מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק א · הלכה יא
א') ומצוה מן המובחר לחזק הבנין הגבוה כפי כח הציבור. והנה הכ"מ לא הראה מקומו ונראה שאמר כך מהא דשבת דף י"א דרוש מהא קרא דביה"כ גבוה מכל העיר והובא להלכה בסי' קנ"א וכן פסק רבינו בפ"א מתפלה וכיון דעיקר קרא בביהמ"ק אייריא ומנה נלמוד לביהכנ"ס יען דביהכנ"ס אקרי מקדש מעט וכדאיתא מגילה דף כ"ט וכמש"כ מהרי"ק שורש קס"א א"כ שפיר כתב רבינו הא דינא בבנין ביהמ"ק:
והנה במהרי"ק דן מזה דביה"כ יש לדמותו למקדש לכל מילי כגון לענין נתיצת דבר מביהכנ"ס וכדעת המרדכי פ' בני העיר וכ"כ במרדכי בשבת שם לענין להשתמש בעלי' שע"ג ביהכנ"ס ועדיף עוד יותר מעליות ביהמ"ק דקיימ"ל עליות עזרה לא נתקדשו רק מדמינן להו לעליות היכל שנתקדשו וכדאיתא בפסחים דף פ"ט וכמבואר כ"ז בב"י סי' קנ"א:
והנה במרדכי פ"ק דשבת סי' רכ"ה נראה שהטעם דאסור לבנות בית שגגותי' גבוהין מביהכנ"ס הוא מטעם תשמיש גנאי וכתב וז"ל כל עיר שגגותי' גבוהין וכ' רבינו מאיר איני יודע אסור להשתמש בעלי' שע"ג ביה"כ כמש"כ רי' דאפי' גגין ועליות דעזרה לא נתקדשו מיהו יש ליזהר מלהשתמש שם תשמיש קבוע של גנאי כגון לשכב שם מדאמרינן פ"ק דשבת כל עיר שגגותי' גבוהין מביהכנ"ס סופו ליחרב וה"מ בבתים אבל בקשקושי ואברורי לית לן בה משום דלא משתמשי על גבן ושמא דומה לעליות ההיכל שנתקדשו דמקדש מעט שלנו יש לנהוג בו קדושה קצתם מעין קדושת היכל דעליות היכל נתקדשו כדאמרינן פרק אין צולין ואפי' עליות עזרה דלא נתקדשו היינו דלא נתקדשו בקדושת עזרה גופי' מ"מ אין נוהגין בו מנהג ביזיון ובס' בגדי ישע פי' דברי המרדכי דרצה להוכיח דלא לימא שהטעם שאין מגביהין בתים משום כבוד ביה"כ לרומם בית תשמיש גנאי בכל העיר במקום גבוה מביהכנ"ס ואקושי ואברורי דא"ר לתשמיש שרי ואפי' גבוה מביהכנ"ס וא"כ יש ללמוד קו"ח השתא בבתי העיר לא ישתמש תשמיש גנאי קבוע מכש"כ ביהכנ"ס עצמה מיהו אין ללמוד מזה אלא תשמיש גנאי קבוע כגון שכיבה בעלי' אבל תשמיש עראי איני מוכח ע"ז מסיק דשמא תשמיש עראי של גנאי אסור בביה"כ עצמה משום דדמי לעליות ההיכל ואולם קשה לי לפי מה שהעלה הצל"ח פסחים דף פ"ט דהא דעליות היכל נתקדשו היינו כשפתוחין לקודש וא"כ איך שייך לתלות לאסור שלא יהא הבית גבוה יותר מביה"כ משום דאסור תשמיש גנאי בגגין ביה"כ שלכן יהא אסור לבנות גבוה יותר מביה"כ ג"כ משום דנעשה אז תשמיש גנאי למעלה מכנגד ביהכנ"ס הא גגין ועליות היכל גופי' לא נתקדשו רק אם פתוחין לקודש וא"כ איך שייך לאסור לבנות שאר בתים גבוה מביהכנ"ס מהא"ט וגם גוף הדין שכ' המרדכי לאסור מטעם דעליות היכל נתקדשו קשה דלדברי הצל"ח דבעינן פתוחין לקודש א"כ בגגי ביה"כ שאין פתוח לביה"כ ל"ש לאסור משום דגגין נתקדשו:
והנה במגילה דף כ"ו אמר רבא במעמד אנשי העיר יכולין למכור אף למישתי בי' שיכרא וקשה כיון דביהכנ"ס מדמינן לביהמ"ק הא קיימ"ל אבני היכל ועזרה אין להם פדיון כמש"כ רבינו בפרקין א"כ למה יוצא ביהכנ"ס לחולין ע"י פידיון וכבר הקשה כן הרמב"ן שם הביאו הב"י סי' קנ"ג ובמג"א סק"ה והנה הרמב"ן העלה דבאמת אין בביה"כ משום קדושה אלא משום תשמישי מצוה אבל דעת הר"ן במגילה שם דדמי לקדושה מדרבנן ולכן אמרו לחלל תחילה על המעות ומדאיקלוש קדושתי' יכולין אח"כ להפקיע הקדושה לגמרי אולם בח"ס סי' ל"ח העלה דלדעת בעהמ"א בע"ז דף נ"ג דאבני מזבח יוצא לחולין ע"י מעילה כש"כ אבני עזרה א"כ שפיר דמי למקדש כיון דגם במקדש אבני עזרה יוצאין לחולין ע"י מעילה אולם יש לומר דגם לדעת בעמה"א מוכח דל"ה אלא תשמישי מצוה דאין לומר דלכך יכולין להפקיע קדושתי' משום דגם אבני עזרה יש להם פדיון דא"כ יהא הדמים אסורים וכן נראה דעת המלחמות דלא ניחא לי' לומר כן משום דא"כ קשה ממנ"פ יהא הדמים אסורים ומה מהני דאיקליש קדושתי' וכן נראה בח"ס שם שכן הי' שיטת המלחמות יעוש"ה שמפרש דקושיתו הוא בדרך ממנ"פ והנה בטו"א במגילה דף כ"ה הקשה בהא דאמרינן שם ה"מ בחדתא דהזמנה לאו מילתא והקשה בטו"א לפי שיטת הקדמונים דמדמינן למקדש א"כ הא הוה גוף קדושה ובגוף קדושה הא לכו"ע הזמנה מילתא הוא כדאיתא בסנהדרין מ"ח לאביי דלא יליף מע"ע משום דהוא גופי' קדושה ותי' דלרבא דסובר ע"ע לא נאסרה מחיים אף בגוף קדושה הזל"מ והנה במג"א סי' ל"ב כתב ג"כ דזה תליא אי ע"ע נאסרה מחיים כדאיתא בחולין דף פ"ב ובכריתות דף כ"ה אבל לדעתי יקשה ע"ז דהנה ברמב"ן במלחמות הקשה ג"כ לרז"ה דסובר בגוף קדושה הז"מ הא מע"ע אין לילף דליכא גז"ש דרק לענין מת שפיר ילפינן מע"ע בגז"ש דשם שם ועוד הא גם בס"ת לא נתקדשו גוף הגוילין דהא אמרינן בשבת פ' כל כתבי אזיל כתב אזלה קדושתי' ונראה דהנה הטעם דבגוף קדושה הז"מ הוא משום דרק בתשמישי מצוה דקיימ"ל צר בי' ולא אזמני' לא מהני א"כ איך נאמר דאם אזמני' לתשמישי מצוה או לתשמישי קדושה דיהא אסור כיון דמהעשה גופי' בלא הזמנה אין יוכל לאסור אבל בגוף קדושה דהיינו ס"ת הנה אי ל"ה בעינן לשמה למצוה א"כ מיד כשכתב עליו ס"ת נתקדשו הגוילין ע"י מעשה הכתיבה א"כ שפיר שייך לומר כשאזמני' לס"ת הרי הזמנו למעשה שבכח מעשה ההוא לבד יוכל לאסרו ולהרכיב עליו איסור קדושה שיהא גם הגוילין קדושים נ"ז שלא אזיל הכתב א"כ לכן שפיר הזמנה מילתא שיוחל עליו קדושה וכיון דמהני הזמנתו שוב שפיר בעינן לשמה (ובזה יש ליישב שיטת רש"י בסג' דהזמנה דתוס' שם הקשו לפירש"י מגיטין להנ"ל י"ל דרש"י מודה בס"ת דבעינן לשמה דהוה גוף קדושה משום דאף אי נאמר דהזל"מ וא"צ לשמה נתקדשו הגוילין ע"י הכתב בעודן עליו ולכן שוב שייך שפיר הזמנה מילתא ובעינן לשמה) וא"כ נתיישבו דברי המלחמות דהא דגוף קדושה הזמנה מילתא אין הכונה דבגוף הדבר נתקדש שיהא עצם הקדושה ולא תשמיש לקדושה אחרת רק הכונה לומר דהיכא דל"צ מחשבה כדי שיחול עליו הקדושה אלא דהמעשה לבד אסרו זהו מחשב גוף קדושה ולכן הזמנה מילתא דזה שייך רק בדבר שגוף קדושה דבתשמישי קדושה אי אפשר להתקדש ע"י המעשה לבד דצר בי' ולא אזמני' לא מהני לכן גם אזמני' ולא צר בי' ג"כ לא יוכל לאסרו כיון דלא נאסר אפי' בעושה מעשה ההוא אם לא אזמני' תחילה לאותו מעשה ולפי"ז הא דהזמנה בגוף קדושה מילתא הוא לא מע"ע ילפינן לה דהא אדרבא ע"ע ל"ה גוף קדושה דהא בוודאי ע"ע אם יערפו ולא יזמינו יקדשו תחילה לשם ע"ע לא נאסר בעריפה בתראה א"כ כיון דהאסור לא חל אלא ע"י הזמנה למעשה כהא"ג ל"ח גוף קדושה דהא לא הזמינו לדבר שהמעשה לבד בכחו לאסרו והא דאמרו בגמ' דע"ע שאני דגופה קדושה אין הכונה דמשום דגוף קדושה הזמנה מילתא אלא הכונה דעכ"פ יותר יש לדמותו למשמשי ע"ז מלע"ע משום דהוא גופה קדושה דעכ"פ אין משמש לקדושה אחריתא (ולקמן בפרקין בארתי כונה אחרת בהא דקאמר דע"ע הוא גופי' קדושה) וא"כ הא דלדעת בעהמ"א קדושה כס"ת הזמנה מילתא לא מע"ע ילפינן רק נראה לי דילפינן לה מכלי שרת דכתיב ועשו לי לשמי מוכח דבעינן לשמה דהא בכלי מקדש המעשה לבד מקדשו דכתיב אשר ישרתו בהם ואף אם לא הזמינו בפירוש לקדשו לכ"ש קיימ"ל דשירתן מקדשתן זה נאסר גם בהזמנה לי לשמי לבד כיון שהזמינו למעשה כזו שבכחו לאסרו בלא הזמנה וא"כ בס"ת שפיר הזמנה מילתא אף אי לא הזמין הקלף לס"ת כיון שכתב עליו ס"ת נאסר ע"י מעשה הכתיבה ע"כ הזמנה לאותה מעשה הכתיבה ג"כ אסרתו ומקדשתו מעתה נסתלקה קו' הטו"א שכ' דאי ע"ע אין קדוש מחיים הזמנה לגוף קדושה לאו מילתא דלפמש"כ לא מע"ע ילפינן לה הא דבגוף קדושה הזמנה מילתא ולפי"ז גם קו' הטו"א לק"מ דביהכנ"ס אף לדעת הקדמונים דסברי דהוא גופה קדושה לא תשמישי מצוה עכ"פ לענין שיהא הז"מ ל"ה גוף קדושה דהא בסי' קנ"א מבואר דאם התפללו בבית שלא יחדו לביהכ"נ לא חלה עליו קדושה והוא מירושלמי מגילה ויומא כמו שיתבאר להלן בפרקין א"כ גם בביה"כ בעינן עם המעשה הזמנה כהא"ג הזל"מ ולא נאסר בהזמנה בעלמא כיון דבמעשה לבד אין בכחו לאסרו גם הזמנה להאי מעשה אין בכחו לאסרו ולקדשו ודו"ק:
ב') והנה לענין תשמישי קדושה דעת הרמב"ן שם דאין להם פדיון לעולמית ואין מתחללת ולדעתו הוא מטעם ביזוי מצוה אבל לדעת הר"ן הוא מטעם דכל קדושה אין לה פידיון ותשמישי קדושה כקדושה עצמה והעלה בח"ס שם שזה ג"כ רק מדרבנן שעשו ס"ת ותשמישה כעין קדושת מקדש שכלי תשמישתו אין להם פדיון ועמג"א סי' קנ"ג סיק' י"ד וסי' קנ"ד סיק' ח' וכך דעת רבינו בפי"א מס"ת דכלי תשמישי קדושה אין להם פדיון וקדושתה קדושת עולמית אך כתב שם דמה שעשו לנוי ס"ת יש לה פידיון ובח"ס שם וכן בפמ"ג סי' קנ"ג תמה מה חילק יש בין תשמיש קדושה למשום נוי ותי' דדוקא תשמישי קדושה דמי לכלי מקדש דקיימ"ל יש מועל אחר מועל בכלי תשמיש אבל במה שעשו לנוי בוודאי יצא לחולין ע"י מעילה וע"כ מהני פדיון לכן יש לה פדיון ולדבריו צ"ע דהא דכ' רבינו בפ"ו ממעילה דבקרדום יש מועל אחר מועל היינו רק מעילה שבשוגג אבל פידיון בוודאי יש לכלי תשמיש דרק קדה"ג ככ"ש אין לה פידיון והא דבמעילה דף כ"ט מוכח דהא בהא תליא היינו רק לענין כ"ש משום דבכ"ש אף אי הוה אמרינן דיש מעילה במזיד כר"מ בקידושין דף נ"ד דהקדש במזיד מתחלל אפי"ה בכ"ש יש מועל אחר מועל דל"ש מעילה בקדה"ג א"כ ה"ה דל"מ פדיון אבל בכלי תשמיש כקרדום יוצא ע"י מעילה לחולין דרק דלדידן דמעילה רק בשוגג מתחלל הוא אמרינן דיש מא"מ בקרדום (וכמו שבארנו בה' מעילה ליישב בזה דעת רבינו שנלאו כל המפרשים ליישב דבריו דבש"ס מוכח רק בכ"ש יש מא"מ אבל לא בכלי תשמיש והעליתי דזה רק לר"מ דבמזיד יש מעילה אבל לדידן דאין מעילה אלא בשוגג גם בתשמישי הקודש יש מא"מ) אבל לענין פידיון שפיר יוצא לחולין וא"כ אין הוכחה דלשיטת רבינו דבקרדום יש מועל אחר מועל שנאמר דגם פדיון אין לו וכדמוכח ממה שהקשה בח"ס על רבינו דסובר בקרדום יש מא"מ ממכתשת של מרע"ה למ"ד דל"ה כ"ש אין מקדשת קדה"ג ויוצא ע"י פדיון כדאיתא בשבועות דף ט' ולמה בקרדום יש מא"מ ולפמש"כ ניחא דגם קרדום יש לה פדיון ומתחלל רק לענין מעילה דבשוגג אמרינן דאין מתחלל ויש מא"מ ולכן גם מכתשת אין מקדשת ומהני פדיון:
ואולם ליישב קו' הח"ס ופמ"ג מתשמישי ס"ת אומר אי דמיא להא דמיא לבגכ"ה לפמש"כ הריטב"א הביאו משל"מ פ"ח מכהמ"ק דל"ה כ"ש וחקר במשל"מ א"כ אמאי אין לה פדיון ונגנוזין לפמש"כ י"ל דכ"ש ל"ה אבל תשמיש קדושה הוה וזה ג"כ אין לה פידיון ולפי"ז גם תשמישי ס"ת וכל תשמישי קדושה אין להם פדיון אבל מה שהוא רק לנוי יש לה פדיון דל"ד לבגכ"ה וכן למ"ד סכין של שחיטה ל"ה כ"ש מסתברא דעכ"פ מיקרי תשמיש קדושה ואין לה פידיון אבל קרדום בוודאי לא נחשב תשמיש קדושה רק כלי תשמיש הקודש ולכן מהני פידיון וא"כ א"ש דל"ק מתשמישי כסף שהוא לנוי דיוצא לחולין דתשמיש קדושה רק מיקרי דבר שהוא משמש לגוף הקדושה עצמה כבגכ"ה וסכין אבל תפוחי זהב של ס"ת אין תשמיש לגוף הספר דהא אין מניחין אותו על הספר עצמו:
ג') והנה כבר הבאתי דברי המרדכי דאסור לנתוץ דבר מביה"כ והובא להלכה בסי' קנ"ב ואמנם לפמש"כ תליא זה בשיטת ר"ן ורמב"ן דלר"ן ביהכנ"ס קדושה יש בה ולרמב"ן רק תשמיש מצוה שנזרקין אחר שנעשית מצותו והנה במג"א סס"י קנ"ב הביא דעת מהרמ"פ דל"ש אסורא אלא בתולש וסותר ממחובר ולא בדבר המטלטל כגון ספסלים של ביה"כ והקשה בפמ"ג ובח"ס ממס' מכות דף כ"ו שורף עצי הקדש לוקה משום לא תעשון כן הרי דגם בתלוש לוקה והנה לכאורה יקשה מירושלמי פ"ג דמגילה והובא בב"י סי' קנ"ד דספסלים ובימה של ביהכנ"ס יש לו קדושת ביה"כ לענין מכירה וא"כ ה"ה לענין נתיצה ולכן אף אי בעלמא בתלוש ליכא איסורא בספסלי ביה"כ דדמי לביהכנ"ס גופי' ובטיל לגבי ביהכנ"ס איסור נתיצה שפיר ונראה ליישב דהנה לכאורה יש לחקור אהא דעושין ספסלין של עץ ובימה של עץ בביה"כ והא אין עושין במקדש בנין של עץ כיון דביה"כ יש לו דין מקדש לדעת מהרי"ק שהבאתי לעיל לפי"ז לכאורה י"ל דמהא"ט גופי' שרי לנתוץ ספסלין של ביהכנ"ס דממנ"פ דכיון דעושין של עץ ע"כ נקטינן דלא לכל מילי הוה ביה"כ כמקדש א"כ גם נתיצה שרי ורק דהקושיא עכ"פ הרי שיטת מהרי"ק דביה"כ יש לו דין מקדש לכל מילי דשייך בו הנה ע"כ הא דשרי ספסלין ובימה של עץ יען דהוה בתלוש שרי דאין אסור אלא בבנין ומחובר כמש"כ הר"מ לעיל דין ט' א"כ שוב גם נתיצה שרי מהא"ט דהוה כתלוש ולא בטיל לגבי ביה"כ ולפי"ז י"ל דזהו כונת הרמפ"ד דבביה"כ שרי לנתוץ מידי דתלוש דכיון דע"כ לא בטל לגבי ביה"כ למחשבי' כמחובר ע"כ גם משום נתיצה ליכא דליכא קדושת ביה"כ אמידי דתלוש ולכן ל"ק מעצי הקדש שהוא לגוף קדושה גם בתלוש שייך אסור נתיצה וא"כ הדבר מוכרח דאף דלירושלמי לענין מכירה ספסלין ובימה יש לו דין ביה"כ לאיסור נתיצה אין בו קדושת ביה"כ מדשרי של עץ ע"כ דלא בטלי לגבי ביה"כ גופי' ולכן משום נתיצה ג"כ ליכא:
וראיתי אח"ז במהרמ"ש שעמד על זה איך שרי להעמיד ספסלין של עץ בביהכנ"ס וכ' דלפמש"כ מהר"ל מפראג הטעם דאסור לשתף דבר של חול עם של גבוה לכן בביה"כ דהא צרכי מצוה אין כאן שיתוף הדיוט לשל גבוה אולם לטעמו יקשה א"כ מכל הני שהקשה הראב"ד לעיל דמשמע דאף דכולן צרכי מצוה אפ"ה אסור לקבוע של עץ והנה לדעת הראב"ד שכ' מטעם דאין נעשה לצל שרי לעשות איצטבאות של עץ במקדש כמו שהבאתי לעיל דין ט' לכן ספסלין של עץ שרי דאין לצל משא"כ לנטוע אילן בחצר ביהכנ"ס שהוא לצל שפיר אסור דהאומות עושין כן לפני בית ע"ז שלהם שיקבצו שם העם כמש"כ רבינו בה' ע"ז ואין לעשות כן לפני בית ד' אלקי ישראל ולענין אתנן אי שרי להביא לביהכנ"ס דעת המג"א סי' קנ"ד דרק מדרבנן פסול ויש להבין עכ"פ הוה מצוה ולמצוה ג"כ פסול אתנן וראיתי באבני מילואים בסי' כ"ד לתשובותיו הרגיש בזה וכתב דביהכנ"ס קיל אפי' משאר מצוה ובח"ס סי' ל"ט חקר אי בביה"כ בעינן מן המותר בפיך כיון דילפינן ממקדש א"כ יקשה לפמש"כ הבחיי דלכן ל"ה משי במקדש משום דהוה יוצא מן הטמא א"כ הא דנוהגין ליקח משי לתפירת תשמישי ביהכנ"ס והעלה משום דנשתנה כשנעשה משי וכן ע"י הצביעה שצובעין המשי ועמש"כ בפ"א מכהמ"ק והנה בפמ"ג סי' קנ"א כתב דלענין מצות מורא בביה"כ רק דרבנן אף דמורא מקדש הוא מ"ע רק דאכתי משום נדר הוה ד"ת אא"כ התנו:
ולכאורה קשה לדברי הרמפ"ד הא מזבח הוה תלוש ולבסוף חיברו דהוה כתלוש ואיכא נתיצה אך י"ל דהנה בחיה"ר בע"ז דף נ"ד הביא דברי הראב"ד דמשמשי ע"ז של ישראל ג"כ אין לו ביטול מדכ' ונתצתם את מזבחותיהם ואין אלא משמשי ע"ז אלא ע"כ דישראל זכו בהן בירושה כדאמרינן גבי אשירה ואף דל"ש אלא במחובר לקרקע ע"כ צריך לומר דאף דתלוש ולבסוף חיברו הוה כתלוש ונאסר לענין ירושה הרי הוא כקרקע ומשו"ה צריך נתיצה וע"ז אמר קרא לא תעשון כן לד' א"כ א"ש דמזבח הוה שפיר כמחובר ובזה איכא לא תעשון אבל בתלוש לא נאמרה הלאו דלא תעשון כן וכדברי הרמפ"ד (ועיין בהפלאה):
ד') ומפארין ומייפין כפי כחן וכו'. ונראה לי ראי' לדין זה מהא דאתיא במשנה דביכורים עשירים מביאים בקלתות של זהב ושל כסף עניים בסלי מצפים של ערבה קלופה הסלים והביכורים נתונים לכהנים וקלתות כסף לבעלים הרי דמצוה לעשירים להשתמש למצוה בכלי כסף וכלי זהב מכש"כ במקדש והנה משנה זו הובא בב"ק דף צ"ב ואיתא שם אמר רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי רבנן בתר עניא אזלי עניותא א"ל דתנן עשירים מביאים ביכורים כנ"ל אמר לי את אמרת מהתם ואנא אמינא מהכא וטמא טמא יקרא והנה המאמר תמוה מאוד למה לא ילפי רבנן אליבא דרבה בר מרי מקרא דכתיב בתורה ושבקי קרא ומייתיא ראי' ממשנה דביכורים וראיתי בפמ"א ח"ג שעמד ע"ז וכתב לפרש בדרך חריף עפ"י גמ' דכתובות דף ע"ה אמר רבא לא תימא ריהו"ש לא אזיל בתר חזקה דגופה כלל וכו' היכא דאיכא חזקה דממונא אבל היכא דליכא חזקה דממונא אזיל ריה"ש בתר חזקה דגופה דתניא אם בהרת קודם לשער לבן טמא ואם שער לבן קודם טהור ספק רבנן אמרי טמא ור"י אמר כהה מאי כהה אמר רבא כהה וטהור והקשו תוס' בשם ר"ת מ"ט דרבנן דאמרי טמא אמאי לא אזלינן בתר חזקה ותי' כשנזקק לטומאה אייריא ויליף מקרא דלטהרו ולטמא ואמנם בנדה דף י"ט כ' תוס' לתרץ דדרך השער להתלבן מחמת הנגע לפיכך נראה הדברים דבהרת הי' קודם וריעה חזקתו וכתב בפמ"א דתליא זה בפלוגתא דרבה ורבא ביבמות דף ל"א דרשה דמוקי דאשה זו דחזקת היתר לשוק עומדת ס"ל אף בנולד ספק בשעת שבעלה חי והי' בחזקת אסור א"א אפ"ה אזלינן בתר חזקת היתר יבמה לשוק ורבא ס"ל דיגיד עליו ריעו דגם בגירושין ס"ל קרוב לה ספק קרוב לו הר"ז חולצת ולא מתיבמת ול"א בתר חזקת היתר לשוק יען דנולד ספק מחיים וכמש"כ הש"ך בסי' נ"א וא"כ לרבא ע"כ כתי' הר"י בבהרת הטעם דדרך להתלבן ע"י בהרת אבל בנזקק לטומאה גם לר' יהושע להחמיר רק רבה לשיטתו דסובר בנולד ספק מחיים אזלינן ג"כ לקולא מצי סובר כר"ת דר"י ס"ל בנזקק לטומאה ג"כ אזלינן בתר חזקת הגוף ולכן לשיטת ר"ת ע"כ דגרסינן רבה אמר כהה וטהור דלא מצינן לגרוס רבא דלדידי' ע"כ דלא אייריא כלל ריהו"ש דנזקק לטומאה ועפי"ז יפורש היטב מאמר הנ"ל דהנה לרבא דסובר בנזקק לטומאה אזלינן להחמיר היינו דכתיב וטמא טמא יקרא מי שהוא בחזקת טומאה טמא אף לכשיטהר משום דנזקק לטומאה א"כ מוכח דבתר עניא אזלי עניותא דאי לאו דהוה טמא מכבר הוה מטהרין ספק בהרת קדמה א"כ לרבא שפיר נשמע מקרא דבתר עניא אזלי עניותא רק זהו רבא לשיטתו אבל רבנן דסברי דאף בטהור ג"כ ספק טמא א"כ ל"ש לומר וטמא טמא יקרא דבתר עניא אזלי עניותא ע"כ שאל רבא מנ"ל הא דאמרו רבנן בתר עניא אזלי עניותא והשיב לו ממשנה דביכורים דהסלים והביכורים לכהנים וע"ז אמר רבא את אמרת מהתם דלרבנן אי אפשר למילף מקרא דטמא טמא יקרא אבל אנא אמינא מהכא וטמא טמא יקרא דלשיטתו דרק בנזקק לטומאה טמא שפיר שמענא מקרא דרק ע"י שהוא טמא טמא יקרא אנו מטמאין אותו נשמע מקרא דבתר עניא אזלי עניותא יעש"ה דבריו החריפים:
אמנם הנה לפי דרכו סוף דבריו איני כראש דבריו דכתב לפרש דרבה דאמר בההוא עובדא טהור טהור רק מי שהוא טהור זהו טהור א"כ זה סותר יסוד תחילת דבריו שכ' דרבה לשיטתו דסובר בנולד ספק מחיים לקולא ע"כ סובר בנזקק לטומאה טהור לר' יהושע ולכן הוכרח לפרש דמנא הא מילתא דאמרו רבנן קאי ארבנן דמטמאין בכל ספק וזהו איני מענינא דפליג רבא עם רבה לכן נ"ל להוסיף מיא וקמחא דהא דאמר רבה בההוא עובדא דמתיבתא דרקיע טהור טהור לומר דס"ל דלר' יהושע טהור בכל גונא בין כפירוש ר"ת דרבה אמר כהה טהור דנזקק לטומאה בין באיתרע החזקה כפי' הר"י דתרווייהו אמת לכן אמר טהור טהור בכפילת הלשון וא"כ לפי"ז יתפרש הכי מנא הא מילתא דאמר רבנן בתר עניא אזלי עניותא דהיינו לרבה דס"ל בנזקק לטומאה ג"כ טהור א"כ לא שייך לפרש טמא טמא יקרא בנזקק לטומאה א"כ לא נשמע מקרא דבתר עניא אזלי עניותא דלא אייריא הקרא מזה דהא באמת ס"ל דטהור וע"ז משני לי' ממשנה דביכורים וע"ז אמר רבא שפיר אנא אמינא מהאי קרא דטמא טמא יקרא דלדידי מתפרש קרא דבנזקק לטומאה טמא אבל בלא נזקק לטומאה אף דאיתרע חזקה טהור נשמע דבתר עניא אזלי עניותא:
והנה תוס' בנדה הקשה לפירושם א"כ מאי האי דיליף רבא מבהרת דאזלינן בתר חזה"ג ותי' דיליף דאף דאיכא ריעותא דמום אזלינן בתר חזה"ג דהיינו דאיכא ריעותא דמום לפניך אך לכאורה יקשה הא מדאורייתא אזלינן בתר חזקה אף דאיכא ריעותא לפנינו דבליכא ריעותא א"צ לחזקה אך א"ש דהנה בריש נדה איתא דבמקוה הוה תרתי לריעותא דהרי חסר לפניך הוא משום דשייך לומר חסר ואתאי א"כ י"ל בודאי במום שנעשה בפעם אחת לא שייך לומר הרי מום לפניך לגרוע החזקה אבל באיכא מום לפנינו שאין יכול להתהוות בפעם אחת שפיר שייך לומר הרי מום לפניך והוה ריעותא וס"ל לרבא דלר"י אזלינן בתר חזקת הגוף אף דאיכא ריעותא לפנינו דשייך לומר דכבר התחיל המום להתרקם בבית אבי' ויליף כן מבהרת דכ' לטהרו ולטמאו דשמעינן אף באיכא ריעותא לפנינו דעפ"י רוב בהרת קדמה אזלינן בתר חזקת הגוף אי לאו דאיכא חז"מ כנגדה ונפ"מ לענין להצריכה גט לר"י אזלינן בתר חזה"ג וכמש"כ לפרש בשמ"ק (ועיין רשב"א חולין דף י"א שכתב בפירוש לחלק בין מומין שאי אפשר שנולדו בה עכשיו והעלה דבאמת בכהא"ג ל"מ חזה"ג רק מטעם דכנכ"ה והנה לפמש"כ זהו טעמא דרבא אליבא דר"ג דמוקי מטעם כנכ"ה כאשר יתבאר אבל לר"י ס"ל דהא גופי' ילפינן מבהרת אף דג"כ איתרע אזלינן בתר חזה"ג היכא שליכא חז"מ כנגדה ודו"ק) ואמנם יש להבין מ"ט דנאיד הר"י מפירשו של הר"ת דאיירא בנזקק לטומאה ונראה דהנה בתוס' שם לעיל כתבו לפרש דמיייתא ראי' דחזה"ג אלים מחזקת פנוי' ונשמע לו מדמטהר כן בספק בהרת קדמה ואף דנזקק לטומאה ואיתא בתוס' דר"י הקשה ע"ז א"כ הוה תרתי לריעותא חזקת פנוי' והרי מומים לפניך ותי' הרשב"א דחזקת פנוי' ל"ה חזקה כלל נגד חזה"ג והקשה בפנ"י א"כ ממנ"פ אי מסברא פשיטה לי' דל"ה חזקה א"כ א"צ לילף מבהרת וכיון דצריך לילף מבהרת א"כ אכתי קשה דהכא דהוה תרתי לריעותא לא נשמע כן מבהרת דשם לה' תרתי לריעותא אולם ל"נ דלק"מ דהא הר"י באמת מפרש הילפותא מבהרת אינו משום דנזקק לטומאה אלא דיליף אף דאיתרע דעפ"י רוב המום לא אתי בפעם אחת רק ע"י חולי כבר התחיל הריעותא מקודם הוה חזקה דאיתרע אפ"ה ס"ל דהוה חזקה כמו בבהרת דאיתרע החזקה דעפ"י רוב בהרת קדמה לשער הלבן וא"כ שפיר ס"ל דחזקת פני' ל"ה חזקה נגד חזה"ג וא"צ ללמוד זאת מבהרת ודו"ק:
ה') עוד נ"ל ראי' מברכות דף י' אקרא ויסב חזקי' אל הקיר ויתפלל אל ד' מאי קיר על עסקי קיר אמר לפניו רבש"ע ומה שונמית שלא עשתה אלא קיר אחת קטנה החיית את בנה אבי אבא שחפה את ההיכל כולו בכסף ובזהב על אחת כמה וכמה ותמוה לי הא לכאורה עדיפא הוה לי' למימר דאבי אבא בנה לפניך את קירות ביהמ"ק דזכות זה עדיפא מזכות זה שקירה כולו בכסף ובזהב וכדמצינו ביומא דף פ"ז שצדיקים זוכין לבניהם ולבני בניהם אולם בירושלמי פ"ד דברכות איתא באמת שנתן עיניו בקירות ביהמ"ק דקאי אבנין ביהמ"ק גופי' אבל לפי גמ' דבבלי קשה ונראה דהיינו טעמא דעל גוף מצוה אין זכותו גדול כל כך משא"כ הידור מצוה זכותו גדול יותר:
הנה במנחות דף כ"ח איתא העשירו עשו של זהב והנה בספר אגדת אלי' עמד בזה מה עדיפותא בשל זהב לגבי גבוה הא בכל מקום תשמישו של הקב"ה בכלים שבורים א"כ מה צורך לרבוי הכסף והזהב שהוכן במקדש ואבן יקרה לרוב וכן במשכן ציוה למרע"ה כן וכתב שכל דבר מהמשכן והמקדש הם רומזים לדברים עליונים של מעלה שעליהם נבנה רזין דרזין ונצטוינו לעשות כדוגמא כאן למטה מדברים גופניים בכסף וזהב וע"י הדוגמא כאן למטה ממה שלמעלה ממשכן דוגמת זה השפע מלמעלה ומשפיעים בכל העולמות ושכינה שורה בתחתונים ומתבסם הכלל ובכלל זה יתחייב הדין היות צריך להכניס בו רבוי הכסף והזהב ואבן יקרה דכפי השרשים למעלה כך צריך להיות למטה וזה הטעם שהמקדש הי' מחזיק כל הנכנסים בתוכו משום שהיו קונים שם מדריגות רוחניות וכל דבר רוחניי אין תופס מקום כדוגמת הזהב הטהור שאינו תופס מקום שאם תמלא כוס מים עד שפתו ותכנס אח"כ שלשלת זהב טהור לתוך הכוס לא יצא מן המים לחוץ אפי' טיפה כן דומה בדומה הי' כל ישראל הנכנסים במקדש והם נעשים כנשמה מופשטת מן הגוף ולכן אמרו בפ"ה דאבות עומדים צפופים ומשתחווים רווחים:
וכתב שם עוד דיופי הבנין מרוב הכסף והזהב שבתוכו מתפעלים הנכנסים בתוכו שיפול בלבבם אימה ויראה לעמוד שם באימה ויראה ומהרהרים תשובה בלבם פן תאכלם האש ולעבדו בכל לבבם ומאודם ובכל נפשם וע"י כן תתקיים המקדש לעולם באופן דרבוי הכסף והזהב במקדש הוא מצד מה שנוגע לתועלת נשמותיהם של ישראל שע"י כן קונים אימה ויראה ממי ששוכן שמו שם:
ועד"ז כתב רבינו בפ"ח מה' אלו שלכך ציוה לעשות שמירה במקדש כדי שיהא אימתן של ישראל כמו בפלטין של מלך:
אך יקשה מיומא דף ל"ד ורבנן מאי אחד מיוחד שבעדרו ורבי מומבחר נדריך נפקא ורבנן חד בחובה וחד בנדבה ופירש"י יש צד נוטה שהנדבה צריך ליפותה כדי שתתרצה לדורון ויש צד נוטה לומר שהחיוב המוטלת צריך לפרוע חובו משלם הרי דיש צד דבנדבה אין מצוה ליפותה:
ו') ולכאורה יש להקשות אדברי רבינו דהנה בירושלמי סוף פ"ה דשקלים ר"ח ור"א רבה הוה מטיילין באילן כנישתא דלוד וכו' א"ל כמה נפשות שקעו אבותיך כאן מי לא הוין בני אינש דלעון באורייתא קרו עלי' וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות הרי דליכא מצוה בהידור רק יש לומר היינו משום דהא תשב"ר עדיפא אפי' מבניין ביהמ"ק כמש"כ רבינו להלן אבל הנה במהרי"ק שורש קכ"ח מייתיא מירושלמי דזרעים גי' אחרת וז"ל וכי לית תמן בר נש למילף באורייתא או חולים המוטלים באשפה ודייק מזה המהרי"ק שטוב ליתן צדקה לעניים חולים מליתן לביהכנ"ס וזהו לכאורה טעמא בעי דביהכ"נ דהוא מצוה דרבים עדיפא מצדקה לעניים ולכן נראה דלא לבד תשב"ר עדיף מבנין ביהמ"ק דהא אפי' לימוד תורה של גדולים עדיף מבנין ביהמ"ק כדמוכח במגילה דעזרא לא עלה לא"י כל זמן שרבו ברוך בן נרי' הי' חי א"כ י"ל הכי חולים קאי גם אגדולים שלומדים תורה והם תשושי כח ע"ד דאיתא בנדרים דף מ"ט מאן קצירי ומריעי קצירי חולים מריעי רבנן שהם תשושי כח וכך איתא בר"ה א"כ מהא אייריא ירושלמי לית תמן בר נש למילף באורייתא שלומד תורה דהיינו מריעי או חולים היינו קצירי ת"ח תשושי כח בוודאי עדיפא מבנין ביהכנ"ס ועח"ס א"ח סי':
והנה במרדכי סוף ה' קטנות כ' וז"ל כ' רבינו יהודה כתיב שכל טוב לכל עושיהם וסמוך לי' במצותיו חפץ מאוד בתיקון נאה משום ואנוהו במצות מבחוץ למראית העין וכש"כ מבפנים שהי' ביהמ"ק מפנימה זהב טהור וכן מכתב כתיבה גסה והכי פסק הרמ"א באו"ח סי' ל"ב דצריך ליפותם מבחוץ ומבפנים אמנם הנה רבינו בפ"א מתפילין כתב דתפילין א"צ שירטוט משום דהם מחופין דל"ש ואנוהו כיון שהם מחופין וכמש"כ תוס' מנחות דף ל"ב בד"ה הא מורידין בשם הר"ת אך בתוס' גיטין דף ו' ד"ה אר"י דצריך לשרטט כל שיטה ושיטה משום ואנוהו ורואה אני שתליא בפלוגתא דבשבת דף קל"ג חשוב ציצית ומזוזה וס"ת נאים משום זא"ו ושבק לתפילין ובירושלמי פ"א דפיאה הובאה ג"כ אותה ברייתא וקחשוב גם תפילין א"כ לכאורה משמע דבהא פליגי אי בתפילין שהן מחופין שייך ג"כ ואנוהו אלא דיש לדחות דלא פליגי דירושלמי נקט גם תפילין דעכ"פ בחוץ בעינן ואנוהו וגמ' דילן דשבק תפילין יען דפנים עכ"פ ל"ב ואנוהו ע"כ שבקו לגמרי לתפילין:
והנה בח"ס בר"פ הלולב הגזול כתב להשוות כל הדרשות שדרשו מזה אלי ואנוהו דדרשינן הידור מצוה ודרשו נמי בפראד"מ אנוהו אני והוא להתדמות כדרכיו של הקב"ה ואונקלס תרגם ואנוהו אבנה לו מקדש ובפירש"י פרשת בשלח דרשו אנוהו לשון נוה ודירה וצ"ל כולהו שמעי' מיני' דהנה בפ' תרומה פי' והאמה מזה והאמה מזה למדך תורה ד"א שיהי' אדם חס על היפה נמצא מדיבנה לי מקדש נלמוד שהקב"ה חס על היפה ומצוה להדמות בדבריו כדדרשינן אני והוא ממילא מובן שאנחנו גם כן צריכין לחוס על היפה בקיום מצותיו וא"כ כל הב' דרשות אחד הם ותלוי זה בזה מכל זה ראי' לדברי רבינו: