מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ד · הלכה טו
נתן לה בהמת קדשים באתננה לא נאסרה למזבח ואפי' מנה אותה על פסחו וכו' שכבר זכה בהן גבוה משעה שהקדישן. והקשו עליו מש"ס פסחים דף כ' דרבי ס"ל דאפי' חלוק מותר ליקח בדמי פסח וחל איסור אתנן ולא מיקרי זכה בו הקדש רק מטעם גזה"כ אין חל איסור עליו איסור אתנן דכ' נדריך נדר אין חל עליו איסור אתנן אבל לא מטעם זה שכתב רבינו דזכה בו הקדש ובשו"ת דברי חיים ח"א חאו"ח סי' כ"ח כתב ליישב על נכון דקשה לכאורה הא מבואר דפסח שנדחה מלהקריבו תורת שלמים עליו או שירעה ויביא בדמיו שלמים וא"כ כיון שנאסר משום אתנן שוב אינו ראוי' רק לשלמים ואינו ממונא ואינו רשאי ליקח כלום וא"כ ממילא לא חייל האתנן דהא אינו נותן לה כלום דזה האתנן אינו ראוי' רק לשלמים ושלמים הוא של גבוה ואין לה בעלים כלום לרבנן דריוה"ג וא"כ על מה יחול האתנן ונראה דזה תליא לפי מה דמבואר בב"ש סי' קמ"ג ס"ק ל"א על הא באם מתנה ע"מ שלא תנשא לאביו ועברה הגט קיים דלא עברה על התנאי דזה אינו נישואין כלל כיון דלא תפסי קידושין של האב אבל במתנה שלא תנשא לפלוני ועברה ונשאה הגט בטל ואסורה לכל אדם והקשה הב"ש דמ"מ גם בע"מ שלא תנשא לפלוני אם עברה הגט בטל וא"כ אין קידושין תופסין בה ולא הו' נישואין א"כ לא עברה על התנאי דזה לא הו' נישואין כמו בנשאת לאביו ותי' כיון דבאביו בלא"ה בלתי התנאי אין תופסין הקידושין שפיר מיקרי לא עברה התנאי דזה לא הו' נישואין כלל אבל בע"מ שלא תנשא לפלוני דקידושין שייך בה ורק משום התנאי שעברה עלה א"א למפרע בטל הקידושין וא"כ ע"כ צריך אתה לומר דהגט בטל כדי שיבטלו הקידושין והנישואין של אותו פלוני וא"כ כבר בטלה והלך הגט עכ"ד וא"כ לפי"ז נוכל לומר דהכא גבי אתנן תליא בזה אם אמרינן דפסח בשאר ימות השנה א"צ עקירה לפי פי' המפורשים וכן נראה מפשטות הסוגיא דפסחים כל תורת שלמים עליו ורק אם ראוי' לפסח בזמנו אז סתמא לשם פסח קאי אבל אם אינו ראוי' אפי' בזמנו לשם שלמים קיימו כמ"ש הצל"ח ולמ"ד דפסח בשאר ימות השנה בעי עקירה משום דסתמא לא לשם שלמים עד שיקדישנה לשלמים א"כ זה הוא הנ"מ דלמ"ד דסתמא קאי לשם שלמים א"כ ממילא לא יכול לחול עליו איסור אתנן דהא אינו שלו דהוא שלמים אבל למ"ד דס"ל דבעי עקירה וכל זמן שלא נעקר שם פסח עלה שפיר חל איסור אתנן דהא ע"ע שם פסח והו' ממונא וראוי' ליקח חלוק ושפיר חל איסור אתנן ואי משום דכיון דנאסר וצריך ע"כ לעקור שם פסח ויהי' שלמים ולא יהי' לו שוב לחלק זה מ"מ כיון דמה שצריך לעקור שם פסח הוא משום שנאסר משום אתנן א"כ כבר נאסר ובמה יותר וא"כ דברי רבינו שפסק דפסח לא צריך עקירה ומסתמא לשלמים עומד א"כ שוב ממילא לא חל עליו האתנן דהא על שלמים לא חל האתנן אבל רי"ו דמוקי לה ברייתא דנדר למאן דס"ל דבעי עקירה וא"כ שפיר חל איסור אתנן ולזה צריך קרא דנדר פרט לדבר הנדור, ונכון.
הנה בכ"מ הקשה כיון דפסק כרבי כמו שנראה ממה שאמר אפי' וכן בפ"ד מק"פ נראה דפסק כרבי א"כ מה זה שסיים שזכה בו הקדש ונדחק לתרץ דכונת רבינו עכ"פ נתמעט מכל נדר והנה זה דוחק וכן הקשו בספר דברי חיים מהגאון הקדוש מצאנז ויש ליישב דהנה הקשה עוד הא דאמרי בגמרא דשייר לגבי פסח וקשה הא קיי"ל פשטה קדושה בכולה ונראה דהנה קיי"ל הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף ומבואר בתמורה דף י"א תרתי מיגו לא אמרינן בהקדיש אבר אחד לדמיו לא אמרינן מיגו דנחית לקדושת דמים קדוש קדושת הגוף ומיגו דנחית לחד אבר נחית לכל הגוף וע"כ כאן הו' רק כמקדיש הפסח לדמיו מיד קדושת הגוף וקדוש עצמו בקדושת הגוף אבל לא לכל הגוף ולכן שפיר אמרינן דמשייר בפסח ומעתה יש לומר דזה הכונה דכתב רבינו שכבר זכה בו הקדש כיון דבאמת קדוש קדושת הגוף א"כ נהי דלא פשטה קדושי' בכולה קודם שחיטה אבל עכ"פ זכה בו הקדש בחצי ואי לא ימנה אחר עליו שעת שחיטה תפשוט הקדושה בכולה דרק קודם שחיטה הוא דלא פשטה קדושה בכולה אבל כששחטו דאי אפשר עוד למנות אחרים עליו דאין נמנין רק עד שעת שחיטה א"כ פשטה הקדושה בכולה לכן שפיר נתמעט מלכל נדריך.
עוד יש לומר ע"ד אחר דהנה מה שהקשה בדברי חיים הא פשטה קדושה בכולה נראה ליישב דהרי לר' יוסי בפסחים דף צ"ח דא"צ שישאר מבני חבורה הראשונה א"כ יכול למכור כל הפסח א"כ הא דאמרינן דמשייר בפסח ע"כ לאו דוקא מקצת פסח אלא דמשייר לו כח דאם ירצה למכור כל הק"פ לאחר יהא רשות בידו דעל דעת כן הקדישו א"כ לא שייך בזה פשטה קדושה בכולה דהרי אפי' מקצת לא משייר ומעתה יש לומר דבאמת ראוי' שיחול עליו שם אתנן דהרי משייר לעצמו כמו שיכול למכור כל הק"פ אלא דאפ"ה לא חל דכבר זכה בו הקדש דהרי אי לא ימנה מחיים כשישחטו אינו יכול למנות עליו א"כ זכה בו ההקדש דאי ימנה אחרים עליו מחיים או אם לא ימנה יהא קדוש עבורו משעת שחיטה ואילך ושפיר נתמעט מלכל נדריך דזה הו' דבר הנדור דהרי אינו יוצא מידי מזבח לעולם עבורו או עבור חבורה אחרת אם לא ימנה עד שעת שחיטה, וראי' לדברינו מירושלמי דפסחים שם דדייק דאין חוזר וקידש דהיינו דלא אמרינן דמשייר בפסח כדמפרש שם בהג"ה דאי חוזר וקידש יקשה מהא דאתנן דלא חל אתנן אמוקדשין ומפרש ר"ל בממנה אפסח דאי יוצא לחולין וחוזר להיות קודש יהא אסור מצד הדין ואמנם לפי גמרא דידן מותר משום דאיתמעט קרא מכל נדר ואף דיוצא לחולין כיון דחוזר להיות קודש עכ"פ נתמעט מכל נדר עיי' קרבן עדה בפירושו עכ"פ נשמע מירושלמי דלמאן דאסור דמשייר בפסח היינו שיוצא לחולין דיכול למכור כל הק"פ לבני חבורה אלא דחוזר להיות קודש ביד הקונה ואינו יוצא מידי מזבח א"כ מסברא דיחול עליו איסור אתנן אבל קרא מיעטה לפי גמרא דילן מלכל נדר כיון דעכ"פ חוזר להיות קודש דזכה בו הקדש ואין יוצא מידי מזבח לעולם וכן לא חל עליו איסור אתנן ועלה דברי רבינו על נכון.
וכן אם נתן לה דבר שאינו שלו לא פסלו שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו וכו'. והקשה במנ"ח תיפק לי' כיון דאין שלו ממילא לא קנתה א"כ לא חל אתנן כלל ונראה דמשכחת בכה"ג שקנה בהמה שתקנה לו לאחר ל' אם ינתן לה בהמה זו שתקנה ג"כ מעכשיו ועד ל' יום דקנתה למפרע כשהגיע ל' יום ושפיר חל אתנן דקנתה למפרע אבל מצד דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו לא נאסרה הבהמה דלענין שיחול עליו האיסור לא אמרינן דיחול למפרע כשהגיע הל' יום נקנתה הבהמה, עוד משכחת בשקנה הבהמה בלא מעות דלדידן דמעות קונות מה"ת לענין קנין הרי הבהמה שלה כיון דמדרבנן משיכה קונה אבל לענין לאסור משום אתנן יש לומר כיון דמה"ת לא קנה הוא הבהמה אינו יכול לאסור שאין שלו.
ויש לתמוה הא אם אינו שלו אינו יכול להקדיש כלל לכ"ע ונראה ליישב דרבינו הוא להאי טעמא דהא בע"ז דף מ"ז עביד הש"ס צריכותא לאסור נעבד במחובר לגבוה מאתנן דאין אסור להדיוט אפי' בתלוש אפ"ה לגבוה אסור אפי' במחובר מכש"כ נעבד דאסור בתלוש להדיוט דאסור במחובר לגבוה וא"כ קשה גם בבע"ח נעבד קו"ח דמה אתנן דאין אסור להדיוט במה שאין בע"ח אפ"ה לגבוה אסור אפי' בע"ח מכש"כ נעבד דאסור להדיוט בדבר שאין בו רוח חיים וא"כ ל"ל קרא מן הצאן להוציא הנעבד וכבר עמדו תוס' בתמורה ע"ז וליישב נאמר דלא שייך לעשות קו"ח מהא דהא אתנן שאני דאין חל על של אחרים לאסור לגבוה משום דבר שאין שלו ובנעבד אסור לגבוה עכ"פ במעשה כגון בניסך בין קרני' גם בשל אחרים א"כ איכא למימר דיו משא"כ לטעמא דאין אדם מקדיש לא שייך לומר דיו דהא בנעבד לא איירי דהנעבד מקדישה ודו"ק.
אבל אם נתן לה עופות אע"פ שהן מוקדשין. עכ"מ ולח"מ העלה דגזה"כ אף על מוקדשין חל ולכאו' יש להביא ראי' לשיטת רבינו בהא דגמרא פריך דיעשה קו"ח מה עופות שאין מום חל אתנן חל עליו מוקדשין שמום פוסל בו כש"כ שאתנן פוסל בו ולכאו' תמוה איך אפשר לעשות קו"ח שיהא חל הא אין שלו אע"כ דעופות חל אף במוקדשים דאין שלו ושפיר יכול לעשות קו"ח דאתנן ג"כ חל אמוקדשין וכן בהא דעשה המשנה קו"ח דאין חל אמוקדשין כש"כ עוף דמום אין נוהג בו כש"כ דאתנן לא חל וקשה דבכמה דוכתין דריש כפשטי' כיון דתמות בעופות ליכא אף דבר ערוה ועכו"ם ליכא כדאי' בחולין כ"ג א"כ למה צריך קו"ח הא פשוט י"ל כיון דמום ליכא גם דבר ערוה דהיינו אתנן ליכא בעוף אלא ודאי דסובר דאתנן חל אעוף חולין אלא דאפי' אעוף מוקדשים חל ולזה צריך שפיר קו"ח דלא יחול דהרי בבהמה מום פוסל ואפ"ה אתנן אין פוסל במוקדשין א"כ לא יחול גם בעוף משא"כ בהך דחולין דקאי ארובע ונרבע ונעבד דבאמת חל אמוקדשין כמוש"כ רבינו לעיל א"כ לא שייך קו"ח זה לכן קאמר רק כיון דלא שייך מום בעוף דאין תמות וזכרות בעוף ה"ה דלא יחול דבר ערוה דהיינו רובע ונרבע ודו"ק.