מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי ישעיהו זילברשטיין
פרק ג · הלכה יב
וכולן ולדותיהן מותרין למזבח חוץ מולד נרבעת וכו'. בד"א כשנעבדה בה עבירה או שהמיתה כשהיתה מעוברת וכו'. וכ' בכ"מ דרבינו ס"ל כרבא דרבא דמוקי פלוגתייהו בזוז"ג ופסק כרבנן וא"כ הכא גבי אתנן דהא דהתירה תורה וולדותיהן ילפינן מקרא דהם ולא ולדותיהן הוא מטעם דהו' זוז"ג וא"כ הואיל דגבי אתנן אינו מותר רק בכה"ג שכתב לה ואח"כ עוברה א"כ לא הוצרך רבינו להביא כאן והנה הכ"מ בפ"ד הי"ח תמה מדוע השמיט רבינו להאי דינא דוולדתיהן מותרין וכתב המשל"מ דרבינו סמך אהאי דלעיל פ"ג ולכאורה אכתי תיקשי דהו"ל לרבינו לאשמעינן גבי אתנן דאפי' נתן לה בהמה מעוברת ג"כ מותר אך הנה בתוספתא תמורה פ"ד נתן לה חטין לעשות בהן שמן בהמה מעוברת וילדה אצלה הרי אלו אסורין אבל נתן לה מעות ולקחה בהן יינות וסלתות בהמה ונתעברה הרי אלו מותרין [ועיין או"ח סי' קנ"ד] ולכאורה קשה דברישא נקט נתן לה חטין ועשאן סולת דאסורין ע"כ דאתיא כב"ש דס"ל דשינוי ל"ק והיינו כאותה ברייתא דקתני חדא אסור א"כ הא דקתני דוולדות אסורין יקשה גם לב"ש שרי דנתמעט מקרא הם ולא וולדתיהן. ונראה דלתוספתא יש חילוק לב"ש בין נתנה לה כשהוא מעוברת דאמרינן דנתן לה גם עוברה בין אם נתעברה אצלה בהא ב"ש מתירין משום דלא נתן לה הוולד כלל ויש להוכיח כן מהא דהוק' תוס' מע"ז דיותר יש לאסור וולדותיהן מחטין ועשאן סולת דנעשה שינוי וכו' דאין לומר דהיינו בנתן לה ואח"כ עוברה דבתמורה שרינן וולד אתנן דומיא דולד הנרבעת להנ"ל יקשה הא מבואר בתוספתא דיש חילוק בנתן לה ואח"כ עוברה הוא דשרי אבל בנתן לה מעוברת אסור לב"ש דהא גופי' נתן לה באתננה אך י"ל דתוספתא אתיא שפיר כב"ה דב"ה לא מתירין רק בנתן לה ועוברה אח"כ ורק בנתן לה מעוברת בהא ס"ל לב"ה דאסור וא"ל א"כ קרא ל"ל תיפק לי' דהו' זוז"ג י"ל דהו"א רק להדיוט הוא דמותר אבל בדבר האסור לגבוה זוז"ג אסור עכ"פ בהא נחתינן די"ל דלכו"ע בנתן לה מעוברת וילדה דהולד אסור א"כ ניחא דבאמת לכן לא כ' רבינו להתיר בנתן לה מעוברת דס"ל בכהא"ג אסור הולד.
וכן יש להוכיח מזבחים דף קי"ב דחשיב אתנן בקדשים דקסבר וולדות קדשים בהווייתן הן קדושים מוכח דחל האתנן על המוקדשין ואין לומר דאיירי בנתן העוברין לאתנן א"כ תינח למ"ד אדם מקנה דבר שלב"ל אבל אנן קיי"ל דאין אדם מקנה דבר שלב"ל ע"כ בנתן הבהמה לאתנן והיא מעוברת דחלה גם על העוברין דבזה ל"ש אין אדם מקנה דשלב"ל די"ל דאדרבא בהא אמרינן דאין אדם משייר דבר שלב"ל כדאיתא בב"ק דף ע"ח אף דשם הו' איבעיא אי הוה שיורא היינו אליבא דרב וכמש"כ הרשב"א הובא בשמ"ק די"ל אי אדם מקנה דשלב"ל ה"ה דמשייר דבר שלב"ל אבל כיון דקיי"ל דאין אדם מקנה דשלב"ל ה"ה דאין משייר דשלב"ל כדאיתא בב"ב דף ס"א וע"כ חלה האתנן על העוברין וכמש"כ בקצה"ח סי' ר"ט.
אולם זהו שקשה לי ממש"כ רבינו בפי"ב משחיטה מותר לשחוט את המעוברת דעובר ירך אמו מוכח דסובר עובר ירך אמו. והנה באמת דקשה על רבינו דהא אף למ"ד דעובר לאו ירך אמו מודה בזה דרשאין לשחוט את המעוברת ול"ה אותו ובנו כדאיתא בחולין דף קי"ד מה לחלב אמו שכן אסורה עמו בשחיטה א"כ ב"פ דשריא עמה בשחיטה חלב מותר כמש"כ בשעה"מ בפ"ג מה' אלו וכן מוכח בב"ק שם אך א"ש דהנה בטו"ז סי' י"ג כ' בבהמה דעלמא דבא על בת פקועה ושחט הבת פקועה ונמצא ולד בתוכה מותר הולד והש"ך כתב דכיון דהאם א"צ שחיטה ול"מ שחיטת האם לולד הוי הולד חציו כשחוט ובפרי תואר העלה דהא דבן פקוע מותר בשחיטת האם אין משום דשחיטת אמו מועיל גם לולד רק משום כל בבהמה תאכלו וא"כ כמו דהאם בת פקוע ומותרת בלא שחיטה גם הולד מותר ובתב"ש כ' כהש"ך דע"כ מטעם שחיטה הותר ב"פ כדמוכח בתמורה דף י"ב דשם מבעיא לי' היא קדשים ולדה חולין אי אסור משום חולין שנבע"ז מוכח דמטעם שחיטה היא אך י"ל דבאמת בהא תליא אי עובר ירך אמו הו' וחד גופה ומהני מטעם שחיטה אבל אי עובר לאו ירך אמו והו' כתרי גופים א"כ ל"ה כנשחט גם העובר רק דשרי מכל בהמה תאכלו וא"כ י"ל הא"ט דרבינו ס"ל דמותרת משום דעובר ירך אמו אף דלכו"ע שריא היינו רק משום דכל בבהמה תאכלו.
והנה בשמעתין דפסחים אמר שמואל תנור שהסיקוהו בקליפת ערלה יותץ וכו' והקשה הפנ"י הא שמואל סובר בע"ז כר' יוסי א"כ אמאי יותץ הא בהיסק שני הו' זוז"ג ולי קשה דמיד בתחילת הסוג' יש להקשות כן דפריך והתניא בין חדש בין ישן יוצן ל"ק הא רבי הא רבנן ופריך אימר וכו' וקשה בלא ברייתא אמאי ניחא לי' דחכמים סברו הפת מותרת משום זוז"ג א"כ אמאי חדש יותץ הא אפשר בהיסק שני וע"כ רישא רבי הוא וסובר בזוז"ג אסור א"כ בלא ברייתא ג"כ נשמע כן דרישא יותץ לא כחכמים והנה על קו' הפנ"י תי' ביריעות שלמה סי' ס' דכאן לא חשוב זוז"ג דהא איכא גורם דתנור הנאת תשמיש שמקבל הפת כדאמרינן בקדירה וא"כ נהי דיש כאן גם גורם דחום התנור אבל הנאה זו להיכן הלכה א"כ הו' גורמים שאין מתערבין כמו צל וקרקע שכ' תוס' בע"ז דף מ"ח דל"ה זוז"ג וא"כ ניחא מה שהקשתי אבל באמת ז"א דהא לתשמיש קבלת הפת א"צ שיהי' התנור ניסק מקודם דגם בלא ניסק מקבל שפיר הפת ולא דמי לקדירה דלא מקבל בישולא קודם היסק א"כ ל"ה גורם דאיסור כלל דרק אם באנו מצד דתנור שומר החום ניחא דהוי גורם דאיסורא דאם לא הי' ניסק בעצי אי' לא הי' שומר החום אבל מצד קבלת הפת שאפשר בלא היסק אין כאן גורם דאיסורא כלל וא"כ הדרה קו' לדוכתא.
עוד הקשה הפנ"י אמאי דחוק לומר דפליגי בשבח עצים ורישא דתנור יותץ לא כרבי ולא כרבנן ואמאי לא מוקי פלוגתייהו בזוז"ג ורישא כרבי.
עוד הקשו דהא לס"ד דפליגי בזוז"ג א"כ הא דיותץ ע"כ משום דנעשה ע"י גורם דאיסור ע"י הגחלים ובלחשים פליגי [אף דלא ידע דפליגי בשב"ע ניכר בפת דהיינו באבוקה כנגדו] א"כ גם למסקנא דפליגי בשב"ע ניכר בפת היינו משום דבפת יש זוז"ג דמותר לכן צריך לאוקמא בשב"ע ניכר בפת באבוקה כנגדו דעדיף מגורם דהתירא ול"ח זוז"ג אבל לענין התנור שיאסר דליכא אלא גורם אחד שפיר אסור אף אי ל"א דשב"ע ניכר בתנור א"כ א"צ כלל דיש שב"ע בעין בתנור דהא כיון דתנור נאסר ע"י גורם דאיסורא שוב הו' גורם דאיס' לאסור בהיסק שני למ"ד זוז"ג אסור דהא רישא אתיא ע"כ כמ"ד זוז"ג אסור וא"כ תמוה טובא דרש"י ותוס' פי' דהא דתנור אסור משום דשבח עצים בעין ניכר בפת עי' בס' תיקון משה. תוס' הקשו אמאי ישן יוצן הא זה גופא הוי דיעבד שמפסיד עצים וזוז"ג מותר בדיעבד ומפרש האו"ח דכונתם להקשות לפ"מ דמוקי בזוז"ג ולא ס"ל דיש שב"ע בפת דלא כפנ"י דיוסיף עצי היתר ומהרש"א הקשה בשלמא לס"ד דפליגי בזוז"ג א"כ הא דפת אסורה קאי גם אתנור ישן ועצים דאיסורא א"כ בשלה ע"ג גחלים קאי ג"כ אתנור ישן דמותר אבל למה דפליגי בש"ע ע"כ הא דפת אסורה קאי רק אחדש בהיסק ראשון דבתנור ישן הו' זוז"ג א"כ בשלה ע"ג גחלים קאי ג"כ אחדש ואמאי מותר הא ליכא גורם דהתירא כלל דאין לומר כיון דנעשה גחלים הלך האיסור שבעין ותנור לא חשיב בעין א"כ באבוקה כנגדו נמי יהי' מותר דהא הוי זוז"ג תנור דהתירא ועצים דאיסורא. ועוד הוק' מהרש"ל בהא דפריך מה בין זו לערלה הא גחלת הקדש אסורה לכן גם לרבנן אסור דלא התירו רק בערלה משום דמשהו הנשרף היתר ובפנ"י תי' דהא דאין שבח עצים בפת הכונה דלא הוי כגוף האיסור ניכר בפת א"כ גם בהקדש דגחלתן אסור ל"ה אלא זוז"ג דרבנן לית להו דשב"ע ניכר בפת וזוז"ג גם בהקדש לשתרי ולכן משני משום דלית לי' ביטול גם זוז"ג אסור ותמהו עליו א"כ מ"פ לרבנן עצים דאיסורא היכא משכחת לה הא משכחת דאסור להחם עצמו נגד השלהבת דאסור גם לרבנן וכן הקשה בשמן רוקח, תוס' הקשה מאי חומרא דהקדש דלא בטיל הא כל דבר שיש לו מתירין לא בטיל, עוד הקשו דרבא פריך אי קשיא הא קשיא הא מעל המסיק משמע דקושיא זו נמשכת מכח קו' שהקשה מערלה והוצרך לתרץ דערלה בטלה אבל הקדש לא בטיל והא קו' דמעל המסיק קשה בלא"ה ובשעה"מ הק' הא לרבנן דמתירין באבוקה כנגדו רק משום דאינו גורם דתנור ול"ח לדידהו אלא זוז"ג אבל היכא דליכא גורם דהתירא כלל כדי לאפות נגד אבוקה גם רבנן מודו דאסור א"כ משכחת שפיר עצים דאיסורא היכא דאיכא אבוקה בלא תנור עוד הקשה לקמן אמר אביי את"ל זוז"ג אסור רבי היינו ר"א ותמוה למאי נפ"מ קאמר רבי היינו ר"א דאף אי רבי לאו היינו ר"א ניחא כיון דרבי סובר זוז"ג אסור ליכא למבעיא מידי.
ונראה ליישב דהנה התוס' כ' דבאיסור אכילה ל"א שב"ע בפת דל"ה אלא כנהנה ויש להקשות דהנה אדאמ"ו הגזצ"ל בשבי"ד או"ח הקשה לפמש"כ המשל"מ פי"ד מאבל דמידי דנפגם דליכא איסור אכילה גם איה"נ ליכא דאיה"נ יליף מלא יאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע והיכא דליכא איסור אכילה גם איה"נ ליכא א"כ עצי ערלה אמאי אסורים בהנאה הא ליכא בהו איסור אכילה ולענ"ד אי מהא י"ל דרק במידי דאכילה כ' כך המשל"מ אבל בלא מידי דאכילה כלל שפיר איכא איה"נ אף דליכא איסור אכילה [כמו דנפקא לן מקרא דבשוה"נ לאסור הנאת עורו מבעל השור נקי הא לא"ה הוה ממעטינן מאת בשרו אבל אי לאו דכ' בשרו גם הנאת עורו בכלל אף דבעור ליכא איסור אכילה] רק אי קשיא הא קשיא באפה בעצי איסור דהפת הוא מידי דאכילה אפ"ה אמרי' דאיסור אכילה ליכא בי' דל"א יש שב"ע בפת באיסור אכילה א"כ שפיר יקשה אי איסור אכילה ליכא בשב"ע ניכר בפת גם איה"נ ל"ש דהא פת היא מידי דאכילה והני עצים להסקה קיימי והו' ג"כ מידי דאכילה דע"י הסקה נכנס כחו בפת [דחום היוצא מהעצים הו' כמו משקה היוצא מהפירי כמ"ש הח"ס בחי הסוג' דשלכדה"נ] אפ"ה אמרינן דלית בי' איסור אכילה רק איה"נ דחשוב כנהנה אבל לא חשיב כאלו אכלו שפיר יקשה אי ליכא אי' אכילה גם איה"נ ליכא [ולכאורה לפמש"כ הפנ"י דילפינן אי' הסקה בעצי ערלה מג"פ וערלתם א"כ איה"נ בעצים באמת לא מקרא דלא תאכל נפקא ע"כ אסור בהנאה אף היכא דל"ש איסור אכילה אבל באמת ז"א דזהו רק גילוי מילתא דזהו ג"כ נכלל בכלל דלא תאכל איה"נ במשמע] ויותר יש להקשות דהנה הפנ"י הקשה בשלמא אפה בו הפת בעצי ערלה דהוי כדה"נ שפיר אסור אבל הא דלא יסיק בו תנור וכיריים דנשמע דגם בחמץ אפה בו הפת אסורה וכמש"כ רבינו בפ"ג מחומ"צ וקשה הא הוי שלכד"נ ובחי' ח"ס אסוג' תי' דבחמץ דעומד לאכילה וכיון דיש שב"ע בפת וכאלו אוכלין החמץ [דהחום היוצא מהחמץ הו' כמשקה היוצא מן החמץ דהוי כמוהו] וא"כ ל"ה שלכדה"נ וא"כ קשה ערלה אמאי הפת אסורה הא הוי שלכדה"נ בשלמא אי יש שב"ע בפת הוי כאלו אכלו שפיר אסור דל"ש דהוי שלכדה"נ כיון דעצים להסקה קיימי הוי כאלו עומד לאכילה אבל אי שבח עצים בפת ל"ה כאכילה א"כ אף דעומד להסקה ל"ה כאלו עומד לאכילה א"כ גם בהנאה יהי' מותר משום שלכדה"נ [ובח"ס נ' שהרגיש בזה לפמש"כ המהרי"ל הביאו המג"א סי' תמ"ה דאכילת פת שיש בו עצים של איסור ה"ל שלכדה"נ דעצים אין נאכלין ואסור מדרבנן ולפמש"כ תליא זה דאי יש שבח עצים בפת והוי כאלו אכלו א"כ הרי עומדים עצים ג"כ לאכילה ע"י הסקה לאפות בו הפת ע"כ ההנאה ל"ה שלכדה"נ אבל אי אין שב"ע בפת ול"ה כאלו אכלו א"כ אין עצים עומדים לכך שיבוא ממנו דבר אכילה א"כ אי איסור אכילה ליכא גם איה"נ ליכא משום דהוי שלכדה"נ.
לכן אמינא ליישב דאמת אי יש שבח עב"פ שפיר הו' כאלו אכל האיסור דהנה בהא דיש שבע"פ יש ב' סברות א' שבח לא מן העצים ולא מהגחלת שכבר נשרף ועוד שבח ניכר בפת ולא אתי שבח ההיתר שאין ניכר ודחי שבח איסור הניכר ורבנן דפליגי הנה לדעת רש"י מודים רבנן דשבח האפי' ניכר וחשוב רק סברי דאיננו בא מן העצים אלא מן הגחלת והוא כבר בכלל אפרן ואין כאן גורם איסור כלל ודעת הר"ן נ' בהיפוך דרבנן מודו דהחום בא מן העץ אלא דס"ל דאין שבחן ניכר טפי משבח ההיתר והו"ל זוז"ג אבל בחד גורם דאיסור תנור חדש בהיסק ראשון מודו דאסור כן ביאר הרא"ם בתשו' סי' מ"ד הביאו הח"ס [והוא פלוגתא בירושלמי פ"ב דמע"ש בעיסה של מע"ש שנתבשלה בעצי חולין שהשבח כולו למע"ש ולא לאמצע ופליגי התם ר"י סובר יש שב"ע חולין בפת ור"ל סובר אין שב"ע ניכר בפת כלל].
אמנם ק"ל לפי הבנת המפורשים בשיטת רש"י דבריש הסוג' כ' רש"י אין שב"ע בה אלא שבח היסק דאיסור שבה כבר כלה משמע מזה דליכא איסור כלל אף לקמן פירש"י דרבנן סברי אפי' בגורם חדא לאיסור ג"כ הפת מותרת דליתא לאיסור בעינא ולפי הבנתם הול"ל דליתא לאיסור אבל זה שכ' דאינו בעין משמע דאיכא איסור אלא שאין בעין וכן הלשון אפי' בגורם חדא דאיס' הא אי הלך האיסור הלך לגמרי ליכא גורם דאיסור כלל רק דהכי הול"ל אפי' בגורם חדא מותר דליתא לאיסורא.
ע"כ אומר דרש"י סובר הב' טעמים יחד דרבי סובר דיש שב"ע בעין ניכר בפת והו' כאלו אכל האיסור ורבנן סברו דבודאי אי הו' מבעין א"כ כיון דניכר בפת הו' כאכל האיסור עצמו אבל כיון דאינו בא מבעין רק השלהבת בא ממשהו הנשרף אף דהכא אסור [דל"ד לגחלים לוחשת שכבר הלך מהן השלהבת אבל גחלים שהשלהבת קשורה בהן עדיין באיסורו עומד אלא כיון שבא ממשהו הנשרף ל"ה איסור בעין דמקלי קלי איסורא א"י לאסור הפת בהנאה כעין דאיתא בע"ז דף ס"ו בתנור שהסיקוהו בכמון של תרומה כיון דקלי איסורא ריחא לאו מילתא וכה"ג בביצה ד' לענין אין מבטלין איסור לכתחלה] והיינו כיון דא"י לגרום איסור אכילה שיהא נחשב כאכלו כיון שאין בא מן הבעין גם איה"נ א"י לגרום כיון דמקלי קלי איסורא גם בהנאה אינו אוסר וע"כ גם בגורם א' דאיסורא א"י לאסור אבל גורם דאיסורא איכא וא"כ ע"כ הא דפירש"י שבח היסק דאיסור שבה כבר כלה ג"כ הכונה כך אין שבח עצים בעין שיהא כאוכל רק שבח היסק דהיינו שבח הנאת היסק יש אלא דאין אסור משום דאיסור בעין שבה כבר כלה ולכן אף דאיכא שבח הנאת היסק כיון דא"י לגרום איסור אכילה דכבר כלה גם בהנאה א"י לאסור אבל עכ"פ גורם האיסור מצד עצמו אסור הוא ואסור לאפות בו דהאפי' בעצמו הוא ההנאה שאין מתקלקל עיסתו ועיין ראב"ד בהשגתו על הרז"ה דאפי' בתנור הנאה הוא כלבישת בגד וכמו שיבואר להלן.
ומעתה לרבי דיש שבח עצים בפת ניכר והוי כאלו אכל האיסור א"כ גם באיסור אכילה שייך שבעב"פ [ואף דפשיטא אם הוסק בבשר נבילה אין אסור התבשיל וכמש"כ בתוי"ט פ"ג ממע"ש היינו דהוי שלא כדה"נ ואף דלפמ"ש ח"ס כל דבר שעומד באכילה אי יש שב"ע הוי כדרך אכילה היינו במידי דאסור בהנאה רק דבעינן שיהא כדה"נ שייך שפיר לומר כיון דחמץ הוי מידי דאכילה גם השבח שבפת הוי דרך אכילה אבל בדבר שאין איה"נ אם הוסק בדבר מאכל כנבילה ודאי ל"ה דרך אכילה שיהא אסור אבל בעצי מוקצה דהוי דבר שעומד להסקה הוי דרך אכילה לכן אסור אף שהוא רק איסור אכילה] והא דיקשה קו' תוס' מהמבשל בשבת דיהי' אסור באכילה י"ל כדאי' לקמן דף מ"ח דל"ש במוקצה משקה ישראל דדבר אחר גרם לו לאסור כן י"ל גם לאסור משום שב"ע כיון שאין אסור מצד עצמו רק דבר אחר גרם לו האיסור [ומה שהקשה תוס' בע"ז מכמון של תרומה דנאמר יש שבעב"פ י"ל דבאמת קאמר שם דלכך ריחא לאו מילתא משום דמקלי קלי איסורא א"כ גם שב"ע ל"ש ואף לס"ד דלא ידע טעמא דמקלי קלי היינו לענין ריחא אבל משום שב"ע ידע דל"ש משום דאיירי דאין אבוקה כנגדו] אמנם כ"ז למאן דסובר זוז"ג מותר וא"כ אי ל"ה אלא גורם אינו אוסר בין אי הו' איסור אכילה כמו ולד טריפה בין איה"נ ואין לאסור אלא משום שבעב"פ ניכר דהו' כאילו אכל ממש האיסור ולכן אסור אפי' באיסור אכילה ולמ"ד אין שבעב"פ דל"ה האיסור בעינא א"י לגרום איסור אכילה גם איה"נ א"י לגרום אבל למ"ד זוז"ג אסור הנה כל זוז"ג הרי אסור באיסור אכילה לבד כולד טרפה למ"ד דאסור להדיוט ול"ש לומר דליתא לאי' בעינא דכל גורם ל"ה איסור בעינא א"כ לפי"ז בתנור דאיסורא ועצים דהתירא דהוי זוז"ג ואסור הפת וקשה אמאי הא עצים דהתירא הוי גורם דאכילה וגורם דאיה"נ וגורם תנור דאיסור ל"ה גורם להנאה דמתהנה מהתנור שמשמר החום דהא פשיטא אם היסק תנור חדש בכמון של תרומה דל"ש לומר דהתנור הוי גורם דאי' כיון דגורם דתנור אינו כשאר גורם שיוצא כח דידי' מגופי' שהוא רק פועל חיצוני שמשמר החום א"כ ל"ה גורמים שוים ואמאי יהא הפת אסורה ועוד דאף למ"ד אין שבעב"פ הנה זה שייך בעצים דאיסורא דאמרינן מקלי קלי איסורא א"י לפעול איסור אכילה כאלו אכלו כמש"כ אבל בעצים דהתירא ל"ש לומר מקלי קלי ואי' להיות גורם לאכילה [וכש"כ דיקשה לפי הבנת המפור' דלמ"ד אין שבעב"פ משום דשלהבת ממשהו הנשרף וזהו כבר היתר הוא אבל בעצים דהיתר הא השלהבת הבא מגחלת דהתירא ג"כ הוי גורם דהתירא א"כ בעצים דהתירא לעולם שייך לומר דיש שבע"פ וא"כ היכא דיש שבע"פ לא אזלינן כלל בתר האיס' ולמה בתנור דאיסורא יהי' הפת אסור בשלמא לדעת המפורשי' דאין שבע"פ היינו דאינו ניכר בפת ואף באבוקה כנגדו ל"ה אלא כגורם בעלמא והוי שפיר זוז"ג אבל לדעת תוס' דלמ"ד אין שבעב"פ היינו משום דבא ממשהו הנשרף והוי היתר א"כ בעצים דהיתר בודאי יש שבעב"פ מגחלים דהיתר דהתנור נשאר תמיד היתר וא"כ לא אזלינן כלל בתר גורם.]
אך הדבר ניחא דבאמת י"ל הא דתנור יותץ אין משום דהפת אסורה דהא דקאמר הפת אסורה לא קאי אלא אתנור חדש בהיסק ראשן או ישן בהיסק שני דשפיר אסור משום דגורם דאי' דעצים הוא גורם לאי' אכילה והא דתנור יותץ הוא משום דהאפי' עצמה הוא האיסור דהא האפי' עצמה הוא הנאה שנהנה שפת נאפה ואין העיסה מתקלקל [כמש"כ הראב"ד שעל הריא"ף בשמעתין דאפי' בתנור הוא כהנאת לבישת הבגד] ולגבי הנאה זו הגורמים שוים דגם מחמת התנור מתהנה ובהנאה זו לא עדיף חום העצים מחום התנור דל"ש לומר דהנאת עצים הוי גורם לאכילה [דעל מעשה האפי' אין נפ"מ במה שהנאת עצים גורמים לאכילה] ושפיר זוז"ג אסור ולכן יותץ התנור דהא עכ"פ נהנה מגורם דתנור דאיסורא בשעת אפי' וע"כ אף דהוי דיעבד אסור להנות ממנו.
אמנם אכתי קשה דהא אביי לאיכא דאמרי קדירה לכו"ע אסורה משום דמקבלה בישולא מקמי דנותן עצים דהתירא ויש להבין לל"ק מ"ט שרי ונ' דבהא פליגי דלל"ב האיסור משום דמקבלה בישולא סברי הא דלרבי זוז"ג מותר בחדש בהיסק ב' [והא דתני יותץ ר"א קאמר לה] הוא אפי' לענין הנאת האפי' דזוז"ג מותר אפי' בגורמים שאינן שוין וקדרה דמקבלה בישולא אסור משום גורם אחד לבד ולל"ק הא דלרבי זוז"ג מותר היינו רק לענין אם אפה בו מותר משום דל"ה גורמים שוים כנ"ל וא"כ למש"כ לחלק בין קדרה לתנור משום דמקבל בישולא דהא לא לענין זה דנין אם מותר להנות מהתנור דהא זה אסור גם בתנור רק רבי סובר דזוז"ג מותר ע"כ אפה בו הפת דהוי גורמים שאינן שוים כנ"ל ולענין זה גם בקדירה מותר דל"ש לאסור מה שנתבשל בקדירה רק ע"י גורם דעצים דהתירא וא"כ ע"כ הא דקאמר תחילה את"ל לרבי זוז"ג אסור ע"כ היינו לענין אם אפה בו הפת בהיסק שני דאיסורא א"כ שוב קשה אמאי הפת אסורה הא ל"ה גורמים שוים דגורם דעצים דהתירא הוא גורם לאכילה וגורם דתנור רק גורם לאיה"נ ואי ליכא גורם לאי' אכילה גם איה"נ ליכא אך י"ל דהיינו דקאמר אביי רבי היינו ר"א משום דמר"א דקאמר לעיל יוליך הנאה ליה"מ מוכח דסובר בתנור חדש שהוצן אם אפה בו הפת אסורה משום זוז"ג דהנה מר"א משמע לכאורה דע"י הולכת הנאה ליה"מ הותר הפת אפי' באכילה והא הולכת הנאה ליה"מ ל"מ בעלמא רק בתערובת כמו שהוק' תוס' בע"ז דף מ"ח מוכח דר"א סובר דהא דיש שבעב"פ היינו רק לאסור בהנאה לא באכילה דל"ח כאלו אכל האיסור עצמו ולכן סגי בהלכת הנאה ליה"מ לגוף האיסור אלא כשהוא בתערובות אבל היכא דאין כאן רק איה"נ שפיר מהני אף בלי תערובות וא"כ לפי"ז שוה גורם דתנור דאיסור לגורם דעצים דהתירא ג"כ ל"ה כאכל עצי היתר [וכאלו נבלע בו משקה היוצא מהעצים לפי סברת ח"ס שהבאתי לעיל] והו' גורמים שוים ולכן זוז"ג אסור הפת אסורה קאי שפיר אחדש בהיסק שני וע"ז קאמר אביי רבי היינו ר"א דאת"ל דלרבי זוז"ג אסור הוא סובר לגמרי כר"א דהא דתנור יותץ הוא משום דאם אפה בו הפת אסורה גם בהיסק שני דגורמים שוים א"כ ליכא למבעי מידי בקדירה שהוסק בעצים דאיסורא דהתבשיל אסור אף אי לאו דרבי היינו לגמרי כר"א רק הו' אמרינן דלרבי יותץ רק משום דאסור לאפות בו משום זוז"ג אבל לא שיאסר הפת בהיסק שני א"כ הוי שייך למבעי בקדירה ג"כ ולכן קאמר רבי היינו ר"א דסובר לגמרי כר"א כיון דמצינו כן לר"א מדסבר יוליך הנאה ליה"מ מיני' נשמע לת"ק דהא דתנור יותץ הוי משום דפת אסורה אף בהיסק שני א"כ מינה נשמע גם לרבי דתנור יותץ משום דפת אסורה אף בהיסק שני והו' גורמים שוים [ונשמע דלמאי דאמרינן דלרבי זוז"ג אסור ל"א לדידי' כלל הטעם בתנור ישן ועצים דאיסורא דהפת אסורה משום שבח עצים בעין ניכר בפת אלא משום זוז"ג והדר מסברא קמייתא דלרבי ס"ל דיש שב"ע בעין ניכר בפת ומיושב קו' רש"י דקאמר ר"א דאשירה ולא קאמר כת"ק דר"א דמחמיר טפי משום דמת"ק ל"ה נשמע דמשום זוז"ג דהתנור דאיסורא בהיסק שני הפת אסורה רק אחדש בהי"ר ואישן בהיסק איסור רק מדר"א נשמע שפיר וכמו שאוכיח להלן [וגם י"ל באופן אחר לאידך גיסא מדלא פליג ר"א ארישא דתנור יותץ דיוליך הנאת התנור ליה"מ ע"כ לא פליג ארישא דל"מ הולכת הנאה ליה"מ וכמש"כ תוס' ע"ז דף מ"ט משום דהו' כגוף האיסור דל"מ אלא בתערובות ובראב"ד שעל הריא"ף נתן טעם אחר דכמו דל"מ הולכת הנאה ליה"מ להתיר באכילה וללבוש הבגד כן האפי' בתנור הו' כמו לבישה בבגד ולכן ל"מ הולכת הנאה ליה"מ וא"כ אי אפה בו הפת הו' ג"כ גורם לאיסור אכילה דהאפי' בתנור הו' כאכילה בדבר הראוי לאכילה ושפיר הו' גורמים שוים ולכן הפת אסורה וא"כ כיון דרבי היינו ר"א לכן הפת אסורה גם בהיסק שני] ודו"ק.
ולפי"ז ניחא מה שהקשתי דלס"ד דלא ידע מברייתא דחדש יותץ מי ניחא כיון דלרבנן הפת מותרת אמאי יותץ ע"כ היינו כרבי דסובר זוז"ג להנ"ל י"ל לס"ד הי' סובר הא דיותץ הוא משום איה"נ אפיית הפת דבזה הו' גורמים שוים ולכן אף דפת גם לרבי מותר אפ"ה יותץ דעכ"פ נהנה מאיסור באפיית הפת אך לכאורה אכתי קשה בשלמא לרבי דסובר דהיסק ראשון וכן ישן בהיסק איסור דאסור משום דנהנה באפיית הפת דגורמים שוים אבל לרבנן דסברו דאפי' בישן בעצי איסור דהגורם דאיסור הוא גורם לאיסור אכילה אפ"ה הפת מותרת משום דעכ"פ יש עמו גורם היתר ואפי' בגורם אחד סברו דהפת מותר א"כ ל"ש לומר דאסור משום דגורמים שוים דנהנה מאפיית הפת דהא אין נהנה מאיסור לבד דגם מעצי היתר הוא מתהנה דחום הבא מהתנור מעורב עם חום העצים.
אך הדבר ניחא דרק בדבר המתהוה ע"י זוז"ג אית להו דמותר אבל בדבר שמתהוה להדיא אף דגורמים מתערבים זה עם זה אסור דהא עכ"פ דעתו ליהנות גם מגורם האיסור [ולפמש"כ לעיל דתנור חשוב גורם משום דשומר החום א"כ י"ל עוד דזה הגורם הוא אין מעורב עם גורם ההיתר וכשאופה בו הרי נהנה מתנור איסור העומד בפ"ע אף דיש גם גורם איסור חום מהתנור עצמו המתערב עם חום ההיתר הבא מהעצים אבל עכ"פ הנאת גורם איסור זה דשומר החום ג"כ יש וגורם זה אינו מתערב עם הנאת גורם הפת ולכן בשלמא אי אפה בו הפת מותרת שפיר משום דבפת כבר נתערבו הגורמים דהיינו גורם התנור ששומר החום וגורם דחום עצי ההיתר דע"י שני הגורמים נאפה הפת אבל לענין הנאת אפיית הפת הו' גורם זה עומד בפ"ע דעכ"פ דעת האדם להנות מהתנור דאיסור' השומר החום וע"כ אסור גם לרבנן לאפות בו] וכמו בתנור חדש בהיסק ראשון לרבנן דליכא גורם דהיתר כלל אפ"ה הפת מותרת משום דאף דלענין הפת אי' גורם חדא דאיסור לאסור יען דגורם דאיס' הבא מגחלת דליכא לאיסורא בעין כפירש"י והיינו דמקלי קלי איסורא א"י לאסור הפת אבל פשיטא דאסור לאפות בתנור משום דעכ"פ הרי נהנה באפיית הפת מהתנור וחום העצים אף דאינן בעין אבל עכ"פ אסורים הם רק דמקלי קלי איסורא וא"כ אסור להנות ממנו כן נמי בהיסק שני אף דפת מותרת אפ"ה אסור לאפות בתנור דאיסורא דבהם האדם נהנה בתנור דאיסורא ג"כ [ואין לומר לרבנן הא תנור ג"כ לא נאסר כלל דהא החום העצים המצרפים התנור א"י לאסור התנור דמקלי קלי איסורא דז"א דבשלמא לענין הפת דשייכא בו אכילה דהו' מידי דאכילה א"כ כיון דמקלי קלי איסורא וא"י לאסור פת באכילה א"כ בהנאה א"י לאסור כנ"ל אבל תנור דלאו מידי דאכילה הוא שפיר אוסר בהנאה ע"י עצים דאיסורא אף דל"ה איסור בעין ומקלי קלי] אבל לרבי בחדש בהי"ר וישן בהיסק שני דאיסורא שפיר אוסר הפת דלרבי לית לי' הסברא דיען דליתא לאיסורא בעינא ומקלי קלי א"י לאסור הפת משום דכיון דרבי סובר זוז"ג אסור בעלמא אף דכל זוז"ג ל"מ איסור בעינא דהרי מעורב עם גורם דהתירא אפ"ה אסור ה"נ גורם חדא דאיסורא דתנור בהיסק ראשון וכן ישן בהיסק איסור אף דליתא לאיסורא בעינא יוכל לאסור הפת וע"כ לס"ד ניחא לי' דתנור יותץ אף לחכמים אבל כיון דתני בברייתא דחדש יוצן וע"כ דברייתא אית לי' אי זוז"ג שרי גם לאפות בו מותר בהיסק שני משום דאף בגורמים שוים זוז"ג מותר ולכן אף הנאת אפיי' מותרת ולכן סגי ביוצן לכן למ"ד יותץ ע"כ דסובר זוז"ג אסור דהיינו דהפת שנאפה בהיסק שני ג"כ נאסר וע"כ דפליגי בזוז"ג דלרבי זוז"ג בגורמים שוים אסור ולכן יותץ וע"ז פריך הגמ' אימר דשמעת לי' יש שבעב"פ זוז"ג מי שמעת לי' והכונה כך דאף דרבי סובר הפת אסורה היינו משום דאיירי באבוקה כנגדו ויש ש"ע בעין דהוי רק גורם לאי' אכילה אבל זוז"ג מי שמעת כיון דסובר יש שב"ע בעין בתנור א"כ הו' גורמים שאין שוים תנור דאיסורא דל"ה אלא גורם לאיה"נ וגורם דהתירא יש שב"ע הו' גורם לאיסור אכילה א"כ אין הגורמים שוים לכן מי שמעת דלרבי אסור ואמאי יותץ ולכך מוקי לה כר"א דסובר ע"כ זוז"ג אסור ואוסר הפת גם בהיסק שני דלדידי' הו' גורמים שוים דגם גורם דעצים אינו אלא גורם להנאה ולכן שפיר תנור יותץ וכמש"כ לעיל.
וניחא גם קו' תוס' אמאי ישן יוצן הא זוז"ג שרי בדיעבד ולפמש"כ י"ל דזה רק בדבר המתהוה ובא ע"י זוז"ג אבל כאן דהאפיי' בעצמו הוא האיסור דמתהני מאיה"נ לכן אף דמתהנה גם מגורם דהיתר שעמו עכ"פ דעתו ליהנות מאיה"נ.
ומעתה מיושב קו' מהרש"א דהא לפי מה דקאמר אימור דשמעת שבעב"פ אבל זוז"ג מי שמעת ע"כ מפרש דרק בשב"ע בעין אסור אבל שבח גחלים דאיסורא אפי' בתנור דאיסורא כיון דליכא לאיסורא בעיני' ומקלי קלי איסורא אין אוסר הפת ולכן הא דפת אסורה קאי רק אחדש בהיסק ראשון באבוקה כנגדו לכן בשלה ע"ג גחלים מותר אף בהי"ר דליתא לאיסור דתנור בעין כמו בגרוף אבל באבוקה כנגדו אסור דהאיסור הוא בעין וא"ל הא תנור דהתירא והו' זוז"ג כקו' מהרש"א דלפי מש"כ אין התנור גורם דהתירא אלא דא"י לאסור משום דליכא לאיסורא בעינא והאי' שבתנור מיקלי קלי לכן שפיר עצים דאיסורא בעינא באבוקה כנגדו אוסרים הפת ולפי"ז א"ש מה שהקשו המפורשים בתנור דאיסורא בהיסק שני דהפת אסורה משום זוז"ג אסור א"כ א"צ לטעם דשבח עצים בעין בתנור די"ל בודאי לס"ד דטעמי' דרבי דתנור יותץ משום דזוז"ג אסור והפת אסורה דהתנור נאסר ג"כ ע"י גורם דאיסור ואף דמקלי קלי איסור אסור התנור והתנור אוסר הפת דהו' גורמים שוים אבל דרבי סובר דיש שבח עצים בעין בפת א"כ הא דאסור בתנור בהיסק שני הוא אף בגורמים שאין שוים וע"כ פריך בזוז"ג מי שמעת כהא"ג א"כ ע"כ הא דתנור נאסר הוא ג"כ משום דיש שב"ע בתנור וע"ז מסיק כר"א דמר"א נשמע דלית לי' שב"ע בעין הו' גורם לאיסור אכילה ושפיר הוי גורמים שוים ולכן זוז"ג אסור אף בתנור דאיסורא ועצים דהתירא.
ובזה מדוקדק הלשון דקאמר אימור דשמעת מיני' יש שבח עב"פ זוז"ג מי שמעת מיני' דמאי שייכת זוז"ג ליש ש"ע והכי הול"ל היכא דליכא ש"ע מי שמעת דלפימש"כ ניחא דרק יען דרבי סובר יש שבעב"פ והו' גורם לאכילה הוא דפריך זוז"ג מי שמעת כיון דל"ה גורמים שוים דגורם דעצים דהתירא הו' גורם [דהיינו בעצים דאיסורא הו' גורם לאיסור אכילה] וניחא קו' הפנ"י אמאי דחוק לאוקמא בשב"ע ולא מוקי דפליגי בזוז"ג דרבי סובר זוז"ג אסור דלפמש"כ הכי אזלא קו' הגמ' כיון דסברת יש ש"ע א"כ זוז"ג מי שמעת לי' וכן ניחא מה שהקשה הפנ"י למה לשמואל יותץ התנור הא סובר בע"ז דזוז"ג שרי לפמש"כ י"ל דאף דזוז"ג שרי בדבר המתהו' ע"י גורם דאיס' אבל ליהנות מזוז"ג גופי' שפיר אסור כיון דהאפי' גופי' ההנאה וכיון דעכ"פ דעת האדם מתהנה גם מגורם דאיסור שפיר אסור כיון דהאפי' גופא ההנאה ודעת האדם מתהנה גם מגורם דאיסור לכן אף דיעבד אסור אף דמפסיד התנור דצריך נתיצה כמו כל איה"נ דאסור ליהנות ממנו.
ובזה ניחא הא דמסיק דשמואל אפכי דתיתי רבנן לאיסור כדי דלקבלה מנייהו ומ"ש מכולהו תלמודא דלא מהפכינן מהא"ט דעת היחיד אף דכמה פעמים הלכה כרבי להנ"ל י"ל משום דכאן לא הו' מקבלין מרבי דאי הו' תני רבי אומר הפת אסורה אז היינו מפרשים דהא דתני יותץ היינו משום דהפת אסורה אף בהיסק שני ובאמת בהא לא קיי"ל כן [דהא אפי' בע"ז דקיי"ל יותץ כת"ק דר"א אפ"ה הפת מותרת כמש"כ הטור סי' קמ"ב היינו משום דלהנות מהתנור מגורם דאיסור שפיר אסור דכ' לא ידבק בידך מאומה ולכן אסור להנות בשעת אפי' מע"ז אף דיש עמו גורם דהיתר אבל אם אפה בו הפת מותרת מטעם שכ' דגורם דעצי היתר דהוי גורם לכח אכילה דש"ע דהיתר בפת וגורם דתנור רק גורם לאיה"נ וכמו דסובר שמואל בשאר איסורים כך אית לן בע"ז] לכן מהפכה שמואל דרבי קאמר דהפת מותרת אפי' בגורם חדא דאיסורא משום דליתא לאיסורא בעיני' ומקלי קלא איסורא וע"ז פליגי חכמים דהפת אסורה שפיר נוכל לפרש דפליגי ארבי רק היכי דחדא גורם דאיסורא בתנור ישן והיסק עצי איסור אבל בהיסק שני שפיר נדע לפרש דמודים לרבי ואפ"ה סברו גם חכמים דתנור יותץ משום דאסור ליהנות בשעת האפי' דהוי כלובש מגורם דאיה"נ אף שמעורב עמו גורם דהיתר.
ובתר הכי מסיק דבישלה עג"ח אפי' לוחשת מותרת ורבי לא אסר אלא שאבוקה כנגדו ורבנן מתירין הפת אפי' כשאבוקה כנגדו ופריך עצים דאיסורא איך משכחת והיינו כיון דלרבנן אפי' גורם חדא דאיסורא מתירין הפת משום דמקלי קלי איסור א"כ לא משכחת לדידהו בעצים דאיסורא איסור אכילה כיון דאין בא אלא מגחלת ומקלי קלי ל"ה אלא גורם דאיה"נ ול"ש שיגרמו איסורא אכילה וא"כ תיהדר הקו' כיון דלא משכחת איסור אכילה איך משכחת איה"נ וע"ז משני בשרשיפא דמתהני כשהוא בעין וזהו הו' שפיר כאיסור אכילה דעצים בעינא וכמ"ש הראב"ד דלבישה בבגד הו' כאכילה במידי דאכילה ושוב שפיר אף היכא דל"ש גורם דאיסור אכילה בעצם דהיינו בהסקה דמקלי קלי ול"ה אלא גורם דאיה"נ אסור ג"כ ליהנות מהאי גורם ואסור להחם כנגדו או לאפות בחום העצים [כיון דשייך גורם דאיסור אכילה בשרשיפא שוב אסור גורם דאיה"נ ג"כ] אבל הפת מותרת אפי' בגורם חדא יען דליתא לאיסורא בעינא א"י לאסור להפת ומיושב קו' השעה"מ דבליכא גורם דתנור אסור לאפות כנגד האבוקה ושפיר משכחת עצים דאיסורא דלפימש"כ היינו דפריך כיון דלא משכחת איסור אכילה בעצים דאיסורא א"כ גם איה"נ ליכא ומשני בשרשיפא כיון דמשכחת בשרשיפא דמחשב כאיסור אכילה שוב שפיר אסור לאפות כנגד אבוקה דמתהני מאיה"נ בשעת אפי'.
אח"כ איבעיא לי' הוסק תנור בעצי הקדש לרבנן דשרי בקמייתא דפת מותרת הכא מאי ומסיק דאסורה ופריך מ"ש א"ל שאני הקדש דהגחלת אסורה ויש שבח גחלים בפת דלפי מש"כ גם בעצי ערלה הגחלת שהשלהבת קשורה בו אף דהשלהבת קאי מגחלת ממשהו הנשרף ל"ה השלהבת והגחלת היתר אלא דמקלי קלי וא"י לאסור הפת א"כ אף בהקדש דהגחלת אסורה ל"ש יש שבח גחלים בפת כיון דמקלי קלי איסור [וכדאמרי' בע"ז דף ס"ו גבי ריחא מילתא היכא דמקלי קלי א"י לאסור בריחא אף למ"ד ריחא מילתא אבל ליהנות מהריח עצמו בודאי אסור אף דמקלי קלי ואפי' באיסור אכילה ככמון של תרומה משום דהמריח הוי כשותה וה"נ חום היוצא מהגחלים הוי כמשקה היוצא דהוי כמוהו וכמש"כ הח"ס שהבאתי לעיל] ושפיר פריך מ"ש וע"ז משני דרק בערלה דבטילה במאתים הפת מותרת כיון דאין אסור במשהו שייך לומר אף דהשלהבת וגחלת שקשורה בו אסורה אפ"ה אין אוסר משום דמקלא קלי אבל בהקדש דחמיר דאין בטילה אפי' באלף ואוסר במשהו שפיר אוסר הפת דאף דמקלי קלי סכ"ס משהו הו'.
וא"ש קו' התוס' דמאי חומרא הוא זו הא הקדש לא בטל משום דשיל"מ ובמג"ש תי' דבאמת כונת הגמרא לא משום חומרא אלא כיון דבאלף לא בטיל זוז"ג אסור דלא בטל גורם דאיסורא אכן דחי דבריו כיון דטעמא דחכמים אין משום דזוז"ג מותר אלא משום דאין שבח עצים בפת בעין דבא משהו הנשרף שהוא היתר א"כ לא שייך דמשום זוז"ג אסור דהא אין כאן גורם דאיסורא כלל דא"ל דידע דבהקדש אפרן אסור יש שבח גחלים בפת דא"כ הדרא קו' לדוכתי' מאי פריך מ"ש הקדש הא הקדש שאני דאפרן אסור לכן יש שבח גחלים בפת כקו' מהרש"א וע"כ לומר דלא ידע מהברייתא דאפר הקדש אסור כמש"כ מהרש"א א"כ הדרא קו' תוס' לדוכתי' דהקדש דלא בטיל אין משום חומרא דהקדש ולפמש"כ ניחא דידע דהקדש אפרן אסור אפ"ה פריך מ"ש הקדש כיון דעכ"פ מקלי קלי איסורא א"י לאסור הפת ולכן שפיר דהקדש אפי' באלף לא בטל והיינו לא משום חומרא אלא משום דלא בטל ולכן אף דמקלי קלי איסורא אסור הפת דמשהו איכא משא"כ ערלה דבטלה במאתיים ואין איסור במשהו א"י לאסור הפת דקלי איסורא [וכן נראה מדברי המג"א סי' תמ"ה דאף דבחמץ גחלתן אסור לא שייך יש שבח עצים בפת והו' זוז"ג משום דליתא לאיסורא בעינא והיינו כמש"כ דמקלי קלי איסורא ואף דחמץ ג"כ אסור במשהו רק משום חומרא דחמץ והיכי דמקלי קלי איסורא לא שייך לאסור משום שבח גחלים בפת ולפי"ז אף בגחלת של ע"ז יש לומר דאין אוסר הפת יען דמקלי קלי איסורא אולם יש לומר אף לדעת הש"ך דבע"ז דגחלתו אסור יש שבח עצים בפת כמש"כ לדעת הרמ"ה ניחא ג"כ משום דבע"ז דכ' לא ידבק בידך מאומה ואוסר בכ"ש מדינא שפיר יש לומר דנהי דמקלי קלי איסורא עכ"פ משהו הו' ולכן הפת איסורא ובזה יש ליישב הא דדחי בגמרא לעיל אימור דשמעת לר"א דחמיר איסורא בשאר איסורין מי שמעת לי' דיש לומר אף גורם אחד שרי משום דמקלי קלי איסורא א"כ לפי מה דדחי אלא אמאן תרמיי' נדחה חילוק זה ונשמע כדעת הש"ע דאף בע"ז אין חילוק כיון דמקלי קלי איסורא].
הארכתי בפנים במה דפוסק רבינו סד"א מה"ת לקולא נראה ליישב מה שמקשין על רבינו מקרא דתדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תכרות מוכח דספק אסור מה"ת דהנה בפסחים דף ב' איתא מיתבי לאור יקום רוצח יקטל עני ואביון ובלילה יהי' כגנב הא מדקאמר ובלילה יהי' כגנב מכלל דאור יממא הוא ומשני הכי קאמר אי פשיטא לך מילתא כנהורא דאנפשות קאתי רוצח הוא וניתן להצילו בנפשו ואי מספקא לך מילתא כלילה יהי' בעיניך כגנב ולא ניתן להצילו בנפשו ופירש"י דהא דפשיטא לן אנפשות קאי איירי באינש דעלמא דסתמא כן ואי מספקא לך באב על הבן ותוס' הקשה מסנהדרין ומפרשין אי פשיטא לך באב על הבן בידוע שאנפשות קאי אבל אי לא בידוע לו אז מסתמא לא אתי רק אממונא כגנב מעתה אני אומר זה הכונה בכתוב זה דכתיב עץ מאכל הוא אותו לא תכרות כי האדם עץ השדה והיינו כמו שאדם אסור להרגו כן אסור לכרות עץ מאכל והנה אדם אסור להרגו משמע אפי' בא במחתרת [דומיא דעץ מאכל במלחמה] דבא עליו להרגו והיינו באב על בן א"כ הדיוק מזה הא אי ידוע לן שבא להורגו אז מותר להרגו גם באב על בן ודומיא דהכי בעץ מאכל דוקא בידוע שהוא עץ מאכל דאי אין ידוע הו' סתמא עץ מאכל דהיינו שנוטה לאיסור יותר מלהתיר ובהא הא גם לרבינו אזלינן להחמיר דרק בספק השקול ס"ל לרבינו דאזלינן לקולא אבל בנוטה לאיסור יותר מלהתיר גם לרבינו ספיקו להחמיר א"כ בעץ מאכל דאיירי דסתמא הוא נוטה יותר לאיסור שפיר כתב קרא דלא שריא אלא כאשר תדע בבירור דלאו עץ מאכל הוא בשלמא לפירש"י דמפרש אי פשיטא לך כנהורא קאי אאינשי דעלמא א"כ סתמא ג"כ הו' כמבורר כנהורא והיכי דמספקא כלילה היינו ספק השקול א"כ ה"נ יפורש הקרא רק עץ אשר תדע אותו תכרות הא היכי דהו' ספק השקול אסור אז מוכח דספיקא להחמיר אבל אי סבירא לן כתוס' הא דפשיטא לי' כנהורא הו' בידוע שלא על נפשות בא שרי א"כ ההיפוך היינו בנוטה לאיסור יותר מלהתיר אסור א"כ ה"נ אשר תדע שלא עץ מאכל בבירור אותו שרי הא היכא דנוטה לאיסור יותר אסור א"כ בכהא"ג גם לרבינו ספיקא להחמיר, ובהא ניחא לי הא דאיתא שם בפסחים ג' דמייתי קרא ומן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה דצריך לדבר בלשון נקי' ובמרש"א הקשה דלא מייתי קרא דכתיב קודם מן הבהמה טהורה ומן הבהמה אשר לא טהורה להנ"ל ניחא דבהמה טהורה ודאי טהורה ואשר לא טהורה היינו ספק ואין ראוי' להקרבה.