מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ה · הלכה ח
ניעור כל הלילה צריך קידוש. והנה בבכ"י או"ח סי' ד' העלה כיון דרשב"א כ' דנט"י שחרית בכל יום הוה דומיא דקידוש ידים א"כ אם ניעור כל הלילה צריך נט"י כמו דבעינן קידוש ידים ובמהרמ"ש כ' ע"ז ואני מפקפק על דין זה דהרי רבינו פסק דאם קידש ידים ורגלים לתרוה"ד בקרות הגבר א"צ לחזור ולקדש כשעלה עלות השחר וא"כ חזינן דס"ל דעלות השחר אין עושה לינה וא"כ איך כ' הניעור כל הלילה צריך קידוש ובאמת זו קו' הגמ' בזבחים דף כ' אלא דאביי מתרץ שם דהא דצריך קידוש בניעור כל הלילה רק דרבנן והסמ"ג כ' באמת דרבינו ס"ל כאביי דלא הוי רק מדרבנן דע"כ צ"ל כן דלא יסתרו פסקי רבינו אהדדי וא"כ איך מצינו למימר שגם בנט"י כן:
והנה בטה"ק הקשה איך משני אביי דלרבי לא הוי רק דרבנן הא שם דף י"ט יליף לה רבי מקרא דכ' בגשתם אל המזבח אז צריך לקדש ומזה יליף דלינה מועלת והאיך יכול להיות דלא הוי רק דרבנן ותי' במהרמ"ש דיש תרי גוונא דאם קידש ידיו והתנה שיועיל לו ג"כ אלאחר עלות השחר מהני מה"ת כשם שאמרינן בחולין דף ק"ו דנוטל אדם ידיו שחרית ומתנה ואוכל כל היום כולו ה"נ מה"ת מהני תנאי אלא מדרבנן אפי' כהא"ג צריך אם לא היכיא שקידש לתרוה"ד שהוא ג"כ עבודת השם אבל אם לא התנה ולא הי' דעתו על היום איכא למימר דגם אביי מודה דצריך לקדש מדאורייתא: