ברצון טוב אחר שנעשה להם הנס כי לא הי' כח יצרא דע"ז מעכב עליהם:

י) אולם אכתי קשה לי מהא דאיתא בריש מגילה מגילה נקראת בי"א וכו' כרכין המוקפין חומה מימות יושב"נ קורין בט"ו כפרים ועיירות גדלות קורין בי"ד אלא שהכפרים מקדימים ליום הכניסה וכתב הר"ן וז"ל ויש כאן שאלה מה ראו אנשי כנה"ג לחלוק מצוה זו לימים חלוקים ולקבוע יום מיוחד לפרזים ויום מיוחד לכרכים משא"כ בשארי מצות שהרי אמרה תורה תורה אחת ומשפט אחד יהי' לכם י"ל מפני שהיהודים היושבים בערי פרזות נחו בי"ד והיהודים אשר בשושן נחו בט"ו ועשו מאליהם כל אחד ביום מנוחתו מנוחה ושמחה לפיכך כשקבעו עליהם יו"ט לדורות קבעוהו לכל אחד ביום שנחו בו והשוו כל הכרכין המוקפין חומה לשושן אמנם הנה בב"י סי' תרפ"ח הקשה מהא דפריך הגמ' אלא שושן כמאן עבדי והא עיקרן של מוקפין עבדי כשושן ולכן העלה הוא דתליא זה אי אמרינן כריב"ק דס"ל דמוקפין חומה היינו מימות אחשורש י"ל כטעם הר"ן אבל לתנא דידין דתליא במוקפין מימות יב"נ אין זה הטעם אלא דעשו כן לזכרון לא"י בנס זה וכדאמרי' בפרק בתרא דר"ה דאית לן למיעבד זכר למקדש ולפיכך תיקנו שמוקפין חומה יקראו בט"ו והביא דברי רבינו שכ' ולמה תלו הדבר בימי יהושע כדי לחלוק כבוד לא"י שהיתה חרבה כדי שיהא קורין כבני שושן ויחשבו כאלו הן כרכין המוקפין חומה אעפ"י שהן עתה חרבין הואיל והיו מוקפין חומה בימי יהושע יהא קורין בט"ו ויהי' זכרון לא"י בנס זה ועי"ש ולפי"ז קשה הא דאמרו דלא עשו דרישה לציון וע"כ לא הי' גאולה שלימה והא שפיר עשו דרישה טובא לציון בהא שקבעו מוקפין מימות יב"נ בט"ו אמנם הנה בטו"ז הקשה לשיטת הב"י מדוע לא עשו ג"כ זכרון לא"י בנס חנוכה ולדעתי הא לק"מ דבנ"ח הא כל מה שעושין הוא דרישה לציון דהא כל ענין הדלקת נ"ח נתקן בשביל הנס שנעשה בשמן המנורה שבמקדש וא"כ אין לך דרישה לציון יותר מזה דהא באמת הי' שם ניסים אחרים כנצחון האויב ולא עשו זכר לזה רק לנס שבמנורה יען דיש בזה דרישה לציון אבל לנצחון האויב לא עשו זכר לציון לפמש"כ לקמן דמה שדרשו בברכות ראויים היו שתהא בו ביאה שני' ביאה עולמית שקאי אימות חשמונאי אלא שגרם החטא מפני שהכהנים תפסו להם כתר מלוכה והמלוכה צריכה שתהא בבני דוד וכמש"כ הרמב"ן על התורה לכן אין לעשות בזה זכרון לנצחון האויב כיון דלאו שפיר עבדי דהא נס נצחון האויב כדי שתהא ביאה שני' זו ביאת עולמית ותחזור המלוכה לבני דוד והם עשו שלא כהוגן ותפסו להם המלוכה לכן לא עשו זכר להחזרת המלוכה לישראל שהרי לא החזירו המלוכה למי שהי' ראוי ואין בזכרון זה דרישה לציון אבל קמייתא קשיא ועוד קשה לי לדרכו של ב"י מהא דאיתא שם בריש מגילה ואימא בתליסר ופירש"י דקרא דכ' בט"ו לשושן הוא דקבעו ומשני כשושן וא"כ קשה מאי משני הא זה אינו מספיק דהא באמת כולם נחו בי"ד זולת שושן א"כ אף אם הי' עושין בי"ג הוה ג"כ זכרון לא"י שאין עושין כעיירות הפרזות בי"ד רק מקדימין לי"ג:
ואף למה שפירש"י כיון דלא רמז לך הכתוב זמן המוקפין אימת הוא ואשכחן שושן שעשו בט"ו מסתברא שאותו היום שייר למוקפין אכתי קשה הא לעיל אמרינן די"ג זמן קהלה לכל הוא ולא צריך קרא לרבויי וממילא לא איצטריך הכתוב לרמז זמן המוקפין וכיון שבזה יהי' די להיות זכרון טוב לא"י מדוע יאחרו עד ט"ו ועוד דעכ"פ יקשה על אנשי כנה"ג גופייהו מה ראו על ככה לאחר קריאת המוקפין על יום ט"ו ואמאי לא קרינן בהו לא יעבור שהרי הם נחו ביום י"ד כמו כל הפרזים ואם שרצו לחלק בקריאת המוקפין והפרזים כדי לעשות זכרון לא"י בנס זה כמש"כ הב"י הי' להם לתקן שהמוקפין יקראו בי"ג שהוא זמן קהלה לכל אע"כ כדעת הר"ן דאף לתנא דמשנתינו דכל עיקר חילוק קריאת של מוקפין מקריאת הפרזים היא רק דדמיא לשושן ומשו"ה תקנו זמן קריאתן בט"ו כשושן ומה שהקשה הב"י לשיטת הר"ן מהא דפריך אלא שושן דעבדי כמאן לא כפרזים ולא כמוקפין ולהר"ן הא מוקפין בשושן תליא ועוד דמאי משני שאני שושן הואיל ונעשה בו נס דמשמע דאי לאו האי טעמא הוה שושן עבדו בי"ד כפרזי ומוקפין כדקיימי קיימא והנה בטו"ז כ' לתרץ דהקו' הי' באמת גם על המוקפין רק דעל המוקפין לבד א"י להקשות דהא תלויין בשושן ולכן פריך אשושן עצמו במה תלוי דממה למדו לעשות בט"ו ואולם קשה לפירושו א"כ מה פריך כן לתנא דידן ולא פריך כן לריב"ק דבימות אחשורש תלוי דהא לדידי' דוודאי כל עיקר חילוק קריאת המוקפין הוא רק כדי לדמותן לשושן א"כ הו"ל להקשות אשושן גפי' מה ראו בבני שושן לקבוע להם יום מיוחד ולכן נראה לישב קו' הב"י דהא באמת קשה מ"פ מ"ט לא אמר כריב"ק הא פרזי פרזי קדריש ודקארי לה מה קארי לה וכן מה דמשני אלא שושן דעבדי כמאן דמשמע דבא לפרש קושיתו הראשונה בהא דפריך מ"ט לא אמר כריב"ק האיך אפשר להעמיס זה בקושיא הראשונה דזה קו' אחריתא לגמרי ונראה לפרש דס"ל דמפרזי פרזי רק נוכל למעט ישב ולבסוף הוקף דזה בכלל פרזי אבל אכתי מה שבעינן הוקף ולבסוף ישב הוה לן לומר כריב"ק שאף מה שהוקף ולבסוף ישב בימי אחשורש הוא בט"ו ובזה הא לא נתמעט א"י דבא"י אף מה שישב ולבסוף הוקף הוה כהוקף ולבסוף ישב דישיבת נכרי לא הוה ישיבה וכמ"ש הר"ן במגילה דף ד' וממילא גם בני מוקפת חומה שבימות יהושע הוה בכלל דל"ה בכלל פרזי כיון דהוה הוקף ולבסוף ישב (וכמו שבארתי לקמן בפ"ז לישב בזה דברי הר"ן) ואז הוה שושן שפיר דומה לכל הוקף ולבסוף ישב וא"כ שפיר אתי לפרושי קו' ראשונה דהכי קא קשיא לי' דשושן דעבדי כמאן דהיינו דאי הוה ס"ל כת"ק דתליא במוקף ואח"כ ישב בימי אחשורש דהוה ממילא בכלל גם מוקפי חומה שבא"י ניחא דשושן בט"ו כמו כל מוקפין אבל למ"ד דתליא במוקף חומה מיב"נ שאין לשושן להם דימיון כלל דלא הי' ידוע לנו אי הי' מוקף חומה כפירש"י א"כ נמצא שושן עבדי דלא כמאן דלא כפרזי ודלא כמוקפין וע"ז משני שאני שושן הואיל ונעשה בו נס קבעו להם זמן אחד עם מוקפי חומה שיש להם זמן אחר מפרזים וממוקפי חומה שבימי אחשורש (שהם עושין ביום שנעשה להם הנס בי"ד ועמש"כ בפ"ז מה' אלו) וא"ש גם שיטת הר"ן ודו"ק:
אמנם חוץ מדרכינו נ"ל דכוונת הר"ן כפשוטה ע"ד דאיתא במס' תענית דף י"ג היכיא דהוה עת צרה בא"י גם בגולה מתענין מקו"ח אם גבירתה לקי קו"ח שפחתה וא"כ גם זכר נס שעושין בגולה צריך לכלול בה נס א"י וזהו כבוד א"י כבוד גבירתה דלא יהא כהנות גרוע מפונדקת אם לשפחתה כך קו"ח לגבירתה:

יא) אמנם תמוה לי בהא ענינא על הרמב"ן שכ' דראשי' גאולה העתידה תהי' ע"פ רשיון המלכות ויהי' קצת קיבוץ גליות ואח"כ יוסף השי"ת ידו שנית כדכתיב ושב את שבותך ואח"כ ושב וקבצך מכל העמים את"ד וקשה לי על הראשונים אנו מצטערים שבימי עזרא לא זכו לביאה אמיתית רק ברשות כורש ולכן אמרו ראוי' היתה ביאה שני' בימי עזרא כבימי משה אלא שגרם החטא אלא שבא להוסיף עלינו את החדשות דגם גאולה הבאה תהא רק עפ"י רשיון המלכות וכי בחנם עשה ריב"ז דרישה לציון כדי שנזכה לעלות עפ"י ד' כבימי משה יראנו נפלאות ונראה דכונת הרמב"ן הוא ע"ד שדרשו חכז"ל בעתה אחישנה בוודאי אם יזכו ישראל תהי' הגאולה עפ"י ד' יסעו ועפ"י ד' יחנו אבל אם חלילה יגרום החטא שלא יזכו לגאולה רק בעתה אזי יהא רק בדרך הטבע עפ"י רשיון מהמלכות ואח"כ יוסף לגאלינו גאולה שלימה לקבץ גליותינו ולגאלינו גאולה שלימה גאולת כל ישראל:
והנה בזה ניחא מה שאמרו בכמה דוכתין קדושה ראשונה ושנ' יש לה קדושה שלישית אין לה ונראה הכונה עפ"י מה דאיתא בזוה"ק פ' פנחס אמר ר' אבא אדרכנה מלה חדא וכו' יומא חד אתא חד גוי חכים א"ל סבא סבא תלת בעין בעינא למתבע מנך חד דאתון אמרון דיתבנו לנו מקדשא אחרא והא לא הוו למבני לכו רק תרין זמנין בית ראשון ובית שני שלישי לא תשכח באורייתא והא מה דהוה לי' למיתבנו כבר אבנין ולעולם לית בי' יתיר דהא תרי בתי ישראל קרא לון קרא דכ' גדול יהי' כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון וכ' מילין אלו שאלו יומא חד לאליהו ז"ל וכו' והכי הוא דכד נפקא ישראל ממצרים בעי קב"ה למעבד לון בארעא כמלאכים קדישין לעילא ובעו למיבני לון ביתא קדישא ולנחתא לי' מגו שמיא ולנטוע להון לישראל יציבו דלעילא כגוונא דדיקנא דלעילא הה"ד תביאמו ותטעמו בהר נחלתך באן אתר במכון לשבתך פעלת ד' ותרווייהו אומנתא דקוב"ה אינון ומדארגיז' קמי' במדברא מיתו ואכניס לון קוב"ה לבנייהו בארעא וביתא איתבני ע"י בר נש ובג"כ לא איתקיים וע"ד אמר אם ד' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו ועד כאן בנינא קדמאה דקוב"ה לא הוה בעלמא לזמני דאתי כתיב בונה ירושלים ד' איהו ולא אחרא ובנינא ד' אנן מחכאן ולא בנינא דבר נש דלית בי' קיומא כלל דאפי' קרתא דירושלים לא ליהוי אומנתו דב"נ דהא כתיב ואני אהי' לה נאום ה' חומת אש סביב ע"כ דה"ק והנה כ"כ דבברכות איתא אהאי קרא דתביאמו ותטעמו דראוי הי' בימי עזרא שתהי' הגאולה וא"כ מיושב קו' הגוי חכים דבוודאי ראוי הי' שלא יהא רק ב' בנינים אבל גרם החטא וזהו שאמרו קדושה שלישית אין להם דבאמת אין רק ב' בתים דבנין עזרא לא קחשוב דנבנה ע"י כורש דלא הי' ראויין לבנין העתיד:
ומהא יש לתמוה על התיו"ט פ"ז דדמאי שהביא מה שהקשו על הפסוק חגי גדול יהי' כבוד הבית האחרון שנאמר על בית שני שח"ו אין עוד בית שלישי וכתב ליישב שכן מצינו דכ' ואת לאה וילדיה אחרונים ופלא שלא ראה שקו' כזו הקשו בזוה"ק הנ"ל ושתי' שפיר דבית זה הי' ראוי להיות אחרון אם לא חטאו ישראל והיינו כמו שאמרו בברכות ראוי הי' שתהא ביאה זו ביאה עולמית ובזה מיושב גם פסוק דגדול יהי' כבוד בית האחרון אם הי' ראוין הי' זה בית האחרון ואז הי' גדול באמת מבית ראשון ובאמת לא נתקיים שיהא כבודו גדול מן הראשון כמו שלא זכו שיהא האחרון כיון שלא זכו שתהא ביאה עולמית:
והנה בשו"ת בשמים ראש סי' רמ"ז כתב בטעמא דמלתא דאין סמיכה בחו"ל (כמו שיבואר לקמן באות כ"א) לפי שכמה עניני כבוד חלקו לארץ ובמקצת דברים לירושלים בלבד וסמכו הדבר על פסוק כי מציון תצא תורה כדאיתא בפ' הרואה במעשה דחנניא בן אחי ר' יהושע ובירושלמי פ"ג דביכורים ר' אמאי שלח לר"ס שמעת שממנין זקנין בחו"ל א"ל שמעתי שאין ממנים זקנים בחו"ל אמר ר' לוי מקרא מלא הוא בן אדם בית ישראל יושבין על אדמתן כל ישיבה לא יהי' רק על אדמתן ועיקר הדבר שיהי' כל שררות וגדולה ארץ הקדושה אשר שם עיקר משפטי התורה ואמרינן נמי אוירא א"י מחכים וכן משום ישוב א"י שיהי' זכור כל עת לבני הגולה ויתנו דעתם לשבת בארץ נחלתם שעדיין היתה בזמן חכמי התלמוד ארץ בנוי' ויושבת וערים רבים בנוים לתלפיות והי' רוצים שילקוטו לאחד אחד בנ"י על אדמת אחוזתם אשר נתן ד' להם ובתורת חיים בסנהדרין נתן טעם לפי שהסמיכה נמשכת איש מפי איש עד מרע"ה שנתן הקב"ה את רוחו עליו והוא סמך את יהושע וזקנים ונתן מרוחו עליהם וזקנים לאחרים ואחרים לאחרים כמש"כ רבינו פ"ד מסנהדרין נמצא שכל הסומך את חבירו משפיע עליו מרוח הקודש הבא ונמשך עליו ממנו ית' ונראה דלהכי הדיינים הסמוכים נקראים אלקים לפי שקבלו השפע הבא מן האלקים איש מפי איש עד משה רבינו ולכן אין סמיכה בחו"ל לפי שאין השכינה בחו"ל כדאית' פ' מגלחין דפתח ר' אבא עלי' דר"ה ואמר ראוי הי' רבינו שתשרה עליו שכינה אלא שבבל גרמה והנה לכאורה קשה דמוכח מהכא דעשו זכר לציון גם בבית ראשון ואמנם לדעת הת"ח שהוא מטעם דאין שכינה שרוי' בחו"ל ניחא (עיין יומא דף נ"ב ששאלו לר"א מהו שיסוד ביתו וראיתי בשו"ת בי"צ סוף חלק שני שכ' בדרוש לפרש דבעי אי יסוד את ביתו אי צריך לעשות זכר למקדש אמנם יש להבין מהו שהשיב שישאלו אי יסוד את קברו ולדעתי נראה שכונה עיין ירושלמי סוטה פ"ח ר' אליעזר אומר אף הבונה בית לבנים בשרון לא הי' חוזר ואיתא בירושלמי משום שהן מתחדשים פעמים בשבוע ומייתא הא דכה"ג הי' מתפלל עליהם ביומא דכפוריא כדתנן בפ"ד דיומא ועל אנשי השרון הי' מתפלל שלא יעשה בתיהן קבריהם ולפי"ז היינו דהשיב להם שישאלו אם יסידו את קברם דבתי ישראל בגלות הם לא עדיפא מבתי ישראל בשרון שהי' מתפללין עליהם שלא יעשה בתיהן קבריהם ע"כ יש לישראל בדרך זה אם צריך לסוד קבריהם דהיינו בתיהם שאין ישיבתם בטוח ושיש לדאוג תמיד שלא יעשה בתיהם קבריהם):
והנה במס' דרך ארץ פ' השלום איתא וז"ל אריב"ל א"ל הקב"ה לישראל אתם גרמתם להחריב את ביתי ולהגלות את בני הי' שואלים בשלומה ואני מוחל לכם מה טעם שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך ואומר דרשו את שלום העיר ואומר למען אחי ורעי אדברה שלום בך וכ' בס' ח"י וז"ל ומי האיש ירא ד' הרואה שמתחילת עון שגרם החורבן והגלות תלוי בשאלת שלום ירושלים ולבבו לא יחרד לשאול תמיד בשלומה ופשוטו כמשמעו לשאול על איכות ומהות א"י וירושלים ומקום מקדש בכל פרטי' ודיקדוקי' ולהשתוקק להשיב מאבנים ועפרה הקדושים ולחבבם כמו שמצינו שעשו בגלות יכני' המלך וכדאיתא בר"ה דף כ"ד בי' כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא ופירש"י דכ' כי רצו עבדיך את אבני' ואת עפרה יחוננו שיכני' וסיעתו כשיצאו מירושלים הביאו עמהם מאבני' ועפרה מבית המקדש ובנו בנהרדעא ביהכנ"ס וסדוהו באותו אבנים ובאותו עפר ויקשה ג"כ מהא דריב"ז דדריש ולציון דורש אין לה שלא דרשו לציון והא חזינן גם בבית ראשון דרשו שלומה ועשו זכר לה (והנה בח"ס בכמה תשובות הביא להקשות איך הי' רשאין לסתור וליקח מאבני ביהמ"ק ומעפרה לבנות להם ביהכנ"ס בנהרדעא אמנם לדעתי י"ל בפשיטות דחפרו בעומק תחת ביהמ"ק דשם ליכא איסור סתירה ונתיצה דהא קיימ"ל מחילות לא נתקדשו א"כ חפרו שם ולקחו מאבני' ומעפרה וכן ראיתי בשו"ת העמק שאלה שיצא מחדש שכ' אמילתא אחריתא דיכולין לחפור תחת קרקע ביה"כ דהא קיימ"ל מחילות לא נתקדשו וא"ש):

יב) הדרן לדמעיקרא שבזה מקום אתי לפרש על נכון דברי הגמ' מכות דף י' מאי דכתיב שמחתי באומרים לי בית ד' נלך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע שמעתי בני אדם אומרים מתי ימות זקן זה ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל ושמחתי אמר לו הקב"ה כי טוב בחצריך מאלף טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב על גבי המזבח והנ"ל הכונה דסבירא ליה דבנין בית הבחירה עיקרו כדי להקריב קרבנות ולחוג אליו בשלשה רגלים וכמש"כ רבינו ואמנם דוד עיקר כונתו הי' בבנין בית הבחירה הוא משום ארון כמו שאמר וארון ד' יושב באוהל ע"כ כאשר שמע מהם שמשתוקקים לבנין ביהב"ח שישראל חביבה להם ביהמ"ק כדי לעלות לרגל ולהקריב קרבנות ראי' ושלמי שמחה ע"כ הי' שמח בזה ועל זה השיב לו הקב"ה כי טוב יום בחצריך מאלף קרבנות דאף דמצות בנין ביהב"ח הוא מצוה רבה אבל לא כדי להקריב שם הקרבנות ולעלות לרגל אלא משום הארון שיהא שם השראת שכינה וכדכ' למען תלמוד ליראה את ד' אבל לא להקריב הקרבנות דאי משום קרבנות לא הי' עליך מצוה לבנות בית הבחירה (ובאמת הא הקב"ה הסכים תחילה שיבנה ביהב"ח על ידי דוד ואף שיתבטל עי"ז מן התורה וכמו שיתבאר לקמן בהל' ג' דכן התנבא אליו גד בשם ה') רק הטעם דחביבה עלי בנין ביהמ"ק כדי להכניס שם הארון ושיהא השראת שכינתי בין ישראל כדי שילמדו ליראה אותי כל הימים ובהכי ניחא לי הא דאיתא במגילה סופ"ק דת"ת גדול מבנין ביהמ"ק כדמצינו בעזרא שלא עלה לירושלים כל זמן שרבו ברוך בן נרי' קיים והקשה בטו"א מנ"ל דעדיפא מבנין ביהמ"ק דילמא שקולים הם ולכן לא עלה וקיים בעצמו מקומך אל תנח וכן הקשה אהא דיליף שם מיעקב אבינו ע"ה דגדול ת"ת מכיבוד אב מנ"ל דעדיף דילמא שקולים הם ותי' כיון דאיכא מצות ישוב א"י אי איתא דשקולים הוה לי' לעלות לבנות ביהמ"ק וכן ליעקב הוה לי' לעלות אל אביו לא"י לקיים מצות כיבוד אב והנה בח"ס פ"ק דכתובות תמה על זה דתירוצו עולה יפה בעזרא דהי' בבבל אבל ביעקב דבית מדרשו של שם ועבר גבי הדדי הוה קיימו ושם הי' מלכי צדק מלך שלם היינו ירושלים א"כ הי' בא"י וכתב דקו' הטו"א עצומה ואין פותר לה ול"נ ליישב דהנה על קו' ראשונה י"ל לפמש"כ תוס' שבת דף קל"א דבנין ביהמ"ק הוה מ"ע (והיינו כמש"כ דמ"ע דבנין ביהמ"ק אין משום להקריב קרבנות אלא משום הכנסת ארון ולהשראת שכינה וכדאיתא במדרש פ' תרומה שהקב"ה אמר עשו לי בית אחד שאדור בתוכם) לא משום דהוה מכשירי עבודה א"כ ניחא בפשיטות דמוכח דת"ת עדיף ממ"ע דבנין ביהמ"ק מצד עצמו דאי שקולים הם הוה לי' ליבחר לעלות ולקיים מ"ע דבנין ביהמ"ק כיון שיש עדיפותא מצד דהוה ג"כ הכשר עבודה אע"כ דגדולה ממ"ע דבנין ביהמ"ק ומשום הכשר עבודה לא עלה (דלגבי הכשר עבודה הא אמר קרא בפירוש גבי דוד טוב לי יום שאתה לומד בתורה דת"ת עדיף מעבודה עצמה כמו שיבואר) וכן נמי ביעקב אי הוה ת"ת וכיבוד אב שווים ממילא הוה יעקב בוחר בכיבוד אב דכמו בכל מצות שהאדם חייב לבטל מתורה ולקיים המצות כדאיתא בירושלמי פ"ק דשבת ה"נ הוה בוחר בכיבוד אב דאטו יעקב לא קיים שום מצוה מתרי"ג מצות יען שלמד תורה אע"כ דעדיף מכיבוד אב ולכן אף ששאר מצות חייב ובוודאי ביטל לימוד תורה כדי לקיים המצות אבל משום כיבוד אב לא רצה לבטלו יען שגדולה מכיבוד אב ולא מוטל על האדם חובה כשאר מצות שחייב לקיים אף מי שעוסק בתורה ותורתו אומנתו יען דאי בעי אמר האב לא בעינא ליכא למצוה כלל והוה כאמר לא בעינא ויש להביא ראי' לדברינו מזה שאמר הקב"ה טוב לי יום שאתה עוסק בתורה מאלף עולות משום דתורה עדיפא מעבודה ומכאן נשמע דתורה עדיפא מעבודה וכיון שנשמע מהכא דתורה עדיפא מעבודה שוב שפיר נשמע דעדיף גם מבנין ביהמ"ק דאי שווים הם שוב הוה לי' להקדים לקיים מ"ע דבנין ביהמ"ק יען דאיכא נמי משום הכשר עבודה להקריב קרבנות אע"כ דעדיף ממ"ע דבנין ביהמ"ק ולכן אף דאיכא נמי הכשא עבודה הא לגבי הכשר עבודה כבר נשמע מהך דדוד דעדיפא תורה מהכשר עבודה כנ"ל ודו"ק:
ועיין בירושלמי פ"ב דברכות דאיתא אמר הקב"ה לדוד כלום שלמה בנך בונה בית המקדש אלא להקריב קרבנות חביבים עלי משפט וצדק שאתה עושה יותר מן הקרבנות הנה משמע דמקדש עיקרו כדי להקריב קרבנות והנה מהך דירושלמי משמע דת"ת לא עדיף מעבודה דסמכי אקרא דמשפט וצדק נבחר לד' מזבח והנה בברכ"י סי' תרפ"ז נסתפק בזה אי ת"ת דיחיד עדיף מעבודה ותליא זה בפלוגתא דבבלי וירושלמי הנ"ל אולם בפ"ק דרה"ש דף י"ח אמר רבא בזבח ומנחה אין מתכפר אבל מתכפר הוא בד"ת מוכח דתורה עדיפא מעבודה וכן משמע מדקאמר במנחות דף ק"ח כשהעוסק בתורה א"צ לא עולה ולא מנחה אמנם מדר"ל דקאמר שם כל העוסק בתורה כאלו הקריב קרבן משמע דרק שוה לעבודה אבל לא עדיפא מעבודה ובזה אמרתי לפרש המשנה בסוף מסכ' תענית צאינה וראינה בנות ציון וכו' ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זהו בנין ביהמ"ק שיבנה במהרה הכונה עפ"י ירושלמי פ"ב דתענית דמפרש קרא דיצא חתן מחדרו וכלה מחופתה על הארון וס"ת דיצא בעת צרה והיינו דכיון דקבלת התורה והלוחות מכונה ליום חתונתו לכן יציאת הס"ת והארון מכונה ליציאת חתן מחדרו וכלה מחופתה והיינו דקתני וביום שמחת לבו זה בנין ביהמ"ק היינו כמו שהבאתי מההוא דברכות דבצלאל אמר לבנות משכן תחלה כדי להעלות הארון עם הלוחות א"כ עיקר כונת התנא לדרוש ביום שמחת לבו על בנין המשכן והא דנקט ביהמ"ק היינו משום דעיקר בנין ביהמ"ק היינו ג"כ משום הארון כמו שאמר דוד אנכי יושב בבית ארזים וארון ד' באוהל וזהו שייך גם לעתיד דארון נגנז כמש"כ רבינו בפ"ד ולכשיבנה הביהמ"ק יתגלה מקום הארון והיינו דמסיים שיבנה במהרה בימינו וכמו שיבואר להלן:

יג) והנה בהך דסנהדרין דף כ' ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות בית הבחירה ואיני יודע איזהו מהם תחילה כשהוא אומר כי יד על כס י"ק מלחמה לד' בעמלק אין כס אלא מלכות והדר מלחמה בעמלק ומדכתיב והי' בהניח ד' מכל אויביך מסביב והדר כתיב והי' המקום אשר יבחר מוכח דמלחמת עמלק קודם לבנין ביהמ"ק וראיתי בספר תורת נתנאל שהביא להקשות בשם העולם לפי מה דקיימ"ל בשבועות דף ט"ז אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא ע"פ מלך ונביא וע"א סנהדרין וקשה ל"ל קרא והי' בהניח ד' מכל אויביך דמלחמת עמלק קודם לבנין בית הבחירה לא ליכתוב אלא דהעמדת מלך קודם למלחמת עמלק ואנו יודעין דמלחמת עמלק קודם לבנין ביהמ"ק דאי תימא דבנין ביהמ"ק קודם ל"ל קרא דמלך קודם למלחמות עמלק פשיטא דהא בנין ביהמ"ק קודם למלחמת עמלק ולבנין ביהמ"ק הא בעינן מלך אלא ש"מ דמלחמת עמלק קודם לבנין בית הבחירה ונראה ליישב על נכון דהנה הא דבעינן לבנין ביהמ"ק מלך הוא דיליף ממשה דהוי מלך ונביא ובמקום ע"א נמי הוה קאי והנה תוס' הקשו שם גבי מינוי סנהדרין דיליף ממשה נמי נבעי מלך ונביא ונראה דמהא דמשה באמת אין לילף דנבעי מלך ונביא רק הא דילפינן כן בהוספת העיר והעזרות דבעינן מלך ונביא היינו משום דכיון דכתיב קרא והי' בהניח דתחילה צריך להניח מכל אויביך ואז תבנה ביהמ"ק א"כ המצוה רק על המלך הוטלה דהא א"א לומר דתורה חייבה לישראל באותה מ"ע כיון דמלחמת עמלק צריך להיות קודם בנין ביהמ"ק ומלחמות עמלק הא תורה חייבה רק אחר שיעמידו להם מלך שילחום מלחמתם ואין ישראל חייבין במלחמות עמלק א"כ המצוה דלבנות בית הבחירה עיקרה על המלך לכן שפיר ילפינן ממשה שהי' נביא ומלך וע"א סנהדרין אבל אי הוה אמרינן דבנין ביהמ"ק קודם למלחמת עמלק א"כ הוה אמרינן דהמצוה על כל ישראל א"כ באמת ל"ה בעינן דומיא דמשה (ואף דכתיב וכן תעשו לדורות הוה מפרשינן דקאי וכן תעשו לדורות אכלים כדפירש"י בנימוקו על התורה) כמו דל"ב בהעמדת סנהדרין דומיא דמשה וא"כ ל"ה נשמע דהעמדת מלך קודם למלחמות עמלק דהו"א באמת דגם מלחמות עמלק עיקרה לכל ישראל נתנה לא למלך ולכן צריך קרא דמלך קודם למלחמות עמלק דבאמת המצוה עיקרה על המלך ודו"ק:

יד) עוד נראה ליישב דשפיר צריך קרא דהקמת מלך קודם למלחמות עמלק דהנה לכאורה קשה לי הא דילפינן מקרא דמלחמות עמלק קודם לבנין ביהמ"ק דהנה בדוד כתיב אתה לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת וא"כ איך יצוייר דילחום מלחמות עמלק ודמים רבים ישפוך ויבנה בית הבחירה וא"כ הי' לו להקדים בנין ביהב"ח ואח"כ ללחום מלחמות עמלק אך הדבר ניחא דהנה ברמב"ן פ' ראה כתב דהיינו משום דישראל לא דרשו בנין ביהמ"ק עד דוד המלך שנאמר אנכי יושב בבית ארזים וארון ד' יושב באוהל אבל אם זכו ישראל ע"י דרישתם לא הי' נמנע מכח דוד ובספר תורת משה פ' ראה כתב לפרש בזה הא דאיתא במס' שקלים דדוד אמר תיתי לי ששמחתי באומרים לי בית ה' נלך אע"ג שאמרו לצעורי' לי' דמתי ימות ויבנה ביהמ"ק וקשה עכ"פ מאי שמחה איכא י"ל דהי' שמחתו דעי"ז שהם ידרשו אפשר שיעלה על ידו לבנות ביהמ"ק ועי"ש מעתה ניחא דשפיר ילחום מלחמות עמלק קודם ואפ"ה יזכה לבנין ביהמ"ק כיון שהעם ידרשו לבנות הביהב"ח וא"כ י"ל אי לאו דכתיב קרא דמלחמות עמלק קודם לבנין ביהמ"ק הוה אמרינן באמת מהא"ט דאין רצון הקב"ה שמי שילחום מלחמות עמלק ויבוא על ידו שפיכת דמים הוא יבנה הביהמ"ק (אף דשאני הכא דנצטוו ומצוה בכך משא"כ בדוד שלחם מלחמות הרשות כמבואר בדברי רבינו בה' מלכים ולכן נקרא הארצות שכיבש כיבוש יחיד אבל עכ"פ קפידא קצת איכא גם בזה ועיין בתורת משה פ' האזינו על פסוק ונקם ישב לצריו שכ' כדברינו) וא"כ לפי"ז לא הוה ידעינן דהעמדת מלך קודם למלחמות עמלק משום דאז הוה אמרינן באמת דבנין ביהמ"ק הוא קודם להעמדת מלך משום דדרישת בנין ביהמ"ק הא צריך להעשות ע"י ישראל ואח"כ ישימו להם מלך שילחום מלחמותיו או דהוה אמרינן דישראל ילחמו מלחמותיהם ואח"כ ישימו להם מלך ויבנה ביהמ"ק וא"ל א"ש דרק אחר דילפינן דהעמדת מלך קודם למלחמת עמלק וא"כ הוה סברא לומר איך ילחום מלחמות ואח"כ יבנה ביהמ"ק והי' מקום לטעות שבנין ביהמ"ק צריך להיות ע"י המלך קודם מלחמות עמלק אבל אי לא כתיב קרא דהעמדת מלך קודם מלחמות עמלק א"כ הוה אמרינן דמלחמות עמלק ילחמו ישראל בעצמן ואח"כ יעמידו מלך ויבנה ביהמ"ק דהיינו דאי אין המלך לוחם המלחמות בוודאי מלחמות עמלק קודם לבנין ביהמ"ק ואחר שילחמו מלחמות עמלק ויניח ד' להם מאויביהם מסביב ישימו להם עליהם מלך ויבנה ביהמ"ק כיון דהוא לא לחם מלחמות עמלק קמ"ל קרא דמלך קודם למלחמת עמלק ואפ"ה מלחמות עמלק תקדם לבנין ביהמ"ק דאף דילחום מלחמות עמלק ראוי שיבנה ביהמ"ק על ידו כיון דישראל ידרשו לבנין ביהמ"ק לא ידחה מפני זה הבנין ע"י המלך ישראל כדכתב הרמב"ן הנ"ל וא"ש הכל:

טו) אמנם הנה קשה לי לדברי רבינו מגמ' ערוכה כתובות דף ס"ב רבי איעסק לי' לברי' וכו' א"ל בני דעת קונך יש בך מעיקרא כתיב תביאמו ותטעמו ולבסוף כתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ופירש"י מעיקרא כתיב תביאמו ותטעמו בהר נחלתך וכו' שיבואו לארץ ואח"כ יבנו לי מקדש ולבסוף אמר ועשו לי מקדש מיד במדבר מוכח להדי' דועשו לי מקדש קאי אמשכן שהעמידו במדבר ונראה לי ליישב דהנה בגמ' דשבועות דף ט"ו מייתיא דתניא ר"א אומר אם נאמר משכן ולא נאמר מקדש הייתי אומר על משכן חייב שהרי משוח בשמן המשחה ועל מקדש לא יהא חייב לכך נאמר וכו' עד ר"א הכי קא קשיא לי' מכדי משכן אקרי מקדש דכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן והנה ראיתי בספר בנין אריאל שהקשה דשם פליגי אי בכל אלה תנן או באחת מאלה תנן ומבואר שם בגמ' דלמ"ד דכל אלה תנן הוא מפרש הקרא דוכן תעשו לדורות אמקדש וקרא הכי מתפרש ועשו לי מקדש לעתיד וכן תעשו לעתיד בכל אלה וא"כ הוא מלתא בפ"ע ולא קאי אלמטה דכתיב בי' ככל אשר אני מראה אותך א"כ לא אשכחן דאיקרי משכן בשלמא למ"ד באחת מכל אלה תנן ול"צ קרא דוכן תעשו לדורות וע"כ מוקי קרא רק אכלים כפירש"י א"כ קרא מתפרש הכי ועשו לי מקדש ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן שפיר משמע דמשכן איקרי מקדש יע"ש שכתב דבזה פליגי באמת ר"ה ור"נ אי אמרינן בכל אלה תנן או באחת מאלה תנן והנה לפי"ז א"ש דהנה רבינו בפ"ו ס"ל כמ"ד דבכל אלה תנן א"כ לדידי' וכן תעשו קאי אלמעלה ועשו לי מקדש וכן תעשו לדורות בכל אלה א"כ לא קאי כלל אהא דכתיב את תבנית המשכן ולא אשכחן כלל דמשכן איקרי מקדש א"כ שפיר פסק דועשו לי מקדש הוא מ"ע לדורות לבנות בית הבחירה ורבי סבר כמ"ד אחת מכל אלה א"כ לדידי' אמרינן דמשכן איקרי מקדש והאי וכן תעשו קאי אכלים שפיר אמר לברי' מדעת קונך יש בך:
אולם קשה לי מתוספתא פ"א דמנחות ר' יוסי אומר וכו' הרי הוא אומר וירא משה את וכו' כאשר צוה ד' היכן צוהו ועשו לי מקדש וכו' ד"א וירא משה את כל וכו' ויברך אותם אמר להם תשרה שכינה במעשי ידיכם ר"מ אומר כך ברכן ד' אלוקיכם יוסף וכו' כשם שנתעסקתם במלאכת משכן ושרתה שכינה כן תזכו ותבנו לפניו בית הבחירה וכו' עכ"ל מבואר דועשו לי מקדש קאי בין לר' יוסי בין לר"מ אמשכן אך בילקוט פ' פקודי אית' ויברך אותם משה אמר להם יה"ר שתשרה שכינה במעשה ידיכם ר' יוסי אמר כך אמר להם ד' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם אמר להם כדרך שזכיתם במעשה המשכן תזכו לבנות לכם את בית עולמים שבתוכו עתידה שכינה לשרות שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם עכ"ל הילקוט בשם סדר עולם ובשם שוחר טוב הביא הילקוט דבר אחר וירא משה את המלאכה וגומר ויברך אותם מה הוא הברכה שברכם אמר להם יה"ר שתשרה שכינה במעשה ידיכם ר"מ אומר כך ברכם ד' אלקי אבותיכם יוסף עליכם אמר להם כשם שנתעסקתם במלאכת המשכן ושרתה שכינה במעשה ידיכם וכו' והם אומרים ויהי' נועם ד' אלקינו (בזמן שישראל ברצון לפני המקום מה נאמר בהן את קרבני לחמי כבנים המפרנסים לאביהם) וכתב בספר בנין אריאל דבמדרש הראשון פירושו שיזכו לבנות אבל לא ע"י עצמן אלא בי"ש והיינו בבית השלישי לכן נקרא בית עולמים שלא יחרב וע"ז אמר שבוודאי עתידה שכינה לשרות בתוכו ולא שייך לשון במעשה ידיכם כי בי"ש לבד יבנה ויעשה המקום כן בשביל ישראל וא"צ להתפלל שתשרה השכינה כי בוודאי תשרה ובמדרש שני מפורש על בנין שלמה שיבנה במהרה בי"א וכן אמר ותבנו לפניו שהם יבנו לשמו של הקב"ה ושייך בזה לשון בקשה יה"ר שתבנו וכן יה"ר שתשרה שכינה במעשה ידיכם ולפי"ז פליגי בזה ר' יוסי ור"מ וק' לזה מהתוספתא הנ"ל אך הקשה בספר הנ"ל הא דר"מ אומר כן ברכם ד' אלקי אבותיכם מה ענין ברכה זו לכאן ולכן מפרש דהכי קאמר כל ישראל כשם שנעשית מלאכה זו כתקנה כן תזכו לעשות עוד מלאכת הקודש כיוצא בה ותזכו אז גם כן להשראת השכינה במעשה ידיכם וזו ברכה לכלל ישראל אבל א"א לפרש על עושי המלאכה עצמן כי הם עצמן לא בנו את בית הבחירה שהי' בימי שלמה ולר' יוסי היתה הברכה על עושי המלאכה עצמן שע"י מלאכה זו יתכונן בית מקדש למעלה כמו שנאמר ועשו לי מקדש דעשיית המשכן למטה עושי פרי למעלה וכו' ועם היות שהקב"ה חפץ שתהא מלאכת הקודש נעשית בידי אדם וכו' ובאה ברכת משה שיזכו שהמקדש הזה אשר הוקם למעלה יהי' שמור לישראל בשוב ד' שבות עמו עכת"ד לפי"ז ניחא דלא יקשה מתוספתא דלפי הדרש של הילקוט קאי קרא דועשו לי מקדש אמקדש שלמעלה:

טז) והנה עוד יש להקשות מהא דאיתא במו"ק דף ט' על הפסוק וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ד' לישראל ולדוד עבדו בשלמא לישראל עמו שמחל להם חטא דיוהכ"פ שאכלו בו בחינוך ביהמ"ק אבל לדוד מה עשה ומשני שנעשה נס בשערי ביהמ"ק שלא נפתחו עד שהביאו ארונו של דוד ויקשה מ"פ לדוד מה עשה הא כיון דג' מצות נצטוו ישראל להקים מלך ולמחות זרעו של עמלק והדר לבנות ביהמ"ק ואם הי' ח"ו פגום ואין שלמה ראוי למלך ולא הי' ראוי לבנות ביהמ"ק על ידו לא היתה השכינה שורה וע"י שהשכינה שרוי בתוכו מוכח שהי' שלמה הגון למלך וא"כ הרי נעשה דבר גדול לדוד שעי"ז הכירו הכל כי הי' ראוי לבוא בקהל וראיתי בתורת משה פ' בחוקתי שהקשה כך ואמנם לי נראה דא"ש דהנה לפמש"כ דברי רבינו ה' מלכים דיליף דמלך קודם למלחמות עמלק מדכ' שלחנו למשוח אותך למלך על ישראל וא"כ הא דצריך למלך אינו משום בנין בהב"ח דזה שפיר נעשה ע"י ישראל אלא כיון דמלחמות עמלק קודם לבנין ביהב"ח מדכתיב והי' בהניח מכל אויביכם וכו' לשכנו תדרשו ובאת שמה הי' צריכין למנות מלך קודם מלחמות עמלק א"כ לפי"ז אף אי הי' איזה פגם ח"ו בדוד שפיר שכינה שורה בבנין ביהמ"ק דהא אין שייכות לבנין ביהמ"ק שיהא ע"י מלך ולכן פריך מאי טובה נעשה לדוד דמדשכינה שורה בביהמ"ק לא נשמע מזה דאין פגם בדוד המלך דאתי מרות אלא דלכאורה עכ"פ לפי גמ' דידן דיליף מיד על כס י"ק וא"כ כיון דמלך קודם למלחמות עמלק ה"ה דמלך קודם לבנין ביהמ"ק דקודם שימנו מלך אין מצוה בבנין ביהמ"ק א"כ מדשכינה שורה בתוכו נשמע דשלמה ראוי למלך וראוי לבנות ביהמ"ק אכתי תקשי כנ"ל דהנה בהא דילפינן מיד על כס י"ק דמלך קודם למלחמת עמלק הנה כבר תמהו דהא קרא כתיב שום תשים עליך מלך וא"כ למה קצף עליהם שמואל הנביא כאשר אמרו ונשימה מלך וכתב בח"ס בחי' (על הסוג' ח"ג וכ"כ גם בתורת משה) דזה דכתב שום תשים עליך מלך כי הנה ידוע ע' שרים למעלה של הע' אומות מסבבים כסא הכבוד וכישראל עושים רצונו של מקום הם בפנים בסוד ובצל כנפיך תסתירנו וידוע כי כל שר של כל אומה ואומה שורה ומשפיע אל המלך של אותו אומה ולעומת זה מלכות בית דוד הם יושבים על כסא ד' כביכול ורוה"ק שופע עליהם ומלכותם עם מלכות שמים ית"ב אדוקים זה בזה ולא יצויר השראת השכינה בקרב כל ישראל כי אם ע"י שבט מיהודה לכך ראוי ונכון לישראל לבקש להם מלך שיושפע מאת השי"ת כמו שאוה"ע משפעים מאת שר שלהם הסבבים הכסא ולא תהא כהנת כפונדקית אמנם לבקש מלך ושופטים זהו שנאו אצל הקב"ה כיון שיש לנו תוה"ק והמבקש זה מפני שמאמין שגם משפטי התורה רק כנמוסי הגוים וביד מלך להוסיף או לגרוע כפי המקום והזמן ועמש"ה והנה בזה יתכן שפיר הא דיליף בסנהדרין מקרא דיד על כס י"ק דמלך קודם דאין כס אלא מלך דכתיב וישב שלמה על כסא ד' דנקרא מלכות בית דוד כסא ד' כיון דהוא דוגמת השרים שלמעלה הסובבים כסא כבודו של הקב"ה כן יסבב מלך שלמטה פני השכינה השפע והוא המלך בעצמו יהא דוגמת שרים של מלכי אוה"ע שלמעלה ע"כ נקרא שפיר יושב על כסא ד' והיינו דקאמר כי יד על כסא י"ק דאך בבחינה ההוא נקרא כס י"ק א"כ בבחינה זו העמדת מלך קודם למלחמות עמלק וגם לבנין ביהב"ח דרק אם המלך יושב על כסא ד' והשי"ת משפיע עליו ולהשרות שכינתו על ישראל על ידו יכול לבנות ביהמ"ק מעתה להאי מ"ד יקשה שפיר א"כ כשבנה שלמה ביהמ"ק ושרתה השכינה מזה גופי' ידוע לכל כי אין פגם בדוד וראוי ששלמה יהי' מלך יושב על כסא ד' ומקוים בו כי יד על כס י"ק לבנות גם ביהמ"ק א"כ לפי גמ' דידן דילפינן מיד על כס י"ק אכתי תקשה מ"פ הגמ' מאי ולדוד עבדו הא זה בוודאי חסד עליון שידוע לכל שראוי הוא שישרה ד' שכינתו על ידו על ישראל ולהיות מלך על ישראל דאם הוא אינו ראוי לישב על כסא ד' ויהא מושפע מד' א"כ הוא רק מלך ככל הגוים לשפוט משפטיהם ואין ראוי שתשרה שכינתו עליו ואין ראוי לבנות ביהב"ח אשר שם ישרה ד' שכינתו אולם השתא דאתינן להכי י"ל דהא שם במו"ק ר' יוחנן הוא בעל מימרא זו דהי' ישראל שמחים על כל הטובה אשר עשה לישראל ולדוד עבדו דהשערים נפתחו כאשר הביאו ארונו של דוד ולר"יו הא לא קשיא דאמאי לא מפרש כפשוטו דע"י ביהמ"ק ידעינן כי דוד ראוי לבוא בקהל דמואבי ולא מואבית מדשרתה שכינה בביהמ"ק דלרי"ו ע"כ הא דמלך קודם לבנין ביהב"ח לא נשמע מדכתיב כי יד על כסא י"ק דהא מאן דס"ל דהאי כס י"ק הוא תיבה אחת כדאיתא בפסחים דף קי"ו העלה בח"ס בחי' ח"ג דלהאי מ"ד ע"כ לא דריש כי יד על כס י"ק אלא שסובר כמ"ד דמוקי שנשבע שאין כסאו שלם עד שיהא מלחמה לד' בעמלק וא"כ הא דמלך קודם היינו למלחמות עמלק ילפינן ע"כ מקראי דשמואל דקאמר לדוד שנשלח למשחו למלך על ישראל ולהמחות זכר של עמלק א"כ לדידי' לא תליא בנין ביהמ"ק במלך דאף אם אין המלך ראוי השכינה שורה שפיר בביהמ"ק דאין העמדת מלך צריכה שתקדים לבנין ביה"ח כדי שתשרה השכינה בבי"המ על ידו אלא משום כדי ללחום מלחמת עמלק צריך שתקדים הקמת המלך כיון דמלחמות עמלק קודם לבנין ביהב"ח א"כ אין זה עדות מדשכינה שורה בביהמ"ק דהמלך ראוי הוא להיות מלך דאם ראוי הוא שהשכינה שורה על ידו גם בלעדי השראת שכינתו בביהמ"ק הכל יודעין כי הוא יושב על כסא ד' ומושפע מהשי"ת כמו שרי האומות שלמעלה וא"כ ניחא דבשלמה כתיב וישב שלמה על כסא ד' למלך א"כ הי' ניכר השראת שכינתו ית' גם בלעדי בנין ביהמ"ק א"כ שפיר פריך מאי ולדוד עבדו דממנ"פ אי הי' שורה שכינה עליו מבלעדי ביהמ"ק כאשר העיד הכתוב שיושב על כסא ד' א"כ כבר נודע שדוד ראוי הוא ואין בו פגם ואי אין ידוע לישראל גם על ידי ביהמ"ק לא יתודע ושפיר פריך:

יז) הנה הבאתי לעיל דברי רבינו פ"א ממלכים שג' דברים נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ומבואר בדבריו שסדרן כך דהקמת מלך קודם לבנין ביהמ"ק וכ"כ בפי"א ממלכים דמלך המשיח יעמוד והוא יבנה ביהמ"ק ולכאורה קשה מירושלמי פ"ה ממע"ב מ"ב דאיתא התם זאת אומרת שבית המקדש עתיד להבנות קודם למלכות בית דוד אך כד דייקת ניחא דהנה איתא שם במשנה ותנאי הי' בדבר שאימתי שירצו יחזור הדבר לקדמותו ר' יוסי אומר משחרב המקדש הי' התנאי הזה ותנאי הי' אימתי שיבנה יחזור הדבר לקדמותו וע"ז פריך בירושלמי מקרא דדם ענבים סותה מוכח דביהמ"ק יבנה קודם וא"כ רבינו דפסק כר' יוסי ע"כ לית לי' כדרשת ירושלמי אלא דמלכות בית דוד תהא מוקדמת לבנין ביהמ"ק ובזה יש לישב דברי רבינו בפ"ב מה' ממרים שכ' אפילו בטל טעם התקנה אשר בגללו גזרו אפ"ה אין בית דין יכול לבטל את דברי ב"ד חבירו עד שיהיו גדולים מהם וראב"ד השיג שכל שתתבטל טעם התקנה א"צ בי"ד גדול מן המתקנים ובתויו"ט הקשה כיון דהתנאי הי' וכשיבנה ביהמ"ק וממילא בטל הטעם וא"כ מה צורך לתנאי ותי' לפי ירושלמי ניחא כיון דביהמ"ק עתיד להבנות קודם למלכות בית דוד ונמצא שעד מלכות ב"ד יהיו לאויבים קצת ממשלה עלינו ועדיין לא נתבטל הטעם לגמרי לפיכך הוצרכו לתנאי שהבי"ד באותו דור יחזרו הדבר לכמות שהי' עפי"ז התנאי ואמנם רבינו דסובר לפמש"כ דמלכות ב"ד קודם לבנין ביהמ"ק דר' יוסי לית לי' דרשה זו א"כ מוכח דלא כראב"ד מדהוצרכו תנאי לכשיבנה ביהמ"ק והא אז כבר בטל הטעם אפ"ה צריכין שיהא בי"ד גדול ולכך הוצרכה שפיר לתנאי (והארכתי בזה בפ"א מביאת מקדש) אולם זהו שקשה לי מהא דאיתא במגילה דף י"ז ומה ראו לומר קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים דכתיב ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא וכיון שנתקבצו גליות נעשה דין ברשעים שנאמר ואשיבה שופטיך כבראשונה ויתרומם קרן הצדיקים והיכן מתרוממת קרנם בירושלים שנאמר שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך וכיון שנבנה ירושלים בא דוד שנאמר אחר ישובו את בני ישראל וביקשו את ד' אלקיהם ואת דוד מלכם ופירש"י שיבאו לביהמ"ק וביקשו הקב"ה ואת דוד מלכם וכיון שבא דוד באתה תפלה וכיון שבאת תפלה באת עבודה שנאמר והבאתי אותם אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי והנה יש לתמוה שמכאן מוכח דבנין ביהמ"ק קודם למלכות בי"ד ונראה דרבינו מפרש דלא כפירש"י דהא באמת לא נזכר בגמ' שמבקשים על בנין ירושלים וביהמ"ק כאחת א"כ י"ל לפמש"כ רבינו בפ"ו מה' אלו דמקריבין אף שאין בית ובארנו שם שהכונה דעכ"פ צריך שיהא קיבוץ גליות שיהא יושבי' עלי' והשראת שכינה שלא יהא העיר ירושלים תחת ממשלת האומות וזהו בנין ירושלים וא"כ אחר שיהא בנין ירושלים יכולין להקריב ולעבוד עבודה אף שאין ביהמ"ק בנוי ולכך מבקשים בנין ירושלים תחילה ואח"כ על צמיחת קרן בן דוד והשבת העבודה והשכינה וזה יהא כשיבנה ביהמ"ק ע"י דוד וא"כ ניחא הכל דבנין ירושלים יהא קודם לביאת משיח והוא רק יבנה ביהמ"ק וע"ז אנו מתפללים אח"כ על צמיחת בן דוד ושוב מתפללין והשב את העבודה לדביר ביתך דהיינו בנין ביהמ"ק ע"י בן דוד ובזה אמרתי לפרש מאמר אחד במנחות דף פ"ז רבא בר שילא אמר אתה תקום תרחם ציון הי' השומרים מתפללין רנב"יצ אמר דהי' מתפללין בונה ירושלים ד' וי"ל דפליגי בהא דרנב"יצ סובר כיון דע"י שתבנה ירושלים יהא מקריבין אף שאין ביהמ"ק בנוי לכך התפלה על בנין ירושלים ורבא בר שילא אמר דהיו מתפללין תרחם ציון כי ידוע דציון הוא מושב כסא מלוכה א"כ עיקר התפלה על ביאת ג"ץ כי הוא יבנה ביהמ"ק דאז יקריבו הקרבנות וא"כ להלכה אנו פוסקים כרנב"יצ והנה איתא שם מעיקרא מאי אמרי רבא בר שילא אמר כי בחר ד' בציון איוה למושב לו נראה הכונה שלא יאמרו כי המקום עצמו מקודש לכך בחר ד' בציון דאינו אלא שכל קדושת ציון וירושלים הוא מפני שבחר ד' בציון איוה למושב לו אבל לא שהמקום גרם קדושה יותר וכמו שמבואר בפ"ב וכן בפ"ו מה' אלו ועיין ירושלמי פ"ד דברכות ופ"מ שם שהביא תוספתא דתחילה כללו של דוד בבונה ירושלים ועיין ירושלמי פ"ב דברכות דמייתא שם הך שמעתין דמגילה ובפירוש מראה הפנים היטיב:
והנה ראיתי אחר זה במהרש"א בח"א שם במגילה שמפרש כן וז"ל וכיון שבא דוד שנאמר והביאותים אל הר קדשי משמע לי' מהכא שבא דוד תחילה כדאמרינן בסנהדרין ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרע עמלק ולבנות בית הבחירה א"כ לעתיד נמי וודאי יהא כך וכיון דכתיב והביאותים אל הר קדשי דהיינו בנין בית הבחירה ע"כ דבא דוד מקודם זה שאמר כיון שבאת תפלה באת עבודה שבלב הקדום לעבודת מזבח עכ"ד הרי דגם הוא מפרש דבנין ירושלים אין הכונה על בנין ביהמ"ק אלא דאכתי יש לתמוה מכאן אמה שכתב רבינו בפי"א ממלכים דהעמדת סנהדרין יהא על ידי משיח ובגמ' הנ"ל משמע דסדרן כך שתחילה ישוב שופטינו כבראשונה ואח"כ בנין ירושלים וביאת בן דוד והנה ראיתי בשו"ת מהרלב"ח בקונטרס הסמיכות שהרגיש בזה וכתב לתרץ וז"ל דהוא גופי' אשמעינן קרא כי משיח נקרא צמח צדיק צמח צדקה דאע"ג דבביאת משיח ראוי שתקרא לירושלים עיר הצדק מ"מ לא יהא כן אלא אחר השבת השופטים עכ"ל (עיין ירושלמי פ"ב דברכות ומדרש רבה איכה על פסוק כי רחק ממנו מנחם עיין בפירוש מחנה חיים על תהלים דמשיח נוטריקין מ נחם ש למה י דידי' ח זקיה וח"ס זצ"ל קלס"י) וא"כ לא קאי כלל אבנין ירושלים וא"כ יש לומר דלעולם בנין ירושלים קדום לביאת משיח צדקינו רק אחר שיקבע סנהדרין יקרא עיר הצדק ולכן אמרו ואשיבה שופטיך כבראשונה ואח"כ יקרא לך עיר הצדק ולא קאי כלל אבנין ירושלים ול"נ באופן אחר כיון דבקביעות סנהדרין אכתי אין יכולין לדון די"נפ עד שיבנה ביהמ"ק יען שסנהדרין צריכין לישב בלשכות הגזית סמוך למזבח כמו שמבואר במכילתא מנין שאין ממיתין אלא בפני הבית ת"ל מעם מזבחי תקחנו למות ומנין שתהי' סנהדרין סמוכה למזבח שנאמר מעם מזבחי וכן הוא בע"ז דף י"ד שהלכו לחנות שהוא בהר הבית כדי שלא ידונו דיני נפשות דבעינן אצל מזבח ד' (ולקמן בדין ח' הארכתי בזה) וא"כ לא נקרא עיר הצדק עד שיבוא לדון במשפט בביהמ"ק סמוך למזבח א"כ שפיר קאמר קרא ואשיבה שופטיך כבראשונה ואח"כ יקרא לך עיר הצדק ולא קאי כלל אבנין ירושלים אלא לומר דיקרא לך עיר הצדק אחר השבת השופטים לדון כבראשונה בביהמ"ק סמוך למזבח אחר שתבנה ירושלים על תלה וזהו שאמרו היכן תתרומם קרן הצדיקים בירושלים א"כ שפיר יפורש דבנין ירושלים תוקדם להשבת השופטים:
והנה ראיתי לרבינו בפירוש המשנה בפ"ק דסנהדרין עמד על זה דלפי הקרא דואשיבה שופטיך כבראשונה ואח"כ יקרא לך עיר הצדק משמע שעתידין סנהדרין לחזור קודם בנין ירושלים והקשה איך אפשר זה הא בטלו סמוכים ומזה הוכיח שעתידין ישראל להתקבץ בא"י טרם שיהא בנין המקוה בב"א וכשמתקבצת כל ישראל בא"י יכולין הם לסמוך הגדול שבהם והוא ימנה סנהדרין יעוש"ה אמנם לפי"ז לכאורה קשיא א"כ הדברים סותרין זא"ז דהא בפ"א ממלכים כתב דע"י משיח בן דוד שיקבץ נדחי ישראל חוזרין כל המשפטים למקומו כמו שהי' אמנם לפמש"כ יש לומר דזה שכ' רבינו וחוזרין כל המשפטים למקומו אין הכונה לסמיכת סנהדרין דזה אפשר שתהי' קודם ביאת דוד ע"י שיתקבצו ישראל ויסמכו הגדול שבהם אלא הכונה שיחזור למקומו שתהא ישיבתן סמוך לעזרה ולמזבח וידונו דיני נפשות אבל הסמיכה אפשר שפיר שתהי' בהקבוץ נדחי ישראל וימצאו אנשים חכמים גדולים אשר יריחו ביראת ד' כמו שכ' רבינו בפי' המשנה שם דהשי"ת ישפיע להם רוח חכמה ובינה ואז ישיבו שופטיך כבראשונה בב"א:

יח) אמנם נראה בביאור הדברים האלה עפ"י דברי הב"ח סי' קי"ח הנה הקשה אהא דתקנו בברכת בונה ירושלים וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין הא ל"ה מעין חתימה ותי' עפ"י מה דאיתא התם בגמ' שתקנו את צמח דוד אחר ובונה ירושלים דכיון שבאים בירושלים בא דוד דכ' אחר ישובו בנ"י וביקשו את ד' אלקיהם ואת דוד מלכם ונהרו אל ד' ואל טובו באחרית הימים ויש להקשות ביהמ"ק מאן דכר שמי' ונראה דס"ל דסוף הקרא ונהרו אל ה' ואל טובו הוא מרמז על ביהמ"ק כדכתיב ואל ההר הטוב הזה והלבנון ואומר מה טובו אהלך יעקב משכנותיך ישראל ויהי' טעם הכתוב אחר שישובו ישראל ויבנה ירושלים יבנה ביהמ"ק בתוכו והשכינה תשרה בתוכו ואז לאחר שישובו לביהמ"ק יבקשו את ד' ואת דוד מלכם וכו' דכשיבנה ירושלים וביהמ"ק הנה אז דוד בא ויושב על כסאו שהכין לו הוא ית' כמו שהגון למלך שיהא הכל מוכן וכו' כי הבונה עיר שתהי' עיר ממלכה הנה הכרח הוא שיבנה בתוכה בית קדוש לתפלה ולעבודה לפני השי"ת גם צריך הוא לבנות בית שיהא נקרא בית המלך ובתוכו כסא מלכות שישב המלך לדון עמו ולכן הכל הוא מענין בנין ירושלים וזה אמרינו ולירושלים עירך ברחמים תשוב לבנותה ותשכון בתוכה כאשר דברת והוא שתשכן שכינתו בביהמ"ק ותבנה אותה בקרוב והוא שיהא בונה אותה יתעלה בעצמו בקרוב וע"ש לפי"ז ניחא דבוודאי ביהמ"ק יבנה ע"י דוד ויהא ביאת בן דוד קודם בנין בה"מק זהו בנין שבידי אדם אבל עיקר הבנין הוא מה שיבנה ע"י הקב"ה (וכמו שאמרו חכז"ל דביהמ"ק של מעלה ירד למטה והוא כעין נשמה בביהמ"ק של מטה שיבנה ע"י בני אדם כמו שכ' בע"לנ סוכה דף מ"ד) וא"כ י"ל דכסא דוד ומלכותו לא תתיישב עד שירד למטה בה"מק של מעלה ולכן אמרו ובנה אותה בקרוב דהיינו הוא בעצמו ממש יבנה שירד בה"מק של מעלה למטה ואז תתכונן כסא מלכות דוד אבל קודם שירד מקדש של מעלה לא תתכונן ותתישב כסא מלכות דטרם שנבנה ביהמ"ק של מטה ע"י הקב"ה אין כסאו שלם ואין שמו שלם לא יתכן שתתישב ותתכונן כסא דוד המלך וזהו פשר דבר לישב המאמרים שנראים כסותרים עצמן וכן הא דאיתא בירושלמי פ"ד דברכות הביאו הטור הא דר' ינאי כד ניעור משינתי' לימא ירמ"ל וכו' ובנה עירך וביתך והיכלך ומקדשך ופדנו מכל גזירות קשות והושיע ברחמיך הרבים משיח צדקך ועמך משמע דהי' קודם ביאת המשיח ומבואר יותר בטור סי' קכ"ב שיש לומר בנה עירך ושב ושכלל היכלך קרב קץ ביאת משיחך פדה עמך וכו' מבואר דבנין מקדש קודם לביאת המשיח ולפמש"כ שניהם צדקו יחדיו:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה