מעיני החכמה על סדר נזיקין· רבי אריה לייב צינץ
פרק תשיעי המקבל · דף קיא:
בתוספות ד"ה מאחיך כו' תימא כו' מגר תושב נפקא עכ"ל אפשר לומר דקמ"ל מאחיך משמע שנים אם שכר שני פועלים א' נכרי וא' ישראל ובש"ך ח"מ סימן ע"ז דשנים שקיבלו פקדון נמי אחראין וערבאין זה לזה וא"כ י"ל אם נתן לישראל מחצית שכרו אף דראוי שיתן הישראל חלק לנכרי מ"מ כיון דאין זכיה לנכרי א"כ י"ל שזוכה לעצמו בכולו לכן אף אם נתן לנכרי חלק אינו עובר שוב גם על של ישראל לכן נקט מאחיך שנים היינו שני ישראלים פרט לנכרי כשאחד מהם נכרי וא"ש עוד י"ל דקמ"ל כשהנכרי חייב לישראל דמשעבד לישראל משעבודא דר' נתן וא"כ לפמ"ש הש"ך בח"מ סימן פ"ו דהו"ל בע"ד שלו א"כ הישראל תובעו שיתן לו בחובו דמי שכירות שנתחייב לנכרי קמ"ל דלא עבר וכשיטת הפוסקים דגם בשכר פעולה שייך שעבודא דר' נתן ועוד אפשר לומר דקמ"ל במצא תינוק מושלך ואיכא פלגא ופלגא פלגא נכרים פלגא ישראל וא"כ אי לאו מאחיך הו"א מספיקא צריך ליתן לו שלא יעבור בבל תלין דספיקא דבל תלין ספק איסור ואף דאית ליה חזקת ממון הכא לא שייך שהרי בודאי נתחייב לו להכי גלי קרא מאחיך כיון דמספיקא יכול לדחותו מאחיך לאו אחיך ודאי הוא ולא עבר עליו. מיהו קושיא זו לא הבנתי בלא"ה דהא לקמן משמע דאפי' מאיסורא ממעט ליה כדמצרכינן חדא למשרי עושקו כו' וא"כ י"ל לפמ"ש התוס' בכורות דף מ"ח דהלואה לא מקרי מלוה הכתובה בתורה דבלא"ה מסברא צריך לשלם מה שלוה וא"כ אי לאו קרא אף דלא הוה אמרינן דעבר אלאו דלא תעשוק מ"מ הו"א מכח סברא שחייב לפרוע מה שהתנה עמו להכי אתי קרא דמאחיך למעוטי אף מאיסורא ועיין בסמוך:
בא"ד ועוד תימא אמאי אצטריך גר צדק אפשר לומר דצריך קרא כמ"ש לעיל במצא תינוק בעיר שרובה גרים אף דאין הולכין בממון אחר הרוב ואיכא למומר סמוך מיעוטא להדי חזקת נכרי קמ"ל דמ"מ עבר עליו גם י"ל שנתגייר באמצע המלאכה וישנו לשכירות מתחילה ועד סוף וישלם לו פלגא שעשה אחר שנתגייר קמ"ל דמ"מ עובר על הנשאר דיכול לומר שקיבל זה על מה שעשה קודם שנתגייר וגם קיי"ל בדאורייתא אין ברירה וצריך לשלם הכל ביומו ועפ"ז י"ל דגם מאחיך פרט לנכרי אתא אם עשה אצלו כשהוא נכרי אף שנתגייר אח"כ תו לא עבר עליו בבל תנין אף שנתגייר באותו יום מיהו לפמ"ש כבר מוכח כן מגרך דעל מה שעשה כשהיה נכרי אינו עובר ועיין לעיל פ' איזהו נשך דף ע"ב לענין ריבית ועמ"ש בסמוך:
בתוספות ד"ה מגרך תימא אמאי איצטריך כו' עכ"ל עמ"ש בסמוך ואפשר לומר עוד לפי מה שמבואר ביבמות דף מ"ו דצריך להביא ראיה שהוא גר וא"כ י"ל דנהי דצריך להביא ראיה ליוחסין מ"מ אם השכיר עצמו בחזקת גר צריך ליתן לו שכרו ביומו דהא טעין ברי שהוא גר ולא שייך בזה אוקי ממונא בחזקת מרי' כיון דמ"מ חייב בודאי שכר מלאכה לענין זה אפשר לכ"ע ברי עדיף וצריך לשלם לו בזמנו גם י"ל שאם השכיר אבי הגר בהמה וכלים ומת וירשו בעודו נכרי ואח"כ נתגייר ועדיין נשארו הבהמה וכלים אצל הישראל כי עדיין עבד בהם והוה ס"ד כיון דבא לידו מנכרי תו לא עבר קמ"ל דמ"מ כיון שעבד בהם אחר שנתגייר עובר מ"מ ועוד י"ל דקמ"ל אפילו גר קטן דמטבילין אותו ע"ד ב"ד כדאיתא בכתובות דף י"א ושם מבואר בהגדילו יכולין למחות קמ"ל השתא מ"מ עובר עליו ומיושב נמי הקושי' מרבית וכן י"ל בריבית אם הלוה לאביו ברבית על משכון ומת אביו ונשאר המשכון ביד הישראל ואח"כ נתגייר דס"ד כיון דתחילת הלואה מנכרי תו ליכא רבית דאורייתא קמ"ל כיון שבעודו נכרי ירש את אביו אסור ליקח ממנו רבית לאחר שנתגייר ועוד נלע"ד דכולהו צריכי להקדים דהיינו אם אין לו רק לשלם לאחד אחיך קודם לגר וגר קודם לגר תושב וא"כ אפשר דאם לא היה לו ליתן רק לאחד ונשכרו אצלו ישראל וגר אם נתן לגר עבר בלא תעשוק מאחר שמחוייב ליתן לישראל וזה נתן לגר ובזה אפשר ליישב קושית הח"ץ שהקשה על מה שכתבו התוס' בריש איזו נשך דלקי על עושק והקשה דהא הוה לאו שאין בו מעשה ולפ"ז ניחא ביש לו מעות ונתן לאחר א"כ עביד האיסור בפועל מיהו אין זו סברא דסוף סוף העושק אין בו מעשה. ואפשר ליישב קושית הח"ן בשכר פועל קטן ותפס כדי שכרו וזה אינו רוצה להקנות לו מדעתו וקטן אין לו זכיה בעצמו א"כ כשלקחו ממנו עשקו בדמים כיון שעדיין לא זכה בו שהרי אין זכיה לקטן מעצמו אבל כשנותן לו שכרו מדעתו הרי יש לו בו קנין גמור כדעת אחרת מקנה וכן אם מתרצה שישאר בידו על שכרו ה"ל נמי לקטן בו זכיה גמורה דזוכה מכח דעת אחרת מקנה וכשעשקו ממנו ה"ל מעשה דעביד בידים ולדינא צ"ע אם עבר בקדימה:
בא"ד וי"ל דכתיב מאחיך כו' וקשה לא ליכתוב לא ה"א ולא וי"ו ואפשר לומר דאי לא הוה כתיב רק אחיך ה"א דדוקא בעני עבר כדכתיב לא תעשוק שכיר עני להכי כתיב מאחיך אפי' מובחר שבאחיך שהוא עשיר כדאמרינן שבני אדם מכבדין אותו מחמת עשרו אפ"ה עבר מיהו אי לא כתיב מגרך ה"א דמאחיך ממעט גר כמו מקרב אחיך:
בא"ד גבי ריבית כו' קשה לר"י כו' עכ"ל אפשר לומר דקמ"ל אם לוה ממנו בעודו נכרי ונתחייב לו ריבית ואח"כ נתגייר והישראל צריך ללות ממנו בגירותו ורוצה לנכות לו ריבית שעלה לו עד שנתגייר בשכר הלואה שמלוה לו אח"כ אף שעדיין לא זכה בו בהיותו נכרי ס"ד דלא שייך ביה איסורא כיון דלפי מה שהוא עכשיו לא היה ראוי לו ליטול ריבית גם מישראל דתליא רחמנא בחיותא וא"כ נהי דכשהי' נכרי לא היה חיוב על הנכרי לחיותו והי' יכול ליטול הרבית מ"מ עכשיו שהישראל מלוה לו ס"ד דיכול לנכות לו מה שנתחייב לו כיון שאינו מונע חיותו רק מעכב מה שנוגע לחיותו דישראל קמ"ל דמ"מ אסור ליקח ועיין בי"ד סימן קע"א דאפי' לא זקפן מן התורה יש לו ריבית שעלה קודם שנתגייר:
בד"ה ור' יוסי ובפ"ק דקדושין כו' אפשר לומר דר' יוסי נמי דריש שכיר שכיר אלא דס"ל דריעך ממעט גר תושב ולהכי כאן מפיק מגזירה שוה מיהו לקמן לא משמע כן:
בפרש"י ד"ה אבל אביון כו' אימא דליקדמי' לעני עכ"ל קשה מנ"ל דיהי' קודם דנימא דכיון דליכא קרא רק להקדים עני לעשיר וא"כ אביון דליכא קרא מסברא נימא דשוין הן אע"ג דאביון צריך לי' טפי ואפשר לומר דאם שכר שני פועלים ואין לו לשלם רק לאחד מהם ואם יחלק ביניהם הרי יעבור על שניהם בבל תלין כיון שתובעין אותו א"כ עדיף טפי ליתן לאחד ועל השני תו אינו עובר כיון דאין לו וכיון שהמצוה באחד ממילא אי אמרינן דאביון מסתבר טפי ממילא קדים לגמרי עוד אפשר דרש"י ס"ל דאם אין לו רק לאחד מהם אפשר שבשני פועלים שוין מחלק ביניהם כיון דאין קדימה במטלטלין וכיון שאין לו עוד אינו עובר וא"כ י"ל דלכך ניחא ליה לרש"י לפרושי שאביון קדים דאי תימא דשוין א"כ איך נימא שיחלק ביניהם דא"כ עבר על שניהם בלא תלין וע"כ צ"ל דכיון שאין לו אינו עובר עוד וא"כ הוה קשה אתך ל"ל למימר דבאין לו אינו עובר דכבר מוכח מהא דבאביון מחלק בין האביון ובין העני ואי עובר על שניהם מסתמא לא שייך דינא דחלוקה כלל אלא ודאי מצינן למימר אביון קדים לגמרי לכן ניחא ליה לרש"י למינקט הסברא דאפי' אי לא כתיב אתך תספיק סברא דצריך ליה להקדימו לגמרי:
בגמרא לעולם לא יליף שכיר שכיר כו' כל שפעולתו אתך א"ה אפי' גר תושב א"ק רעך כו' והקשה מהרש"א א"כ נימא דלעולם יליף שכיר רק רעך ממעט גר תושב ועוד הקשה נימא דתנא דמאחיך נמי לא יליף גז"ש דשכיר שכיר רק מאתך מרבה הכל ע"ש שהאריך ובאמת נראה דהא בלא"ה קשה מנ"ל למעוטי גר תושב מרעך נימא למעוטי נכרי אלא ברור דרעך ממעט כולהו שגם גר תושב אינו בכלל רעך גם בהמה וכלים אי מפרשינן כפשוטו קאי דלא תעשוק רעך היינו השכיר ממש ולא ממון רעך דהכי פשטא דקרא לכן צריך אתך לרבויי בהמה וכלים שעובר על השכירות ג"כ שהוא ממון רעך ומפרשינן פעולת היינו השכירות ופריך הגמרא דילמא אתך קאי אשכיר שהוא אתך אע"פ שאינו רעך ורעך לא ממעט רק נכרי ומשני דבהמה וכלים הוה ממון רעך לגמרי אבל אי יליף שכיר שכיר פשיטא דהוה מוקמינן רעך על נכרי לחוד דאף דגר תושב אינו בכלל רעך ג"כ מ"מ אתרבי משכיר שכיר אע"פ שאינו רעך כמו דמרבינן ליה מבשעריך דכתיב במשנה תורה אע"פ שאינו אחיך ועוד נ"ל ליישב קושית מהרש"א דהא יש להבין למה נקט רעך אצל לא תעשוק למעט גר תושב ולזה י"ל דכיון דרעך משמע דממעט כלים רק דאמרינן שהם ממון רעך וא"כ אי כתיב רעך אצל לא תלין הוה ממעטינן נמי כלים שאינם רעך ולהכי כתיב אצל לא תעשוק דקאי אממון וא"כ כלים נמי ממון רעך הם וא"כ י"ל דס"ל כלים מרבינן מגז"ש דשכיר שכיר וגר תושב אימעוט מרעך דא"כ ליכתוב רעך גבי לא תלין כיון דכלים לאו מהאי קרא אתי אלא ודאי כלים אתי מאתך וא"כ לא שייך רעך דכלים אינם רעך להכי כתיב אצל לא תעשוק דקאי שפיר אממון רעך:
בגמרא אפילו לא שכרו אלא לבצור לו אשכול אחד פרש"י דהיינו שכר שעות כו' ואפשר לפרש דאפילו שכרו בפחות משוה פרוטה מ"מ עובר ואשכול א' מסתמא אין שכרו פרוטה ולהכי אמרינן דבר שמוסר נפשו עליו ומאחר שמוסר נפשו על פחות מש"פ ולכן עובר ועפ"ז אפשר ליישב מה שהקשה מהרש"א לעיל בריש איזהו נשך שכתבו דגזל מקרי ניתק לעשה הא גם עושק כתיב ביה והשיב את העושק ולפ"ז אפשר דעושק בפחות מש"פ דמי להכהו הכאה שאין בה ש"פ דלקי ולא ניתן להישבון כמו כן י"ל דעושק אף דלפי שעה עבר עליו בלא תלין מ"מ אפשר דמ"מ לאו בר הישבון הוא כמו בבן נח דנהרג על פחות מש"פ ולא ניתן להישבון משא"כ בגזל לא עבר כלל אפחות מש"פ: