מעיני החכמה על סדר נזיקין· רבי אריה לייב צינץ
פרק תשיעי המקבל · דף קי:
בגמרא כתבתי בשיטתא דשבח לעיל פ"ק: במשנה המקבל מחבירו כו' בשבע מאות זוז כו' לעיל ד' ק"ד מבואר דאיתא בחכרנותא ליתא בקבלנותא וא"כ הכא דמקבל בשמונ' מאות זוז דהיינו חכירות ולכאורה קשה הא בקבלנות נמי איתא להך מילתא שקיבל למחצה וכו' ונ"מ שאחר שביעית מסתלק ואפשר לומר לפמ"ש הר"ר יהונתן דלהכי לא קאמר לשש שנים משום דבשביעית נמי חזיא למשטח בה פירי וא"כ י"ל דבמקבל שנוטל חלק מהפירות חלף עבודתו מסתמא בשביעית שאין עובד אין לו רשות בקרקע וא"כ מסתמא קיבלה שלא יהיה בחשבון שנת שביעית כיון שאין עובד בשביעות לא שייך שיהיה לו חלק בגוף הקרקע למשטח בה פירי:
במשנה שכיר שבת כו' יצא ביום כו' לכאורה אם שכרו לשבת זו נמצא שכלה זמנו ביום ששי סמוך לשבת ויצא ביום הששי ובשבת אין יכול ליתן לו מעות א"כ צריך ליתן לו קודם שבת מיד שיצא או אפשר כיון דזמנו עד כלות היום ממש רק שאי אפשר בשביל שבת שצריך להפסיד איסור שבת ובשבת אין יכול ליתן לו אין עוד בל תלין ועיין בח"מ סימן של"א דמקדים עצמו שיוכל למלאות לו חבית כו' ואי אמרינן דהך לא תבא עליו השמש היינו תחילת שקיעה א"כ עדיין עושה מלאכה דבין השמשות הוא ג' רביעי מיל אחר שקיעת החמה כדאיתא בא"ח סימן רס"א ס"א ב' א"כ אם יצא אחר שקיעת החמה אין כאן משום לא תבא עליו השמש רק משום בל תלין וצ"ע:
בתוספות ד"ה יצא וא"ת לא ילין כו' עכ"ל. צריכין אנו בזה לדברי קבלה בזהר פ' קדושים ז"ל כתיב לא תלין וכתיב ולא תבא עליו השמש הא אוקמוה אבל ת"א לית לך כל יומא דלא שלטא ביה יומא עלאה אחרא ואי לא יהיב ליה נפשא דיליה כמאן דפגים האי יומא ובגין כך ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש והא דאיתמר לא תלין בגין דנפשיה לא סליק וסליק האי נפשא דמסכנא ודאנשי ביתיה עכ"ל וי"ל דדוקא לא תבא קפיד קרא שנכנס ליום אחר שהיום הולך אחר הלילה שעברה וא"כ גם על לא תלין לא קפיד רק כשהוא ביום אחר של השלמת פעולתו וא"כ בקדשים שהקפידא על הלילה בעצמה אין לחלק בין קצתה לכולה כל דמיקרי לינה אבל לענין לא תלין כיון דקאי אשכיר יום הקפידא ג"כ מיומא ליומא ממילא לא מצינו קפידא באותו יום כלל שיפסול עמוד השחר גם אפשר דלא שייך טעמא דנפשיה לא סליק אם יצא ממלאכתו סמוך לעלות השחר לכן אין בו אלא משום לא תבא דבכה"ג הוא דקפיד קרא ועיין בסמוך ולקמן לרב באמת ס"ל דשפיר שעות דלילה גובה כל הלילה ומתני' ר"ש הוא והוא בעל ס' הזהר ולשיטתי' אזיל:
בגמרא ממשמע שנאמר לא תלין כו' מה ת"ל עד בוקר כו' ויש לדקדק דבשבת דף כ"ד ע"ב דרשינן מנותר דכתיב ולא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בקר מה ת"ל בא הכתוב ליתן לו בקר שני לשריפתו ונדרש גם הכא שאינו עובר כי אם עד בקר שני וי"ל פיוו דכתיב בשכיר לילה ביומו תתן שכרו א"כ אם שכרו בלילה אין לו פנאי רק היום שאחריו א"כ ודאי אי אפשר לומר שאם שכרו ביום יהי' זמן יותר מיום שאחריו ואי אמרת עד בקר שני נמצא ששכיר יום יהי' לו זמן יותר מאילו שכרו בלילה שלא היה לו זמן רק עד שקיעת החמה: