אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ג · הלכה יג

הלכה יא

כל שנטמא בטומאה מן המת שהנזיר מגלח וכו'. והראב"ד השיג ונראה לבאר דהנה בפ"ה מנזיר כ' רבינו לחלק בין פירש מן הטומאה למחוברין דאז אין לוקה אם חזר ונטמא למת אחר ובש"א החדש סי' י"א הקשה ממש"כ רבינו בפ"ה מט"מ אדם הנוגע באדם שנגע במת אף במחוברין רק טמא טומאת ערב וא"כ אמאי בפירש וחזר ונגע חייב הא אין כאן הוספת טומאה דאף דכשהוא מחובר למת הנוגע בו אין טמא רק ט"ע ונראה לישב דכבר עמדו תוס' להקשות דבנזיר דף מ"ב אמרינן טומאה במחוברין אדם באדם לאו דאורייתא וקשה מע"ז דף ל"ז דגם במחוברין שייך טומאה ופירש"י באדם במת דהיינו ראשון ולכן תי' בתוס' כאן בשני כאן בשלישי ולכן אומר דהנה בכ"מ הקשה מבב"ק דף כ"ה דסובר רבא כל טומאה שאתה מטמאן לא יהי' פחותין מז' אולם בתויו"ט פ"א תי' דזה רק בכלים הנוגעים באדם טמא טומאת ז' ולפי"ז דסוג' דע"ז אייריא בכלים הנוגעים באדם שפיר טמא מדאורייתא וסוגיא דנזיר היינו בחיבורי אדם באדם שם לאו דאורייתא והפירוש כך חיבורי אדם במת מה"ת והיינו אם אין כאן שוב אדם הנוגע באדם זה אלא כלים הנוגעים באדם אבל חיבורי אדם באדם לאו דאורייתא ולפי"ז א"ש לרבינו דשלא במחוברין חייב משום דמוסיף טומאה לענין כלים משא"כ כ"ז שפי' לא מטמא כלים ט"ז ולפי"ז י"ל הראב"ד ס"ל אף בפירש וחזר ונגע פטור דאפי' כלים הנוגעים באדם הנוגע במת ג"כ מה"ת אין טמא ט"ז א"כ ליכא הוספת טומאה כלל ולכן פטור אך בהא גופי' אי לראב"ד חיבור כלים או אדם לאדם הנוגע במת הוא טמא ט"ז מה"ת במחוברין נסתבך בו במשל"מ דבפ"ה מט"מ כ' רבינו אדם באדם רק טמא ט"ע אבל כלים באדם הנוגע במת או אפי' כלים באדם הנוגע בכלים הנוגעים במת טמאין ט"ז בין במחוברין בין שלא במחוברין טמא ט"ז והראב"ד השיג בהא דכלים באדם ואדם בכלים דזה רק במתנות או במחוברין ובאדם באדם לא השיג משמע שמודה לרבינו דרק ט"ע עכ"פ מתבאר מדבריו דאדם בכלים וכלים במת טמא ט"ז אבל כלים באדם הנוגע במת אין מבורר דעתו רק במשל"מ חקר יען דראב"ד כ' דמקראות אלו איירי במחוברין משמע דקאי אפי' אכלים באדם ואדם במת וכ' עוד יען דלראב"ד כלים במת הוה חיבור לטמא אדם ט"ז כש"כ כלים באדם ואדם במת ואפי' אדם באדם הנוגע במת הי' לו לטמא ט"ז ולכן השיג המשל"מ אראב"ד והנה לפי"ז לראב"ד יש כאן הוספת טומאה לכלים אם האדם מחובר למת אמנם תמהני שלא הביא דברי הראב"ד שבפי"ח מט"מ שכ' וז"ל ואני אומר שאין שניים טמאים ז' בשום דבר אלא או בחרב או בחבורין או חבור אדם באדם או חבור אדם במת וחבור לאדם במת הוא העיקר מה"ת עכ"ל ולכאורה נראה דאדם באדם ג"כ טמא ומיושב קו' המשל"מ דמדלא השיג על רבינו סובר דרק ט"ע ולמה באדם בכלים הנוגעים במת ט"ז ולפמש"כ באמת גם אדם באדם ט"ז אלא בלשון הראב"ד שכ' וחבור לאדם במת הוא העיקר מה"ת משמע אבל אדם באדם לא רק אדם במת הוה חיבור וכי תימא למאי נפ"מ י"ל לטמא כלים וא"כ אדם באדם אין ט"ז אבל כלים באדם או אדם בכלים ט"ז כמש"כ בפ"ד מנזירות וא"כ ל"ה צריך המשל"מ להוכיח דאדם באדם לא מדשתק הראב"ד דהרי כאן ביאר דבריו אמנם לי הי' נראה כי אפי' כלים באדם אין טמא ט"ז ורק אדם במת הוה חיבור מה"ת והכונה כפי' רש"י בנזיר כאן בחיבורי אדם במת היינו רק שהאדם נוגע במת זהו הוה במחוברין מה"ת ונפ"מ דמותר ליגע במת אחר דאין כאן הוספת טומאה ולפי"ז לראב"ד אדם באדם או כלים באדם אין ט"ז ולפי"ז כשפירש וחזר ונגע אין כאן הוספת טומאה לכן פסק דאפי' בפירש א"ח כשנגע ויצא לנו ממש"כ דרבינו וראב"ד לשיטתו דהנה בפ"ה מנזירות ומשל"מ פ"ט מט"מ כ' דרבינו מפרש הסוג' דנזיר כפי' התוס' דאביי אליבא דרבה הוא דמחלק בין במחוברין והלכה כרבה והראב"ד מפרש כפירש"י דר"י מחלק בין במחוברין ולרבה אין חילוק דתמיד פטור והלכה כרבה לשיטתם אז לי גם בזה דלפי' התוס' במחוברין היינו אדם באדם הנוגע במת ולרבינו עכ"פ בזה הוא כתוס' דהיינו כלים באדם ואדם במת טמא ט"ז במחוברין ולכן חייב בפירש ונגע אח"כ לראב"ד גם בהא כפירש"י דמחוברין היינו אדם במת ונפ"מ באם נגע במת אחר שפטור ולכן כ' בפי"ח אדם במת הוא מה"ת ולכן רבה דלא מחלק במחוברין משום דסובר דנהי דאדם במת הוא מה"ת אבל כיון דלטמא אדם וכלים אין מטמא א"כ אין כאן הוספת טומאה וכן פסק הראב"ד כרבה אך אכתי יקשה לרבינו כיון דסובר דאפי' שלא במחוברין כלים באדם ואדם בכלים הנוגעים במת ט"ז א"כ אין כאן הוספת טומאה דאפי' לא חזר ונגע ג"כ מטמא כלים הנוגעים בו ט"ז לכך נסתר מה שהעלינו בסוג' דנזיר היינו לענין כלים דהרי אפי' שלא במחוברין ג"כ ט"ז:
ולכן אומר דרך אחר בכונת רבינו דלעולם אין כאן הוספת טומאה וא"צ הוספת טומאה וחילוק בין במחוברין הוא כך דיקשה לכאורה כאן סובר במחוברין פטור ומ"ש בכלאים דחשבינן בשיעור פשיטה ולבישה כאילו פשט ולבש וחייב ואמאי לא נאמר כן בטומאה וצריכין לומר דשאני הכא דדרשינן לא יחלל פרט לזה שמחולל כבר ולפי"ז סובר רבינו הכונה כך בוודאי אף דכבר מחולל אפ"ה בפירש וחזר ונגע חייב דעכ"פ מטמא עצמו ודרשא דפרט לזה שמחולל אהני לן רק למחוברין שלא יתחייב דהרי בלא"ה לא קעביד כלום רק דנאמר שיתחייב על כל או"א משום דבידו לפרוש בשהה כשיעור כמו בכלאים לזה דרשינן פרט לזה שמחולל קרא דלא מתחייב דאין בו מעשה ול"ח כאילו פירש וחזר ונגע וא"כ אינו כלל משום הוספת טומאה (ועמש"כ בקונטרסי על טומאת כהנים) ודו"ק:
אמנם כל זה לפי הבנת הכ"מ שפי' דהשגת הראב"ד הי' ממש"כ רבינו הנוגע בכלים דהרי זה ג"כ טעון ביאת מים אבל ל"נ כונה אחרת בדברי הראב"ד דמטעם אחר השיג על רבינו דהנה בירושלמי סובר ר"י אחר שטבל הוא דפטור אבל קודם שטבל חייב ומפרש שהראב"ד כפי' הר"ש דקאי אנגע באדם או בכלים שנגעו במת ולפי"ז הנה רבינו שכ' דחייב אאדם שנגע באדם או בכלים הי' אפשר לישב דהיינו דאז חייב אף אחר שטבל אבל קודם שטבל חייב שפיר אפי' אאדם שנגע באדם אף שאין נזיר מגלח והא דאמרינן דחייב אף אחר ביאת מים היינו לטומאה שנזיר מגלח או לענין מלקות ואזיל הראב"ד בזה לשיטתו בפ"ד מה' אלו שפליג על רבינו כיון שחייב כרת אט"י ופי' הכ"מ דהשגתו דאי לאו דברי רבינו היינו יכולים לפרש דט"י רק חייב מלקות (ובמשל"מ בדין י"ט תמה על הכ"מ בזה דכו"ע מודו דחייב כרת בט"י ולפמש"כ א"ש דנפ"מ באדם שנגע באדם דא"ח כרת אחר שטבל ואשימוש בטומאה חייב ושפיר השיג הראב"ד) ולפי"ז השיג גם הכא שפיר בשלמא אי רק למלקות א"ש די"ל דמשכחת לה בקודם שטבל לכן ל"ב טומאה שנזיר מגלח ואחר שטבל א"ח כרת רק אטומאה שנזיר מגלח ואשאר טומאות רק מלקות (כמו שצידד בירושלמי למ"ד דא"ח כרת אשני שנגע בראשון אבל עכ"פ מלקי לקי ומטעם שבארנו) דגם בנזיר אף שאין מגלח מלקי לקי אבל כיון שכ' רבינו דאף אחר שטבל חייב כרת ואפ"ה סובר דחייב בדברים שאין נזיר מגלח א"כ נמצא דברי רבינו סותרים זא"ז וזה ברור בכונת הראב"ד (ולפמש"כ בכונת הראב"ד ניחא מה שתמה עליו הצל"ח פסחים דף ע"ט דקאמר אבל נטמא במת מתעביד בטוה"ג מוכח כלי שנטמא במת חייב כרת והוא קו' הר"ש בפ"ק דכלים ולפמש"כ א"ש דראב"ד רק באחר שטבל חולק אבל קודם שטבל מודה דחייב אף שאין נזיר מגלח עליו) ואמנם לישב דברי רבינו נראה דהוא סובר כיון דקתני כל הטעון ביאת מים חייב כרת משמע כפשטי' ולא לענין מלקות אף בדברים שאין נזיר מגלח ור' יוסי דמחלק בטבל היינו אשלישי שנגע בשני קאי אבל שני שנגע בראשון חייב אף בטבל אף שאין נזיר מגלח ורי"ו פליג דאשלישי שנגע בשני אף קודם שטבל א"ח דלא כפי' הר"ש רק כפירושו של הכ"מ וא"ש:
כעת הגיע לידי ס' מרכבת המשנה ח"ב (נשלח לי מהבחור המופלג החו"ש מו"ה יונה פאנפעדער נ"י) ובה' ט"מ כתב לבאר דברי הירושלמי שהביא הכ"מ ודברי רבינו וז"ל וה"פ דר' ינאי קאמר דא"ח אלא על שני שנגע בראשון דהיינו אפי' אדם שנגע באדם שנגע במת אע"ג דטמא רק ט"ע אבל שלישי שנגע בשני אע"ג שהוא טמא ט"ע כגון אדם שנגע באדם שנגע בכלים או בכלים שנגעו בכלים א"ח על ביאת מקדש וקמפרש טעמא משום דכ' ואיש אשר יטמא ולא יתחטא הטעון חיטוי בשום מקום דהיינו שני שנגע בראשון דאשכחן אדם שנגע בכלים שנגעו במת טעון חיטוי דהיינו הזאה הלכך אפי' אדם שנגע באדם נמי חייב דה"ל שני שנגע בראשון משא"כ בשלישי שנגע בשני לא אשכחן שיהי' האדם טעון חיטוי הלכך אדם הנוגע באדם שנגע בכלים פטור אע"ג דהוה ראשון לטומאה וטמא ט"ע דומיא דאדם שנגע באדם שנגע במת ופריך התיכון הרי אדם הנוגע בכלים פי' וכלים הנוגעים בו הם שלישי שנגעו בשני ונמי טעונים חיטוי הלכך בדין הוא שאף אדם שהוא שלישי וטמא ט"ע יהי' חייב כיון דאשכחן שלישי דטעון הזי' ומשני ר' אבין בטומאת איש פי' דנהי דאשכחן שלישי טעון הז' בכלים הרי לא אשכחן שלישי באדם טעון הזי' מילתי' דר' אבין וכו' פי' דמשיב דאע"ג דמייתי סייעתא ממילתי' דר' אבין דשלישי ליכא לרבויי מהאי קרא מיהו ר' אבין דדריש בטומאת איש באיש והרי דרשינן הטעון חיטוי נמצא הוה איפכא כיון דאדם באדם אע"ג דהוה שני בראשון א"ח הואיל דאינו בן הזי' הלכך אף אדם בכלים דטעון הזי' נמי פטור דהו"ל איש בכלים ולא מרבינן אלא איש באיש דהיינו אדם שנגע במת א"ר יוסי והוא שטבל אדם שנגע בכלים ואפי' אדם שנגע באדם א"ר אילא הוא עצמו וכו' וכדר' אבין ופריך ר' זריקא מהא דתניא כלי שחציו מן הגללים א"ח הא כולו מן האדמה חייב לאו בנוגע דהו"ל שני שנגע בראשון ומשני תפתר בשזרקו ופריך דלשון חייב שבברייתא משמע קרבן ועל זריקת הכלים פטור מן הקרבן ואיתותב ר' אילא ור' אבין א"ר אלעזר אף אנן תנן במתניתין סייעתא למילתא דאמוראי ר' אבין ור' אילא דתנן כל טומאה וכו' ובנזיר אינו מגלח על השני שנגע בראשון וקשיא לרי"ו ומשני רי"ו דהאי כללא רק לענין מין הטומאה שהנזיר מגלח אבל כל שהנזיר מגלח על הראשון חייבין על ביאת מקדש אף על השני א"ר ירמי' הוינן סברינן מימר דקס"ד דלא נחלקו ר"י ור' אילא אלא לענין קרבן אבל לענין מלקות אפי' הרביעי חייב דהיינו אדם שנגע בכלים שנגעו באדם שנגע בכלים ותני ר' יוסי ופליג דתנן כל טומאה וקשיא לר' יוחנן אלא וודאי דהא דקאמר רי"ו דחייב על שני שנגע בראשון היינו מלקות אבל שלישי אפי' ממלקות פטור ודחי אר"י בר בון אבל חצי לוג וכו' השלישי לוקה ומפרש רבינו דהיינו מכת מרדות מדבריהם ובהכי נתבארו דברי רבינו בה"ה דהך כללא דר"י כפי מסקנת ירושלמי אטומאה קאי שיהי' מין טומאה שהנזיר מגלח עליהן ומבואר מירושלמי הזה דאין הנזיר מגלח אלא על הראשון שנגע במת בלבד דהוה אה"ט אבל חייבין על ביאת מקדש על השני שנגע בראשון דהו"ל טעון טבילה ד"ת ובהכי נתבארו דברי רבינו בפ"ג מביאמ"ק ומתורץ השגת הראב"ד וההגה' הנכונה והפשט הברור כשמש כמש"כ את"ד וכדבריו כ' גם בשירי קרבן בירושלמי שם:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה