אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק א · הלכה י

הלכה ט

א') אם נעקר אבן וכו'. והראב"ד השיג דאייריא בכהן העומד בגומה ואני אומר דרבינו הכריע פירושו דאייריא באבן שעמד במקומו דהנה רבינו בפ"ה מביאמ"ק נדנדה אבן לא יעמוד עלי' עד שתחובר ואם עבד כשרה הואיל ובמקומה עומדת ובכ"מ השיג דבגמ' דף כ"ד מחלקינן בין דעתו לחברה ובין אין דעתו לחברה דאז וודאי חייצה ורבינו השמיט כ"ז ע"ש מה שתי' בדוחק וכבר עמד על דבריו במשל"מ ולדעתי י"ל דהנה יש להבין הא דקאמר אין דעתו לחברה פשיטא דחייצה מאי פשיטותא הוא הא אמרינן שם דשלמה קודש עד התהום א"כ הוה כאלו אבן מונחת על הרצפה ומב"מ הא איני חיצון דהא בשבת דף צ"ד הקשו תוס' אמאי דאמרינן התם באבן על הרצפה דחוצץ הא מב"מ א"ח ותי' דלא מבטלו לי' והתינח באבן על הריצפה דלא מבטלי' אבל באבן הנעקר מריצפה ועומד במקומו א"כ אף דאין דעתו לחברה אבל עכ"פ לא שייך דלא מבטלה לי' א"כ מב"מ א"ח וצ"ל דעתה הי' סבור דלא קדוש עד התהום רק הריצפה א"כ בנעקר פסולה ועומד עלי' דל"ש מב"מ א"ח דמה שתחת האבן אין קדוש והאבן ג"כ אין בו קדושת ריצפה בנעקר אלא דעדיין הלשון חוצץ לא משמע כן דמשמע שקרקע שתחת האבן קדוש רק דהאבן חוצץ ויקשה אמאי הא מב"מ א"ח:
ולכן נראה לפרש דבאמת הא דמייתיא הגמ' אח"כ רבה זוטי בעי הכי היינו דבזה רצו ליישב קושיתינו דלרבה זוטי באמת לא חייצה וליתא לאיבעיא זו דנדנדה אבן כאשר יבואר דרבה זוטי בעי נעקרה אבן ועמדה במקומו דהיינו דהאבן עמד במקומו (לא כפירש"י דהוא עמד במקומו כפירש"י והראב"ד) שנעקר לגמרי והבעיא הוה אי קדש עד התהום או לא קדוש דאי קדוש עד התהום א"כ אף שאבן בין הקרקע הא הוה מב"מ וא"ח דכהא"ג מבטל לי' אף דאין דעתו לחברו אבל עכ"פ אין דעתו לנטלה וקאמר דקדוש עד התהום ורק בעי אי דרך שירות בכך והכונה כיון דקדוש עד התהום א"כ האבן הזה נהי דלא קדוש אבל עכ"פ חציצה ל"ה דמב"מ א"ח ואפשר אף באין דעתו לבטלה ג"כ א"ח כיון שהאבן הזה הוה מב"מ ממש דהי' עליו ג"כ קדושת ריצפה אלא דאין דרך שירות בכך לעמוד על האבן שנעקר אף שעומדת במקומה לפי"ז מכח אותה איבעי' דרבה מוכח דאיבעיא דלעיל אינה עיקרית ומשום דאם דעתו לחברה פשיטא דכשר דמב"מ א"ח וכיון דריצפה קדוש עד התהום הוה כעומד על הריצפה ורק שייך למיבעיא באם אין דעתו לחברה אבל עכ"פ אין דעתו ליטלה משם א"כ ל"ש דלא מבטלה לי' חוצץ דהא מב"מ א"ח וא"כ לענין דעבד פשיטא דכשר דא"ח ורק בעי לכתחילה אי רשאי לעבוד או אין דרך שירות בכך ולענין דרך שירות לכתחילה גם בדעתו לחברה שייך למיבעי שפיר וא"כ א"ש דרבינו לא חולק בין דעתו לחברה דרבינו רק אייריא לענין לכתחלה אי הוה דרך שירות בכך אבל בדיעבד פשיטא דמב"מ א"ח ולענין אי אין דרך שירות בכך זהו שייך אף אי מב"מ א"ח כמש"כ תוס' זבחים דף ק"י וא"כ לרבה זוטי נסתר דברי ר"ז דסובר באין דעתו לחברה בוודאי חוצץ דלרבה זוטי אין חילוק ולכן גם רבינו אין מחלק ולפי"ז גם מה דכ' רבינו פה נעקר אבן היינו הא דבעי מעיקרא ומסיק הגמ' דהאיבעיא רק לענין לכתחלה אי דרך שירות בכך (ודלא כמש"כ בכ"מ שהבין דמש"כ רבינו כאן נעקר האבן היינו הך דביאמ"ק והבין דהשגת הראב"ד למה לא הביא רבינו בעיא דנעקר אבן ועמד הכהן בגומא והי' לו הגי' בראב"ד דהשיג עוד אמרו בגמ' נעקרה אבן דהיינו דהשיג שלא הביא האיבעיא אחריתי כמש"כ הכ"מ בה' ביאמ"ק דז"א דלפנינו הגי' בראב"ד אמרו בגמ' נעקרה אבן ולא "עוד" אמרו והיינו דבאמת גם הראב"ד הבין ג"כ שזהו איבעיא הראשונה דנעקרה אבן רק שהראב"ד פליג דלשון שאמרו נעקרה אבן ועמד במקומה משמע שהכהן עמד בגומא וכפירש"י וא"כ כיון שבארנו מה דהכריח לרבינו לפרש כן דהאיבעיא שני' ג"כ כשהאבן עמד במקומו כדי לישב הקושיא דמב"מ א"ח וגם דעל זה שייך שפיר הא דמייתיא אח"כ רבה זוטי בעי הכי נדע דהאיבעיא ראשונה נפשטה) דבאמת מב"מ א"ח כיון דקדוש עד התהום ורק דאיבעיא לן לענין לכתחילה אי דרך שירות בכך א"כ מיושב השגת הראב"ד דהא דברי רבינו מבוארים בשמעתין לפי פירושו ודו"ק והנה עוד י"ל בפשיטות דהנה אמה שהקשינו הא מב"מ א"ח י"ל דסובר מב"מ ג"כ חוצץ דפלוגתא הוא בכמה דוכתין כמו שהארכנו בפרט זה בפ"ט ופי"ט ממעה"ק וכך סגנון הגמ' דרבה זוטי בעי לה הכי נעקרה אבן דהנה האיבעיא ראשונה נדלדל אבן ועמד עליה מהו א"כ משמע שכבר עבד הכהן ואפ"ה בעי אי העבודה כשרה בדיעבד אבל רבה זוטי בעי לה הכי נעקרה האבן מהו ולא בכבר עמד עלי' ולענין דיעבד אלא לענין לעמוד עלי' לכתחילה בעי לה ולא בעי בנדלדלה דאז פשיטא לי' אף אי לא קדוש עד ארעא תהומא כיון דמסתמא דעתו לחברה כיון דלא נעקר לגמרי כמאן דמחברה דמיא ורק בעי בנעקרה ומסתמא אין דעתו לחברה כיון שנעקרה לגמרי ומפרש בגמ' תחילה מאי קמבעיא לי' אי לענין דיעבד קמבעי א"כ יקשה פשיטא כיון דנעקרה לגמרי אין דעתו לחברה ופשיטא דחוצץ אי סובר מב"מ חוצץ ואי סובר מב"מ א"ח א"כ פשיטא דכשר בדיעבד וכי תימא דבעי לענין דיעבד ובעי אי קדוש עד תהום דאז שייך מב"מ א"ח וכשר או לא קדוש ופסול א"כ תיבעי כל עזרה כולה וע"כ דפשיטא לי' דקדוש עד תהום ומב"מ א"ח ורק בעיא אי דרך שירות בכך לענין לכתחלה א"כ ממילא מוכח דאיבעיא ראשונה דאייריא בכבר עמד עלי' ולענין דיעבד ובה' ביאמ"ק כ' בעיא דנדלדלה אבן לענין לכתחלה וא"כ מיושב קו' הראב"ד דהא כיון דקיימ"ל מב"מ א"ח ע"כ לפרש דלא כראב"ד ורש"י וגם דמשמע דבעיא שני' מעין בעיא ראשונה לענין לעמוד הכהן עלי' ועיין בכ"מ בה' ביאמ"ק דרבינו דמפרש בעיא ראשונה דנדלדלה לכתחלה אייריא ובמשל"מ השיג דלא חייצה משמע דיעבד ולפש"כ יקשה עוד דבעיא ראשונה דנקט עמד עלי' הכהן משמע שכבר עבד והיינו לענין דיעבד לכן הנכון כמש"כ דבעי שני' שפיר י"ל רק לכתחילה אייריא דלא נקט ועמד עלי' הכהן רק עמד האבן מהו ושפיר נוכל לפרש דבעי לכתחילה וממילא מוכח מכח איבעיא שני' דרבה זוטי דליתא לאיבעיא ראשונה דבעי גם לענין דיעבד כיון דמב"מ א"ח רק שייך למיבעי לענין לכתחילה אי דרך שירות בכך והנה אמת נכון הדבר:

ב') אבן שנדנדה והנה יש להקשות מהא דאיתא בקידושין דף כ"ד תניא אידך הרי שהיתה עינו כהוי' וסמאה שינו נדודה והפילה אם יכול להשתמש בהן כבר עבד יוצא בהן לחירות ואם לאו אין עבד יוצא בהן לחירות דהרי כל שעומדת במושבה הוא משמש במקום שן ואם הפילה יוצא לחירות א"כ ה"נ יהא רשאי לעמוד על האבן שנדלדלה:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה