אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ג · הלכה י

הלכה ט

וכשם ששלוח טמאים מן המקדש בעשה כך אם יכנסו עוברים בל"ת וכו'. וקשה מהא דאיתא במכות דף ט"ו דלמ"ד לאו שקדמו עשה אין לוקין גם אטמא שנכנס למקדש אין לוקין וא"כ קשה לרבינו בפ"א מנערה פסק דקדמו עשה אין לוקין כשקיים העשה א"כ אמאי לוקין ודוחק לומר דבלא קיים אייריא אבל ביצא מיד באמת לא לקי דלא משמע כן ועוד דלדעת רבינו לא קיים היינו שנתבטל הדבר לגמרי כגון שמתה מאילי' וזה ל"ש כאן דע"כ יוצא פעם אחת (כמש"כ הראשונים דל"ש ביטלו למ"ד ביטלו ולא ביטלו דע"כ יוצא פעם אחת) אך י"ל לפמש"כ הריטב"א בשם תוס' דלמסקנא אף שקדמו עשה לוקין אבימ"ק דב' לאווי איכא א"ש לכאורה אך באמת ז"א דהא לדעת רבינו עשה מנתק אף שני לאוין כדמוכח בפ"א מתמורה שכ' ב' טעמים דעשה אין ש"ב מוכח דס"ל דבעלמא מנתק ב' לאוין ומכש"כ היכא דמקיים העשה בידים דעדיף דמנתק ב' לאוין (אולם לשיטת הרז"ה דסובר דבלאו דכרת אף שקדמו עשה לוקין ניחא ועי' תוס' שאנץ מכות ותוס' חולין פ"א) עוד קשה לי דהנה בריטב"א ובפנ"י הקשו בביאמ"ק א"א לקיים העשה קודם הלאו כלל רק אחר הלאו א"כ איך הוה לאו שקדמו עשה וע"כ דבימ"ק מילתא אחריתא הוא משום דאיכא כרת ול"מ ניתק או דבאמת א"א לתקן וא"כ ל"ק מכאן דע"כ ביאמ"ק מילתא אחריתא אולם ז"א דהרי אפשר בביאת מקדש במקצת דעשה קדמו ושפיר הוה קדמו עשה כמו באונס וא"כ בשלמא למ"ד קדמו עשה לוקין ניחא אבל לרבינו דפסק באונס שקדמו עשה אין לוקין אף שאפשר לקיים קודם הלאו א"כ יקשה (וכמבואר בפ"ג מה' אלו דס"ל ביאה במקצת ל"ש ביאה כיון דגמ' מסיק האי לא יגע אתי לכדר"ל דנוגע בקודש לוקה אבל עשה דוישלחו איכא אף בביאה במקצת והוה קדמו עשה שפיר וא"כ לרבינו בפ"א מנערה דפסק אף באפשר לקיים קודם הלאו דלו תהי' לאשה אפ"ה הוה ניתק) אמאי כ' רבינו כאן דלוקין:
ונראה לישב דהנה באמת יש להקשות אמש"כ רבינו דלאו שקדמו עשה דלו תהי' לאשה אין לוקין ובגמ' איתא משום דכ' כל ימיו כמו שהקשה בלח"מ פח"י מסנהדרין דרק לר"ל דסובר לאו שקדמו עשה אין לוקין דהוי ניתק אז א"צ לקרא דלא יוכל לשלחה אבל רבינו דס"ל קיימו ולא קיימו כרי"ו א"כ קדמו עשה לוקין רק הטעם דכ' כל ימיו א"כ למה כ' רבינו ולו תהי' לאשה:
ואומר לישב דהנה זה ניחא לאביי דס"ל אי עביד מהני א"כ הא דכ' לו תהי' לאשה הוה קדמו עשה דהא אי לאו קרא דכל ימיו אע"מ ורק כיון דכ' כל ימיו אמרינן דלא מהני כיון דלא מהני לא לקי (וכמו דמסיק בתמורה לל"ק כפירש"י) וע"ז פריך דל"ד ללאו דחסימה א"כ לא לילקי כל שקדמו עשה ומשני אטו גרע ופריך מניתק לעשה דלא לקי ומשני התם לתקוני לאווי אתי הכונה דיהא ניתק לעשה ופריך הניחא למ"ד קיימו אבל למ"ד ביטלו א"כ כשלא ביטלו ג"כ לא לקי אף דלא תיקן האיסור וע"כ הא דניתק לא לקיים היינו משום דכשביטלו אהני מעשיו ולקי אבל לא ביטלו דלא ניתקן האיסור ולא מהני מעשיו לא לקי לכן אף בקדמו עשה כהאי דאונס וכן שאר קדמו עשה אם קיים העשה ולא מהני מעשיו לא לקי אף דלא ניתק ולכן לר"ל אמרינן דניתק שוה לקדמו עשה דלא לקי בלא ביטלו ולרי"ו היכא דקדמו עשה ולא קיים העשה דאהני מעשיו לקי אבל בקיים דלא אהני מעשיו לא לקי ולכן באונס לא לקי ובשאר קדמו עשה לקי כיון שאהני מעשיו אבל בניתק לעשה כנותר וקיים העשה לא לקי דבא לתקוני הלאו ויש חילוק בין קדמו עשה לניתק לעשה:
אבל למ"ד אי עביד ל"מ א"כ אף דלא כתיב כל ימיו ג"כ ידעינן דל"מ א"כ שפיר י"ל דלו תהי' לאשה אף דקדמו עשה הוה ג"כ ניתק כיון דל"מ ממילא מתקיים העשה דולו תהי' לאשה ולכן לא לקי ורק לאביי דאי עביד מהני א"כ אית להו כל ימיו ל"ש לפטור באונס משום שקדמו עשה כיון דלא מקיים ע"כ העשה לבסוף ל"ש לומר דניתק דאי בעי עביד אי בעי לא עביד וכפירש"י בתמורה ללישנא קמא ולכן שאר קדמו עשה אף אי נתבטלו מעשיו או שחזר בעצמו לקי לרי"ו ורק דלר"ל אף כהא"ג לא לקי (ובזה ניחא הא דגחלת מזבח דקדמו עשה ולקי כיון דל"ש אעל"מ) וא"כ יקשה למה בטמא שנכנס למקדש לוקה הא אעל"מ כיון דהאיסור נמשך ממילא מתקיים העשה ובשלמא לרמב"ן ניחא דלא מיתקן האיסור אבל לפמש"כ דהיכא דנמשך האיסור דאפשר לתקן שלא יעבור עוד אמרינן אעל"מ קשה מטמא שנכנס למקדש ולכן נראה דאשעת ביאה אנו דנין דמיד שנכנס עבר הלאו והביאה עצמה אין איסורה נמשכת דמה שמוסיף איסור בשהייתו זה איסור אחר לכן ע"כ העשה מילתא בפ"ע לכן ל"ה ניתק לעשה (ע"ד שכ' הרמב"ן לפי דרכו) אלא דיקשה אכתי מנטמא בפנים דאיסורו נמשך בשהייתו וע"י דנאמר דלא מהני ינצל מהאיסור דלהבא והוה ניתק לעשה אולם הא זה יקשה גם לרמב"ן וכמש"כ הריטב"א דנטמא בפנים לכ"ע מתקן האיסור לזה י"ל דבשלמא היכי דאפשר לבטל המעשה מכאן ולהבא וממילא מתעקרא גם מעיקרא שפיר אמרינן אעל"מ אבל בנטמא בפנים דאיסורא בעבר זמן שהי' אף דנאמר אעל"מ שלא יעבור מכאן ולהבא א"א לומר שמתעקרא האיסור למפרע במה שעבר ושהה בפנים שיעור שהי' ואי לא שהה שיעור שהי' הא באמת לא לקי:
אך לכאורה יקשה א"כ האי כל ימיו למה כתבה רחמנא י"ל דאתי להא דאמר רבא בגיטין סוף מכילתין דגלי קרא באונס דלא מהני אבל בעלמא מהני לב"ש ורבינו פסק בהא כב"ש כמש"כ הב"ש סי' קי"ט ובהא ניחא מה שהקשה הפנ"י שם הא צריך כל ימיו דיהא ניתק לעשה לפמש"כ ניחא בוודאי אי לאו שקדמו עשה חייב אף דמתקיים העשה אח"כ צריך קרא כל ימיו לנתוקי דלא לילקי כמש"כ תוס' בתמורה אבל אי לאו שקדמו עשה פטור היכי דמתקיים ע"כ אחר הלאו ומיתקן האיסור בו אז א"צ לומר דכל ימיו לנתוקי רק לגלות דבעלמא ל"מ וא"כ גמ' בגיטין מסייע ג"כ לרבינו דא"צ כל ימיו לנתוקי רק מלו תהי' לאשה (וזה תליא בב' לשונות בתמורה וא"ש) ודו"ק:
ובהכי ניחא מש"כ רבינו דלא קיימו עשה לוקה היינו בנתבטל העשה וכ' הלח"מ דסובר בלא קיים לחודי' לא לקי רק בנתבטל וא"א לקיים עוד אז לקי ולכאורה הוא נגד משמעות הגמ' לפמש"כ י"ל דלרבא דל"מ מעשיו לקיים העשה וע"כ ממילא ניתקו לעשה לכן לא לקי רק כשנתבטל העשה דא"א לקיים העשה ולנתק הלאו וגמ' דמכות קאי לאביי דאי עביד מהני מעשיו ולא ניתקו לעשה כיון שלא קיים מיד ובזה יש לפרש הפי' המשנה לרבינו בחולין סוף מכילתין שכ' דר"י סובר ניתק לעשה לוקין ובגמ' הא איתא טעמו דר"י יען דסובר דהוה לאו שקדמו עשה דשלח מעיקרא משמע ולפמש"כ י"ל זהו לאביי אבל לרבא דאי עביד לא מהני ל"ש שלח מעיקרא משמע דע"כ לא אהני וחייב לשלחו עתה וניתקו ממילא לעשה גם אחר שנטלו וא"ש:
והנה אח"ז ראיתי בשעה"מ פ"א מחומ"צ הביא להקשות אמש"כ רבינו בה' סנהדרין דלקי אביאמ"ק ובניתק לעשה לא חילק רבינו בין קדמו עשה ותי' עפ"י רמב"ן בכ"י דל"ה ניתק לעשה דלא מיתקן הלאו ותמהני חדא מה הקשה מכח מש"כ רבינו סתמא ולא חילק הא שפתיו ברור מללו דקדמו עשה אין לוקין וכן מש"כ בשם רמב"ן כ"י הא הוא מבואר בחי' הריטב"א ובאמת כל זה לא סגי כאשר בארנו דאכתי תיקשי מנטמא בפנים דמיתקן האיסור ולכן הנכון כמש"כ דאף בנטמא בפנים ל"ש אעל"מ ובטיל המעשה דאין כאן מעשה לבטל:

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה