אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ט · הלכה ז

הלכה ו

א') והדלקת נרות כשרה בזרים וכו'. וראב"ד השיג דלכתחלה פסול ובשי"צ על תוי"ש תי' דא"כ מאי חילוק יש בין הדלקת נר להצתת אליתא דהצתת אליתא ג"כ אינה במיתה דיש אחרי' עבודה כמש"כ תוי"ש דהיינו סידור ב' גזרין ורק לאו איכא א"כ לכתחלה לא א"כ הוה בלאו כמו הצתת אליתא ובגמ' מבואר דל"ד להדדי וכ' דדעת הראב"ד דבאליתא אפי' דיעבד פסול אבל בהדלקת נרות רק לכתחלה ומהא"ט השיג על הריטב"א שכ' הכ"מ דמשמע דממיתה מעטי' קרא אבל אזהרה איכא דומיא דעבודה שאין תמה א"כ תיקשי מה בינה להצתת אליתא:
והנה ראיתי במלחמות ביומא דכה"ג אין מטיב הנרות רק מדליקן דהטבה רק הכשר עבודה הוא ויפלא דהדלקה לאו עבודה רק הטבה והן כהא"ג צ"ע גם על תוס' דף כ"ו שכ' שהטבה תחילת עבודה הוא כמו שהקשה מהרש"א שם אך בשי"צ כ' ליישב דכונה תחילת עבודת צורך פנים דהדלקה צורך פנים אבל על הרמב"ן ל"ש לתרץ כן דכ' מכשירי עבודה דהא הדלקה לאו עבודה הוא וכן יקשה למה צריך כלל לפייס על ההטבה כיון דהדלקה בכה"ג וההטבה רק מכשירי עבודה כמש"כ תוס' דלכן מפיסין אהטבה משום הדלקה והא הדלקה גופי' בכה"ג (ועי' במלחמות כהא"ג דמפיסין לקטורת היינו מחתה והקשה הא קטורת בכה"ג למה מפיסין במחתה ותי' דלא ליתן לאינצו' דגם מחתה מעשרת וזה ל"ש בהטבה) וצ"ע:

ב') הוציאן לחוץ והדליקן וכו'. בספר לחם יהודא הקשה הא קיימ"ל הדלקה עושה מצוה ובעינן דוקא במקומו וכ' בשי"צ שם דלכאורה י"ל בנ"ח משום דהרואה אומר לצרכו הדליקה וזה ל"ש במנורה אלא דמדברי רבינו בה' חנוכה משמע דבעי הדלקה במקומו ותי' דשאני נ"ח דכבתה א"ז לה א"כ רק הדלקה מצוה לכן בעינן דוקא במקומו אבל במנורה דמצוה שיהא דולק מהני גם בהדליקה בחוץ דהא לדעת רבינו פ"ג מתומ"ס גם בבוקר הי' מדליק דס"ל דמצוה שיהא דולק כל היום ואפי' להחולקים עליו בנר מערבי מודין דבעינן תמיד א"כ כשהניחה במקומו נתקיים מצות הדלקה במקומו ועוד דהא בשבת דף כ"א דריש להעלות נר תמיד שתהא שלהבת עולה מאלי' וכן כ' רבינו בפ"ג מתומ"ס ושם דף כ' מייתי גמ' ראי' מהא דלא בעינן שיהא אוחז ברובו ופי' תוס' שכונה דהיכא דקפיד תורה שלא יכבה סגי בהעלאת שלהבת ובפנ"י הוסיף לבאר דבשבת כהא"ג אין רשאי רק לעלות שלהבת בזה מקיים מצות הדלקה ואם רוצה להוסיף להדליק מחלל שבת א"כ לפי"ז זר שמדליק רק כדי ששלהבת עולה מאלי' זהו מצות הדלקה ומה שאח"כ מוסיף ודולק הוא נעשה ממילא לא ע"י זר וכן יכול להכניסו מיד לפנים א"כ נמצא דשפיר נעשה מצות הדלקה בפנים דהיינו מה שמוסיף ודולק עד שנאחז האור ברובו נעשה בפנים לכן שרי להדליק בחוץ וכן ע"י זר כיון שעכ"פ מצות הדלקה שיהא עולה מאלי' עד שיאחז האור ברובו וזה נעשה ממילא א"כ מה לי אם תחלת הדלקה ע"י זר או כהן כיון שבלא"ה עיקר מצות הדלקה נעשה ממילא:
אמנם בספר לחם יהודה כ' ליישב עד"א כיון שאמרו הדלקה לאו עבודה היא וכשרה בזר ואי אמרת דהדלקה דמנורה במקומה בעינן מאן מעייל זר להתם הרי מבין האולם ולמזבח אינו יכול להכנס וע"כ מה שאמרו הדלקה לאו עבודה היא הוא לענין אם הוציא המנורה לחוץ דהא נרות קביעי ואפי' הראב"ד לא נחלק על ההוצאה אלא על ההדלקה שאינה כשרה לכתחלה ושאני חנוכה דהדלקה עושה מצוה הוא מפני דקיימ"ל כבתה א"ז לה ושיעורה מועט משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק אבל מנורה זקוק לה אם כבתה דכ' תמיד שתהא דולקת מערב עד בוקר והך טעמא נמי דאמרינן התם למ"ד הנחה עושה מצוה הדלקה במקומה בעינן דהרואה אומר לצרכה דולק ל"ש גבי מנורה דאין דומה לה גבי הדיוט:
אך אכתי קשיא לי טובא במש"כ רבינו דמותר לזר להדליק ואמאי נהי דלאו עבודה הוא אמאי זר כשר מ"ש מהגרלה שדעת רבינו בפ"ג מעיוהכ"פ דפסול בזר דהגרלה מעכב וכאן הרי ג"כ הדלקה מצוה ומעכב אך י"ל לפמש"כ השי"צ דהדליקן בחוץ לכן כשר כיון שדולק בפנים אח"ז א"צ שיהא ההדלקה עצמה בפנים דהמצוה נמשכת דקיים מצות הדלקה בפנים לכן כשר גם בזר (כדאיתא מנחות דף ח' מדכהונה ל"ב פנים נמי לא בעי ה"נ מסתבר לומר איפכא מדפנים ל"ב כהונה לא בעי) משא"כ בהגרלה דבעי מעשה הגרלה לפני ד' לכן כיון דגם מעכב פסול בזר:
ובמש"כ ניחא לי ליישב מה שהקשה במשל"מ פ"ג מתומ"ס דכאן כ' רבינו הדלקה בזר יען דלאו עבודה ושם כ' דאף דהוצאה לאו עבודה פסול בבע"מ כש"כ בזר ולפמש"כ ניחא דשאני הדלקה דכשר בחוץ משום דמתקיימה מצות הדלקה בפנים לכן זר לאו מידי עביד אבל בהוצאה נהי דלאו עבודה כיון דמצוה הוא ומעכב והכרח לעשותו להוציאו לחוץ (עיין זבחים דף י"ח דזה מיקרי עבודה המעכבת) לכן בעי כהונת כמו בהגרלה:
והנה במשל"מ שם תי' דבהוצאה בעינן בגכ"ה ולפי"ז י"ל מה שהקשיתי מהגרלה די"ל כיון דבעי בגכ"ה לכן זר פסול אבל לענין הדלקה א"צ לזה רק כמו שכתבתי וכן מוכח מדברי המשל"מ גופי' שכ' בפ"ט מה' אלו כדברים האלו על דברת תוס' דכי ס"ד זר קרב לגבי מזבח ויקשה הא תוס' סברי בסוכה דף נ"ד דכניסה שרי בזר ורק כונת תוס' קרב אצל מזבח היינו כיון שמקום מקודש הוא אף דלאו עבודה לא יגש א"כ יקשה מהדלקת הנרות דזר יכול להדליק אף שהנרות במקום מקודש יותר ממזבח ותי' דל"ד להדלקה דיכול להוציאה לחוץ להדלקה לכן ל"ד לתה"ד ולהוצאת הדשן א"כ בהא גופי' נמי יש ליישב קו' המשל"מ שבה' תומ"ס הנ"ל דלכן אף דלאו עבודה בע"מ פסול דא"ד להדלקה דכשר בחוץ אך יקשה דגמ' משני דהצתת אליתא עבודה ויקשה אף אי לאו עבודה כיון דהוא בפנים ומעכב פסול בזר:
מעתה לפי"ז רבינו בזה לשיטתו פ"ג דכלים שחולק שם עם הראב"ד דס"ל דמנורה הוה דבר שעשוי לנחת דאסור לטלטלו דבעינן תמיד ולרבינו משמע שם דבמנורה אין הטעם משום תמיד דס"ל דרשאי לטלטלו ולהוציאו לתיקון להדליקו ואי הוה בעינן תמיד במנורה הוה אסור להוציאו לתיקון להדליקו וכן מוכח מדבריו בפי"ב משום דכ' רבינו שאומרים אל תגעו בשולחן ולא כ' שאומרים גם אל תגעו במנורה משום דסובר כאידך מ"ד דבמנורה ל"ב תמיד ויכול לטלטלו ולהוציאו לחוץ להטביל כדאיתא בסוף חגיגה:
אחר זה ראיתי בשו"ת שו"מ ח"ג סי' ע"ה שהרגיש קצת במה שהקשיתי וכ' וז"ל כיון דהדלקה עושה מצוה למה יכשר בזר אף שהכניסן אח"כ בפנים מ"מ בעת הדלקה הי' זר מדליקן שוב מצאתי בתשובה מאהבה עכ"ל הגאון והנה הקשה כאלו הוא מילתא דפשיטא ובאמת לאו מילתא דפשיטותא הוא די"ל כיון דלאו עבודה הוא כשר בזר אף דמצוה ורק אי קשיא הא קשיא מהגרלה כמו שבארנוה לעיל:

ג') והדליקה בחוץ. הדלקה לאו עבודה וכתב הכ"מ בשם הריטב"א וז"ל תימא דהא כתיב דבר אל אהרן בהעלותך את הנרות ואפשר לומר דלהכי לא אפקי' בלשון חיוב דבר אל אהרן ויעלה את הנרות לומר דלאו עבודה היא לחייב עלי' מיתה בזר כשם שא"ח בעבודה שאינה תמה ולכאורה תמוה הא בעבודה שא"ת רק פטור ממיתה אבל עבודתו פסולה וא"כ לדבריו יהא אדרבא זר פסול להדלקה ועוד קשה דבגמ' דף כ"ד פריך הדלקה לחייב ומשני הדלקה לאו עבודה משא"כ הצתת אליתא עבודה הוא וקשה מ"פ מהצתת אליתא שלא תהא אלא בכהן כשר הא גם הדלקה דינו הכי אלא דאין זר ח"מ מדלא כתיב בלשון חיוב שידליק אהרן לכך בדיעבד כשר אבל לכתחלה צריך דהא כתיב אהרן לכן מחוורתא כאידך טעמא דלכן לאו עבודה היא משום שאין בה טורח והא דיקשה א"כ אמאי כתיב אהרן י"ל שנתן הקב"ה מתנה וזכות לאהרן ובניו שיזכו הכהנים במצות הדלקה ושיהיו קודמים לישראל כמבואר במדרש שהובא ברמב"ן שאמר לו הקב"ה לגדולה מזו אתה מתוקן:
והנה במעיי"ח הקשה על דברי ריטב"א שהביא שם הכ"מ במה שתמה הא כתיב דבר אל אהרן בהעלותך וגו' וכ' דלכך אפקי' שאינו במיתה ומשמע דלאו איכא כמו עבודה שאינו תמה והקשה במעיי"ח דביומא דף כ"ד מוכח כרבינו דשם קאמר הדלקה לאו עבודה והקשה מן הצתת אלי' ומשני הצתת אליתא עבודה הדלקה אינו עבודה והצתת אלי' בוודאי אינו עבוד"ת א"כ מוכח דהדלקה אינה עבודה כלל ואפי' ל"ת ליכא וכ' במהר"ם שיק דוודאי הדלקה אינו עבודה וכמו שאמרו נמי בזבחים י"ד ובכמה דוכתי שחיטה לאו עבודה ופי' התוס' משום דאיתא גם בחולין וה"נ הדלקה בעינן אף בהדיוט דגנאי לבית בלא נר ואמרו חז"ל בשבת דף כ"ב וכי לאורה הוא צריך אלא עדות לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל וא"כ עיקר הוא לעדות ולכן א"ש דהדלקה לאו עבודה והא דכתיב יערוך אהרן ובניו היינו משום דזר אסור ליכנס שם והדלקה במקומה בעינן למצוה אמנם דעת הריטב"א נראה דהדלקה היא צורך וכבוד להיות למשכן ד' ולפי הס"ד דחשוב עבודה היא נקרא עבד"ת אם הי' עבודה מצד עצמה אבל אם נימא דהיא עצמה אינה עבודה אלא ליתן ירק ולעבודה א"כ שוב לא מיקרי עבוד"ת והיינו דפריך מעיקרא מהצתת אליתא ומינה ה"ה הדלקת מנורה הוה עבודה מצ"ע וממילא הוא עדיפא מהצתת אליתא דאין גמר עבודה ואינו עבוד"ת משא"כ הדלקת נר שהוא גמר וסוף אותו מצוה וע"ז משני הדלקת נר א"ע דאף את"ל דהוה עבודה שבא לכבוד העבודה מ"מ שוב אינו גמר עבודה:

ד') הוציא מנורה לחוץ והדליקן זר. בזה ניחא לי' קו' חמורה אמש"כ רבינו בפי"א מטמאי משכב דשולחן נטמא בשעה שמוציאין לחוץ להראות ויקשה א"כ מ"ד דחשוב בברייתא מנורה וקשה הא מנורה אין מוציאין לחוץ להראות ולהנ"ל ניחא דגם מנורה מוציאין לחוץ להדליק כשירצו ואולי י"ל דמוציאין אותן ג"כ כדי להראות חיבתן הנר מערבי דהולך ודולק ועדות לישראל כי שכינה שורה ודו"ק:
אולם חוץ מזה יש ליישב קו' הנ"ל דבאמת הקשה במשל"מ מהיכן הוציא רבינו דמוציאין לחוץ וכ' דכן הוא בירושלמי דמוציאין לחוץ ואז נטמא:
והנה מירושלמי הלז מבואר דלא סגי לומר דנטמא אף כשהוא במקומו יען דמטלטלין לעולי רגל אלא דסובר דלא נטמא רק בשעה שמטלטלין אותן הגם דלשון רבינו יש לפרש כך דבאמת נטמא אף כשעומד במקומו כיון שמטלטלין עכ"פ אותו והא דכ' בשעה שמוציאין היינו משום דסובר דע"ה אין נכנסין להיכל דלא כרש"י אבל ירושלמי משמע דפריך למה הא כלי העשוי לינחת טהור ומשני בשעה שמוציאין מוכח רק בשעה שמוציאין נטמא והיינו משום דכ"ע עשוי לנחת ואסור לטלטלו לכן רק כשמטלטלין באותו שעה נטמא ול"ד לשאר כלי המטלטל דנטמא אף כשמונח משום דאין אסור לטלטלו כאשר יבואר שיטת ראב"ד להלן וא"כ לפי"ז י"ל ירושלמי סובר ג"כ דנכנסין לפנים להשתחות כפירש"י אלא דסובר דשולחן לא נטמא בפנים רק בשעה שמטלטלין וא"כ תינח בשולחן דכ"ע אבל מנורה דמתכות דנטמא אף בפנים שפיר קאמר תנא דברייתא שהי' מזהירין כשנכנסו ע"ה לפנים שלא יגעו במנורה אף כשעומד במקומו וזהו דבר נעים:
ובזה נראה להבין השגת ראב"ד בפ"ג מה"כ שהקשה דשולחן שאני דאסור לטלטל דכתיב תמיד וטו"א השיג ממגילה דף כ"ה ולהנ"ל י"ל דראב"ד סובר כיון דבירושלמי מוכח דמשני בשעה שמוציאין ולא משני דהוה כלי מטלטל בשעה שמראין לע"ה וא"כ כיון דאסור לטלטל א"כ בשעה שמונח במקומו אין נטמא אף דלפעמים מטלטלין אלא דוקא בנטמא בשעה שטלטלהו וא"כ לפי"ז לס"ד דאין מטלטלין כלל ג"כ י"ל הא דס"ד דהוה כלי עשוי לנחת ואין מקבל טומאה היינו דוקא משום איסור לטלטל ודו"ק:
ולדעת רבינו י"ל דהוא סובר אי כלי העשוי לנחת ואין מטלטלין כלל מקבל טומאה א"כ במנורה דמטלטלין לפעמים למה לא יטמא בשעה שעומד במקומו אע"כ דעשוי לנחת אין מקבל טומאה וכשמטלטלין לפעמים נחית חד דרגא כיון דאסור לטלטל אין מקבל טומאה רק בשעת טילטול:

ה') אם הדליק זר. והראב"ד השיג ע"ז וכ' הכ"מ דרש"י מפרש הא דאיתא ביומא דף כ"ד הדלקה לאו עבודה הוא דאין בו טורח כיון שהדליק ברוב היוצא השלהבת עולה למעלה הביא דברי הריטב"א שהקשה הא בקרא כתיב דבר אל אהרן בהעלותך ואפשר לומר דלהכי לא אפקה רחמנא בלשון חיוב ויעלה אהרן לומר דלאו עבודה הוא לחייב עלי' מיתה כשם שאין חיוב בעבודה שאינה תמה ותמוה דלהא"ט תהא עבודתו פסולה כמו בכל עבודה שאינה תמה אבל עבודתו פסולה כמבואר בדברי רבינו ולכן נראה ליישב דהנה ביומא דף ס' איכא בגמ' גבי מצות שילוח דכשר ע"י זר דשילוח ע"י איש עתי אין מעכב ותמהו א"כ אמאי דוחה שבת ובארתי בה' עיוהכ"פ דהכונה כך דאין מעכב היינו שאין מעכב העבודה אבל עכ"פ חיסר מצות שילוח ולכן משום כדי לקיים מצות שילוח דוחה שבת והבאתי ראי' לזה כן י"ל כאן כיון דכ' בהעלותך נשמע הא דכ' אהרן אינה אלא למצוה דהיינו דזה מצוה הוא שידליק אהרן אבל אינה מעכב ההדלקה דגם זר רשאי להדליק ונתקיים מצות ההדלקה גם בזר אבל איה"נ דנתבטל מצות הדלקת הנר ע"י אהרן:
אמנם קשה לי מהאי עובדא דהובא בשבת דף ל"ב בגר שבא להתגייר ע"מ שיעשהו כה"ג ובאבות דר"נ פט"ו ביתר ביאור דהכי קאמר לי' ב"ה דצריך ללמד איך מדליקין הנרות בפנים ואיך מקריבין הרי דפשיטא לי' דהדלקת נרות אין אלא מבפנים ופסול בזר ואף כי יש לדחות אין במשמעות המאמר:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה