אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ה · הלכה טו

הלכה יג

א') הים שעשה שלמה כמקוה הי'. וכתב הכ"מ ירושלמי פ"ג דיומא דף י' ושם איתא והיו רגליו שבדרום פתוחים כרימונים ותוס' פסחים דף ק"ט הגי' רגליו שבשורים ופי' דכונה דהים עמד על שנים עשר בקר והי' רגלי השוורים שהים עמד עליו פתוחים כרימונים לבטל השוורים מתורת כלי ובשירי קרבן נתקשה בפירושו של הירושלמי ולא הי' לנגד עיניו דברי תוס' הנ"ל אמנם מדברי רבינו משמע שאין מפרש כתוס' דלענין שלא יהא כלי לטבילה אלא דהי' נקובין לענין שלא יפסלו המים בלינה:
והנה אני תמה לאיזה ענין הביא רבינו הא דים שעשה שלמה כיון שלא הי' בבית שני כמש"ש תויו"ט בשם ראבי"ה בפ"ה דתמיד דלכן הי' שם בור הגולה שכרו אנשי גולה כדאיתא סוף עירובין וכיון דרבינו אין מביא רק מה שהי' בבית שני למה הביאו בחיבורו ועוד קשה לי בסוטה דף ט"ו פליגי רי"ש סובר מי כיור מים חיים הן וחכמים אומרים כל המימות כשרים והנה לרי"ש צ"ל שמלאו מים של שלמה דמחובר הי' למעין ויש לו דין מים חיים אבל לרבנן כל מימות כשרים א"כ א"צ לומר שמלאו המי כיור מים וא"כ ירושלמי ע"כ כרי"ש אתיא וא"כ רבינו דפסק לעיל כל המימות כשרים א"כ למה כתב דממלאין מן הים:
והנה תוס' פסחים דף ק"ט הביאו דברי הירושלמי וז"ל ובירושלמי פריך והלא שאובין הן ואע"ג דכלי שמחזיק מ' סאה בלח שהן כורים ביבש אינו מקבל טומאה דאין מטלטל מלא וריקן לענין שאובה כלי היא כדאמר בי"ח דבר גבי המניח כלים וכו' ושוורים שעשה שלמה הי' נחושת ומקבל טומאה אע"ג דאין מטלטל מלא וריקן דדוקא כלי עץ איתקש לשק ומשני תיפתר בשהיו רגלי השוורים שהי' עומד עליו נקובים כמוציא רימון היינו לבטל השוורים מתורת כלי שלא יקבל טומאה אבל להכשיר המים שבים סגי כשפופרת הנוד ע"ש מבואר מזה דגם לענין קבלת טומאה בעי הנקיבה כמוציא רימון ול"א דאינו מקבל טומאה משום דנעשה להשתמש בקרקע דהיינו להמשיך אלי' המים מהמעיין וא"כ קשיא אמאי הא נעשה להשתמש בקרקע אין מקבל טומאה אמנם כבר כ' בח"ס סי' רי"ח לחלק דרק היכי דתמונתו מוכח עליו דנעשה להשתמש לקרקע אינו מקבל טומאה אבל היכא דאין צורתו מוכחת שנעשה להשתמש בקרקע אז שפיר מקבל טומאה לכן הצריכו לנקוב אותם כמוציא רימון לבטלם מתורת קבלת טומאה:
וכן בס' גידולי טהרה סי' ג' הקשה דבמשנה דכלים בפי"א תנן כל כלי מתכת שיש לו שם בפ"ע טמא חוץ מדלת וצינור שנעשו לקרקע א"כ מ"פ בירושלמי על הא דיש"ש והלא כלי הוא ומאי קושיא הא יש"ש נעשה לקרקע והרי הוא כטובל בתוך גומא שבקרקע ותי' דקבלה היתה בידם שהי' לא הי' מחובר דרק בנין אלא חיבור עראי וכן משמע פשטי' דקרא ואת הים הוריד מעל הבקר משמע דהים הי' בפ"ע ואע"ג דכ' יצוקים ביציקתו היינו הפקעים אבל הים לא הי' מחובר עם הבקר ועיין רלב"ג שכ' שהפקעים שהיו שש מאות הי' להם צורת בקר המריקים מים בפיהם ואפשר שהי' קדור בהם כמין כלי לקידוש ידים ורגלים ואם הדבר כן א"כ ע"כ הים לא הי' מחובר לקרקע דהא לקידוש יו"ר בעינן דוקא כלי שהוא תלוש וקרוב בעיני שזה שנאמר בקרא לרחצה בו הכהנים היינו ג"כ קידוש יו"ר דבלא"ה הדבר תמוה שיעשה ים גדול כל כך בשביל טבילת כהנים לחוד וכל עיקר טבילה זו לא עמדנו על בירורה ומה טיבה דאי לכהנים שהם טמאים האיך יכנסו לעזרה ואי משום טבילה דהנך מעלות דיומא ודחגיגה מאן יימר דכבר גזרו עליהן בימי שלמה ואמנם לדברי רבינו שכ' דהיש"ש כמקוה הי' ואין מימיו נפסלין בלינה כמו הכיור וממנו היו ממלאין הכיור משמע דלדעתו פירוש ולרחצה בו הכהנים ליטול ממנו מים לצורך רחיצת הכהנים וא"כ אין הכרח דלא הי' מחובר והנה בפ"ו ממקוואות כ' רבינו דהלוקח כלי גדול כגון חבית או עריבה ונקבו נקב המטהר וקבעו בארץ ועשאו מקוה כשר והראב"ד השיג דאין מותר לטבול בתוכו עד שיהא המים מעורבין למקוה כשר [ע"כ] ובס' גדולי טהרה תמה עוד יותר דכיון דרבינו סובר שאובים דרבנן א"כ מנ"ל לענין לטבול בכלי שהוא דאורייתא והעלה דרבינו הוציא דינו מהירושלמי הנ"ל דלכך הי' יכולין הכהנים לטבול ביש"ש לפי שהי' מנוקב כמוציא רימון ומוכח דכלי שניקב כדי טהרתו בטל מת"כ ומותר לטבול בו:
הנה הכ"מ הראה מקום לדברי הירושלמי פ"ג דיומא וז"ל ויעשו דדין זה ע"ג זה א"ר יונה כיום מרובה של תמיד העליון משום כלי פתוח ברובו והתחתון אין בו משום אוירו של כלי אמר ריב"ל אמת המים היתה מושכת לו מעיטם והיו רגלי השוורים פחותים כרמונים ר"ש בשום ר"א הים בית טבילה לכהנים הוא והים לרחצה לכהנים בו ולא כלי הוא ומשני אמת המים עוברת וכו' ועי"ש מה שפי' בק"ע אבל בשו"ת בא"פ סי' נ"ג כתב להגי' והכי קאמר ארי"ו כיום מרובה של תמיד ואתי לפרושי המשנה שעשה י"ב דד משום יום מרובה של תמיד ואח"כ פריך ויעשו דדין זה ע"ג זה דרך ארכו מלמעלה למטה וע"ז משני העליון משום כלי פתוח ר"ל שאז יהי' פסול מליטול ידו מן דד העליון שהמים היוצאין מן הדד העליון ויש בו נקבים הרבה למטה ממנו הוא נראה כאלו הי' כלי פתוח ברובו וגם התחתון אין לקדש ממנו משום אוירו של כלי פירוש כיון שהי' סמוך לשוליו אין המים שיוצאין דרך שם מאוירו של כלי ולכך לא עשו הדדין זעג"ז ואח"כ קאמר ריב"ש אמת המים עוברת וקאי אהא דקאמר כדי שלא יהא ממיו נפסלין בלינה כמש"כ אח"כ שאמת המים נמשך היש"ש שממנו הי' מי הכיור ועד"ז נראה לי פירוש הברייתא דמייתי בש"ס דיומא שחרית במילואו הכונה דהברייתא ס"ל דבאמת עשו הדדין זעג"ז וקאמר שחרית שהי' הכיור מלא עדיין הי' מקדש מן הדד העליון בערבית בירידתו ר"ל שירדו ממיו של כיור ונתמעטו הי' מקדש מן התחתון אבל בשחרית עדיף לי' טפי מן העליון שהיא על אוירו של הכלי יותר מן התחתון ועי"ש דפח"ח:

ב') הנה רבים תמהו הא דפסקו בטור ושו"ע סי' ר"א דגיגית הקבועה בקרקע אין טובלין בה הא אם חקקה בקרקע טובלין בה ונראה דלמדו זה מהאי דצינור דאיתא בברייתא דקבעו ולבסוף חקקו אין פוסל המקוה חקקו ולבסוף קבעו פוסל המקוה ובאמת הא מסיק בגמ' שאני שאובין דרבנן וטבילה בכלים הא מדאורייתא אין טובלין וכן תמה בנובי"ת ובס' עצי אלמוגים הקשה בפשיטות יותר אמחבר דס"ל דכולו שאוב מה"ת פסול א"כ למה פסק הך דצינור שקבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל הא לדעת הטוש"ע שאובין דאורייתא ובח"ס הביא דברי הפ"י משניות י"ו מכלים גבי אבוס לבהמה שכ' דרק בחקקו ולבסוף קבעו פסול לטבול בו אבל קבעו ולבסוף חקקו טובלין וכ' כדאיתא בב"ק והוא תמוה דבגמ' מבואר להיפוך דזה רק בדרבנן והנה בישועת יעקב תמה עוד הא דמשני שאני שאובין דרבנן הא שאובין דפסולין מדרבנן רק משום גזירה שיטבול בכלים וא"כ אף דקבעו ולבסוף חקקו ג"כ הא איכא גזירה שיטבול בכלים דל"מ קבעו ולבסוף חקקו דהוה דאורייתא א"כ אף דשאובין דרבנן יהא פוסל המקוה ובח"ס סי' קצ"ח הקשה הא בכלים איכא עוד טעמא דהווייתן ע"י טהרה והאי צינור דיש לו ד' לבזבזין הוה כלי המקבל טומאה ל"ה הוייה בטהרה א"כ נהי דשאובין דרבנן היינו בכלי דאין מקבל טומאה אבל בכלי המקבל טומאה ל"ה הוויי' בטהרה וזה הפסול הוא פסול דאורייתא:
ואמנם בב"ק פריך הגמ' אי שה"ש קניא אמאי קבעו ולבסוף חקקו א"פ המקוה הא כיון דחקקו הוה כתלוש ול"ה כחופר בקרקע וא"כ ליפסל המקוה ומשני שאובין דרבנן ותמה בח"ס סי' ר"ו א"כ בלא"ה לא מתוקמא האי ברייתא רק בשאובין דרבנן א"כ מאי משני בב"ב דשאני שאובין דרבנן דאכתי אמאי נקל כ"כ כיון שע"י שה"ש הוה כלי רק יען דשאובין דרבנן לקולא ועתה נקל עוד יותר דאף למ"ד דקבעו וחקקו ל"ה כמחובר לקרקע לרבנן דדף משום דשאובה דרבנן א"כ שוב קשיא אמאי תרמי' וכן יקשה להיפוך כיון דבלא"ה מוקי בשאובין דרבנן א"כ מ"פ בב"ק למ"ד שה"ש קני הא שאובין דרבנן שאני והנה בב"ב וכן בב"ק פריך אי הכי אפי' חקקו ולבסוף קבעו נמי ותמה בח"ס מאי פשיטא לי' להקשות להקל בשאובין דרבנן אפי' בחקקו נמי:
ונראה לישב ולבאר תחילה הסוג' דאיתא בגמ' דהאי ברייתא דקבעו מני לא ר"א ולא רבנן ופריך אי לימא ר"א דבית דילמא מוכר בעין יפה מוכר ורבנן מוכר בעין רעה מוכר והנה רשב"ם דמפרש לעיל דמכר מכתשת החקוקה ולא הקבועה היינו דקבעו ולבסוף חקקו וע"כ קשיא לי' דהא שפיר הוה כרבנן ונדחק לפרש דלא קאי אהאי רבנן דמכתשת וזהו דוחק גדול ותוס' מפרשי מכתשת החקוקה היינו ביוצא מן הסלע וא"כ שפיר קאי אהאי דרבנן דמכתשת אמנם תיקשי לפירושם מסוף שמעתין דבעי רב יוסף באיצטרובלא מהו לענין הכשר ולפי' התוס' דרבנן סברי דרק מכתשת היוצא מן הסלע מכור א"כ הא דבאיצטרובלא מכור ע"כ מהאי טעמא שכ' הרשב"ם יען דאין דרכן לטלטלן מן הבית א"כ מאי שייך למבעי באיצטרובלא דבוודאי לענין הכשר לא סגי האי טעמא והוה כתלוש דאין להסתפק כלל כאידך צד האיבעי דכמו דהוה כמחובר לענין מכירה דכל המחובר לקרקע כקרקע דמיא דכר"א ס"ל דזה שייך למבעיא לפי' רשב"ם אליבא דרבנן דמכתשת ס"ל לחלק בין קבעו ולבסוף חקקו א"כ שייך שפיר למיבעי אליבא דרבנן דמכתשת באיצטרובלא אי הוה כמכור כיון דבקבעו ולבסוף חקקו רבנן ס"ל ג"כ דהוה כמחובר לקרקע שייך לדידהו הספק בחקקו ולבסוף קבעו כאיצטרובלא דמקבל הכשר או דאין מקבל הכשר דלר"א הוה גם באיצטרובלא הטעם דכמחובר לקרקע דמי וע"כ שפיר אמרו בגמ' אליבא דרבנן קמבעיא לי' אבל לפי' תוס' דאיתא בפירוש בדברי רבנן דרק מכתשת החקוקה היוצא מן הכותל מכור א"כ אף בקבעו ולבסוף חקקו ל"ה כמחובר א"כ באיצטרובלא לא מקבל הכשר לפי"ז אליבא דרבנן ל"ש כלל למיבעיא ואיך אמרו בגמ' אליבא דרבנן קמבעי לי' ואמת דתוס' מפרשי דאיבעיא דרב יוסף אר"א ורבנן דדף קאי אך דזה דוחק כמו שהקשה תוס' מדנקט אי ר"א האמר כל המחובר לקרקע כקרקע דמי משמע דקאי אר"א ורבנן דמכתשת:
והנה בגמ' דחי דילמא משום דמוכר בעין יפה מוכר אלא ר"א דכוורת דאמר כוורת הרי הוא כקרקע ופי' רשב"ם לענין בע"ח וכ' באמרי אש דלכן צריך לפרש כן יען דא"א לפרש דחדא קתני דהוה כקרקע דכותבין עלי' פרוזבול דהא כותבין פרוזבול משום הקרקע אע"כ מילתא בפ"ע לענין בע"ח אמנם זהו דוחק דא"כ אמאי סתם התנא ולא מפרש דכוורת גובין ממנו בע"ח כמו שפירש דכותבין עליו פרוזבול ואח"כ מייתיא הגמ' אלא ר"א דדף אי ר"א אפי' חקקו נמי אי לרבנן אפי' קבעו נמי ויקשה מנ"ל הא דהא רבותא דר"א הוא רק דבחקקו מטהר וע"ז פליגי רבנן וסברי דמטמא ומנ"ל דגם בקבעו ולבסוף חקקו ג"כ מטמאין ע"כ אומר דהנה בריש שמעתין איתא לימא מתניתין דלא כר"מ דאמר דמכר הכרם מכר הקנים ופי' רשב"ם דמתניתין קתני דלא מכר מכתשת המטלטלת ותוס' הקשו דבגמ' משמע דממפתח נשמע דלא כר"מ ובאמרי אש הקשה מאי ק"ו אי אתיא דלא כר"מ ול"נ דיש הוכחה לכאורה דמשנה כר"מ דס"ל דמכר המכתשת הקבועה והנה מחובר לקרקע איכא בתרי גוונאי שקבוע סתמא בקרקע או ע"י בנין ומבואר בפמ"ג או"ח סי' תרנ"ט דקבוע בקרקע ל"ה מחובר לקרקע כמו בנין באבנים וטיט וכן משמע בתשב"ץ ובתשו' הרא"ש כלל ל"א דקבוע בארץ ל"ה מחובר לקרקע ממש ויבואר להלן וא"כ מ"ש דמכור המכתשת ע"כ מטעם דס"ל כר"מ דמכור את הקנים וס"ל שדרך הקנים שקבועין בארץ בלא בנין לכן אף באין קבוע ג"כ מכור א"כ ה"ה מכתשת הקבוע אבל כיון דמסיק בגמ' דב"ב דף ע"ט דלר"מ באמת אף בלא קבוע בארץ ג"כ מכור את הקנים א"כ ע"כ דלא כר"מ דא"כ אף מכתשת המטלטלת נמי ומשני לעולם ר"מ ושאני התם דקבוע משא"כ מכתשת המטלטלת וא"כ ניחא דעכ"פ מכתשת הקבוע שפיר מכור דעכ"פ לא גרע מקנים ומכתשת המטלטלת גרוע מקנים שאין קבוע כלל ודחי דז"א דהא מפתח קבוע אפ"ה לא קני ע"כ דלא כר"מ וא"כ מכתשת הקבוע דקני ע"כ משום דמחובר:
מעתה לפי"ז הא דאיתא בברייתא דרבנן מחלקי בין מכתשת החקוקה ובין מכתשת קבועה הנה יש להסתפק ג"כ אי מכתשת קבועה היינו בלא בנין א"כ מכתשת החקוקה היינו קבועה בבנין בין קבעו אח"כ בין חקקו ואח"כ קבעו מכור ולכן גם איצטרובלא שפיר מכור אבל אי נפרש הקבועה בבנין א"כ מכתשת החקוקה ע"כ היינו יוצא מן הסלע א"כ באיצטרובלא דקני ע"כ צריך לומר יען דאין הדרך לטלטל כל כך כמש"כ הרשב"ם לקמן וא"כ לכאורה מסתברא יותר לפרש דרק קבוע בלא בנין ובקבועה בבנין שפיר מכור ולא יקשה מאיצטרובלא יען דהוה קבוע בבנין ע"כ מכור ולכן כדמייתי ברייתא דצינור ואמר מני לא ר"א ולא רבנן היינו משום דס"ל דקבועה היינו קבועה בבנין א"כ מכתשת החקוקה היינו ביוצא מן הסלע כמש"כ תוס' וע"ז דחי דילמא טעמא דר"א דבעין יפה מכור והיינו דחוזר שוב לסברא ראשונה די"ל לעולם מכתשת הקבוע היינו בלא בניין רק לר"א הוה בקרקע יען דבעין יפה מוכר ורבנן לית להו הא"ט ומסברא קבוע בקרקע ל"ה כמחובר לקרקע אבל מכתשת החקוקה היינו קבוע בבנין שפיר מכור א"כ ניחא נמי דמצי שפיר אתיא כרבנן דקבעו ולבסוף חקקו אין פוסל דהא כרבנן עכ"פ בקבעו ולבסוף חקקו ס"ל דמכור דהיינו מכתשת החקוקה אף דבאמת גם בחקקו וקבעו בבנין ג"כ לרבנן מכור אפ"ה לענין מקוה ס"ל בצינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל המקוה משום דבשאובין הטעם משום דיש בו תפיסת אדם ולזה לא מהני אף דקבעו בבנין דעכ"פ הא הוה בי' תפיסת יד אדם כדאיתא בירושלמי פרע"ק דפריך אמאי המשתחוה לבית אסור הא הוה כמחובר לקרקע ומשני דסתותן של אבנים היינו גמר מלאכתן ויש בו תפיסת יד אדם א"כ מצי אתיא כרבנן וכר"א בוודאי מצי אתיא דכיון דבקבעו בקרקע הטעם דר"א יען דבעין יפה מוכר א"כ גם מקבעו בבנין דמכור ל"ק די"ל גם כן האי טעמא דבעין יפה מוכר ולכן חקקו ולבסוף קבעו מכור אבל בצינור דפסול שפיר אף בקבעו בבנין כמו לרבנן דפוסל המקוה דהוה שאובין משום דעכ"פ יש בו תפיסת יד אדם ממילא גם לר"א ניחא דאף בקבעו בבנין פוסל בחקקו ולבסוף קבעו אלא ר"א דכוורת דכוונה דמהאי הכוורת דקתני סתמא דהוה כקרקע יש לפשוט דהא דאמר ר"א כל המחובר לקרקע כקרקע אינה משום דמוכר בעין יפה מוכר אלא מטעם דהוה מחובר לקרקע א"כ נשמע דהא דאמר ר"א כל המחובר לקרקע כקרקע היינו כקבוע בבנין וע"ז פליגי רבנן דל"ה כמחובר לקרקע אף בקבוע בבנין א"כ שוב נשמע דאתיא דלא כר"א ודלא כרבנן דהא פליגי במחובר בבנין א"כ מכתשת החקוקה היינו רק ביוצא מן הסלע וא"כ ניחא דקתני סתמא כוורת דהוה כקרקע לאשמעינן דכללא קאמר ר"א כל המחובר לקרקע כקרקע ומיושב קו' הרשב"ם הנ"ל אהא דקתני דהוה כקרקע דלמאי אתי לפמש"כ ניחא דקתני לאשמעינן דכללא הוא וע"ז דחי בגמ' ש"ה דנקרא יער א"כ שוב אין ראי' מכאן דר"א ורבנן במכתשת פליגי במחובר בבנין אי הוה כקרקע רק י"ל דהטעם משום בעין יפה מוכר ופליגי רק בקבוע בארץ בלא בנין ואח"ז מייתי ר"א ורבנן דדף דהיינו דמהא נשמע דפליגי אף בקבוע בבנין א"כ גם במכתשת טעמא דרבנן דבין קבעו וחקקו בין חקקו וקבעו ל"ה כמחובר וא"כ לא אתיא לא כר"א ולא כרבנן דהא לרבנן אפי' קבעו ולבסוף חקקו ל"ה כמחובר דהא פליגי במכתשת אף בקבעו ולבסוף חקקו דמכתשת החקוקה היינו ביוצא מן הסלע וע"ז משני דילמא ר"א והכא בפשוטי כ"ע וכו' אלא רבנן ושאני שאובה דרבנן היינו דעתה חזר ממה דהוה ס"ל דבדף לרבנן מטמאין אף בקבעו ואח"כ תיקנו מדס"ל כן במכתשת אלא ס"ל דרק אר"א דס"ל בתיקנו וקבעו דמטהרין אהא פליגי רבנן ומטמאין אבל בקבעו ולבסוף חקקו ס"ל שפיר דמטהרין ובאמת במכתשת נמי רק פליגי בקבעו בלא בניין אבל בקבעו בבנין אף בחקקו ולבסוף קבעו הוה כמחובר לקרקע וכדדחי הגמ' לעיל דפליגי באי בעין יפה מוכר וא"כ בצינור לכאורה ג"כ ניחא דעכ"פ בקבעו ולבסוף חקקו אין פוסל המקוה אלא דא"א לומר כן משום דבצינור דאיכא בי' עכ"פ תפיסת יד אדם מיפסל משום שאובין אלא דשאני שאובין דרבנן ואין הטעם משום דיש בו תפיסת יד אדם ופריך אי הכי אפי' חקקו ולבסוף קבעו נמי דעתה שוב הדר לסברא כיון דבמכתשת ס"ל לרבנן גם חקקו ולבסוף קבעו בבנין ג"כ מכור א"כ ה"ה בצינור ג"כ כמחובר דא"ל כמש"כ לעיל משום דשאובין יש בו תפיסת יד אדם דהא עתה ס"ל דשאובין דרבנן שפיר יש לנו להתיר כמו במכירה דהוה כמכור דלא תליא ביש תפיסת יד אדם ומשני ש"ה דהוה שם כלי דעכ"פ כיון שיש שם כלי לא מיבטל ע"י מה שקבעו בבנין:
ובהכי ניחא כל הקו' הנ"ל דאף אי פסול דאורייתא שפיר הוה כמחובר לקרקע רק בשאובין אי הוה דאורייתא ל"ה כמחובר לקרקע כיון דפסול משום דיש בו תפיסת יד אדם א"כ ניחא דל"ש דאכתי לגזור משום טבילה בכלים דבכלים באמת אי קבעו וחקקו אף דהוה דאורייתא הוה כמחובר לקרקע וכן ל"ש דהוי' בטהרה בעינן דכיון דאין מקבל טומאה במחובר לקרקע הוה הוי' בטהרה וא"כ ניחא גם פסק הלכה דקיימ"ל בקבעו ובסוף חקקו רשאין לטבול בו אף דהוה דאורייתא משום דס"ל דשאובין ג"כ אין הטעם משום דיש בו תפיסת יד אדם ולקמן יבואר עוד:
ובהא ניחא הא דבעי רב יוסף באיצטרובלא דא"צ לפרש כרשב"ם דהאיבעיא אי כרבנן או כר"א דהא בגמ' איתא דהאיבעיא אליבא דרבנן אלא דהא גופי' איבעיא לי' אי לרבנן רק בקבוע בקרקע פליגי אבל בקבוע בבנין הא ס"ל דמכור דהיינו מכתשת החקוקה וא"כ באיצטרובלא ג"כ הטעם דמכור משום דהוה קבוע בבנין וגם לענין הכשר הוה כקבוע בבנין ועדיף עוד מכותל אי טעמא דרבנן דפליגי אר"א אפי' בקבוע בבנין וא"כ באיצטרובלא הטעם דמכור יען דאין דרכו לטלטלו כלל א"כ לענין הכשר זרעים שפיר מקבל הכשר:
מעתה ניחא סוגי' דבב"ק דס"ל דבוודאי פשטא דברייתא דמכתשת החקוקה ולא הוקבעה משמע כפי' רשב"ם דמחלקינן בין קבעו ולבסוף חקקו וא"כ ברייתא דצינור אתיא בפשיטות כרבנן דמכתשת רק גמ' דב"ב הוה מסתפק בהא אי הפירוש בברייתא דפליגי בקבעו בקרקע א"כ בבנין בכל גוונא הוה כמחובר לקרקע או להיפוך אף בקבעו בבנין בכל גוונא בין קבעו ואח"כ חקקו ל"ה כקרקע ע"כ קאמר לא ר"א ולא רבנן אבל גמ' דבב"ק ס"ל בפשיטות דאתיא כרבנן דמחלקינן בין קבעו ולבסוף חקקו ובין חקקו ולבסוף קבעו ולכן פריך למ"ד שה"ש מילתא הוא אמאי אין פוסל המקוה הא נעשה כתלוש ול"ה כחופר בקרקע אבל אי שה"ש לאו מילתא ניחא וע"ז משני שאני שאובה דרבנן א"כ רק למ"ד שה"ש קונה צריך לטעמא שאובה דרבנן לכן פריך אי הכי אפי' חקקו ולבסוף קבעו נמי דהא לא דמיא למכתשת דמחלקי רבנן בין קבעו ולבסוף חקקו כיון דהוה דרבנן ל"ד למכירה ומשני כיון דעכ"פ הי' עליו שם כלי בתלוש מפסל א"כ לפי"ז מיושב עוד קו' הנ"ל להלכה שפיר קיימ"ל אפי' בדאורייתא מחלקינן בין קבעו ולבסוף חקקו דמגמ' דבב"ק מוכח דרבנן דמכתשת מחלקי בין חקקו וקבעו לבין חקקו ולבסוף קבעו כנ"ל לכן לענין טבילת כלים נמי מהני קבעו ולבסוף חקקו אף דהוה דאורייתא דלא צריכין לחלק דשאובה דרבנן רק אי שה"ש קונה אבל אי שה"ש שחוזר לברייתו א"ק לא צריכה לטעם שאובה דרבנן דאף אי דאורייתא הוה מהני דהוה כמחובר לקרקע כמו גבי מכתשת ונתישבו כל הקו' על נכון:

ג') עוד נראה לישב כל הני קו' דלעיל דהנה הקשתי מ"פ הגמ' בב"ק למ"ד שינוי קונה הא בפכ"ד דכלים במשנה איתא דטומאה יורדת ע"י מחשבה ואין עולה ע"י מחשבה אלא ע"י מעשה ואיתא עלה בתוספתא הביאו הר"ש דר"י סובר דמעשה לתקן ל"ה מעשה רק מעשה לקילקול מיקרי מעשה וא"כ יקשה לכאורה דהכי נמי י"ל דמעשה לתקן לעשות צינור לא מיקרי שינוי אך ז"א דרק להוציא מידי טומאה ל"ה מעשה דהא מעשה תיקון אדרבא מהדין שיבוא על ידו טומאה ולא שיעלה הטומאה ממנו לכן ל"ח מעשה לאפוקי מידי טומאה אבל כאן מעשה התיקון עושהו כלי ונעשו שאובין אבל אכתי תיקשי עד"ז דהנה מבואר במפרשים דצינור נעשה לשמש עם הקרקע א"כ לסברת ר"י הנ"ל איך נאמר דע"י שנעשה צינור ויש שה"ש יהא עליו שם כלי ויהא נעשין שאובין כיון דאדרבא ע"י שנעשה צינור לשמש עם קרקע זהו גורם לאפקועי ממנו שם כלי ושלא יהא נעשין שאובין כמבואר בפ"ח דכלים משנה ט' ופ"כ משנה ד' דמשמש עם טהור (וכמש"כ רבינו בפי' המשנה בפ"ו דמקוואות גבי אבק שבמרחץ דאם עשוי מעיקרא לשמש עם הקרקע לא יצא מתורת כלי כשקבעו בארץ אך כבר תמה עליו בתוי"ט ובח"ס סי' קצ"ח וסי' ר"ו האריך בזה) ונראה לישב דבשמ"ק הקשה דלכו"ע ג"כ קשה הא איכא שינוי מעשה ותי' דמה ענין שינוי מעשה לשאובין דרק ע"י שה"ש דשם כלי עלי' איכא משום שאובין אבל משום שינוי מעשה ל"ה זה כלי למפסל משום שאובין וקשה לי התינח למאן דמפרשי דשאובין מיפסל מה"ת דהמים נעשה תלושין ומקבלין טומאה דאין ראוי' לטבילה רק מים שהם מחוברין כמש"כ ח"ס סי' רי"ז אבל לטעם דדומיא דמאן שאין בו תפיסת יד אדם א"כ ע"י שינוי מעשה ג"כ עכ"פ יש בו תפיסת יד אדם ואף דל"ה כלי לענין קבלת טומאה אבל עכ"פ הוה כמו לענין זה דחלה עליו מעשה ידי אדם לכך נראה לי לתרץ דתוס' הוקשו הא חטיטה בצינור ל"ה שה"ש ותי' כיון דע"י החקיקה נעשה כלי א"כ החטיטה נעשה בתלוש והנה בש"ך סי' ר"א הקשה הא מסתמא אין החטיטה בסופו ממש א"כ יוכשר בתורת המשכה ובשו"ת אמרי אש תי' דכל הצינור נעשה ככלי שיש בו בית קיבול שיש שם כלי עליו א"כ ל"ש המשכה א"כ כל זה ניחא אי מטעם שה"ש אבל אי מטעם שינוי מעשה אף דהוה כשאובין שהי' בו תפיסת יד אדם הא שוב התכשר ע"י המשכה דאין כל הצינור נעשה כלי א"כ ניחא קו' הנ"ל כיון דכל הקושיא משום דהוה בו תפיסת יד אדם א"כ י"ל אף דלסברת ר"י כהא"ג ל"ח שינוי מעשה וה"ה דל"ח שה"ש כיון דנעשה מעיקרא לשמש הקרקע לא יכול לגרום זה השה"ש שיהא נעשה כלי לטומאה אבל לענין שאובין דהפסול משום דהי' בו תפיסת יד אדם גם כהא"ג מיפסל דע"י השינוי השם יש בו תפיסת יד אדם ושפיר פריך דלפסול המקוה (כהא"ג ע"ז דף מ"ו דאפי' נטיעת גרעין חשוב יש בו תפיסת יד אדם) לפי"ז יש לפרש בשמעתין דב"ב הא דפריך לרבנן אפי' קבעו ולבסוף חקקו נמי דקשיא ג"כ מ"פ הא בדף ל"ה נעשה לשמש הקרקע וצינור נעשה לשימוש הקרקע אלא דקשיא לי' הא איכא שינוי מעשה דהוה כתלוש דנעשה תלוש ע"י החקיקה כקו' השמ"ק וא"ל כר"י דלא מיקרי שינוי מעשה דהא יש בו תפיסת יד אדם (וא"ל דיטהר ע"י המשכה הא מצינן לפרושי דעשה צינור ב"ד לבזבזין דליכא המשכה) וע"ז משני שאובין דרבנן הכונה דאי שאובין הוה דאורייתא אז הטעם משום דהא יש תפיסת יד אדם ובשינוי מעשה יש בו תפיסת יד אדם אבל אי משום הוי' בטהרה או טבילה בכלים אף דהוה דאורייתא ל"ה עלה שם כלי ע"י שינוי מעשה של החקיקה כיון דנעשה לשמש הקרקע כסברת ר"י הנ"ל דמעשה לתקן ל"ה תיקון ומיושב קו' נוב"י מסוגי' דב"ב אמנם בב"ק פריך מצד שה"ש לא מצד שינוי מעשה וזהו החילוק בין שני הסוגי' כאשר יתבאר דהנה על מה שהקשיתי מר"י לכאורה יש לישב בדרך אחר דבשבת דף נ"ב מבואר דרב יוסף לית לי' כרב יודא דמוקי משנה דהתם יען דאדם מושכו א"כ א"צ לאוקמא המשנה דהתם כר"י א"כ לרב יוסף לשיטתו שפיר פריך ולא קשיא קושיתינו לפי"ז ניחא דלא יקשה קו' שמ"ק משינוי מעשה ויקשה לכו"ע די"ל דלכו"ע לא קשיא דמצי מוקי כר"י דל"ה כהא"ג שינוי מעשה ולכן מקשה רק לר' יוסף דלית לי' דר"י אלא דבאמת אכתי קשה כיון דנעשה לשמש את הקרקע ומבטל לי' כיון דצריך לי' למלאות מים למקוה הוה כקרקע כדאמרינן כהא"ג בעירובין ע"ח גבי חריץ שמלאו בתבן דאם מבטל לי' הוה כנסתם החריץ דכל עיקר הסברא דשה"ש הוה כתלוש משוי' לי' כלי היינו היכא דאיכא למימר דע"י שה"ש נעשה כלי ועתיד ליטלה ולהשתמש בו גם במילתא אחריתא שאינו עומד לשמש את הקרקע (כהא"ג כ' הרשב"א בפ' ראד"מ דעשיית כלי ל"ש להתיר מטעם מכשירין דהא כלי עומד לכל דבר אף למידי שאין מצוה וכ"כ הראשונים בסוכה דף ל"ג דל"ש מתוך בעשיית כלי דעומד אף למידי שאין דבר אכילה) אבל הכא בצינור דצריך לי' ע"כ למלאות על ידו המקוה ואין עתיד ליטול ומבטלו באמת שיהא עומד לשמש הקרקע ל"ש לומר דע"י שה"ש יהא עליו שם כלי אף למ"ד דלית לי' דרי"ו (ובישועת סי' ר"א הקשה כהא"ג אסוגי' דב"ב מטעם דמבטלי ואין עתיד ליטלו אבל קושיתי משום דנעשית לשמש הקרקע אלימא טפי דל"ש כהא"ג דשה"ש גורס שיהא כלי) וע"כ לתרץ גם אקו' זו דעכ"פ הוי בו תפיסת יד אדם כיון דמעשיו גורמים לשה"ש (וראי' לזה דהנה מבואר בראשונים דאם החטט נתמלא ונכבש בעפר וצרורות דבטל הבית קיבול ובדברי רבינו מבואר דוקא אם כבשו ברגל אז בטיל הבית קיבול ובב"י סי' י"ג הקשה בעירובין מוכח דמבטל לי' סגי אולם לפמש"כ ניחא דלענין שאובין דהטעם משום תפיסת יד אדם לא סגי במבטל לי' דהא עכ"פ מיקרי דהי' בו תפיסת יד אדם ולכן רק בכבשו ברגל אז בטל הבית קיבול א"כ כל הקושיא רק אי שאובים דאורייתא מטעם דיש בו תפיסת יד אדם אבל אי מטעם דהוי' בטהרה בעינן או לטבול בכלים אף דהוה דאורייתא אין לו דין כלי ע"י שה"ש דע"כ מבטל לי' לשמש הקרקע וא"כ א"ש דגם מסוגי' דבב"ק לא תיקשי דרק אי שאובין דאורייתא מהני שה"ש לעשותו כלי אבל לשאר מילי דאורייתא לא משוי' שה"ש שיהא כלי וא"כ ניחא נמי אידך קו' הח"ס די"ל דסוגי' דב"ב קאי למ"ד שינוי מעשה קני א"כ נעשה כלי ע"י שינוי מעשה ולכן פריך לי' ומשני שאובין דרבנן וסוגי' דבב"ק קאי למ"ד שה"ש קני אבל מצד שינוי מעשה ל"ק לי' כלל דנעשה כלי ע"י שינוי מעשה א"כ באמת טעם דשאובין דרבנן מקילינן רק בחדא מטעם שה"ש מילתא או מטעם שינוי מעשה ודו"ק:
עפי"ז יש לישב גם מה שהקשה לשיטת הטור דס"ל דשאובין דאורייתא אפ"ה מחלק בין צינור שחקקו ולבסוף קבעו ולהנ"ל ניחא די"ל דהטור ס"ל כר"י דמעשה לתקן לא הוה מעשה וה"ה שה"ש שבא ע"י תיקון שתיקנו שיהא משמש את הקרקע א"א שיהא נעשה כתלוש ולהוציא ממה שהי' חשוב כקרקע ע"י שמחובר לקרקע ולכן לא נעשה שאובין אפי' אי שאובין דאורייתא דבעינן שלא יהא בו תפיסת יד אדם כמו דל"מ שה"ש שבא לתקן ודו"ק:
עוד בה שלישי' ליישב כל הקו' דהנה תוס' בב"ק הקשה איך חשוב שה"ש דהא מעיקרא מיקרי עוצבא קודם שחטט בו בית קיבול ונראה ליישב דהנה בח"ס הביא שהראב"ן יש לו שיטה אחרת דצינור אייריא לענין להמשיך עליו מים שאובין דבקבעו וחקקו מכשיר השאובין בהמשכה ובחקקו ואח"כ קבעו אין מכשיר השאובין דל"ה כהמשכה על גבי קרקע ואני אומר דבהא פליגי סוגי' דב"ב ודבב"ק דבסוגי' דב"ב מפרש דהברייתא לענין מי גשמים אי נפסלין בצינור וע"כ קאמר לא ר"א ולא רבנן אבל סוגי' דבב"ק ס"ל דברייתא איירי לענין הכשר שאובים וא"כ מצי אתיא בין כרבנן בין כר"א די"ל דאף דלר"א הוה כמחובר לקרקע היינו לכל מידי דאנו דנין אי נפסל ע"י הצינור או נעשה שאובין או לענין לטמא לטבול בתוכו אבל להכשיר מה שכבר נפסל י"ל גם ר"א מודה דל"ח כמחובר לקרקע וכן להיפוך י"ל דאתיא נמי כרבנן דהנה הכא ע"כ ס"ל דבאית בי' ג' לבזבזים א"צ לחטוט דבלא חטיטה הוה כלי הראוי' לקבלה ולא יקשה קו' תוס' הא כבר אישתני שם קודם החטט כיון דאייריא לענין להכשיר השאובים אף אי אית לי' רק ג' לבזבזים כבר ראוי לקבלה הוא שוב א"י לטהר השאובים אבל בב"ב דאיירי לענין להעשות כשאובים ע"כ איירי היכא דחטט באמצע וא"כ י"ל דלענין צינור להמשיך מי גשמים ס"ל לרבנן דפוסל המקוה כיון דאייריא ע"כ ביש לו בית קיבול ממש ע"כ לא מבטל מהיות כלי ע"י שחברו לקרקע א"כ בב"ק דאייריא שאין לו בית קיבול ממש אלא דראוי לקבלה שפיר י"ל דרבנן מודה דקבעו ולבסוף חקקו בטל לגבי קרקע א"כ אתיא בין כר"א בין כרבנן וא"צ לטעמא דשאובין דרבנן ולכן שפיר פריך רק למ"ד שה"ש מילתא הוא ומשני דשאובה דרבנן ולפי"ז רק לענין שאובה דכבר איפסל לא מהני לטהר אבל לענין לפסול לטבול בתוכו או לענין הוי' בטהרה שראוי לקבל טומאה אף דהוה פסול דאורייתא מהני קבעו ולבסוף חקקו ולפי"ז יש ליישב גם לפי סוגי' דבב"ב די"ל דרק לענין דף פליגי רבנן דמטמאין דזה דומה לדבר שכבר נפסל דהרי דבר המטמא לפנינו ואנחנו נטהרנו יען שמחובר לקרקע ע"ז לא מהני מה שמחובר לקרקע אבל לענין לטבול בתוכו שפיר מהני מה שקבעו ולבסוף חקקו דלא יפסל לטבול בתוכו והא דס"ל דצינור פוסל דנעשין שאובין ע"י הצינור היינו משום דשאובין אי הוה דאורייתא הוה הפסול משום שיש בו תפיסת יד אדם להא לא אהני מה דקבעו בקרקע וכמו שבארנו לעיל וא"ש הכל:
הנה לעיל הבאתי דברי התשב"ץ דכ' בפ"ו דמקוואות כיצד מביאין סילון וכו' התם משום מחובר לקרקע ובטל לג"ק וכו' אבל צינור זה אי הי' מקבל טומאה מפני קביעתו בכותל לא נתבטל נראה מדבריו חילוק אחר דרק במחובר ממש דהיינו דרק בבנין אז טהור לא משום דנעשה לקרקע אלא משום החיבור דהא דתנן בפי"א משום דנעשה לקרקע רק לומר דמשו"ה מבטל לי' אבל בקרקע לבד ל"מ וכן נראה משמ"ק ב"ב שמביא בשם ראב"ד מכתשת הקבועה ולא החקוקה דהקבועה היינו בבנין בקרקע והחקוקה שלא בבנין אלא הטמינו בקרקע וכן דברי הרא"ש שהבאתי נראה ג"כ דזהו עיקר כונתו לחלק בין קבעו לבד למחובר בבנין רק דהוא סובר עדיפא מתשב"ץ דאף אי אין מחוברים ג"כ טהור כיון דנעשה לחברו לקרקע אבל בטמונים לבד לא נטהר אלא כשטמון בקרקע וגם נעשה לכך ומוכח מהרא"ש דג"כ יש חילוק בין קבעו לבד ובין קבעו וחיברו בבנין אבנים וטיט ועיין בפ"ה דכלים כופת שקבעו בנדבך קבעו ולא בנה עליו בנה עליו ולא קבעו טמא קבעו ובנה עליו טהור הרי אף שהי' כלי מהני קבעו ובנאו עליו לטהרו טומאת מדרס דאו' משא"כ בדף של נחתומין היינו קבעו ולא בנאו לכן מטמאין רבנן דר"א בדאורייתא בדף של מתכת דכל שלא בנאו בסיד ואבנים רק קבעו לבד במסמרים או בטיט דאי בעי שקיל לא מבטל מתורת כלי כמש"כ הר"ש גבי כופת ונדבך הנ"ל ומיושב ק"י הנב"י משבת דף נ"ב דשם ל"מ משום דל"ה חיבור רק במסמרים לא בבנין וזה לא מבטל מתורת כלי והשו"ע אייריא בקבעו בבנין:
וכן כבר הבאתי דברי הפמ"ג סי' תרנ"ט שרצה לחלק בין בנין ע"י אבן וטיט והקשה מחולין בכותל דמקבל הכשר דהוה כתלוש הנה ע"כ לישב זה נאמר כדברי הח"ס שהעלה דאין לדמות הכשר לטומאה והשיג על הש"ך סי' צ"ה שהקשה ג"כ מהך דחולין ותי' לחלק בין ממונא לאיסורא דאף באיסורא אין לדמות להדדי הכשר לטומאה וכן יש לחלק לדרכי בין חיבור ע"י אבנים וטיט דלגבי הכשר הוה כתלוש:
ואך אכתי תיקשי למה שהעלתי דמשנה פ"ה דכלים אתיא כר"א דדף דכר"א דמכתשת לא אתיא דגם שם בבנין גמור איירי ולכאורה יקשה דסתם לן תנא כר"א דדף אולם בלא"ה מצינו משנה כר"א ברפ"ו דכלים קבע ג' מסמרין בארץ טהורה וכ' הרע"ב משום דכלי מתכות המחוברים לקרקע כקרקע דמי ואין מקבלין טומאה וע"כ כר"א אתיא ויהא מזה הוכחה לדעת הר"ח ברשב"ם דף ס"ז דהלכה כר"א אלא דהוה סתם ואח"כ מחלוקת (וענוב"י סי' קמ"ב) ואין הלכה כסתם וגם יש לחלק בין קבעו לכותל בית דזהו גופי' רק מחובר לקרקע ע"כ ל"ה חיבור ודינו כתלוש אבל בחיברו לקרקע עולם שפיר הוה חיבור ובזה ג"כ יש לישב הך דדף של נחתומין דל"ה מחובר לקרקע אלא לכותל ע"כ ל"ה כקבעו ולבסוף חקקו:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה