מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ג · הלכה כ
א') נמצא בעזרה מוציאין אותה וכו'. במשל"מ עמד לחקור להיכן מוליכין אותו די"ל דאין מוציאין אלא חוץ לעזרה והוה כמו בנמצא חולע"ז דא"מ אותו לא משום איסור טילטול אלא דאסור להוציא חוץ להר הבית לירושלים אך הביא מירושלמי מוכח דמוציאין אותו אף ממקום שאין חייבין כרת דהיינו חוץ להר הבית והקשה הא הוצאה דאורייתא דהר הבית רה"י וירושלים רה"ר והעלה דרק כרמלית הוה וכן מוכח מהא דהקשה בס' באר שבע מביצה דמטלטלין שרץ מידי דהוה אגרף של רעי אע"כ משום איסור הוצאה אתיין עלה לא משום טילטול אך יש לדחות דהר הבית ל"ה מקום דירה לא שרי משום גרף של רעי:
אמנם לא הועיל בזה דהא אכתי קשה לרשב"נ דסובר דאף מעזרה אסור להוציא ובהא ליכא איסור הוצאה רק משום טילטול וקשה מביצה דשרינן לטלטל אולם כבר עמד ע"ז הראב"ד בפירושו למס' תמיד שכ' וז"ל אע"ג דגרף של רעי מותר לטלטל למקום אחר היינו דוקא גרף של רעי אבל גחלת או מיאוס אינו יכול לטלטלו אלא דתמוהין דבריו דבביצה איתא דשרץ דומה לגרף של רעי אמנם הרא"ש במס' תמיד הביא כל זה וכ' דהטעם משום טילטול ואח"כ כ' די"מ משום הוצאה ותמה עליהם דדוקא לענין טומאה הוה עזרה רה"ר עכ"ד נשמע מדבריו דס"ל באמת מהא"ט אין מוציאין מעזרה דעזרה רה"ר הוה רק שהרא"ש דחי פירושם דמעזרה א"מ ע"כ משום טילטול א"כ למ"ד דא"מ מהר הבית ג"כ משום איסור טילטול דלא כמשל"מ וכן דעת רש"י שרק משום טלטול נגעו בה כמו שהביא במשל"מ והעלה אח"כ דבאמת אין מוציאין חוץ להר הבית אלא למקום שאין מדרך כף רגל דאיסור הוצאה לא הותר ואולם בשירי קרבן ריש עירובין כ' דמוציאין אותן למחילות שפתוחות חוץ להר הבית:
ומעתה לכאורה י"ל דהא"ט דרשב"נ דאין מוציאין מעזרה דכיון דמהר הבית א"י להוציאו משום הוצאה א"כ ע"כ כופה עליו פסכתר בהר הבית וע"כ צריך לטלטל כלי לדבר שאין ניטל לכן טוב לכסותו בעזרה ובזה ניחא גם חקירת המשל"מ למה אם מוציאין מעזרה מוציא אח"כ אף ממקום שא"ח עליו כרת ומטלטל שלא לצורך כיון דאם נמצא שם א"מ די"ל לפמש"כ המשל"מ בכל מקום בהר הבית כופה עליו פסכתר א"כ יעשה איסור לטלטל כלי לדבר שאין ניטל לכן טוב להוציאו למקום שא"צ לכסות בכלי אלא דכבר כ' בשירי קרבן דכיון דשרי לטלטל מטלטלו עד למקום שרוצה כמש"כ מג"א סי' ש"ח לכן אם מוציאין מעזרה שע"כ מטלטלו מוציאו חוץ להר הבית ג"כ אבל בנמצא בהר הבית מעיקרא אין מטלטלין וכן מה שחקר המשל"מ להיכן מוציאין דכל הר הבית שוה דמאי דתנן החיל מקודש ממנו רק מעלה בעלמא ול"נ דלק"מ דהרי רשב"ן ס"ל דרק מבין אולם למזבח מוציאין ולא מעזרה ואף דזה ג"כ רק מעלה אע"כ באמת מוכח מכאן כדעת רבינו בפ"ב מה' אלו דכל הני מעלות מה"ת הן א"כ גם חיל מקודש יותר משאר הר הבית לכן מוציאין אותו חוץ לחיל אלא דקשה לפמ"ש הכ"מ בפ"ה מבה"ח דאין רשאין לטלטל רק בחיל דהיינו הסורג רק דיש להביא מהכא ראי' לדעת רבינו דס"ל שם דחיל ג"כ חומה ומוציאין אותן חוץ לחומת חיל דרשאין לטלטל בין חומת חיל לסורג:
והנה עוד הקשה במשל"מ דרש"י פי' כופין פסכתר בעזרה או בלשכה משמע בשאר מקומות אין כופין וכ' דאולי סובר רש"י דוקא במקומות הללו דהיינו בעזרה ולשכה דרוב תשמישם של כהנים שם מ"ה צריך לכפות הפסכתר כדי שלא יטמאו הכהנים אבל במקומות אחרים לא אבל מ"מ לא ידעתי מניין לו עכ"ל ולדעתי דברי רש"י מוכרחין דהנה קשה לי דבשבת דף מ"ג אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת יקשה מכאן אמאי ניטל פסכתר לכסות השרץ כיון דשרץ אין ניטל כשהוא חוץ לעזרה אך לק"מ דהא בפסחים דף ה' איתא ג"כ אם יש חמץ ביו"ט כופה עליו כלי והק' התוס' הא אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל ותי' כדי שלא יבוא לאוכלו מותר א"כ ה"נ כדי שלא יטמאו הכהנים מותר וא"כ ממילא מוכרחין לומר בנמצא בשאר מקומות דלא שכיחי כהנים אין מטלטלין פסכתר לכסות דהא אין מטלטלין כלי לדבר שאין ניטל:
ב')
ומוציאו בפשוטי כ"ע. ובכ"מ הקשה כיון דנטמא בטומאת משא אדם ובגדים א"כ למה משהא בחנם להוציא בפשוטי כ"ע ונראה ליישב דהנה הקשיתי לעיל הא אין מטלטלין לדבר שאין ניטל ורק ע"כ כמש"כ משום שיהוי טומאה לא משהינן התירו לטלטל לדבר שאין ניטל א"כ לפי"ז ניחא הא דמוציאין הטומאה משום דאף אם לא יוציאו ויטלטל פסכתר עושה איסור דמטלטל לדבר שאין ניטל לכן עדיף להוציאו וע"ז פליגי מר סבר שיהוי עדיף ומוציאו באבנטו ומ"ס דיוציאו במש"כ אף דמטלטל מוקצה דהא גם אם לא יוציאהו רק כופה פסכתר ג"כ עושה איסור דמטלטל כלי לדבר שאין ניטל אבל בנמצא טומאת משא דטמא הכלי עצמה וגם האבנט אם יוציאהו באבנטו א"כ שוב לא חזי והוה הוא גופי' מוקצה ויטלטל בע"כ דבר המוקצה א"כ מוטב שיהא כופה עליו פסכתר ועוד בטומאת משא דנטמא גם הכהן כן עדיף לכסות עליו פסכתר א"כ ע"כ הא דקתני דמוציאין רק בטומאה שאין בה טומאת משא לכן סתם רבינו בצבת דהיכא דמוציאין רק בצבת והיכא דהוה טומאת משא אין מוציאין כלל רק כופה עליו פסכתר:
ועוד נראה ליישב דדעת רבינו בפ"ח מכהמ"ק דלא הותר באבנט שיש בו כלאים אלא בשעת עבודה ויקשה א"כ מ"ט דמ"ד באבנטו הא כיון שנטמא האבנט וא"ר לעבודה א"כ לבוש כלאים שלא במקום עבודה ואפשר גם להראב"ד היכא דנטמא ואין הבגד ראוי לעבוד בו עבודת הקרבנות דאיכא משום כלאים אלא די"ל כיון דעכ"פ גופו ראוי לעבודה דלא נטמא גופו ליכא איסור כלאים כיון שראוי ללבוש אבנט אחר אך התינח בטומאת שרץ דלא נטמא גופו וראוי לעבודה אבל בנמצא בטומאת משא דנטמא גופו וא"ר לעבודה א"כ אי יוציא באבנטו הוה לבוש כלאים ואין לו היתר בשעה שאחר העבודה אלא ע"כ לומר דכהא"ג לכו"ע אין מוציא באבנטו אלא צריך לפושטו מעליו ולהוציאו בצבת דאי יוציא באבנטו נטמא גופו ובגדו וא"ר לעבודה ויעבור באיסור כלאים ע"כ פושט אבנטו ואח"כ מוציאו בצבת גם י"ל דהנה בירושלמי מוקי דתליא בפלוגתא דר"א ור' יהושע אי שב וא"ת עדיף או קום ועשה עדיף וא"כ שייך שפיר הפלוגתא גם בטומאת משא דנהי דאם מוציא בפשכ"ע נטמא גופו ואבנטו ל"ה אלא שב וא"ת אבל אי מוציא באבנטו א"כ מטמא בגדי קודש ומרבה הטומאה בידים:
והנה לפי דברי הירושלמי נראה דפסק רבינו דשב וא"ת עדיף לכן מוציאו בצבת וא"כ קשיא דבירושלמי תלה נמי בפלוגתא דפסחים דלר"א תקרו לה שם קודם שתאפה ולר"י אין זה חמץ שמוזהרין עליו ורבינו פסק בהאי דפסחים דלא כר' יהושע ולר"א הא קום ועשה עדיף וא"כ נראין לכאורה כסותר דבריו אך הנה תמהתי ע"ז בה' פהמ"ק דפסק רבינו דיתננו במתנה אחת כר"י דשוא"ת עדיף ויבואר אי"ה בה' פהמ"ק: