מעיני החכמה על סדר נזיקין· רבי אריה לייב צינץ
פרק תשיעי המקבל · דף קטו:
בתוספות ד"ה אמר לך כו' וא"ת אביי מ"מ לא יוכל לדחות כו' ופי' בקונטרס כו' וא"כ בזג וחרצן כו' עכ"ל נראה ליישב פרש"י דודאי בשאר דוכתי י"ל דלא מרבי רק שאר דברים והיינו ללקות על מכל אשר יעשה מגפן היין אבל כאן י"ל דס"ל כקושית התוס' לעיל דהוה לאו הניתק לעשה ואין ללקות אבל השתא דשדינן כי נפש הוא חובל ארחיים ורכב א"כ ה"ל תרי לאוי ולא אתו חד עשה ועקר תרי לאוי וא"כ ע"כ שדינן ליה ארחיים ורכב דאל"כ לא יהיה מלקות כלל אבל בנזיר אף אי שדינן ליה לשאר דברים שפיר איכא מלקות בשאר דברים אבל כאן אי לא נשדיי' ארחיים ורכב לא יהיה מלקות כלל דה"ל נל"ע ובטל הלאו לגמרי
בא"ד דלא נפרש כפירוש הקונטרס כו' קרא יתירא ולא צריך לשאר דברים כו' עכ"ל צריך ביאור דהא רבא אמר כי נפש כו' לא משמע שאר דברים ואיך פליגי בסברות הפוכות ונראה דאביי ורבא לשיטתייהו אזלי דודאי אי כתיב רחיים לחוד שמעינן נמי רכב וא"כ רחיים ורכב ה"ל שני כתובים ואין מלמדין לכן צריך קרא לשאר דברים אלא די"ל דקמ"ל דאפילו לא חבל רק רחיים לחוד וחייב מלקות בל הרחיים ואח"כ חזר וחבל את הרכב ס"ד כיון דאין הרכב ראוי עוד לאוכל נפש כיון שכבר חבל הרחיים א"כ ס"ד שבטל מן הרכב שם כלי אוכל נפש קמ"ל דמ"מ לקי נמי על הרכב וא"כ לא הוה שני כתובים וא"כ כי נפש הוא חובל קרא יתירא הוא אלא דרבא לשיטתיה אזיל דרבא ס"ל כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני א"כ צריך להחזיר גם הרחיים א"כ ודאי לקי ארכב דה"ל כלי אוכל נפש וא"כ לא צריך תרווייהו ואמרינן דלשני כתובים הוא דאתא לכן כי נפש הוא חובל צריך לשאר דברים משא"כ אביי לשיטתיה דס"ל אי עביד מהני א"כ שפיר י"ל דרחיים ורכב צריכי לומר לך שאם חבל תחלה הרחיים מ"מ חייב על הרכב ג"כ אף שא"צ להחזיר לו הרחיים א"כ לא הוו שני כתובים וא"כ כי נפש הוא חובל יתירא הוא וקאמר שפיר שדייה ארחיים ורכב:
בתוספות ד"ה אבל כו' וא"ת הא איצטריך לכדתניא כו' עכ"ל אפשר לומר דודאי מסברא נמי נימא דמסתמא לאו דאל תאכלו ממנו נא קאי היכא דמצוה לאכול צלי הזהיר הכתוב אותו שמצוה שתאכל צלי אל תאכל נא זה ידעינן מסברא מיהו אי אמרינן כהלל דכורכן בבת אחת ואוכלן א"כ הלאו אינו דוגמת המצוה שהרי המצוה הוא לאכול עם מצות ומרורים ביחד והלאו הוא אפילו אבשר לחוד א"כ י"ל הה"ד מבעוד יום אף שאינו כעין המצוה א"כ י"ל דרבא ס"ל כרבנן ולרבנן שפיר מסברא אמרינן דאכילת נא הוה כעין מצותו בלילה וברייתא דצריך קרא להכי היינו משום דאתיא כהלל דכורכן בבת אחת ואוכלן א"כ מסברא לא מוכח כן ובהכי ניחא דבפסחים דף קט"ו קאמר והשתא דלא איתמר הלכתא לא כהלל ולא כרבנן וכו' וקשה אי לא איתמר הלכתא מסתמא יחיד ורבים הלכה כרבים ולפ"ז ניחא דכבר כתבו התוס' שזו מסוגיות הפוכות דאיכא סוגיא בפסחים דאביי ס"ל לוקין על לאו שבכללות ורבא ס"ל אין לוקין א"כ הכא צ"ל לרבא דלא תקשי קושית התוס' הא צריך כי אם צלי אש לכדתניא בשעה כו' וע"כ לומר דס"ל כרבנן דהלל ולא צריך קרא א"כ לפום סוגיא דהכא רבא ס"ל כרבנן ואביי ורבא הלכתא כרבא וא"כ לפום סוגיין הלכה כרבנן אבל לפום סוגיא דפסחים דרבא ס"ל אין לוקין ע"כ ס"ל דצריך קרא לכזית נא והיינו כהלל וכבר כתבו התוס' דסוגיות הפוכות הוה כמו איכא דאמרי וא"כ קאמר שפיר השתא דלא אתמר הלכתא לא כהלל ולא כרבנן דלפום סוגיא דפסחים רבא ס"ל כהלל ולפום סוגיא דידן רבא ס"ל כרבנן א"כ כיון דהלכתא כרבא ודברי רבא מסופקין שפיר קאמר השתא דלא איתמר הלכתא לא כהלל ולא כרבנן ובסוגיא דפסחים כתבתי ג"כ והארכתי ואין רצוני להאריך כאן: