אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ט · הלכה טו

הלכה יד

א') כל הפסולין לעבודה י"ח הן וכו'. וקשה לי דבחגיגה דף ו' איתא דר"ע ס"ל דגם במדבר נתחייבו בתמיד והקריבו שבט לוי את קרבן התמיד דישראל לא היו יכולין להקריב משום שהיו נזופים וקשה לי אמאי לא מנה רבינו גם מנודה דפסול לעבודה והנה במשל"מ פ"א מותמ"ס תמה באמת דבמ"ק דף ט"ו איתא דישראל שלחו קרבנותיהן כל זמן שהי' במדבר אע"ג שהיו כמנודין והנה בטו"א כ' דתליא בפלוגתא דר"ע רי"ש דר"ע לטעמי דבשר תאוה לא איתסר אבל במו"ק קאי לרי"ש דבשר תאוה איתסר והוכרחו להביא כל מה שרצו לשחוט לעזרה אולם לפי"ז קשה דרבינו הא ס"ל דלכו"ע גם בשר תאוה הי' אסור להם אלי ובפ"ב דין י"א דמנודה אם הקריבו עליו הורצה וכ' הכ"מ טעמא משום דחזינן במנודא לשמים דשולחין קרבנותיהן וקשה הא שם משום דב"ת הי' אסור להם והוכרחו להביא קרבנם לעזרה והמהרמ"ש במצות ת"ב עמד ע"ז וכ' דדברי הכ"מ אינם מוכרחין דאיכ"ל דלכך הורצה יען שהוא רק מדרבנן דדינו מנודה הם מדרבנן כמש"כ הריב"ש בתשובה ופסקו בשו"ע יור"ד סי' ר"ח ס"ד רק במנודה לשמים דעכ"פ הוא מרוחק מ"ד ל"ש אצלו התקרבות קרבן אצל ומי ביקש זאת לבוא ליראת פניו הלא בנזיפה כתוב הלא תכלם יעוי"ש וא"כ ניחא דלא קחשוב רבינו מנודה דזהו רק מדרבנן:

ב') נמצא כל הפסולים הם ח"י וכו' מחוסר כפורים וכו'. הנה בפ"ה מה' אלו בארתי דעת רבינו כעת ראיתי ברדב"ז בלשונות הרמב"ם שכתב וז"ל שאלת עמש"כ הרב בפ"ד אבל מחו"כ שעבד אעפ"י שעבודתו פסולה הרי זה פטור ומניין שעבודתו פסולה וכו' ואלו בה' סנהדרין מנה מחכ"פ בכלל חייבי מיתה בי"ש וכ' וז"ל טעות סופרים הוא שנפל בספרים בסנהדרין וכך צריך להיות מרובה בגדים תדע שהרי מרובה בגדים הוא במיתה בי"ש וא"כ י"ט הם והרב לא מנה אלא י"ח וגם הרב לא מנה בה' ביאמ"ק מחכ"פ בכלל הלאווים ואי קשיא הא קשיא דתניא בהביא ואלו הן הנשרפין ואלו שבמיתה האוכל את הטבל וכו' ומני בכלל מחכ"פ ששימש ובעי עלה בגמ' מחכ"פ מינא לך ומייתיא האי קרא ופי' ומסיק ואמר מר מאן דפליג עלה ותו דמותבינן מינה מסקינן לה בתיובתא וזו הוא התוספתא השנוי' בזבחים אשר השיג ממנה הראב"ד ושאר מה שהקשה הראב"ד איכא לתרוצי דהא דאמרינן בפ' ג' מינין עוד טומאתו בו לרבות מחכ"פ לאו לענין חייב מיתה בי"ש אמרינן אלא לענין שאסור ליכנס בעזרת ישראל ואפשר דאיסורו מן התורה אבל אין בו לא מלקות ולא מיתה כיון דטבל והעריב שמשו וכן הא דאמרינן וטהרה ביולדת מכלל דעד השתא טמאה וה"ה לכל שאר מחכ"פ לענין לחלל עבודה אמרינן ולא למיתה וכך דקדק הרב בלשונו דגבי טבול יום כ' ובא השמש וטהר מכלל שעדיין לא טהר וגבי מחכ"פ כ' מכלל שעדיין לא נגמרה טהרתה משמע דטהורה היא אלא שעדיין לא נגמרה ולפיכך אין בו מיתה וכדין הוא דטבול יום שעדיין צריך הע"ש והבאת קרבנות עדיין טמא הוא דכיון דמחוסר תרתי אבל מחכ"פ אינו מחוסר אלא אחת אין ראוי שיהא במיתה אם עבד עבודה:

ג') ולמאי דאתיא עלה משמע דסבר ז"ל דמחכ"פ דזבה אי הוה כזב או לא הוי פלוגתא וה"ה לכל שאר מחכ"פ ופסק הרב כמאן דאמר דלאו כזב דמי והך תנא דמייתי בסנהדרין סבירא לי' כזב דמי וכייל לה בהדי הנך דהלכתא נינהו דטמא ששימש דהוי במיתה הלכתא הוא וליכא מאן דפליג עלה ומש"ה מסקינן לה בתיובתא וטעמא דפסקה משום דלא חסר אלא חדא כדאמרן והכי משמע פשטא דברייתא דמייתין ברפ"ב דזבחים דהוי פלוגתא דתנאי דתנא שרפה אונן ומחכ"פ כשרה יוסף הבבלי אומר אונן כשרה מחכ"פ פסולה מאי לאו בהא קמיפלגי מר סבר מחכ"פ דזב כזב דמי ומר סבר דלאו כזב דמי וכו' מכללא דמילתא מחכ"פ או הוי כזב או לא תליא בפלוגתא דתנאי ואמוראי ופסק הרב כמ"ד דלאו כזב ואם תאמר למ"ד כזב דמי ל"ל תרי קראי דהא אמרינן עוד טומאתו בו לרבות מחכ"פ וכתיב וטהרה מכלל דאכתי טמאה כבר הקשו כן בתוס' שם אבל מאן דאמר לאו כזב דמי ל"ק דהא דקאמר עוד טומאתו בו לרבות מחכ"פ לענין חילול עבודה הוא ולא לענין מיתה וקרא וטהרה מכלל דעד השתא טמאה היא לא דריש לי' הכי אלא איפכא דרשינן מדכ' עד מלאת ימי טהרה משמע דטהרתה תליא בימים ולא בהבאת קרבנות וטהרה דסיפא לא דריש לי' עכ"ד:
ג' מדרגות יש בעבודות יש שזר חייב עליהן מיתה ויש שחייב עליהן רק מלקות ויש שמותרין לכתחלה ואין זר חייב מיתה על שום עבודה עד שיהי' בה ב' לריעותא א' עבודה תמה שאין אחריה עבודה אחרת ב' שלא יהא עבודת סילוק וכן הוא לענין שאר פסולים אבל אם חדא לריעותא אינו חייב רק מלקות ובצ"ק זבחים רפ"ב שגה בזה והבין דפטור לגמרי וכבר השיגו בטה"ק שם:
לפיכך אין זר חייב מיתה רק בזורק את הדם בין בבהמה בין בעוף בין בק"ק בין בהיכל בין במזבח החיצון ואפי' רק הזאה אחת וע"כ אם הוזה אחת של הזהי' הדם והשמן של מצורע וכ"כ בהקטיר הזר האיברים או הקומץ או לבונה ואפי' היפוך רק באיברים שכבר הם במזבח ושלא נתעכלו עדיין וקירב שריפתן וכ"כ אם הקטיר קטורת על מזבח הזהב ובכולן אין חייב רק בשהקטיר ביוכ"פ אותו קטורת שמקטיר הכה"ג בק"ק ביוכ"פ צריך שיקטיר מלא חפניו כמו שצריך הכה"ג להקטיר שם וכבר האריך הרחיב הדיבור בזה במשל"מ פח"י ממעה"ק וכ"כ כשניסך מים ע"ג המזבח או כשניסך מים בסוכות ע"ג המזבח כולן הם עבודה שאין אחרי' עבודה וגם הם עבודת מתנה ולא עבודת סילוק להכי בעשה אותן הזר במקדש חייב מיתה והקשה בתפארת ישראל למה חייב בניסך יין הרי יש אחרי' עבודה ד"א ל"א שנה יורדין הכהנים לשיתין ומלקטן מהם יין קרוש ושורפין אותן בקדושה ותי' דכיון דכשירד לשיתין שוב אין מועלין בו וכדקאמר התם מהא"ט לא מחשב הניסוך בעבודה שיש אחרי' עבודה דהרי נעשה כחולין ביני ביני וכשיוציאהו ויעלה למזבח הו"ל כהנים חדשות שבא לכאן:
ונראה הוכחה לזה דאל"כ קשה הא דר"י סובר דיין אם עלה ירד משום דאין ממנה לאישים והא להנ"ל יש ממנה לאישים ששורפין אותה ע"ג מזבח וע"כ דזה כפ"ח כיון שכבר יצא מידי מעילה אזלה כבר מצוה ראשונה דניסוך ולכן סובר ר"י דבניסוך עצמו אין ממנה לאישים:
ושוב הקשה בתפארת ישראל שהשמיט רבינו דהי' שורפין אותה אחר ע' שנה אמנם לפמש"כ בפ"ב מה' בהב"ח בביאור דברי בה"ז דרבינו בהבה"ב איירי מבית ראשון דבב"ר הי' הנקבים של ניסוך היין ביסוד ומשם הולך לשיתין ולא הי' מנסכין בספלים א"כ בב"ר הי' הדמים והיין מתערבין בשיתין ויוצאין לאמה שבעזרה א"כ לא הי' שייך דישרפו היין קרוש כיון שמתערב עם הדם ולכן העתיק רבינו רק בלשון משנה דמידות שם דהי' שורפין היין קרוש משום דמשנה בב"ר איירי וכמש"כ בפנים בארוכה וכ"כ המסדר ב' גזרי עצים על המזבח חייב מיתה מה"ת מדאיכא ב' לריעותא:

ד')

חוץ מפרועי ראש ופרועי בגדים וכו'. וכבר עמדתי בפ"א מביאת מקדש לבאר לחלק בין קרועי בגדים להא דבגדים מקורעים כעת ראיתי ברדב"ז שכ' וז"ל שאלת מאי איכא בין קרועי בגדים דאמרינן עבודתו כשרה והוא במיתה בי"ש ובין הי' בגדיו מקורעים דאמרינן אם עבד עבודתו פסולה וכ"כ הרב פ"ח מכהמ"ק ומשמע דא"ח מיתה בי"ש מדלא מנה אותו בכלל אותם שהם במיתה חשיבה קרועי בגדים הקשו לפרועי ראש שנאמר ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו הא אם עבד והוא קרוע בגדים חייב מיתה בי"ש וכשם שפרועי ראש אין מחללין עבודה אף קרועי בגדים א"מ עבודה וא"ת כיון שכ' בהדיא דפרועי ראש במיתה אמאי איצטריך למילף לי' משתויי יין כ' הרב באותו הפרק כהן שגידל שערו אסור לו להכנס מן המזבח ולפנים ואם נכנס ועבד חייב מיתה בי"ש כשכור שעבד שנאמר ויין לא ישתו כל כהן וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו מה שתויי יין במיתה אף מגודלי פרע במיתה ואין פרועי ראש מחללין עבודה אעפ"י שהם במיתה וי"ל דאי לאו קרא הו"א דהאי ולא תמותו לא קאי אלא אקרועי בגדים דסמיך לי' א"כ דהוה מוקמינן לי' בכה"ג לכך יליף מקרא דכ' כל כהן ואע"ג דאתיא מהיקש מקרא ניחא לי' לאתויי שהוא מפורש טפי ועדיין צ"ע לפי שהפסוק שהביא הוא מדברי קבלה ושמא היקשא של תורה עדיפא מדברי קבלה וקרוע בגדים היינו שהוא קרוע מן הצוואר במקום אחד כדרך שקורע על המת ובגדים מקורעים היינו שהם מקורעים במקומות הרבה שלא במקום שקורעין על המת כדרך בגדי הפחותים שאינם מקפידים על עצמן ולא על מלבושיהן והתורה אמרה לכבוד ולתפארת ואין זה דרך כבוד ולפיכך עבודתו פסולה דהוה כמחוסר בגדים לענין חלול עבודה ואינו מחוסר בגדים ממש לענין חיוב מיתה בי"ש:

סוף הספר

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה