מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ה · הלכה ט
א') קידש לתרוה"ד קודם שתעלה השמש. ובספר ארעא דרבנן הקשה דהא זמן תרוה"ד הוא מקריאת הגבר קודם שתעלה השמש דהיינו קרות הגבר וזמן עה"ש משהאיר פני המזרח כדמוכח ספ"ב דמגילה ובפ"א ופ"ב דיומא במשנה ורבינו בפ"א מתמידין כ' דזמן שחיטת התמיד קודם שתעלה החמה משיאיר פני כל המזרח וזמן תרוה"ד כ' משיעלה ע"ה א"כ איך כ' כאן דקידוש ידים לתרוה"ד הוא קודם שתעלה השמש דהא אז הוא זמן שחיטה ותרוה"ד הא קודם לזמן שחיטה ודוחק לומר דפי' עמוד השחר שכ' רבינו אין פירושו כפי' עה"ש דאיתא בפ"ב דמגילה דהתם הוא שהאיר פני המזרח ודרבינו הוא כוכב השחר שהוא מקדים זמן קודם הארת פני המזרח וכפי' הרד"ק שהביא התויו"ט פ"ק דברכות דלא הי"ל לרבינו לסתום שוב ראיתי בא"ח סי' פ"ט דכ' הפוסקים דהאיר פני המזרח והוא זמן מאוחר אחר זמן עה"ש במג"א והפר"ח את"ד:
ב') קידש וכו' לתה"ד אעפ"י שהוא מקדש קודם שתעלה השמש א"צ לחזור ולקדש אחר שהאיר היום. והיינו כרי"ו דס"ל דאם קידש לתה"ד א"צ לחזור ולקדש וקשה פשיטא כיון דכבר עלה עמוד השחר ומה מקום לפסול לינה הכא מזה נראה דס"ל לרבינו דעלות השמש הוא דהוה זמן פסול לינה ולא עמוד השחר וכן כ' בפ"ב מתמידים דתה"ד הי' אחר שיעלה עמוד השחר ומזה הוכחה למה שבארתי בפ"א מבהב"ח דאנו מחשיבין יום מעליית השמש לא מעלות השחר:
אמנם כבר עמד ע"ז במהרש"א סוכה דף נ"א אהא שכ' תוס' שם ד"ה קרא הגבר דמקרות הגבר ועד צפרא פסול בלינה וכ' המהרש"ל דקריאת הגבר הוא עמוד השחר וצפרא הוא זריחת השמש ובמהרש"א הקשה עליו דבזבחים מוכח דקריאת הגבר הוא קודם עמוד השחר וצפרא הוא עמוד השחר ובעמוד השחר נפסל בלינה: