מעיני החכמה על סדר נזיקין· רבי אריה לייב צינץ
פרק תשיעי המקבל · דף קיא.
בגמרא דאמר להו שכרכם על בעה"ב היינו כדי שלא יעבור וקשה אמאי לא נימא שלוחו של אדם כמותו ועיין תוס' יבמות דף ק"א ע"ב ד"ה וקראו עכ"פ בלא קרא קשה מנ"ל דלא נימא שלוחו של אדם כמותו לענין שיעבור המשלח ואף דבברייתא מפרש טעמא שלא שכרן הא גופיה טעמא בעי דלמה לא נימא שלוחו כמותו ואפשר לומר דאי נימא דעבר על בל תלין אם כן הוה שליחות לעבירה שע"י שכירות השליח עבר בבל תלין וא"כ השליחות בטל והוה כאילו לא שכרן וממילא אי עבר הו"ל שליחות לעבירה למפרע ובהכי ניחא דמרימר ומר זוטרא אגרי להדדי וקשה למה להו כל כך הא יכולין להתנות שלח יעברו ותנאי מהני כדאיתא בס"ח הובא בש"ך ח"מ סימן של"ט ולפ"ז ניחא דניחא להו טפי בכך כי אם יהיה להם מעות הרי מקיימין מצוה דלא תלין ואם לא יהי' להם מעות מוכנים ליתן היינו שצריכין המעות לדבר אחר נחוץ ג"כ אין עוברין אבל אם יתנו לעולם לא יהיה מצוה וא"ש מיהו אין מזה ענין לשליח לדבר עבירה ואולי י"ל דמאתך משמע ולא ע"י שלוחך דלקמן דף קי"ב דרשינן דרשות טובא מאתך וצ"ע ועי' בסמוך:
בפרש"י ש"י ד"ה ואימא להו וכו' דאי לא משתלימנא היינו אפי' יש לו דבאין לו בלא"ה אינו עובר כדלקמן דף קי"ב:
בגמרא מכאן אמרו אין הלשון מדוקדק איך שייך מכאן אמרו ואפשר לומר דבלא"ה נקט עובר בה' שמות הללו ובגמרא קאמר דהני דיממא ליתנייהו בלילה ונהי דמסיק שם שכירות מ"מ הלשון צריך ישוב לכן נראה דמשכחת לה שיש לו לחוש לכל השמות והיינו כגון שיצא ממלאכתו בין השמשות שהוא ספק יום ספק לילה וא"כ צריך לחוש דשמא יום הוא ועובר משום בל תנין מאחר שיצא בהשלמת היום ולמחר שכבר עבר ולא נתן לו א"כ אי משום בל תלין אינו עובר רק לילה ראשונה אלא שצריך לחוש שמא כשיצא כבר היה לילה ונמשך מלאכתו עד קצת לילה ולמאי דס"ל שכיר שעות דלילה גובה כל הלילה וכל היום א"כ גם למחר צריך לחוש שמא נכנסה שעה בלילה ועובר ביום ביומו תתן שכרו וזהו דוקא לר"ש אבל לת"ק דשכיר שעות דלילה גובה כל הלילה ועבר בבל תנין א"כ אם כבר עבר בבל תלין תו לא שייך ביה לחוש לביומו תתן שכרו:
בגמרא א"ר חסדא כו' יש לך בידי כו' זה הוא גזל וקשה אמאי לא מפרש לגזל כפשוטו שגזלו בכח כדאיתא בפ' מרובה דף ע"ט ע"ב איזו גזלן כגון ויגזול את החנית מיד המצרי ואפשר לומר דס"ל דאמרי' מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא והא דאמרי' לעיל ספק מלוה ישינה לא אהני רק מדרבנן שיכולין ליתן לו שבועה אבל מן התורה אמרינן חשיד אממונא חשיד אשבועתא וא"כ אם טוען שגזלו אינו חייב שבועת הדיינין כלל וכמ"ש התוס' ב"ק דף קי"ג ולא משמע ליה לאוקמה בנשבע מעצמו לכן מפרשי ליה בעושק דבהתירא אתי לידיה ושייך אישתמוטי ומיושב קושית התוס' ד"ה ולמה דרבא י"ל דמפרש גזל כפשוטו וס"ל דלא אמרינן חשיד אממונא חשיד אשבועתא וגזל כדאיתא כפשוטו ועושק היינו שכר שכיר ויותר נראה דס"ל כרבא לעיל ר"פ איזהו נשך דלאו דגזל אתי לכובש שכר שכיר ולעבור בשני לאוין לכן כולהו מפרשי לכובש שכר שכיר ומטעם שכתבו התוספות דאגזל ליכא מלקות וכיון דקאי אכובש שכר שכיר צריך לאוקמה בענין שכר שכיר שיהיה גם בשכר שכיר מציאות גזל וכיון דהך גזל מפרשינן ליה לכובש שכר שכיר ניחא ליה לפרושי גם שבועת הפקדון בהאי גוונא דכתיב הלאו ומה שהקשו התוספות ד"ה ולמה למה נכתבו שנים מזה סייעתא למ"ש לעיל ר"פ איזהו נשך דמ"מ עיקרא דקרא מיירי נמי בגזל כפשוטו אלא דמשמע נמי בעושק ע"ש ניישב דעת הרמב"ם:
במשנה אחד שכר אדם כו' עיין בטח"מ וש"ע סימן של"ט שכתב יש מי שאומר שאינו עובר על שכר קרקע וקשה לפמ"ש הש"ך בח"מ סימן צ"ה ס"ק י"ח דגם בן חורין איתקש לקרקע א"כ איך עובר על השכיר עצמו וע"כ דגם על שכירות קרקע עובר וראיתי בטור שכתב בשם רמ"ה הטעם דכתיב כל אשר בארצך ולא ארצך וצ"ע מנ"ל דרשה זו ועוד הא תנא דידן לא יליף שכיר שכיר דהא בגר תושב אין בו משום בל תלין וע"כ מדדרשינן כל שאתך מרבינן בהמה וכלים וא"כ מהיכא תיתי למעט שכר קרקע דאיכא לרבויי נמי מאתך ואפי' נימא בארצך ממעט ארצך ממש הא לא יליף שכיר שכיר וגבי בל תלין לא כתיב ארצך וא"כ נראה דאפילו על שכירות קרקע עובר והא דלא נקט במתני' רק בהמה וכלים אפשר שמזה סיוע לדברי הש"ך דגם בן חורין איתקש לקרקע א"כ בהמה וכלים איכא רבותא טפי אף ע"ג דלא אתקשו לאדם מנ"ל לדרוש מבארצך למעט שכירות קרקע ועוד דהא בארצך אשכירות קאי ודרשינן אלא תעשוק שכיר עני ואביון כו' וכל שבארצך אשכיר קאי וא"כ איך אימעט קרקע מבארצך וצ"ע:
במשנה אימתי בזמן שתבעו פרש"י דכתיב אתך וקשה דהא מתני' לא יליף שכיר שכיר א"כ מנ"ל דלא עבר משום ביומו תתן שכרו אפילו אין לו דהתם לא כתיב אתך וצ"ל דלהך מילתא לא הוה רק גילוי מילתא וילפי' מהדדי וכן לעיל דדרשינן בשוכר ע"י שליח שניהם אין עוברין זה לפי שאין פעולתו אתך הה"ד לענין ביומו תתן שכרו הדין כן אע"ג דלא יליף שכיר שכיר ומזה סיוע לדברי הרמב"ן שכתב בישוב דעת הרי"ף שפסק כרב לעיל דשכיר שעות עובר ג"כ משום בל תלין אע"ג דלקמן נפקא לן מאליו הוא נושא את נפשו ותנא דידן לא יליף שכיר שכיר אלא ודאי בכה"ג לאו מילף הוא רק גלויי מילתא בעלמא: