אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק א · הלכה ד

הלכה ג

א') בנין שבנה שלמה וכו'. הנה דברי רבינו צריכין לימוד מה הקשה לו לרבינו מיחזקאל ומה ניחא לו במה שכתב שאין מפורש דמה הי' קשה לנו אם הי' מפורש ואומר לבאר דברי רבינו אשר עמקו דבריו בזה דהנה בתויו"ט בהקדמתו למס' מדות הקשה מדברי רבינו האלו אמש"כ רבינו בפי' המשנה בהקדמתו לס' זרעים כאשר הגיע לס' קדשים כתב וז"ל הביא אחר תמיד מידות ואין בו ענין אחר אלא סיפור שהוא זוכר מידת המקדש צורתו ובניניו וכל עניניו והתועלת שיש בענין ההוא כשיבנה ב"ב יש לשמור ולעשות התבנית ההוא התבניות והצורות והערך מפני שהוא ברוח הקודש כמו שאמר הכל מיד ד' עלי השכיל עכ"ל ויקשה כיון שכ' כאן דלא הי' שוה לבנין שלמה וגם לא שוה לבנין העתיד א"כ יקשה עליו האיך הביא קרא דמיד ד' עלי השכיל דקאי אבית ראשון ועוד איך ילמדו מזה לבנין העתיד כיון שיש הרבה שינויים וכ' התיו"ט לפרש דברי רבינו עפ"י המאמר שהביא רש"י ביחזקאל סי' מ"ג ראוי' היתה ביאה שני' של עזרא להיות כביאה ראשונה של יהושוע ובנין זה מאז הי' ראוי להם כשעלו מן הגולה לגאולת עולם אלא שגרם החטא שלא היתה תשובתם הוגנת לא יכלו למלאות בכל חלקו הבנין כמות שהוא לפי שאותו בנין מיועד לגאולת עולם שתהא הכבוד חונה לעולם כענין שנאמר שם ושכנתי בתוכם לעולם ומ"מ הואיל והי' ראוי' להם ראו כי טוב לבנות מעין אותו הבנין במקצת מן הדברים עכ"ד והא דכ' רבינו שספור בנין הבית תועלת לעתיד הוא משום הרבה דברים הדומים והא דהביא קרא דהכל בכתב מיד וכו' משום דעכ"פ יש ראי' ממנו דהרי בכמה דוכתין פריך בגמ' מקרא דיד ד' מוכח דהי' לבית שני להיות כדמות הראשון אלא היכיא דקרא אשכחו ודרש כדאמרינן בפ"ה דסוכה וממילא נמי דלעתיד יש לנו לבנותו כמו שהוא בכתב אשר השכיל את דוד והיכא דקרא אשכחו ודרוש לשנות יבנה כדדרשתם וא"כ היכא דאנן נזכה לדרוש נבנה ג"כ כמו שפירש"י בזבחים דף ס"ב דשלמה לא הבין לדרשו והם דרשוהו כן אנחנו כשנזכה לבנין העתיד יגלה הקב"ה עינינו ומלאה הארץ דיעה ולהבין הסתום בדברי יחזקאל אבל מ"מ צריך לסיפור בנין בית שני שכן רוב ועיקרי הבנין מיוסדים כתבנית אשר השכיל ד' לדוד וע"י סיפור הזה של בנין בית שני אנו יכולים לדרוש ולהתבונן בבנינו דיחזקאל אשר יזכנו ד' לדרוש מן המקראות ואלו לא הי' זה הסיפור לא מצאנו ידינו ורגלינו באותו בנין העתיד שיבנה בב"א עכ"ד התויו"ט אמנם לי נראה לבאר דברי רבינו בפי' המשנה באופן אחר ומזה ניקח להבין גם דברי רבינו בספרו פה דהנה בח"ס סי' רל"ו הקשה וז"ל ויש לתמוה על כמה שנוים בכלים ובבנין המשכן ומזבח של משה רבינו ע"ה וגם בנין בית שני שנויים מן הראשון ובנין העתיד בנבואות יחזקאל נשתנה מכל אע"ג דהכל בכתב מיד ד' עלי השכיל עפ"י נביא מ"מ הא נביא אין רשאי לחדש דבר אלא לשעה ולא לקיום ותי' דקרא כתיב ככל אשר אני מראה אותך בהר תבנית כל כליו וכן תעשו פירש"י לדורות והכונה שגילה ד' שכן יעשו לדורות אעפ"י שאני מראה עתה בכל בנין אראה להם איך יעשה לדורות א"כ העיד ד' בעצמו מתחלה שעתיד להשכיל ע"י נביאיו לדורות עכ"ל וקשה לי לדבריו מזבחים דף ס"ב דהוסיפו על של שלמה ד' אמות ודרוש קרא ויכינו את המזבח על מכונותיו שהגיעו לסוף מידותיו ופריך הא כתיב הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל ומשני קרא אשכח ודרוש ושלמה לא ידע לדרוש ויקשה מ"פ מדכתיב הכל בכתב מיד וכו' דמה קושיא אם לעזרא נגלה שיעשנו באופן אחר ויוסיפו על המזבח ובפרט כי מצאו סמך בבנין העתיד שנאמר ליחזקאל והאריאל י"ב על י"ב וכדאיתא במידות א"כ יכולין להוסיף שפיר כמו שיהא מותר לעתיד וא"כ מה צריך לתרץ דשלמה לא ידע לדרוש וטעה בכונת הכתוב ולמה לא תי' דנגלה לעזרא לשנות כמו שנגלה ליחזקאל ורשאין לשנות ע"י נביא כיון שהקב"ה מעיקרא הרשה להם לשנות ע"י נביא שכן יעשו לדורות כאשר יורם ד' ע"י נביא ולישב כל זה נאמר כי לכאורה יש להבין למה לא ידע שלמה החכם לדרוש הקרא כמו עזרא ולמה העלים ד' ממנו דבר זה ולכך נראה דהנה בספר מנחם שלמה על כריתות הביא הא דאמרו במדרש דנגלה לר"ע מה דלא נגלה למרע"ה (וכן איתא בזוה"ק על רשב"י) וכן אמרו דלעתיד יהא הלכה כב"ש והעלה שם דבוודאי נגלה למרע"ה הכל אף מה שתלמיד וותיק עתיד לדרוש וכדאיתא בגמ' אלא שלא ניתן רשות לגלות רק בכל דור ודור עפ"י חכמיו וכן הענין בב"ש ובב"ה דלפי הדור הקב"ה נותן בלב החכמים לגלות טעמי התורה ולפסוק ההלכה כפי אשר חכמתו יתברך גוזרת ומעתה אני אומר כמו בכל דברי נביאים צריכין שלא יהא דבריהם סותרים לדברי תורה כן נמי זה שנגלה לדוד ושלמה מעשה המקדש הנה לא גילה לו ד' להבין הדבר לאמיתו כי לפי דורו לא היה עוד זמן שיתגלה לו עוד מה שנתגלה ליחזקאל אבל לעתיד יתגלה לנו טעמו שאין סותרים כלל למה שנאמר לדור בכתב מיד ד' שימצאו שם מרומז אלא שלא הגיע הזמן עוד לגלות לפי"ז י"ל דהיינו דמשני קרא אשכח ודרוש מה בית ס' אף מזבח ס' דבאמת לעזרא נגלה שכן מעיקרא ציו' ד' גם לשלמה אלא ששלמה לא ידע לדרוש ולא מפני שטעה אלא שכן הי' שורת הדין אז בימיו ובדורות ההם כי לא הגיע העת שיגלה לו הטעם ופירשו האמיתי ולעזרא נגלה הפירוש האמת מה שנאמר לשלמה (ולקמן בפ"ב בארתי איך שלמה פירש הקרא דהוא חשב דהוה ס' עם הכבש או די"ל דהי' יסוד בבית ראשון אבל סמוך לו התחיל חלקו של יהודה ושלמה חשב שלא לבנות בחלקו של יהודה דלא כתוס' דכ' דאי הי' יסוד לבית ראשון אזי לא הי' רק אמה יסוד בחלקו של יהודה אלא דהי' ג' אמות בחלקו של יהודא וכדאיתא ביומא רצועה היתה יוצאת ובה מזבח בנוי ועטה"ק שכ' לפרש שטעה שחשב עד מקום השיתין הכל למזבח ולקמן פ"ב הבאתי דברי הרמ"ע מפאנו שמבאר היטב) וכן על זה האופן כל בנין יחזקאל מרומז בוודאי כמו שנגלה לדוד אלא שלא ידוע לנו עוד איך מרומז וא"כ מיושב קו' הח"ס דהשנוים שנעשו מרומז בכתוב אלא כיון שלא הגיע הזמן עוד לא נתגלה להם הפירוש האמיתי וליחזקאל נגלה אבל לא נגלה שכן מרומז בכתוב מה שנאמר לדוד עד לעתיד יוערה עלינו רוח ממרום להביניהו איך מרומז כל זה במה שנאמר לדוד וכן הוא בירושלמי פ"ג דמגילה ששמואל מסר לדוד נתנה לדרוש מ"ט הכל בכתב מיד ד' השכיל מיד ד' זו המסורת ברוה"ק עלי השכיל מכאן שנתנה לדרוש ושכן הוא ג"כ מרומז בתורה וכדאיתא בירושלמי פ"ב דסנהדרין דרשו ויתאו דוד ויאמר מי ישקנו מים מבאר בית לחם בנין ביהמ"ק נתאוה לדרוש מקום בנין ביהמ"ק עד שנתגלה לו מקרא דבין כתיפיו שכן כדאיתא בזבחים שם:
ובזה נבין דברי רבינו שבפי' המשנה שהקדמנו דהביא קרא דמיד ד' עלי השכיל ללמוד ממנו לעתיד כי לכשיגלה ד' עינינו שנראה לבסוף דעתו של הקב"ה במה שאמר לדוד שהוא מסכים למה שנאמר ליחזקאל ומעתה זאת גם כונת רבינו כאן דהוקשה לו גם כן אותן שינוים שבמקרא בנבואות יחזקאל ואיך אפשר זאת כיון שהכל בכתב מיד ד' השכיל לדוד וכקושית הח"ס ע"ז כתב רבינו כמתרץ דאין מפורש ומבואר ובאמת כאשר יגלה לנו פירושו לא יהא כלל סתירה ממה שנגלה לדוד ובין מה שנגלה ליחזקאל ואולם כ"ז שלא נתגלה לנו האמת בכל זאת אין אנו טועין אם בנו בית שני כפי אשר הבינו הם דכיון שלא הגיע העת שיגלה להם השי"ת הדרך האמיתי יש להם לעשות כפי אשר הורוהו משמים להבין הדברים אשר בכתב השכיל לדוד וממה שבא ליחזקאל בנבואה ולכן בנוהו כבנין שלמה ומעין הדברים המפורשים ביחזקאל:
ואפשר לומר שגם לפי דרכו של הח"ס שכתבתי לעיל דאין נביא רשאי לחדש ולשנותו רק יען שהקב"ה מראשית כזאת הודיע שיעשו כפי אשר יגלה להם עפ"י נביא יתכנו דברי רבינו שכיון לזה במתק לשונו להעיר אותנו על השינויים שרק ע"י נביא אשר יגלה השי"ת על ידו נדע איך לבנות לעתיד כי בנין יחזקאל סתום ואין מבואר ובנין בית שני כבנין שלמה ומעין הדברים הנאמרים ליחזקאל כיון שכך הודיע השי"ת שיעשו לדורות כפי אשר יורם ויגלה להם בכל בנין ובנין ולעזרא גילה השי"ת לבנות מעין בנין שלמה ומעין בנין העתיד:
ויש ראי' לזה מספרי שהבאתי לעיל בהלכה א' דדריש לשכנו תדרשו ובאת שמה שצריך לדרוש הנביא אשר ידרוש המקום לשכנו וכבר הערותי עליו דלדורות ל"ש זה כיון שלא נעלם מאתנו מקומו וגם מקום המזבח נוכל למצוא בזמנינו כמו שיתבאר בפ"ו להנ"ל ניחא דלא לבד על מקומו צריכין לדרוש לנביא אלא גם על אופן עשיתו וצורת הבנין צריכין לדרוש את הנביא לדרוש את ד' איך יבנו בנין העתיד למען יהא צורת הבנין הכן לשכון כבודו ית"ש שמה וראה זאת מצאתי כי כן זכיתי לכוין בזה לדעת אחד מחכימא קדמאי להרב החבר שהשיב לכוזרי יעויין שם במאמר ג' שאמר החבר וז"ל וכבר ראינו מה שנקבע אחרי משה והיתה מצוה כמו שעשה שלמה שקידש החצר והעלה עולות בזולת המזבח ועשית החג שבעת ימים ושבעת ימים ומש"כ דוד ושמואל מסדר המשוררים בבית והיו למצות תמידות ומה שעשה שלמה במה שבנה ומה שהניח ממה שעשה משה במדבר ומה שהעמיד עזרא בבית שני על קהלו לתת שלישית השקל ומה שהעמיד במקום הארון תכונה שתלו לפני הכפורת בעבור שידעו כי הארון נגנז לשם ועל זה שאל הכוזר איך יתכן זה עם לא תוסיף ולא תגרעו ממנו והשיב החבר דזה לא נאמר אלא לההמון אבל ע"י נביאים רשאים והמפרש קול יהודה הקשה הא אין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה ותי' שדעת החבר כך שהכל צפוי למשה מסיני ונרמז בתורתו והרשות נתונה לנביאים להוציא סידורם מן הכח אל הפועל עכ"ד (אח"ז ראיתי כי כן העלה בס' אור החיים הק' פ' תרומה) אך אי קשיא לי הא קשיא לי בפי' המשנה הנ"ל למש"כ רבינו בפ"ו דמקריבין אף שאין בית א"כ שפיר נפ"מ בדינים אלו בזמנינו דהרי עכ"פ צריכין לידע מקום המזבח וצורתו ולכן צריך לידע גם מקום הבית וכן יקשה דרבינו שם כתב דגם בדיני מס' תמיד שאין נפ"מ עתה ויקשה הא מקריבין אף שאין בית ואפשר לישב דרק ק"י מקריבין כמו ק"פ אבל ק"צ ממש כקרבן תמיד בלא"ה אין יכולין להקריב דאין לנו שקלי ציבור מכל ישראל לצורך תמיד וכמו שיבואר בפ"ו:
והנה אפשר עוד ליתן טעם לכל שינויים שנעשו במקדש בכלים ומזבח לפמש"כ החת"ס שם דלכך בנו בית שני מקדש בלא ארון משום דגבי ארון כתיב ונועדתי לך שם לדבר אתך וכיון שאין נביא כמרע"ה להוועד עמו אין הארון מעכב ולפי"ז לפמש"כ לעיל בשם העקידה דבנין שלמה לא הי' עיקר בנין בית עולמים שזהו רק לימות המשיח לכן י"ל דלכך לא הי' קפידא בכל השינויים שנעשה בבית ראשון כיון שאין זה המקדש המקוה רק לעתיד לימות המשיח שיוחזר הארון ורוח הקודש אז יהא עיקר המקדש ואז באמת לא יהיו שינויים ובנין בית שני שלא הי' תעודתו שיעמוד לעולם לכן הי' בהם שינויים להורות ענין זה ואפשר להעמיד זה בכונת התויו"ט שכ' יען דלא חזרו בתשובה לכן בנו מעין בנין שלמה הכונה דלכן (לא הי' קפידא אם יהי' כאן שינויים) כדי להורות זה עשו שינויים דלא כבית ראשון ולא כבנין העתיד וא"כ כיון שע"י נביא נבנה ל"ש לומר דאין נביא רשאי לחדש דבר כיון שמה שכתוב בתורה ובנביאים רק על בנין העתיד לעמוד לעד נאמר:
אך קשה לי אדברי הח"ס זצ"ל שכתב שאין נביא כמשה ע"כ אין קפידא בארון הא בשבועות דף ט"ו דרשו וכן תעשו לדורות דבעינן ע"י נביא ומלך כמו בנין המקדש הי' ע"י נביא ומלך וא"כ גלי לן קרא דלא בעינן דוקא נביא כמשה דאי נבעי נביא כמשה א"כ לא נוכל לבנות כלל אף ע"י נביא כיון דלא קם נביא כמשה:
והנה ראיתי להחכם מהרי"א בספרו למלכים שהרגיש ג"כ קצת בחקירה הלזו וכ' וז"ל ראוי שתדע שהמשכן אשר עשה משה לצורך שעה וכמו שאמר כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה ולפי שהי' מטולטלים ממקומו על כתפות הלוים לכך הוצרך להיות קטן והשיעור שזכרה התורה ושערי חלקיו לא הי' כי אם לאותו משכן שבמדבר ולכך אמר הכתוב ככל אשר אני מראה אותך תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו באזהרה לדורות שיעשו בנין עולמים כאותו תבנית אבל לא באותו השיעור ולכך כשעשה שלמה המקדש עשה אותו כתבנית המשכן קדק"ד והיכל שהוא קודש שלחן מנורה ומזבח הזהב וכתבנית המשכן היו כולם אבל לא הי' כאותם השיעורים כי אם גדולים מהם להיות בית קבוע לעולמים אח"ז ראיתי בתו"ח ב"ב פ"ו שעמד להקשות למה נבנה בבית שני הכל כמו בבית ראשון ולענין רום ההיכל לא הי' כמו בבית ראשון דהי' שלשים אמה קומתו ובית שני ארבעים אמה קומתו ובבית ראשון הי' ההיכל ל' אמות קומתו ובית קדק"ד כ' אמה קומתו וכתב בשם הגר"א משום דבבית שני הי' היכל וקק"ד כאחד ולא הי' מחיצה נפסקת נמצא ארכו של היכל וקדק"ד ששים ורחבו עשרים לכן הי' קומתו ארבעים רומו כחצי ארכו וחצי רחבו כדאיתא ב"ב דף ק' אבל בבית ראשון היתה מחיצה מפסקת בין ההיכל וקדק"ד הי' ההיכל לבדו אורך מ' ורוחב עשרים נמצא חציו שלשים לכן הי' קומתו ג"כ ל' וקדק"ד הי' אורך כ' ורוחב כ' לכן הי' רומו עשרים יעוש"ה:

ב') והנה בתפארת ישראל ריש מדות תמה אדברי רבינו ממה שנאמר ממדרש תנחומא הביאו רש"י בר"ה דף ל' ובתוס' שבועות דף ט"ו דבנין העתיד יבנה בידי שמים (וכן איתא במנחות דף ק"י המזבח בנוי למעלה ועתיד להורידו למטה לארץ וכן בגמ' חגיגה דף י"ב זבול שם ירושלים וביהמ"ק ומזבח בנוי שנאמר מכון לשבתך עולמים לכן מצינו בפסחים נ"ד ביהמ"ק הוא מן ז' דברים שנברא קודם בריאת עולם דכ' כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו וכן בזוה"ק פ' משפטים גדול יהי' כבוד בית האחרון מן הראשון דקדמה ע"י דבר נש והאי על ידא דקב"ה ובג"כ אם ד' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו) ותי' דהכונה דיבנה בי"ש שהקב"ה יסייעם בדרך נס אלא דא"כ קשה קו' רש"י אהא דאמרינן שם דאיבנו בלילה הא אין בונין ביהמ"ק בלילה וכן נמי אין בונין ביו"ט צריך לומר דעפ"י הדיבור שאני ועוד תי' דאפשר להבנות ע"י נכרים דאף דלא לכם ולנו לבנות בית אלקים היינו בבונים משלהם והנה מה שתירץ דאפשר לבנות ע"י נכרים לדעתי לא יתכן כן כיון דאין שליחות לנכרי א"כ מבטל המ"ע של בנין בית הבחירה דמהא"ט שבת דוחה מילה אף למ"ד דמילה כשר ע"י נכרי ע"כ משום דבזה לא מתקיים המ"ע שמוטל על האב כיון דאין שליחות לנכרי וכמש"כ בח"ס בכמה דוכתין בתשובה ויבואר לקמן בפרקין אך ראה זה מצאתי במדרש תל תלפיות אות ח' דבר נפלא ב' מקדשות ניבנו ע"י ישראל כי מקדש שני נבנה ע"י זרובבל השלישי יהי' נבנה ע"י עשיו ויחזור עטרה ליושנה ע"י שהכח שלו מעורב עם שאר הכחות וזה וגר זאב עם כבש ויהי' שלום זהו החזרת עטרה ליושנה כמו שהי' בימי שלמה עטרת שלמה שהשלום שלו אמנם במדרש חזית ובפסיקתא רבתא איתא והבית בהבנותו נבנה אין כתיב אלא בהבנותו מאלי' היתה המלאכה נעשית וכי' אעפ"י שנבנה ע"י שלמה לא נבנה רק ע"י הקב"ה וכמו שדרשו בהקמת המשכן ביום הקים משה את המשכן שמאליו היתה הקימה דהקב"ה מסייע על ידו וכן יהא בבנין העתיד שיהא הבנין ע"י אדם דהא מ"ע לדורות לבנות מקדש כדכ' ועשו לי מקדש רק שהקב"ה יסייע בידם ע"ד נס אלא דאכתי קשה מהא דאין בונין ביו"ט דאין לומר כיון שמאליו נעשה שרי דז"א דהא איתא בירושלמי פט"ו ה"ג א"ר אבוה שבת לד' שבות כד' מה הקב"ה שבת ממאמר אף אתה שבות ממאמר ולכאורה תמוה דשבות במאמר היינו מסתמא אמירה לנכרי והא קיימ"ל דאיני רק מדרבנן והכא קיליף לה מקרא לכן נראה לי לפרש הירושלמי ע"ד אחר דהנה בכתובות דף ה' דרשו אקרא דמקדש ד' כוננו ידיך דגדולה מעשה צדיקים יותר ממעשה ד' דבמעשה צדיקים בשתי ידים דכ' כוננו ידיך וכ' בס' אפיקי יהודא דהיינו דהצדיקים בתפלתם בכונה וביחודים גדולים יפעלו שמקדש ד' יבנה בדרך נסיי כאלו נעשה ע"י הצדיקים וכן איתא במדרש על פסוק ויביאו את המשכן אל משה הה"ד לרקמות תובל למלך זה המשכן שהיו מצוייר כמו שכ' ורוקם בתכלת תובל למלך זהו משה וכ' בספר אפ"י לפרש דלהקם המשכן הי' צריכין צרופי הוויית ויחודי השמות כדי לחבר את האוהל והי' אחד לכן הביאו המשכן למשה שהוא לבדו ידע לעשות הצירופים והיחודים לפי"ז י"ל דע"ז קאי הירושלמי דהא מעשה צדיקים היינו ג"כ במאמר ע"ז דרשו שפיר דכמו שד' שבת ממאמר כך אתה צריך לשבות ממאמר מאמירה כזו אשר נקרא מעשה צדיקים דבדיבורא דידהו קא עביד מעשה א"כ אכתי תיקשי איך דחי שבת אף דנעשה בי"ש כיון שנעשה במאמר הצדיקים דהן הן הדיבורים הנקראים מעשה צדיקים לכן נראה דהענין כך דביהמ"ק יבנוהו ישראל ורק אז כשישראל יבנוהו למטה אז ירד לעומתה מלמעלה מקדש רוחני שיהא כנשמה בגוף מקדש שלמטה ועי"ז ישרה המקום ב"ה שכינתו בתוכו:
שוב ראיתי כי כן העלה בס' על"נ בסוכה דף מ"א והביא ראי' ממה שאמרו שירד אש מן השמים מאש שלמעלה אל תוך האש של הדיוט שהי' על המזבח והטיב אשר דיבר בזה מע"כ ידידי הרב המאה"ג החריף ובקי טובא כמו"ה אברהם נ"י מ"ש פראנקל נשיא לבית ישראל במדינתנו שעפי"ז יובן הא דאיתא ביבמות את שבתותי תשמרו ואת מקדשי תיראו שכולכם חייבין בכבוד דצריך ביאור מה חיוב שייך באבנים להנ"ל א"ש דקאי על הכח הרוחני ששרוי בתוכו כנשמה בגוף שזה חייב בכבודו ית' ופירש בזה המשנה בפסחים פ"ה שהעזרה צווחה וכו' שג"כ הכונה על כח קדושה הרוחניי שבו אך ליישב קו' התפארת ישראל יש לומר דכבר אמר הכ' אני ד' בעתה אחישנה ודרשות חכז"ל ידוע אם זכו אחישנה ואם לא זכו בעתה כן נאמר בזה אם נזכה שיחוש ד' לגאלינו על ידי מעשינו הטובים אז יבנה ע"י שירד מקדש משמים ע"ד דכ' ואני אהי' לך חומת אש סביב אבל אם לא נזכה רק שתהא הגאולה מחמת כי יגיע העת שהבטיח ד' לגאלינו אז תהא על הסדר שקיבלו חכז"ל שיבוא משיח צדקינו תחלה והוא יבנה ביהמ"ק עד שיזכו לזה ע"י מעשיהם הטובים ואז ד' יבנה בית לשכון כבוד בארצינו שירד מקדש משמים לתוך המקדש (ע"ד שכ' הפלתי סס"י ק"י דאי יהא זכו אחישנה אז א"צ לבשורת אלי' תחילה אבל אם לא זכו רק בעתה אז יהא על הסדר שאמר הנביא כי הנני שולח לכם את אלי' הנביא לבשר כי בא מועד הגאולה) וא"ש:
והנה איתא בתענית דף ה' מ"ד בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא בירושלים של מטה וקשה לי מהא דאיתא בסוכה דף נ"ג דקב"ה אומר אם אתה תבוא לביתי אבוא לביתך יעו"ש ולמה לא נדרוש כאן ג"כ עד"ז דעד שאתה מטיב מעשיך לא אבוא בעיר ירושלים שוב ראיתי שמהרש"א הקשה כן מסברא דנפשו עד שאתה מטיב מעשיך לא אבוא בעיר ירושלים ולפמש"כ תקשה הא זה גמ' ערוכה וכן יקשה הא קרא שפיר מתפרש אם תטיב מעשיך יהא זכו אחישנה אז אבוא בעיר של מעלה דאז ירד ביהמ"ק וירושלים משמים לארץ ולשם יבוא השי"ת:
אולם על דעת הירושלמי הנ"ל נראה דיש לפרש באופן אחר לפמש"כ המחנה אפרים ושאר גדולי אחרונים דבפועל דידו כבעה"ב יש שליחות לנכרי א"כ ניחא דבזה אמירה לנכרי איסור דאורייתא איכא והיינו דממעט שבות כ"ד מה"ד שבת ממאמר דהא לגבי השי"ת הכל פועליו עושים רצונו ע"כ הוה כידו ממש כן בפועל אדם דהוה כידו צריך לשבות ממאמר:
אך קשה לי לדברי המחנ"א הנ"ל משבת דף קל"ט רב משרשיא יהיב לי' פרוטה לתינוק נכרי לזרע כשותא בכרמא ופריך וליתן לתינוק ישראל אתי למסרך וליתן לגדול נכרי אתי לאחלופי נכרי בישראל להנ"ל קשה הא אם יתן לנכרי פרוטה הוה פועל דידי' והוה כידו ואסור מטעם שליחות לנכרי לכן יהיב לי' לקטן נכרי דלאו בר דעת לכן אף דמקבל פרוטה איני כשכירו כיון דלאו בר דעת הוא א"כ מוכח דגמ' דבבלי לית לי' הך דירושלמי הנ"ל:
והנה תוס' שם הקשו אדרב משרשיא הא אמרינן לעיל דהלכה כר"ט דמתיר בחו"ל ותי' דלא הי' בני תורה והיינו כהא דאיתא התם שלחו לי' בני בשכר כילה מהו כשותא בכרמא מהו מת ביו"ט מהו וכו' שלח להו כילה חזרתי על כל צידי כלה ולא מצאנו לה היתר ולשלח להו כדרמי בר יחזקאל לפי שאין בני תורה כשותא בכרמא שלח להו עירבובא ולישלח להו כדר"ט דתניא כישות ר"ט אומר אין כלאים בכרם וחכמים אומרים כלאים וקיימ"ל כל המקיל בארץ הלכה כמותו בחו"ל לפי שאין בני תורה וכו' מת לא יתעסקו בו לא יהודאין ולא ארמאין איני והא עובדא הוה וכו' אמר רי"ו יתעסקו בו עממין וכו' לפי שאינן בני תורה והנה זה תמוה טובא א"כ איך אמר חזרנו על כל צדדי היתר ולא מצאנו היתר הרי באמת יש צד היתר ואי כילה רצו להתיר להם הוה לי' להשיב להם דאסור דזה מיחזי כשיקרא שחזר על צדדי היתר ולא מצאו ובאמת יש צד היתר:
ונראה לפרש על נכון דהנה בתוס' לעיל דף קל"ח כתבו בחד תי' דכילה שכרך עלי' חוט או משיחה לא סגי רק אי שייר בה טפח ולפי"ז די"ל דהם שאלו על כילה מהו היכיא דלא שייר בה טפח וע"ז השיב לא מצאתי לה צד היתר דבוודאי אי הוי בני תורה הוה משיב להו בבירור דבלא שייר טפח אסור ואם שייר בה טפח מהני בכרך עלה חוט כדרמי בר יחזקאל אבל כיון דהם לאו בני תורה ע"כ רק השיב להם מה ששאלו אם עבר ולא שייר בה טפח מהו היתר יש לעשות בזה וע"ז השיב להם שפיר שלא מצא צד היתר דלא מהני באמת כיון דלא שייר בה טפח:
וכן באיבעיא שני' כשותא מהו וכו' הנה להבין האיך אייריא אם השיב להם סתם דהוה עירבובא למה לא השיב להם גם בזה חזרנו על צדדי היתר ולא מצאתי וע"כ לומר דבאמת מסתמא גם בזה השיב להם כך א"כ לפי"ז שוב קשי' הא באמת יש צד היתר כר"ט וקשיא ממנ"פ אך א"ש דתוס' כ' דהם שאלו היכיא שעשה כדין כלאים שזרע בכרמא ג' מינים כאחד והנה בכהא"ג הא ל"ש לומר כל המיקל בארץ וכו' רק בערלה וכן הוא שיטת רש"י ותמה עליו בח"ס בחי' שזה נגד שמעתין יעו"ש אבל להנ"ל ניחא דבאמת רק בערלה הלכה כמיקל אבל בכלאים אין הלכה כך בזורע ג' מינים אבל היכיא דזרע ב' מינים נהי דתוס' כ' דבדבר שאין תלוי בזריעה בהא לא אמר הלכה כמותו בחו"ל אבל עכ"פ שוב שפיר י"ל הלכה כר"ט דבזרעים אין כלאים בכרם ולפי"ז י"ל כיון שהם שאלו על ג' מינים ובזה באמת ליכא צד היתר לפסוק כר"ט דרק בערלה הלכה כמיקל ורק אי הוה בני תורה הוה משיב להם בג' מינים אסור ויש צד היתר בב' מינים דבזה נסמך אדר"ט דל"ה כלאים בחו"ל אבל כיון שהם לאו בני תורה השיב להם רק על מה שישאלו דהוה עירבובא דבזה באמת ליכא צד היתר כדר"ט דבכלאים ל"א הלכה כמיקל בארץ:
וכן זה ששאלו על מת ביו"ט מהו דהיינו דהם שאלו מת ביו"ט ובאמת בזה אסור ביו"ט רק ביו"ט הסמוך לשבת בין מלפניו בין מלאחריו יש להתיר כדי שלא להשהות המת אבל כיון דהם לאו בני תורה לא רצה לבאר כל זה רק השיב להם סתמא שלא מצא בכהא"ג צד היתר:
שוב ראיתי שעמד בדברים הנ"ל בספר לקט יוסף וז"ל מה שמועט הקב"ה שמלאכת משכן א"ד שבת הקשה בשפתי דעת מהיכי תיתי שידחה שבת ותי' שהמשכן נעשה ע"י הקב"ה והו"א שידחה שבת משום שהקב"ה אינו שומר שבת לכן צריך למעט את שבתותי תשמרו הרי שלך לפניך שעמדו ע"ז וכיוצא בזה כ' בנחלת בנימין וז"ל לפום רהיטא נראה דבשאלת אורים ותומים הי' אסור בשבת משום חיוב כותב אף דכבר כתובים מ"מ השתא דבלטו ונצטרפו הרי זה כתיבה גמורה הגם דהכהן לא עשה כלום רק מאיליו נעשה אכתי על הקב"ה גופי' כביכול יפול הספק דמשמר שבתא הוא ועוד דבר הנאסר לאדם גופי' לעשותה לו למי שמותר בו אסור ועל דוד ל"ק מידי האיך שאל באו"ת בשבת בבריחתו בפני שאול דעשה כזאת מפני פ"נ כי נרדף הי' אבל על אחימלך קשה האיך שאל באו"ת בשבת הלא הוא ככותב וצריך לומר למאי דקיימ"ל בא"ח דדבר שאינו מתקיים בשבת מותר כמו דמותר לרשום בציפורן בשבת על הספר שהוא דבר שאין מתקיים והכא נמי אותיות האו"ת הוא דבר שאין מתקיים כי לאחר שהשיבו חזרו למקומן לכן לא הוי ככותב לפי"ז שפיר יתפרש דברי הירושלמי כמש"כ לעיל דכמו ששבת השי"ת ממאמר כן ישבות ממאמר כזה אשר על ידי זה נעשה פעולה כמו פעולת הכתיבה באו"ת דבאמת אסור מה"ת לפי דברי הירושלמי וע"כ הא דשאלת באו"ת בשבת הוא הכל משום סכנת נפשות:
והנה גם על מה שהקשה רש"י הא אין בניין ביהמ"ק בלילה העלה בס' ערל"נ כדברי שכתבתי לעיל דהא זה ילפינן מביום הוקם המשכן והנה פשיטא דכלי המשכן אינם בכלל משכן סתם דהא בכל מקום כתיב את המשכן ואת כליו ואם כן מותר לעשותו בלילה ואם כן גם מזבח שהוא בכלל כלים כנראה מדברי רבינו בה' ביהב"ח שכ' ועושין למקדש כלים מזבח העולה ומותר לבנותו בלילה וא"כ מזבח נמי יכול לעשות בלילה ושפיר משני דאי בני בלילה דהא לר"י לא בעיין מחיצות להתיר הקרבת העומר:
והנה רש"י בשבועות שם דף ט"ו כתב דאין דוחה יו"ט דמדכתיב את שבתותי תשמרו ואת מקדשי תיראו שכולכם חייבין בכבודי שהזהרתי על השבת וימים טובים נמי שבתות איקרי ולא פירש רש"י היכן מצינו דאיקרו שבת הנה מדברי הרשב"ם ב"ב דף קכ"א משמע דס"ל משום דכ' שבת שבתון נשמע דגם יו"ט איקרי שבת ולכן נקרא שבת בראשית:
אולם מדברי רש"י ביומא דף פ"א בד"ה איהו גופי' שבת מיקרי נראה דמדהא דכ' שבת שבתון ביו"ט אין לקרוא עוד שבת ואפי' יוהכ"פ לא איקרי שבת רק מדכתיב תשבתו שבתכם דהא דכ' שבת שבתון היינו לומר דהוה יום מנוחה ומרגוע אבל לא איקרי שבת ולכן נראה דהא דס"ל דיו"ט איקרי שבת והוא נכלל בקרא דאת שבתותי תשמרו הוא מקרא דתשבתו את שבתכם דאיתא התם ביומא דתניא בברייתא דמוסיפין מחול על הקודש מדכתיב שבתכם דקאי על יו"ט ואיתא התם דר"פ ס"ל כאותו ברייתא דקאי האי שבתכם על יו"ט ולכן אמר ר"פ לעיל מא"י דגמור משבת בראשית הרי דקרא לשבת שבת בראשית דיו"ט נמי איקרי שבת והיינו דס"ל כאותה ברייתא דשבתכם קאי על יו"ט ולכן כל שבת נקרא שבת בראשית א"כ מבואר דלא כרשב"ם הנ"ל ונ"ל דלזה כיון רש"י בשבועות דיו"ט איקרי שבת והיינו מדכתיב שבתכם ולפי"ז יש לומר דבר חדש הא דאמר רב אשי בשבת דף כ"ד שבתון עשה הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה זהו כראב"י דס"ל שבתכם קאי על יו"ט א"כ כיון דיו"ט גופי' שבת אקרי וא"כ הא דכתיב שבת שבתון הוא הכונה שפיר דהוה עשה דהא שבת דכתב בקרא היינו דיומא גופי' איקרי שבת א"כ שבתון היינו עשה לחייב לנוח בו באותו יום דאקרי שבת והיינו שבת שבתון דחייב לשבות והוה מ"ע אבל אי מוקמינן שבתכם על יוהכ"פ ולא נשמע דיו"ט איקרי שבת א"כ הא דכתיב שבת שבתון ל"ה מ"ע אלא לומר שהוא לכם למנוחה ולמרגוע כיון דהאי שבת ע"כ מתפרש כן שהוא להם לשבת ולמנוחה א"כ שבתון ג"כ רק מתפרש הכי שהוא למנוחה וכפל המילות לחיזק הענין ובזה נתבאר לנו במה פליגי רבא ורב אשי דרבא לית לי' שבתון מ"ע דס"ל כדרב פפא:

ג') בשו"ת בית אפרים סי' י' הקשה אמש"כ רבינו דהתועלת ממה ששנינו במידות כי ממנו נקח לעבוד לעתיד והא נפ"מ גם עתה לדינא להא דאיתא בר"ה דף כ"ד לא יבנה אדם בית תבנית היכל וכמש"כ רבינו בפ"ז א"כ צריכין שנדע תבניתם לשמור שלא לעשות כמתכונתם וכתב לישב משום דלכאורה קשה אהא דאיתא במגילה דף י' אמר רי"צ שמעתי שמקריבין בזמה"ז קסבר קד"ר לקלע"ל ולפי"ז יקשה מהא דלא יעשה אדם בית תבנית היכל ואמאי שהרי אם ירצה יכול להקריב בתוכו לד' וא"ל דדוקא אם נעשה מתחילה לגבוה אבל אם נעשה להדיוט שוב לא חזי לגבוה ז"א דהא במעילה איתא דבונין בחול ואח"כ מקדישין והא דכ' רבינו בפ"א מהבהב"ח אבני קורות שחצבן לביה"כ אין בונין אותן בהבית והוא מתוספתא דמגילה וצריך לחלק דהאי דבונין בחול היינו שיבנה ביתם אבל לא יקרא עליו שם הדיוט משא"כ בהא דתוספתא מייריא כשייחד אותו מתחלה להדיוט וה"ה לביה"כ ועכ"פ הא דלא יבנה בית תבנית היכל קשה דדוחק לומר שיבנה אותו בפירוש לשם הדיוט תבנית היכל ועוד שנראה דהך דאבנים שחצבן לביהכ"נ איני אלא רק מדרבנן ומעלה עשו בקודש והך דלא יבנה בית תבנית היכל משמע בפוסקים דהוה איסור דאורייתא וצ"ל דרי"צ סובר דהך דלא יבנה בית בתבנית היכל היינו בזמן שהי' ההיכל על מכונו דאז הי' אסור להקריב במק"א אבל בזמה"ז דליכא מקדש באמת שרי ואנן לדידן קיימ"ל כהך דלא יעשו בית תבנית היכל היינו משום דקיי"ל דקלע"ל וא"כ ניחא דלא מצינן למימר הנפ"מ מהך דתנן במידות שנדע דלא נעשה בית בתבניתם דא"כ הוה קשיא לרי"צ למה אתנייא תנא אע"כ דיש תועלת ונפ"מ אחר ולכך כתב רבינו דנפ"מ דנדע לבנות לעתיד ב"ב אלא דקשה לזה הא דאיתא ביומא דף מ"ז מאן תנא מידות ראב"י ובזבחים איתא דראב"י סובר דקדלע"ל ואם כן שפיר יש נפ"מ דנדע אסור לבנות בזה"ז בית בתבנית היכל וכתב לתרץ וז"ל דהא קרא כתיב ארכו ורחבו והוא שוה ב"א וב"ב ולא אייריא מגובה ואין מעכב וא"כ למה האריך התנא בבנין בית שני במידותיו עובי הכתלים והתאים ושאר ענינים שאין נפ"מ בזה דהא כל שאין מעכב אין נפ"מ לתבנית בנין ההיכל כמש"כ המהרי"ק לענין גביעים וכפתורים של מנורה (לקמן בפ"ז הבאתי דברי המהרי"ק) לזה אמר רבינו דמהרה יבנה המקדש ויש לשמור תבנית ההוא בבנין העתיד יעוי"ש שהאריך בזה:
ולי נראה לישב קושיתו דלדעתי מבואר בקרא הקושיא ופירוקא וגם מבואר בקרא כטעמ' של רבינו דכתיב ביחזקאל אתה בן אדם הגד את בית ישראל את תבנית הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את תבנית ואם נכלמו מכל אשר עשו צורת הבית ותכונותו ומוצאיו וכ' הודע להם ושמרו צורותיו ועשו אותם והפסוקים מוקשים מאוד להנ"ל י"ל דיפורש כך הגד להם את הבית לא למען יבנו אותו כי אם לא יעשו תשובה לא יזכו לעשותו וכדפירש"י דראוי הי' להם לעשות נס בימי עזרא ובנין זה מאז הי' ראוי להם כשיעלו מן הגולה לגאולת עולם אלא שגרם החטא שלא הי' תשובתם הוגנת (וכמו שהבאתי לעיל דבריו) ויצאו ברשות כורש ובנו לעצמן רק התועלת שתגיד להם את תבנית הבית ומדדו את תבנית שיחשבו ממידת הבנין בלבם למען ידעו שלא יבנו להם בית בתבנית זה בארכו ורחבו ובזה יכלמו מעונותיהם שיתעוררו בתשובה עי"ז שתגיד להם צורת הבית לא בעבור שיעשו אותו רק אדרבא בשביל שלא יעשו כתבניתו וע"ז אמר ואם נכלמו מעונותיהם שיעשו תשובה הגונה אז צורת הבית ותכונתו וצורתו הודע להם למען ישמרו את כל צורותיו ועשו אותם כדי שיעשו אותם לגבוה ומעתה ניחא דרבינו כתב דהתועלת שנדע הבנין שנדע לעשותו אם נזכה במהרה אם זכו אחישנה ולא נתן הטעם כדי שידעו שלא לעשות בית בתבניתו דזה רק אם חלילה לא יזכו אז התועלת כדי שידעו שלא לעשותו ועדיף לי' זה הטעם שנדע לעשותו כי על זה אנו מצפים שנזכה לתשובה ונזכה לעשותו וכמו שאמר הנביא ועשו אותם:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה