אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ג · הלכה יג

הלכה יב

בד"א כשנעבדה בה עבירה או שהמיתה כשהיתה מעוברת שהרי הולד מצוי עמה וכו' והיה כאבר מאברי' וכו'. לכאו' מוכח מכאן דרבינו סובר עובר ירך אמו ואפ"ה לא חשיב ולד טריפה וע"כ דסובר כדמסיק בחולין דף נ"ח אליבא דר"י דלענין טריפה לאו ירך אמו הוא וכבר עמד ע"ז בע"י בקידושין והעלה דטריפה שאני דיש לו חיות בפני עצמו כמש"כ תוס' בסנהדרין וכ"כ בחולין ובתמורה ונראה לי להביא ראי' לדברי רבינו הנה רש"י בתמורה כתב דפליגי למזבח ותמהו דהא בחולין מבואר דה"ה דפליגי לענין הדיוט ונראה ליישב דהמפרשים נתקשו במה דקאמר אי הכי לפלוגי להדיוט וי"ל דהנה בחידושי הר"ן כתב לפרש האי אי הכי בשלמא אי פליגי בזוז"ג א"ש דרק פליגי לגבוה יען דכאן עיקר הזכר ול"ש זוז"ג זולת לגבוה דמאוס אבל אי פליגי בעובר ירך אמו לפלוגי' להדיוט והנה ברשב"א מבואר דלכן אמרינן בטריפה לאו ירך אמו דהרי טריפה א"ח אבל עובר הרי יש לה חיות דחי ולפי"ז למ"ד טריפה חי' א"כ גם בטריפה עובר ירך אמו ומעתה ר"א דפריך לפלוגי להדיוט היינו משום דסובר דיולדות א"כ כש"כ דחי ולפי"ז דחי אמרינן בטריפה עובר ירך אמו והי' סובר גם לא מימר טריפה חי' אלא דאין יולדות ומשבחת כדקאמר בגמרא דלית לי' דראב"י אבל לעולם דחי אלא דהולך ומתמעט כמ"ש תוס' דף ק"מ ובכ"ד ומשני לרבותא דר"י אבל למסקנא דטריפה אינה חי' א"כ שייך עובר לאו ירך אמו מסברא דהרי עובר יש לו חיות רק לגבוה מאוס כסברת הר"ן לענין זוז"ג א"כ הפלוגתא רק לענין לגבוה וא"ש פירש"י בתמורה, ובזה ניחא ג"כ דבזבחים דתני נתערב טריפה ומבואר בפלתי דאזיל למ"ד א"ח א"כ לפרש בשהי' יב"ח וא"כ ע"כ בולד טריפה איירי ובזה נתיישב קו' תוס' שם הא אין פודין לכלבים די"ל כיון דאי טריפה א"ח לדידי' ע"כ בולד טריפה איירי א"כ להדיוט שרי דלהדיוט הא עובר לאו ירך אמו ושפיר פודין לאכילת אדם דרק לגבוה הוא דפליגי.
ומעתה אני אומר דבהא גופא יש לפרש האי אי הכי דהנה מרש"ל סובר דנהי דאין יולדת אבל מתעברות והקשה בראש יוסף ע"ז מאי פריך מושווין הא משכחת בשחטה ונמצא בה ביצה גמורה ונ"ל דלאמימר ע"כ לא טענה כלל דהרי לא הזכיר לידה רק טעינה אבל בהא דאין יולדת מודה ר"א רק סובר דטוענת עכ"פ וא"כ מצי סובר טריפה א"ח וא"כ הכי קאמר בשלמא לדידי אף דפליגי בעובר ירך אמו רק לגבוה דלהדיוט לא אמרינן ירך אמו יען דיש חיות בפני עצמו אבל למימר דרק אין משבחת אבל לעולם דחי א"כ אי פליגי בעובר ירך אמו לפלוגי להדיוט ג"כ, ובהכי ניחא לפרש אי הכי קמא דלל"ק סובר יולדת ומשבחת אבל ר"א דתמה אמימר סובר דטריפה אינה יולדות וא"ח וא"כ הכי קאמר בשלמא לדידי דאין יולדת וא"ח א"כ ע"כ איירי בעוברה ואח"כ נטרפה בעובר ירך אמו קשיא לפלוגי להדיוט דהא בכ"מ עובר ירך אמו ובין אי פליגי בזוז"ג קשיא לפלוגי להדיוט ודו"ק
אלא דיש להקשות לפי"ז קו' אחריתא דבתמורה קאמר ר"ה דמודה באפרוח ב"ט דאסור דולד מאוירא קרבי אבל ביצה תלוי בגופה ומגופה רבו והנה זה ניחא למ"ד דפליגי בעובר ירך אמו דע"ז שפיר שייך לומר דוולד מאוירא קרבי דהרי משנולד הולך וגדול כפירש"י דהיינו דיש לו חיות בפני עצמו ולכן לא אמרינן דעובר ירך אמו אבל ביצה מגופה רבו ע"כ עובר ירך אמו כמו בעלמא וע"ז קאמר אח"כ דמכי גדל עפרא בעלמא הוא ושרי משא"כ למ"ד דפליגי בזוז"ג קשה מאי תלוי אימא וירא רבו עכ"פ הו' זוז"ג וקצת י"ל לפמש"כ הר"ן דעיקר גורם הזכר וע"ז קאמר מאוירא רבי אבל בביצה עיקר גורם האם דמגופה רבי, ולפי"ז יקשה דרבינו כתב וכן אפרוח ביצת טריפה מותר למזבח האי וכן משמע דקאי אדלעיל דכתב כל איסורי מזבח ולדותיהן מותרין והי' בכלל אפי' ולד טריפה וע"ז קאמר וכן אפרוח ביצת טריפה וקשה כיון דלפמש"כ ולד טריפה רק לכן לאו ירך אמו יען דיש לו חיות בפני עצמו א"כ בביצה דמגופה רבי שפיר עובר ירך אמו ורק לכן שרי יען כשגדל עפרא הוא א"כ ל"ש לומר וכן כיון דהטעם יען דנשתנה ונראה ליישב דבע"ז דף מ"ו מוכח הא דאמרינן עובר לאו ירך אמו ושרי ג"כ רק משום שינוי דמעיקרא עובר ועתה ברי' עפירש"י וא"כ לעולם אפרוח שרי יען דנשתנה אפ"ה קאמר שפיר וכן דהרי גם ולדות דשרי ולא אמרינן עובר ירך אמו ג"כ יען דנשתנה ולקמן יבואר עוד מזה.

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה