אור ברסלב

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי ישעיהו זילברשטיין

פרק ג · הלכה ז

הלכה ו

ויראה לי שאע"פ וכו' אם עבר והקריבן אינו לוקה מה"ת. והקשה בכ"מ הא גמרא ערוכה הוא בחולין דר"ז אמר דלא לקי בניתק לעשה א"כ למה תלי ביראה לי ועוד למה כתב רבינו דלא נתפרשה אזהרתן הא בגמרא אמרו משום דניתק לעשה דירצה ותי' לקו' אחרונה י"ל דמשמע לי' דבאמת הא דכתב שור ושה לא ירצה לא משמע כלל אזהרה שלא יקרבנו אלא שלא יעלה לרצון ואין צריך לטעם דניתק רק לפי מה דס"ד דמקשה דלא ירצה להזהיר שלא יקרבהו משני לי' דניתק אבל באמתאין אזהרה והביא ראי' ממש"כ רבינו הטעם במחו"ז משום לאו הבא מכלל העשה ולא כתב משום ניתק ע"כ דליכא לאו כלל והנה דברי הכ"מ תמוהים דאיך דחי רבינו גמרא ערוכה בלי שום הכרח וכבר השיגו בלח"מ ותי' דרבינו מפרש כתוס' דכונה ניתקו מלאו לעשה ואין מחו"ז כלל בלאו דהלאו קאי על שאר פסולים והא דכתב רבינו בשאר הפסולים לא נתפרשה אזהרתן היינו משום דהו' לאו שבכללות וגמרא קאי למ"ד לאו שבכללות לוקין עליו וזה ג"כ דחוק לאוקמי' שלא אליבא דהלכתא ועוד למה צריך במחוסר זמן טעם אחר ולא סגי גם במחוסר זמן בטעמא דלא נתפרשה אזהרתן דהו' לאו שבכללות ועוד דהול"ל הדין דמחו"ז קודם לכן ואני אומר דאיתא בספרי פ' שופטים אקרא דלא תזבח אשר בו מום כל דבר רע כי תועבת ד' הוא לרבות רובע ונרבע ונעבד ויצא דופן כלאים טריפה וכדומה כל הפסולין חוץ מאותו ובנו ומחו"ז דלא חשב וקשה הא כבר דרש כן מקרא דשור ושה לא ירצה לרבות כל הפסולין לכן אומר דבאמת שאר פסולין מקרא דלא תזבח ילפינן דחוץ ממחו"ז דל"ש למעט מתועבת ד' רק ממעט משור ושה לא ירצה וכיון דאתי למעט מחו"ז דיום השמיני והלאה ממעט גם מחו"ז דאו"ב דהוא בלא ירצה וא"כ לא הו'כלל לאו שבכללות דלא קאי רק אמחו"ז לחוד וכן אותו ובנו שם אחד הו' וכהא"ג כתב הרמב"ן על חולין יען דפרט אח"כ ושור ושה ועז כי יולד וכן כתב אח"ז ושור או שה אותו ובנו א"כ פרט הכתוב כל הפסולין הרי דמפרש דלא הו' בכלל לא ירצה רק מחו"ז ואותו ובנו ולא הו' לאו שבכללות כיון שהכתוב פרט הפסולין שבשור ושה וע"ז קאמר ר"ז הכתוב נתקו לעשה הכונה דהאי לא ירצה לא אתי לומר דלא יקרבנו אלא דנתקו לעשה וכסברת הכ"מ דהאי לא ירצה לא משמע דלקי אלא שאין עולה לרצון וזה ידעינן רק מקרא דמיום השמיני והלאה דגלי קרא דרק בעשה הו' דהאי לא ירצה אינו בלאו וזה שכתב רבינו דהו' לאו הבא מכלל עשה והא דכתב רבינו ויראה לי שלא לקי אשאר פסולים לא אתי לאשמעינן ולומר דלא לקי אלאו דלא ירצה אלא קאי אלא תזבח לד' כאשר אבאר דהנה הרמב"ן בס' המצות מנה לאו המקריב רובע ונרבע וטריפה וכלאים ושאר פסולין והא דלא מנה רבינו משום דסובר כיון דממעט מהאי קראי גם בע"מ עובר א"כ הוא לאו שבכללות ואין לוקין ולכך לא מנה רק לאו אחד דמקריב בע"מ עובר מקרא דלא תזבח כמוש"כ בפ"א מ"ה אלו וא"כ זהו דקאמר רבינו יראה לי דלא לקי וקאי אלאו דלא תזבח דלא לקי שהוא לאו שבכללות והיינו דלא נתפרשה אזהרתן והספרי קאי למ"ד לוקין אלאו שבכללות ולפי"ז זה שכתב הרמב"ן ליתן טעם לדברי רבינו שהוא לאו שבכללות זהו ביאר רבינו בעצמו.
ובמש"כ יש ליישב דהקשה בפמג"ד ושאר אחרונים בשמעתין דחולין דקאמר מדגלי רחמנא מחו"ז לגבוה מכלל דלהדיוט שרי וכתבו התוס' דהיינו הא דקאמר דנתקו הכתוב לעשה דעובר בעשה מכלל דלהדיוט שרי ותמהו איך מוכח דלהדיוט שרי מדאסור לגבוה דילמא אסור מכל שתיעבתי לך ונתק צריך דלא לקי אלאו דלא ירצה ולכאו' אין כאן קו' כלל דאי לאו דנתק לעשה אז הו' לקי מלא ירצה א"כ מזה עצמו מוכח דליכא תועבה דאל"ה למה צריך לא ירצה אך זה אינו דהא שור ושה לא ירצה לא קאי רק אמחו"ז אלא אכל פסולים ואמנם לפמש"כ דלא קאי רק אמחו"ז ממילא מיושב קו' זו דל"ל דצריך קרא לנתוקי לאו אבל לעולם דאסור מכל שתיעבתי דשפיר י"ל דאי לאו קרא דלנתוקי לאו אז הו' מוכח דאין עובר אכל שתיעבתי להדיוט מדאזהר תורה שור ושה לא ירצה דאתי רק למחו"ז דלשאר פסולין לא איצטריך דילפינן מקרא דלא תזבח עוד י"ל לפמש"כ מדכ' ביום השמיני והלאה נתקו לעשה הכונה מדגלי קרא ביום השמיני מוכח דהאי לא ירצה לא הו' לאו כלל דאין עולה לרצון וא"כ מיושב קו' הנ"ל דאי ס"ד דאסור משום כל שתיעבתי לך א"כ למאי הלכתא נתקו לעשה שלא יהא בל"ת רק שאין עולה לרצון דהא ע"כ עובר אל"ת דכל שתיעבתי וא"כ ע"כ מדגלי קרא שרק אין עולה לרצון אבל אין עובר בלא ירצה ע"כ גלי קרא בזה דהאי לא תאכל כל תעבה לא קאי אמחו"ז אלא אשאר איסורין כמו דלא קאי אכלאים.
עוד נראה לי לתרץ דברי רבינו במה שכתב ויראה לי הא ש"ס ערוכה הוא בחולין דלא לקי דהנה רבינו בספרו המורה ח"ג סי' מ"א כתב דמשום בזיון קדשים לוקה אף במידי דלית בי' מעשה ומהר"ם שיק על המצות כתב דיליף לה מהא דאיתא בתמורה דף ג' דילפינן מוהפלא ד' את מכותך וכו' ליראה את ד' הנכבד דעל שבועה ומוציא ש"ש לבטלה לוקה אף דלית בי' מעשה משום דאיכא בזיון השם והה"ד בכל דבר הנקרא שמו של הקב"ה עליו ומבזה אותו איכא למימר דלקי אף שאין בו מעשה ולכן מקדיש בע"מ איכא בזיון ולוקה וא"כ הה"ד בלאו דנותר שכתב החינוך דאיכא בי' משום בזיון קדשים לוקה אפי' אין בו מעשה ולכן כתב רבינו בפי"ח מה' פסהמ"ק דעל נותר אין לוקין משום דניתק אינו לוקה ואך זה ניחא למ"ד דלא לקי אנותר משום דניתק לעשה אבל למ"ד דס"ל משום לפי שאין בו מעשה כדאיתא ריש תמורה א"כ ס"ל אף דאיכא בזיון קדשים לא לקי אאין בו מעשה ממילא לא נשמע דניתק לעשה היכא דאית בי' מעשה דלא לילקי היכא דהו' בזיון קדשים לא נתקו הכתוב כלל ומעתה יפורש דברי רבינו על נכון דגמרא דחולין דמפרש דנתקו לעשה ומפרש תוס' דנתקו משאר פסולים וקאי רק בעשה ומהיכא תיתי לומר כן כיון דנכלל בקרא דשור ושה כל הפסולים להנ"ל דרק פסולים שיש בהן בזיון קדשים דבכל פסולים כן הוא חוץ ממחו"ז דלית בו משום בזיון קדשים ע"כ נתקו הכתוב לעשה ולא לקי אלא אפסולים שיש בו משום בזיון דזה לא נתקו לעשה דגם בנתק לעשה לקי אך זה ניחא דלמ"ד בנותר לא לקי משום דאין בו מעשה אבל למ"ד דבנותר הטעם דלא לקי משום דנתקו לעשה ובניתק לעשה אין לוקין אף דאיכא בזיון קדשים א"כ לא שייך לומר דרק מחו"ז נתקו לעשה ולא שאר פסולים כמו כלאים ורובע ונרבע וכדומה דאית בהו בזיון קדשים א"כ לכאור' אין סברא לומר דרק במחו"ז נתקו לעשה וא"כ רבינו דס"ל כמ"ד דבנותר הטעם משום דניתק לעשה א"כ סובר אף באין בו מעשה לקי משא"כ בניתק לעשה א"כ אין סברא לומר בכל הני פסולים דקחשיב חוץ ממחו"ז לקי דלא נתקו לעשה רק מחו"ז דהא אף פסולים שיש בהן משום בזיון קדשים היכא דנתקו לעשה פטור רק דאפ"ה ס"ל לרבינו דגם להאי מ"ד כיון דנתקו לעשה פטור אף דאיכא בזיון קדשים לכן שפיר כתב רבינו בלשון יראה לי דאפ"ה לא לקי אכל פסולים אף דאית בהו בזיון קדשים לא לקי דגם אינהו ניתקו לעשה וא"ש. [ועיי' ברא"ש בב"מ דף ד' לענין האיבעיא דשם באמירה לגוי לענין איסורים כתב הרא"ש דאסור משום חומרא דקדשים ובשו"ת ח"ס חיו"ד סי' שי"ז כתב דהיינו משום בזיון דקדשים דהישראל עצמו באמירתו הוא מבזה קדשים.]
ובס' התורה והמצוה על ת"כ ראיתי שכתב לפרש דברי רבינו דהנה בשמעתין דחולין איתא מנין לפסולין שבשור ושה בל"ת וכו' ולילקי נמי משום מחו"ז וכו' הנח למחו"ז דהכתוב נתקו לעשה דא"ק מיום השמיני והלאה ירצה ונראה שהספרי לשיטתו שסתם ספרי ר"י דס"ל שלוקין על לאו הבא מכלל עשה היכא דכתיב לאמור ולדידי' כיון שאמר מיום השמיני והלאה ירצה ולא קודם הו' לאו והה"ד לאותו ובנו שנלמד ממחו"ז וז"ש מנין לכל הפסולין שהן בלא ירצה, ור"ז השיב לדידן דלא קייל"ן כר"י וס"ל דבכ"מ לאו הבא מכלל עשה וליתא לברייתא בין במחוסר זמן ובין בכל הפסולין ולזה כיון הרמב"ם שכתב ויראה לי שאעפ"י שאין כל הפסולים אלו ראוים לקרבן אם עבר והקריבו אינו לוקה מן התורה לפי שלא נתפרשה אזהרתן וכתב ויראה לי מפני שיש פי' אחרים בדברי ר"ז ולפי' רש"י ותוס' עכ"פ לא אמר זה רק גבי מחוסר זמן אבל לפי שפירשתי נדחה ברייתא זו לגמרי לר' זירא שהוא כר"י ושלא כהלכתא ובזה מיושב כל מה שקיהו בזה הכ"מ והלח"מ ויתר המפרשים ועיי' בתוספתא פ"ד דמכות ששם אמר שכל הפסולים עובר משום שמות אלה וצ"ל דאתיא כר"י או שעובר בעשה ולכן כתב הרמב"ם ויראה לי עכ"ל ב"פ אמור אות קי"ז.
ועוד נראה לי דלכאו' איך יש ללמוד מזה כל הפסולים כיון דכתיב גבי שור ושה שרוע וקלוט א"כ אין לרבות רק פסולים שדומה למום כגון כלאים ונדמה כמש"כ וביארתי דגם מחו"ז דומה לבע"מ וא"כ אחר דגלי קרא דמחו"ז נתקו לעשה ליכא לימוד מקרא זה דשור ושה רק דומה לבע"מ כגון כלאים ונדמה אבל לא יוצא דופן וכדומה רובע ונרבע וא"כ שפיר כתב ויראה לי דלא לקי אמנם בכלאים ונדמה דבודאי לקי דע"כ לא קאי על כל הפסולים דלא לקי דהא קחשיב אנדרוגינוס וטומטום ובזה הא כתב שאין לך מום גדול מזה רק שיש לומר שגם על אנדרוגינוס לא לקי כיון דנפל מטעם אחר כמש"כ רבינו שאינו זכר ודאי ולא חלה עליו קדושה כלל לכן לא לקי א"כ י"ל כן גם בכלאים ונדמה גרע דלא חלה הקדושה כלל אף דשור ושה אתי לרבות כל הפסולים היינו ללאו אבל לא לילקי כיון דגלי קרא מחו"ז דדמיא לבע"מ בחד צד אפ"ה לא לקי ואין אלא עשה משום דבמחו"ז איכא פסול אחר מגזה"כ ה"נ שאר פסולים אף שיש בהן צד קדושה דדמיא לבע"מ לא לקי דגרע מבע"מ דלא חלה קדושה וא"ש שכתב יראה לי דלא לקי.

שלא נתפרשה אזהרתן. ובכ"מ הקשה הא בגמרא משמע דנתפרשה אזהרתן בלא ירצה ותי' דאפשר לפרש הקרא לומר שלא יעלה לרצון אבל אזהרה שלא יקריבנו אין כאן ונראה לי ראי' לדבריו דבמנחות דף כ"ד פריך ואימא עון בע"מ שהותר בעופות ומשני אמר קרא כי לא ירצה והקשו התוס' ואימא עון תוך שמונה דהותר מכללו בעופות דכשר משיעלעו דם ותי' דכתי' לא ירצה מיום השמיני והלאה ירצה הא קודם לא ירצה מוכח מדבריהם דמפרשי דכמו דקרא דביום השמיני ירצה הא קודם לא ירצה דהיינו שאינו עולה לרצון כן מה דמוקי בגמרא קרא דלא לרצון יהי' לכם מתפרש שפיר ג"כ לומר שלא יעלה לרצון ולא אזהרה לבד אמנם במה שכתבו התוס' דמחוסר זמן הותר מכללו בעופות קשה לי דהא במעילה דף י"א איתא וליתני תורים שלא הגיע זמנן לא נהנין ולא מועלין ודחי בגמרא תורין שלא הגיע זמנן אינן ראוין למזבח משמע דאסור להקדישן תוך זמנן משום מחו"ז ואיך כתבו התוס' דהותרו מכללו בעופות דהא גם בעופות איכא עון מחו"ז רק דבני יונה כך זמנן מיד כשיעלעו דם ויש ליישב אבל דחוק הוא בעיני.

אבל אתנן זונה וכו' המקריב וכו' לוקה. נראה מדברי רבינו לכאו' דדוקא בהקרבה חייב ולא על השחיטה דאין בכלל הקרבה ואולם בספרי דריש לא תזבח שור ושה אשר יהי' בו מום מה תועבה האמור להלן זביחה אף כאן זביחה מבואר להדיא דחייב על השחיטה ובמנ"ח סי' תקע"א הקשה א"כ לא יהי' חייב על הקטרה כיון דשחטה הו' שינוי א"כ לאחר שחיטה פקע איסור האתנן ולא יתחייב על הקטרה דאף לפי מש"כ התוס' בב"ק דשחיטה לא הו' שינוי היינו שחיטה במקצת אבל כולו הו' שינוי ופלא בעיני א"כ לא משכחת חיוב אתנן בהקטרה דאף אי אינו חייב עלה שחיטה לא יהא חייב על הקרבה כיון שנשתנה דשחיטה שינוי הו' ועכ"ח כיון דד' עבודות רבה רחמנא בקדשים נחשב הכל במעשה אחד לא שייך לומר שינוי שבתחלה אותה מעשה יפטור החיוב שבא אח"כ.

תוכן העניינים

מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה