מעיני החכמה על סדר נזיקין· רבי אריה לייב צינץ
פרק תשיעי המקבל · דף קיג:
בגמרא שליח ב"ד כו' ת"ל בחוץ תעמוד והאיש ולכאורה קשה שליח ב"ד שנכנס לביתו שכנו א"כ עבר ג"כ אלאו דלא תבא וא"כ קשה נימא דלקי שליח ב"ד ם נכנס דלגביה לא הוה ניתק לעשה אם כבר מסרו למלוה איך יפטר השליח ב"ד ממלקות ממה שיקיים המלוה העשה דודאי אם כבר בא ליד המלוה ליתא לעשה על השליח שהרי זכה בו המלוה ואין לומר דבאמת לקי דא"כ קשה במכות דף ט"ו דלא משכחת עשה שביטלה הא משכחת לה גבי שליח ב"ד שנכנס לביתו ומשכנו ומסרו למלוה דביטל ההשבה בידים שאין שוב בידו להשיבו והעשה שמוטלת על המלוה מוטלת בלא"ה אפילו משכנו ברשות וצ"ל דעל השליח ב"ד לא קאי הלאו וליכא רק עשה דבחוץ תעמוד וכן נראה מלשון הרמב"ם בפ"ג ממלוה דין ד' שכתב עבר ב"ח ונכנס ושליח ב"ד שבקיה וא"כ קשה איך כתב הרמב"ם דהשבת העבוט הוא לאו הניתק לעשה כדמשמע נמי בסוגיא דמכות וקשה ה"ל לאו שקדמו עשה כמו בשילוח טמאים דיכול לקיים העשה דוישלחו קודם שיעבור הלאו וכאן נמי יכול לקיים העשה דבחוץ תעמוד והאיש בטרם שיכנס לביתו וצ"ל דמ"מ כיון דעשה דהשב תשיבם לא שייכא מעיקרא אף שיכול לקיים עשה אחרת לא מקרי קדמו עשה וצ"ע ועיין משנה למלך שם שתמה על דברי הרמב"ם שסתם דבמשכון ליכא מלקות שניתק לעשה וקשה בעשיר לאו ניתק לעשה הוא וה"ל לומר דלקי וכן קשה בחבל אוכל נפש עצמו לילקי ובתומים סימן צ"ז סק"ז נדחק בזה ולכאורה היה נ"ל דהא קשה לכאורה דבתמורה פריך מהשבת העבוט דמהני דקני ליה מלוה ומשני שאני התם דאמר קרא השב תשיב וא"כ לכאורה בעשיר דליכא מצות השב תשיב או באוכל נפש עצמו א"כ לרבא לא קני ליה למשכון דאמרינן לא מהני וא"כ איך לא אשכח בש"ם נ"מ בין אביי לרבא הא איכא נ"מ רבתי לענין משכנו שלא ברשות דבר שאין בו מצות חזרה דלרבא לא קני ליה ולאביי דס"ל אי עביד מהני קני ליה למשכון וצ"ל כיון דגלי רחמנא במשכונו של עני דקני ליה א"כ ודאי לא תחמיר התורה בעשיר מבעני וא"כ לענין מלקות ודאי לא שייך להחמיר ג"כ בעשיר מבעני אמנם כן לענ"ד נראה מכאן ראיה למ"ש בספרי גט מקושר דף ס"ג ע"ג דטעמו של הרמב"ם כיון דלאו הניתק לעשה לא לקי שהעשה מתקנת הלאו כ"ש כשמבטל מעשיו לגמרי שנתקנה העבירה לגמרי שאין כאן מלקות ולא משכחת לה הך דפליגי אביי ורבא רק באונס שגירש אי לא הוה ניתק לעשה דאז לרבא היה צריך להחזירה שלא יועילו לו מעשיו הרעים ולאביי מאי דעביד עביד ולרבא שפיר הוה לקי דאף שמחזירה מ"מ לא נתבטלו מעשיו לגמרי שהרי הגירושין הם גמורים ואינה אשתו רק מצד לקוחין חדשים ופנים חדשות בא לכאן אבל כשמבטל מעשיו לגמרי שלא היה שום תועלת במעשה ראשון ודאי לא גרע מניתק לעשה וא"כ ממילא במשכון שלא ברשות שיכול להחזירו אף בעשיר ואז בטלו מעשיו לגמרי ולא עביד מידי לא שייך כלל שילקה שהרי בידו לבטל מעשיו ולהחזירו נמצא שלא פעל כלום במעשה ההוא ומה שלא הצריך הרמב"ם שיחזירנו היינו משום דדין הוא שהב"ד יקחו המשכון ממנו לגוביינא וא"כ אפוכי מטרתא ל"ל אבל לא שייך כלל להלקותו שא"כ יחזירנו וביטל מעשיו לגמרי וזה ג"כ בכלל ניתק לעשה דכ"ש שמתקן הלאו כשמבטל מעשיו לגמרי וכדפרישית שם בס' גט מקושר באריכות וזהו ראיה ברורה לדבריו שם: ואם כן ממילא מיושב גם קושיא הנ"ל דהוה לאו שקדמו עשה די"ל דכאן מתקן לגמרי שזהו מכח סברא דאינו חייב מלקות כיון דבטלו מעשיו לגמרי:
בתוספות ד"ה מיטה ומיטה כו' בפ' שום היתומים כו' עכ"ל לכאורה היה נ"ל לחלק דודאי משום שצריך לילך ד' אמות לא שייך שיפטר מליתן למלוה שהרי יכול ליזהר בכך שיאכל במיטה והמצע יניח במקום א' ד' אמות רחוק אלא דבממון לא החמירו כ"כ דהפקר ב"ד הפקר וגם אם יהיה לו אח"כ ישלם לו כל חובו משא"כ בעירכין שכפי דין תורה מסתבר דלא מיפטר כיון דסגי ליה בלא"ה ליזהר ועפ"ז אפשר ליישב ג"כ מה שהקשו התוס' באשה למה אין נותנין לה רק מטה אחת ולפ"ז י"ל דודאי בשביל הד' אמות הרי יכול לומר הניח המצע ד' אמות רחוק מן המטה ויוכרח לילך ד' אמות וצ"ל דאין חיוב עליו לטרוח בזה וא"כ האשה שמשועבדת לבעלה וכשהיא בבית בעלה מחוייבת להציע לו המטה א"כ כ"ש דיכול לומר תציע מטתך והיינו שתקח המצע קודם אכילה ותניחו חוץ לד' אמות כדפרישית:
בגמרא מיהדר ליה כו' וקשה לפ"ז מאי טעמא דת"ק דלעולם מחזירין וצ"ל בהך ס"ד טעמא דת"ק משום דליכא מידי דלא חזיא ליה:
בתוספות ד"ה השתא כו' אכר וכסת כו' עכ"ל ר"ל די"ל דמסדרינן ליה מזון ל' יום לכן כתבו התוס' דאכר כו' פריך אמאי נסדר לו כמ"ש התוס':