מעיני החכמה על סדר נזיקין· רבי אריה לייב צינץ
פרק תשיעי המקבל · דף קיג.
במשנה היו לו שני כלים כו' פרש"י ומשכנו בשניהם וגרס במשנה נוטל אחד ומחזיר אחד ונראה דקשיא ליה לרש"י קושית התוספו' שהקשו דבתמורה ס"ל להש"ס דבמשכנו באיסור איירי ומנ"ל להש"ס הא לכן ס"ל לרש"י דמשמע ליה דכיון דאיתא מחזיר את הכר בלילה והמחרישה ביום וקשה ממנ"פ אם היה יום כשלקח המשכון איך. לקח המחרישה ואם היה לילה איך לקח הכר אלא ע"כ איירי שמשכנו בשניהם וא"כ אחד נוטל באיסור ואפ"ה אינו מחזירו רק בלילה מוכח שפיר דמהני וסיפא פירושא דרישא מחזיר את הכר כו' ולא גרס ומחזיר רק הוא פירוש על נוטל אחד ומחזיר אחד והך נוטל אחד פרש"י מעכב אחד והא דנקט נוטל אחד ולא נקט מעכב אחד היינו להורות דבכל פעם עושה כן ואחר שהחזיר לו הכר בלילה חוזר ונוטל ממנו ביום ומחזיר לו המחרישה ועמ"ש בסמוך:
בתוספות ד"ה מחזיר כו' בריש תמורה וכו' ואי אדשמואל סמיך כו' דאם חבל כו' עכ"ל. ר"ל דחבלה משמע בביתו כמו שפרש"י לקמן וא"כ בלא"ה עיקר קרא במשכנו באיסור ונראה ליישב דלעיל פ' אלו מציאות איתא השב תשיב אין לי אלא במשכנו ברשות שלא ברשות מנין ת"ל השב תשיב אם חבול תחבול כו' ומסיק חד לכסות יום וחד לכסות לילה וא"כ י"ל דבס"ד התם בתמורה דלא אסיק אדעתיה קרא דהשב תשיב א"כ י"ל לשמואל דוקא פריך דהא בס"ד לא מוכח רק חדא או כסות יום או כסות לילה וא"כ מתני' דנקט מחזיר הכר בלילה והמחרישה ביום א"כ חדא ודאי איירי אפילו חבל באיסור דהא לשמואל מוכח דבחבול שהוא באיסור לשמואל מחזירין ובמתני' נקט תרוייהו בחדא מחתא ומשמע דבשניהם מחזירין אפילו חבל באיסור ופריך שפיר ומשני דהשב תשיב מרבה אפילו כסות יום וא"כ אדרבה עיקר הקושיא לשמואל דוקא כדפרישית דחדא ודאי אפילו במשכנו באיסור איירי וא"כ משמע דהלכה כשמואל וכמ"ש הפוסקים אלא דקשיא לשמואל הא דאמרינן שם בפ' אלו מציאות דף ל"א ע"ב חבול תחבול אין לי אלא במשכנו ברשות שלא ברשות מנין ת"ל חבול תחבול ולשמואל קשה ל"ל יתורא דתחבול הא סתם חבלה היא באיסור דאפילו שליח ב"ד אינו נכנס לביתו למשכנו ואפשר דצריך רבויא יתירא די"ל דדוקא בחבלו ע"י שליח ב"ד הוא דצריך להחזיר דלא שייך לומר אי עביד מהני דאיסורא לא ניחא ליה דליקני משא"כ בחבלו בעצמו ס"ד דא"צ להחזיר כלל ועיין מ"ש בסמוך ובתוספות לקמן סוף הדיבור משמע דלשמואל מהפכין הדרשא דמרבי משכנו ברשות:
בא"ד דלשמואל כו' דעיקר קרא במשכנו באיסור כו' עכ"ל לכאורה אינו מוכרח דלשמואל עיקר קרא במשכנו באיסור די"ל דאיירי במשכנו מרצונו מדעת הלוה דמ"מ איתא לדין תורה כדאיתא בסימן צ"ז סעיף ט"ז וא"כ נהי דחבלה מביתו משמע מ"מ י"ל דמרצונו משמע ולקמן פריך שפיר מלא יחבול רחים ורכב דמרצונו אפי' רחים ורכב שרי. ומיושב קושיא הנ"ל שהקשיתי לשמואל חבול תחבול ל"ל די"ל דמחבול לחוד י"ל ברשות לוה ובאמת לעיל משמע הכי מלישנא דש"ס דבהשב תשיב קאמר אין לי אלא משכנו ברשות ב"ד ובחבול תחבול לא נקט ב"ד ע"ש אלא דרש"י לא פירש כן. וליישב קושית התוס' י"ל בפשיטות דמשמע קרא דהשב לאוקמא טפי בשעת הלואה מלאוקמא היכא דמשכנו שליח ב"ד בהיתר וא"כ מתני' דנקט חזרה שלא בשעת הלואה אי משכנו בהיתר לא ה"ל להחזיר כלל דטפי מסתבר ליה לאוקמא קרא דהשבה בשעת הלואה אבל אי מרבינן מהשב תשיב אפילו שלא ברשות ע"כ שלא בשעת הלואה איירי לכן משמע לן כולה שלא בשעת הלואה ומרבי משכנו שלא ברשות:
בגמרא אמר שמואל שליח ב"ד מנתח נתוחי כו' ויש לדקדק ממה נפשך אי מפרשינן לא תבא אל ביתו היינו אפילו ניתוח דביתו היינו רשותו וכמ"ש הסמ"ע בסימן צ"ז לדעת הטור א"כ קשה מנ"ל להתיר בשליח ב"ד טפי ניתוח ממלוה עצמו וע"כ ניתוח אינו בכלל לא תבא אל ביתו א"כ גם למלוה לשתרי ומטעם זה נראה שכתבו התוספות לקמן דניתוח אינו אלא מדרבנן וגם לקמן אמרינן בהדיא ב"ח נתוחי נמי לא שלא יכנס לביתו משמע שאינו אסור רק מדרבנן ונראה לדעת הטור דודאי מסברא לא מפלגינן בין נתוח שחוטף בזרוע ובין שנכנס לביתו דהא ביתו לא עדיף מידו דאדרבה היכא דכתיב ידו בעינן ריבוי אחצירו כדלעיל דף י"א וא"כ מסברא אין לחלק בין ניתוח לנכנס לביתו מיהו למסקנא דדרשינן בחוץ תעמוד והאיש לרבות שליח ב"ד א"כ ע"כ הא דרבי שליח ב"ד היינו לניתוח דל"ל שמוציאו הלוה ונותנו ברצון דא"כ אף ליכנס לביתו מותר וגם למלוה עצמו מותר אע"כ דדוקא ניתוח שרי וגזירת הכתוב הוא שלא יכנס לביתו וניתוח שרי והשתא כיון דגלי קרא בשליח ב"ד דשרי ניתוח מכלל דלמלוה אפילו ניתוח אסור וא"כ י"ל דדוקא בס"ד דלא ידע דשמואל דייק מקרא צ"ל ניתוח דרבנן אבל למסקנא דדריש מוהאיש מוכח דבמלוה ניתוח אסור מן התורה ודוקא בשליח ב"ד מותר. ויש להטור ראיה מקושית התוס' לקמן דף קט"ו ד"ה אלמנה שהקשו דתקשי לשמואל מתני' דאלמנה אין ממשכנין אותה ע"ש ולפי דעת הטור ניחא דודאי באלמנה אפילו ניתוח אסור דאף דכתיב לא תחבול וחבלה היינו בבית מ"מ כיון דודאי מסברא אין להתיר נתוח טפי מליכנס לביתו אלא דחידוש הוא שחידשה תורה גבי מלוה להתיר ניתוח בשליח ב"ד וא"כ באלמנה שיש איסור נוסף לא תחבול א"כ י"ל דלאו זה לא הותר מכללו גבי שליח ב"ד לחלק בין ניתוח לכניסה לביתה כיון דמסברא אין לחלק ביניהם ולא הותר ניתוח רק במקום חד לאו ולא במקום תרי לאוין:
בגמרא מתיב רב יוסף לא יחבול כו' עמ"ש לקמן דף קט"ו: