אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק א · הלכה טו

הלכה יד

א') אבני היכל ועזרות שנפגמו. וכתב הכ"מ תוספתא פ"ב דמגילה ובמשל"מ כתב להוכיח כן מע"ז דפריך לבטלינהו ולישקלינהו לנפשייהו דבאו פריצים וחללוהו ומשני כיון דנשתמש בהן לגבוה לאו אורח ארעא לאישתמושי בהו להדיוט ומהא"ט נמי אין לה פדיון דלאו אורח ארעא לאישתמושי בהו להדיוט אף ע"י פידיון דאי ע"י פידיון ל"ש לאו אורח ארעא א"כ ליפדינהו אע"כ דגם ע"י פידיון לאו אורח ארעא אבל קשה לי אי ס"ד דלכן אין לו פידיון משום דלאו אורח ארעא א"כ יקשה ליפדינהו ולשתמש בהו לגבוה לקבעינהו בעזרה כאשר אבאר דהנה לכאורה יקשה אמאי אבני עזרות שנפגמו יגנזו הא אפשר לפדותו ולתקנו בברזל דלא נפסל בברזל כשהוא חולין כמש"כ רבינו לעיל בדין ח' ולחזור ולבנותו בעזרה וצריך לומר דזהו כ"ז שהוא חולין אבל כשהוא קודש אסור להניף עליו ברזל כדמוכח מהא דהקשה הבאר שבע מהיכן לקחו אבנים לעזרה בלי פגימה דא"א לתקן בברזל דלא תניף עליהם ברזל כתיב ותי' דזהו רק כשהוא בכבר קודש אבל בעוד שהוא חול שרי ומשל"מ תמה דהאיסור אין בהנפה אלא בבנין דאסור לבנות אבן שנגע בו ברזל וזה לענין מזבח אבל לבנות בעזרה דאין אסור לבנות אבנים שהונף עליהן ברזל רק דבפנים אסור לעשות בברזל ובחוץ שרי וא"כ שפיר י"ל רק כשהוא חולין אבל כשהוא קודש שכבר הי' בבנין ונפגם א"א לתקנו בברזל דהאסור בהנפה וא"כ אף כשהוא בחוץ ג"כ אסור לעשותן בברזל וא"כ אכתי תיקשה ליפדינהו להוציאו לחולין וכשהוא חולין שרי לתקון בברזל שלא יהא בו פגימה ולקבעו שנית בעזרה ול"ש בזה דלאו אורח ארעא וכן בהך דע"ז יקשה ליפדינהו ויוצאין לחולין ולקבעינהו בבנין עזרה אך הא יש ליישב דבלא"ה הא הקשה בתבו"ש במס' מגילה לדעת הטו"ז סי' קנ"ג היכיא דא"ר לקדושה חמורה מורידין לקדושה קלה א"כ אמאי גנזו אבני מזבח הא ראוי לבנין לקדושה קלה והוכיח מזה דלא כטו"ז אלא דאסור להורידן לקדושה קלה וזהו ג"כ בכלל דלאו אורח ארעא א"כ נשמע דלקדושה קלה ג"כ אין לפדות דגם בזה שייך לאו אורח ארעא לאשתמושי לקדושה קלה אף ע"י פידיון וא"כ ניחא הך דע"ז אבל הך דאבני עזרה שנפגמו יקשה דאפשר לפדותו ולתקנו בברזל בחוץ ולקבעו אח"כ שנית דהא ראוי הוא לאותו קדושה:
והנה לכאורה אף אי נאמר דלא כטו"ז עדיין לא ניחא כיון דמסיק דבאו פריצים וחללוהו ויצא לחולין א"כ כהא"ג רשאי לעשותו לקדושה קלה דרק היכיא דקדושה לא פקעה רק דאין ראוי לקדושה חמורה אין רשאי להורידו אבל כהא"ג כו"ע מודו לדעת הטו"ז דיכולין להקדישו לקדושה קלה וליישב ע"כ נאמר כיון דמסיק לאו אורח ע"כ א"א לאשתמושי להדיוט משום דנהי דפקע הקדושה איכא איסור גברא להשתמש בו קדושה קלה דלאו אורח ארעא א"כ לפי"ז אף לדעת הטו"ז א"ש דהרי עכ"פ יש איסור גברא דלא תניף עליהן ברזל דהרי כבר כתבנו דלעזרה ג"כ אסור לתקן בברזל כ"ז שהוא קודש ונהי דבאו בה פריצים וחללוהו והוה כחולין שרשאי להניף עליהן ברזל אבל כיון דאמרינן דלאו אורח ארעא ויש אסור גברא לאשתמושי לדבר הדיוט א"כ ה"ה איסור גברא להניף עליהן ברזל כיון שהי' כבר קודש:
ועוד י"ל דהנה בספר נדרי זריזין הקשה בהא דסתרו וגנזו חשמונאי אבני מזבח ששקצו אנשי יון הא כתיב לא תעשון כן לד' והוכיח מזה דכדי לתקן לבנות מזבח אחר שרי ויקשה א"כ הא דפריך אח"כ לתברינהו ולשקלינהו לנפשייהו הא עוברין על לא תעשון כן לד' וצריך לומר כיון דקאי עתה בסברא דבאו בה פריצים וחללוהו א"כ לא שייך לא תעשון כן לד' א"כ מה הקשה הנ"ז דעוברין על לא תעשון הא באו בה פריצים וחללוהו אמנם כיון דמסיק אח"כ דלאו אורח ארעא לאשתמושי להדיוט דיש אסור גברא א"כ שוב קשיא שפיר איך סברינהו הא עוברין על לא תעשון דאסור גברא הא איכא לנתוץ דבר שהי' קודש כמו דאיכא אסור גברא לאישתמש בי' ומזה שפיר הוכיח דכדי לתקן שרי וניחא בזה מה דהקשה הח"ס סי' ל"ב על הר"י אכסנדרי הא באו בה פריצים לפמש"כ ניחא דלמסקנא הא אמרינן דלאו אורח ארעא לאישתמושי להדיוט א"כ כש"כ דאיכא איסור משום לא תעשון כן וא"כ נתיישב נמי דהא יש איסור גברא לנתוץ דבר קודש ובלי נתיצה א"א לקבעו בעזרה ולכן גנזוהו וכן ניחא מה שהקשיתי לפדינהו ואח"כ יתקנו בברזל כשהוא חולין ויקבענו בעזרה די"ל ממנ"פ אי אמרינן דאף דבאו בה פריצים וחללוהו יש בו קצת קדושה מטעם דלאו אורח ארעא א"כ שוב אסור לנתצו משום לא תעשון ואי אמרינן כיון דבאו בה פריצים ונעשה חולין גמור ליכא איסור דלא תעשון כן א"כ שוב אסור לפדותו להוציאו לחולין כיון דאין פודין להוציא לחולין וגם כיון דהוה כבר כחולין גמורים ואין בו צד קדושה א"כ ל"ש כלל פידיון דהפידיון לא חלה אמה שיצא כבר לחולין מאי אמרת דמשום לאו אורח ארעא אכתי יש בו צד קדושה א"כ איכא שוב איסור משום לא תעשון כן לד' דאין לומר דע"מ לתקן שרי דז"א דרק כדי לתקן שיהא ראוי לאותו קדושה למזבח ליכא משום לא תעשון דהוה כסותר ע"מ לבנות במקומו אבל לקדושה אחרת הוה כסותר ע"מ לבנות שלא במקומו ואיכא איסור סתירה:
והנה ראיתי בהג"ה לספר מוצל מאש להגאון מפאקש זצ"ל דאין שייך נותץ אחר נתיצה אמנם לדעתי זה אינו דזה רק שייך באבן שניתץ כבר אבל במה שסותר המזבח לאבנים ועפר דאבנים נשארו שלימות שייך בו נתיצה (ועיין במ"ח ח"א שאדאמ"ו הגזצ"ל השיב כן להגאון במ"ח זצ"ל דרק באבן שייך נתיצה לא בעפר א"כ מכש"כ דל"ש לומר יען דנתוץ עפר מזבח לא יהא שייך אסור נתיצה באבני מזבח) עוד יש ליישב קו' התב"ש דהנה יש לחקור נהי דבאו בה פריצים וחללוהו עכ"פ במאי קנאו היונים שהי' יכולין לאסור דבר שאין שלו וראיתי במ"ח הנ"ל שהביא בשם אדאמ"ו הגזצ"ל דנעשו הפקר ויכולין שפיר לאסור יע"ש ומעתה אי נאמר דליתברינהו ולבנותן אח"כ בעזרה או בשאר בנינים שבהר הבית א"כ דעתן שנשאר להקדש א"כ חצר הקדש קונה אותן מהפקר וא"כ שוב איכא איסור משום לא תעשון כן לד' ואין רשאי לנתוצן בשלמא בהא דפריך לשקלינהו לנפשייהו ניחא דאז הן זוכין מהפקר לא מהקדש והוה חולין ורשאין לתברינהו אבל אי דעתן לקובען בעזרה קנו להו ההקדש מהפקר (גם דמי להך דנדרים דף כ"ט דחוזרות וקדושות א"כ גם כאן כיון דפודה רק כדי שישאר להקדש א"כ לא יצא כלל לחולין) וכל זה בהך דע"ז אבל בהך דתוספתא דאבני עזרה שנפגמו קשיא ומוכח מזה דלא כמש"כ אלא הא דאבני עזרה אין לו פידיון משום דאלימא ואין יוצא לחולין כמו כ"ש ולא מטעם דלאו אורח ארעא וכן מוכח ברמב"ן במלחמות בע"ז שם שהקשה לס"ד דלא ידע טעמא דלאו אורח ארעא אמאי לא פריך דליפדינהו לעצמו וע"כ דאין פודין כמו דאיתא בתוספתא א"כ מוכח להדיא דבלא טעם דלאו אורח ארעא אין פודין והא דהקשה המשל"מ למסקנא דלאו אורח ארעא אמאי לא פדאוהו י"ל למסקנא בלא"ה ל"ק דליפדינהו כיון דבאו פריצים וחללוהו אינו הקדש ומאי אהני לי' הפידיון כמש"כ לעיל:
והנה במש"כ לעיל נראה ליישב קו' הבאר שבע הנ"ל דמאי פריך לא תניף עליהן ברזל כתיב הא באו בה פריצים וחללוהו א"כ חולין הוה להנ"ל י"ל כיון דהוא הפקר אי הי' בדעתן שישאר לצורך הקדש א"כ חצר הקדש קונות להן ולא יצא לחולין כלל ואיכא משום לא תניף עליהן ברזל ובזה ניחא גם קו' ח"ס על הר"י אסכנדרי די"ל כיון דמסיק דלאו אורח ארעא א"כ נשאר להקדש ושוב חוזרת וקדושות מכח חצר ההקדש דקני להו ואולם יש לדחות לפמש"כ הרמב"ן דכל המקדש נתחלל ע"י פריצים אף דהוה מחובר א"כ אין כאן חצר הקדש כלל אך י"ל דהנה לכאורה קשה על הרמב"ן הרי פליגי אי ביהמ"ק קדלע"ל ול"א דפקע ע"י פריצים ועוד אף למ"ד דלקלע"ל ולע"ל במהרה בימינו נצטרך לחזור ולקדש הבית אבל הא פשיטא דאחר מלחמות יונים לא הי' צריכין קידוש אחר וא"כ לרמב"ן דבאו בה פריצים וחללוהו קאי על כל המקדש א"כ הי' צריכין לקדש שנית כל העזרה והר הבית ורק ע"כ כונת הרמב"ן דכל זמן שהי' ברשות יונים פקע הקדושה אבל כשנצחו בית חשמונאי שוב חזרה קדושה למקומה דרק שם קדה"ג פקע מהעזרות ג"כ אבל שם קדה"ב לא פקע כמו שבארתי בפ"ט מביאמ"ק ושפיר הוה חצר הקדש לענין לזכות להקדש וכן צ"ל בלא"ה דהא לבעל המאור דל"א באו בה פריצים וחללוהו וע"כ דכשיצאה מיד היונים חזרה קדושה למקומה ועמש"כ בפ"ו מה' אלו אח"ז ראיתי במנחת חינוך פ' יתרו שהקשה כן לתוס' שהבאתי לעיל דמחלקין באם לא הי' קודש רשאין להניף עליהן ברזל א"כ אמאי גנזוהו משום דאי אפשר להניף ברזל הא באו פריצים וחללוהו כמו בכל חולין שוב רשאי לתקן כן בברזל ולפמש"כ א"ש ולי יקשה עוד משבת פ"ט המוציא כ"ש מאבני מזבח מפני שמצניעין מוכח דאין לו פידיון ולכן נראה ליישב דלאו אורח ארעא הוא ענין אחר דהנה כיוצא בזה אמרינן המקדיש תמימין לבדה"ב אין יוצא מידי מזבח לעולם ואפ"ה איתא בירושלמי פ"ד דשקלים דיוצא לחולין לענין ליגזות ולעבוד דאל"ה איך חלה עליו קדמ"ז אין קדושה חלה על קדושה וע"כ הא דאי מודי מזבח היינו רק לענין שבע"כ מקדישו שוב לק"ד מזבח כן נמי לענין לאו אורח ארעא לאשתמושי להקדש הכונה רק שבע"כ משתמש ומקדישו שנית להקדש אבל אין לו פדיון משמע שלא יצא לחולין כלל ומועלין בו וא"צ להקדישו כלל שנית א"כ לא מוכח מהאי דע"ז וכן מהאי דשבת רק מוכח דמצניען דלאו אורח ארעא לאשתמושי להקדש אבל אכתי לא מוכח דאין לו פדיון כלל ולא יצא לחולין ומועלין בו לאחר פדיונן לכן הביא הכ"מ רק מתוספתא:
והנה עמג"א סי' קנ"ג סקט"ז ובמחה"ש נתקשה כיון דאבנים לא נפקע מידי קדושה דדעת כל העולם שלא להפקיע קדושתן א"כ איך שרי לנותצו הא עובר משום לא תעשון כן ונראה דהנה בע"ז פריך ליתברינהו ולשקל' לנפשייהו ומשני לאו אורח לאישתמושי להדיוט משמע אבל נתיצה שרי (הן אמת שאדאמ"ו הגזצ"ל בשבו"ד סי' קנ"א הרגיש בזו וכ' דלמסקנא באמת גם נתיצה אסור הנה כ' כן לדעת הריא"כ לישב קו' הש"ס הנה הרי שלך לפניך דח"ס לא הבין כן) וא"כ כן י"ל דדעת כל העולם שלא לצאת מקדושה היינו מטעם דלאו אורח לאישתמושי להדיוט לכן דעתם שישאר הקדש לענין שימוש אבל לענין נתיצה יצא מידי הקדש והבן:

אבני עזרה אין להם פדיון. הנה בח"ס סי' ל"ח הקשה (לפי שיטת הרמב"ן בע"ז שהוא כשיטת רבינו דאין להם פדיון) מכתובות דף ק"ו דפרוכת עושין מקבדה"ב הואיל דתחת בנין עשוי א"כ כש"כ בנין גופי' אתיא מקבדה"ב א"כ אמאי אין להם פדיון ותי' כיון דשקעו בבנין המקדש נעשה קדה"ג כמו כ"ש והנה כן צ"ל למ"ד דסובר שם דגם כ"ש אתיא מקד' בדה"ב והא כ"ש בוודאי אין לו פדיון ע"כ יען דנשתמש בו נעשה קדה"ג א"כ ה"ה באבני עזרה יש לומר כן אבל לדעתי דא"צ לזה דהא מבואר בדברי רבינו בפ"ד משקלים כתב דהיכל ועזרה משירי לשכה ופרוכת מקדשי בדה"ב א"כ הרי מבואר דהיכל ועזרה לאו מקדבה"ב באין אך אי קשיא הא קשיא כיון דסובר דפרוכת שתחת בנין עשוי' בא מקדבה"ב א"כ מכש"כ בנין גופי' דמקדבה"ב אתין ואמאי בא באמת מבדה"ב אך נראה דהנה בכ"מ הקשה כיון דרבינו הוציא דין זה מירושלמי דשקלים אמאי שבקי גמ' דילן דמבואר דאתיא מקדבה"ב וי"ל דשירי הלשכה ותרומת הלשכה תרי מילי נינהו וכ"ש באים מתרומת הלשכה אבל מה שהוא בנין בא משיורי הלשכה או מקדבה"ב וזהו שאמרו פרוכת מבדה"ב ואף דירושלמי קאמר משירי הלשכה היינו לרבותא אף משירי הלשכה לאפוקי מתרומת הלשכה שזה רק לכ"ש היכא דליכא מותר נסכים וכמו שבארתי בפ"ז מכהמ"ק:

או בכבש וכו'. הנה מבואר במה שאמרו אחד אבני הכבש ואחד אבני המזבח שנאמר אבנים שלימות תבנה את מזבח ורצונם דיליף מאת לרבות את הכבש כמזבח:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה