אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ט · הלכה ו

הלכה ה

ד') ההפשט וניתוח והולכת עצים כשרה בזרים וכו'. ותמוה דבגמ' דזבחים דף י"ג יליף זה מקרא דוהקריב זה הולכה לא מקרא דוהקיר וראיתי בשי"צ ביומא שהרגיש בזה וכ' שט"ס בדבריו וצ"ל והקריב וקאי רק אהולכת עצים לא אהפשט וניתוח:

ה') והמטיב את הנרות. ולקמן כ' הדלקה כשר בזר והיינו דרבינו ס"ל דהטבה לאו היינו הדלקה ותימא רבה דרבינו בפ"ג מתומ"ס כ' דהטבה היינו הדלקה אמנם כבר תמה עליו בשו"ת הרשב"א לכן אני אומר דכוונתו כך דהנה מצינו דכתיב לא תבשל ודרשו חכמז"ל שתורה אפיקתה לאכילה בלשון בישול לומר דרק בישול אסרה תורה ובחולין דף קי"ג אמרינן דגלי קרא כשם שלקה אאכילה לקי אבישול כן נמי אמרינן הכא כיון דא"א להדלקה בלא הטבה הוציא רחמנא ההדלקה בלשון הטבה אבל עבודת הטבה דקרא לאו היינו ההדלקה ולפי"ז א"ש דרבינו כאן כ' דחייב אהטבה ובהדלקה כ' דכשר דהטבה לאו היינו הדלקה אלא דהדלקה נקראת גם הטבה כיון דא"א להדלקה בלא הטבה ובפ"ג מתומ"ס יבואר יותר:
אח"ז בא לידי שו"ת שו"מ ח"ג סי' ע"ה שעמד קצת על זה וכ' וז"ל הן אמת שצריך להבין לפמש"כ רבינו דהדלקת נרות הוא הטבתן א"כ מה זה שבפ"ט מבמ"ק כ' כיון שהטיב את הנרות והוציאן לחוץ מותר לזר להדליקן והא הדלקת הנרות זהו הטבתן עכ"ל ופלא דעדיפא הוה לי' להקשות שרבינו כאן כ' דזר המטיב את הנרות חייב א"כ מפורש יוצא בדבריו שהטבה לאו היינו הדלקה:
אמנם נראה ליישב דבקרא כתיב בין הערבים אמנם אי דרשינן טעמא דקרא לפי מה שבארתי בפ"ח מבית הבחירה המצוה להדליק הוא שזה כבוד לפלטרין של מלך ולהאי טעמא באמת גם ביום צריך להדליק אלא דנפ"מ דאם מדליק בין הערביים דמפורש בקרא אין להדליק אלא בפנים דהדלקה במקומן בעינן אבל אם מדליק ביום שהוא רק מפני שזה כבוד לפלטרין של מלך ולזה סגי אם מדליק בחוץ ומכניסן לפנים וא"כ ניחא הא דמשמע במשנה דביום ליכא מצוה היינו להדליק בפנים הדלקה במקומה ל"ב אבל עכ"פ צריך שתהא דולקת גם ביום:
וכבוד ידידי הרב המאה"ג החריף ובקי טובא מוה' אברהם מ"ש פראנקל נ"י נשיא הוא בישראל אמר לי דבר נכון להוכיח כדברי רבינו דגם ביום איכא מצוה להדליק מהא דאיתא בשבת דף כ"א מאי חנוכה כשנכנסו היונים להיכל טימאו כל השמנים וכו' מצאו פך חתום בחותמו של כה"ג ולא הי' בו אלא להדליק יום אחד ונעשה נס והדליקו ממנו שמונה ימים ויש לדקדק אי המצוה רק בלילה א"כ הוה לי' לומר שלא הי' בו להדליק אלא לילה אחת דבכלל יום לא משמע לילה דבשלמא ימים משמע שפיר גם לילות כדאיתא בסוכה דף מ"ג אבל יום דמשמע ועתו למעט לילה ל"ש ליקרות לילה בשם יום אלא וודאי דמצוה להדליק גם ביום ובאמת לא הי' בו רק להדליק על יום אחד ואפשר נמי דלא הי' בו אלא כדי להדליק אלא יום אחד היינו שהיום קצר מהלילה וכדאמרו במנחות דף פ"ח שהי' משערין שיהא שיעור שידליק ליל טבת הארוכות א"כ לא הי' בו להדליק כדי שיעור לילה אחת בחודש כסליו שהיא ארוכה מהיום וע"כ נקט כדי יום אחד בלא לילה ולא כדי שתדליק בלילה אמנם כיון שמצאו ביום כ"ב כסליו בין הערבים הצריכו להדליק מיד בין הערבים אף שלא הי' בו שיעור שתהא דולקת כל הלילה ונעשה בו נס שהי' דולקת כל הלילה וגם הי' להדליק בבוקר ביום כ"ו חנוכה א"כ נעשה מיד נס שהיתה דולקת כל הלילה הארוכה וגם יום כ"ו ונס זה נעשה בכל שמונה ימים דהיינו ליל ויום דבכלל ימים שפיר גם לילות כגמ' דסוכה הנ"ל וע"כ שפיר הי' נס כל השמונה ימים ומיושב קו' המפרשים הא לא הי' נס רק בשבעה ימים להנ"ל א"ש דהי' נס שפיר גם ביום הראשון שלא הי' בו שיעור אלא להדליק רק יום בלא לילה ואפשר שלא הי' באותו פך אלא להדליק יום אחד מימים הקצרים ודלק כל הלילה והיום ודפח"ח שוב ראיתי כהא"ג במהרש"א בח"א חולין דף נ"ה ומפרש דלזה רמז קרא מובז ליום קטנות ולהנ"ל א"ש יותר לישנא דקרא דנקט יום קטנות דהנס הי' מחמת יום קטנות:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה